מתי אתם מזיזים את השעון, ומתי מתאימים את השעון הביולוגי?
רציתי לשאול גם "למה אתם לא ישנים בשעה כזאת"
מתי אתם מזיזים את השעון, ומתי מתאימים את השעון הביולוגי?
רציתי לשאול גם "למה אתם לא ישנים בשעה כזאת"
🤭ואין לי שעות שינה מסודרות בכל אופן אז שעה לפה או לשם לא משנה לי
מחר נאפס אותו אחרי כניסת שבת
כאילו, נזיז רגיל בבוקר או כבר עכשיו
אבל את האיפוס הביולוגי מחר.
שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי![]()
במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה?
הלכנו כמה חברות, וכן לא היה לי מושג לאן אני הולכת
הן לקחו אותי
הולכות בשוק מפוצץ ערבים ומבטים מתעבים שלא טרחנו להסתכל עליהם, ואם בטעות נפגשנו איתם לא נרשמה תגובה
לא היה לי מושג שאנחנו עוד רגע בשער הכותנה
בתמימות הולכת עד נקודה שבה יש מדרגה
מרימה את הרגל
"שלום". שוטרת אומרת לי הכי קר שאפשר.
אין כניסה"
אני בהלם שואלת מה?
כנראה היא לא פגשה יובלות אורחת תמימה שבאמת ובתמים לא יודעת מה קורה כאן. היא אומרת לי: "אתן יודעות את זה. לא צריך לשחק, אני מכירה אותך היית כאן"
"לא הייתי כאן שנים אינמצב שאת מכירה אותי, באמת לא ידעתי"
זה מה שאני עונה לה, בינתיים עובר זוג מוסלמי שבא למנגל בהר. "are you muzlems?" היא שואלת וכשהם מאשרים היא מפנה להם את דרכם.
ולא. בחיי לא הרגשתי שאני חוזה בחורבן הבית בימיי. באותו רגע נדקר לי הלב.
"ובכן תן כבוד ה' לעמך, הבט משמיים וראה כי היינו לעג וקלס בגויים."
"השב שכינתך לציון, רצה ה' אלוקינו בעמך ישראל ובתפילתם"
וגם אם הם יודעים לצרוח אללה הוא אכבר באל אקצא תזכור שעליך הורגנו כל היום, אנחנו ולא הם. אנחנו עמך וצאן מרעיתך ונחשבנו כצאן לטבח. ולא רק ששמך לא שכחנו, רצוננו לראות את מלכנו. תמיד.
כן יתגדל ויתקדש שמא רבה אנחנו אומרים. אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב, אנחנו ולא המרצחים שבהר.
ותזכור אבינו אב הרחמן שאת מלחמתך אנו לוחמים, את דגלך אנחנו מרימים, מעולם בשום דור לא זרקנו והלכנו לסבלותינו כולנו.
אבינו האב הרחמן השב שכינתך!!! ובכן תן כבוד ה' לעמך!!!!
התפללנו. נפתח לנו פרק תהילים מדויק ככ והרבה זמן לא התאמצתי לא לבכות בשבת.
ראינו עוד הרבה מוסלמים עוברים ושבים והמשכנו להתפלל. וידעתי שבסוף יתהפך הגלגל ואנחנו ננצח. כי זו לא מלחמת אדמות וכבוד שאנחנו לוחמים, זה בדיוק מה שנקרא "למען שמו באהבה".
בנה ביתך כבתחילה
אבל זה לא אנחנו והם. זה הקב"ה והם.
ככל שאנחנו מבינים יותר שאנחנו באים בשמו והמאבק כאן הוא לא על חתיכת אדמה כזאת או אחרת אלא קידוש שם שמים, הבאת הגאולה מתקדמת על ידינו. זה בדיוק גאולה.
אני אישית לא עולה להר הבית בכל מקרה ברמה ההלכתית, זאת לא הנקודה.
הענין פה הוא המציאות הזו שהר הבית חרב ושועלים בדמות אדם הלכו בו.
ובמצב שבו עמ"י יודע את גדולתו ואת היותו העם הנבחר בסיטואציה "מסוכנת" מסלקים את השועלים. לא את מי שהוא עם ה' והוא זה שרצוי על ההר הזה.
זה החורבן שהתכוונתי אליו. זה חורבן התודעה
"הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ ונשוב (וְנָשׁוּבָה), חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם."
חשוב באמת להגיע לשם כמה שיותר ולהתפלל אפילו על המדרגות. זה הרבה יותר קרוב למקום הקדוש מהכותל וגם תודעתית מחבר יותר לכמיהה למקדש, וההבנה שהכותל הוא לא המטרה...
אולי בגלל זה
המדינה הזאת והארץ הזאת חשובים לי ולכולנו, לא משנה כמה הם מספקים כרגע את הרצון. זאת בכלל לא הנקודה.
ואם המשטרה כמו גופי המדינה כולם נוהגים באוטו אנטישמיות זה נטו משקף את עצמנו ואת האכפתיות והיוקר שאנחנו מייחסים לגופים האלה. וכנראה לא מספיק אכפת לכולם כי הם מדברים על הגופים האלה מינימום כמו שמדברים על טישו של השתמש וזרוק.
לא אמיתי לדבר כך ולא מקדם בשום צורה
כך בדיוק דורכים במקום וגם נסוגים, חוץ מזה שההתבוססות הזאת בתפיסות האלה מסתירה באופן טבעי את הדבר הגדול והמטרה האמיתית. אין לי ענין להשתכשך במחשבות של אנחנו והם או כמה אחים שלי לא אחים שלי ואכלו לי ושתו לי ולא מספקים לי את מה שמגיע לי....
אתה יכול לא להסכים איתי, אבל זאת בעיניי בריחה לדבר כך
נטו משקף את עצמנו ואת האכפתיות והיוקר שאנחנו מייחסים לגופים האלה״.
את נשמעת בחורה יקרה וטובה עם נפש גדולה (בלי ציניות! ירבו כמותך בישראל), אבל הדברים האלה הזויים ומנותקים מהמציאות, ומחליפים בין סיבה לתוצאה.
הם יכולים מקסימום לעשות קצת כאב ראש וטיפה מצפון על נפשנו, זה הכל.
עכשיו אני מבינה מה אתה אומר, וגם אני מכירה את התנהלות המשטרה ובגץ גם די מקרוב. אבל בוא נדמיין שלמשטרה היו מתגייסים יותר אנשים אידאולוגים, שהיינו רואים את הגוף הזה ככל כך שלנו עד שחובה לדאוג שיהיו בו שליחים נאמנים. בוא נדמיין שבצבא שלנו היו יותר אנשים שליחים בקבע (ואגב הצבא הוא דווקא דוגמה מעולה- כולנו מכירים את מגמת העליה במספר הקצינים ובעלי דרגות מהזן "השליח" בצבא, וכמה שזה יותר יגדל ויהיו יותר חבר'ה שיאיישו את הדרגים המשפיעים בצבא באופן טבעי הדברים ישתפרו.)- ברור שהדברים היו נראים אחרת.
רק מה שקורה הוא שאנשים מתבצרים ב"לא משחקים שברו את הכלים"- המדינה עשתה לך עוול? סבבה אל תצביע בבחירות, אתה לא אוהב את המדיניות של פתיחה בירי בצבא- לא מתגייסים לצה"ל. המשטרה מתעללת במתנחלים? נקרא להם כלבים ולא נשתף איתם פעולה לטוב ולרע ובטח שלא נכנס לשורותיה.
אז הריני לבשר שהמשטרה עכשיו מאבדת ככ הרבה שוטרים שמתפטרים וזאת בדיוק הזדמנות לתקן את העוול ולבוא לשם אנחנו, ולהתקדם קמעא קמעא עד שברור שיבוא יום שיהיה מפכל יהודי על אמת. פשוט אין סיבה שלא. זה לוקח זמן אבל בדיוק בגלל זה אנחנו עם הנצח, ובדיוק בזיעת אפיים כזאת בנינו כאן מדינה (וברור שהיו שם ניסים הזויים ולא רק זיעת אפיים אבל לפחות לדעתי זה בדיוק מה שנקרא "פתחו לי פתח".. אנחנו התחלנו לפעול וה' נלחם לנו מתוך כך),
צריך נטו אכפתיות והבנה שמה שקורה כאן על כל חלקיו הוא שלנו לחלוטין, ושיש לנו תפקיד הסטורי עכשיו הרבה יותר גדול ורגיש מתקופת האצל והלח"י....
בכל מה שכתבתי עד עכשיו אני מדברת גם אל עצמי.
אחרי שהתפללנו התחלנו קצת לדבר עם אותה שוטרת, היא ממש שיבחה בתוך הדברים את הנוכחות שלנו ואמרה שעכשיו אולי ידיה כבולות אבל בעז"ה (ככה היא אמרה!) היא עצמה ועוד שוטרים פועלים ויפעלו בהר בתפילה מתוך הפוזיציה שלהם כשוטרים (לא להכנס לדיון על כניסה להר הבית כי זה פחות רלוונטי), פתאום היא התחילה לזמר פסוקים ושאיפה לשיבת ציון, ולפי איך שהיא דיברה וסיפרה יש כמוה כמה וכמה.
הזכרת לי שיש שם עדיין בני אדם עם לב פועם ותקווה. (שוב. בלי ציניות)
כי מבחינתי לראות משטרה זה לקבל בחילה ותחושת גועל ותיעוב, מדובר בארגון הפשע הכי גדול ומסוכן בארץ. מגנט שמצליח למשוך אליו את המיץ של הזבל (וכנראה פה ושם בטעות גם אנשים טובים כמו מה שאת תיארת).
על המקרה של חיים מזרחי שמעת ? בחור חרדי תמים ופשוט שהיה עד למכונית של שוטרים סמויים שדפקה אוטו אחר, הוא כמובן לא ידע שאלה שוטרים, והעיר להם שהם פגעו במכונית אחרת, בתגובה הם הכניסו אותו לניידת ופירקו אותו במכות ולקינוח ניסו לתפור לו תיק. תראי את הבן אדם בראיון. עשו ממנו ש ב ר כ ל י. וזה סיפור אחד מני אלף ממעללי הפושעים עם מדים
האם זה נובע מכך שאנשים כמוני לא נותנים כבוד ויקר לגוף חשוב כמו משטרה או שאנשים כמוני מתייחסים כך למשטרה בעקבות סיפורים כאלה ?
ותאמין לי (אתה לא חייב בכ"ז אנונימי) שאני מכירה את ההתנהלות מדברים גם שראיתי בעיני. כל מה שאמרתי לא מדבר על מציאות אופורית עכשווית שלא קיימת אלא מדבר על התפקיד שלנו כעמ"י מול גופים ששייכים לעמ"י. וכמה שתתאר לי כמה הם מזוויעים וכמה יש שם הרבה מיצי זבל בסה"כ השאלה הופכת להיות עוד יותר נוקבת- איפה אנחנו היינו? איפה אנחנו עכשיו? למה אתה ואני לא נרתמנו למשימה והצטרפנו למשטרה? (כמובן שלא כיוונתי ספציפית)
אין מה לעשות. זאת משטרת ישראל וזה אחד הניסים היותר גדולים שקרו בדורות האחרונים, רק שאנשים שבוחרים לאינספור ללכת לחינוך ולהייטק ולא מזרימים את עצמם לחקלאות ולמשטרה- זאת בדיוק הסיבה שהמשטרה בסוף מוצאת את עצמה עם המיץ של הזבל.
והכי נורא, שאחרי שזרקנו גוף יהודי יקר כלכך לכלבים תרתי משמע, אנחנו מעיזים להחרים אותו ולקלל אותו, לזרוק עליו רפש עם מליון זריקת אשמה במקום להתעורר ולבדוק מה אנחנו הזנחנו בדרך
ואחד השוטרים שכבר דיי מכיר אמר לי פעם שזו הארץ שלנו וחבל שיהודים מפחדים ללכת במדינה שלהם...
היה מפתיע לראות שעדיין נשארו שם כמה אנשים שPC לא מעניין אותם...
אין לי מה להוסיף.
במצב שבו ביהמ"ק היה קיים יכול להיות שהם היו חייבים מיתה...
חוץ מזה שהדת המוסלמית היא אולי לא ע"ז כמו הנצרות, אבל היא גם אסורה. והם חייבים ב7 מצוות בני נוח.
ארץ השוקולד
שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי![]()
במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה?
"אולי כדאי לך לדבר עם מישהו" של לורי גוטליב
ספר יפה, כתוב קליל וזורם על פסיכולוגיה והמסכות שאנחנו מסתתרים מאחוריהן ורוצים או לא רוצים להוריד
תיוג @אין לי הסבר
צלילי השקט
וְלָבָן הָלַךְ, לִגְזֹז אֶת-צֹאנוֹ; וַתִּגְנֹב רָחֵל, אֶת-הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ. (בראשית לא – יט)
לכאורה, לומר על רחל אימנו -אחת מהאימהות הקדושות והצדיקות - "גנבת", - זה חילול הקודש, ואי הבנה גדולה מול מי אנחנו מדברים, ועל מה אנחנו מדברים. גם לומר שרחל אימנו האמינה בתרפים והייתה צריכה משהו מהתרפים שהיא גנבה אותם - ח"ו שתעלה על הדעת הטהורה והקדושה דברי טינוף והוואי כאלו. וכן, המדרש הרגיש בקושי הצורם שעולה מצמד המילים "תגנוב" ו"תרפים", וממהר להרגיע אותנו בשני הסברים ש"שופכים אור" על התמונה הקודרת וחסרת ההבנה שחשבנו להבין. הוא מסביר שרחל גנבה משתי סיבות – 1. סיבה הישרדותית – שהתרפים לא יגלו ללבן לאן ברח יעקוב. (מותר לגנוב - סכנת חיים - וחי בהם) 2. סיבה תיאולוגית – להכרית עבודה זרה מבית אביה.
והנה, חשבתי שאני נרגע מהאשמות נלוזות על רחל אמנו, ועלתה לי קושיה – קושיה שהקשה ר' אברהם אבן עזרא – אם רחל גנבה את התרפים מסיבות אלו, למה היא לקחה אותם איתה? למה היא לא טמנה אותם באדמה או החביאה אותם במקום מסתור?
סקרן ונמרץ הלכתי לבדוק מה מעניין כל כך בתרפים שרחל גנבה אותם? ומה זה בכלל תרפים? ההסבר שמצאתי היה מעניין ממש.
תרפים קשור לשם tarpi החתי. מהשמות המקבילים באכדית שנמצאים בספרות המסופוטאמית (מקום מגוריו של לבן) - אנחנו יודעים שמדובר באלי מגן אישיים ששומרים את בני הבית, אלי מגן אלו היו נשמותיהם של אבות המשפחה שנמצאים בדמות הצלמים הללו, ואלו היו רוחות מגן לבני הבית.
רחל כביתו של לבן האמינה שיש כוח בתרפים להגן עליה, היא אולי ברחה מבית אביה ביחד עם אהובה, אבל ה"תורה" והאמונה המסופוטאמית היו בחיקה. היא גנבה את התרפים כי היא האמינה בהם. היא אולי ברחה מבית אבותיה, אבל לא מהשמירה של אבותיה. היא ברחה מהמקום שבו חיו אבותיה ואבות אבותיה, אבל לקחה את אבותיה ואבות אבותיה איתה – את ההגנה שלהם. את השמירה שלהם.
מתי היא נפרדת מהתרפים? רחל נפרדת מהתרפים ערב השיבה לבית אל. יעקוב, הבטיח בצאתו לחרן –
וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-אֵל....
וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.
יעקב חוזר, ויעקוב לא שוכח את הנדר, ערב ההגעה לבית אל הוא מודיע לכל ביתו, לבניו, לנשותיו, ולכל הנלווים אליהם – שיסירו את אלוהי הנכר. הוא מקיים את נדרו - אם הוא ישוב בשלום - "והיה ה' לי לאלוהים". והוא גם בונה שם מזבח "בית אלוהים".
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-יַעֲקֹב, קוּם עֲלֵה בֵית-אֵל וְשֶׁב-שָׁם; וַעֲשֵׂה-שָׁם מִזְבֵּחַ--לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ, בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-בֵּיתוֹ, וְאֶל כָּל-אֲשֶׁר עִמּוֹ: הָסִרוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר, אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם, וְהִטַּהֲרוּ, וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם. וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה, בֵּית-אֵל; וְאֶעֱשֶׂה-שָּׁם מִזְבֵּחַ, לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי, וַיְהִי עִמָּדִי, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי. וַיִּתְּנוּ אֶל-יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם, וְאֶת-הַנְּזָמִים, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב, תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם-שְׁכֶם. וַיִּסָּעוּ; וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים, עַל-הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם, וְלֹא רָדְפוּ, אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב. וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן--הִוא, בֵּית-אֵל: הוּא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-עִמּוֹ. וַיִּבֶן שָׁם, מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם, אֵל בֵּית-אֵל: כִּי שָׁם, נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים, בְּבָרְחוֹ, מִפְּנֵי אָחִיו.
כאן, ורק כאן, מתחיל הסיפור המונותאיסטי של 12 השבטים. בזמן שהותו בחו"ל עד הכניסה אל הארץ ושובו אל ביתו, לא היו כללים מונותאיסטים ואל אחד בעולמם של יוצאי חרן. הם עבדו והאמינו באלוהי הנכר. על פי המקרא הדרמה המונותאיסטית מתחילה כשיעקב מממש את נדרו בשובו אל בית אל.
מי מפרש את זה? כרגיל, האבן עזרא. יש רק בעיה אחת, לא תוכלו למצוא את זה בפירושו הקלאסי. הפירוש הזה נמצא ב"רישומי מזכר" - מן תרשימים של שיעורי ראב"ע מתלמידו האהוב ר' יוסף ממורויל שישב לפניו (ויש לראב"ע הקדשה לספר יסוד מורא לתלמידו זה), הפירוש על פרשת וישלח נמצא – ושם הוא כותב בשם ראב"ע. הפירוש הזה מכונה במחקר – "השיטה השלישית".
חראם לפרסם את השם שלו
וכדי שלא יפיצו בקישורים האלו וירוסים, אז בודקים שנכנס.
בגדול אם תבקש יאשרו אותך כמעט מיד.

בדיוק היום נרשמתי לסיירת הורים
בתקווה למנוע את המקרים הבאים...
אם יש כפתור שמתי שלוחצים עליו באופן מיידי (פחות משנייה) ******כל****** המידות הרעות (גאווה, כעס, עצבות וכו') נמחקות מכם ויש בתוככם רק מידות טובות, וכך זה נשאר לכל החיים - האם תלחצו עליו?
הכפתור מאושר גם על ידי רופאים - כלומר אין תופעות לוואי מכל סוג וגם מבחינה הלכתית - כל הרבנים הסכימו שאין פה שום בעיה מבחינה הלכתית או מידותית ואפילו ממליצים ללחוץ.
אז האם תלחצו?
אם לא - למה לא?
בגלל הקטע הזה של לחם עוני
וגם בלי קשר לשכר
זה ירגיש שאין מה להתגאות בזה בכלל ואין שום תחושת סיפוק
להבדיל כמו מישהי יפה שכל הזמן מחמיאים לה על זה שהיא יפה
זה ממש לא יזיז לה וזה אפילו דיי יכעיס אותה במובן מסויים כי כאילו למה היא אמורה להרגיש מוחמאת על משו שבכלל לא תלוי בה ולא מעיד עליה כלום?
ואי חפררתי
(כמובן השתמשתי בביטוי שלך, לי זה ממש לא נראה חפירה)
אם לא יהיו לי המידות הרעות שלי, מה מיוחד בי?
המיוחד בי הוא שאני עושה את כל המעשים שאני עושה ברקע של רגשות אלו ואחרים
אם נוריד את כל אלו, נשאר רק מלאך. ומלאך אין טעם להיות.
במחשבה שניה, גם מלאכים יש והם גם נחשבים
לא.
לפחות כשאתה מעלה את זה לא נראה לי. הדרך חשובה וגדולה יותר והיא התשתית הגדולה של העולם...
ואם לצאת מעט מהשאלה שלך- אין דבר כזה מידות רעות, יש בסיסים וחלקי הנפש שאדם מתוודע אליהם וכמה שהם יותר נגישים לו הוא יותר גדל...
זה לפחות בעיני
..
מי שעוקפים אותו בכביש ומתמלא כעס עצום ונורא ובצומת הבאה יוצא מהאוטו שלו ומוציא סכין ודוקר את הנהג שעקף אותו הוא אדם בלי מידות רעות?
מי שמרביץ לילדים שלו כל יום בטירוף בגלל דברים קטנים כמו לא לסדר בדיוק כפי שהוא רצה הוא אדם בלי מידות רעות?
ולא נעשה בהם שימוש במינון הנכון
לכן זה נקרא מידות רעות - הכעס הוא דבר טוב אבל אם כועסים יותר ממה שנכון זה רע
אני חלוק על דבריך.
יש מידות טובות - כמו כעס על מישהו שדחף קשיש בתור בסופרמרקט. ויש כעס שנובע ממשהו רע בנפש. אין דרך לייפות את זה, כמו מישהו שיגידו לו מילה אחת של ביקורת ו"יתפוצץ".תחפש ביוטיוב סרטונים של התפרצויות זעם. זה לא "כעס טוב שבמקרה הזה במינון גבוה", אלא זה משהו אחר ממקום אחר בנפש.
יש עצבות טובה כמו עצבות לפרק זמן מסויים אם אתה עוזב מקום שאהבת למקום אחר ויש עצבות שנובעת ממקום לא טוב כמו מישהו שכל הזמן עצוב כי הוא מרגיש שלא מספיק נותנים לו כבוד כפי שהוא תופס שהוא צריך לקבל כבוד.
בן אדם חושב שמגיע לו כבוד -זה חשוב, זה נקרא בטחון עצמי
(הוא חושב שמגיע לו יותר כבוד, וזאת טעות)
הוא עצוב כי הוא לא מקבל כבוד - אם הוא היה עצוב בגלל כבוד שמים, זה היה דבר טוב, נכון?
ברור שזה דברים רעים, אבל השורש שלהם הוא בדבר טוב. הם באו לעולם כי העולם צריך אותם, והאדם צריך להשתמש בהם נכון.
כמו שיד או רגל הם לא דברים רעים, גם אם הולכים למקום רע או עושים דבר רע.
אבל אני מבין למה בעיניך זה דבר אחר. כי אתה מתייחס להופעה של זה בעולם ולא לעצם הקיום של התכונה המופשטת
אתה קורא לזה - "עצם הקיום של התכונה המופשטת". אני אומר שזה תחושות אחרות.
אם מישהו דוחף מישהו זקן בסופר, מישהו יכול להרגיש תחושה מסויימת שנקראת כעס.
אם מישהו מתמלא זעם כמו בסרטונים למעלה - זה גם נקרא כעס, אך למען האמת זו תחושה אחרת. זה לא "אותו כעס".
אני לא בקי באנגלית אבל אולי באנגלית זה anger לעומת rage.
לכן אני אומר שיש 2 כעסים - כעס ממקום טוב ו"נורמלי" וכעס ממקום רע. זה לא אותם הרגשות אך במינונים שונים. זה הרגשות אחרות.
כך גם בעצבות (sad לעומת depressed) ועוד.
אבל כמובן שלרוב יש להוקיע מידות רעות
חחח אז אני אשחזר בלנד בהמשך
אין לזה את אותו קסם כשמשחזרים חח
אוי טאטע!לא הבנתי...
למה אין עוד תכליות?
יש פוליטיקה שאם מישהו בפנים הוא יכול לשנות דברים, עמותות שאפשר להיות בהן ולעזור, ענפים כמו רפואה שאפשר להציל אנשים ועוד אינספור דברים?
נכון שמלחמה לתיקון המידות תביא לי שכר..
אבל קודם כל, לא כולם מצליחים במלחמה ויש כאלה שאיבדו את עולמם
ודבר שני החיים יותר יפים עם מידות טובות..
מעדיף לצאת מאיזור הסכנה והסבל
ויש מצב גם שאני אקבל שכר על הבחירה ללחוץ ולמאוס במידות הרעות.
שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי![]()
במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה?
מרגיש תשישות כזאת בלי חשק לעשות כלום
ממש כמו חילזון בגיל העמידה
אז ממה ששוטטתי בפורום הזה ודומיו, מצאתי איזו מוסכמה שלבנות אסור לשתות בפורים.
אין לי שום נסיון בנושא (אני בסך הכל שמיניסטית) ולא שמתי לב לנושא סביב זה אף פעם בבית שלי. לא יצאתי לעקוב אחרי אמא שלי או נשים אחרות בפורים לראות מה הן עושות.
אז רציתי לשאול: למה זה?
זה עניין הלכתי?
סתם מישהו צריך להישאר עם יכולת תפקוד בבית?
ואם זאת איזו מוסכמה חברתית, מה כל כך חשוב בלהחזיק אותה?
(שוב אני חסרת כל ניסיון בנושא, המקסימום שאי פעם שתיתי זה 2 כוסות יין בשולחן שבת ולא הרגשתי משהו יוצא דופן)
אשמח לתשובות ודיונים כי באמת גרמתם לי לתהות בשאלה הזאת.
א. אני הוא שהגבתי לדבריך על פורים ולא להפך. לאורך הדרך הדגשתי שמדובר על החג, מלבד הערה שעיניי רואות אמת זו גם מחוץ לחג, ואף אותה סייגתי שעל החג הדיון. לא על כך הגבתי ולא על זה הבאתי ראיות וגם אתה לא הגבת לשאר השנה. מצער ניסיון הסתת הדיון.
ב. תגובתך "לא קשור" ללא הסבר מדוע מעט חסרה. וסברתך לבסוף חלוקה על השו"ע ושאר פוסקים. יש לה על מה להסתמך כדברי הרמב"ם, כך להציגה כעובדה מוגמרת זוהי לא מעבר לדעתך האישית. השו"ע לא חילק בין "רמה בסיסית של התנהלות" וכך גם לא רבא ושאר צדיקי הדורות.
אדרבה חלקם הדגישו בפירוש שאין חילוק כזה בפורים :
בעולת ראיה שהזכרתי : "ונראה שמתוך כך מלמעלה, האדם נשמר אז מכל קלקול, כיון שהוא עסוק בשמחת פורים... ואף כי בכל ימי השנה הוא כעובד עבודה זרה... אבל ביום זה... המצוה אז לבסומי... מבואר בדברי האריז"ל". וכן המהר"ל שהזכרת : "וכמו שאמרו צריך לבסומי בפוריא עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כלומר... לכך צריך שיהיו נמשכים לגמרי אחר הנאת הגוף עד שיסולק השכל לגמרי" ורבים רבים מספור.
ג. פשט רבא לא מורכב: "ובענין היין אמרו חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, ולרוב הפוסקים הדברים כפשטן... והאמת הוא כפשוטו שצריך ששכלו יתבלבל כל כך עד שלא ידע לכוין אם יאמרו ברוך לארור שיאמר אינו ברוך אלא ארור, וכן בהיפך שכנגדו." בפשטות, 'חייב אדם להתבסם/להשתכר עד שלא ידע/יבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי', ולא עד שלא ישן. אותו צדיק רק הסביר לדעתו מדוע רבא אומר את שאומר ולא שינה את פשטו כמלוא הנימה. אמרתי שדברי הרמב"ם רחוקים מן הפשט ואין דבר פשוט מזה.
ד. מצטער, זה לא "ההלכה כפשוטה", זו דעתך. פשט ההלכה הוא "חייב איניש לבסומי". מאמין שכבר הרחבתי בעניין. אפשר כמובן ללכת אחרי הפוסקים אחרת, אבל אין רחוק מלומר שמי שנוהג כפשט עושה הפך ההלכה.
ה. נכון, זה עניין להשקפה כיצד להביט בעולם, דרך עיניי ה' יתברך. וכדברי חז"ל להידבק במידותיו. ועל כך הצער, המבט השלילי והלא נכון לדעתי על עמ"י.
ו. הצעתך ראויה אך מעט מצחיקה. כל תגובתי מתחילה היה לכך וזו תגובתך, "מציע להניח לזה. לא קשור לנושא הנידון"? והרי זה זה הנושא הנידון מתחילה. ולאלו שהזכרתי נראה הפוך מדבריך, שאין כאלה יחידים בעמ"י שפנימיותם טובה בפורים אלא כולם.
ולסיפא, אכן אלו דבריך. ואכן עליהם אני כואב, שכך מביטים יהודים טובים על עמ"י. וזוהי לא טרוניא כלפיך ולא ניסיון לשכנעך אחרת מדבריך. זו תגובה של מבט כואב שמאמין ורואה אחרת במציאות וביהדות.
למרות שהיו לי הזדמנויות..
באסה
שמעתי אותו ואת התגובות שלו, יהודי חד וגדול חד משמעית
התעייצתי איתו לגבי משהו וקיבלתי ברכה
יש שעות לקבלת קהל?
צריכים להזמין תור?
אני יכולה לברר לך אם אתה באמת מעוניין. או להשיג מספר של מי שמסדר אצלו את הקבלת קהל.
(ולא, אני לא מאנטגת את עצמי. אני **לא** חסידת אמשינוב)
הרב מרדכי גרוס, הרב אשר וייס, הרב מאזוז (מאושפז כעת בבי"ח. שה' ישלח לו רפו"ש).
ובאמצע, הרב עזב כי הוא לא הרגיש טוב. אז בדרך כשהוא יצא אחי אמר לאבא שלי שהרב נראה לא טוב ובירך אותו ברפואה שלימה.
הרב קנייבסקי שמע, הסתובב אליו והודה לו.
משו כזה
️שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי![]()
במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה?
מצונן. לא קורונה, בדקתי. סתם התקררתי בחורף המטורף הזה.
אם הייתי מסוגל לאכול גלידה היום, זה כנראה היה גלידת 3 שוקולדים (לבן, מריר, שוקולד). אחד הטובים מבין הגלידות ה"המוניות". בטוח שיש כל מיני טעמים מעניינים אחרים (כן, טובלרון לבן בהחלט נשמע טוב)
וחייב לומר שאף פעם לא הבנתי מה יש בווניל עוגיות. מיותר לגמרי. תהנו.
חסדי היםלא מרגישה טוב בכלל 
גלידת רום וצימוקים או גלידת שוקולד תפוז בעיקר גלידות שיש אצל סבתא ואז אפשר גם לשפוך מעל מלא דברים שאווים...
וניל עוגיות של בנאנדג'ריס הזכיין היהודי כמובן
רצו שאעבוד במקום מסויים, ולפני סוף תהליך הקבלה אמרו לי שאני לא מתאימה.
זה מאכזב..
הסתדרתי.
תילי חורבותכלום
אלפיניסטיתלא נורא, כפרת עוונות.
️ סדרה מטורפת.