פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 479)

לא מובן

שים לב לתמונה האחרונה- נייר טואלט.

חח

וזה מהממם!

מעניין למה יש לו כזו הילה בטח אמר עכשיו תיקון הכללי או ויידוי

ואז קראתי שיש סופרמון בליל הסדר והבנתי.
יצאתי לראות מדהים! מעניין אם מותר להסתכל בטלסקופ בחג. לא שיש לי כזה (מאיפה קונים?)

פעם הייתה לנו כזאת די קרוב לבית

היו מוכרים פרסום כזה.
דבר שאני חושד שחלק מהאתרים עושים

יש בחוץ תור להיכנס לסופר,  בגלל ההגבלות של הקורונה...

העיקר מניין באוויר הפתוח - לא

לא באמת יודעים, והרבה דברים יכולים להשתנות עד אז.

וגם אם כן זו לא תהיה פתיחה אלא די דומה למה שהיה עד היום עם אולי קצת הקלות.

לק"י

בינתיים מספר החולים רק עולה ועולה.

ולהרוג אותם במסדרונות בתי החולים.. כי לא יהיה כסף לטפל בהם

צריך להוולד עם זה

הרס של הכלכלה. ולא מדובר רק בחמדנות של כסף, בעיות בכלכלה זה מתכון בדוק לצרות צרורות בבריאות, ברווחה, בבטחון, בחברה ועוד ועוד

 

עלייה באחוזי ההתאבדות. עלייה במקרי גירושים. 

 

נזקים בריאותיים מצטברים לטווח הבינוני והארוך, אנשים שנמנעים מטיפולים ומבדיקות חיוניות. נזקים נפשיים. 

 

אנשים שמגיעים לפת לחם, על עני חשוב כמת, שמעת ?

 

צער ועוגמת נפש של ילדים בעלי צרכים מיוחדים, ולא רק הם.  

 

וכהנה וכהנה וכהנה אלה הסיבות שאנשים כמוני רוצים לחשוב על אסטרטגיה אחרת, כגון בידוד של אוכלוסיות בסיכון גבוה.

 

ומעבר לכל זה, ספקות קשים לגבי חוסר יעילות של האסטרטגיה הנוכחית.  

 

הכניסו אתכם לפאניקה והיסטריה והפסקתם לחשוב ולהסתכל על המציאות בהגיון. פשוט טירוף עולמי. 

בעוד שנים יחקרו את המצב כיום שבו חברה קורסת ומפרקת את עצמה מתוך פאניקה והיסטריה. 

 

למה אתה לא מציע לסגור את הכבישים כל השנה מלבד לתנועת רכבי חירום ?

שהחברה כחברה והפרטים שבה משלמים על סגר כזה. 

 

ואילו זאת היתה אסטרטגיה וודאית להתגבר על המצב הזה ? דיינו. אבל הרי כל עוד קיים חולה אחד שעלול להדביק את כולם אין שום תקווה. 

 

טראמפ צדק לחלוטין שלא יכול להיות שהפתרון לבעיה יהיה יותר גרוע מהבעיה עצמה. 

 

 

א. המדינה זה האזרחים. אין למדינה כסף. יש למדינה הכנסה ממסים. אנשים שלא עובדים לא משלמים מסים, וכך מהר מאד אין למדינה כסף.

ב. קרא קצת את עמודי הכלכלה, וראה מה כתוב לגבי החוב הלאומי של ישראל ו(אי-)העמידה ביעדים הגירעון. את השטר הזה נצטרך לפרוע. רמז: לא באמצעות 23 אחוזי אבטלה.

לא רק ממס הכנסה - גם ממע"מ, למשל, שגם הוא מצריך שלאנשים יהיה כסף לקנות. מס רכוש, המס על הדלק - שגם הצריכה שלו יורדת בסגר. בקיצור: ההכנסות קטנות, וההוצאות לחותמי האבטלה גדלות בצורה מעריכית (שלא לדבר על שעות נוספות לעובדי משרד הבריאות).

מה זה 'נתונים'? אמרתי לך איפה לחפש מידע בנושא. כבר שנים שכחלון מנהל כאן כלכלת בחירות. סגר ממש לא מועיל להתנהלות הכלכלית הפרועה הזאת.

חלק לפנסיה תקציבית ארורה, חלק לרוכשי אג"ח, חלק לגורמים נוספים. רק הריבית עולה 40 מליארד ש"ח כל שנה.

 

לבוא ולהעמיק גירעון זה גם חוסר אחריות על חשבו ןהתרופות של הילדים שלנו כשיהיו קשישים וישלמו את כל הטוב הז.ה

הבעיה זה שיש הרבה טיפשים שאם לא תכניס אותם לפאניקה ותאסור עליהם לצאת מהבית הם ייכנסו לשאננות וילכו לבקר את הסבים שלהם והחברים שלהם שיש להם מחלות רקע כי בטח הכל טוב. לכן בבריטניה זה לא עבד ותוך רגע נהיה קטסטרופה.

הלוואי שאנשים ישבו בבית פשוט מפחיד כבר קרוב ל10 אלף איש זה לא צחוק!!!!

אם יהיה חיסון זמין רק בשנה הבאה, תשים את כולם בעוצר עד שנה הבאה ?

 

רעיון נפלא ברוח הניתוח הצליח, החולה מת. 

ברגע שהם יהפכו לעניים, לא יהיה להם כסף להביא לחם לילדים, והמשפחה שלהם תתערער כתוצאה מהסגר הזה, הם יתחננו וידפקו על הדלתות כדי לחזור לעבוד. 

 

 

אגב. אני עובד עם ילדים בחינוך מיוחד. ורוצה ומחכה כבר לחזור.

 

(למרות שברמה האישית השתדלתי לנצל את המצב והסיטואציה לטובה עד כמה שניתן). 

מבחינתי גם אם לא היו משלמים הייתי מתנדב שם, זה לא עניין של כסף. 

 

מעבר לאני הפרטי, כשאני מסתכל על הכלל, אין ספק שיש פה מצב של טירוף מערכות. 

כי לא נראלי ככה

וכבר אמרו חכמים" בואו נסגור את הלהקה נעזוב הכל ונחזןר לנתניה"

במקום שהתחילה הקורנה 80 יום היה סגר מוחלט מקווה שפה בארץ לא יהיה ככה כי אנשים יתאבדו 

סין שרדו ככה כל כך הרבה זמן

אני בטוח שמלא התאבדו שם חוץ מזה כל מוצר סיני לא מחזיק יותר מ3 חודשים

אנחנו מדינה קטנה, אם סגור אין מישהו במחוז אחר שיעובד בשבילנו.

הערה על סין, אי אפשר לסמוך על המידע שהם מוסרים אף פעם.

והקקות האלו שמים על כל מוצר חתימה טיפה שונה.
בשביל לסבך אנשים כמוך.

לא שמעתי מעולם על זיופים על אריזות מזון.

זה קורא במקומות פחות ממוסדים כמו מסעדות וכו' או מדבקה בודדת שכתוב עליה כשר לפסח. שאת זה כל אחד יכול להדביק אחרי שהמוצר כבר יצא מפס הייצור.

לכן אני לא סומך על מדבקות אלא רק על חותמת.
מצאתי את החברה רשומה בעלון שפרסמו העדה החרדית (כל שנה נדמה לי יש חדש) אבל עצם זה שהם מצוינים שם זה מרגיע (לא בדקתי של איזה שנה)

לק"י

והוא אמר שאם יש מדבקה שכתוב עליה רק "כשר לפסח" זו בעיה. אבל אם כתוב את שם המפעל וכשר לפסח זה בסדר, כי אם יזייפו שם של מפעל, זה עלול להגיע לתביעה או משהו דומה.

אם זו חברה מוכרת עם בד"צ כל השנה אין אפילו להרהר שזה בעייתי. אם לא - גודל הפונט לא משנה, תמיד צריך לבדוק

ראיתי שבדכ יש כתב כזה כמו ״תנכי״ כשכתוב כשר לפסח

בכל אופן החשש חלף לי עקב התשובה שלך ושל @קוד אבל פתוח

הבדצ נותנים הוראה - תכתבו מעל הלוגו כשר לפסח וייצור מיוחד. לא שולחים לוגו יחד עם הפונט.

הייתי מנסה

ולמה את רוצה לשטוף את הראש שלה?

ואם התכוונת לזה אז ממש לא מומלץ אלא אם כן את רוצה לעשות לו גלח

לק"י

אני אצלם עוד מעט.

לק"י

לא באתי בתלונות שלא קיבלתי תשובה.

אני אצלם עוד מעט

אם כן, ממש לא נראה לי שאפשר לספר עם הדבר הזה..

ניסית לפרק את הראש של המכונה ולנקות מבפנים?

לק"י

והיא גם עושה רעש טוב של מכונה שעובדת.

לק"י

יכול להיות שתפוסות שיערות בין 2 "הקווים" של השיניים?

בכללי לפעמים מכונות פחות מסיביות תופסות שיער. בפרט אם זה שיער ארוך או שיער לא חלק

לק"י

אבל עד לא מזמן היא היתה בסדר.
וזאת חברה מוכרת, פיליפס אולי....

חח סתם
אולי תנסי לקצר קודם קצת את השיער עם מספריים או לספר עם המספר הכי גבוה.

אפשר גם לנסות עם המכונה שנועדה לגילוח זקן שאמרת אולי היא תצליח (הייתה לי כזאת. היא נראית בדיוק כמו מכונת תספורת רק קטנה יותר, נכון?)

אם המספר (אורך השערה שנשאר) מתאים

מכנות זקן זה משהו יותר קטן לפי מה שידוע לי

ותספורת יפה!!!!

כשמתפללים ביחידות פחות קל לזכור את כל אלה

@איכה@אילת השחר@חיות צבעונית@בת של השם@(אהבת עולם)@ברוקולי@בסדר גמור@יהיה בסדר....@דאגני

@שום וחניכה@חסדי הים@ימ''ל - מה דעתכם הנכבדה לגבי ההערה שבסוף?

שברמת העיקרון לא ברורה הסברה של המנהג הזה, נראית קצת פרדוקסלית.

 

המשנה ברורה כותב שהסיבה היא שלא יהיה ערבוב, כלומר שחלק מזכירים טל וחלק גשם.

וממה נפשך: אם מדובר על אותו המניין - הרי כולם יודעים שכעת מוסף ולא שחרית, ואם הבעיה היא בערבוב בין המניינים (כלומר שמניין אחד עדיין בשחרית והשני כבר במוסף) - מה מועיל שכבר הזכיר ש"ץ במניין אחד?

 

 

על כל פנים נראה שהרמ''א כתב שיחיד לא יזכיר עד מנחה, והמ''ב גם כתב כך במפורש (כלומר כתב להתפלל סמוך למנחה ולהזכיר, אבל לא להזכיר לפני) לגבי מקומות שאין בהם מניין כלל.

בני היישובים תלויים בעיר שסמוכים אליה, אבל במציאות הנוכחית אין גם דבר כזה.

אין איזכור לעיר סמוכה, לא נראה לי שזה תלוי בה.

המציאות באירופה/רוסיה לא הייתה כמו כרך ופרזות בארץ בתקופת חז''ל - בין ישוב לעיר היו יכולים להיות עשרות ומאות ק''מ.

 

ובמציאות הנוכחית עדיין יש מניינים, גם אם הרבה פחות.

הוא כותב  "ולכן בני הישובים כשמתפללין בלא מנין ימתינו בשמיני עצרת מלהתפלל מוסף עד סמוך לסוף שש שעות דבודאי לא יאחרו הציבור יותר מלהתפלל המוסף ואז יתפללו מוסף ויאמרו משיב הרוח" - הרי שלא כדבריך.

 

 

לכן צריך לחכות עד סמוך למנחה שכל הציבורים כבר ודאי סיימו שחרית. וכאמור, לדברי הרמ''א עד המנחה.

או שלא להזכיר לפני הש"ץ זה כדי "כדי שלא יהא דבר מעורב ביניהם" (טור בשם הראב"ד), אז השנה אם אין מניין ביישוב אז אין אם מי להתערב. הרי היחיד הוא לבד.
לא נראה לי שרב עמרם חולק על זה. הוא מדבר במקרה של שליח ציבור.

אבל - צעירים מעל עשרים

גם פה אין עירוב בציבור, ואעפ"כ - לא תיקנו ליחיד

סוף שש שעות, כי אז אין חשש לבלבול.
גם במקרה שלנו שאין בכלל תפילה בציבור, אין חשש לבלבול.

שכוייח וחג שמח

עליך נאמר ומזכי הרבים ככוכבים לעולם ועד

מה אתה רוצה ממנו חח

מתירה.. 
חג שמח

יש מי שסובר שהעזאזל נמצא במדינת ירדן ולא במישור אדומים, בכלל בעיה להגיע לשם עכשיו.

מכיון שכל דבר מכוון מלמעלה

כל המשבר כלים בחמתו כאילו עובד ע"ז..

כותב כל הכועס,
ויש לומדים מכאן שראה את הזוהר,
שם כתוב שנחשב הכועס לע"ז עצמה.
שנזכה להתרחק..

ובהרחבה באיגרת הרמב"ן.
וראוי הרמב"ם ושישה מקומות בזהר לסמוך עליהם בציטוט.
ועל המידה עצמה איני בטוח. אם אני זוכר נכון זו סתירה לכאורה ברמב"ם ומחלוקת ידועה האם גם בזאת האמצע הוא הראוי או הקיצוניות בלבד.

*מה שאנחנו קוראים לו 'כעס' - זה מה שנקרא בלשון חז"ל 'קפידא', כלומר מחשבה שההתנהגות הספציפית אינה בסדר ולא ראויה וכד'. מופיע בכמה וכמה מקומות בגמ' ובמדרשים, על תנאים ואמוראים שהקפידו וח"ו לומר, שעליהם נאמר כאילו עובד ע"ז.
*בלשון חז"ל והראשונים 'כעס' פירושו (פחות או יותר) מה שנקרא אצלינו 'איבוד עשתונות מכעס'. כאן הפשט פשוט - מי שבגלל קפידא, מאבד שליטה ומשבר כלים - הוא משועבד ליצר הרע וממילא ילך גם לע"ז.
הפירוש הפשוט הזה (שקבלתי לו אישור מכמה ת"ח גדולים) מיישב את דברי הגמרא עם הזוהר, הרמב"ם והרמב"ן ומונע מאנשים הרבה מאוד ביקורת עצמית לא בריאה וסתירה בין האידיאולוגיה לכאו' לבין המציאות.

בחברה בה אני חי משתמשים בביטוי "קפידא" ולא כלשון "כעס". דברי חז"ל והרמב"ם מיושבים בעיניי, וק"ו הרמב"ן והזהר.
איזכור הרמב"ם בתגובה היה תשובה ל@חיים של, שגם לשיטת מי שאינו מבאר את הגמרא כהרמב"ם עדיין יש על מי לסמוך, ופשוט שניתן לצטט כך.

ולשיטתך, מה תאמר על ציטוט הרמב"ם את הגמרא? שימוש הביטוי "כעס" לרמב"ם שונה משימוש הגמרא? ואם לא, איזה קושי החילוק יישב?

אגב, במח' רשב"י ור"י על רומי נראה שאני נוטה לרשב"י; פחות איך ליישב את האמת ע"פ המציאות או איך למנוע תחושת סתירה אצלנו. אני אעדיף ללכת אחרי האמת בטהרתה ולתקן את ה"סתירה" אצלי.
כמובן ששלושת השיטות מצויות ביהדות.

הרמב"ם (שמשתמש אכן בביטוי מהזוהר) בדיוק כמו הגמ' - הע"ז היא באיבוד שליטה. ממילא הכעס ש@חסדי הים דיבר עליו - אינו ע"ז ולא כאילו ע"ז.

אבל קשה לי מפשט דבריו (שמונה פרקים ד);
"והסבלנות - ממוצע בין הכעס והעדר הרגשת חרפה ובוז...
עד שיחלש כוח הכעס והרוגז...
וחטאו, ע"ה, הוא: שנטה לצד אחד מן הקצוות ממעלת המידות, והיא: הסבלנות. כאשר נטה לצד הרגזנות באמרו: "שמעו נא המורים" (במדבר כ, י), דקדק עליו השם יתברך: שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת ישראל במקום שאין ראוי בו הכעס..."

וכך הרמב"ם מתאר גם בהלכות דעות;
"...ואם רצה להטיל אימה על בניו ובני ביתו או על הציבור אם היה פרנס ורצה לכעוס עליהן כדי שיחזרו למוטב יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם ותהיה דעתו מיושבת בינו לבין עצמו כאדם שהוא מדמה כועס בשעת כעסו והוא אינו כועס..."

ואולי אפשר לדחוק כדבריך אבל נראה שהפשט אחרת. הרמב"ם מתאר את הכעס כרוגז, כהטלת אימה, כדבר שכל אחד יכול לעשותו כמשחק.
וכן אותה שאלה שלך על האמוראים, וכי משה רבינו איבד עשתונות?
גם, אם קפידא היא דרגה בכעס, מדוע לא הזכיר אותה הרמב"ם?

אגב, לא עליך הקושיא, אבל קשה לומר שהרמב"ם ציטט מהזהר וכן נראה מפירושו למשניות שאת הציטוט הוא הבין מתוך הגמרא הזו.

אשמח ליישוב. ישר כח.

שנתעלמה ממנו הלכה.
גם לפי הרמב"ם חטא מי מריבה היה בגלל כעס.

לכאורה משה לא איבד עשתונות.
אולי כי ה' מדקדק עם חסידיו.

כלומר: יש ערך בחוש הצדק ובתחושת הרגש (כלומר באי הדחקת רגשות), ולכן היה ראוי לכעוס בנסיבות מוצדקות ולא לקבל בשיוויון נפש כל התנהגות של הזולת. אבל תוצאות הכעס כל כך קשות ורעות, וגם זה שאדם שכועס על דברים מוצדקים להרגיל את האדם לכעס - ולכן יותר נכון 'לוותר' על דרך האמצע וללכת לקיצוניות של שיוויון נפש, על אף שמבחינה עקרונית גם היא לא אידיאלית.

 

 

זה ההסבר לסתירה הידועה:

 

רמב''ם הלכות דעות פרק א: "הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שוה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד ומשער אותם ומכוין אותם בדרך האמצעית כדי שיהא שלם בגופו כיצד לא יהא בעל חמה נוח לכעוס ולא כמת שאינו מרגיש אלא בינוני לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו כדי שלא יעשה כיוצא בו פעם אחרת" 

 

רמב''ם הלכות דעות פרק ב: "ויש דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהן בבינונית אלא יתרחק מן הקצה האחד עד הקצה האחר והוא גובה לב... וכן הכעס מדה רעה היא עד למאד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו"

השא-לה היא האם בפועל הכעס הוא א. אמיתי, (ולא מדומה באמת לשם חינוך או משהו זהה) וב. פרטי או כללי.

ואי עביד למרמא אימתא אאינשי ביתיה, שרי - הכעס הוא דבר ארסי בהיותו מונח בפנימיות הנפש שהוא אל הזר שבגופו של אדם. אבל הפעולות שהן דומות לכעס, והן נעשות למטרה טובה, אין בהן משום הקלקול של הכעס. ולהיפוך יש בהן משום הדרכה עצמית, מאחר שהוא נזקק לעשות מפעל הדומה למפעל היוצא מתוך רתיחת הכעס, ומכל מקום הוא שולט על רוחו, ומנהיג גם את המפעל הזה למטרה רצויה לשם הדרכה מוסרית, הרי זה משובח. (הרב זצל)

שכעס הוא תמיד קומה שניה למשהו עמוק יותר.

אדם צועק כשהוא מפחד.

 

מפחד שלא ישמעו אותו, שלא יקשיבו, שלא יאמינו, כשהוא מרגיש חלש אחרי פגיעה ועוד.

 

זה לא מצדיק את ההתנהגות אבל זו יכולה להיות הדרך להתמודד. 

היא לא טובה.

כי זה אומר שיש כאן צד של גאוה.. משהו שציפינו לא קרה. כלומר, מגיע לנו

אני מכיר את הטענה הזו.
לא

תליני בטוב ותקיצי ברחמים

 

 

 

 

רק לא שימש ככהן (פירוש המיוחס לרא"ש).

שעיקר הכהונות הגדולות יהיו ממנו אבל גם לפני הוא היה כהן

אדם שמאמין שהוא פה במקרה ואין השלכה או משמעות למעשים שלו הגיוני שישאף ליהנות ולהשיג כמה שיותר כאן ועכשיו.

מאיפה הסקת שנגמרו לו החלומות בגיל 60?
נשמע דווקא שהוא דיי ממציא לעצמו כל הזמן עוד ועוד חלומות ומגשים אותם..

חיים רק פעם אחת
למנ לא?

זה יהיה נחמד לעשות את כל החלומות אבל זה לא מה שהכי חשוב לי 

 

נראלי 

 

הייתי רוצה שיוכלו לכתוב שאני אישה שאף פעם לא שכחה מה הכי חשוב ופעלה לפי זה 

 

לא הייתי רוצה שיכתבו את זה אבל ...

היה לו חלומות להשיג. השיג אותם, עכשיו צריך למצוא יעד חדש....

אני תוהה אם הוא לא זייף קצת רק בגלל שאתה שומע..

אני אישית הייתי פעם, בדרך לישיבה, בטרמפ עם אדם בסביבות גיל 40 שלו (חילוני גמור) שאמר לי שממש נח לו בחייו: תואר אקדמי מכובד, פרנסה מסודרת, בריאות מעולה, אישה מקסימה, ילדים אהובים, שכנים נהדרים. ממש שלווה.
ואעפכ הוא אמר לי שיש משהו עמוק עמוק בתחושות שלו שקצת לא נח לו עם זה, כאילו שלא זה מה שאמור להיות. המציאות שלו טובה, ואפילו מספקת אותו, אבל באיזה שהוא מקום יש איזה דגדוג סמוי שמעט מעכיר לו את השלווה.. אמיתי לגמרי. מה דעתך?

סתם כי כול הזמן מלמדים, לחיות חיים עם אידיאלים, חיים שלא אתה במרכז, חיים של נתינה..
ובאיזה שהוא מקום זה לא חיים נוחים, זה חיים טובים מספקים, אבל אני מרגישה שאני ממש לא יכולה להגיד על עצמי כל מה שרציתי עשיתי..

וסתם שיתפתי לשמוע האם גם אתם מרגישים ככה..

האם זה האידיאל לסיים איתו את החיים,
מה שרציתי עשיתי.. ?

תודה על התגובות..

מה שרצינו - עשינו . או לפחות השתדלנו במיטב היכולת.

שהטעות נמצאת במחשבה שבכלל צריך לעשות כל מה שרוצים. כאילו זה אידיאל בפני עצמו.
הרי אם אדם רוצה לבתר חתלתול בעודו חי, או להטביע קבצן באמצע הרחוב, או לפוצץ בניין של 40 קומות - ברור, חד משמעית, שנכריח אותו להיאבק ברצונות ההזויים שלו, ונלמד אותו להיות גיבור. כלומר, המוסר הוא מה שמכריע איזה רצון לממש. ממילא כבר ירדה המחשבה שמעמטש כל הרצונות זה ערך עליון.

אדדם שחי את החיים הכי שאפשר. הוא עשה בחיים שלו המון, יצר, ולימד, ועשה דברים חשובים מאד - אבל בשביל מי שהכיר אותו, התיאור הכי מלא היה שהוא חי בצורה מלאה. הוא נהנה מכל רגע, עד למחלה שהכריעה אותו.

 

לדעתי יש בזה ערך. מיצוי של ההזדמנות שהקב"ה נתן לך, לחוות את העולם.

 

עכשיו שאני כותב אני חושב שיש כמה אנשים כאלה שאני מכיר, ובעצם רוב האנשים שאני מעריך כבני אדם, הם אנשים שבאת חיו את החיים שלהם בשלמות. אם ישאלו אותם "מה אתם רוצים *לעצמכם*" התשובה שלהם תהיה זהה לשאלה "מה הדברים שאתם מתכוונים לעשות". להרבה מהם יש שאיפות רוחניות (ולחלקם רוב השאיפות הן רוחניות), אבל זה חלק מהחיים שלהם, זאת הדרך שלהם להנות מהעולם הזה

אז אולי האדון צודק. ואולי הוא חושב שהוא עשה כאן את שלו.

 

לענ"ד זו לא השאיפה בכלל, (זו אולי שאיפה צדדית, כלי) 

אם אדם חושב שזו המטרה- הוא פספס הרבה מאוד בהבנה שלו בעניין של חובת האדם בעולמו

(וזה עצוב מאוד)

לא שיש בעיה בהנאות כאלו ואחרות ובהגשמת חלומות חומריים- כשמבינים שהם רק כלי (לאוורור או צבירת חוויות)

הנקודה שצריך לשים לב אליה היא הבירור של מה המטרה הכללית, מה הכלים הנקודתיים והפרופורציות בניהם.

 

ברוחניות זה לא עובד ככה. 

תמיד נהיה חסרים גם אחרי המון השגות.

 

צריך להיות 'השמח בחלקו' -בצד החומרי והגשמי.

בצד הרוחני תמיד לשאוף ולהתקדם.(כמובן תוך שמחה על מה שכבר קיים)

 

אם במקום החלומות הנל, היו לו חלומות אחרים
כמו, להיות נשיא ארצות הברית, להיות בעשיריה הפותחת של עשירי העולם, וכו
והיה מגשים זאת,
היית רואה את זה שונה, נכון?
כבנא מלא השראה..
פשוט אלו חלומות יותר "פשוטים" ורדודים כביכול
אבל זהו אותו הרעיון

הוא הגיע עם התעוררות תורות הגזע.

סטאלין

הרסת את האתגר בזה שאמרת שכולם אותו אחד, אני הכרתי רק אחד מכל הרשימה

באחרים חלק ממש הפתיעו אותי שהוא אמר (חלק דווקא התאימו מאוד), אבל את זה ידעתי בוודאות.

מהמרת: פוליטקאי מהפכן איש צבא
חי במקום בו הדמוקרטיה רק מתחילה.
לכן משערת שהוא כבר נפטר.
מצד שני, המשפט על אנטישמיות נאמר אחרי 1920 לדעתי.
אולי בכך אני טועה.
הוא אירופאי. אולי אנגלי, (לא גרמני או אסייאתי). יפתיע אותי לגלות שהוא אמריקאי.

הימור מופרע: אברהם לינקולן.
הימור מושכל יותר: מישהו כמו בלפור, אמיל זולא, ועוד אנשים שאני לא מכירה.

הימור ממש מופרע: אולי הוא בכלל יהודי
יאללה זרמתי. עכשיו אפשר להסתכל בתשובות...

אפשר לשלוח בפרטי אם לא רוצים שזה יתפרסם פה..

וואי ממש מעניין אותי מה התשובה!!!!!!!!!!

עכשיו מתאים איזה סיפור חסידי על זה

שהוא ידפוק לעצמו כדור, אז אתה חייב לדווח למישהו על נטייה שלו לאובדנות

למי אניי כולה לדווח? כתבתי בשאלון שדחוף צריך סיוע ומעקב אני מקווה שיתייחסו לזה, מה אני יכולה עוד לעשות?

ותכף יבואו מומחי הפורום ויגידו לך למי צריך לדווח
אולי לעו"ס של העמותה?
וסליחה, לא שמתי לב..

לא מצאתי שם אופציה אחרת. 😯

כי עשיתי כמה טלפונים.
אממ זה סוג של מהעיריה

כי באמת אין לי מושג מי זה ומאיפה הוא בדיוק ואין לי ממש גישה.
נראה אם יש אופציה להגיע לרכז

תודה על ההעלאה למודעות

קודם כל תעבור מאחרי הראש כמה פעמים מכל הכיוונים כמה פעמים...

תעבור בצורה של שורה ליד שורה,  כשהשורה המקבילה עולה קצת על השורה הקודמת..

 

קח מראה מאחרי הראש מול מראה שלפניך ותראה מה קורה מאחורה.

 

ככה אני עושה ואין שום חורים.

גם אם ייצאו חורים, במילא אף אחד לא יראה אותך בזמן הקרוב (:

לעשות גלח. ולשמוח שאף אחד לא יסתכל על זה

כי עד אז אולי מישהו יוכל לספר אותך. אבל אתה חייב להסתפר אז. כי אחרי זה חוה"מ ואז כבר אבילות של ספירת העומר עד ערב יום העצמאות...

אני מסתפר לבד כבר עשור

אני לא..

בסוף יש את השלב שמספרים על 0 ועושים קו ישר מאחור,שלא יכולתי לעשות בעצמי. אז פשוט עשיתי מספר 0 על כל הראש!! עברתי 10 פעמים על 0 על כל מילימטר בקרקפת, ושאלתי את השכנים ליתר ביטחון. אמרו לי כולם שזה בסדר

תאמין לי בנסיבות האלה הכי טוב גלאח גם ככה עד מישהו יראה אותך כבר יצמח השיער

רגע, אתה גם עושה סדר לבד?
בהצלחה רבה