פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 2271)

בעז"ה שנעבור את השבוע האחרון לסמסטר בשלום....

המבחנים כבר התחילו, שנאמר: "שלהי סמסטר קשים מסמסטר".

ומאוד חםם

שבת היתה ח- מ- ה!

לא נעים לומר אבל המזגן עבד בפול טורבו והיה ממש כיף בבית!

ב"הצלחה במבחנים....

השקט שלפני סערת ה-מ-ב-ח-נ-י-ם.....

ומבורך שילך הכל למישרין בעז"ה

איזה טוב היה בשבת!!

(אני היחידה שהצלחתי לומר עליה דברים טובים? ולא שהיא היתה חמה/ארוכה/מעצבנת ?

בישיבה??

אתלנו דווקא היה בדיוק ההפך, בטעות המזגן היה דלוק כל השבת וקפאנו

בס"ד בר"ה

בכיינים!!!!

הייתה אחלה של אחלה של אחלה של שבת......(עם מלא מזגן )

להתחלה - 

מעריץ מפורסמים - עובד כוכבים.

קריאת התפעלות חדשה של דוסיות - יה! איך סוף! 

תביאי אותם בגלים כך נראה לענ"ד

הגומל.

מאבטח בתאטרון - שומר מסך.

הרואה בית קפה ששהה בו פעם מברך - "ברוך שעשה לי נס במקום הזה"

בחור נאה ובוגר מוסד אקדמי בהצטיינות - יפה תואר

בס"ד בר"ה

בואנ'ה י'חצווווף!! תפסת לי ת'מקום!!! אורח שכמוך!!! 

סתם, מחפש מקום אחר...

 אבל מי שתתפוס לי ת'משבצת... 

אם אני עם מצב רוח רע, אעיף אותו בלי לחשוב פעמיים. כאילו, מה נראה לו?!

וכמובן דורש ממנו לשלם על זמן השימוש  במקום.

אם אני עם מצב רוח רע: אז מה זאת אומרת?

אשמח שסוף-סוף נזדמנה לידי מצוות הכנסת אורחים ואכבד אותו באוכל ובשתייה.

אזמין אותו לבוא לכאן כל יום ואעדכן אותו בזמניי התפילות שאני מתפלל בהם כדי שיוכל להשתמש במקומי. 

וכמובן, אגיש לו קערת מים לרחיצת הרגליים ואם הוא כהן, אז אגיש לו עד אליו את הקערה לנטילת ידיים.

ולא רק במקום בבביהכ"נ (שלא קניתי) אבל בצורה אחרת- זה קורה הרבה באוטובוס מהדרין בעיקר, בשעות העומס, כשאני עולה בתחנות הראשונות ותמיד יש מקום, ואח"כ מתחילים להצטופף במעבר ואז- אחת מהשתיים:

אם אני במצברוח טוב- אפנה את מקומי בחיוך באדיבות ואפילו בלבביות משהו  לאשה העומדת במעבר ואפילו אסכים ברוב טובי לאפשר לזוג לשבת יחד.. אך אם לא- אשמור על מקומי בחירוף נפש פנימי ולא אתן לאיש דריסת רגל בו..

ומתנצלש"ת- אז מה אתם אומרים, אנחנו טובים רק כשיש לנו מצב רוח טוב?! אין מצב.. אז איך אפשר באמת לגדול גם מעבר למה שאנחנו מרגישים באותו רגע? היה לי פעם דיבור עם חברה על זה-  ואשמח לשמוע אתכם בנידון..

שתפס למישו את המקום...

לגבי הניצלו"ש ''חייך קודמים לחיי חברך'', אז כשאתה עייף ומצוברח, לגיטימי שלא תפנה מקום למישו אחר..

וסתם ככה ברור שאפשר ונכון להישאר חמודים וטובים גם כשאין מצב רוח, וזה אפילו הרבה פעמים עוזר לשפר את המצב...

אבל מה עם לפנות מקום לאיש שמבוגר ממך[לאו דווקא קשיש..] ?
הם בד"כ צריכים את זה יותר,גם אם זה לא בא לנו בטוב...

וזאת ההרגשה הכי טובה להיות נחמד כשהמצברוח לא משו.!!! באמת משפר אותו.קסם שכזה

מזה נכון אבל אני ביישן שכמותי תמיד מעביר על מידותי על אף עצביי

גם בלי שיראו אותי........הם אומרים לאורח איפה יש פנוי ואיפה אין.


 

יש פעמים שאני כן מזיז אורח לכסא לידי(שגם ככה פנוי עקב פטירתו של אבי ז"ל ואני לא נוהג לשבת בכסאו של אבי)

את נכנסת למקום

נראה לך שחצי מהכסאות פנויים

אבל- לא

ההיא שומרת לידה שתי מקומות- לשתיים שיאחרו

ההיא שומרת לגיסתה- שעוד מעט תגיע...

ההיא שומרת מקום לזו שרק יצאה רגע כדי לדבר עם מישי...

לפעמים אני נשברת , מתיישבת ואומרת-

בסדר, כרגע אני לא יושבת על הברכיים שלה,

כשהיא תבוא- תסתדרו כבר

קשישה אחת מתיישבת לנוח במהלך סיור במוזיאון עתיק בצרפת,

בדיוק על כסאו של נפוליאון.

הסדרנים והמדריך נזעקים להעיף אותה משם ומסבירים לה "זה הכסא של נפוליאון!"

"נו אז מה קרה? כשהוא יבוא- אני אקום!"

[ויש משו דומה עם "תפילין של רבינו תם"]

אדם בור מגיע לבית הכנסת ורואה תפילין.

הוא לוקח אותם כדי להניח.

אחד המתפללים אומר לו: זה של רבנו תם.

"בסדר, כשהוא יבוא אני אחזיר לו."

אחד הזמין מונית למוצ"ש 

במוצ"ש בא הנהג ומחכה... ונמאס לו התחיל לצפור 

ההוא יוצא לו מהמרפסת חכה חכה לרבנו תם

אז הנהג אומר לו בסדר נאסוף אותו בדרך....

קצת קרש אבל....

פשוט יושב במקום אחר.

גם ההלכה שכדאי לקבוע מקום לתפילתו מציינת בפירוש שאין לעשות מחלוקת על זה.

שלא לדבר על העניין שקביעת מקום תפילה היא בעיקר לתפילת עמידה.

לאן תלך כדי לדבר עם ה'?

אם זה אדם מבוגר - בחיים לא

אם זה ילד - שילך לאב'שלו

אם זה אדם סטנדרטי - אם באופן חד פעמי-סבבה אם הוא חוזר ושונה אני יאמר לו בעדינות שזה המקום שלי ושילך מפה כמה שיותר מהר (סתם) אני יאמר לו בעדינות שזהו מקומי ושיחפש חלופה

לא סובלת  את כל המושג של מקום קבוע

כאילו זה נדל"ן שקנית? אבא שלך הוריש לך?

בית כנסת זה בית השם, מקום מקדש מעט

ושכל מי שמגיע- שיזכור שהוא אורח

לא סתם אנשים משלמים סכום מסויים בשנה על מקום בבית כנסת.

ב' בשביל זה תמיד יש מקומות פנויים 
ובשביל זה גם נועד הגבאי......האו תמיד יוכל להפנות את האורחים למקומות הפנויים.

למצוא אותם ביוטיוב ולהמיר אותם לקובץ בעזרת האתר: http://www.youtube-mp3.org/

אבל אחרי שנכנסתי לכרטיס אישי שלך הבנתי שזאת את מההודעות

יש קשר לאולם?

.

בגלל ששינת את השם מגיע לך איזה עין תחת עין ולא כתר.. 

יאללה, תחדש את החידודים על הניק שלי 

מוזמנים לתת רעיונות לחידודים, שנינויות, כינויים וכדומה. 

פתוחה להצעות 

הרי אחרי טיסה מברכים, ואני תמיד עפה על עצמי!

ועוד עם כתר עליו!?

על ראש השנה! 

כפרס - משנים לך ניק!

גם בטעם גם בצורה, גם כקישוט...

כמעט אין מצב שאני אצייר משהו ולא אוסיף רימון... 

דרך אגב, יצא לך לראות איך נראה הכתר מבפנים? 
אולי היית מוותרת על הניק...

|מוותר על תיאור וולגרי בסטייל בע"ח... |

ויש רימונים קטנים שנופלים על אדן החלון 

אני יכו לנחש מה תציירי

כי הוא לא נותן לי לראות סרטונים פה?

אינטרנט לימון!
כי הוא מעצבן בערך כמו לתת ביס באחד כזה.

יום אחד עיצבתי לו בפוטושופ לוגו חדש של "אינטרנט לימון" ושלחתי לו...
 

אז זה היה אתרוג... 

טעות של גרפיקאי שאסור לעשות עם דתיים..

באמת לא הבנתי מי זאת הכתר הזאת פתאום, בשירשור של אתמול, שניסתה גם לשכנע את נפשי לגלות את סודו הכמוס..

שתרבי תגובות ושירשורים כרימון!

תגובה לעניין.

וגם הברכה והכינוי 

הוא המנהל הכללי כאן והמתכנת.

http://www.inn.co.il/Forum/lmf_Profile.aspx/1

יש גם את פורום משוב, לכל השאלות.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f3

*דרך אגב, אנשים - אין שום קשר לאולם בבני ברק 

בכלל לא זכרתי אותו כשהחלטתי על שם ניק 

בס"ד בר"ה

לכל דבר בחיים, אני משתדל לגשת בראש טוב, ובלי להחליט עליו אם הוא טוב או רע, כי ככה העולם אומר...

האמת שאני בונה לפעמים דמויות לכינויים על בסיס בעיקר סגנון הכתיבה שלהם.

לא תמיד זה נכון. לפעמים כן ולפעמים לא (סה"כ - עיקר ההשפעה היא מהגופן שעוצב על ידי מישהו אחר בכלל, וזהה לרוב הגולשים - אריאל).

דתי - התוויה חברתית שמודעת בעיקר למצוות שזכו ל"מזל", ומתעלמת מהאחרות שלא זכו לפרסום כזה. השאר - אדם עם אלוקיו.

ישיבה - מקום שנועד לגדילה בתורה ומנוצל לרוב למטרה הזו.

חילוני - אדם שאינו שומר תורה ומצוות.

מסיבה - 

תורה - user manual של העולם הזה.

מצוות - עול מצוות.

בורא עולם - המנהל הראשי, שעושה מה שהוא רוצה והעולם הזה שלו.

חיים - זכות שקיבלנו, בתקווה שלא נבזבז אותה.

חופש - בעבר: שאיפה גלויה; היום - לא קיים.

דתל"ש - שם כולל למגוון רחב של אנשים. לא לשפוט בלי להבין.

בית כנסת - מקום שמשמש באופן רשמי לתפילה, ובפועל גם למלאכות "נשגבות" שונות כמו קריאת עלונים. מעדיף להתפלל בלובי שלו באמצע השבוע - כי שם בעיניי לגיטימי לדבר או לשחק עם שטויות.

רפורמי - עיוות מטופש וכושל של היהדות .

ליברלי - בתחום הכלכלי - בעד.

פתוח - מילה שלא כ"כ ברורה המשמעות שלה. מילה שמצטיירת חיובית אבל תלוי מה בבית, מה בחדר מדרגות ומה ברחוב.

לקטע הראשון

אדם נשפט לפי מעשיו ואין שהוא משווק את עצמו.

אינסטלטור בשבת נראה אחרת בגלל שהוא לובש בגדים אחרים, מחשבה דיבור ומעשה נקראים לבושי הנפש ולפי איך שמשתמשים בהם כך השני מצייר אותו.

ולהגדרות
דתי-מקפיד על מצוות כמה שהוא יכול.

ישיבה-מקום שלומדים תורה לשם ידיעתה ולא לשם תואר וכדו'[בארה"ב זה שם של כל מוסד תורני אפילו לבנות].

חילוני-אי אפשר לומר על יהודי שהוא חולין - ההגדרה המדויקת "מי שאינו שומר מצוות לעת עתה", לפחות בפרהסיא.

מסיבה-מפגש לשם מטרה זו או אחרת, קדושה או שלא.

תורה-מה שניתן בהר סיני כולל כל הפירושים שלו,יש גם מסקנות מוטעות שאפשר להגיע מלימוד התורה שלכן צריך גם - מצוות - שהם מלשון צוותא וחיבור, 613 דרכים שה' נתן לנו להתחבר עימו.

בורא עולם-ה(אי)מציאות שבראה אותנו ואת הסובב אותנו-ומקיימת את כל הנ"ל בכל רגע ורגע.

חיים-המצב שנמצאים בו כל רגע שלא מתים.

חופש-מושג לא נכון,המת חופשי,לכל רגע בעולם יש תכלית - בהפסקת מהלימודים צוברים כוחות - שזה גם עשיה.

דתלש=תיסבוך שנובע מדרך חיים לא ברורה.

בית כנסת-מקום השראת שכינה,מקום מפגש יהודי,מקום שאפשר לקבל דברים מהמלך בצורה יותר מהיריה מכל מקום אחר - רק צריך לבקש.

רפורמי-תסבוך הרה אסון שנוצר מניסיון להיות יהודי לייט בארה"ב-במידה מסויימת דרכו של היטלר בצורה שונה(השמדת העם היהודי).

ליברלי=פתוח-דן אדם שיחסית למצבו "פותח ראש" לטוב ולמוטב.

דתי,-   הוא משלנוו ולא נתן אותו

ישיבה,-כיף וקשה 

מסיבה,- במבה פופקורן ואיזה חבר זייפן עם גיטרה

תורה,- ציור של הרב שלי מוסר שיעור

מצוות,- עיין ערך ישיבה

בורא עולם,- תודה

חופש,- נרגילה וקפה על החוף בכינרת אחרי מסלול 8 שעות 

דתל"ש,- לא כל אחד מסוגל להתמודד

בית כנסת, - קדושה עם הרבה מרוקאים נחמדים

רפורמי,- פרובוקטיבי

פתוח.- זורם , חי איתנו בעולם

יישר כח,
לא יזיק להרבות זכויות, בכל תחום ונושא..

שבת שלום!

היה לנו איש גדול, ועכשיו הוא למעלה. עוד לא עברו שבועיים, וקשה להתנחם. הרב מרדכי אליהו זיע"א עבר לעולם שכולו טוב, והשאיר אחריו מליוני יתומים. כולנו היינו בניו. כולנו היינו אהוביו. הוא היה דואג ומברך את  כל איש ישראל. הוא אהב את כולם, בירך את כולם, ותמיד הביט על כולם. הוא אהב את כל עם ישראל, וכל עם ישראל החזיר לו אהבה. היה הרב זצוק"ל מקושר לכל חכמי ישראל ולכל עם ישראל. בהלוויתו ובאבלות עליו השתתפו בני כל העדות. בני כל הקהילות. בני כל סוגי המלבושים. כולם היו קשורים אליו וכולם ינקו מהשפעתו.

"הרבי מאוד מאוד כיבד את הרב אליהו", מספר הרב ליבל גרונר, מזכירו האישי של האדמו"ר מליובאוויטש.  זיע"א. "היה לו יחס מיוחד וקירוב מיוחד עם הרב אליהו. בכל פעם שהוא בא לאמריקה, הוא בא לבקר את הרב'ה, שהיה נותן לו הרבה זמן לשוחח על כמה וכמה נושאים.

כמים הפנים לפנים - הרב אליהו היה מאוד מאוד מקושר לרבי. הוא סבר שהרב'ה הוא זה שיכול להביא את המשיח - כך הוא אמר לי באופן פרטי. עוד אמר לי הרב אליהו, שהוא מאוד החשיב את הפעולות שהרבי עושה בעניין של הפצת היהדות בחוצות.

הוא היה 'מקובל'. הוא מאוד רצה שהעניין של החסידות יתקבל בכל מקום ומקום. אם זה מה שהרבי שלח את השלוחים לכל העולם בכל קצווי תבל, לשם הם הביאו את האור של התורה ואור החסידות, ואם זה בכל רובד אפשרי. הרב אליהו אמר לי כמה פעמים, שאי אפשר לתאר איזו נחת רוח הרבי עושה להקב"ה בעניין זה מה שהוא עושה בהפצת היהדות".

גם הבבא סאלי היה מחבב מאוד את הרב מרדכי אליהו. סיפר הרב שפעם שאל את הבבא סאלי מדוע הברכות שלך מתקיימות ישר. אמר לו הבבא סאלי זצ"ל יש לי זכות אבות אמר לו הרב גם לי יש זכות אבות הלא הוא מור אבי זצ"ל חכם סלמאן אליהו זצוק"ל שעליו אמר רבי שאול דוויק זצ"ל כי נשמה גדולה כזאת טרם ירדה לעולם. אמר הבבא סאלי לרב הא אנחנו שומרים את העינים והפה לכן הברכות מתקיימות! ומאז, אומר הרב, אני רק מברך.

שעות ספורות לפני פטירתו של הבבא סאלי, הוא קרא לרב אליהו ומסר לו את גלימתו האישית. על מנת שיוכל ללבוש אותה בעצמו לקראת קבלת פניו של המשיח. בכיס הגלימה העליון נמצאו כמה שערות שנשרו מזקנו של הבבא סאלי, שהדגיש באוזניו של הרב אליהו: "שים לב שבשעה שתקבל פני משיח, השערות האלה שהם חלק ממני יהיו יחד איתך".

אך בסופו של דבר משיח עדין לא בא, ומהרב זיע"א נפרדנו. הכיצד?

עניין זה עצמו מוסבר בקטע הוידיאו הקצר הבא, על ידי הרב מרדכי אליהו זיע"א עצמו, על הבבא סאלי, שאמר שיזכה לראות את המשיח.

"הבבא סאלי אמר שהוא יראה את המשיח. אחרי זמן אמר, אני את המשיח לא אראה. יש קטרוג גדול על עם ישראל ואני חייב לעלות למעלה כדי לבטל את הקטרוג. וכך היה. גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. אנחנו לא רוצים לא חמס ולא אחרים. אנחנו רוצים מריבונו של עולם, אתה הוא אבינו, אתה מלכנו, אתה מושיענו, אתה תושיענו. תשועת ה' כהרף עין. ונזכה לגאולה שלמה בעגלה ובזמן קריב ואמרו אמן".

אחרי שירותו של הרב בבית דין בבאר שבע כמספר שנים, בגיל שלושים וחמש ומעלה, ניקרא הרב לשרת בבית הדין בירושלים ומשם היתה הדרך קצרה מאוד להגיע לרום המעלות. אחר מספר שנים התמנה הרב לכהונה הרמה של חבר בית הדין הגדול בירושלים. ובשנת ה'תשמ"ג שלח הבבא סאלי את מזכירו האישי לרב מרדכי אליהו לומר לו כי בשמיים הכריזו עליך כי אתה הרב הראשי לישראל הבא של עם ישראל. וממש שבועיים לפני ההתמודדות על משרת הרב הראשי והראשון לציון ניכפה על הרב להגיש את מועמדתו לבחירת הרב הראשי על ידי הבבא סאלי זצ"ל ויש שעד עכשיו לא יודעים כי הרב שליט"א לא רצה להגיש את מועמדתו לבחירת הרב הראשי .

הרב אליהו הקים ועמד בראש כולל "דרכי הוראה לרבנים". כולל זה מכשיר אברכים לרבנות ודיינות ולהנהגת קהילות בארץ ובעולם. ברחבי העולם ישנם למעלה מ-60 שליחים של הרב במדינות שונות ועוד שליחים נוספים בארץ. משימת קודש כבירה נטל על עצמו מנהיג דורנו, מרן הגר"מ אליהו שליט"א: להנהיג את הדור כולו, על כל רבדיו וחצרותיו, מיגזריו ותנועותיו, במעלה המשעול בואכה בית א-ל. משימת קודש, שדרכה דרכי נועם ונתיבותיה שלום.

בכ' באייר ה'תש"ך, הועלו עצמותיו של החיד"א להר המנוחות בירושלים. וכה סיפר לנו מרן הראשל"צ המקובל הרב מרדכי אליהו שליט"א שבאותה שנה הראשל"צ הגאון רבי יצחק ניסים זצ"ל והאדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל הורו לו לטפל ביחד עם הבבא חאקי זצ"ל ועוד רבנים בהעלאת עצמותיו של מו"ר מרן הרב חידא זצ"ל.

הרב סיפר כשהוא הגיע עם הרבנים לשדה התעופה לוד הוא ניפגש עם נציג הסוכנות שבו הביא את עצמותיו של הרב חיד"א זצל עם ארון מעץ נחרד הרב מרדכי אליהו "מה, עם זה הבאתם את הרב חיד"א" שאל. מיד ביקש מנהגו של הבבא חאקי רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל לנסוע עם נהגו לטבול במקווה טהרה ולקנות מברגי פילפס כדי לפתוח את הארון כשחזר עשה הרב חור למטה מהארון כדי שלא תהיה חציצה בינו לבין הקרקע כשהכניס הרב את ידו מיד נשמע קול רעש גדול מהארון. כל החכמים שהיו עם הרב נתעלפו ורק הרב מרדכי אליהו עוצם את עיניו ומבקש בתחנונים מהרב חיד"א שידוע שהרב בקיא בספריו ישר והפוך שיסתדר מעצמו כי אין בו כח לסדר את עצמותיו של הרב חיד"א כי הובא בארון ועצמותיו הקדושים היו מפוזרים בתוך הארון.

מיד נשמע קול נפץ יותר חזק ושוב הרבנים נתעלפו והנה לא יאמן תחיית המתים ממש העצמות נסתדרו עצם אל עצמותו ומיד נתחברו כלם ונהיה גוף שלם. זכותו של מרן הרב חיד"א זצ"ל תגין בעד כל ישראל אמן. ומאז יצאה ההלוויה משכונת סנהדריא בירושלים להר המנוחות וליוו אותו אלפים בדרכו להר המנוחות.

גדול היה הרב אליהו זצ"ל, גדול בתורה. גדול במעשים. גדול בענווה. ראש לשכת הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, הרב שמואל זעפרני, ציטט בלויית הרב מתוך תפילה שכתב הרב על פתק שנמצא בכיסו כשהלך לעולמו.

"ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא על דעתי עמדתי לשרת עם קדושיך, לדון ולהורות. ידעתי מיעוט ערכי - מך שבערכין. לא ביקשת נפלאות ממני, אך כך הורו לי רבותיי וכך גלגלת כל הגלגולים, וסיבבת כל הסיבות. הקימות מעפר דל ותעש לי שם, כשם הגדולים. גזרה חוכמתו, יתברך ויתעלה שמו, לשרת עם קודש, להורות ולדון, ועל הכל יתברך שמו ויתעלה.

אך רעדה אחזתני, יראה ורעד יבוא בי, על הסכנה הנוראה העומדת עליי, ופי תהום הפעור לנגדי... אנא אפנה לעזרה ואנא אברח, אבל בטחתי ברוב חסדך, מכל תחינותי לפניך כי אתה שומע תפילה. אנא השם, אלוהי הרוחות, חוס ורחם על כל יושבי כיסאות למשפט, ובפרט עלי, אני עבדך בן אמתך, מרדכי בן מזל. רחם עליי ותן לי לב שומע ודעת להבין לשפוט את עמך.

חוננו חוכמה בינה דעת והשכל. שלא נאמר על טהור - טמא, ועל טמא - טהור, על מותר - אסור, ועל אסור - מותר. על זכאי - חייב, ועל חייב - זכאי. ותצילנו מכל שגיאות וטעויות, ויהא ליבי חזק, ואתן להוכיח כל עושי ועוול ולהציל עשוק מיד עושקו. ואל יישאנו יצרנו להעלים עין, חס וחלילה, ותזכנו לגדור פרצות ולהתקין תקנות ולהרביץ תורה, שיהא שם שמיים מתקדש על ידינו. ותהא איימתנו מוטלת על הבריות ואהבתנו חקוקה בלבם ונתרחק מן הגאווה והכעס והקפדנות. ותאזרנו חיל לשפוט את עמך. גל עיניי והביטה נפלאות מתורתיך".

ועכשיו התייתמנו. כולנו. תלמידיו הקרובים. תלמידי תלמידיו. שומעי שיעוריו. מקבלי ברכותיו. כולנו היום יתומים. כולנו היום מתגעגעים.

מספר אבי רט:

"רבבות ההולכים אחרי ארונו הלכו עם שתי תחושות מרכזיות - האחת - שמדובר באדם גדול ומיוחד בקנה מידה ובעוצמות שאין אנו מבינים בהם אפילו, והשנייה- תחושת יתמות גדולה. איבדנו אבא גדול וצדיק, שאהבנו להסתופף בצילו , שאהבנו לקבל ממנו עצות וברכות, שאהב אותנו, ושידענו שזכותו ואישיותו וצדיקותו מגינה עלינו ועל הדור. האובדן הזה של האבא של כולנו- הותיר אותנו עם תחושת יתמות גדולה.

בשנים האחרונות, בנסיבות אישיות וציבוריות כאלו ואחרות יצא לי להיכנס אל הרב זצ"ל ביחידות לשיחות ארוכות. שם עמדתי רועד ונפעם מול עוצמות הטוהר והקדושה שנבעו מהרב. שם, במפגשים האישיים חשתי רעד של ממש ביושבי לפניו, וכתוצאה מתוכן השיחות. הייתה לי תחושה שאני ניצב מול מלאך אלוקים, שגופו נמצא כאן, אבל רוחו ונשמתו נמצאות אי שם בגובהי מרומים. איש אלוקים.

לפני קצת למעלה משנתיים, בנסיבות מסוימות הגיע הרב אליהו זצ"ל לביתי בגבעת שמואל, וישב בסלון ביתי קרוב לשעה. דומני שבאותה שעה לא רק כל בני ביתי רעדו מהתרגשות על הזכות הגדולה, אלא שגם קירות הבית רעדו. שוחחנו ביחידות על מספר נושאים אישיים וציבוריים, וכרגיל - בקושי הצלחתי לנשום מגודל האיש, המעמד והדברים שאמר לי.

לקראת סיום הפגישה, נכנסה לביתי אישה אחת ששמעה שהרב אליהו זצ"ל נמצא בביתי. היא ביקשה להיכנס ולבקש מהרב משהו דחוף. היא חיכתה ליד הדלת וכשהרב עמד לצאת, היא ניגשה אליו בבכי ובדמעות, וביקשה ממנו על עניין משפחתי מסוים הקשור לבת שלה, ולענייני הריון לא פשוטים. היא עמדה דומעת לפני הרב, סיפרה לו במה העניין, וביקשה ממנו ברכה לביתה. הרב שמע, עצם את עיניו, שאל אותה לשמות הבת, בעלה וההורים,עצם את עיניו לכמה שניות, ואז אמר- 'בן זכר בקרוב', ויצא מהבית.

לא חלפו ימים רבים, ואותה אישה נכנסה להריון, ולאחר תשעה חודשים נולד בן זכר בריא ושמח. עוד זכיתי לבשר לרב את הבשורה הזו ולהתייעץ עימו לגבי השם שינתן לתינוק. לימים, לאחר שסופר לאם על ברכתו של הרב זצ"ל, היא בדקה לאחור וגילתה שהיא הרתה באותו הלילה בו ביקר הרב בביתנו ובירך אותה.

אלו העובדות שראיתי מול עיני. לא משמועות רחוקות ולא מסיפורי חסידים. קטונתי מלהבין במהלכים שמימיים או בעולמות קבליים, אבל את מה שראיתי לנגד עיני לא יוכל איש להכחיש.

כל עוד היה הרב זצ"ל איתנו, חשנו שכוחו וזכיותיו עומדים כחומה להגן על הכלל ועל הפרט. הרגשנו שאנו זוכים לראות לנגד עינינו מקובל גדול ואיש אלוקים. הרגשנו וראינו מה זה גדול בתורה, במידות, באהבת אדם וישראל, ומגדולי המקובלים שבדור. הרגשנו מה זה התבטלות לתלמידי חכמים גדולים.

לא במקרה ולא בחינם רבבות רבבות פקדו את ביתו ולשכתו 24 שעות ביממה במשך עשרות שנים כדי לקבל את ברכתו ועצתו. לא במקרה ולא בחינם צעדו אחרי ארונו רבבות רבבות של יתומים מדמות של מנהיג, גדול בתורה, רב ואב."

רבבות היו מקושרים אל הרב אליהו זצוק"ל, והיו באים אליו שוב ושוב, לקבל ברכה, לקבל עיצה, לקבל עידוד. לכל יהודי יש מסלול שלו בעולם. מסלול שדומה לטיול בתוך מבוך. וגדולי ישראל שעומדים למעלה רואים אותנו ומכוונים את דרכנו. ומתפללים עבורנו ומעוררים רחמי שמיים.

נסים ונפלאות רבים שזורים בקורות חייו של הרב זיע"א, ורבים שזכו לברכותיו זכו לראות נסים גלויים. מספר שלמה חדד מצפת:

"בשל העובדה כי בנו הרב שמואל אליהו מכהן כרבה של צפת נהג הרב אליהו להגיע לצפת לשבתות ואירועים תורניים לעתים קרובות. בנו שיבדל לחיים טובים הרב שמואל היה מאפשר למבקשים להתקבל אצל הרב לברכה ו לעצה בעת שההא בביתו בעיר העתיקה. באחד הפעמים {לפני יותר מעשור שנים}הבאתי לרב צעירה מקומית שלקתה בבעיות נפש קשות והיתה מטופלת בכדורים כולל אישפוזים. הרב קיבל את הצעירה לברכה הינחה אותה לקרא פר'קי תהילים מסויימם והצעירה כעבור ימים ספורים חזרה לעצמה למשפחה ולעבודה הקימה בית לתפארת והיא היום אם למשפחה ברוכת ילדים .

במקרה נוסף בעת תפילת שחרית במירון הגיע לרב אדם שביקש ברכה לפרנסה לאחר משבר כלכלי קשה הרב ביקש ממנו להמתין לפתיחת ארון הקודש ולהפתעת כולם ברך אותו באופן מיוחד.
האיש זכה לעושר מיוחד ומאז הוא מספר את הסיפור הזה בכול שנה כאשר הוא מגיע למירון
מספר הרב מנחם בורשטין, ראש מכון פוע"ה ותלמיד מובהק של מו"ר הרב מרדכי אליהו זצ"ל:
באחת ממאות הישיבות המשותפות שזכיתי לקיים עם כבוד הרב, הצגתי לפניו מקרה של זוג חשוך ילדים ופירטתי את הבעיה הרפואית הלכתית של הזוג. לאחר שקיבלתי תשובה מנומקת ופסקנית הוספתי שהזוג מבקש שהרב יבטיח להם שיהיו להם ילדים. הרב הישיר אליי מבט ואמר: "תגיד לי אתה, אני יכול להבטיח? אני נביא? אין אפשרות להבטיח!" אזרתי אומץ ואמרתי לרב: "אני יודע על מקרה שבאופן ברור הרב הבטיח וב"ה הדבר התקיים!"
הרב הוריד את עיניו, שהה מעט ואמר לי בהצטדקות: "אני לא יכול להבטיח, אבל פעם אחת באה אישה שעשתה את כל המאמצים והרבתה בתפילה ובתחנונים להקב"ה, פרצה בבכי והתחננה שאבטיח לה שהטיפול יצליח. היה לי מאוד קשה לעמוד בפני תחנוניה ולבה הכואב ואז הבטחתי לה. מיד כשיצאה מהחדר פניתי לריבונו של עולם ואמרתי לו: תציל אותי, הבטחתי לאישה, ותעזור לי שהדבר יתקיים. זיכני הקב"ה ונעשה לה נס".
כאמור אלו לא סתם סיפורים. זו משנה שלמה של ?"אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".
בכל מהלך חייו היתה מסירות נפש. מילדותו, מגדלותו. לא נשכח לעולם איך מסר את נפשו למען יהודי גוש קטיף. איך התפלל בעבורם. איך סעד אותם. לפני. ואחרי הגירוש. את כל התפילות, את כל הברכות, את כל הנסיעות והתמיכה האיתנה.
הרב אליהו זצוק"ל עבר בשנתיים האחרונות יסורים קשים מאוד. צינתורים, החיאות, צינטור מוח, והכל יסורים שקיבל על עצמו למען עם ישראל. מספרת הרבנית צביה אליהו תחי', על תפילתו של הרב מרדכי אליהו, בלילה שלפני אחד הניתוחים הקריטיים שעבר בתקופה האחרונה.

"בשעה שתיים בלילה ידעתי שמידת הדין נלחמת במידת הרחמים. צריכים לבוא גזירות מאוד קשות על עם ישראל וליהרג כאן המון יהודים בארץ. ואני התחננתי בפני בורא עולם, ריבונו של עולם, אני יש לי המון. כל החיים שלי רק תורה וחסד. תיקח מה שאתה רוצה, העיקר שתבטל את הגזרות.

אמרתי, "מה? כל מה שעשינו כל החיים ככה נתת, צ'יק צ'ק?" והוא אומר לי, "את היית מסכימה שייהרגו כל כך הרבה יהודים פה בארץ?" אמרתי, לא. אמר הרב: "אז מי יכול לשלם? רק מי שיש לו במה לשלם. אני מוכן לשלם".

מספר העיתונאי יוסי אחיטוב על תקופת מחלתו של הרב זצוק"ל: ארבנו לרגעים של הפוגה. ציפינו שעות ארוכות. ייחלנו וקווינו עד שנוצרה ההזדמנות. שאלתי קצרות: 'נמצאים אנו בערב חג השבועות'.
אולי עמדה לי זכות אבות. שמא סייעה לי חיבתו העתיקה של הרב אלי, או זכות הקוראים, קרוב לודאי. לחישתו של הרב היתה איתנה.

"צריך להרבות בלימוד תורה, בכבוד שמים ולחזור בתשובה שלימה. יהודי שנקלע לצרה, יתפלל על קברי צדיקים ויאמר 'רבש"ע, בזכות הצדיק קבל את תפילתי'. צריך להיזהר שלא להתפלל לצדיק אלא לקב"ה ולבקש להוושע בזכות הצדיק שנתן מעות לצדקה לעילוי נשמתו. יש גם להרבות בצדקה ולחזור מדרכים רעים ושייתן צדקה, לא יעשה זאת בשרירות לב ובגסות רוח. אלו דברים בטלים. הקב"ה רוצה בחרטה אמיתית שתבוא מפנים הלב".

שאלתי בזהירות על המצב הקשה, גזירות איומות שנופלות ביום בהיר. הרב משיב חלושות:

"במתן תורה נאמר 'ויחן שם ישראל', כאיש אחד בלב אחד. קבלת התורה הביאה לאחדות מלאה בין כל נשמות ישראל בכל הדורות. לפני מתן תורה, עם ישראל יכול היה לחיות במציאות של 'ויחנו' כל אדם חי לעצמו. התורה היא זו שהפכה את כולנו למציאות אחת וכולנו ערבים זה לזה. כוחו של עם ישראל הוא בלימוד תורה ובאהבת ישראל. כשיהודים חיים בארץ ללא תורה וללא אחדות, אזי מגיעות כל הגזירות הנוראות".

המצב קשה, אנו בתקופה בה נגזרים עלינו גזירות קשות. מה עלינו לעשות? הרב עונה בקול חלש.
ומה ניתן לעשות כדי להינצל מגזירות? אני שואל.

"בפועל אנחנו רואים כי אנשים שסובלים מצרות, הולכים לחפש תשובות בכל מיני מקומות נסתרים. בתורה שלנו כתוב הכל. רואה אדם שייסורים באים עליו יפשפש במעשיו. פשפש ולא מצא, יתלה בביטול תורה. שואל הרב החיד"א, מה זה יתלה בביטול תורה, וכי ביטול תורה זהו דבר פשוט שרק אם לא ימצא סיבה אחרת אז יתלה זאת בביטול תורה? והביאור הוא: 'פשפש ולא מצא', מדובר באחד שלא למד תורה ולכן למרות שפשפש במעשיו, הוא לא מצא את הסיבה. לכן אומרים לו שהסיבה היא ביטול תורה. אם הוא היה עוסק בלימוד התורה, אזי הוא היה מאלו שמפשפשים ומוצאים".

ארוכות היו המילים. ממושכות. נקטעות באתנחתאות של חולשה. נשזרות בקושי. לרוב מדבר הרב באמצעות הפתקים.

אוי, הפתקים. הפתקים. אוצרות עד חבויים בהם. הקדושה. התורה. העין הצופייה. כשהתעורר מההרדמה, אחרי הצנתור, לצדו הרב זעפרני, ביקש ליטול את ידיו ופתק לכתיבה: "הביאו לכאן כיסוי בצבע לבן, כיסוי של טלית", כותב הרב.

זעפרני מסמן שאינו מבין.
הרב מותח בחולשתו קו מתחת למילה 'כאן' ומוסיף "באם ראית אותו?"
זעפרני מסמן שלא ירד לעומק דעתו.
"יש בו הרבה צלבים", מוסיף הרב ומשרבט במאמץ רב.
המקורב הנאמן נבוך, מסביר שלא הבין עדיין.
"לפני חמש דקות", כותב הרב.
הרב זעפרני יושב על מקומו כעשר דקות, מהרהר בניסיון לפענח. הרב מסמן לו באצבע לעבר הוילון.
הרב זעפרני ניגש אל האחות ומבקש לדעת אם מאושפז במחלקה אדם עם צלבים. האחות אומרת שלא. הרב זעפרני מברר מי מאושפז מעבר לוילון. האחות אומרת שיש שם ערבייה.
"ומי נמצא איתה?" מברר הרב זעפרני.
"איזו מכשפה שבאה להיפרד ממנה", משיבה האחות.
"הרב אומר שיש לה צלבים". מסביר הרב זעפרני.
"זה לא נשמע לי", עונה האחות.
"הרב יודע מה שהוא אומר", מתעקש.

השניים נגשו אל מעבר הווילון ולאחר מספר שאלות גילו שהמכשפה באה מצוידת בתיק מלא בצלבים. שאלו אותה אם אכפת לה להוציא את הצלבים מהחדר כי נוכחותם מפריעה למי שרואה מבעד לכל מחיצה. 'טלית לבנה', זו ההגדרה בקבלה לאישה, משחזר הרב זעפרני ואץ אל מיטת הרב לבשר שהצלבים הוצאו, יודע שמיותר לבשר על כך למי שיודע טוב יותר ממנו מה קורה.

"אם תשאל אותי הגדולה היא שבערב כששאלו אותו בהתפעלות על 'גילוי רוח הקדוש' בסיפור הזה, השים עצמו כאינו מבין על מה מדברים", אומר לנו הרב זעפרני ליד מיטתו של קדוש ישראל.

איפה הצייר המומחה שיזכה ויצייר במכחולו את המחזה המרהיב של הרב היושב כל העת ב'תנועת האדם החושב', משעין את שיפולי פניו על כף ידו ואצבע אחת לכיוון הלחי בהבעתו הרגילה של מחשבה עמוקה.
"מה אתה עושה עכשיו?" שאלה הרבנית לאחר שהתעורר מניתוח המעקפים. הניתוח הראשון.
הרב מסמן בידיו תנועה של לימוד.
"מה אתה לומד?" ביקשה אשת חבר לדעת.
"חי נושא את עצמו ביום שבת", כתב הרב על פתק.

"אתה מבין, זה מה שהטריד אותו, כי הוא הובא לביה"ח ביום השבת, אזי כשהתעורר לחיים, רצה ראשית לברר לעצמו את המצב ההלכתי".

בתוך תקופת מחלתו, פרצה מלחמת עופרת יצוקה, וישר מבית החולים נסע הרב אליהו זיע"א באמבולנס לקבר רחל, לבקש רחמי שמים למען עם ישראל. ואמנם, במקומות שונים העידו חיילים שאישה לבושה כערביה התריע אותם לא להכנס למקומות ממולכדים, ואמרה להם "אני אמא רחל".
מספר הרב שמואל אליהו שליט"א, בנו של הרב מרדכי אליהו זיע"א: "אם לא הייתי שומע את הסיפור הזה באוזניי לא הייתי יכול לספר אותו, אבל פגשתי איזה ראש ישיבה גדול שאמר לי: `זה לא סיפור מהאוויר. אני מכיר בנאדם שזה קרה לו`. הוא גם נתן לי את השם שלו, ואז שאל: `תגיד, זה קשור לכך שהרב אליהו יצא מבית החולים והלך לקבר רחל לפני המלחמה? הוא הלך פעם, פעמיים, שלוש, ולשום מקום אחר הוא לא הלך`".
"האמת? פחדתי לשאול את הרב", משחזר הרב שמואל אליהו, "כשאנחנו באים אליו עם סיפורים כאלה הוא תמיד זורק אותנו, אז ככה ניגשתי אליו בזהירות. אני אומר לו: `אבא, אתה יודע, מספרים שבמלחמה כך וכך היה. להאמין? לא להאמין? אמת? שקר?`. הוא מסתכל עליי ואומר לי: `כן, זה נכון. אני אמרתי לה, לרחל: יש מלחמה, אל תמנעי קולך מבכי. לכי לפני הקב"ה תתפללי על החיילים שמוסרים את נפשם למען עם ישראל שיכו ולא יוכו`. אמרתי לו: `אז דע לך שהיא באמת הגיעה לשם`, והוא שאל: `היא אמרה להם שאני שלחתי אותה?`. הסיפור הזה שאני מספר לכם הוא טרי וחם!".

רוחות של סכנה באופק. רוחות של מלחמות. כבוד הרב זצוק"ל, כשהיית פה לא פסקת מלהתפלל בעדנו. לא הסכמת לשמוע קטרוגים! לא הסכמת לשמוע דברים שליליים! ראית רק טוב אצל כולם. רק טוב אצל כל עם ישראל. אנא, המשך להתפלל עלינו גם שם, בעולם האמת. המשך לרחם עלינו. המשך להתחנן עלינו אצל ריבונו של עולם, שיתנהג עימנו במידת הרחמים. שיביא את גאולתנו במהרה, וברחמים רבים.

"בְּרֶגַע קָטֹן, עֲזַבְתִּיךְ;
וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים, אֲקַבְּצֵךְ.
בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ,
וּבְחֶסֶד עוֹלָם, רִחַמְתִּיךְ--אָמַר גֹּאֲלֵךְ"

מספרים- נראה לי זה על הגר"א- שאמר פעם באנחה כשהסתכל על הציצית שלו-

כמה מצוות אפשר להרוויח בקלות בעולם הזה... ואח"כ בעולם הבא אי אפשר לעשות כלום בנדון יותר....

חוצמזה אם זה יהיה תהילים לזכות עמ"י - זה גם דבר מצויין

היום יום כ"ד שבט...

אילו ידעתם - אמר אדמו"ר ה"צמח צדק" - כוחם של פסוקי תהלים ופעולתם בשמי
רום, הייתם אומרים אותם בכל עת. תדעו שמזמורי תהלים שוברים כל המחיצות, ועולים
בעילוי אחר עילוי בלי שום הפרעה, ומשתטחים לפני אדון עולמים ופועלים פעולתם בחסד
וברחמים.

יש להם כוח מאוד גדול וגם אם אנחנו לא רואים איזשהי השפעה או שינוי בעקבותיהם מיד,דברים קורים, יש את הקב"ה  והוא מנהל את העולם.  אבל אוסיף הארה משלי.. אנחנו אומרים בתפילה "לעולם יהא אדם ירא שמים" ובחסידות מסבירים: קודם יהא אדם. אח"כ ירא שמים.. אני חושבת שבנוסף לתפילות ולתהילים אנחנו צריכים להגביר את האהבת חינם שבתוכנו.. לחזק את הבן אדם לחברו ואת העין הטובה שבאחרים..

אני מקווה שההורים שלה לא דפקו לה תקוקוס עד כדי כך שכשהיא תראה פיל היא תחשוב שהחדק שלו זה פאה...

היא תגדל ותבין.. בנתיים תן לה להיות תמימה..

וסגול ברי"ש

הסיפור הוא על מצפה רמון.

פעם היה שרשור שהסביר את החילוק בין הרב צבי (בפתח) לרב צבי (בסגול)...

בס"ד בר"ה

אני מתמלא עליה ברחמים..(ברצינות!!)

כשתגדל ותבין שלא כולם רבנים...

היא הכי חמודה- שהיא לא מבינה כמה זה מיוחד לראות יעלים ברחוב ככה....

והיא קוראת לו ,תיש"!!!!

הכובע לא קובע והמעיל לא מועיל ועניבה לא מורה על ענווה

וגם לתייש יש זקן

http://mp3.moshiach.ru/nichoach/1_12.mp3

זה מה שאני מחפשת אבל אני מחפשת שיר להרקדה.. קצבי יותר..

שזה רצף ארוך(20 ומשהו דקות) של ניגונים........אבל זה הרצועה השניה בניגונים חסיידים סוחפים

ומתפעם בעיקר נוכח המשפט:

'נפתח שירשור משנה יומית או הלכה יומית.'

מצד שני, לא תמיד יש לחבר'ה משהו רציני לכתוב וסתם להשתובב ולהתפרק קצת זה גם בסדר.

אז אולי צריך קצת למצוא איזון בין השטויות לדברים הרציניים.

רות - יישר כח

אני לא חושב שצריך לפסול לחלוטין את השרשורים שמסתובבים פה{מממ הכל בגלל כמוצי..=] }

מצד שני אולי צריך לשים קצת גבול ולפתוח שרשורים עם דיון..

להיות בפרופורציות..וגם לזרום

אגב רות...כיף לראות שאת עדין באתר...ואל דאגה את לא היחידה הזקנה...אני עוד היתי ב"סרוג"....כמה שנים שם...וגם פה...חח

עקיבא- אכן זה מגניב שאני חושבת על משנה והלכה- אבל זה רק אומר כמה המצב פה קשה.. אם אני מוכנה לזה..

דבר שני- יש השתובבות ויש שזה יהיה כל מה שיש פה.. ובזמן האחרון זה כמעט כל מה שיש פה

מוזמן להסתכל בכמה עמודים - ולעשות משוואה..

סרוג- היית בתקופה שאני היית בסרוג?

אני זוכרת שהייתה שם תקופה שהייה פורום אחד לשטויות / משחקים / מי ער וכו' וכל השאר היו רצינים.

ותכלס היה יותר קל לאדם המחפש רצינות בלבד.. 

כי הוא פשוט לא היה נכנס לשם.

כיום קשה פה להגיע לדברים רצינים כי הרוב זה לא..

תכלס נכון יש פה הרבה דברים שלא עומדים ממש ברומו של עולם...וכן צריך לכוון את הפורום לכיון קצת יותר 

של פתגמים שיעורים אולי..או משו יומי

מצד שני..כן צריך מקום קצת לשרשורים האלו של "מי ער בחזקת כמוצי,נוצה ברוח,ועוד כמה מאנשים\ות פה

ורות-אני נכנסתי לסרוג לראשונה לפני 6 שנים...אז היתי בתקופה שלך וגם של יעל ועוד כמה..=]

מצד אחד, באמת זה המקום לעלות דיונים שונים. 

אך תכל'ס - לא יודעת מה אתכם, אני באה אחרי יום לימודים ארוך, הרבה קודש, ומצטערת - לפעמים בא לי מקום קליל ומקום לפרוק. 

אבל אני בעד שיהיו דיונים. 

אם למישהו יש - הוא מוזמן בשמחה. אבל אין צורך לעלות דיון בכוח.

בלי נדר, העלה דיון בקרוב... 

כפי שרובכם יודעים אני לא ממש דוסית..

אפשר גם שיהיה דיון מעניין שהוא לא דוסי..

ואפשר גם להביא חוויות מהלימודים שהם לא קודש 

אבל מעשירות את הידע או מביאות דיונים חדשים..

אני ממש לא חושבת שצריך לפתוח פה גמראות (למרות שאני יהנה)

אני פשוט חושבת שהרמה פה של כיתה ו וגם זה לא

אם יש למישהו רעיונות לדיונים אז סבבה.

בינתיים פתחתי שני שרשורים "דוסים" ונראה איזה היענות תהיה להם

לא חכמה רק לדבר...

פה זה מקום להתבטא בשטויות, להנות, לשחק, לצחוק.

וזה לא סותר דיונים רציניים, מי שרוצה שידון במה שרוצה, וכל אחד יענה לפי המצב רוח שלו, מי ברציני ומי בשטויות....

(אם יש מישו שרוצה לקנות אותה ממני- אני מוכנה להכנס למו"מ קשוח בנושא)

להביא הלכה מסוכמת בכמה משפטים קצרים וקליטים עדיפה מהלכה שעושים "העתק הדבק" לקטע של הרבה שורות.

אנשים (או ניקים) יותק בקטע של לרפרף וכשיש משהו מסוכם וקצר,יותר יקראו

עדיף נושאים שמגיעים מתוכנו מגוזר העתק

וזה גם מתחבר לי לגמרא שלמדתי לא מזמן- [או שזה היה ברייתא?]

בברכות

שלפני שמתחילים להתפלל, כדאי לסגור את הדיון באיזושהי הלכה מוכרת וללא מחלוקות, כדי להתחיל את התפילה מתוך שלמות..

(בעעע עליהן, תמיד לא הסתדר לי המימרא הזו... כבר שנים!)

קילקלת לי את השיעור... חבל

קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא

(תרגום מארמית: קורה האיגרת הוא יהיה מקיימה)

וכוונתי שאם זה באמת חשוב לך תפתחי שירשורים יותר איכותיים וזה כבר יעיר את החבר'ה

אבל באמת צודקת לגמרי 

ת

אני  באופן אישי מרגישה שהפורום הוא קצת סוג של פריקה.. אחרי יום שלם שכל אחד עובר.. וזה סבבה לגמרי! זה המקום וזה לגיטימי.. אבל באמת אם נצליח להוסיף לתוכן פה דיונים, לימוד יומי, אני חושבת שנרוויח  הרבה יותר..

מכיון של דרך חיים...וגם לחתונה

לעשות חושבים טוב טוב ולהבין לאיזה כיוון הוא מכוון

אם לא נכוון נכון, הסיכוי לפגוע יהיה נמוך מאוד.

נשמע שאותו אדם חי בכמה עולמות במקביל.

וזה לא אפשרי ולא כדאי

שישב, יחליט מה הוא באמת רוצה להיות

ויחיה את זה

לרוב - נגזרת תת-תרבותית שלה, בהתאם לסביבה ולמעורבים.

בן אדם מקבל את הצבע שלו מהסביבה אם הוא לא צובע אותה

בעזרת השם נשווק לחבר'ה

בשביל לפתוח את השרשור הזה?...

איך היה?

סייעתא דשמיא - טרמפ במרחק 10 דקות מהבית  הלוך וחזור. 

אחרת לא יודעת איך הייתי מגיעה לחור הזה.

מה אתך?

הרבה זמן לא ראינו אותך פה.

אז מה, באת להתלונן? 

ונראה לי שאני עף מפה לתמיד.

התחילו לדבר פה כבר על תורת הקוואנטים

והצורך לפטר "זבל" שעלה פעם 20 אלף שקל....

אחרי שבוע של כיף ב"ה, למרות שבדרך חזור היה פקק

שיעורי בית באנגלית.. =\

אולי נפגשנו בלי לדעת

של חוזרים בתשובה מהבית כנסת...

והם כאלה חמודים

|רק חבל שאחרי סבב של שירים טובים התחילו עם מוזיקה שלאוזניים שלי קשה לשמוע <<< עקיבא לא הזכרתי בידיוק איזו מוזיקה|

ננננננננננננשמה, וואט א הל?

ננשמה - תחשבי פעמיים.

את יודעת כמה תגובות קיבלתי? 

בעצם, רק בגלל זה כדאי להחליף  (אבל לאדמין להמציא תירוץ קצת יותר טוב)

זה יוצר הרבה בלאגן!

ואז נדרש תהליך בירוקרטי של הטרדת אדמין לשם כך!

ממ.. כי כשאומרים למישו "נשמה",

אז בד"כ מדגישים ככה את תחילת המילה, לפחות ככה זה היה נשמע לי לפני כמעט שנתיים..

[עוד שניה יומולדת שנתיים!!!=]

ולמה בחרתי ת'כינוי הזה? את הסוד הזה יגלה מי שיכנס לכ"א..

מקרה

חשבתי שיום חמישי פה מפוצץ

הכי מצחיק?

שאני רואה מי מחובר ולא מגיב

זה היה נסיון להחיות את האווירה כאן.

מסתבר שהעולם הלך לישון

שאתה מאחר להגיב בעשרים דקות

מנסה להחיות פורום, צריך להביא לך צל"ש! <צ>

זה קיצור של צל"ש?
 

את צריכה לקבל על זה קנס!

הוא פשוט שינה לי שם ניק, אם שמת לב 

ובאמת אני מתרגשת - שמו שרשור שלי לא רק בעמוד הראשי של הפורומים, אלא בעמוד הראשי של האתר 

|גאה|

- 

 .

ביקשת חידודים...

שאחרי שלא היית בישיבה זמן מסויים,

תרגיש מצד אחד צמא מאוד גדול

אבל מצד שני גם סוג של ריחוק לא מוסבר, והרגשת אי שייכות

אט אט חוזרים לשגרה 

בהצלחה

זה לא קורה לכולם אבל בכל זאת תתכונן לאכזבות מעצמך...

לדוגמא, אחרי שבצבא אתה קופץ בשעות לא שעות לכל הקפצה הכי קטנה של הכ"כ, ולכל אינקציה קטנה בגדר או החלפת שומר ב3:00 בבוקר,  אתה מבטיח לעצמך שבישיבה אתה תקום כל יום ללמוד לפני התפילה, או לפחות לקום בזמן לתפילה, וזה לא בטוח שייקרה...

בקיצור, תסתכל על עצמך בעין טובה.  וזה בכלל טוב לחיים

קודם כל אחי..מזל טוב על השחרור  

אני אישית חושב שאיך שאדם נכנס לצבא{איך הוא היה לפני איך הוא היה בתוך הצבא} הם המרכיב המרכזי ביותר באישיות של הביני"ש\חייל ..שחוזר לישיבה{ולא משנה אם זה הסדר או מכיניסט שסיים 3 שנים}

ועוד עיקר מרכזי..אם היית קשור לישיבה\לרבנים\לחבר'ה..קפצת לפחות פעם אחת בכל הסדיר שלך....הרמת טלפון{וגם הרימו אליך}

וחלק השני לדעתי...אני אישית עוד לא עברתי אותו {עוד מעט בע"ה}..אבל תקח לעצמך זמן..{לא מטורף אבל תקח}

זמן לעצמך לנשון,לחשוב,לרצות דברים..לתכנן בע"ה...איך יהיה לי הלימוד{אם אתה חוזר באוגוסט לישיבה..מעולה...גם חפש"ש וגם בין הזמנים..תנקה את הראש }

וגם אם לא..תקח זמן..דבר עם חבר טוב ..פרוק מעצמך דברים תשתף...דבר עם רב מהישיבה שאתה מתחבר אליו...והכי חשוב

ת-ת-פ-ל-ל...{ואחי יקר אני מדבר על עצמי קודם..}

ותבקש סיעתא דשמיא...והכי חשוב..תרצה לחזור באופן מלא..לרצות ללמוד{על בשרי עכשיו בצבא אני יודע כמה שזה קשה....לפעמים כמעט בלתי אפשרי...}

בהצלחה גבר =]

בס"ד

השחרור עדיין לא הגיע.עוד חודש בעז"ה!!

עד מתי???

אכזבות-אכזבות?

וההרגשה פשוט חבל-על-הזמן!

אני לא יודע מה המצב שלך בלימודים לפני הגיוס, אבל אישית אני יכול לומר לך שהלימודים אחרי השחרור זה כבר רמה אחרת. אני מקווה שלמדת קצת בזמן השירות (וזה מאוד קשה. תמיד קינאתי בחברים שהצליחו ללמוד משניות, הלכות תוך כדי. היה חבר שעוד הצליח לסיים מסכת לפני השחרור), כי אני לא ממש הצלחתי ללמוד וזה פגע בי כשחזרתי לישיבה, אבל ב"ה כמעט שנה אחרי אני מרגיש שהלימודים היו הרבה יותר טובים כשהייתי אז בשיעור א' וב'.

כשחזרתי לישיבה בחפש"ש הכל היה משונה: רבנים חדשים, תלמידים חדשים (והוסיפו לנו מזגנים בחדרים ) וזה הרגיש כאילו אני במקום אחר.

מה שחיבר אותי לישיבה בצבא, זה הקשר לרבנים. כל פעם שיכלתי להרים טלפון, הייתי מתקשר וזה היה עוזר לי המון בלחצים. יש לי רב שהיה מבקר אותי בצבא ועוד סגר איתי שבת בטירונות (!!!).

מקווה שעזרתי, שיהיה לך המון בצלחה אחי!

נראה לי שאין דתי בלי השקית הזאת... 

אפשר לעשות פרסומת

רוצה להראות דוסית?

קני אצלנו ותקבלי את השקית המדוברת 

רגע. בלבלת אותי.

אני דוסית או לא?

כי את שני השרשורים של עקיבא לא פתחתי. |כופרת|

ויש לי כמה שקיות של דברי שיר...

בבחינת אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו

אל תסתכל בו אלא בקנקן...

וואי, שקיות של גלפז... שנים לא ראיתי כאלה

הייתי באזור כיכר השבת- ימבה חרדים . כולם [נשים גברים וטף] התהדרו בצבעים או חפצים כהים כל שהם
תוך כדי עמידה במעבר חצייה , בעודי מחזיקה שקית אדומה [רחמנא ליצלן!] שמתי לב לעוד דוס כמוני - הפלא ופלא! גם הוא אחז בידו שקית באותו צבע כשלי [גיוועלד!]- אכן, היה נחמד להרגיש שגרירים של "דברי שיר" כשאתה טובע בים השחור הזה.. ...

אה, ו-פורום נחמד יש לכם... [קוראת סמויה ] 

מי האמין שבבתים של דוסים במיוחד ישמעו צלילי שירי א"י הישנה.. (כמו "רק תפילה אשא" שאברהם פריד חידש.. )

ומסתכלים למטה על הרחוב לראות כמה שקיות אדומות יש שם


ומגלים די הרבה

אגב, כתבתי את ההודעה הפותחת כשהייתי בת.מ

עם שקית של דברי שיר ביד...

(יצורה.

בגלל שאני צריכה להגיע עד לפורום כדי להתעדכן על חברות שלי, וכדי בכלל לוודא שהן חיות,

אז תדעי בעיקרון שאת אחראית להתקשר אלי ולדבר איתי.

אבל תדעי גם שיש לי מבחן ביום ראשון בבוקר- אז אני אמורה ללמוד כל עוד יש לי מוח לחשוב בבהירות)

סוף סוף לעדכן שאת חיה וקיימת

לקח על עצמו סיכון כלכלי לא קטן (כמו על עסק כלכלי שנוטה להיכשל) - והצליח לשנות את המפה התרבותית של המדינה הזו.

ולמרות זאת יש לי את השקית שלהם.

כמה טוב שיש חברים

בכלל התחנה המרכזית הפכה להיות ממלכת הדת"ל...

.

אז אולי תפתחי משחק כזה?

הבעיה שעכשיו כבר מאוחר

ומחר אני בחתונה 

אז נשמור את זה בסוד למוצאי שבת. אז באמת צריך את זה!

בקרוב אצלך 

רגע. אתה כבר לא המנהל?

אני מנהל?

למה? מזה קשור?

יש לי מליון שקיות כאלו

 הם חוגגים יומולדת  ועשים הנחות כדאי ללכת לראות

עמדה עלמה יקרה ותמה

עמדה וחייכה לעצמה..

(על משקל "בשמלה אדומה ושתי צמות".. משום מה זה הזכיר לי את השיר.)

טוב!

אחרי ערב של יאוש קיצוני הדפסנו ותלינו את 2 הדברים האלה על הקיר:

לפחות עוד 10...

גם כשאני נרדם המחשב עדיין פועל וכמוני עוד רבים...

שזה החישוב של מי שמחובר ואפילו ער ופעיל..

את שאר החכמים שלא מכירים את פונקציית 'התנתק' לא חישבתי..

בס"ד בר"ה

אם מישהו מתכוון ללכת ל"צעקה"

זה קשור לעניין שאני לא מנוי של פייסבוק?

אפשר לחשוב מה מפסידים... 

דרך אגב, איך יש לך בהודעה רק סמיילי והנקודה מלאה ומראה שיש תוכן?

זה חידוש 

לא יודע, תנסי, לי זה פועל ככה 

זה החידה להלילה!!

רק לא לעשות יותר מדי בלאגן בפורום

העיקר שתגלה 

מנסה את מיטב כישוריה בחקירות

וכל עוד אנחנו בעלי הכוח כאן...

חושש 

המשך כך.

וואי, כמה ניצלושים הולכים פה...

עוד שניה הפה שלי נקרע מרוב פיהוקים, אז לילה טוב! 

ועד מחר לא לשכוח לספר לנו את הסוד. 

אחרת.... 

ד"ש בבית!

לילה טוב!

זה לא קשור לאיזה סמיילי זה

 כג

ח

טוב, עכשיו תגלה איך עשית את זה?

 אפילו שזה רמאות...

האפליה עובדת, הא?! מעניין לפי מה..

בעצם אתה יכול, כי זו הפעם היחידה שזה יהיה לטובתך.