פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 565)

דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב

מרגישה שזהו ה' כאן, רק צריך לבוא בלב פתוח ונקי אליו

ימים חשובים מאד שהתשובה יותר מתקבלת מאשר בשאר השנה

 

יש את אבינו מלכנו שאומרים אחרי בתפילה

והתוספות בתפילת שמונה עשרה

 

וכדאי להרבות בהתבודדות

שלום וברכה!

אנו שמחים לשלוח לכם את השיעור השבועי לשבת שובה ולעשרת ימי תשובה.

🔸 על המהות הרוחנית של עשרת ימי תשובה
🔸 על בריאת העולם בכל שנה ושנה
🔸 על השפע המתחדש בראשית השנה
🔸 על עבודת ה' בעשרת ימי תשובה הנלמדת מפסוק "דרשו ה' בהמצאו"
🔸 על דרישת ה' והקריאה אליו והעומק הגנוז בהם
🔸 על מהות התשובה וסוד הרצון
🔸 על עבודת הסנגוריה על עם ישראל וחשיבותה
🔸 על הנביא הושע וקדושת עם ישראל שמתגלה דרך דמותו
🔸 על עומק הפסוק "שובה ישראל עד ה' אלוקיך"
🔸 על אהבת ה' הנצחית לישראל
🔸 על סוד עצמו של יום הכיפורים

לשיעור:


שבת שלום וברכה רבה!
צוות 'ומלאה הארץ דעה'
ישיבת רמת השרון.

📌
להצטרפות לקבלת ווצאפ:
ומלאה הארץ דעה 22

הרמב''ם כתב בהלכות תשובה:

אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּשׁוּבָה וְהַצְּעָקָה יָפָה לְעוֹלָם (=תמיד) - בַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים הִיא יָפָה בְּיוֹתֵר, וּמִיָּד הִיא מִתְקַבֶּלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב".

*בינוניים תלויים ועומדים עד הדין ביום כיפור, וכל אדם צריך שיראה עצמו כבינוני.
*גם הצדיקים צריכים להתפלל על הגשמיות שלהם שנחתם ביום הכיפורים. (גר"א)
*יש ענין להחמיר על עצמו בכל מיני דברים שהוא בד"כ מקל. (שו"ע תר"ג)

עזרתם לי מאוד (:

אבל ברוך אני מקווה שכן

(יד פרצוף)

 

התבלבלתי עם יהיה בסדר

זוכרת שפעם ראיתי אחת באזור העיר

שתדעי, שכשאת מוסרת בגדים לצדקה, וכמוך עוד המון אנשים, יש את בעלי החסד שפותחים את השקיות, ממיינים, מסדרים וכו'.
לגרום להם טרחה ואיבוד זמן על טיפול בבגדים בלויים שאף אחד לא ירצה ללבוש, זה לא חסד. אלא ההפך. ( וזה גם גורם שהם פחות ירצו לטרוח ולקבל עוד)

ליד הדואר

יומנפלא!

יומוצלח, יומהמם!

יום נפלא !

היה כל כך קר בלילה ועכשיו כואב לי הגרון!
חברים, שישו! עונת התה החלה!

אני הולכת לארגן לי מסיבת תה ענקית (אני רוצה שתהיה לי קופסת תה מלאה במלא טעמים. בינתיים יש לי רק לימונענע) עם עוגיות וכוסות ודבש!!!
מהיום לא אוכלים ארטיקים! יוווו

אני ממש מרוגשת

או תבואי לקחת
מושלם

ולמה אף אחד מכם לא גר לידי?

חוץ מציף, שבאמת זכיתי

תה של ויסוצקי

חוץ מזה שלאכול ממתק בסיום צום זה לא חכם
קרר פה
יש לי גם לימונענע

יומקסום!

לא סגור על זה אבל נראה לי שגנבתי למישהו את ההגבהה והגבאי בכלל סימן לי לגלול...
ויותר פדיחה שלקחתי את הטלית של הזה שגנבתי לו ⁦⁩
זה מה שקורה כשקמים מאוחר... יומואר!

אמן!
שיהיה לי מועיל.

התחלתי לעבוד היום מוקדם מדי, אבל אני די מרוצה.

נחמד להתבטל באישור, סוף סוף מישהו בעד הבטלה שלי

כשאתם מובטלים, שמרו על זה בסוד
דודות שלי גילו.
מפה לשם, אני ביביסיטר מהבוקר ועד 4 על 3 תינוקות מתוקות (תינוקים או תינוקות? במקרה הזה הן בנות)

יום מוצלח ושקט!

ממש מכוסה מכף רגל עד ראש, אפילו הפנים שלה.
אבל אם זה מה שהיא מאמינה שתהיה לה לבריאות.

ברטנורא: יוצאות רעולות - מעוטפות בראשן ופניהן מכוסות חוץ מן העינים, כדרך הערביות.

 

אבל הרמב''ם מפרש אחרת, לשיטתו רעלה היא בכלל לא כיסוי אלא סוג של תכשיט. העברית אימצה את הפירוש השני.

שלה היו מכוסות, רק הבד היה יותר דק איפה שהעיניים שלה, ככה שהיא רק יכלה לראות החוצה דרך החורים בבד.

(לא התכוונתי שלבשה רעלה)

זה גם יכול היה להיות מחבל בתחפושת...

״ת"ר בשלשה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה צדקה בממונו גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו צדקה לעניים גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים צדקה לחיים גמילות חסדים בין לחיים בין למתים״ (בבלי סוכה מט ע״ב)

עי' בסוכה (מט: ) וברכות (לב: ).

יכול להיות גם במזון, בגדים וכדו' (פעם היה נפוץ יותר).

 

וכמו שאמרו, גמילות חסדים יכולה להיות גם בגופו.

המצוות "וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר צונו".

אני מאמין ש... ושאם לא יהיה אז יש עונש בסוף. זה לא אומר שיש לי כח לכל הפרוצדורה.

 

אני גם שונא את מס הכנסה, אבל אם אני לא אשלם יהיו לזה השלכות.

 

 

צריך אז עושים, ומקווים שלא יכתבו עלינו איזה עונש קשה לשנה הבאה.

חחח ממש מצחיק חולה על הקטעים האלה

ממשיכה לפאדיחה טריה חשבתי שראיתי את גיס שלי וממש התלהבתי : צעקתי לו (אני לא יגיד מה יתכן שהאדם המסכן כאן ) אבל בוא נגיד שקבלת פנים כזאת הוא לא קיבל כל חייו! ואני לא מגזימה כי הייתי בטוחה במאה אחוז שזה גיס שלי .
איזה מביך פשוט ברחתי לא הספקתי לראות מה התגובה שלו זה ממש לא היה גיס שלי ... חברה שלי לא הצליחה לנשום היא פשוט בכתה שאני בגדר לא נורמלית
בגדול אני לא יודעת למה אבל יש לי כישרון .



גם קרה לי שנפלתי ליד מרכזית אבל נפילה כאילו התרסקות והיה לידי בחור שפשוט צחק. אחרי שבדקו שאני בסדר .
גם החלקתי מיליון פעמים בירושלים הכי מביך שפשוט לא הצלחתי לקום כי הייתי עם תיק ששוקל יותר ממני.

חשבתי שנתקעתי במעלית באמת כבר דמיינתי את סוף חיי מסתבר שלא לחצתי על הקומה וכבר נלחצתי כי לא היה אור במעלית פתאום מלחיץ בטירוף.
באמת מביך

ניסיתי מלא ללחוץ על הפעמון. מזל שאפחד לא הגיע

פשוט ירדתי מהמעלית מאותה קומה ואי באמת מיוחדת

עמדתי בתחנת אוטובוס עם תיק ענק (נראה בגודל שלי כמעט) באה אישה עם עגלת תאומים, מלאה הכוונות טובות הלכתי לעזור לה, הכנסתי את העגלה ופשוט לא הצלחתי להתרומם. ממש פדיחה

מה יהיה עם התיקים האלה

מזכירה לי שוואי איזה מביך שפכתי מים בדייט על הבחור ממש היה לי לא נעים הוא היה הכי חמוד בעולם אמר לי לפחות לא נשפך לך על השמלה .
אבל אחרכ צחקתי כאילו ישר אחרי השלב שהייתי בשוק.

גם נראלי השתלטתי על השירשור

שזה דבר שתמיד מעורר תגובות, אז כשפנתה אליי אישה בפתח החנות הייתי נחמדה ודיברתי איתה..
ואז היא שאלה אותי אם אני עובדת מחר, ואני גמגמתי ולא הבנתי מה היא רוצה ממני.. ואז בדיליי משהו, קלטתי שזו מישהי שעובדת איתי במפעל שלא הבינה למה לא זיהיתי אותה..

זו הפאדיחה הכי טרייה שלי ולכן אני זוכרת רק אותה.. יש לי נטייה להדחיק פאדיחות שאני עוברת אז אני לא זוכרת עוד סיפורים..

או שזה שעליתי על רכבת לצפון במקום לצד השני זה נחשב?

נהג אוטובוס סגר עלי את התא מטען..

ב"ה היו אנשים בתחנה שצעקו לו והוא מייד פתח

(ובסוף עוד הוצאתי תיק של מישהו אחר והייתי צריך להכנס עוד פעם..)

זה ממש מפחיד

לא דאגתי כי שמתי לב שאנשים בתחנה שמעו שצעקתי להם

תוך כדי שאני מכניס את הרגל פנימה שהדלת לא תסגר עליה..

אפשר לבדוק במקום שמדפיסים בו כל מיני מתנות.

יש לך מקום במרכז?

אבל אני צריך מקום בלי להסתבך עם מחשבים
פשוט לתת מה שאני רוצה להדפיס ביו אס בי ושידפיסו לי

עבר בסדר ברוך ה
קצת קשה בבוקר והתגברנו




מכינה דברים אחרי שכל היום לא תיפקדתי במיטבי...
שנזכה לסיים מהר
בלב שמח
בעזרת ה

עבר. וטוב שכך.
כואב הראש עכשיו.

בתפילות לא היו בילבולים ב"ה.

ומחר סליחחות על הבוקר (עוד כמה שעות).
ואז... עיסוק חשוב ביותר

רוצה לישון
לא הצלחתי הייתי צריכה לחזור להתחלה ואחר כך שוב הייתי צריכה לחזור אחורה

זה כזה - לפני כל סיום ברכה אתה עוצר לוודא שלא פספסת\עומד לפספס משהו....

ב"ה עבר בצורה חלקה, יום שהייתי ממש מרוכז, לא ישנתי בו שנץ ועברתי על ההקלטה של השיעור כללי וסיכמתי אותו...

פעם אחת התבלבתי ותיקנתי תוך כדי.

מתלבט כרגע אם ללכת לסליחות עוד מעט או מחר בבוקר (סמיילי עייף, אולי היה עדיף שנץ...)

אני הולך לישון...

ומחר יום עמוס בפתח

עבר אחלה סך הכל זה מאחורינו ויום כיפור קרוב יותר

זה לרוב הבדל בין מקוואות של דתיים לאומיים לשל חסידים-חרדים
אז תנסה לחפש באיזורים שיש הרבה דת"ל...

תודה

את מה שאתה מחפש. ולא ברור לי למה אתה מחפש ובכל מקרה, לא חושב שעוזר לכתוב 'לבנים בלבד'. מה שלבנים בלבד, לא צריך להיות כאן.

אבל לא באיזור שהוא מחפש
אם תרצה, בפרטי

האמת שהשאלה אף פעם לא העסיקה אותי.

(סתם נסיון אנתרופולוגי שהוכיח שלבנים בלבד זה לא באמת עובד)

היומולדת שלי גם מתקרב
אני חשבתי ללכת לחלק שקיות יומולדת בבית חולים ולשמח אותם..

דברי איתי

אמרו די לחלוקת הממתקים בבתי הכנסת! - הורות

זה מפורום הורות חדש חדש. לא הצלחתי למצוא עכשיו, אבל מתישהו (אולי אחרי פורים) היה שרשור של אמא לילד מאושפז, שממש התחננה, שגם ככה קשה להם ולילד עם ההגבלות, אז כשמראים לו ממתקים שאסור לו - זו ממש התעללות.

אולי תבואו עם בלונים/צעצועים וכד'.

זה כיוון שלא חשבתי עליו

ומותר להם (אולי לא בריא אבל הם לא מוגבלים רפואית בנושא הזה)
יש מצב שזה תלוי מחלקה, וצריך לדעת לאיפה ללכת

אפשר גם לחלק סנדוויצ'ים למלווים של החולים, שלא מקבלים אוכל מהבי''ח..
או משהו קל לממתינים במיון..

משמח לא פחות

תחשבי על עצמך על שני מקרים בחיים שלך שבהתחלה לא הבנת למה הם מתרחשים ואחרכ התבהר לך להם הם קרו.
מתוך המחשבה הזאת
תביני שיש עניין שלפעמים לא מבינים דברים והדברים הופכים אותנו למי שאנחנו היום הרבה יותר טובים וחזקים ומאמנים.
מתוך כך תחזקי לעצמך את הידיעה שאבא שבשמיים אחראי על הכל ותודי לו על היום החשוב הזה שיצאת לעולם.
אבל הפעם מהלב.

הצדיק והלוויתן (הרב בלס) מכלל יופי (הרב יואב אוריאל) יונה נבואה ותוכחה (הרב ריבלין)

אם לא קשה.

אבל מי שזה גם מקצוע צריך לדעת לשלב בין הנשמה למקצועי

אבל אני מקווה שלא אתחרט שהפכתי את זה למקצוע

נגיד ריבו, לא עזב את הנשמה אבל עובד לפי כל הכללים המקצועיים כך אני מאמין

העיקר העקרון....
https://www.makorrishon.co.il/culture/174301/

לא סתם להרבה (אם לא לרוב) אמנים קשה להתפרנס בעיקר מזה.

לא משנה אם אתה נגר או פוליטיקאי או יועץ מס

זה גורם לייחודיות ואז אין לך תחליף

מה איתך? אתה בא?

לא יודע, רק עכשיו ראיתי את ההודעה.

 

אבל אם אתה בא, תביא אוכל טעים 

חשבתי אפשר לסמוך עליך 

רגע כמו שהוא.
לא בהכרח מסכימה עם זה ששאר כך, אבל מקבלת את זה שזה היה לטובתי להגיע הנה.
במקרים שלא מסכימה עם זה פועלת כדי לשנות לפי מה שמתאפשר לי בכלים שלי.

קבלה עצמית איננה קיר בפני השינוי.

נהפוך הוא. היא הכרחית לשם שינוי.

באימון:
בשביל לשנות צריך לזהות את המצב העכשוי. להיות מסוגל לומר אני כזה וכזה. לעמים אדם מדחיק את המעשים שלו ולא מזהה איך הוא מתנהב. ובעצם לא מקבל את עצמו. וממילא לא יכול להשתנות

קבלה עצמית של מראה חיצוני לדוגמה זה לא לשם שינוי.

 

לעומת זה תכונות ומידות כן אפשר לשנות.

 

השאלה היא לגבי רמה רוחנית,

נכון שתמיד צריך לשאוף למעלה,

יש פה איזו השלמה שצריכה להיות?

 

אולי בדרך..

היא כן לשם שינוי. לשינוי של התפיסה העצמית של האדם את עצמו. יש פה שינוי.

אדם צריך לקבל את עצמו גם ברוחני וגם בגשמי בלי שום הבדל.

וברגע שהתפיסה השתנתה אז הגיעה ההשלמה ואז אין פעולה לעשות.

ברוחני תמיד צריך לפעול.

קבלה היא בהכרח השלמה.

אדם שקיבל את זה שהוא בעודף משקל. ועכשיו עובד על זה. גם אם הוא עכשיו הגיע "ליעד", הוא עדין צריך לקבל את המראה הנוכחי ולשמור עליו. ולהמשיך לקבל את עצמו.

הגוף עלול להשתנות.

אני חוזר שוב.
קבלה אין פירושה שלא צריך להשתנות.
צריך להיות מסוגל להסתכל במראה ולומר:"זה מי שאני. זה מה שאני. ככה אני נראה." בלי לשפוט. בלי דעות קדומות.
וגם להיות מסוגל לומר: רצוני לחיות אחרת, להיראות אחרת, להרגיש אחרת.
שתי מישורים מקביליםץ

קבלה עצמית הכוונה
להכיר בהווה בלי לשפוט.

להשלים עם המצב לא אומר להרים ידיים.
לא ברוחני ולא בגשמי.

זה אומר להיות אמיץ לומר אני בפער.
להיות מסוגל לשהות בפער הזה.

נכון.

אבל,
לא כל פער צריך להשלים
ןפער שלא צריך להשלים אז אין טעם להסתכל עליו כפער.
וזאת ההשלמה.

זאת הכחשה.

פער שקיים ולא צריך להשלים- לזה קוראים בריחה.

פער הוא בין הרצוי למצוי.

יש כשל לוגי בדבריך:
צורך?
מה זה אומר צריך להשלים את הפער?
אם צריך אז יש פער.
אם לא צריך אין פער.

איך אפשר להסתכל על פער שלא קיים?
או להתעלם מפער שקיים?

להתעלם מהפער זה לא השלמה! זה בריחה.

אם השלמה יוצרת פער שאין צורך להשלים אותו אלא למצוא אותו במצוי, אז זה אולי בריחה שנובעת מהכחשה אבל בעצם היא הבסיס לתיקון ושינוי.

אין דבר כזה פער שלא צריך להשלים.

מה זה למצוא פער במצוי?
הפער הוא החלל הפעור בין הרצוי למצוי.

איך אפשר לשנות משהו שלא קיים? או משהו שאני מכחיש או בורח ממנו ?

אולי יש פער שנועד להיות פער ולא להשלים כי ההשלמה תמחק את הפער שצריך להיות בחלל. כי זה פער מהותי עקרוני רעיוני חשוב לתהליך.
וכן, גם במצוי יש פערים לעומת הרצוי הנראה. וד"ל

והוא נועד להיות מקור להכחשה כשהבריחה דייקא היא היא השינוי הנכון ביחס לאותו מקור

האם אתה יכול במקום לרמוז לחכמים, להסביר לפשוטי העם.

איזה פער ברא ה בעולם כדי שיהיה פער.

נכון. לפעמים אין אפשרות לסגור את הפער. לא כי לא נצרך, לא כדי שיהיהפער, אלא רק בשביל להזמין תפילה. התכלית של הכאב, לנענע לי את הלב.
בורא נפשות רבות וחסרונן. העולם נברא עם חסרון- להחיות בהם נפש כל חי. בשביל שיהיו חיים.

מצוי----פער---רצוי.

אין פער ברצוי.
הפער הוא הוואקום. הריק. החלל.

מאחת אל הבאה. החיסרון מוליד תנועה

אני לא מכיר את המושגים האלה.

אני מכיר פערים כמו. מצב כלכלי. מצב נפשי. דימוי עצמי..

דרגות בבריאה?
זה פער?
מהו המצוי?
מהו הרצוי?
האם נברא בשביל להשאר כך?

אינני מבין בזה.
תסביר לפשוט כמוני בבקשה.

דעתי זה לא שייך. צריך להיות תמיד בתנועה קדימה."אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל, לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה".

צריך להבין מה הכוונה "איזהו עשיר השמח בחלקו".

אם אני מחליט לשמוח במה שיש לי זה אומר שמה שיש לי מספיק לי ואני יכול מחר להתפטר מהעבודה ולשבת בבית רגל על רגל בלי לפרנס את המשפחה? באופן כזה יגמר הכסף והאדם יהיה עני מרוד! 

 

אלא כוונת השמח בחלקו היא שמחה במה שאדם יכול להשיג.

תמיד יש שאיפה להתקדם ועם זאת על האדם להכיר במדרגתו ולשמוח בחלקו שהוא מה שלפי כישוריו ויכולותיו יכול להשיג.

כמו מראה חיצוני, צריך לשפר מה שאפשר ואילו מה שמעבר ליכולותיך פשוט להשלים.

 

וכך גם ברוחניות, על האדם תמיד לשאוף הכי גבוה שהוא יכול ועם זאת לדעת ולהכיר איפה הוא נמצא. כמו שנאמר שלא שאלוהו בשמיים למה לא היית משה רבנו אלא למה לא היית זושא. שעל האדם לשאוף להיות במדרגה הכי גבוהה שלו.

 

למילה השלמה בהקשר שציינת.
השלמה וקבלה - כזאת מאפשרת לאדם לשהות בהווה ולקבל את המצב הנתון, בדיוק כמו שהוא.
לעומת "השלמה", שמגיעה ממקום שהוא כנוע ומיואש. (המשמעות של השניה היא לא השלמה, אך יש אנשים שכשהם אומרים השלמה, לכך הם מתכוונים). בכל זאת חשוב להבחין ביניהם.

נסיון להשיג התקדמות מסוימת או ליצור שינוי, מוצלח יותר כשפועלים מתוך עמדה של קבלת המצב הנתון כמו שהוא. הוא מגביר את המוטיבציה והרצון לפעול לצד שימוש במשאבים וכלים אפשריים, כך שמאפשר בסיס חיובי ליצור שינוי יעיל ולאורך זמן.הפערים אכן נועדו לצימצום. התשובה פועלת ומניעה אותנו מבפנים להתקדם ולשאוף לתיקון בכל תחום בחיים. אך השאלות הן: מהו סדר העדיפויות שלך, עד כמה חשוב לך להתקדם וליצור שינוי בתחום מסוים. האם זה הזמן הנכון עבורך להשקיע בו את המשאבים הנפשיים שלך או שקיימים תחומים אחרים שצורכים ממך את מירב האנרגיות. מה הכלים שנמצאים בידייך במצב הנוכחי, והאם יש לך אפשרות להיעזר ולרכוש נוספים.

אגב, בקשר לקבלה כבסיס לשינוי, לאנשים מסוימים תהיה נטייה לחשוב שאם הם יהיו קשוחים עם עצמם, כך המשמעת העצמית תתחזק ותעזור להם להגיע לתוצאה הרצויה. אך בפועל אנחנו בנויים אחרת, ואין שום סתירה בין קבלה וחמלה לבין כח רצון, מודעות ומוטיבציה. להפך, ככל שנתייחס לנפילות בחוסר שיפוטיות עצמית, נזכור שאנו אנושיים ונקבל זאת בהבנה, כך יגדל הסיכוי שנצליח להתקדם לעבר הכיוון הרצוי. קשיחות ונוקשות יכולות להניע מוטיבציה, אך לטווח הארוך היא כנראה לא תחזיק מעמד, כיון שהמוטיבציה לא מחוברת פנימה אלא מונעת מבחוץ. ואף אדם לא אוהב לעשות דברים מתוך שיפוטיות וביקורת תמידית על עצמו.
ובעיקר, ההשפעה שלהן על הנפש שלילית ומזיקה. אפשר ליצור משמעת עצמית מתוך קבלה, ההבדל הוא בדרך התגובה העצמית.

בנוגע לשאלתך האם יש דברים שלא צריך להשלים איתם - בכל תחום עדיף להתמקד בהשלמה מתוך קבלה, כי היא מאפשרת שינוי בצורה חיובית. אך אם אדם בתחום מסוים הגיע להשלמה מתוך ייאוש חלילה, לא רק שלא ייתאפשר שינוי אלא שהוא גם מזיק.. מתוך הדוגמאות שציינת, בעיניי העיקר והכי חשוב שהוא לא יגיע לייאוש מבחינה רוחנית, כי המצב הרוחני הוא המהותי ביותר.
הוא הפנימיות של החיים שלנו והסיבה שלשמה הגענו. כל השאר הם רק תלבושות ותפאורות שנועדו לעזור לנו ולדחוף אותנו להתעלות ולתקן. כשקיימת תנועה והתקדמות רוחנית, היא ממילא משפיעה בקשר ישיר על שאר ההישגים הגשמיים והחומריים שלנו במציאות הפרטית והכללית.

אסייג שאני לא חושבת שאפשר להתייאש ולהשלים באמת עם המצב הרוחני.. לכאורה אפשר, כלפי חוץ. אך הכח שמניע את כולנו את כח החיים.
ולכן מעצם החיות, במודע או לא במודע, לא משנה באיזו הגדרה נשתמש, מה שדוחף אותנו לפעול ולהשתפר תמידית הוא כח התשובה שמגיע מבפנים, וקשור באופן ישיר לכח החיים.
במידה וחלילה אדם נמצא במקום של ייאוש (בהנחה ולא מדובר חלילה בדיכאון, שהוא גם לא מבחירה)
גם שם, מתוקף היותו הוא שואף לפעול ולהשתפר, כי הכוחות הפנימיים דוחפים ומניעים להתקדמות תמידית. אפילו כשמדובר במעשים שאינם ניראים קשורים למצב הרוחני, הם מגיעים ומונעים משם, מתוך הרצון לתקן ולהתקדם, מכח התשובה והחיים.
לכן השלמה מתוך ייאוש היא כל כך מסוכנת, כי היא כביכול עומדת בסתירה למי שאנחנו ולכח שמניע אותנו מבפנים. אז גם אם אדם הרים ידיים מבחינה רוחנית, המעשים והביטויים של המצב הרוחני שלו ממשיכים לפעול בחיים בתחומים אחרים ואפילו באותו תחום.
אפשר לומר שהוא אולי פחות ער או שפיתח אדישות מסוימת, אבל הוא לא באמת התייאש.


והאמת שקוראת מה שכתבתי וזה פותח פתח לדיון הרבה הרבה יותר עמוק, ויש הרבה מה להרחיב על זה.. אך זה לא הזמן והמקום.
שנה טובה ומתוקה וטוב גלוי!

השלמה:
אני משלים עם זה שאני שמן. זה יכול להיות טוב או לא, אבל זה אני. אני עובד על זה / מודע לזה / אוהב את זה. אני שלם בגלל שאני מכיר ויודע מי אני ומה אני רוצה וצריך.

יש לדעת איפה אתה עומד,איזה מדרגה

למשל ב"ה אדם חזר אתמול בתשובה לא כ"כ יכול להורות לרבים איך לנהוג וכ'..

רוחניות זה או עליה או ירידה..אי אפשר לעמוד במקום..תעזבני יום אעזבך יומיים..

אם הבנתי נכון תשאלה..

אם אדם מנצל 100% מהכוחות שלו אז הוא אמור להרגיש בשיא הרוחניות לכלים שלו, כמו אדם שיש לו אוטו לחץ מקסימום גז הגיע ל100 קמש..

זה שמישהו אחר מגיע ל120 זה מישהו אחר..

אבל תמיד יהיה לאן לשאוף רוחניות זה אינסוף..

אייל גולן משהו - מלך העולם

 

כי זה מועיל וטוב גם במצוות בן אדם לחברו.
אם אתה מכוון בגלל טעם מסוים, שיכול להיות ניצוץ נכון, אתה עדיין מפספס את השורש היסודי הכללי של כל מצווה שהוא גזירת האל, כמו שכותב המהר"ל בתפארת ישראל.

המצוות הופכות אותנו להיות אדם טוב יותר, כי כל הטעמים הכלולים במצווה פועלים עלינו, אפילו בלי לדעת מה הם. אמנם החלק היסודי והכללי של כל מצווה הופכים אותנו לעבדים ובנים של האל.

לגבי לקרב חילוני, צריך לדעת מה מושך אותו. גם אם הוא יעשה מצווה בגלל טעם מסויים, העיקר שבסוף יגיע לידי הכרה שעושים את המצוות כי זה גזירת האל.

למה גזירת האל כל כך חשוב עד כדי שהסיבה שזה טוב לא נחשבת כשלעצמה? 

"עשה רצונך כרצונו"

כשאדם מקיים כי ה' אמר הוא עושה את זה באהבתו לה' הוא עושה אתזה כדי לשמח את ה'. כשאדם מקיים כי זה טוב עבורו הוא עושה אתזה באהבתו לעצמו. נראה לי זה הכוונה.

וכשמקרבים משהו רצוי להגיד לו כמה ה' אוהב אותו ומעריף עליו אהבה ולהרחיב על זה ועל כל הטוב שיש בעולם. ואז לומר שהמטרה שלו של כל הטוב הזה הייתה שהוא רצה שדווקא יצוריים גשמיים כמונו יתחברו אליו ושזה ע"י התורה והמצוות שנתן. שהעברה הכי קלה היא מרידה והתנתקות ממנו ח"ו והמצווה הכי קלה היא השמחה, העינוג והאושר הכי גדול שלו היא מדביקה אותנו בו והיא משלימה את תכלית הבריאה לחבר עליונים ותחתונים

הפיסקה הראשונה נראית משכנעת ונכונה.  אם כי, נראה שיש הבדל בין "כי ה' אמר" לבין "לשמח אותו"

אולי נאמר שלא מספיק רק "כי ה' אמר", אלא צריך להכיר שהקב"ה הוא טוב ולכן אני רוצה לשמח אותו שאני הולך בדרכו...  

 

לגבי הפיסקה השניה...

גילוי נאות, פעם אמרתי את זה למישהו - שה' אוהב אותו ורוצה שיתקרב אליו וכו'

והוא דוקא ענה לי במתקפה:   

"אז שיהיה יותר נחמד ופחות קטנוני, ולא כל דבר זה עונש או גזירות רעות ומצוות כאלה קשות" 

 

ועוד משהו..אם תשימו לב, בדורנו אנשים מדברים הרבה על מוסריות ומוכנים להקריב הרבה בשביל זה. או גם, מחפשים שיהיה להם טוב שמורגש ממש - לראות את התועלת הקרובה.

ולכן משום מה לי נראה דווקא שזה מה שעשוי לקרב את האדם הרבה יותר. 

 

 

נכון בהחלט, 'לשמח אותו' יותר מתאים

 

 

ולגבי הגילוי נאות,

פעם רב קדוש המשיל לנו את זה לגולגולות עם הכרזה סכנה על העמודי חשמל,

שזה נראה ממש מלחייץ ומאיים כדאי שיבלוט לאנשים שזה סכנת מוות ושהתרחקו,

כך גם כל האזהרות והקללות זה לא עונשים זה פשוט תמרורי אזהרה,  אם תעשה זאת תהיה התוצאה של המעשים שלך

וכל החזרות על זה בתורה ובנביאים, ה' כביכול מתחנן אלינו באהבתו פן ניפול לתהום, כמו אבא שרואה את הבן שלו בסכנת מוות וחוזר ומזהיר אותו שוב ושוב ושוב בדאגתו אליו.

 

והדבר האחרון, בקשר למוסריות. 

מדברים הרבה על מוסריות אבל כשנתלים עליה מגיעים לדעות לא מוסריות בכלל כמו לרחם על האויב שלך, לקבל את החולה כנורמאלי ולכן לא לטפל בו, להפקיר את עצמך ואת הגוף שלך ולצפות שלא תפגעי וגם לחשוב שכך תלחמי בפגיעות.

וכהנה וכהנה. לכן לדעתי זה לא הדרך הנכונה.

התורה היא המוסריות שלנו, ולא בגלל המוסריות שלנו או כשהיא מתאימה עם המוסר ההגיוני שלנו...

הוא לא תלוי בדווקא ב"הבנה". זה פועל נשמתית.

 

גם כשאדם לוקח תרופה ואין לו מושג איך זה עובד - זה פועל.

 

הקיום כמצוות ה' - זה התקשרות בטוב האין-סופי.

 

עם זה, אפשר להבין "טעמים" מתוך המצוות. כמו "טעם" של האוכל. ערכים שאפשר לדלות מתוכם. יש גם ספרים שמיוסדים על פנימיות התורה, שכותבים לפי סוד ה', איזה ערכים יש בהם.

כמובן, אף פעם לא מגיעים עד הקצה - אבל זה מקשר כחות נפש, הבנות, הרגשות, רצונות - לעבודת ה'. לקיום. זה דבר טוב. זה לא "במקום" קיום רצון ה', אלא התקשרות לכך. פירוט.

 

ולכן, גם לגבי השאלה של ההסברה - יש מקום לשלב: איך כל הקיום שלנו כל הדורות קשור למבנה הזה, של האופי שנתן ה' לעם ישראל, שהתבטאותו היא באורח החיים שלנו, בתורה ומצוות. בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו; וגם - דוגמאות לבניה הערכית המוחשית ע" תורה ומצוות.

 

בפרט בזמננו, המקצוע של "טעמי מצוות", חיוני יותר. לא במובן ששכל האדם יתן הסכמה למצוות ה'.. אלא ששכלו והרגשותיו ורצונו - יתקשר יותר ברצון ה'. בלי התניה כמובן לקיים רק "לפי ההבנה"...

 

[עי' "טללי אורות" להרב קוק זצ"ל - מאמר על טעמי המצוות]

אשמח לעוד בירור בעניין...

אני מבין שהטענה היא שיש חשיבות לקיים כי זה גזרת מלך, וזה עצמו מביא את האדם לשלימות גם בלי הבנה..

 

אבל, בדיוק נזכרתי בדברי הרב וולבה בעלי שור - "הזדהות", שמשם נראה אחרת לכאורה.

אני מצטט:

"מה נוראה היא הטעות לחשוב שע"י קיום המצוות ממילא יהיה האדם שלם ובאופן מיכני יזכה לחיי העולם הבא.

כלל גדול הוא בעבודת ה' "אין ממילא". מדרגה שאין אדם משים ליבו עליה - לא תבוא לו שלמות האדם. שאינו שוקד עליה-לא תהיה לו"

לפי הבנתי יוצא מדבריו שאדם חייב להבין לאיזה דרגה המצווה אמורה להביא אותו ולקיים מתוך שאיפה לשם.

(מן הסתם חוץ ממה שהוא מוגדר כ"חוק")   מה ההסבר שלך למאמר הנ"ל?

 

רציתי לכתוב יותר אבל השעה מאוחרת והמוח לא עובד 

 

 

 

 

 

לדעתי.

 

הוא בא נגד מחשבה, כאילו עבודת ה' היא משהו "טכני". מכני. מקיים מצוות, לא עובד עלמידותיו וטהרת ליבו - וחושב שכך יגיע אל השלמות.

 

מה שהוא מדבר, זה גם על קיום המצוות בתור גזרת ה'. שישים לב, מה המשמעות של לעשות רצון ה' וכו'. אינו מדבר על "טעמי מצוות".

 

אדרבה, מה שאני כתבתי בענין - כמובן, לא מעצמי - עוד מוסיף מעבר לכך.

כאשר אדם עושה מעשה כי זהו רצון ה' הוא מתחבר אליו ית' ודבק בו, וה' ית' מתגלה דרכו בעולם.

אך אם הוא עושה את המעשה מצד עצמו אז המעשה אמנם מזכך אותו אבל בצורה חסרה כי אין הוא מביא אותו לדבקות בה'.

"גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה"

לעניין הראשון לא צריכים להבין. ולשני צריכים (במידה מסויימת).

לדעתי הפתרון לדילמה שהעלית הוא פשוט- ה' אמר לנו לקיים את המצוות כדי להיות טובים. כלומר חיבור של שני העניינים. עשיית הטוב מדביקה אותנו בה'. וכשמודעים לזה שעשיית הטוב פה בעוה"ז מדביקה בה', האפקט מתגבר.

מצוות פרה אדומה מלמדת שני עניינים-
1. מקיימים מצוות גם אם לא מבינים. פשוט כי ה' אמר.
2. זו מצווה אחת מתוך תריג.. כלומר בשאר המצוות כן צריך לחתור ולהבין טעמים (תוך כדי זכירה של העניין הקודם. ואז גם כשמקיימים כי זה טוב ומוסרי נשאר המימד שזה גם משהו אלוקי. ובעומק יותר עצם עשיית הטוב בעוה"ז מדביקה בה' וכדלעיל).

נקודה נוספת- לא כ"כ משנה מה הטעם. העיקר שיש טעם שחושבים עליו ושהוא הגיוני. כי עצם המודעות לטעם, כלומר לתיקון המוסרי שיש במצווה, כבר מחזקת את התיקון.

אנקדוטה מצחיקה- פעם דיברתי עם חבר על מצוות כיסוי הדם. והפכתי בין חיה לעוף לעניין את מי צריך לכסות ואת מי לא, ונתתי טעם בהתאם לזה. ואז הוא אומר לי- רגע, אבל זה ההיפך..
ואז הבנתי שמבחינת התיקון המוסרי, הפרטים של למה ככה ולא ככה הם פחות חשובים. העיקר להבין בכללי שיש פה משהו מוסרי. ולהכניס לפרטים טעם מוסרי הגיוני.
ועל פי זה גם מובן יותר הפאן האלוקי שבמצוות- הוא זה שמחייב לעשות ככה ולא אחרת. ולא הטעם. הוא זה שנותן למצווה את המוחלטות שלה. ככה כי ה' אמר.

וטעם אלוקי שלא נתגלה ותיקון עולמות עליונים וכו' הוא כמובן נכון. אבל בגלל שאין הבנה בזה לרוב בני האדם זה נחשב שעושים כי ה' אמר.

אלו פשוט שתי בחינות שונות במצוות. עילא ותתא. וזה כל היופי. שיש שני מבטים ששניהם נכונים.
ואסור להזניח אף אחד מהם. אדם שיתמקד רק בזה שהמצווה רוחנית ויש לה טעם עליון מפסיד את התיקון השני.

וודאי שכולם מסכימים שהטעם לא משנה את הדין. רק המבט שלתתא טוען שהעניין הוא לא טעם מסויים אלא למצוא טעם.

העקרון הוא- מצווה זה אור אלוקי גדול. האור הזה שלם ולכן כשהוא יורד לעולם הזה הוא מתלבש בלבושי ההגיון של העולם. אבל כמובן שזה לא ממעט אותו ולא מגדיר אותו באמת.

והראשונים והאחרונים (ביניהם הרב זצל) טרחו לבאר טעמי מצוות.
זה לא רק בגלל קושי להבין. זה לכתחילה. ה' רוצה גם תיקון תתא מצידנו ולא רק שנעשה לשמה והכל יתוקן ממילא. זו עבודתנו בעולם.

ומעבר לכך, לעשות מתוך חיבור לטעם כלשהו ומתוך הבנה שזה רצון ה' שנחשוב על הטעם, זה גופא לשמה לענ"ד.
אחרי זה הדרגה הבאה היא מה שציינת. אבל היא לא במקום. זה רובד על גבי רובד.

היא כמו מה שכתבתי למיטב זכרוני. והרב זצל היה בקי ענק גם בקבלה כמובן ועם נשמה כללית, לעומת חלק מחכמי הסוד ששיטתם חלקית כי זה השורש השייך לחלק נשמתם או כי חיו בזמן שעוד לא ירד לעולם האור הרוחני שגרם לתחיית התפיסה הזו ששורשה בימי המקדש שם הלא הייתה סתירה בין חומר לרוח.

חדשה וכותב שזו הפשטות של תורת ישראל ע"פ חזל והדרך המקובלת על כלל הרבנים. וזה ממש לא ככה.
הראשונים והאחרונים כתבו טעמי מצוות. משמע שטעמים זה לא דיעבד. ואין שום סתירה בין זה לבין הבנה שטעם הוא רק טעם ויש ערך למצווה גם אם הטעם בטל או שיש טעם אחר וגם אם עושים בלי לחשוב על טעם.

אלו דברים ידועים.

טעיתי בהקלדה. הכוונה הייתה "בימי המקדש *לא* הייתה סתירה בין חומר ורוח". המקור לכך היא הגמרא בסנהדרין ובסוטה- משחרב ביהמק ניטל טעם פירות. משחרב ביהמק ניטל טעם ביאה וכו'.

גם שיטה חלקית היא כמובן חלק מנצחיות התורה.
אבל יש שירדו לעומק מסויים בהבנת תורת הסוד והתנהלות העולם ויש שירדו לעומק גדול יותר.
זה לא עניין הלכתי של סמכות על כלל ישראל כמו הגמרא. זה עניין השקפתי-מחשבתי-תפיסתי. והרב קוק ירד לעומקם של דברים כניכר למי שלומד את כתביו ואת כתבי שלושת תלמידיו.

קרא שוב את תגובותיי הראשונות ותראה שלא חלקתי על דבריך בחשיבות הטעם העליון אלא הוספתי את חשיבות הטעם התחתון, כניגוד לדבריך "ואם תאמר מה יהא על תיקון תתא, התשובה שבזה יש לבטוח בה' שבסוד השלם מונח גם כל שאר הטעמים".

זו להבנתי המחלוקת בינינו. חשיבות הטעם התחתון. אם אתה מסכים עם מה שכתבתי בחשיבותו אנחנו בעצם לא חולקים ולא הבנתי מה אתה מקשה כי מלכתחילה הסכמתי איתך בחשיבות הטעם העליון ורק הוספתי את חשיבות התחתון.

כתבת עוד בהמשך הדברים דלעיל-"ואם יש קושיא שמקשה לבטוח בה', בחינת "תנו לכם מופת", אין הכי נמי שטעם בדרך הבנה מקובלת עוזר להיות קשור בדרך ה', אבל לא להישאר שם אלא לעבור לעבר הסוד עצמו, ועבר עומק המשמעות שלשמה הקב"ה ברא את העולם ונתן את התורה".

"ואם יש קושיא"- זה לא אם יש קושיא. בכל מקרה צריך לחתור להבין. זה רצון ה'. וכפי שעשו והבינו הראשונים.

ואותו דבר לגבי הפסקה השניה של דבריך- לא חולק ולא חלקתי על כלום מה שכתבת שם. והרב קוק לא שינה כלום מדורי דורות. אם אתה רוצה עיין שוב בדבריי ותראה שהדגשתי שוב ושוב שטעמי מצוות אינם סותרים את הטעם העליון מחד ומאידך את העובדה של חשיבות הטעם התחתון.

נראה לי שאתה פשוט מכניס לי דברים שלא כתבתי. קרא הכל שוב. ומסיבה זו היה נראה לי שאתה חולק על מה שכתבתי והכנסתי את דעתי לדבריך.

*לא שייך לומר מה יותר חשוב. טעם עליון או תחתון. שניהם נצרכים.
והעיקר שהאדם מכוון לעשות את רצון ה', בין אם זה מתוך עשיה בלי הבנה בין אם זה עשיה מתוך הבנה (ותפיסה שההבנה גופא היא רצון ה').
התיקון המוסרי של האדם הוא מטרה בעולם. וכשעושים אותו מקיימים רצון ה'. וחלק מהתיקון המוסרי זה לעשות עם הבנה.

עיין סוף מורה נבוכים וגם במדרש "לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות".
ממילא זה חשוב לא פחות מהטעם העליון.

חזל לא אמרו מה שאמרת בפירוש. כך אתה פירשת.
הגמרא בסנהדרין עוסקת בלימוד תורה. טעית בזה שחיברת בין לימוד תורה לבין תיקון האדם בצורה מוסרית, שלשם כך דורשים את טעמי המצוות ולא מסתפקים בעשיה בלבד. וממילא נדחית ראייתך מהגמרא שם.
"טעמי תורה וסדריה" הכוונה לטעם העליון. אין שם התייחסות לטעם התחתון ולחשיבותו כי זה לא העניין שם.

אלו שני עניינים שונים ולכל אחד מטרה בפני עצמה. ההשוואה פשוט לא שייכת. הטעם העליון הוא החיבור לאידאה המופשטת והתחתון הוא תיקון המציאות בפועל. אי אפשר לזה בלא זה. ההשוואה היא בין שני דברים בעלי תפקיד ומטרה שונים.
מי שיחיה רק את הטעם העליון לא תיקן את עצמו ולא מימש את תכליתו ירידתו לעולם. ומי שיחיה רק את התחתון איבד את החיבור למה שמעבר לשכל ולעולם. לרוח האלהים הכללי החופשי והמוחלט כדברי הרב בטללי אורות.

אני מבין שלראיה הראשונה מדבריך הסכמת.

לא הכנסתי האשמות מסורבלות. לא הבנת ובגלל זה בעצמך הסתרבלת.
הכוונה הייתה שבגלל שהבנת אותי לא נכון והקשת קושיות בהתאם להבנתך, היה נראה ומובן מכך שדעתך אחרת ממה שהיא באמת. אני לא בגנון ולאמשחק משחקים של ילד קטן אם משום מה חשבת שכן ועל סמך זה ניתחת.

בכל אופן, הבהרתי את דבריי וסיימתי לדון בעניין.
שבת שלום

למה תנובה לא מייצרת מספיק חמאה?

היא חייבת למכור במחיר שהממשלה קבעה והוא נמוך מדי

אחותי היתה הורגת בשביל זה

השנה שלי נפתחה באופטימיות זהירה.

 

וגם עם זה:

 

שנה טובה לכולנו
מלאה בבשורות טובות

צום קל לצמים יום טוב ללא צמים.

יום טוב ללא צמים

צריך לפני הצום..

לשתות המון 

לא להגיע רעבים מידי לצום

ובצום עצמו לא לעשות עבודות מאמצות מידי

עדיף מלבד מים, גם מיץ ענבים או מיצי פירות אחרים - הם יותר מרווים ויותר נספגים בגוף לאורך זמן.