סתם..
יסוד האומה ביחס לעתיד שלה תלוי ביסוד החינוך. כבר נודע מכוח חכמי הלב, כי התיקון בחינוך הוא תיקון בכל".מאמרי הראי"ה עמ 229
כל פעם שהטלפון מצלצל אני רץ להרים אני יודע שזה לא בשבילי אבל אני אוהב לדבר עם אנשים..
בת של מלך.מחוז ש"ש בגב"ש!!!!!
איזה מדריכים ורכז שפיצים!!!!!
איזה חניכים מדהימים!!!!
איזה אידיאלים, שיחות, יחידות!!!!
יצאתי עם כ"כ הרבה חומר למחשבה!!!!
אז אם יש פה מישו שקשור לאירגון של זה או משו בסגנון אז שתדעו שאני מצדיעה לכם כי יצא מ-ד-ה-י-ם-.!-!-!
לא התוכן אלא החבר'ה הסרוטים האלה שבלי להתחשב אם הם לבד ושאף אחד לא מצטרף אליהם (בהתחלה, לפחות) לא התפדחו כל מילה שניה של עילי להתחיל למחוא כפיים בקולי קולות ולא לתת לו לדבר. היה שופך...
אני מחפש סיפור מפורסם על קבוצת בני נוער דתיים שנשלחה לאיזה כנס או מפגש, וכשחזרו סיפרו לרב שלהם (הרצי"ה? הראי"ה?) מה הם העבירו והסבירו לחילונים, והרב שאל אותם מה הם קיבלו מהחילונים.
אשמח לקבל את הסיפור המלא, ואת מקורו.
למישהו יש?
תודה....
[=!!smileאלא אם כן ממש מתחשק לה לקבל צרחות מאהאימהות של החניכות שלה...
למרות שאני גם הייתי עושה חינה אם היה לי זמן, אם הייתי אמא והבת שלי היתה חוזרת מפעולה של התנועה עם חינה בשיער, שזה דבר שלא יורד אלא לאחר כמה חודשים טובים, הייתי הולכת אישית לבית של המדריכה ומחנכת אותה על לעשות דבר כזה אם חניכות שלה...
כדי ליעצור ערב בנות מגניב, כדאי שתחשבי על נושא (לא חייב להיות נושא שלא ידברו עליו בנוכחות בנים, זה יכול להיות גם כל נושא אחר שמצד אחד וא ערכי ומצד שני אפשרי להעביר אותו בערב קליל וכיפי)
תגידי נושא ונוכל להביא לך רעיונות. (מה שכן, כדי שתכינו ארוחה, כמו בכל ערב בנות קלאסי. ההמלצה של השפיות בנות שבט איתן בסניף ****, היא מרק כתום ופנקייקים, מומלץ בחום! )
מזה זמן אני תוהה מדוע היהדות מתייחסת כל כך בחומרה לדתות אחרות...כלומר, מדוע יש איסור לעבוד פסלים, בעוד לילדים מותר לשחק בבובות...אם זה נשמע לכם הזוי, הסתכלו על התגובה של שני ילדים המשוטטים בטבע ונתקלים בחפץ מוזר, הם בני שנתיים ולכן התגובה שלהם באה מהלב ומלאה בתמימות מרגשת...
כשהבת קול תשאל -
איש איש, למה לא היית צדיק?
אענה לה בפשטות ש...
"בואנה, י'דוסית, מה את חושבת שכולם מסוגלים?!
אין לי שכל לזה. ובכלל, לא כולם צריכים להיות ת"ח,
צאי מהראש הפאנטי שלך"...
~~~~~~
אין, תשובה מושלמת.
מממ, רגע. ומה אם אח"כ יראו לי ת'סרט שבו אני השחקן הראשי
יושב עד חצות הלילה להתכונן לבגרות 5 יחידות מת', זה לא...?!
לא. אין לי מה לחשוש, בין כה וכה עשיתי רק 3 ובקושי עברתי.
רגע, ומה אם יראו לי ת'ויכוחים שלי עם החבר'ה על מצב החסה בשטחים,
מה אז אענה למה לא התווכחתי ככה בגמרא עם החברותא...?!
חסה? שטחים? מה לי ולחסה. ומה אם יראו לי את הסיצנה שבה אני
מוריד ת'מעיל ונותן לבחורה מהשבט, וישאלו אותי למה לא לבשתי ציצית?!...
נו באמת, קור אפשר לסבול, אבל חום?! ה' ירחם. זה ממש פיקוח נפש.
רגע, ומה אם יתפסו אותי שנמנעתי לצאת עם החבר'ה לסרט כי ידידה שלי
קבעה איתי באותו היום, הם יראו שם למעלה שיש בו כוח להתגבר, מה אענה...?!
ומה אם יתפסו אותי שאחרי הישיבה והצבא הלכתי ללמוד באוניברסיטה,
וחיממתי ת'כסא ות'ראש טוב מאוד עד השעות הקטנות של הלילה...?!
למה לא היית...?! למה לא היית...?!
אוו'ץ.
אוף. אולי לרב הלמדן שלי תהיה תשובה.
מי יודע, אולי יש לו שמה קשרים עם העליונים...
=====
"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי האומות ורוב גולמי בני ישראל...
אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירובעם". (רמב"ם)
לפתור משוואה אתה יודע?
- כן הרב, את זה לומדים גם ב - 3 יחידות, כבוד..
אז הנה, בכבוד:
כמו שמשה רבינו הוציא מעצמו את כל הכוחות שלו לעבודת ה' = צדיק,
ככה גם אתה מסוגל לנצל בעצמך את כל הכוחות שלך לעבודת ה' = צדיק,
אמנם זה 'שלו', וזה 'שלך', אבל ת'כלס בסופו של דבר, התוצאה שווה.
זו הכוונה "כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבינו".
מספרים על ר' זושא שאמר פעם שאם היו נותנים לו להתחלף (!)
עם משה רבינו, הוא לא היה רוצה כי - "מה זה יעזור? לקב"ה עדיין
ישאר זושא אחד ומשה רבינו אחד. זה לא יתן כלום"...
משה עם הכוחות שלו, ואתה עם שלך, אבל הדרישה היא אחת שווה מכולנו,
לנצל את כל הכוחות שלנו - כל אחד לפי דרגתו - לעבודת ה', למטרת החיים.
====
מספרים על רב ענק בדור שלנו, שכאשר היה מחנך את בניו,
לא היה אומר להם "תהי כמו רב פלוני", אלא רק ---
'רק אל תהיו בורים'. אתה רוצה (חס וחלילה) להיות עם הארץ?!...
אין פלא שכל בניו יצאו ת"ח גדולים. זו משוואה, פשוטה.
לא נשאל למה לא היינו טייסים, למה לא היינו רבנים,
למה לא היינו רופאים או למה לא היינו אברכים.
אלא רק נשאל מדוע לא נצלנו את כל הכוחות שלנו,
לעבודת ה'.
יש עיקר, ויש טפל.
"עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", פוסק הרמב"ם.
על זה אין חולק. ממילא, יש ממנו דרישה פנימית לנצל
את הכוחות שלנו לעבודת ה', להיות צדיקים כמשה רבינו.
על יסוד זה, ידועה אמרתו של ר' זושא -
"כשישאלו אותי בשמים מדוע לא הייתי משה רבינו, לא אפחד.
אבל כשישאלו אותי מדוע לא הייתי זושא, מקווה אנוכי כי אדע מה לענות נכונה"..
למה לא היית...
א-ת-ה...?!
בשביל שנדע לעצור מתישהו את השלוש נקודות,
אנחנו צריכים להתכונן כבר מעכשיו - להיות אנחנו.
שנזכה.
אז זה בסדר כל הדברים ש"תפסו" אותי עליהם, כי זה אני, ואני צריך להיות עם הכוחות שלי?
דף חדש בפייסבוק- משפטי הרב קוק- מידי יום משפט/פיסקה של הרב עם הסבר קצר.
אם יש לכם פייסבוק מוזמנים להכניס בו קצת קדושה, אם אין אפשר להכנס ולראות גם!
אז הצטרפו וצרפו חברים.
הרב קוק קשור לבני עקיבא?
(אני מתכוון לפייסבוק)
מתאים לילדים בכיתה ו'- שבט מעלות.
יש למישהו?
קטע קצר של הרב ארז משה דורון אאל"ט.
בכללי הקטע מעביר מסר שנרות שבת זה להאיר בפנים ונרות חנוכה זה להאיר בחוץ.
למישהו יש במקרה??? (דחוף לפעולה לשבת...)
תודה רבה! שבת שלום!
משהייתה אפלת החורבן ממשמשת ובאה, כמאתים שנה לפני חורבן בית שני, אירע נס חנוכה.
דווקא אז, בטרם ה"צלילה" הנוראה אל עומק החושך שעדיין אנו מתבוססים בו, תיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה להדליק, בכל שנה ושנה בעת הזו, את נרות חנוכה.
ברחוק העצום מהוד המקדש, מתפארת המלוכה, מחסד ה' בהתגלותו ברגלים, בחסרון עמוק של קדושה, הותירו לנו, עד בוא אור הגואל, רושם קטן מן האור הגדול הזה. שמונה נרות שיאירו את חשכת הגלות, יזכירו את תפארת העבר ויוסיפו אומץ ותקוה לגדולת העתיד.
כחולה חבול ומעונה, המוטל על ערש דווי, אנו מוטלים זה מאות ואלפי שנים, מצפים לישועה. והקדוש ברוך הוא, ברוב רחמיו, ולפנים משורת הדין, "יורד" בחנוכה עד אלינו, אלינו ממש, עד ולמרות כל נמיכותנו ושפלותנו, ומקיים בנו מצוות "בקור חולים". וכמו שכותב רבי נתן (ליקוטי הלכות אורח-חיים השכמת הבוקר ד' סעיף ב'):
"וזה בחינת מצוות בקור חולים, כי צריכין לבקר את החולה ולהסביר לו פנים, דהיינו מה שבני אדם נכנסין אצלו ומפקחין על עסקיו ועושין לו כל צרכיו. כמו שכתוב בשולחן ערוך (יורה דעה של"ה סימן ס"ח) שזהו בחינת הארת פנים, כי אין מסתירין פניהם ממנו ואינם נטמנים בבתיהם, רק באים אליו ועושין לו כל צרכיו, ומדברין על ליבו...
וזה בחינת חנוכה ופורים, שהם בחינת מצוות בקור חולים, כי הם ימים קדושים וטובים מאד (ושפע רוחני עצום נשפע אז בעולם) ואף על פי כן הם בימי החול, ואינם אסורים במלאכה (דהיינו שלא כמו בשבת ובחג שהאדם צריך לפרוש ממלאכה ומעסקי חול על מנת "להתרומם" ו"לגעת" בקדושתם. כאן, בחנוכה ובפורים, למרות קדושתם, "יורד" האור למטה, גם בלא שנפרוש ממלאכה, וכמעט ללא הכנה מצידנו יש בידינו לקבלו).
...והוא כמו למשל כשהאדם בריא, בודאי אין המלך בא אל האדם להראות לו פניו, רק כל מי שרוצה לקבל פני המלך ולהתעדן מאור פניו, הוא צריך לנקות ולטהר עצמו יפה יפה ולקשט עצמו כראוי ולשקוד על דלתי המלך ולבקש מאת רואי פני המלך שיקבלו רשות (עבורו) שיכנוס, ולעשות כל התחבולות השייכים לזה, עד שיזכה לבוא לפני המלך כפי מדרגתו, אם לכנוס לחצר המלך או לבית או להיכל, כדי שיאיר בו המלך פניו המאירות.
אבל כשאחד מאנשי המלך חולה ומוטל על ערש דוי, רחמנא ליצלן, אזי כשנתעוררין רחמי המלך להחיותו מאור-פניו, אזי מוכרח המלך לילך אצלו לביתו להאיר בו פניו ולהחיותו, וזה בחינת "שכינה למעלה מראשותיו של החולה" (מסכת שבת י"ב).
וזה בחינת חנוכה ופורים, שהם מועדים קדושים, שניתנו לנו להחיותנו כיום הזה, בימי הגלות המר, שכנסת ישראל נקראת חולה... ומעוצם חליינו הכבד אין אנו יכולים לעלות ולהראות ולהשתחוות לפניו בשלוש פעמי רגלינו, לכנוס לביתו הקדוש, שהוא הבית המקדש, לקבל אור הפנים, כי "מפני חטאינו גלינו מארצנו, ונתרחקנו מעל אדמתנו, ואין אנו יכולים לעלות ולהראות ולהשתחוות לפניך..." (כמובא בתפילת מוסף), על כן חמל עלינו בעל הרחמים ברחמיו העצומים והוסיף לנו שני הימים הקדושים האלו, שהם חנוכה ופורים, שתיקנו לנו הצדיקים הגדולים, שהם אנשי הכנסת הגדולה, כדי להמשיך לנו אור הפנים (דהיינו התגלות אלוקותו יתברך) לתוך בתינו בתוקף גלותנו, שיזכה כל אחד בביתו בחנוכה להדליק נר חנוכה, שהוא בחינת אור הפנים"...
גם המקום בו נצטוינו להדליק את נרות החנוכה, מרמז לנו על עוצמת האור המתגלה בהם: "מניחו (את הנר) למעלה משלושה טפחים (מעל הארץ, כשלושים ס"מ) ומצווה להניחו למטה מעשרה טפחים" (כמטר) מורה ההלכה (קצור שולחן ערוך קל"ט סעיף ח').
נרות שבת וחג אנו מניחים במקום גבוה, שאורם יתפשט מלמעלה ויאיר את הכל. אך את נרות חנוכה שאמרו חז"ל (מסכת סוכה דף ה') "מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה", דהיינו שבמקום כה קרוב לארץ אין התגלות אלוקות. היום, בחנוכה, מתגלה האור אפילו שם! "להורות - שדייקא למטה מעשרה טפחים, מקום אחיזת הסטרא-אחרא, גם שם יכולין למצוא הפתח להתקרב אל הקדושה... ויכולין להתקרב להשם יתברך בכל מקום, אפילו למטה מעשרה טפחים, שאין שם השראת השכינה..." (ליקוטי הלכות חנוכה ו' סעיף א').
...אפילו אור קטן, בחושך הגדול של הגלות, אפילו כמעט בלי הכנה לקבלו, ואפילו במקום הטומאה ממש, יכול להתרחש לו נס, ואורו יתפשט וילך, עד שמונה ימים, עד שיקיף את כל הזמן, ולמעלה מן הזמן.
אלא מאי? לפחות את האור הקטן הזה - מוכרחים להדליק. משהו, אפילו מעט, חייבים לעשות.
למרות העלטה הכבדה ואולי דווקא בגללה אין דורשים מאיתנו, בדור שערב הגאולה, עבודות קשות ומפרכות.
עלינו רק להדליק נר בחושך, לעשות השתדלות קטנה וכנה, והקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו כבר ירד עלינו, ובדרך נס יעצים את נקודת האור הקטנה שלנו לנהרה גדולה ואדירה.
"פתחו לי פתח כחודה של מחט - ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרונות נכנסות" (מדרש שיר השירים רבה ה' ג') קורא אלינו מי שאמר והיה העולם.
כל רצון טוב, כל נכונות אמיתית להתעלות רוחנית - הינם נרות מאירים באפלה.
אבל בשביל להדליק אותם - אנחנו צריכים להאמין ש"קצת זה גם טוב".
כפרעלייך!!=)אחרונהבסיעתא דשמייא!
ציור של ערבי (עדיף עם כפייה) בשביל כריכה למחברת ערבים?
תודה.
בס"ד
אולי תופתעי. לא צריך להיות ציירת גדולה בשביל זה, פשוט איש עם שפם וכפייה.
יש לי אחד שציירתי בשביל פעולה כלשהי, והייתי מעלה אבל הסורק שלי לא עובד... :/
אני יכולה לנסות לצייר.
נראה לי שיש לי תמונה של ערבי באיזשהו ספר ואני אנסה להעתיק.
כשאני מעתיקה זה דווקא יוצא לי יפה (אני לא ציירת מוכשרת )
תודה על הרעיון!
אני מעתיקה את זה מאחד הפורומים ברשת
האם זה נורמלי?
21/09/11 15:30
מאת: אורח לרגע21
הייתי בשבת האחרונה בביתר עילית, ובשבת בבוקר הגעתי ל"קידוש" באחד מבתי הכנסת החסידיים. כשהגעתי לפרוזדור בית הכנסת, הבחנתי בילדים המתקוטטים ביניהם: ילד אחד ישב על ילד אחר שניסה להשתחרר ממנו. חשבתי לי, שאני לא שייך לאותה חסידות ובטח יהיו כאן אנשים שמכירים את הילדים ויפרידו. נכנסתי ל"קידוש", לאחר איחולי מזל"ט ובירור שם הילדה, אכילת קוגל ירושלמי + מלפפון חמוץ וכו` בערך כ-20 דקות ביליתי שם. כשיצאתי, לא תאמינו, אותה סצינה: אותו הילד עדיין יושב על הילד שעדיין מנסה להשתחרר! חשבתי שזה כבר מוגזם וניגשתי להפריד, ובדיוק אז האבא קרא ליושב והוא הניח את הילד לנפשו. מה שאני לא מבין, איך זה שעברו שם עשרות אנשים, (ובטח גם אנשים שמכירים את הילדים) שראו את זה ולא נקפו אצבע?
כולנו היינו פעם ילדים...
בדיוק מה שאמרת..
למה אתה לא הפרדת?
לך היה תירוץ, נכון? כנראה שזה לא הכי חשוב לך...
וכל אחד שעבר שם, בטח עברה לו אותה מחשבה בראש, כמו לך.. "שההורים יפרידו".
בפורום "תורת חיים בעוז".אתם מוזמנים לקרוא שם.
תנועת נוער-רק בוא ותבחר\כותב צעיר(שרייבר).
בנ"ע-תנועת הנוער הגדולה והמורחבת ביותר במגזר הדתי.
תנועה הפועלת על ערכים,מחזקת אנשים,ובעיקר-מייצגת את ציבורינו.
מתמקדת בנושאים כמו לשים כיפה,לא להפלות בין בנים לבנות(ובזמן הפעולות כ"ש),ולא להתקוטט.לפחות לא בשבת.
מתלבשים כמו תרבות המערב-ודוגלים באמרה "עת לעשות לעצמי הפרו תורתיך".
כמובן שעל המנהגים הישנים לא צריך להקפיד,כמו לבוש מיוחד לשבת,לבוש צנוע ואיסור נגיעה.
בוודאי שאני דן את "בנות עקיבא"-לכף זכות,שהרי מרוב הלחץ בשבת הן שוכחות להתלבש...או את הבנים שלמדו תורה כל הלילה ולכן מתפללים ביחיד.אבל לפני חצות. בד"כ.
הסיסמא: "תורה ועבודה".מיושמת על-פי הערכים והפעילויות.
לדוג':הסניף הגדול ביותר בתנועה ארגן טיול "סליחות" בלילה לחב"ב.כמובן בנים בנות.ח"ו-לעשות והפליה.
אבל זה בסדר.היה חושך ולכן לא ראו אחד את השני.אחד את השניה.
הפורש לתנועה אחרת-דינו כפורש מהציבור.כמובן אם פרש מסיבות שטותיות כמו מצוות.
לאחרונה עולים רעיונות של סניפים בבנ"ע כמעט נפרדים(כמעט=חוץ מכיתה י' ומעלה-הגיל הכי בעייתי),אך את הרעיון של "נפרד"-
לקח כבר שבט "אריאל" בגבעת שאול לפני כ 33 שנים.
אז יש תורה ועבודה. או רק עבודה?
עזרא-תנועה ג"כ למגזרינו.לקחה ברצינות את הרעיון של פירוד,ולכן-חוץ מ:מסדר,משחקים לפני הפעולה,מסעות,שיחות,פרוייקטים בחופש,ישב"צים,
חוץ מאלו-הכול נפרד.לפחות הפעולות.
הערכים ברורים:אסור לעשן לפני גיל 18,להשתדל לא לנבל את הפה,ואם אתה "חנון"-אז לך ל"אריאל".
תנועת הנוער הראשונה לדתיים.פעילויות באמצע שבוע וגם בשבת.
למה לא נפרד לגמרי?קיבלתי תשובה-החיים לא נפרדים ולכן צריך להכין אותם כבר עכשיו. אז למה לא להתחיל מכיתה ד'? מוקדם מידי? ובט' זה לא מוקדם? - אה שככתי בעצם המפקד מעורב מכיתה ג'...
אריאל-תנועה חדשה יחסית(כ-33 שנים),או יותר נכון 2 תנועות:אחת לבנים ואחת לבנות.
חסרונות?כמובן!הפלייה גמורה בין בנים לבנות.גם בחודש ארגון.
כולם שם "דוסים" עם כיפה בגודל של סיר על הראש.ציציות בחוץ ברחובות תל-אביב.חילול ה' ממש.
הסיסמא: "תורת חיים בעוז".כל החיים על-פי התורה.ובעוז-בלי פשרות.
הבעיה המרכזית היא: שרק בגלל שבני-עקיבא לא נפרד,ורק בגלל שלא מקפידים על איסור נגיעה,ועל תלבושת צנועה-
רק בגלל זה-פתחו תנועה משלהם במקום לנסות לשפר.לנסות לאחד."ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
ע"פ טענה זו-נוריד ציצית-ונצטרף ל"צופים",נחזור לגבולות 1700 בשביל להתאחד עם השמאלנים,
ואולי נעבור לאירופה ונתאחד עם הנוצרים?רק אולי.
עוד חסרונות?חוץ מהקטע של נפרד לגמרי,והקטע של להיות דתי(יהודי) בלי להתבייש,
והקטע שקמים בשמונה לפנות בוקר בשביל להתפלל בשבת-אין עוד הרבה חסרונות.
אז לפני שתצחקו על "אריאלניקים"-אפשר קצת לפרגן.
שנזכה לאחדות ישראל ולבניין אריאל
שתבנה ירושלים העיר,ממני כותב צעיר.
משוחררים לפעולות
בקצרה-מי שבאמת מחפש את מה שה' רוצה-יפנים ויתקדם עם זה בעבודת ה'
איפה אתה מכניס אותם?
באמת מחפשים.. או באמת רוצים?
אעתיק את תשובתי:
האידיאל הוא לא להיות נפרדים, ואין צורך לדרג את התנועות לפי מעשיהם.
בשום מקום בהלכה לא כתוב שעל זה נשפט האדם [ברמה הכללית- אלא יותר דברים של "תחת לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב"].
הטענות כאן כל כך רדודות, שאין לי אפילו את הכוח להגיב עליהן אחת לאחת.
אבל אגיב על נקודה אחת:
בכל דיון שיש לנו עם אדם/קבוצה אחרת, יש לצאת מנקודה של כבוד והערכה לצד השני.
פעם נתנו לי כלל: אם אינך יכול לתת 3 טענות למה הצד השני צודק, שב ותלמד קצת יותר לפני שאתה מפגין את דעתך.
יש דרכים רבות בעבודת ה'. לא רק דרכך צודקת.
בס"ד
יש למישהו פעולה/ות על אחדות וגיבוש?
אשמח לקבל.
אני צכה רעיונות למשפטים חזקים/מחזקים שאפשר לכתוב במחברת הדרכה..
זה יכול להיות דברים כמו:
הדרכה זה כמו חולצתנועה, קל להכנס, קשה לצאת.
וזה יכול להיות דברים כמו:
על האדם להתחיל מחדש בכל פעם..
דברים כאלה..
תודה מראש
אתם יודעים מה הסוד הכי גדול של החיים?
הסוד הכי עמוק הוא שמצד אחד- שהכל בידיים של הקב"ה,
ומצד שני- שהכל בידיים שלי! (הרב קרליבך)
אני אישית ממש מרגישה שזה קטע\שיר חזק...
אם מישהו מכיר את הפעולה הזאת שמביאים תמונות של אנשים ושואלים מה אנחנו חושבים על האנשים האלה,מה הם מייצגים ומה הדרך שלהם בחיים ואז מביאים את הסיפור של כל אחת מהדמויות ורואים שממש לא חשבנו נכון... יש למישהו פעולה כזאת מוכנה שהוא יכול להעלות לפה?אני ממש אשמח כי זה דחוףף לי...
תודה רבה
אני ממש רוצה להבין,בנ"ע היא תנועה מעורבת או לא?
יש כל מיני סוגים של סניפים.
יש סניפים נפרדים לחלוטין, יש סניפים שהשבטים נפרדים אבל הסניף מעורב, יש סניפים שהכל מעורב..
הכל בהתאם לאופי של המקום..
למשל הסניף שלי...הוא נפרד אבל שאני באה לסניפים אחרים כשאני מתארחת אצל דודים שלי...אז האווירה שונה זה די מוזר
שכל סניף פועל לפי הרמה שלו- וכולם שואפים לעלות למעלה. יש סניפים שמתאים להם משהו אחד, בזמן שלסניפים אחרים זה לא רלוונטי בכלל, ולמרות זאת כולם סניפים של בנ"ע!
בדמייך חייהחניכים צריכים להכנע למשמעת המדריכים, הועד וההנהלה.
יפה מאוד, אז זה בני עקיבא.
טוב, אני לא הייתי אף פעם בתנועת נוער.
אנחנו לא יכולים להישאר עם מה שהוא אמר, כי זה לא מעודכן!
אנחנו צריכים להצמד לערכים שהוא הנחיל, ולא לחוקים שיצאו מתוך אותם ערכים.
(אני יודע שזה קצת קשה לקבל את זה, ואם למישהו באמת חשוב להבין- אפשר לפנות אלי באישי, כי אני לא פה הרבה..)
א. צריך לשים לב לגירסה העדכנית של החוקה.
ב. מדובר על פעילות בעדות נפרדות- הכוונה, שבעת ייסוד התנועה הפעילות הקבוצתית הייתה נעשית בנפרד, אבל הפעילות הסניפית נעשתה בצורה סניפית, שכלל את כל העדות.
לשואלת השאלה,
בני עקיבא לא מוגדרת.
כל סניף זכאי להגדרה עצמית.
האם שאלתך היא שאלה היסטורית או מעשית?
מסקנה- אנחנו מבינים מה שאנחנו רוצים.
מה לעשות?
כל סניף מחליט לעצמו, כך שאולי זה מעסיק את סניפך.
ברמה התנועתית, חברי המליאה ממש לא עוסקים בסוגייה זו, הם עסוקים בנושאים אחרים שהם כמה רמות מעל. לפעמים הם נדרשים לסוגייה זו [עיינו במכתבו של הרב אריאל, רבה של עטרת בעניין המחנות בקיץ האחרון], אבל עיקר התעסקותם ממש לא בזה.
נשמע כאילו זה נושא שלא באמת צריך לעסוק בו... או שפשוט לא הבנתי אותך כראוי...
מרשימת נושאים של מליאה שנערכה לפני כשנה:
- השפעת הזהות הציונות הדתית לחינוך זהותה היהודית של המדינה.
- הסטודנטים בציונות הדתית.
- רנסנס יהדות במדינת ישראל.
בחרתי לצטט נושאים כלליים ולא ספציפיים [ספציפי, הכוונה ליחס של סניפים להנהלה הארצית, איך מעבירים מסרים למדריכים ומהם לחניכים ועוד].
אישית נכחתי בדיון שהנושא היה:
מה המהפכה הבאה שתוביל התנועה.
יושבים במליאה אנשים מכלל גווני הקשת של הציונות הדתית. יושבים שם אנשים שחושבים ומאמינים דברים שונים לגבי ההפרדה בין המינים. אם הם יכלו את כל זמנם בוויכוחים לריק, זה לא יוביל לשום מקום. זה לא הפורום להתעסק בו בשאלות כאלה.
מקווה שהבהרתי את התפקיד....
אבל זה נראה לי מגוחך לדבר גבוהה גבוהה בלי לדבר על חשיבות של הצמדות להלכה. כאילו רק האידאלים של הציוונת והתרומה לחברה חשובים וההלכה היא לא העיקר. וזה לא אומר שאי אפשר לחשוב על מעורב לכתחילה וכל זה אבל יש דברים שאין כל סיבה שיהיו שהם בבירור נגד ההלכה. וזה נראה לי מגוחך שמדברים על דברים ברומו של עולם ולא על הדברים שבאמת צריך במציאות ושהם קריטים.
ואם יש מישהו שיושב במליאה וחושב שמותר שבגלל המעורב תהיה נגיעה בין בנים לבנות וכדומה אין לו מה לעשות בהנהגת תנועת נוער דתית!
א. כל חברי המליאה הם שומרי תורה ומצוות.
ב. יש עניין שיהיה מי שיעסוק בדברים הגדולים- וקוודא אלה שלא חיים את התנועה יום יום.
ג. לעניין הנפרד- מעורב: אנשי פורום זה דוגלים, אם אינני טועה, בגישה אחידה. בין חברי המליאה יש כאלה שחושבים אחרת. אם את עוניינת בשמות, כדי שתוכלי ליצור איתם קשר- באישי.
