פורום בני עקיבא (עמוד 181)

תוכן השאלה
שלום לכבודו..
שאלתי היא מורכבת במקצת..
אני מדריכה בתנועת אריאל.עכשיו יש לי יחס אמביבלנטי לתנועה-בשל מגמת ההסתגרות שלה.
אני באה ממשפחה נורא בנ"עיסטית(אם ככה הוגים את זה..)ואני חשופה לצורת חיים אחרים מאריאל-אני מתכוונת לעניין הקשר בין הבנים לבנות.
לאחרונה יצא לי לדבר עם חברה שלי מהצוות על העניין שאני טענתי-שנכון שיש בחברה מעורבת בעיות-אבל אני חושבת שאפשר לתת מקום לחברה מעורבת-כי זה ממש חשוב-ואני רואה את החר´ה של בנ"ע-נכון אולי הם יותר מידי ביחד אבל הם מרימים משהו-הפ פועלים=-וגם יש לי תחושה פנימית כזו-שלהיות עם בנים-זהה מועיל ולא בגלל הדחפים הטבעים שלי-לא בלבד.
וחברה שלי טענה-שממש חבל וזה סתם להעמיד אנשים בלחץ בתק´ שהם צריכים להתבגר-והרהור אחד שהיה לי-באמת??לא יודעת אני במסגרות מעורבת בחיים שלי-ןברור שזה לא כמו בנפרד-אבל זה לאו דווקא לחץ ודופק לי את כל ההתפתחות והתבגרות התקינה שלי.
שאלה תכלס-האם יש עניין בדברי-שיש מקום לחברה מעורבת,ומגמת ההסתגרות וההפרדה-היא לאו דווקא טובה,והאם באמת אפשר להיות בחברה מעורבת בצורה 100אחוז בסדר-ולו בתאוריה..
תודה-ואם יש עוד הוספות אשמח לשמוע.

תוכן התשובה
שלום וברכה

השאלה היא אמנם מורכבת מאוד, ומחייבת דיון ארוך ארוך.
לא זו בלבד, אלא שאני חש שלא בנוח לקיים דיון ב"מעמד צד אחד", כשתנועת אריאל אינה נמצאת כעת בדיון.
אף על פי כן אומר בקיצור:
א. אנו כולנו מתלבטים מהו המערך הציבורי הנכון של יחסי גברים ונשים. התורה ציוותה עלינו כי האינטימיות תהיה אך ורק במשפחה ("ודבק באשתו"), אולם השאלה היא מה לעשות במישור הציבורי, וכיצד לארגן את חיינו בעולם בתחום זה. שאלה זו אינה נוגעת לבני הנוער בלבד, אלא בעיקר לחברת המבוגרים.
ב. השאלה מתעצמת בחברת הנוער כיוון שבין תחילת הבגרות המינית בשנות ה"עשרה" המוקדמות, ובין הנישואין – עוברות הרבה שנים, ואנו חייבים למצוא להן מענה.
ג. "אריאל" בחרה בדרך של הגבהת החומות, ואילו בני עקיבא בחרה בדרך של חיים משותפים ברמה מאוד מוגבלת ומודרכת. יש היגיון בשתי הדרכים. אני תומך הרבה יותר בדרך של בני עקיבא ושותף בה.
ד. ההנחה כי דרך זו מעמידה אנשים בלחץ וכי זה לא טוב – היא הנחה כפולה שניתן להתווכח על שני הצדדים שלה. ראשית, אין שום דרך להוכיח ולטעון כי אכן אנשי "אריאל" קדושים יותר, ויש להם הרבה פחות בעיות צניעות המתחוללות בראשם וביצרם* שנית – גם לו זה היה כך, בד בבד עם הרצון שלנו להתמודד עם היצר יש בנו ציווי עמוק ורצון עמוק להתמודד עם החיים. זו דרכה של תורה, והתורה לא ציוותה על האדם להיות פרוש ונזיר כדי שלא יתמודד עם יצרו. אולי דווקא לחץ זה המלמד את האדם כיצד לחיות בצניעות בתוך החברה המעורבת הוא ההישג הגדול ביותר של בני עקיבא בתחום זה.

יבחר כל אחד את דרכו.

כל טוב

התשובה התקבלה מהרב יובל שרלו
בתאריך י"ד אייר ה´תשס"ט