פורום בני עקיבא (עמוד 149)

לא מרגישים שתפסנו משהו ביד, וגם המילים 'אהבת חינם' דיי היו מאוד מרחפות באויר...

בואו ננסה עכשיו לקחת משהו אחד מכל התקופה הזו  בין המצרים תש"ע - שילווה אותנו לכל החיים.

אבל אחד בקרקע, בשטח, פשוט, שאפשר ליישם אותו ממש ת'כלס שנסיים לקרוא פה.

 

כף זכות. מכירה ת'מושג?

אחד המושגים הכי הזויים בעולם. זה הולך משהו כזה - יענו ראיתי אחד שעושה כך ובלה בלה, דברים נוראים, והנה אני צריך להגיד אכשהו להמציא (!) איזה סיבה ש - "לא, זה היה בסדר".
נשמע מוזר, פועל מוזר ו --- די, חייבים קצת להבין מה הולך שם.

יודעת, בכף זכות הזו לא באמת אכפת לי מה האמת - האם מה שהוא עשה זה באמת מותר - כמו שהמצאתי סיבה - או שזה אסור ומה שאמרתי זו אשכרה סתם המצאה. אלא, מה שכן מעניין אותי הוא - שדנתי אותו לכף זכות. זה כמין מבחן אישי ש-א-נ-י נבחן בו. ראיתי ת'הוא עובר עבירה, גם אם זו בסופו של דבר כן עבירה,
אני - כשלא ידעתי בברור ממש ממש שזו עבירה בטוח בלי שום ספק, הייתי חייב לדון אותו לכף זכות.

 

מכירה את זה שלפעמים רואים חברה ש - 'משחקת' אותה צדיקה פתאום, ואז עולים לנו המחשבה ש:

"מה היא משחקת אותה, עוד כמה זמן היא שוב תחזור לאיפה שהיא הייתה. איכס, שחקנית צבועה"...
אז ככה - החברה שלך, ה-י-א, וואלה מזה לא מעניינת אותך עכשיו. ת'כלס - זה המבחן האישי שלך,
תזכרי - שלך. את צריכה לדון אותה אנעארף לאיזה כף זכות, אבל העיקר כף זכות. אם תדוני - לא אכפת מה החברה ההיא עשתה, את פשוט ניצחת. ואם לא דנת לכף זכות - לא באמת 'דפקת' אותה.
אלא רק את,  את נכשלת. במבחן. האישי ש-ל-ך.

יופי, ילד גדול! איך לעזאזל אתה רוצה שאצליח לדון מישהי שאני שונאת לכף זכות ומה אתה רוצה להגיד לי במה שאמרת עד עכשיו?...
אז ככה - שאת חושבת על המצב, ורואה ש-א-ת בעצם במבחן מול ה', ו-ר-ק את והוא בעסק, וההיא זה רק 'סתם' כאיזה תרגיל שאת צריכה לפתור אותו ולהגיש למורה בלי לאהוב ת'תרגיל - זה הרבה יותר קל גם אם שונאים את התרגיל, פשוט - בלי מחשבות מיותרות להרגיש שאת במבחן, וזהו, את פותרת ת'תרגיל ומגישה. רק את בחדר. את ואבאל'ה. ממילא, החברה הזו? עזבי אותה (!) אבל תפתרי ת'תרגיל שה' נתן לך - שבמקרה היא התרגיל. ה' רוצה כף זכות? אז פשוט תתני פה איזה המצאה ככה טובה של כף זכות, וזהו, סיימנו ת'תרגיל. הביתה חופשייה.

 

 

אגב, בואי נגיד שעוד כמה חודשים נפתח התיק שלך בשמיים.

"וואו", אומרים המלאכים לה', "הבחורה הזו, משהו משהו, תראה אדוני, תראה איך היא מתפללת באיזה דבקות, מה אתה אומר שנביא לך וואחד משלים, ככה איזה בחור חתיך ושיא הנשמה"....

"מגיע לבחור ההוא לקבל אחד כזו?!" שואל ה'.
"הרי היא עוד שנייה תסתובב ותשתנה, זה מצב של משחק כזה"...

היית רוצה שה' היה ככה מדקדק איתך על כל פיפס קטן? שגם את שעות הדבקות שלך הוא היה תולה באיזה נסיון שאת הולכת להכשל בו בעתיד ולכן זה הדבקות עכשיו בעצם כלום? שהיה מסתכל קדימה ומראה לך את הדברים הלא טובים שאת עתידה לעשות? או שאולי, אולי היית רוצה שה' יקבל את שעת הרצון הזו? את הבקשה הזו שנובעת מכל הלב ואף אחד חוץ ממך ואלוקים לא יודע כמה היא אמיתית ממש עכשיו? שלא יסתכל על העתיד ויתן לך סיכוי להשתנות מהקצה אל הקצה? שיאמין שאם את ככה, אז יש מצב גדול שאת תשארי ככה לעולם, היית רוצה שזה מה שהוא יראה? שגם אם התפללת שחרית מכל הלב, ואז עשית עבירות, אבל אח"כ תפילת מנחה שלך הייתה באמת מהלב, היית רוצה שימחוק לך ת'תפילת שחרית? או שאולי יתייחס כמה שיותר לצדדים הטובים שאת עושה כי בכל זאת, אנחנו בני אדם וקשה לנו גם על החברה הזו שלוחצת אותנו ודורשת מאיתנו דברים שלכן אנחנו צריכים לעשות דברים לא טובים, ולכן את מבקשת שיסתכל על הטוב כי הוא באמת היה מכל הלב, היית רוצה?

אז תזכרי שבמידה שאדם מודד, מודדים לו. ו - אנחנו לא מושלמים, והרבה גם חוטאים. אבל הזמנים המדהימים שאנחנו באמת משתדלים, אותם נשמור לעצמינו, וגם כמובן לאחרים. לכולם מאוד קשה להסתדר בלי לעשות דברים לא טובים, אבל עכשיו הבחור מתפללל בדבקות, נשמר. אז גם אם עוד דקה הוא יעבור עבירה, את הרגע קרבה ההוא שהיה לו, בואי נשמור בשבילו בתוך כספת, בדיוק כמו שאנחנו רוצים שה' ישמור לנו את רגעי הקרבה, למרות שגם לפניהם וגם לאחריהם היינו ואנחנו ממשיכים להתנהג עם ירידות רבות בחיים...

 

 

 

מסקנא אחת קבלנו ת'כלס מ - 'בין המצרים תש"ע' >>

לדון את השני לכף זכות, זה מבחן אישי ש-ל-נ-ו.

בדיוק כמו שבמתמטיקה שאנחנו לא אוהבים ת'תרגיל, אבל מה לעשות,

יש מבחן אז לומדים כמה שיותר ומשתדלים להצליח, ככה גם ב - 'מקצוע כף זכות'.
א-נ-ח-נ-ו במבחן אישי שלנו. נצליח בו או לא, הכל תלוי בנו. אנחנו מול ה', בלבד.

אגב, זה המפתח שפותח את 'דלת' אהבת חינם, שדרכה תכנס הגאולה.
שיהיה בעז"ה, רק בהצלחה.

 

אוו'ץ. אם את זה תפספסו,

אז וואלה חבל.

 

 

בקצרה? סגרנו.

 

אז ככה: בתחילת הפרשה ('דברים') משה פותח בדברי תוכחה לעם ישראל. 
סקירה הסטורית על מה שעבר עד היום ו - איפה בדיוק הבעיות במעשיהם.

וכך מופיע בפסוקים:

 

 

 

כאן - ב"חטא המרגלים" - הקרבה שלכם הייתה בבלאגן. דוחפים את הזקנים וכדו'.
עד כאן מובן בדיוק מה התוכחה = מה עובר עליכם?! למה דחיפות ובלי כבוד למבוגרים?!...

אבל שימו לב. זה לא נגמר. רש"י ממשיך:

הקרבה ב"מעמד הר סיני" - הייתה בלי בלאגן. ילדים כבדו את המבוגרים וכדו'.

 

אה? לא הבנתי.

זו תוכחה זו?! להגיד שהיה סבבה, מסודר ועם כבוד,

זה אמור להיות ב - "פינת השכוייח" ולא ב - "פינת התוכחות"....!

 

 

אלא - יש פה וואחד דבר ענק.

משה אומר לעם ישראל - "זה לעומת זה".

תראו. שהייתם צריכים לבוא על דבר לא טוב = לשלוח מרגלים - כולכם הגעתם. בבלאגן.
ברור, הרי חשובה לכם ה - תשוקה לשינוי.

רגע, אז אם כך, אומר משה לעמ"י -
איפה ה"תשוקה" לשינוי במעמד הר סיני, הא? איפה?!...
מה? שזה מגיע לרוחניות כולכם פתאום בורחים?

פתאום אתם "אנשי תרבות"? איפה הרצון העז של כל אחד להיות קשור?...

 

הנה, ה - 'סדר' שלכם שהיה במעמד הר סיני, הוא הוא יהווה בסיס לתוכחה עליכם. 

 

 

אז ת'כלס - שתי תוכחות יש פה לעם ישראל:

א) למה אתם מופרעים ולא מכבדים את הגדולים ממכם, דוחפים ועושים מהומות?! איפה הכבוד לגדולים?!

ב)  יודעים מה, אם אתם כאלה "בעלי תשוקה לשינוי" - ולכן עשיתם בלאגן, 

לאן התשוקה נעלמה במעמד הר סיני? מה קרה ששם כולם שתקו ונתנו לגדולים כבוד?!
שזה מגיע לרוחניות - כולם פתאום 'מתורבתים', שותקים, הא?...

 

 

 

תהיו עיקביים ו - אמיתיים, לתמיד. אומר משה לעם ישראל.
לא רק שבא לכם תצעקו חזק עד השמיים,
אלא - שיכאב לכם גם על דברים "רוחניים"...

 

 

הוא כ"כ זועק מהמילים.

ו - כל מילה מיותרת...

 

 

 

 

 

 

 

בתפילה שנזכה להרגיש כאב - במיוחד בשלושת השבועות - על מסורת עם ישראל.

שתהיה בעז"ה שבת שלום מלאה שמחה ורק טוב בעז"ה.

א-מ-ן-!