פורום בני עקיבא (עמוד 182)

אם חניך שלי היה שואל אותי את זה הייתי שואל אותו "אתה לא יודע מה זה?" ואם הוא לא יודע  "אז עדיף שלא תדע, זאת מילה גסה"

או משהו בכיוון.. זה שונה מחניך לחניך.

היא שאלה אותי לקראת סוף הפעולה,אז דיי התעלמתי כזה...אמרתי לה כזה עוד מעט העברתי נושא...

בגלל שהן בכיתות ו'-ז' בטוח הם עוד ישאלו אותי כל מיני שאלות כי זה בדיוק הגיל שהם כזה מתחילות לברר עינינים,

ואים אני לא יענה להם אז הם יבררו עד שם ידעו...הם כאלה צדיקות ותמימות הם שואלות והם לא ידועות שזה קלללה/מילה גסה

אז זה לא בא בחשבון שאני יגיד להם את הפירוש....

אוף שאלה מסובכת..

שכדאי לך לקחת את החניכה לצד,להסביר לה שמדובר במילה לא ראויה ולא צנועה,סוג של קללה. וזהו..שלא אומרים אותה פשוט.

שיהיה בהצלחה (:

''מאחורי כל מדריך מצליח עומדת אחות פראייירית..''

;)

המון הצלחה ומזל"ט,

שתזכי להדריך על הצד הטוב ביותר!! =  ]

להיפך זה ממש אבל ממש מסובך!

ולגבי עצתך- לדבר עם הקומונרית,ו..??
שהיא תדבר עם המדריכות? זה סתאם יגרום לבאלאגן,כי הם יחשבו שאנחנו ממש שונאות אותם ולא יכולות לבוא אליהם ולומר להם אתזה דוגרי, והם יעלבו [למרות שכן ניסינו לומר להם...]

החיים לא הוגנים, וכמו שזה נשמע אצלכן, המצב באמת לא בסדר ויש סיכוי מאד גדול שבאמת לא תהיו מדריכות, כמו כל בן אדם המדריכות שלכן לא מושלמות והן בטח לא מפלות אותכן בכוונה (מן הסתם הן בבית הספר של הרוב, לא? אולי הן לא שמות לב או מקוות שזה יעבור מעצמו...?) בכל מקרה, מעצמו זה לא יעבור... .תבקשו אולי מהמדריכות של המדריכות שלכן לדבר איתן, אולי להן יש השפעה עליהן...

ותזכרו ויטמין P עוד לא הזיק לאף אחד....=]

זה בעיה ממש גדולה בסניף שלה,
אולי יהיה באלגן ולא נעים אך עם ניסיתם להגיד למדריכות ולא עזר,
אז זה מה שתעשו והיא תדאג איך לפתור את זה-
 תדבר איתם, תיהיה שותפה ממש בהכנסה שלכם להדרכה, או רעיון אחר, אבל זה אחריותה...

וניצנים?

זה בדיוק אני ואח שלי.....

אני אשמח!

מקרה אז אני אשמח....

תודה ויומטוב

נתחיל בעצמנו - לאהוב את כולם.

איך עושים את זה?

למצוא נקודות אור על עמ"י. לראות שבעצם כל מגזר בציבור הדתי - רוצה רק להתקרב לה', וזה מה שחשוב. וכל מי שלא דתי - שקצת חבל עליו, כי הוא לא זכה להתחנך על אמונה. וגם אם הוא לא דתי - אין זה אומר שהוא רשע. בכל יהודי, אבל באמת בכל יהודי - יש מידות נפלאות. רק צריך לראות אותם.

שעת סיפור: יום אחד נסעתי לביתי בדרך הארוכה ארוכה. לידי ישב איש מהעיר שלי, ולידו עמד עוד אחד, חבר שלו. כל הדרך סבלתי דיבורים מגעילים על כל דבר שבעולם. זה באמת היה דוחה. פתאום האוטובוס עשה סיבוב חד, ומשהו נפל מהמדף למעלה. האיש שעמד, מיהר להרים את מה שנפל - ונתן לו נשיקה. זה שישב מיד הבין - "זה התפילין שלך?" והשני אמר - "כן, ברור. אני לא יכול לעזוב אותם. אם יום אחד אני שוכח להניח - אני מרגיש מזה רע..." והשני הנהן ואמר שגם הוא לא מסוגל לוותר. וחאני חייכתי חיוך כ"כ ענק!!! איזה עם קדוש!

את רוצה לעשות משהו שהוא ממש גדול בצד האידיאלי שלו, ויש עוד דרך ארוכה עד לתוצאה הסופית.

ואיך את רוצה שעמ"י יהיה מאוחד? תאורתית איך את רוצה שעמ"י יראה?

ונראה לי שזה מתחיל בדברים הקטנים, כמו להגיד יום טוב לשומר בקניון או סתם להתייחס יותר יפה לאנשים, זה מסוג הדברים שגורמים לאיחוד, גם אם לא מסכימים בדיעות.

מזל טוב ענק,נשמה!!!
שתזכי לכל האור והאושר בעולם=]]

אוהבתותך!!

המונמונמונמונמון מזלטוב!!

שתיזכי לעוד הרבה שנים מאושרות ויפות!

האם הם ישנאו את הורים שלהם שהכריחו אותם ללכת לישון ב8 בערב כדי להיות מרוכזים מחר בלימודים?
יכול להיות שבכיתה א' הם מעט יתעצבנו אבל כשאותו ילד יגיע לגיל בגרות או לשלב בחיים שהוא ההורה הוא יבין שההורים שלו עשו משהו מאוד חשוב!

אותו דבר עם מדריכים
לפעמים הם עושים משהו ואנחנו הקטנים לא מבינים ואפילו כועסים עליהם
אבל כשגודלים זה משתנה כי אנחנו כן מבינים למה כחולבן זה חובה ואסור לוותר על זה!
וודאי תפילה שהיא חשובה עוד יותר.

אנחנו גם שנאנו את המדריכות האלה,אבל כשאנחנו היינו מדריכות
פעלנו באותה דרך והסכמנו עם דרכן.

תחשבי איזה מעוות זה שכ"כ הרבה מדריכים נלחמים על כחולבן,על מפקד בזמן
ותפילת ערבית היא רשות??זה חינוך שגוי ממש..

זה לא נכון להכריח אותם להתפלל ולא להכניס אותם אם הם לא יכנסו לערבית..

וזה גם תלוי בנות כמה הם.. צריך לנסות לדבר איתם ולעשות על זה פעולות.. ועדיף שזה יבוא מהם..

אני אישית זוכרת שפעם המדריכה שלי העיפה אותי כי אחרתי וממש נפגעתי מזה..

בכל מקרה תמיד כדאי לברר למה הם לא באות לערבית.. מן הסתם יש סיבה..

בהצלחה!

בכל ההדרכה שלי רק פעם אחת העפתי חניך, וזה היה בגלל שהוא הרביץ ממש חזק לילד אחר... ואח"כ גם באתי אליו לבית ודיברתי איתו.

לא מעיפים על כל דבר קטן, רק אם הם ממש מגזימים, כי אחרת הם לא יקחו את זה ברצינות כ"כ כשאתה כן מעיף....

אנחנו כן מחנכים שיותר חשוב להתייחס יפה לאחר, מאשר להסתגר בד' אמות עם צדיקות יתר נסוכה על הפרצוף, ולהתפלל.

עבודת ה' מתחילה ביחסי אנוש. והצדיקות החיצונית לא שווה כלום בלעדיה.

אין הכוונה לוותר על תפילה - אבל כן יש כוונה לא ללחוץ, ולהשקיע הרבה יותר באלימות, בחברה, בהתחשבות, בקבלה של השונה.

ולפעמים באמת עדיף אדם שמשקיע ב"בין אדם לחברו" על פני אדם שאכפת לו רק מהקשר שלו עם ה' (כי לרוב זה רק חיצוני).

את אולי צודקת באופן תיאורטי, אבל מעשית - כן. דרך ארץ קדמה לתורה (ואם תשימי לב, שכוונתי ב"תורה" היתה לבין אדם למקום).

א. כל אחד שמוצא את דרכו - יעשה ממילא "בין אדם למקום". מה שלא מובן מאליו (כי לצערי, רבים האנשים שזורקים את החברה, כי ה' יותר חשוב - בלי להבין שזה בא ביחד, וצריך אולי קצת פחות להחמיר, בשביל לא לפגוע באחר) הוא ה"בין אדם לחברו".

ב. חניך קטן, עוד לפני גיל ההתבגרות - הדבר שהכי יכנס לו למח, זה ה"בין אדם לחברו". בלי להמעיט מחשיבות התפילה (שבוודאי היא חשובה, אבל המינון של ההקפדה צריך להיות על חברה - אם אי אפשר להקפיד על שניהם). יותר מאוחר, הוא יתחיל לשאול שאלות על הכל - ואם יכריחו אותו בתפילה, הוא יכנס לבירור על התפילה (ועל אמונה) מנקודת מבט שלילית. לעומת זאת- "בין אדם לחברו" ומוסר, אלו דברים שלרוב לא מבוררים אלא ברורים מאליו. יש יותר סיכוי שמה שקיבל בבנ"ע ישאר...

[מצאתי על מה להתווכח איתך]

ילד שמרביץ, אפשר לומר שלא ראוי שיהיה איתנו, לפחות לפעולה הזאת. אבל תפילה זה משהו שביני לבין הקב"ה ואני לא עומד לקשר את זה גם עם הבין אדם לחברו שלו. זה לא קשור בכלל ללהיות בפעולה. צריך להראות שזה חשוב לנו, אבל ע"י קירבה, לא הרחקה.

אסור לנו לדבר על דרך ארץ מחוץ לתורה
אלא דרך ארץ היא חלק בלתי נפרד מהתורה.

בחומש במדבר נראה לי
יש 10 פסוקים איך להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך"
וזה על רגל אחת כל הדרך ארץ וההקמת חבר'ה הדדית.

האכפתיות החברתית הזאתי היא חלק מהתורה.
ולא משהו אחר ממנה ויותר גבוה ממנה.
ותורה זה לא בן אדם למקום,אלא כל החיים שלנו.
ז"א גם בין אדם למקום גם בין אדם לחברו.
ולכן כשאת מחנכת לתפילה ובאותו זמן גם למציאות חברתית תקינה
את מגדלת בני תורה ולא סתם אנשי מוסר שלא מסתמכים על התורה ובסופו של דבר לא ישארו כאלה.

אם משהו לא יוצא מהתורה סופו ליפול.
זה מה שאמר הרב זצ"ל על הציונות החילונית.
לכן דרך ארץ לא קדמה לתורה,דרך ארץ היא חלק גדול וחשוב מהתורה.

וצריך לחנך חניכים גם בכיתות ד' (כי מגיל 0 זה מתחיל) להיות בני תורה ולא בני מוסר.

אגב חינוך לא חייב להיות בצורה של הסבר אלא בצורה של הקניית הרגל
אם ילד בנבטים מבין יותר בצורה הסברתית את בין אדם לחברו אז תעשי לו 70 פעולות על בן אדם לחברו,אבל אל תרשי לעצמך להקל ראש בתפילות.
גם אם תכרחי אותו להתפלל בלי להסביר לו את מהות התפילה,עצם החינוך וההקניית הרגל מביא לו להבין שזה משהו חשוב!

אני יכולה לומר לך על עצמי שמהיום שאני זוכרת את עצמי הוריי נטלו לי ידיים בבוקר,וזה משהו שעשיתי כל חיי בלי שום הסבר והבנה.
אבל ידעתי שאם הורים שלי כ"כ מקפידים על זה ודאי שזה חשוב.
אם היית אומרת לי בכיתה א' מה יותר חשוב שבת או נטילת ידיים בבוקר יש מצב שהייתי אומרת לך ששניהם חשובים באותה מידה.
וזה רק בגלל שהוריי הקנו לי את ההרגל הזה ומתוך כך הבנתי בעצמי שזה משהו חשוב.

שבת שלום

אבל עם זה את מסכימה איתי.

ואני מסכימה שדרך ארץ נובעת מהתורה...

מה שמפריע לי, זאת ההקפדה היתרה על "בין אדם למקום" וזלזול ב"בין אדם לחברו". וכשמקפידים עם חניך על תפילה (למרות שזה לא מדבר אליו, והוא בכלל מבית חילוני), אבל אז אין סבלנות לטפל באלימות שלו בצורה רצינית - יש כאן פספוס רציני. אם לילד אין יחסי אנוש טובים, איך הוא יברר למה התפילה חשובה?

בפועל, קשה יותר לטפל במקרים של "בין אדם לחברו" (הרבה יותר קשה לעשות פעולות, הרבה יתר קשה להשקיע בזה בעצמנו), ומכיון שכמעט ולא אפשרי "להלחם" (בעדינות) בשתי חזיתות, מעדיפים מצוות חיצוניות שביננו לבין ה'. יותר נוח לעשות פעולה על תפילה, מאשר על התחשבות...

שבת שלום!

בתור מדריכת נבטים,שחניכות שלי לא כ"כ נכנסות לערבית,חלקן באות בשבת עם כחול לבן..

אני חושבת שברגע שאומרים לה כבר מספר פעמים לבוא כחול לבן,להיכנס לערבית כי זה חלק מהמסגרת ,והן לא הכי מקשיבות אז בשלב מסויים כן צריך להעיר,ואם צריך אז להעיף..

בדיוק בשבת האחרונה היה לנו מקרה,לפני פעולה עושים מורל הודעות וכ'ו..

אז בהודעות הזכרנו לבנות שצריך לבוא כחול לבן בשת זה מסגרת וכ'ו..ומי שלא באה בשבוע הבא רוב הסיכויי שלא תכנס לפעולה.ולהפתעתינו חניכה אחת אמרה אתן רק מאיימות ובכלל לא מקיימות..

זה רק אומר שאם המדריכים לא עומדים על שלהם וברגע שאומרים לבו כחול לבן או כל דבר אחר וזה לא משנה מה,והם לא עומדים בזה..החניך שם לב ורואה שהמדריך שלו לא עומד במה שהוא אומר,במסגרת, בכללים..

אז לפעמים כן צריך להעיף,כמובן אחרי שאומרים כמה וכמה פעמים לפני שמעיפים.

לגבי תפילת ערבית,אנחנו עדיין בנסיון לפתור את הבעיה..אם יש לכם עצות אשמח לשמוע..

שבת שלום=]

א. את צודקת שמדריכות צריכות לעמוד בדיבורן.

ב. אני לא חושבת שצריך להעיף מהסניף על אי כניסה לתפילת ערבית, ביחוד בשבט נבטים, וביחוד שהן בנות.

יש דרכים אחרות, נכונות יותר, להבהיר שתפילה היא חובה. אולי תסבירי להם כמה תפילה חשובה?

ובכל מקרה, גם אם העניין לא מובן - יש כ"כ הרבה דברים חשובים לקבל מהסניף, שחבל לעזוב אותו בגלל קושי להתפלל תפילת ערבית בשבט נבטים...

הם באמת לא הורים,אני לא חושבת שיש מישהו שהיה רוצה להיות מחליף של הורה.

מדריכים הם חלק מבנ"ע ובנ"ע היא מסגרת.
האם הייתי מוכנה לאבד חניך כי הם לא בא עם כחול לבן?
לא! אבל אני יודעת שאני לא אאבד אותו אלא ההפך ארוויח אדם גדול יותר!

חניכים צריכים את הסניף!
אנחנו לא צריכים להראות להם שבלעדיהם הסניף נופל,אחרת הם תופסים אותנו ומפחידים אותנו (והיו כאן כבר סיפורים כאלה של איומים של חניכים)
אם חניך רוצה לבוא,אנחנו נקבלו בשמחה!
אבל...בתנאים שראויים לסניף!

אף אחד מאיתנו לא מצווה גם בכחול לבן
אבל בנ"ע כביכול מצווה לכן כמו שמצויים על כחול לבן מצווים גם על ערבית!
וחניך לא ילך לאיבוד בגלל זה גם אם הוא יעשה חרם של כמה חודשים!
ובעיקר בשבט נבטים שהם הכי צמאים ומחכים לבנ"ע.

ואם את תשברי את המסגרת בערבית בסופו של דבר המסגרת תשבר לגמרי.

אבל הדרך של להעיף מהסניף בגלל זה היא לא נכונה לדעתי.

זה שחניך לא מתפלל לא אומר שלא מגיע לו לקבל את כל הדברים הטובים האחרים שיש בסניף. צריך לחשוב על דרך להכניס אותם לתפילה, אבל להעיף מהסניף - זה ממש לא שווה את זה.

זה שרוצים לחנך ילד אחד לא יכול לבוא על חשבון ילדים אחרים...

אבל צריך להיזהר... אמרתי שרק פעם אחת עשיתי את זה! וגם אז באתי אליו לבית אח"כ ודיברתי איתו על זה והוא הסכים לנסות להפסיק....

ום כווולם נכנסים תמיד...

ב''ה.

ברוך ד' כמעט כל הבנות נכנסות לתפילה ב''ה!!! עשיתי להן מן צופר לכל בת שנכנסת ואם יש לה גם ממנחה וגם מערבית הרבה היא מקבלת בסוף השבוע משהו... זה ממש הולך.. תודה רבה!!

וד''א מה אפשר לעשות כדי שיקשיבו לפעולות בלי לריב בניהן? הם מתנהגות לפעמים כמו הבנים בשבט.. זה עצוב

וכל מי שצריך פעולה מכיתה ד' יש לי פעולה אחת הטובות!! אם החניכות שלי הקשיבה אז כולם יכולים!!

בקשר לשאלתך

לחניכים שלי היתה תופעה ארוכת טווח
מסטיקים בתפילה!
עשינו הכל כדי שיפסיקו וזה לא צלח
עד שפעם אחת אני והמדריך שאיתי עשינו הצגה ושנינו היינו עם מסטיקים
וכשדיברנו בהצגה ואחרי זה עם החניכים לעסנו ברעש שיחקנו במסטיק
עד שאיזה חניך אמר לנו "מה יש לכם איך אתם מתנהגים תדברו נורמלי"
ואז הם פשוט קלטו שככה הם נראים כלפי הקב"ה!!

תנסו להראות להן איך הן נראות ביחד עם זה תנסו גם לעשות פעולות מגבשות
לא פעולות על גיבוש (זה באמת כבר לא עוזר) אלא פעולות מגבשות
לדוג' שכל 3 בנות צריכות להעביר פעולה בשבת אחת
ותבחרו 3 בנות שלא כ"כ מסתדרות
הגמד והענק ואתם תבחרו מי עם מי.

וגם צריך להבין ולהכנס לפרופורציה,זה גיל כזה.
שפתאום יש חשיפה לבנים ויש קצת תחרות..בהמשך בטח יהיו לכם כל מיני חרם אחת על השניה..זה באמת גיל כזה.

ותפילות הרבה תפילות.
בהצלוחה.

תודה רבה על הכל, זה ממש ניראה לי, אבל- זה בעיה לגבי המסטיקים, כי כשאנחנו אומרות להן להוציא ת'מסטיק הן ישר מוציאות..

לגבי הדיבורים בתפילה יש לך משהו? אני יודעת שכולם מדברים היום בתפילה, גם אני לא מושלמת אבל- לפחות כשהם איתי אנ'לא מדברת.. מה אפשר לעשות?

הם לא קטנות מדי כדי להעביר פעולת שבת? יומשלישי [מחר] אנחנו עושות להן פעולה.. על מה לדוגמא אפשר? [כדי שזה יהיה שיתוף פעולה?

תודה רבה רבה

תעשו הסכם שאם עומדים יפה במפקד או משהו כזה שקצת קשה להם אז הם לא צכות להכנס לערבית.

אצלנו זה ממש עבד טוב!!

אני מכירה מישהיא שגם לה בכיתה ד' ניפטר אבא ( לא על עלינו). המיקרה שלה אומנם שונה: היא ישבה בשיבעה והכול. אבל היא לא בחתה!\בכתה!(יש לי המון שגיעות כתיב זה תורשתי...) וביום השלישי בערך ל השיבעה מבחינתה נגמר החלק של "האבל" ומאז היא שמחה. לומר לך שזה פגע בה נפשית?. זה לא פגע הדבר היחיד שזה אולי עשה זה לבגר אותה(וזה לא הכי טוב בארץ אבל.. זו לא פגיעה נפשית חמורה וכאלה..) הבעיה עם החניכה שלך היא לו דווקא זה שהיא לא מתאבלת. יכול ליהיות שזו לא הדרך שלה להיתמודד. במיקרה כזה אולי עדיף ליגרום לה ליזכור את אבא שלה בדרך שמחה יותר.  אולי סתם תדברי איתה על אבא שלה ועל איך הוא היה וכאלה.שתבין שאפר ליזכור את אבא שלה בלי ליבכות ולהיכנס לדיכאון. (ויכול להיות שלזה שהיא לא מתאבלת יש קשר עם איך שהודיעו לה שאבא שלה ניפטר. או ללויה.) 

בהצלחה!

אבל זה הדרך שלה להתמודד, לא להיכנס לזה עמוק.
ולדעתי אם המשפחה לא מתערבת (ומסתבר שהם מודעים לזה) אז נראה לי שהמצב בשליטה...
אבל לדעתי הכי טוב שתדברי עם משהו שמכיר את זה יותר (לא עלינו...) משהי\ו יתום שמדבר על זה,
זה יכול לעזור לך להבין.   

הקומנריות שלנו וגם כולם כזה אומרים לי ללכת לדבר איתה... אבל להגיד לה לפני שתיהיה בבית! כי צריך לנחם אותה בבית שלה!!!

המדריכה שאיתי ניסתה לדבר איתה אבל זה לא כלכך הלך...כי היא ילדה שקטה כזה!!!

בהתחלה שאלנו אותה איך היה יום העצמאות אז היא אמרה בסדר ואז שאלנו אותה למה מה לא נהנת? אז היא אמרה מה אתם לא יודעות כל הישוב יודע.... בקיצור ניסנו לדבר איתה ולא כלכך הלך!

והיא גם היתה בפעולה בשבת אז עשינו את הפעולה שקשורה לנושא שהכל לטובה והכל מאת ה' ואז היא שאלה איך הכל מה' מה הוא עושה לנו בכוונה שיהיה לנו קשה...?!

אני לא ידעתי לענות לה אבל המדריכה שאיתי ענתה לה אל התשובה!

אני לא יודעת מה לעשות אני רואה אותה ובא לי לבכות... אני לא מעכלת הכי עצוב לי לחשוב על זה שהיא יתומה עכשיו!!!

על כמה חשוב לקחת זמן לעצמך,להתאבל קצת,להיזכר בו
ואח"כ עם הכוחות של השבעה ומקבלים המון כוחות בשבעה
להמשיך בשגרת החיים.

תגידי לה שזה חשוב ובריא לבכות!
שתשב קצת לדבר עם אמא עליו,ועל כמה שהיא תתגעגע..

אדם צריך את השבעה הזאת,את התקופה של אבלות
תקופה שכולם מחזקים ובאים לנחם.
ואחרי זה קמים מנערים את האבלות וממשיכים הלאה.

בס"ד

מה הניע אותך..

אולי זה ימריץ אותך מהתחלה..

אני נמצאת שם עכשיו  

חיפשתי פעולה לשבתבאתר בני עקיבא..אחרי שראיתי את השרשור הזה ונזכרתי בו אח"כ..יש בו הרבה..שנזכה!=]שבת שלום

למה אני מדריך??

ומתוך כך את עמנו הקדוש נקדם!!!

אבל כן זה קורה, ועצם זה שזה מפריע לך זה כבר טוב
(יש כאלו שפשוט זונחים ת'חניכים ואין להם אפילו מצפון)
אז העצות פה לדעתי די מספקות....
אבל תכניס לעצמך לראש שזה משהו שמפריע לך.

יש את המשחק "מפולת" - שבונים מגדל מלבנים/קפלה כזאת ואז צריך כל פעם להוציא את אחד הלבנים בלי שהמגדל יפול. המסר- עמ"י הוא מגדל אחד שבנוי ביחד. ברגע שמוצאים לבנה אחת-מישהו אחד מעמ"י- כל המגדל יכול להתמוטט וליפול.

אבל אין לי את זה מול העניים...

נראה לי זה הולך ככה: "ברגע שגיליתי איזה רגל מבין כפות הרגלים שלי היא הימנית, כל שנותר לי הוא להחליט באיזה רגל להתחיל לצעוד"

כי אם כך אז כן..

הכוונה היא לדביר -שבות.