פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 732)

"אחד היה אברהם" (יחזקל לג כד).

שאברהם עבד ה' רק על ידי שהיה אחד, שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם, ולא הסתכל כלל על בני העולם, שסרים מאחרי ה' ומונעים אותו, ולא על אביו ושאר המונעים, רק כאילו הוא אחד בעולם, וזהו: 'אחד היה אברהם'.

וכן כל הרוצה לכנוס בעבודת ה', אי אפשר לו לכנוס כי אם על ידי בחינת שיחשוב שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם, ולא יסתכל על שום אדם המונעו, כגון: אביו ואימו או חותנו ואישתו ובניו וכיוצא, או המניעות שיש משאר בני העולם, המלעיגים ומסיתים ומונעים מעבודתו יתברך. וצריך שלא יחוש ויסתכל עליהם כלל, רק יהיה בבחינת: 'אחד היה אברהם' כאילו הוא יחיד בעולם כנ"ל.

@לעבדך באמת! @חיהל'ה @פרח-אש @חיטה קדומה @ארץ השוקולד

שלוש פסקות של הרב יעקב משה חרל"פ זצוק"ל, שהיום היארצייט שלו.

יסוד התוכן של כל מיני כפירות אינו אלא התנגדות פנימית על ההרגל וקיום מצות אנשים מלומדה, בלי תוספת השתדלות והוספת אורה בכל פרט ופרט ובכל רגע ורגע.

ועל כן, אין עצה יותר בדוקה לעקירת הכפירות, אלא זו שיקומו צדיקים לעורר ולחדש את האהבה בתענוגים, לקיים הכל מתוך עונג ונחת, בשלילת כל ההרגלים, כ"א מצד ההרגשה העמוקה של יצירה חדשה.

"כל יום יום יהיו בעיניך כחדשים."  

(רזי לי עמ' פד)

מעלת הדור האחרון, דרא דמלכא משיחא, היא שכל הרשעות המרובה אינה אלא בדרך מקרה, ואילו הצדקות המועטת היא בעצם.

וכל הדור הזה הם צדיקים בעצם, למרות מה שהם רשעים במקרה. 

ולכן עלולים הם להיות מוכשרים לקבל אורו של משיח, שאם אך תזרח עליהם נקודה של אור אמיתי- ינהרו אחרי זה, ואז תתגלה הצדקות העצמית שלהם.

אחת העליות שיהיו בעקבתא דמשיחא, הוא שיבעטו בכל מיני חיקויים, שלא ירצו לחקות שום דבר, כי אם במה שתלמדם הדעת.

ומתוך כך תתרבה הקטגוריא בין תלמידי החכמים, שאף אחד לא ירצה לחקות את מעשיו של השני.

ואם אמנם ריבוי הדעת מביא לידי סבל רב מן הקטגוריא הזאת, בכל זאת בתוך תוכה גדולה היא למאוד, וסופה להביא רוב ברכה ועושר דעת.

"ומלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

(ממעיני הישועה עמ' רט)

נשגבה ונאדרה מאוד היא התנועה הלאומית הישראלית, עם כל המון צבאותיה וריבו גווניה.

שמלבד מה שבחוקה להביא תוצאות טובות למה שגדול וגבוה ממנה, הנה היא בעצמה קדוש ועצומה מאוד, שכדאי ליחס עמה בכל הכבוד הנאצל וההתלהבות הנשגבה שלנו.

וכל זמן שלא יפורסם טיבה ומהותה עד כמה שקדושתה העצמית מגיעה, לא יאירו בחינותיה בעוצם הארתן והפלגתן, והרבה הרבה יסבלו ממנה, עד שתהיה נדמית במפריעה בחיי הקודש.

ואם ירצו ללחום עליה לא יוכלו, לפי שסוף סוף כבר הגיע זמנה.

אבל ה' הטוב לא יעזוב לעולם, ויקיים לנו צדיקים נשגבים, אשר ידעו להכיר את אורך שורשה וקדושתה ושיגוב טהרתה ותוקף בהירותה, וילמדו דעת להכיר בערכה הקודש העצמי שלה, ויסורו מיד כל המסכים וכלן החציצות, ויכירו הכל כי הם זרע בירך ה' ואורת גאולה יתגלו בעולם.   (רזי לי עמ' פה)

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/386606

@לעבדך באמת! @חיהל'ה @פרח-אש @חיטה קדומה @ארץ השוקולד @נפש חיה.

בפרשתנו אנו נפגשים לראשונה בתורה עם תיאור ברור של פעולתה של התפילה - 

וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהֹוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהֹוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ"

המדרש רבה (סג, ה) מביא שני פירושים לפועל וַיֶּעְתַּר – א' מלשון ריבוי ועושר (בחילוף ש' ות', כמו 'עתיר נכסים\שומן';)) – "רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: שֶׁשָּׁפַךְ תְּפִלּוֹת בְּעשֶׁר".

ב' - "רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: שֶׁהִפֵּךְ אֶת הַגְּזֵרָה" – 'עתר' הוא כלי שבו הופכים את שיבולי התבואה, ועל שם כך נקראת התפילה 'עתירה'.

וכך נאמר בגמרא:  אמר ר' יצחק: למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר?-מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום, כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות' (יבמות סד,א) 

אופן פעולתה של התפילה הוא מסודות היקום, אך כאן התורה מדגישה בפירוש את הקשר הישיר בין ריבוי התפילה לבין התמלאותה.

כך בולט גם מלשון הפסוק, שנוקט בפועל דומה לגבי פעולת התפילה –"ויעתר" –ופעולת ההיענות לתפילה "ויעתר"; כביכול שתיהן פעולות שוות שפועלות יחד, וכשם שחלקו של הקב"ה הוא מילוי המשאלה, כך החלק המוטל על האדם כדי להביא לכך הוא התפילה, וכשם שפעולת הקב"ה הכרחית, כך גם פעולת האדם – התפילה.

וממשיך המדרש - "וַיֵּעָתֶר לוֹ ה', רַבִּי לֵוִי אָמַר מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיָה חוֹתֵר עַל אָבִיו לִטֹּל לִיטְרָא שֶׁל זָהָב, וְהָיָה זֶה חוֹתֵר מִבִּפְנִים, וְזֶה חוֹתֵר מִבַּחוּץ, שֶׁכֵּן בַּעֲרָבְיָא קוֹרִין לַחֲתִירְתָא עֲתִירְתָא" - המדרש מדמה זאת לבן מלך שחותר חתירה באדמה כדי להגיע אל אביו, ואביו חותר לכיוונו מהצד השני. (בחילוף האותיות הגרוניות ח' וע' – עתירה=חתירה.)

הרעיון העומד ביסוד כל זה הוא שהקב"ה חפץ בטובת האדם לא פחות ממנו עצמו; אין צורך לשכנע אף אחד – אבל התפילה היא מטרה בפני עצמה. הקב"ה חותר אל האדם, מצפה ופועל שלאדם יהיה טוב; אבל יותר מכך חשובה טובתו הרוחנית של האדם והתקרבותו לה'- ולכן גם האדם צריך לחתור – לעתור – להתפלל, ובכך להתקרב אל הקב"ה. אם האדם עושה את תנועת ההתקרבות מצידו – גם הקב"ה חותר אליו, עד למפגש.

ולפעמים כדי שהאדם יגיע למדרגה שאליה הוא נדרש להגיע, נדרשות תפילות רבות, וכמו במקרה הזה - שמנישואי יצחק ורבקה עד לידת הבנים עברו עשרים שנה. אך ככל שהמבוקש גדול ומשמעותי יותר, כך האדם צריך להיות במקום גבוה יותר כדי שהמבוקש יוכל להופיע דרכו. ובסופו של דבר, הכל מדוייק ומושגח על הצד הטוב ביותר.

שבת שלום!!

@חותמת+ @פה לקצת@רחפת.. @זוהרת בטורקיז@חיהל'ה @פסידונית @שמן פשתן @נפש חיה.@הפואנטה
@מבקש אמונה@אניוהוא@חן,@המטיילת בארץ@ע מ@סתם 1... @חסדי הים@אילת השחר

@ארץ השוקולד @mp3@בעיצוב@בת של השם@אורה2x

@בת מלך =) @בת מלך!!!! @שמשועננים@!!מירב!! @לב טהור