פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 764)

היי, קצת ארוך אבל זה די מסודר. אם יהיו שאלות בשמחה..

אחת הבעיות בנושא הזה היא שחושבים שהבעיה היא רק בצבא. צריך לזכור שאם אנחנו סוברים שהתורה היא הערך העליון אז גם בשאר מקומות ישנם איסורים וצריך לראות כל מקרה לגופו. לפי זה גם שירות לאומי או עבודה תהיה אסורה אם תתבצע במקומות שכוללים בעיות צניעות חמורות או שאר איסורים. (בכללי כדי לשאול מומחה לעניינים הלכתיים אלו ע"י הצגת כל פרטי המקרה. במקרה הזה המומחה יהיה רב).

 

ככלל אם אתה לא מכיר את המציאות מבפנים אז עליך לשפוט לפי שמיעת כל הצדדים ולא רק צד אחד. אדם שעוד לא התגייס לא יבין עד כמה המערכת הצבאית היא נוקשה. הוא רואה את אלו שהצליחו ואומר 'אני גם יהיה כמוהם' ולא מקשיב לקולות של אלו שאומרים 'הצבא הוא מקום נוראי וכו' . הצבא הוא מקום מורכב שהקושי בו הוא קיצוני - אדם מחויב למערכת הזו בכל נשימה שלו, מחויב לאנשים שאינם בהכרח טובים ולעיתים אף נמצא תחת אדם שישנא אותו מהרגע הראשון. אני לא מנסה להקצין או להפחיד אני פשוט מציג את המציאות כפי שהיא עלולה להיות וככה היא בדרך כלל. נכון שהצבא יכול להיות גם מקום חיובי והמפקד יכול להיות טוב (כמו שהיה לי לתקופה מסוימת) אך אם נסתכל על רוב האנשים בעודם חיילים נראה שהרוב סובר שהצבא הוא לא מקום טוב ואף נוקשה מדי. 

הצבא זו מסגרת נוקשה מאוד שכובלת את האדם הפרטי אליה. מאותו רגע ואילך אתה עוד מספר. עוד גרון לביצוע העבודות. נכון שבצבא ישנם המון גורמים שניתן לפנות אליהם לעזרה ויש מנגנוני ביקורת לראות שאף אחד לא פוגע באחר בצורה מוגזמת אך הצבא עובד בצורה כזו שהוא נוקשה ואתה מחויב למסגרת הזו בכל רגע שאתה נושם. אתה נתון לפיקודם והחלטתם של מי שלמעלה ממך והרבה פעמים אתה לא אוהב את ההחלטות האלו. לעיתים העבודה מחייבת אותך להיות במסגרת מסוימת שהיא לא נכונה מבחינה דתית (כן הבעיה היא גם לבנים אך הבעיה מועטת והצורך הוא קיומי).

 

הגיוס לצבא שאחרי הקמת המדינה הוביל לחילון גדול בקרב הנערים הדתיים ולכן הוקמו מערכים שונים של גיוסי שמטרתם לאפשר שהחבר'ה הצעירים יתגייסו ובכל זאת יישארו דתיים. אחת הגופים הגדולים שפועלים כיום הוא מסגרת מסלולי הישיבה הגבוהה או ההסדר שגיוסם מקוצר בין היתר מסיבות אלו. מסלול ההסדר הוא שנה וחמישה חודשים והוא מבוסס על מסלול קודם שהיה שייך לבני הקיבוצים (תורמים בעבודה חקלאית ואח"כ מתגייסים ואז חוזרים לעבודה החקלאית) וכך גם בישיבות (לומדים תורה, מתגייסים ואז חוזרים ללמוד תורה) כך המדינה מבטיחה לעצמה שירות שנותן מענה למדינה ברמה מסוימת ועם זאת שומר על צביונם הדתי של חיילה. (צריך לזכור שגם הדתיים הם חלק מהמדינה וגם להם מגיעה ההחלטה כמה זמן יהיה השירות ובדיוק כפי שישנם פטורים לדוגמניות ומתעמלים משום שהמדינה רואה בזה ערך כך גם המדינה רואה ערך בלימוד בישיבה. כמובן שיכול אדם להגיד 'אני לא רואה ערך בלימוד תורה' כך גם הדתי יכול לומר 'אני לא רואה ערך בפטור למתעמלים אך צריך לזכור שאנחנו מקימים ביחד את המדינה ולכן יש צורך להתחשב בכולם, כי כולם שייכים וכולם ברי בחירה). 

 

כפי שאמרתי הצבא הוא מסגרת נוקשה ומחייבת בהם החייל נתון להחלטת המפקד והסיטואציות הצניעותיות עלולות להיות גדולות וקשות במיוחד כשהחברה מסביב היא חילונית ואתה או את נמצאים לבד, רחוק מהבית ורק רוצה שהרע הזה יגמר. כלומר הצבא הוא מסגרת קיצונית ולכן ההתייחסות אליה שונה ממקום עבודה שבו אני אחראי למעשיי, אני חוזר למסגרת הדתית שלי, אני יכול לעזוב בכל רגע שאני ארצה ובסופו של יום אני עם משפחה וחברה דתית סביבי והמסגרת אינה נקושה והסיטואציות הדתיות פחות קריטיות (כל מקרה לגופו) ולכן אין להשוואת בין צבא שהוא קיצוני למקום עבודה רגיל. עם זאת יש לזכור שגם בעבודה יהיו מקרים שיהיה אסור לנו לעבוד שם משום שיש בעיות הלכתיות כאלה ואחרות. אגב, החברה החילונית לא מנסה לגרום לנו להיות חילונים. עצם ההימצאות בחברה פתוחה כזו גורמת לאדם להיפתח לאנשים ולרצות להיות איתם מה שגורם ל'התרת החבל' ואי שמירה על הדת מעט מעט. ניתן לראות זאת על חברה חייל באזור השנתיים לגיוסם (ותבחנו 30 אנשים, לא את האח או השכן האידיאליסט שלכם).

 

עד פה הבנו עד כמה המסגרת היא נוקשה אך עם זאת אנחנו יודעים שאין בעיה שנעבוד במקומות קשים פיזית אם הם בסדר מבחינה הלכתית (כמו מקום עבודה). לשם כך הקימו לבנים את המסגרות הדתיות. בת שחושבת להתגייס צריכה לעשות חילוק בין מסגרת קרבית למסגרת הג'וב. 

במסגרת הקרבית פשוט נסתכל על שאר צבאות העולם ונראה שאין שום מקום שבנות לוקחות חלק כחיילת קרבית. מדוע? משום שבדרך כלל גברים יותר חזקים. את זה הצבא שלנו אומר בעצמו וראיתי את זה בעיניים: דרישות הנשים הקרביות פחותות מדרישות הגברים. לדוגמה: גובה הקיר אותו האישה מטפסת נמוך מזה של הגבר. אורך זמן הריצה ועוד דרישות. אגב, בשיחה שערכתי עם חיילות וחיילים (!) מהגדוד המעורב 'אריות הירדן' הם אמרו לי 'אנחנו יודעים שאנחנו לא לוחמים'. בקיצור אין עניין בזה במיוחד לא לבחורה דתייה שצריכה לעבור על המון איסורי תורה (שמירת נגיעה באלונקות ובמסעות וכו'.. לא הגיוני).

 

במסגרת הג'וב - גם לבנות יש תפקידים שהם ממש צורך קיומי אך הם מועטים (ולא משקית תש או מדסניקית עם כל הכבוד משום שחסרונם פחות קריטי על אף שיש בעבודת הת"ש המון חיוניות- לא נעים להגיד אבל בנות כאלו הם באמת 'שוק בשר' בשביל הבנים. ככה לפחות דיברו כשלא הייתן שם לשמוע) אני מדבר על תפקידים כמו מודיעין או אפילו תצפיתניות שמדובר בהם בהצלת חיים ממש. 

במסגרת תפקידי הג'וב יש תפקידים חשובים לבנות אך ההסכמה לגיוסם יכול להתבצע רק אם יקימו גופים מסודרים כמו אלו שהוקמו לבנים. כלומר לייצר בנות 'ביינישיות' שיש להם מחלקות נפרדות והן תחת מפקדת בלבד. כך יוצרים הבטחה של שמירת הצביון לבנות (לא תאמינו עד כמה קשה ועד כמה האידיאל נשבר אחרי שמתגייסים - גם לבנים!).

 

אגב, אני לא חושב שרבנים מנסים לעשות לנו רע בכוח. בדרך כלל הם אנשים אמינים שמורים לנו מה דעת התורה ומה ה' שואל מאיתנו. כמובן שיש לבדוק כל אמירה לעמוק אבל בבסיס הדברים הם סה"כ אנשים אמינים. רוב הרבנים מורים שלא להתגייס לצבא ויש בזה הרבה שיקולים מעבר למה שאנחנו רואים (השפעות עתידיות על בניין ביתך, השפעות על עצמך וכו). יש מלחמה על הדת במדינה הזו. במיוחד עכשיו עם חוק הלאום וכו'. אנחנו רוצים לקדם את ההשפעות של הבנות בישראל ואנחנו רוצים לעשות את זה בצורה הכי טובה שיש אז צריך להבין שלפעמים אנחנו לא רואים את התמונה השלמה אז כדאי שעד שנראה אותה נבחר מישהו שאנחנו סומכים עליו שמבין ונראה לאן כלל ישראל נוטה. 

שיהיה לך המון בהצלחה בכל אשר תפני

 

את דברי. חשכו עיניו אמנם אך מדוע? כתבתי שמעצם כתיבת האגדה יגיעו אנשים לייחס שטויות לאגדה מתוך לימוד עצמאי בה ללא מסורת, או פשט או פירוש מוטעה. ריב"ל הוטרד לא מהתוכן שעשוי להיות כאגדה אמיתית אלא מזה שנכתבה בספר.
איך הבנת מדברי שהיה פסול בתוכן ולא בעצם הכתיבה?

לגבי פנקסו. ברור לכולם שמדובר על מחברת אישית, פרטית. הדברים נכתבו לעיניו ומכאן שיש כמה אפשרויות.
1- הוא הסכים עם הדברים ולכן כתבם לעצמו, או כמדע או כאגדה וזו מגילת סתרים (מגילת סתרים= מחברת סיכום אישית בדיוק כמו כאן).
2- לא הסכים עם הדברים וכתבם לצורך שלילה. (מופיע ברמבם לגבי שמות קדושים, אצל רבי יצחק סגי נהור ביחס לקבלה ועוד).
אינני רואה איך אפשר להסיק כל כך הרבה על סמך המילה "פנקס". כשחכמים אוסרים כתיבה הם לא דנים על עצם פעולת הכתיבה אלא על הכתיבה כפרסום בצורת ספרים וקיבוע. כל עוד הכתיבה היא פרטית ללא גושפנקה של ספר חתום ומוסכם ניתן לומר שיש טעות בשמועה, שלא נפסק כמו מחברתך, היה המשך לדיון מאוחר יותר וכו'.
כתיבה כסיכום פרטי הייתה נהוגה ומותרת וכך נראה כאן- פנקסו האישי של ריב"ל.

נ.ב
אם תשים לב כל החילוק, אם יש כזה, בינינו הוא סביב מושג הכתיבה ו"מגילת הסתרים".
מגילת סתרים היא חיבור, סיכום, אישי ללא כל סמכות, דיוק וכו'. דווקא מתוך דבריך שריב"ל שלח, בעצמו או לא בעצמו, את סיכומיו לחכם אחר יעידו זאת. הם התכתבו ביניהם והתכתובת הזו גם אם ניתן ללמוד ממנה רבות, היא איננה בעלת סמכות כל עוד לא נחתמה בש"ס אלא נשארה בגדר "מגילת סתרים"- מחברת פרטית שכותבים לעצמינו. המילה סתרים עלולה להכשיל אבל ניתן להחליף אותה ב"פרטית" למשל.
ללא ידועה כוונת הכותב ועוד ולכן לא נותנים לה סמכות כלשהי. הכתיבה המקובעת מעוררת סמכות ולכן היא בעייתית.