פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1960)

לק"י

 

תרענני את העמוד הראשי- אולי זה יעזור.

גם אם אני יוצאת לגמרי, ונכנסת- זה לא עוזר, בעעע...

אולי לחצתי x על החלון הקטן שזה פותח? לאזוכרת איך זה נעלם...

איקס על כל הודעה והודעה וזה שוב ושוב צץ כל פעם מחדש...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t537747#6039514

2 העצות שמשה נתן: ללחוץ איקס, או לענות על ההודעה-

לא עובדות לי...

אבל תודה, בכל אופן

למלך מלכי הפורום.

ורעייתו.

סתאאם

מזל טוב

מה עם האף?!

בא לי משחק / שרשור כיפי ומצחיק

רעיון אחד:

מישהו אומר מילה, הבא אחריו צריך להביא מילה קשורה, שגם מתחילה באות שהמילה הקודמת הסתיימה.

ובעיה, כל משחק שיציעו, אגיד ששיחקו איתו...

 

|עוברת לפצל"ש הצעיר|

אפר לשחק סיפורים בהמשכים, אבל זה דורש השקעה..

|ללא מוצא|

מי שעונה שואל שאלה משלו וכו'?

 

|הצעה אחרונה|

לא, אני לא הולכת לישון עכשיו... |כוספת|

אם כי זה עלול לגרום למשחק לגווע בטרם עת..

כתבתי פה 21, 22 או בכלל 24 ?!

 

|בניסיון לפענח|

22. (בדקתי.)

 

אגב, מה אתה רודף אחרי גם לפה?

חכו כמה דקות

היא חושבת שאפשר לומר לך מה שהיא רוצה, לפעמים כשטובים מדי אוכלים אותה

גיליתי שיש מרצים שמעריכים דווקא ת'אלו.

 

שכל של מרצים.. לכי תביני...

מישהו עצבן אותי בכמה הערות (ברמה שהוא לא בהכרח היה לגמרי מודע לזה שהן מעצבנות), וטיפ-טיפה "יצאתי" עליו כשהוא שאל איזו שאלה. הרגשתי אחר-כך ממש רע עם זה...

יכול להיות שגם היא מתחרטת \ לא נעים לה...

מסופקתני.
זה יחס שהיא מפגינה לא פעם.
פשוט רק היום ספגתי אותו ממנה.

יש לה עוד קורס שנה הבאה שממש בא לי לקחת.
תוהה אם אני אעמוד ביחס כזה.

אז זה שונה...

 

אבל יחס של מרצה נראה לי דבר לגמרי שולי בהחלטה אם לקחת קורס או לא, לא?

אם אני מכווצת בפנים בתחושה של: אאוץ׳. זה היה לא יפה-
אז לא בא לי.
או אם אני מהססת וחושבת ארבע פעמים לפני שאני שואלת שאלה- כי בטח היא תעקוץ/תענה בקוצר רוח...
אז זה גם לא קוסם לי.

אבל תכלס- הענין בקורס עצמו ובנושא שלו באח יכריעו.

חובות אחרים מעבר לנושא הלימודים שלך?

(מה שאין כן בחובות אחרים, שאז זה אולי קצת פחות שיקול)

 

למרות שבאמת באסה מה שאת מספרת...

 

(מזכיר לי שחברה שלי סיפרה שהיתה לה מרצה שבכל פעם ששאלו אותה אם היא יכולה לחזור, היא היתה עונה - מתחילת ההרצאה??)

יש סטודנטית אחת שהיא בלי טיפת רקע בתחום (אני בוגרת מגמה, וזה ממש טעימונת, מן ״בקיאות״ לתחום)
ומדי פעם היא שואלת ״מה זה---״ על משהו שיא הבסיסי.
עכשיו נכון שזה מגוחך, והיא יוצאת קצת אהבלה (אבל יפה לה על האומץ לשאול!) והמרצה פשוט... אין, כל פעם בא לי לבכות בשביל הסטודנטית הזאת!
״נו, תגידי לי את?!״ איזה מגעיל זה! אם היא שואלת- אז היא לא יודעת!!!
או ״ובגלל זה צריך להקשיב״ נו ב׳מת. בחייאת, תהיי בנאדם, קצת רגישות, לא לתת לה תחושה של מפגרת....

חוץ מזה שזה קורס מבוא, אז אמורה להיות יותר לגיטימציה לשרול, להפגנת נבערות...

זהו. לילה. נגמר היום.
מחר יום חדש שבעז״ה יהיה עליז ונעים יותר (ובאמת יש לי מחר שלושה קורסים עם מרצים חביבים מאוד! )

אבל היא מלפני איזה שנתיים.

 

לפי מה שכתוב כאן,

 

טלפון: 1800395050

 

ת.ד. 16216 ירושלים ת"ו - מ.ח. בנק הדואר 8209909

 

למי נותנים מעשר אם לא רוצים שחצי מהכסף ילך למשכורות לעובדי העמותה?

אם מישהו תורם כסף שיגיע לצדקה

אותו כסף לא צריך להגיע לכיס של אנשים שעובדים בארגון

 

מכיר כמה ארגונים

שכל העובדים שם-> מתנדבים

 

 

תשמעי איזה הזוי זה

אם מנכ"ל החברה הזאת יקבל 20 אלף בחודש (לפחות)

ויש אנשים שבשבילם תרמו את הכסף

ולהם לא ישאר מספיק כסף לאוכל

 

לדעתי זה הזוי

לא מסוגל לפתוח ארגון צדקה בהתנדבות?

אתה לא חייב לפתוח

 

ואם כבר פתחת

תציין במפורש שהכסף הספציפי הזה לא יועבר למשפחות

אלא לניהול הארגון (שזה גם דבר חשוב)

 

שאחראים על כ100 סלי מזון למשפחות

מכיר אישית 2

מכיר בכללי עוד כמה

ראיתי ש"צדקה" אף אחד לא לוקח
אבל מעשר- יצא לי לדבר עם חברה והסברתי לה שאני יודעת והיא גם מספרת שהיא צריכה...
אז במקום שחצי ילך לעמותה וכו
אז אני נותנת לה והיא שמחה וגם אני
(ולפעמים זה הדדי אלו החיין. גם אני לקבל צדקה לא יסכים וככה כן. ממש בכיף!!! שמחה מזה וזה עוזר לי ממש!

מכולת יישובית למשל.

או דברים כאלה לדוגמה:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t545085#6102336

כל שקל שתתני להם- המדינה תתן עליו עוד שקל. 

פעמונים ומקימי.

ישיבות (הן צריכות עכשיו תרומות עם כל הקיצוצים, ומותר לתת מעשר ללימוד תורה)

לחפש במשפחה שלך אם יש אנשים שזקוקים לזה (עניי עירך קודמים)

 

יש הרבה מקרים שבעל המכולת רושם למשפחות בלי כסף בתקווה שיום אחד ישלמו לו. זה גם יכול להיות מתן בסתר, המשפחה הנזקקת לא יודעת מי שילם להם את החוב ואת לא יודעת את החוב של מי הוא מחק. כמובן שצריך להכיר את בעל הבית ולסמוך עליו..

הייתי אמורה למסור ״הרצאה״ בנושא של הקמת תערוכות לבנות במגמה של אומנות בשעה מסוימת, ובגלל איזה תקלה הקדימו לי את זה ולא הייתי מוכנה בעליל, אבל ב״ה היה מעולה.
והבנות מדהימות, כיף להדריך בנות מבינות לתערוכה של אמנות.

לק"י

 

את כבר מרצה?

אני עוד לא הגעתי לדרגה שלך..

הייתי אומר משהו על פיצול,

אבל אני כבר מפחד...

בקושי פצלש"ים יש לי.

תלוי כמה הייתם חברים, אבל בגדול הייתי בוחר בזה.

הדבר שנשמע הכי בטוח זה פשוט להתרחק משם כמה שיותר מהר..

 

אבל אם זה במקום שנמצאים יחד איתם וצריכים להישאר שם..זה בעייתי יותר..כנראה הייתי מנסה לדבר איתם יפה אך בתקיפות ומבקשת/ דורשת  מהם לעזוב אותו בשקט..וזה בטח לא היה עוזר..(ילדים..0: )..אז אינלי מושג מה עושים.

 

זו יכולה להיות הזדמנות מעולה ל*כישורי חיים*
אם עוברים שם הרבה.
לחשוב איתו מראש מה הם אומרים ולמה.
, ומה ההרגשה שלו בעקבות הנל.
נראה לי שהילדים לא באמת מצפים שהוא ידע לענות להם לעניין... צריך לחשוב איתו ולהגיע למשפט שיגרום לו להיות אסרטיבי ולענות לעניין... אולי גם להראות לו שכשהו לא מגיב או מתעלם הם מתעצבים ןכו וזה אומר שהוא ניצח...
בהצלחה רבה!

נקודתית באותו רגע- מתרחק כמה שיותר מהר, למנוע אי נעימויות וחיכוכים מיותרים.

להבא- חושב איך אני מעביר לילדים את המסר, שהמעשה שהם עושים מזעזע כ"כ ע"מ שיפסיקו.

 

[לחשוב על סיפור שממחיש את העניין הזה, לדבר איתם ולהסביר להם את ההשלכות של המעשים שלהם, לספר למורה/הורים שלהם על המעשה המגונה שהם עושים, לשאול אותם אם זה היה אח שלהם האם גם עליו הם היו צוחקים וכו']

 

ומנסה להסביר בעדינות לילד, שלמרות שהילדים לא בסדר, אנחנו צריכים להשתדל כמה שאפשר להתאפק ולא להגיב, עם כמה שזה קשה, וזה קשה.

 

 

וחלק מהבעיה שהוא לא ממש מבין שעדיף לא לענות ושזה עלול להידרדר.

ולא נראה לי שהם יתעצבנו אם הוא לא יגיב, הם ינסו יותר.

 

לק"י

 

צריך ללמד אותו איך להגיב כשמציקים לו.

כי גם אם עכשיו את איתו ואת יכולה למנוע את ההצקות, כדאי שהוא ילמד להתמודד למקרים שהוא יהיה לבד.

 

ללמד אותו לענות לילדים או לחילופין להתעלם וללכת משם מהר.

להסביר לו כמה ההתנהגות שלהם לא בסדר, ושלא צריך ללמוד מהם ולדבר ככה.

 

בהצלחה!

מה שאומר שמדברים בשפת הסימנים וכמעט ואין מי שלא נועץ מבטים

אומנם מדובר באנשים בוגרים ולא ילדים, אבל אצלנו הכי טוב להתעלם...

סתם...

מממ... ת'אמת שהייתי גם במצב הזה, אבל לא עד כדי כך. ילדים מצחקקים, אז אמרתי לו: "תיראה איזה ילדים טיפשים ותינוקיים, אתה כל כך בוגר, ומבין, הם פשוט עוד לא גדלו, הם לא ברמה שלך בכלל, אז אין לך מה להתייחס.", ופלא, זה דווקא עבד, הוא חזר אחרי מה שאמרתי, מין שיכנוע עצמי כזה, והשתכנע...

נסה פעם אחת לאמר להם.
ושוב- לתת לילד כלים להתמודדות.
אם תסביר על מה הם צוחקים עליו יהיה יותר קל
( על זה שהוא בביתספר למפגרים? על זה שהוא שמן? על זה שהוא לא מדבר ברור?)
שוב- בן כמה הוא ומהי יכולת ההבנה שלו...
אם הוא יצליח אחרי כמה "שיחות" להבין ולדעת איך להתייחס- זה לכל החיים!
אלו הלימודים הכי חשובים, בעיניי כמחנכת בחנ"מ...

לשם הדגמה איך כל דבר יכול להפוך להזדמנות למידה...
לתלמידים שלי יש דרישות מכאן ועד גהה/איתנים, תלוי באיזור המגורים... שנה שעברה היה לי תלמיד שכשהו רצה משהו זה היה בצעקות, עצבים, כסאות וכו'
שיחה עם המנהל היתה בסוף. כששום דבר לו הסתדר לו...
העליתי את הנושא לדיון במשך כמה ימים רצופים והם הגיעו למסקנה (בהכוונתי...) שבמקום להגיע למנהל טלפרוץ לו את הדלת, אפשר להרגיש אנשי עסקים... התקשרנו למזכירה לקבוע פגישה...
על הדרך גם למדנו לתכנן את הפגישה, להביע עמדה, ולהקשיב...
זה תהליך שהשקעתי בו את הנשמה אבל זה היה מדהים!!!!

אהה ואם כבר הארכתי אז קוריוז קטן...
פעם היתה לנו הפסקת חשמל ואחד הפלורסנטים לא כבה... אז לימדתי רותם מהי "הצתה פלורסנטית"... אחד התלמידים התעצבן... למה את קוראת לי פלורסנט...

 

יש לו צליעה די בולטת, בעיקר על זה צוחקים.

וגם מבחינת ההבנה- נמוך לגילו, הכישורים החברתיים שלו לקויים גם,

בזמן אמת קצת קשה לדבר איתו כי הוא ישר מחזיר ומתעצבן (קורה גם עם חברים)

וממש לא פנוי להקשיב.

 

מסכימה שזה עניין קריטי בשבילו להמשך,

והעניין הזה יותר רחב ובעייתי, 

אולי להקדיש לזה זמן איתו לבד לתת לו קצת כלים.

ולענייננו-
כל דבר הכישוט שלימדו אותנו כילדים (כמו לספור עד עשר ואז להגיב...)
אולי בעצם זה יהי לו קשה...
הייתי חושבת על משפט מחץ בשבילו. (משהו כמו "לך לאומן שעשאני" ה' רוצה אותי בעולם! ובאמת לתת לו את התחושה הזו, להרים את הדימוי העצמי...
לפעמים תגובות כאלו בזמן לחץ הם תוצר של חוסר בטחון עצמי...
כדאי שתראי במה הוא חזק, או אפילו במה הוא פחות חלש... צשהו שירומם אותו קודם בעיני עצמו. משהו שיגרום לו להגיע הביתה ולהרגיש לא שונה, כמו כולם...
ואז ממילא הוא ירגיש עם עצמו טוב, סף התסכול שלו יעלה ולא כל דבר יוציא אותו מדעתו.
זו עבודת קודש של ממש!
כל הכבוד לך!
ואם את רוצה עוד רעיונות אפשר גם באישי בכיף...
(על הדרך תעלי לי את הבטחון העצמי שלי ואת המצב רוח שסוףסוף אני עושה משהו יעיל פה ולא רק מדווחת ערה/ישנה...

גוער בהם לפחות.

שואלת אם זה היה נעים להם שגם יצחקו עליהם ככה.

לנהוג באלימות?!?!?

(כן, קראתי את זה.)

שהיא שוברת לגילברט את הלוח על הראש?  (קטע אלים..)

שכמה ילדים מתעללים באיזה ילד, והיא קופצת עליהם ומועכת אותם.

 

אבל יכול להיות שזאת בכלל מרילה, כשהרביצו לאן שרלי, או שאני בכלל מתבלבל באיזה ספר אחר...? (איזה עוד ספר נערות קלאסי יש?)

האסופית. קראתי כמדומני רק ספר אחד אחר מהסדרה (ושם הם מזכירים כבדרך אגב את תקרית הלוח, שכתובה בפירוט בספר קודם).

אחד ההקטעים היפים!!!

"פונה למורה"...

 

זה כזה "חנון" לעשות את זה... (תכל'ס, זה מאוד מתקבל על הדעת והגיוני, אבל מה לעשות, הם ימשיכו לצרוח עליך: "יחנון!!!!!! תראו איזה חנון!!!"...

כאבא לילדה עם צרכים מיוחדים,

מי שמסתובב עם ילד כזה לוקח על עצמו אחריות ולא יכול לצאת ידי חובה באמירה "אין לי קשר עם המטרידים".

אם אין קשר, יש ליצור קשר! להסביר למטרידים על הלקות של הילד, ממה היא נובעת, ליצור אמפטיה אצלם ואולי אפילו לרתום אותם לעזרה.

מניסיוני, מטרידים מונעים מפחד ומבורות. ברגע שאל יעלמו ע"י הסברה תחת ההטרדה תבוא תמיכה וממטרידים הם יהפכו למגוננים.

בהצלחה!!!

הגבתי למי שהציע לספר למורה/הורים שלהם- לא יודעת מי הם. 

בפעם הראשונה שהם פגשו בו דווקא ניסיתי להסביר להם אבל הילד עצמו לא רצה שאדבר,

צריך איכשהו גם להתחשב ברצון שלו.

ומנסיוני, גם כשיודעים במה מדובר (חברים בכיתה) זה ממש לא מונע הצקות ואלימות לצערי.

 

ולהתלונן...

אבל בהסעות,שילדים (בני עשר בערך) קראו למספר בנות עם צרכים מיוחדים בשמות ממש לא מחמיאים.

לא תמיד,אבל הרבה פעמים יצא לי לפתוח דיבור עם הצועקים. שכל אחד טוב במשהו אחד וקשה לו במשהו אחר. אז כמו שלהן יש קושי ומגבלה ומצד שני דברים נפלאים- כך גם להם, ולא צריך להיות חריג בשביל זה.  זה היה חזק ,ממש התפתח דיון מעמיק.

לפעמים הם רצו לדעת מה יש להן ואז שאלתי רשות את הבנות.ואם הן הסכימו זה היה ממש טוב כי ככה היא כבר לא מפלצת מאיימת,אלא נערה בת19 עם תסמונת דאון. הרבה יותר סימפטי!

 

(סליחה על הפלישה לפורום שלכם.. לא תהרגו אותי כן?

אם מדברים על ילדים עם צרכים מיוחדים, אז ילדים עם בעיית גיל זאת בהחלט לא סיבה לנקוט באלימות.

כמובן לא להעיף אותם. ׂ)

 

יוצא לי ללכת הרבה פעמים עם ילדים חריגים (מאוד. גם להרבה מבוגרים תהיה רתיעה מהם) וכאשר אני נתקלת בילדים שקוראים לנו בקריאות גנאי, אני פונה אליהם בעדינות. ומספרת להם.. "שלום, זה ****. לא, הוא לא מדבר. אבל הוא בדיוק כמוכם. הוא אוהב מוזיקה/ לשחק בכדור/ לצייר וכו'.. רוצים להגיד לו שלום?" רוב הילדים כבר יתחילו להתפדח, וילכו ..או יבואו להגיד לילד שלום..  וככה לא רק הפסדנו, אלא הראנו להם שמגבלה זה לא דבר כזה מפחיד.

 

אני מניחה שלא בכל המקרים זה עובד. וילדים מה לעשות, זה עם קצת אכזר.. אבל זה מה שאני עושה בד"כ.

 

|סוף פלישה| |חוזרץ חזרה לכוכב המקביל - נוג"ה|

אוף... עדיין לא הגשתי את הפרויקט...

סתם! סתם עוד 3 חובות ויהיה לי את התואר הנכסף
(כלומר את ההעלאה הנכספת למשכורת...)

אחרי סיבוב שערים - עצוב שהיו כ"כ מעט‎‎

ופגישת ניקים על גווניהם השונים.

מי יכול לישון עכשיו? כל כך כיף.

אתה בוודאי יודע

עובד על עצמי שאם אני רווי בקפאין אני אצליח הפעם לסיים את התרגילים במבוא למיקרו.

בהצלחה לי.

ישועות ותפילות

תקובל ברצון!!

 

אה וערה

אחרי יום ארוך מעייף מתיש וכו' כל הגוף כואב לי ואני לא מצליחה לישון!
ותינוקות שרק נולדו זה פשוט מהפנט!

לק"י

 

ערב מרומם בירושלים עיה״ק

מסובך ממש להגיע לשם, לא?

נחשב?

איזה כיף לך!!

איך עלה בדעתך...

דווקא מתאים מאוד.

מפלצות בע"מ. שכחתי איך קוראים לו...

בווווווו

 

איזה חמודים הם יואו

הוא ירוק!!

"ר' יהושע בן קרחה אמר אסתר ירקרוקת היתה" (מגילה יג.)

אישה פטורה מהתפילין

 

מכאן נובע

שגם הוא פטור מין התפילין

מ.ש.ל

 

אתה מוסיף תמונה והיא מתווספת לך אוטומטית לשם. 

בהצלחה!

"אמנם היתה התייחסות לסעיף זה אך לא היתה התאמה נסיבתית מדוייקת"..?

או

"אמנם הייתה התייחסות (ב...) לסניף זה, אולם לא נמצאה התאמה מדוייקת" ?

 

אפשר להשתמש במילה קורלציה, אבל זה סתם עיוות של מילה לועזית שיש לה תחליף עברי הולם.

ת?

 

לא נשמע לי טוב

מידי.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t545977#6110663

רעיון טוב!...

 

הבעיה היא שהיה מה להגיב: "השתגעתם (יותר) מידי" (בענין הלנ"ו, כמובן)

יש הלימה בין התכנונים לתוצאות בפועל.. (לדוג'..)

לק"י

 

ואיזה שם ישראלי יש לו..

"סיפור חסידי ישן מספר על רב שניהל שיחה עם אלוקים על גיהנום וגן עדן .

"אראה לך איך נראה גיהנום", אמר לו אלוקים, והוביל את הרב לחדר ובו קבוצת אנשים מורעבים ונואשים, ישובים סביב שולחן עגול גדול.

במרכז השולחן ניצבה קדרה ענקית מלאה תבשיל מעורר תאבון, חם ומהביל, שהספיק לכולם לשבוע עם השאריות. התבשיל העלה ריח ניחוח שגירה את בלוטות הרוק בפיו של הרב. אבל אף אחד לא אכל. כל אחד מהסועדים אחז בידו כף בעלת ידית ארוכה מאוד- ארוכה מספיק להגיע לקדרה ולהעלות מן התבשיל מלוא הכף, אך ארוכה מדי להביא את האוכל אל פיו.

הרב ראה שסבלם אכן נורא, והרכין את ראשו בחמלה.
"עכשיו אראה לך את גן העדן", אמר אלוקים, והוביל אותו לחדר אחר, זהה לראשון: אותו שולחן עגול גדול, אותה קדרה ענקית עם אותו תבשיל, ואותן כפות בעלות ידית ארוכה. אבל הפעם שרתה בחדר שמחה גדולה: כולם נראו שבעים ומרוצים, שמנמנים וסמוקי לחיים, בריאים וקורנים מנחת.
הרב לא הבין, והביט בתמיהה אל אלוקים.
"זה פשוט מאד", אמר אלוקים, "אבל מחייב יכולת מסוימת. אתה מבין, האנשים בחדר הזה למדו להאכיל איש את רעהו!"

 

(נלקח מכאן http://adhdsuccess.co.il/?p=1361)

לא פתחתי מימי כאן כינוי נוסף או התחבאתי אבל זה בהחלט מנע ממני להגיד כמה דברים.
אנשים מכירים גם מחוץ לפורום..

1. מה זה "מתביישים", קורה לפעמים שיש שאלה מביכה, או שאלה שפשוט לא רוצים שידעו שהיא קשורה אלי, (לדוג', ריקי כהן;)

אני א חושבת שיש כאן ענין של בושה. וכן, לפעמים האנשים כאן בפורום לא צריים לדעת הכל עלי, כלומר-

אם מישהו כותב: "יש כאן מישהו שגר ב*****?", אז אתחבר מניק אחר, ואכתוב: "אני" (אם הוא צריך פרטים, כמובן)

אם מישהו שואל- "מישהו כאן למד במקום הזה והזה", אז כן, אתחבר מניק אחר, ואנסה לעזור לו כמיטב יכולתי.

זה גם דברים טכניים, כלומר, אם אני רוצה להיות חשופה- אני פשוט אשים תמונה, שם, מקום מגורים, טלפון...

 

2. כן, סעיף אחד עונה על השאלה הזאת|רשמי|

3. כן, אני אהיה אמיתית, כן?!?!....

 

ליל שלווה!

כן... ברור. למרות שמכירים אותי רק מהפורום... אבל מכירים.

משתדלת.