קרה לכם פעם שהייתם צריכים לומר את הוורט לשולחן שבת ואז חשבתם "אה אני יאמר את הדבר תורה הקטן הזה ששמעתי משיעור X זה עדיף מכלום" ואז אתם מתחילים לומר את זה אבל לא עוצרים, וממשיכים וממש נכנסים לדבר תורה ומגדילים ומספרים חידושים תוך כדי?
זה משקרה לי השבת אז אני כותב את זה כאן
א) כי זה דבר תורה מדהים
ב) כי אני לא רוצה לשכוח את זה
ובהזדמנות זאת אנצל את הפלטפורמה ואצרף לכאן לינק לפורום עתיק ונשכח של דברי תורה יפים, כדאי להשתתף ולחיות אותו
פורום עבודת ה
בס"ד
"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, לְפָנֶיךָ, לִשְׁמָרְךָ, בַּדָּרֶךְ; וְלַהֲבִיאֲךָ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי"
זה אמנם פסוק דיי תמוה אבל זה מסוג הפסוקים שבדר"כ שפוסחים עליו ולא מתעמקים בו כי גם זה לקראת סוף הפרשה וכולם מוצאים את הדברי תורה בהתחלה. אבל רש"י אומר שם משהו מאוד מאוד מעניין שלא זכור לי שהכרתי עד עכשיו.
הוא אומר ככה: "כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת להם- "כי לא אעלה בקרבך"(שמות לג, ג)
אז מי זה המלאך הזה שמדובר עליו פה בפסוק הזה? רש"י אומר דבר עמוק, שבעצם באותו רגע (כמה ימים לפני מעמד הר סיני)
השם אומר למשה שיגיע יום שישראל יחטאו ואז הוא ישלח אליהם מלאך שינהיג אותם בהמשך הדרך.
רש"י שולח אותנו לפרק לג ששם מתואר המצב שהיה אחרי חטא העגל, ומעניין שגם שם כתוב פסוק דומה מאוד:
"וְשָֽׁלַחְתִּ֥י לְפָנֶ֖יךָ מַלְאָ֑ךְ וְגֵֽרַשְׁתִּ֗י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִי֙ הָֽאֱמֹרִ֔י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י הַֽחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי"
אז בעצם אנחנו מבינים שהשם כבר קובע עובדה -שישראל יחטאו בעגל ואז הוא ישלח להם מלאך שינהיג אותם.
השאלה היא מי זה אותו מלאך והאם זה באמת התגשם? רש"י כותב בפסוק הבא שאותו מלאך הוא מטטרו"ן -סוג של מלאך ממש עליון.
אבל האם זה באמת התגשם את זה עכשיו נבאר, בפרקים לב-לג מתואר חטא העגל ומתואר שם שהשם החליט כביכול שהוא לא יעלה אותם אלא מלאך, והסיבה - "כִּי֩ לֹ֨א אֶֽעֱלֶ֜ה בְּקִרְבְּךָ֗ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֨רֶף֙ אַ֔תָּה פֶּן־אֲכֶלְךָ֖ בַּדָּֽרֶךְ" משה גם הוא עוזב את המחנה, ונשאר מצב הזוי שעם ישראל נשאר ללא רועה, לאחר מכן משה מדבר עם השם, ומשה מפציר בו שאם הוא לא עולה עם בני ישראל, הוא לא יעלה אותם.
"וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אִם־אֵ֤ין פָּנֶ֨יךָ֙ הֹֽלְכִ֔ים אַֽל־תַּעֲלֵ֖נוּ מִזֶּֽה" נשמע דבר דיי תקיף אפילו סוג של איום...
"וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֔ה גַּ֣ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֛ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֶֽעֱשֶׂ֑ה כִּֽי־מָצָ֤אתָ חֵן֙ בְּעֵינַ֔י" - השם מתרצה לדברי משה ואפילו מודיע לו שהוא מצא חן בעיניו על הדבר הזה.
נחזור לפסוק הראשון שלנו, ששם השם אומר למשה עוד לפני המעמד, שיגיע יום שישראל יחטאו ואז הוא ישלח מלאך וכו וכו
משה לא מגיב שם, נשאלת השאלה למה השם יידע את משה בדבר הזה עוד לפני שזה קרה?
אני חושב, שכל זה היה נסיון סמוי בישביל לבדוק את אהבת ישראל ואת המסירות נפששהייתה למשה.
אנחנו רואים שהמנהיגים הגדולים של האומה מתנסים בנסיונות קשים וכללים כאלה של האהבת ישראל וסנגוריא.
משה התנסה בזה כמה וכמה פעמים, "מחני נא מספרך" אני חושב שזה נסיון נוסף שהוא הצליח לעמוד בו.
מנגד, היו נביאים שהתנסו בזה ולא הצליחו, אליהו הנביא, ישעיהו, יואל..
השם תמיד מחפש מנהיג שלא רק ינהיג, אלא ימסור נפש עבורם ואפילו יתווכח עם השם למענם! לקיים את המהות של ישראל
"שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל!"
בנוסף אנחנו למדים מכאן, שאותו מלאך שהשם דיבר עליו בפסוק הזה, הוא לא אחר מאשר משה!
כי ראינו שהשם כן התחרט כביכול, והתרצה לדרישה של משה!
זה מסביר גם כל מיני רמזים בתורה ובדברי חז"ל שמשווים את משה לסוג של אלוהים, "חציו מלמטה איש מחציו ולמעלה אלוהים"
"וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו" או "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה"
כמובן שלא צריך להשתבש ולחשוב שמשה היה חס ושלום אלוה.. אבל באמת לכל הרמזים האלו יש מגמה שבאה להמחיש שמשה הגיע למדרגות הכי גבוהות וכנראה היה האדם עם המדרגה הרוחנית הכי גבוהה..
להבדיל בדומה, להשם שלא משנה מתי אפילו אם לכאורה הוא כועס עלינו, תמיד הוא ירחם עלינו כאב על בנים, ככה בדיוק היה משה ולכן הוא כל כך מצא חן בעיני השם.
שנזכה כולנו לראות את הטוב שבנו ותמיד ללמד סנגוריא על כל יהודי שנבין שיש סיבה שהשם כל כך אוהב אותנו! וגם אם אנחנו פוגשים אנשים שלא נראים לנו דתיים תמיד נזכור שיש להם כל כך הרבה מצוות ומעשים טובים! שנזכה לאהבת ישראל באמת!
).
