היי 
קבלתי החודש שתי מדבקות של נסיעות לכרטיס השירות הלאומי (של ינואר-פברואר 2013)
עם השני אין לי מה לעשות.
מי שיש לה\לו את הכרטיס של השירות לאומי ומעוניין במדבקה מוזמן לפנות אליי בפרטי
היי 
קבלתי החודש שתי מדבקות של נסיעות לכרטיס השירות הלאומי (של ינואר-פברואר 2013)
עם השני אין לי מה לעשות.
מי שיש לה\לו את הכרטיס של השירות לאומי ומעוניין במדבקה מוזמן לפנות אליי בפרטי
נשמע לי שלא... או שממש לא הבנתי מהן המדבקות הללו...
מדבקות בדיוק, כי כ"א עולה לאגודה שלך כסף.
ולכן, אם קיבלת שתיים יש סיכוי שזה אומר שמישהי אחרת לא קיבלה, והאגודה תצטרך לשלם עוד כסף כדי להוציא לה מדבקה חדשה.
יש מצב?
זה נחמד לקבל בול כשלא מגיע לך....
אבל מבחינת הצדק והיושר- הבול לא שלך... ולדעתי את צריכה להחזיר אותו.
שתהיה לך שנה מדהימה וממלאת!!!
תהני מלא!!!
כי אם זאת טעות של הרכזת
אני חושב שזה יכול לבוא על חשבון מישהי אחרת
או לצאת מהכיס הפרטי של הרכזת
לק"י
את מן הסתם אמורה להחזיר את הבול לרכזת, ולא להעביר אותו הלאה (וכמו שאמרו פה, סביר להניח שהוא היה אמור להגיע למישי אחרת).
מזה הקיפאון הזה???!!
תליתי כביסה בהתנדבות-
עכשיו כמעט ונופלות לי האצבעות...![]()
מתו"שאבל אני ממש לא הולכת לצאת החוצה!! השופרסל מוכרים ב40 ש"ח מתלה נייד (בצבע ורוד אפילו
) |פרסומת סמויה|

ב"ה סוף סוף הוא לא נמצא פה 24 שעות, יש לו גם בית וילד(ים) 
איפה אתם בליל הסדר?

או אצל סבתא.
או אולי בבית *שלי*.
אין לדעת לאן תיקח אותי הבל"חיות
זה הכלל.

בהתחשב בעובדה שאני אעדיף להתפלל את תפילות ראש השנה בנוסח המוכר לי
אם האח הנשוי......
ואני אסתדר עם מה שיהיה
ואיפה את בפורים? 
פסח חזק פה בפורום...
סתם, בעיקרון אצל ההורים שלי.
אבל למה את שואלת מעכשיו?
איפה א-ת מתכננת להיות?
מתחשק לי לטוס לטימבקטו.

פשוט נמאס לי מהזמניות של השרשורים בפורים..לפני החגים תמיד יש אותם שאלות, אם יש מזג אוויר סוער- כולם משרשרים עליו. די! רציתי גיוון!
מוטיזכבר פתחתי שרשור על פסח לא מזמן...
נפשי תערוגזה לפורום "נורמות חברתיות שיש לעקור מהשורש."

לק"י
מדובר במקום שנוגד את הנורמה החברתית?.. 
אני ב"ה מרוצה מהנורמה אצלינו, ומקווה גם בתור נשואה להמשיך בה (לפחות פעם בשנתיים).
כמובן שאני הכי אשמח לביאת המשיח, ואז נחגוג את פסח בירושלים..
יעל מהדרוםלק"י
זה אולי קצת מוזר מצידי להגיד את זה, אבל ניחא..
יעל מהדרוםלק"י
קודם פורים, להזכירך..
ואנחנו מן הסתם נהיה עם דודים בבית של סבא וסבתא (ז"ל).
עוד לא התחלנו לנקות..
מה יהיה?
בעזהי"ת.
זה כ"כ רחוק...
נראלי אצל ההורים שלי. זה הסדר, לא? 
חוץ מהשיש במטבח.
תזכרי שיש עוד מעט פסח...
הבית שלך נקי בינתיים- תשמרי אותו ככה...
אל תכניסי עוגיות למגירות של הצעצועים! אוקי?

גם לכנסת.
לא להדרת העוגיות!!!
שרבובאחרונהצדיקה שכחת עם מי את מתעסקת..

נשמע כאילו אני ממורמר
. פעם עשיתי סדר אצל קרובים וסיימו אותו ב-01:30
. עדיף בבית ולסיים באזור 00:00 ולקום בנחת לתפילה.

-משה ר-
שזה עוד חצי שעה בבית כנסת, ואם יהיו קטעי חזנות, אז יותר... 





בס"ד
אחלה שיר
חודש טוב ושמח בעז"ה!!
רוגע, רוגע, רק רוגע... הבעיה היא שבשבת יש יותר מידי זמן לחשוב..
כתר הרימון
נפשי תערוגאחרונהלראות ילד קטן שמתחיל לגלות ולחקור את העולם שסביבו, בוחן כל דבר בסקרנות, נוגע, מכניס לפה, אין שכל אין דאגות..
אוי, מי יתנני כירחי קדם, כימי אלוה ישמרני...
להתנסות בגירויים וללמוד מהם.
אין ניאוקורטקס (עדיין), אין דאגות 
בשביל להבין מה זה ניאוקורטקס...

זה בשורת הכתובת
רק אתה לא הבנת אותי
זה נקרא פתחתי 'כרום'?
שמואלג
כתר הרימוןלק"י
ועוד יותר מקסים בעיני שזה קורה בגיל הנכון, ולא אחרי 10 שנים (כמו חלק מתלמידי בית הספר שלי..).
זה כ"כ מתוק איך שהקטנטנים מגלים את העולם, הכל חדש להם!
אני עכשיו רוצה להיות ככה!
זה אדיר! להתפעל מהעולם, לגלות אותו, לחקור, להיות סקרנים לגלות עוד.
שאיפה גדולה שלי.
ברור שממקום קצת אחר (עכשיו אני יותר גבוה, מודעת ועוד כמה דברים) אבל בכל זאת רוצה את הנקודת מבט הזאת יותר בחיים שלי.
עובדים על זה. בע"ה.
"כל יום יהיו בעינייך כחדשים". את זה לא אני אמרתי..
שאשכרה מכניסים ידיים ודברים לפה כדי לחקור את העולם הפיזי..
(ואת מדברת בתור דרושים..אז בע"ה שיהיו בעיניינו כל יום כחדשים,
אבל באמת מהמקום היותר גבוה..)
זה ממש נכון שלומדים להעריך כל התפתחות קטנה של התינוק כשהיא מגיעה בזמן
אחרי שרואים שזה לא ברור מאליו..
כשהבן של חברה שלי מסיבות שונות של בעיות שיש לו- קשה לו להרים את הראש..
והבן שלי בגיל 0 בערך מחזיק ראש יפה
אז אני באמת מסתכלת בהתפעלות על הילדון הזה כמה שהוא גבר-גבר!!
עוגי אני מוחה!
נולדים הם הניאוקורטקס הזה שאתה משוויץ עליו...
זה שמבחינת תודעה הוא מתפתח אח"כ... זה סיפור אחר
(מלבד הברנש שלנו שמפגין אינטילגנציה מהתחלה! רק לראות את העיניים שלו מביטות על העולם! ..... |אמא אובייקטיבית|)

נקודה למחשבה
אני מקווה שכל סוגי הדמעות מתקבלות
, אז בגלל שיש עודפים אז הנה אני תורם
רימונים: בבקשה קח את שלי- אברהם פריד
רחלקהטיול קניות בירושלים
קרח ושלג בכל פינה
סמייליתטוווווינננגגג.. היום קמתי שוב מאוחר.
-משה ר-
שמואלג

(גיליתי פעם שכתבתי משהו לא ברור לנפשי בש"א תוך כדי שינה <ר>
(
ולא זוכרים שזה היה בכלל XD
דווקא באלי להיות מורה לפסיכו', זה נראלי נחמד...|מהרהרת|
הבעיה היא כשמתקשר חבר כשאני ישן ושואל על בעיה במדפסת וכדומה- בבוקר אני בטוח שבלבלתי לו את השכל.
אבל אז לרוב מתברר שהנחתי נכון 
לק"י
אבל בתוך הבית דוקא בסדר..
אנחנו תקועים עם ערימות של כביסה- נקיה ורטובה ומלוכלכת..
עקב כך שהרצועה של המייבש החליטה להקרע דוקא בזמן קריטי שכזה
היום היה יום נחמד בעבודה ב"ה! גם אתמול (אתמול לא הייתי פה ב"מי ער?", כבר הלכתי לישון).
![]()
לילה טובב![]()
יש יותר מדי מה לעשות.
הלפפפפ
אני גם מרגיש ככה לאחרונה
שמואלגממש לא צוחק. תסתכל על כל השרשורים שפתחו כאן על דיכאונות.
אני בעד להסכים פורום מדוכאים מעל 20
-משה ר-
כתר הרימוןגמרתי את הפרויקט גמר הראשון מתוך כמה וכמה...
מתרגש 
קפצתי הביתה לביקור אז באתי לבקר גם פה...
בהחלט מעייף כל המלחמות שלג האלו...
נראה לי אני אפרוש לישון בקרוב..
לילה טוב
נשמה צפתית
לק:י
שאם אני ישנה בלילה מספיק שעות, אז אני מגיעה לעבודה כנראה יותר רגועה ונמרצת, וככה גם היום שלי עובר יותר בכיף ב"ה..
אני לא בטוחה שזאת הסיבה היחידה, כי בכל זאת היום שלי תלוי גם במצב רוח ובקריזות של תלמידי המקסימים..
אבל איכשהו נראה לי ששעות שינה מספיקות עושות לי טוב 
מחר יש חופש, אז מותר לי לישון מאוחר.. 
נפשי תערוגלק"י
ישנתי בערב רק שעה וחצי..
אם הייתי ישנה יותר- הייתי יוצאת לחגוג איפשוהו (במועדון סגור, לא בקור המקפיא
).
אם לא
אין לך זכות להתלונן על הקור!! 
לק"י
וגם אצלינו קפוא!
(מה אני צריכה לעשות כדי שתאמינו?).
אפיתי קורסונים קטנטנים שיצאו משהים, עוגת שוקולד עם פירורים (בצק שוקולד, פירורי בצק) ועוגת יומולדת מדהימה ויפה לאח שלי
הולכת להיות שבת חגיגית עם כל הנשואים והאחיינית שהצטרפה לפני חודש למשפחה...
(היא עוד לא הייתה אצלינו!! )
מתי כבר אזכה לטעום עוד פעם מהמאפים שלך? 
צריך ליזום בשביל זה עוד שבת פורום? 
לק"י
יפה לך שאת זזה בקור הזה..
אני מהקור הזה הפכתי להיות בטטה קפואה, שכדי להתחמם נמצאת במיטה עם רגליים על הרדיאטור במשך שעות.
טוב, אני גם עייפה במשך רוב השבוע, ככה שאין לי כוח לאפות (אבל יש לי רצון..).
אבל דוקא היום עבדתי יופי, ובישלתי לשבת 
ורק בלילה הרשיתי לעצמי לקחת את המחשב לידיים..
|הדם יורד מהראש| (קשה לי להפוך את המחשב...)
איש השקים
מוטיז
שמואלגלא על הישיבה בעיר חברון
אבל תודה על ההשקעה
שמואלג
אז תגיד....... עד לרגע זה לא חשבתי עלמחפשת משמעותישיבת 'חברון'.......
לא חשבתי על האחרים
אני ואחי מול כל ילדי השכנים...
קרב כדורים זה משחק מעניין... ברגע אחד אתה מאבד חשק פתאום... בלי שום סיבה נראית לעין...
פשוט פתאום!! אתה מזדקף כזה.. מרים את המשקפיים מהרצפה ונכנס לבית בזעם...

כ"כ יפים על הרקע הלבן!!
יש קצת עיוות אבל לא נורא

חזק ביותר...
נעים להכיר את הצלמים פה!!
כשרון!!
ולתוכנה ליצירת פנורמה
מושיקוסתם בשביל לא הלריש מבואס שאצלנו לא ירד שלג רציני 
והמים הקפואים היו מידי חמים בשבילנו...
ועכשיו אני נזכר בשלג בישיבה קטנה..3:00 -4:00 בלילה.. לבד.. בגינה של הישיבה... בניתי בובת שלג עם כל השלג שהיה בישיבה בערך.. ובבוקר כולם קמו לשלג דרוך ומגעיל


מוטיזתרגיעו תרגיעו.... אני ציני...
|תמימה פחד|
מוטיזוגרף מעל ל-24,000 לייקים 
אם תהיתם איך אנשים מעבירים את הזמן בארצות הקפואות באמת (ולא רק כאלה שסובלות מפקקים כשיורד גשם) – הכירו את הבחור שבנה איגלו בחצר האחורית בקנדה.
דניאל גרי, במקור מניו זילנד, ביקר את חברתו בקנדה לתקופה של חמישה שבועות, וכדי להעביר את הזמן הציעה אמה של הבחורה שיבנה את האיגלו המדובר. הקונספט התחיל מ-500 קרטוני חלב שמולאו במים צבועים, הוקפאו, והפכו לסוג של לבנים ססגוניות משלג וקרח.
את האיגלו הצבעוני לקח לגריי חמישה ימים לבנות, בעזרתם של חברתו, הוריה, ושכן משועמם, וסך הכל הפרוייקט ארך כ- 150 שעות עבודה, בזמן שטמפרטורות צנחו עד ל-32 מעלות צלסיוס מתחת לאפס.
למרות הקור העז גריי אמר שלא יכל היה להפסיק לעבוד על הפרוייקט: "בהתחלה חשבתי שפשוט ניקח את הלבנים הקפואות, נזרוק אותם בחצר איכשהו וניצור איגלו. בפועל זה היה הרבה יותר מסובך".
בין השורות
דינה ל.אחרונה|מקנאאאא|
אך בתור מרכזניקית אני מסתפקת באף קפוא, שער נפוח מהרוח וענפים מעופפים.
אה, והמון גשם
שזה נפלא.
אבל אני גם רוצה מראות מופלאים שכאלה!
הייתי עם איתן על הברכיים בחדר סגור ומסוגר. הסתבר בדיעבד שהצטברה כמות שלג מאוד מכובדת בחוץ בזמן הזה.
-משה ר-אחרונה
כתר הרימון
-משה ר-
אבל לא ממש נתפס, הטמפ' פה היא גבולית, אז פעם יורד גשם ופעם שלג
סמייליתלק"י
כי כמה שנכנסו לכיתה, תהו לעצמם איך הוא הגיע..
בסיעתא דשמייא!
גרסת הביינישים - פה למטה.




מכירים את זה שאתם הולכים לסמינריון שיא המטורף, ואתם חוזרים ממש באורות?
או שאתם עושים 'ניגונים' [יענו מנגנים ושרים שירי קודש..] עם החבר'ה, ואח"כ אתם מרגישים שיא הקרובים לאבאל'ה שבשמים?
א-ב-ל אחרי איזה יומיים, כבר יש כיבוי אורות, ואתם חוזרים להיות באותו מצב שהייתם קודם.
למה זה קורה? ומה הקשר של זה לפרשת השבוע (וארא)?
במכת ברד, אשכרה ירדו מהשמים ביחד מים ואש:
"ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאוד אשר לא היה כמהו בכל ארץ מצרים, מאז שהיתה לגוי"
ז'תומרת שהיה כאן וואחד נס ענק - גם הברד, שעשוי ממים, לא כיבה את האש, וגם הכל ירד לפי ציווי ה' רק על המצרים.
ואנחנו רואים שאפילו פרעה באמת מתפעל מהנס, ואומר: "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים".
אז בעצם, אם פרעה מגיע להבנה הזאת שהכל מאת ה', למה הוא חוזר אח"כ לחטוא? למה הוא לא הפך ישר להיות צדיק?
אנחנו יודעים מהפסוקים שה' הוא זה שהכביד את לב פרעה, אבל מה אנחנו יכולים ללמוד על עצמנו מזה שלמרות שפרעה הכיר בנס העצום - הלב שלו עדיין אטום?
הופה, שימו לב -
נכון, פרעה ראה נס והרגיש ממש ב'אורות'. ז'תומרת הוא הבין שיש אלוקים, והכל מתנהל על פי האלוקים הזה.
א-ב-ל >>
זה בעצם היה נס שהגיע כולו מאת ה', זה היה משהו חד פעמי, שפרעה לא עשה כלום כדי שיגיע.
ולכן - אחרי שהנס הזה נגמר, לפרעה היה כיבוי אורות --> הוא חזר לאותו מקום שבו הוא היה קודם.
ככה גם אנחנו מרגישים בעננים אחרי הסמינריון, או הניגונים, אבל אחרי כמה זמן - חוזרים למקום בו היינו.
למה?
כי בעצם עבודת ה' שלנו לא יכולה להיבנות מחוויות רוחניות שאנחנו מגיעים אליהם בבת-אחת. אלא, עבודת ה' אמיתית צריכה להיבנות שלב אחרי שלב, עם הרבה השקעה.
אני לא אומרת שזה לא טוב להיות באורות, אבל אני אומרת שעבודת ה' לא יכולה להתבסס על האורות האלה, וצריך גםלהתאמץ הרבה בשבילה, ולבנות את עצמנו לאט-לאט, כל אחד בקצב שלו.
כשאנחנו מרגישים שיא הקרובים לאבאל'ה שבשמים אחרי איזה שיחה מעוררת, או שבת טובה - ה' נותן לנו לטעום לאן אנחנו יכולים להגיע אם נשקיע, אבל אח"כ הוא לוקח מאיתנו את הטעם הזה, את ההתעלות שהרגשנו, ואומר לנו להתחיל לעבוד, כדי שנוכל להרוויח את זה בעצמנו.
אז בשורה התחתונה - זה מצוין לעשות ניגונים עם החבר'ה או ללכת לסמינריונים ודברים מחזקים אחרים. אבל צריך לזכור תמיד שבשביל באמת להגיע למדרגות גבוהות בעבודת ה' - צריך להתאמץ ולעבוד על עצמנו.
שנזכה, בעז"ה 
שתהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!
בסיעתא דשמייא!
קרה לכם פעם שהלכתם לסמינריון, וחזרתם ממש מחוזקים?
או שעשיתם 'ניגונים' [= מנגנים ושרים שירי קודש..] עם החבר'ה, ואח"כ הרגשתם ממש קרובים לה'?
א-ב-ל אחרי איזה יומיים חזרתם להיות באותו מצב שהייתם קודם.
למה זה קורה? ומה הקשר של זה לפרשת השבוע (וארא)?
במכת ברד, ירדו מהשמים ביחד מים ואש:
"ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאוד אשר לא היה כמהו בכל ארץ מצרים, מאז שהיתה לגוי"
זאת אומרת שהיה כאן נס ענק - גם הברד, שעשוי ממים, לא כיבה את האש, וגם הכל ירד לפי ציווי ה' רק על המצרים.
ואנחנו רואים שאפילו פרעה באמת מתפעל מהנס, ואומר: "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים".
אז בעצם, אם פרעה מגיע להבנה הזאת שהכל מאת ה', למה הוא חוזר אח"כ לחטוא? למה הוא לא הפך ישר להיות צדיק?
אנחנו יודעים מהפסוקים שה' הוא זה שהכביד את לב פרעה, אבל מה אנחנו יכולים ללמוד על עצמנו מזה שלמרות שפרעה הכיר בנס העצום - הלב שלו עדיין אטום?
פרעה ראה נס והבין שיש אלוקים, והכל מתנהל על פי האלוקים הזה = התחזק.
אבל זה בעצם היה נס שהגיע כולו מאת ה', זה היה משהו חד פעמי, שפרעה לא עשה כלום כדי שיגיע.
ולכן, אחרי שהנס הזה נגמר, פרעה חזר לאותו מקום שבו הוא היה קודם.
ככה גם אנחנו מרגישים בעננים אחרי הסמינריון, או הניגונים, אבל אחרי כמה זמן - חוזרים למקום בו היינו.
למה?
כי בעצם עבודת ה' שלנו לא יכולה להיבנות מחוויות רוחניות שאנחנו מגיעים אליהם בבת-אחת. אלא, עבודת ה' אמיתית צריכה להיבנות שלב אחרי שלב, עם הרבה השקעה.
כשאנחנו מרגישים ממש קרובים לה' אחרי איזה שיחה מעוררת, או שבת טובה - ה' נותן לנו לטעום לאן אנחנו יכולים להגיע אם נשקיע, אבל אח"כ הוא לוקח מאיתנו את הטעם הזה, את ההתעלות שהרגשנו, ואומר לנו להתחיל לעבוד, כדי שנוכל להרוויח את זה בעצמנו.
אז בשורה התחתונה - זה מצוין לעשות ניגונים עם החבר'ה או ללכת לסמינריונים ודברים מחזקים אחרים. אבל צריך לזכור תמיד שבשביל באמת להגיע למדרגות גבוהות בעבודת ה' - צריך להתאמץ ולעבוד על עצמנו.
שנזכה, בעז"ה 
שתהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!
בין השורות
רק דבר אחד לא הבנתי...מתו"שזאת נראה לי הפעם הראשונה שיצא לי לקרוא את הד"ת, קראתי את 2 הגרסאות, וחוץ מיזה שגרסת הביינישי"ם כתובה פשוט בצורה יבשה ובלי צבע לא ראיתי שום הבדל. זה נראה לי מעליב את הביינישי"ם להגיד שהם פשוט יבשים חסרי חיים, לא?
"מכירים את זה שאתם הולכים לסמינריון שיא המטורף, ואתם חוזרים ממש באורות?"
או ל"מרגישים שיא הקרובים לאבאל'ה שבשמים?"
וזה אפילו קצת צורם לעין וגורם לרצות לדלג על השרשור..
לכן הגרסה הנוספת דיי מתבקשת..
האמת- שאין לי בעיה לקרוא את שתי הגרסאות.
ונכון, הראשונה יותר מתאימה לאחותי והשניה לאחי. (תיכוניסטית ובייניש).
ויישר כוח ל"מתוק מדבש"!

טווווב!
מוטיזאחרונה
מקסים
כתר הרימוןתשובה: שולחים מסר ל- Admin
זה תרתי משמע 
(מחקתי את כל השאר כי תיקנתי)
ג'נדס
כמו צמח בר
יעל מהדרוםלק"י
איזה כיף זה להתרגש מדברים משמחים..
געגועי!!....
ושאף אחד לא יעיז לחשוב שזאת הסיבה שנעלמתי!
כי זה קרה עוד לפני שבכלל נפגשנו 

ואשמח קריאתכם, מי שלא מגיע לשם בכ"מ...
:
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t504783#5739994
בשורות טובות אצל כולם בע"ה!!!
זה באמת יפה שכתבת על התהליך,
כי זה תהליך נפשי עד שמגיעים לבן זוג שלנו..
ממש התחברתי לקטע שאמרת שהחלטת שהפעם את עושה את ההשתדלות שזה יהיה זה.
אני לא אומרת שכל פעם שאומרים את זה הבא בתור זה הבעל
(כי על השניים האחרונים אמרתי את זה, האחרון הוא בעלי
)
אלא בגלל שזה מן שלב של מוכנות נפשית-
של- באמת באמת אני מוכנה להתחתן.
בע"ה שנשמע עוד הרבה בשורות טובות שכאלה!
(אני באמת מחכה לכמה אנשים פה)