פורום בני עקיבא (עמוד 48)

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

את יכולה לשייך אותו לשייך אותו לעם ישראל שנילחם למען הנערים החטופים..

 

 

זה סוד הקסם

לפני שבועיים ביקרתי בבית ספר בניו יורק ושוחחתי עם תלמידי אחת הכיתות. סיפרתי להם על ישראל וביקשתי לשמוע את דעתם על הבחירות לנשיאות בארצם, על משבר הדלק, על המלחמות המתחוללות בעולם, על ארגון האומות המאוחדות ועל בעיית בני הערובה האמריקנים. "מהי תחושתכם," שאלתי, "נוכח העובדה, שחמישים ושניים מאחיכם מוחזקים למעלה משנה בשבי בלתי חוקי, ומדינתכם, הנחשבת לחזקה ביותר בעולם, אינה מסוגלת לשחררם?"

קם אחד הנערים ואמר: "את טועה מאד. אלה אינם אחי, ולא איכפת לי מה יקרה להם!" הבטתי סביבי; שאר בני הכיתה הנהנו בהסכמה, ונער אחד הוסיף: "זה היה מזלם הרע ששהו באותה עת באיראן. גם אם היו שם 520 איש זה לא היה איכפת לי. בכל יום נהרגים יותר אנשים בתאונות דרכים. מה זה עסקי?"

"ואם היה אבא שלך שבוי ביניהם?" שאלתי.

"אז היה איכפת לי, כמובן," ענה הנער, "אבל לא הייתי מצפה שמישהו ינקוף אצבע למען שחרורו."

"אם כך," אמרתי, "כל אחד חי לעצמו בלבד?"

"בדיוק," אמרו כולם, "כל אחד מתעניין בעסקים של עצמו. לא עושים טובות ולא מצפים לטובות."

סיפרתי להם על מבצע אנטבה. רובם לא שמעו על כך, כי בני הנעורים בארצות הברית כמעט שאינם מתעניינים בנעשה בעולם. הם התפעלו והתלהבו ממסירות הנפש היהודית-ישראלית. אבל כולם החליטו שלא כדאי להסתכן בשביל הזולת. באותו רגע חשתי געגועים עזים ואהבה אין קץ לארצנו הקטנה והאמיצה, שבה אנו מתחלקים זה עם זה באושר ובאסון במסירות נפש שאין דוגמה בעולם, ואמרו חז"ל: "כל ישראל ערבים זה לזה".

כמה מחממת את הלב הידיעה כי אצלנו איכפת מאד וזה הסוד, סוד הקסם של העם היהודי.

(בינה אופק)

 

 

 

קישור

מפחיד להיות קומונרית

כל הקטנים קופצים עליך רצח

ואתה עוד צריך להיות חמוד אליהם כי אחרת לא יאהבו אותך

ולשבת בישבצ עם צוות שיש לו בעיות

ולרוב לא בוגר

 

סתם סתם, תהיי קומונרית זו שליחות 

|מחרטט|

אבל אני ממש רוצה להיות קומונרית!הקטע שאנע מפחדת כי בהדרכה שלי הייתי שנה מדריכה מכיתה י'-יא' כי היו לי ריבים עם הקומונרית שהייתה לי..אז אני מפחדת שיקחו את זה נגדי!

עדיף שיהיו לך המלצות של קומונרית..

אבל-לא יפסלו אם היו לך בעיות והדרכת רק שנה..

אנשים משתנים,מתבגרים..

ואת גם לא הראשונה שמנסה להתקבל ולא הסתדרה עם הקומונרית....

את מוזמנת להסתכל בדף הגשת המועמדות באתר התנועה, ולראות מהם הדרישות הבסיסיות.

אם את מאמינה שאת מתאימה להיות קומונרית, אין שום סיבה להילחץ מהמיון. אין שם יותר מידי הפתעות...

אחרי שממלאים את הטופס הנ"ל ושולחים, באיזור חנוכה מקבלים זימון ליום מיונים שכולל את הראיון. תהליך השיבוץ והתתאמה לסניף ספציפי נעשה בהמשך, אבל עד אז, בהצלחה..

תנועת בני עקיבא.

חברות בתנועה זה לא תנאי...

קישור

וזה כיף.

וזה מלמד אותך דברים.

כמו סבלנות, לעמוד בזמנים וכאלו

למה להדריך?
כי צריך אותך, כי יש לך את היכולת הזו,
כי החניכים והסניף צריכים אותך!

כל תשובה שנוגעת לכך שזה כיף, זה בונה, זה מעשיר,
מצטער, אני לא מסכים...

נכון, זה בונה והכל, אבל לא בגלל זה נכנסתי להדרכה.
נכון זה כיף, ואם זה לא היה כיף כנראה לא הייתי יכול להדריך.
אבל עדיין - זו לא הסיבה שאני מדריך..

זה גם הרבה יותר משמעותי מהתנדבויות אחרות - מדא, שמחה לילד, עזרה לנזקקים - הדרכה זה חינוך. חינוך הוא הרבה יותר משמעותי
גם למקבל וגם לנותן...

כן ירבו כמוך!

לצערי, גם הרבה אנשים שמדברים כמוך (ובכללם אני) מתקשים להפריד בין ה"זה חשוב, חינוך, שליחות" וכו', ובין הכיף, בונה, מעשיר... ההדרכה כבר מזמן הפכה למין סמל סטטוס שהרבה שואפים *אליו*, ולא למה שהדבר עצמו אומר.

 

שמעת את השיחה של רפי בן גינת? (משו כזה... נראלי טיפה המצאתי את השם משפחה) הוא העביר כמה פעמים בסמינריוני הדרכה... הוא מאד תוקף את כל מוסד ההדרכה. קשה לי כרגע לומר במסודר את מה שהוא אמר, ואת מה שאני חושבת על זה, אבל בגדול הוא ערער על הרלוונטיות של ההדרכה כמו שהיא נראית היום, ואני מאד מסכימה איתו.

 

(אז למה אני מדריכה? בגלל הכל: כי זה חשוב, משמעותי, כיף, בונה, מעשיר, נותן לעצמי ולאחרים, אני בבנ"ע מכיתה ד', שליחות, סמל סטטוס וכו' וכו'. הייתי מאד רוצה להגיד בכנות שהאידיאלים הם אלה שמובילים אותי וכל השאר רק נלווה לזה, אבל אני באמת חושבת שבלתי אפשרי להפריד ביניהם.)

אםשר להגיד גם שחלק מהכיף זה העובדה שאתה משמעותי
משמעותי בשביל הסניף והחניכים.
זה גם יוצר הרבה כיף.

דבר שני - בני עקיבא היא לא תנועת ילדים,
היא תנועת נוער.
מה שזה אומר שחלק מאוד חשוב מהתנןעה זה חבב, הגרעינים, וגם המדריכים עצמם - גם הם חלק מהתנועה
ולא רק בשביל החניכים,
אלא גם כדי לפעול עם עצמם, לדברים שהם מאצינים בהם.
נרבה פעמים אידיאלים זה כיף - אחרת היה הרבה יותר קשה
להגשים אותם.

לא שמעתי את השיחה שלו, אולי הוא לא היה בתקופה שאני הייתי..

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

הקטעים האלה חיוניים לדעתי להבנת משמעות תפקיד המדריך... מקווה שיהיה לך כוח לקרוא

וכאלו.

לוידעת מה איתך, אני בקושי הולכת להתנדבויות.

אבל כן, ההדרכה נותנת לי יותר ממה שאני נותנת.

 

וסליחה, בזמן האחרון כנראה יש לי משבר מההדרכה

אפילו עזבתי פעם לאיזה שבת 
אבל התגעגעתי וחזרתי מיד

ואני לא כמוך שאני אומרת די ובאה אח"כ

זה סיוט!

אם לי יש תפוח ולך יש תפוח ואנחנו מחליפים - אז לכל אחד יש תפוח אחד.
אבל אם לי יש רעיון ולך יש רעיון ואנחנו מחליפים -
לכל אחד יש שני רעיונות!

אני אנסה לחפש עוד..
את צריכה קטעים/סיפורים/משפטים?

"צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר.
וצריך שכל איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים,
ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו."

אבל אם יש לך אני אשמח לקטעים יפים שנוכל לקשר למסר יפה.

תודה..

כמה טוב שנפגשנו (חושבת שקוראים לו ככה) של אברהם פריד
שיר פרידה (שלמה ארצי)

והייתי הולך על זה בשמחה...
אם היה צריך אותי.

אני חושב שיש הבדל בזה בין שיעור א לשיעורים יותר גבוהים..
בשיעור א יותר חשוב להיטמע בישיבה, יותר לההשקיע,
יותר למנוע הטרדות אחרות..

ושוב - אם היה צריך אותי, הייתי הולך גם בשיעור א
אני לא יכול לעזור לך, כי בתכלס לא עשיתי את זה, אבל זה לא נראה לי כל כך נורא.. חוץ משבתות שכמעט לא תהיה בישיבה עצמה

בסניף קשה יחסית, אבל ממש מזמן..
אם זה עוד רלוונטי אני יכולה לשאול

http://www.tariel.co.il/?CategoryID=1680&ArticleID=496

כבד! את מי? את אביך? ועוד את מי?.....

לחפש לך אותו?