פורום בני עקיבא (עמוד 48)

קשה להגדיר במדוייק מה זה סניף נפרד, כי כל סניף וההגדרה שלו ורמת ההפרדה שלו,

אבל יש למעלה מ40 סניפים שמתנהלים בצורה נפרדת ממש (ועוד הרבה סניפים שהשבטים נפרדים)

בין הסניפים-

קשת, טל מנשה, מרום נווה (ר"ג), עלי, נוף אילון, נצר אריאל, בין החומות, רחלים, שילה, אמציה, בני דקלים, נטע, בני נצרים, מעלה חבר, מעון, איתמר, שבות רחל, מצפה נבו.. 

אשדוד מרכז, כפר דרום, אבני חפץ, יד אליהו-תל אביב, באר שבע מרכז, נו"ש חיפה, רבבה, מעלות, טבריה, חברון, כרמל, טלמון, גב"ש-בית שמש, הר חומה, נווה דניאל, הרכס- ירושלים, בית חגי, מצפה רמון, דולב.

עם זאת, חשוב לי להדגיש שהרשימה הוכנה משיטוט באינטרנט (בשרשורים כמו זה) ולא מהכרות אישית.

וכמו שנעמה כתבה, ההגדרה לנפרד הוא יחסית גמיש.

לדוגמה, סניף מצפה נבו -מעלה אדומים הוא נפרד בחבריה א אך מעורב בב', סניף נוף איילון הוא נפרד כולו אך המפקד משותף, ובסניף חברון גם המפקד הוא נפרד.

יש גם שאלה של מעורבות הסניפים בפעילות הכלל-תנועתית - האם הם יוצאים בכלל לפעולות תנועתיות? הם הם הולכים לרובע נפרד במחנה, או אולי הם הולכים למחנה של הסניפים הנפרדים? יכול להיות שהם אפילו יוצאים לרובע מעורב....

עוד נקודה, הסניפים הנפרדים הם לא מחוז בפני עצמם, ובנוסף להגדרות הגמישות, אין (ככל הידוע לי) רשימה שמרכזת את כל הסניפים הנפרדים. מי שיהיה הכי בקיא בזה אלו נשות כח אדם בתנועה, המשייכות קומונריות לסניפים, והם יודעות הכי טוב את האופי של הסניפים השונים. אז אם זה מאוד עקרוני, ניתן לפנות אליהן.

א. כפר דרום כבר לא בבני עקיבא, הם עברו לאריאל.

ב. גם סניף מגרון נפרד לגמרי - סניף בנים סניף בנות.

הסניף הכי מעורב בארץץ בערך.

והשאלה מה נקרא נפרד. כי בנוש נגיד הפעולות נפרדות,אבל יש לגמרי דיבור בין הבנים לבנות..

אולי בעיקרון שלהם...אני יודע מחברים ומכיר חלק באופן אישי:

עלי, בין החומות, שילה, נטע, מעלה חבר, איתמר, מצפה נבו, מעלות, חברון, טלמון, דולב.

זה מה שאני יודע שהם לא נפרדים.

אולי הפעולות מתקיימות נפרד הם לא נפרדים. וזה רק מי שאני מכיר מהרשימה שנתתם.

מהכרות אישים של כמה מהסניפים שכתבת, הם כן נפרדים

בין החומות למשל זה הסניף הכי נפרד בארץ!

איתמר, נצר אריאל.. כל אלה מה שזכור לי עכשו

שבטים נפרדים אבל הצוות מעורב...

נגד אנחנו בסניף בנות לא קשורים לסניף בנים.. בכלום...

הצוות מעורב, יש קומונרית אחת לבנים ולבנות ביחד, המפקד ביחד..

במחנה ברובע הנפרד היינו לא יותר מ15 סניפים.

יש הרבה שלא יוצאים למחנה בכלל.

לחשוב שניה, מה את רוצה להגיד לחניכות בפעולה?

שצניעות לא מתבטאת רק בבגדים אלא גם בהתנהגות ומעשים?

שהבגד משדר איזה אדם אתה?

שככל שמכסים אפשר יותר להתבונן לפנימיות?

תנסי רגע לחשוב , איזה דברים את רוצה להגיד להם,

 ואז לפי זה את יכולה לחפש קטע יפה \לא יפה ולפתוח עליו דיון. (מומלץ קודם לרשום שאלות ונקודות שאת רוצה לברר ביחד איתם בדיון )

אני מודה שאין לי רעיונות למשחקים ולפעולה שלימה,

אבל לדעתי, בכל מקרה, הבירור הזה שווה.

יש קטע של " בחורה או עגבניה" שהתרפרסם בעולם קטן, מוזמנת לחפש

יש לי המון קטעים ומאמרים, אבל ממש באלי משהו חוויתי שהן לא ישתעממו

א. ממליצה אחרי שאת קוראת את זה, לקחת דף ועט ולענות לעצמך על השאלות האלה.. (ואם לא ,אז לפחות לענות בעל פה)

למה אני רוצה להיות מדריכה?

למה אני רוצה להיות מדריכה דווקא של שבט מעלות-מעפילים?

למה אני יכולה להיות מדריכה טובה?

מה אני יכולה לתרום לחניכים?

כמה הלימודים חשובים לי מ1-10?

כמה אני חרשנית \יש לי בעיות לימודיות שאני צריכה ללמוד הרבה ולא יהיה לי זמן להשקיע בחניכים.?

ב. איך להיות המדריכה הכי טובה?

 סבלנות..קודם תיכנסי להדרכה.. 

בגדול ממש -תהי מי שאת. תנסי יצור קשר אישי עם החניכים. תשקיעי בהדרכה. תחשבי כל הזמן איך אפשר לקדם את השבט .

ג. בכל מצב ,ממליצה לדבר ולהתייעץ עם המדריכות שלך  [ או ההורים, אחות גדולה ,מחנכת שאת בקשר איתה ..]

(ובכל מקרה -אם המדריכות מכניסות אתכן להדרכה, והן יבחרו להכניס אותך, ולהכניס גם לשבט מעלות, אז כנראה שאת באמת מתאימה לשבט הזה..)

שיהיה בהצלחה!!

את עושה עבודת קודש! ממש עשית לי צמרמורת עם מה שכתבת....

אין לך מושג כמה אני מעריכה אותך!

הלוואי שכולם יקראו את מה שכתבת.

ממש מחזקת את ידיך.

בנ"ע צריכה מדריכים כמוך!

בב"ח לתו"ע, ותמיד אם את צריכה משהו

כל הכבוד לך שאת באמת מנסה לשנות ולהשפיע במקומות הקשים! למרות שהכי קשה!

עזבי את האלה שמקטרים ולא עושים כלום, מדריך שמשקיע בהדרכה זה הדבר הכי טוב שאפשר..

הצדיקים הטהורים

אינם קובלים על הרשעה

אלא מוסיפים צדק,

אינם קובלים על הכפירה

אלא מוסיפים אמונה,

אינם קובלים על הבערות

אלא מוסיפים חכמה.

לי קשה להבין למה אנשים זועקים חמס על כל דבר. כל תנועת נוער בעיניי עושה עבודת קודש. אשמח לשמוע שאדם הוא חניך באיזושהי תנועת נוער. החשיבות של תנועות נוער עולה ככל שדור המסכים גדל. כל ילד שבוחר לחיות חיי חברה, וכאלה שכוללים אידיאלים - עושה בחירה טובה. למה בכלל להיכנס למריבות על התנועה? כל מכיריי מודעים היטב לזהות העמוקה שלי עם התנועה, ובכל זאת לא פעם ולא פעמיים יצא לי להעביר פעולות בתנועות אחרות. הרי בסופו של דבר, המטרה שלנו היא זהה. הדרכים שאנחנו עושים זאת קצת שונים. במקום לזרוע אבנים בדרכם של אחרים, הושיטו להם יד! את האנרגיות של לבקר אחרים, הפנו לעשיית טוב!

"מי האיש החפץ חיים? אוהב ימים? - לראות טוב"! פירוש אולי קצת חסידי, אבל אפשר להסתכל על הפסוק בצורה כזאת - מי שחפץ בחיים, בצמיחה, בהתקדמות, בהענקת משמעות לחיים - שיבחר לראות את הטוב, לשים את הפוקוס על הטוב. להזניח קצת את הרע, ולהעצים את הטוב. נכון, לא צריך להתעלם מזה שיש דברים רעים, אבל לא צריך להעניק להם כל כך הרבה משמעות. בואו כולנו נפנה את הכוחות שלנו לטוב!

החניכים הקטנים ביותר הם בכיתה ד'.

בבני עקיבא הפעילות היא קבוע בשבת אחר הצהרים ובאמצע השבוע בדרך כלל..

יש עוד הרבה מה לספר על מה זה בני עקיבא, אם תוכלי למקד מה את רוצה לדעת אני אדע יותר מה לספר.. (:

כמו שאת רואה בתמונה של הקבוצה-

זה הסמל שלנו, שמופיע על החולצתנועה ובכל מקום אפשרי...

לדעתי, הוא באמת עושה את תפקידו ומסמל את מי ומה שאנחנו.

בסמל רואים את לוחות הברית ולידם שעורה ,חיטה ומחרשה, ואז יש על לוחות הברית את האותיות "ת" ו"ע" -תורה ועבודה.

אנחנו מאמינים שצריך קיים את התורה שה' נתן לנו, לחיות אותה ממש, וגם להיות שותף לבניית הארץ והתיישבות בה, והרבה עשיה בתחומים שונים.

אנחנו מאמינים בתורתו של הרב קוק- עם ישראל וארץ ישראל על פי תורת ישראל.

יותר בטכני -

בנ"ע היא תנועת הנוער הגדולה ביותר שיש בארץ.

בתנועה יש עשרות אלפי חניכים, במאות מקומות בארץ, ועם סגנונות שונים...

היא מכילה סוגים שונים של אנשים שיש בעם ישראל, אבל בסה"כ , יש לנו רעיונות ואידיאלים משותפים..

כמו שאמרו הפעילות הקבועה היא בדר"כ בשלישי ושבת, ויש גם טיולים לאורך השנה ומחנות בחופש.

יש המון סניפים בחו"ל שמטרתם היא לגבש את הנוער של הקהילה הדתית, לקרב לארץ, ללמד ציונות, עברית, יהדות אם צריך.. 

וגם לקשר את יהודי חו"ל עם הארץ והעם בארץ, שלא יהיו מנותקים.. 

ועבודה- זה גם עבודת הארץ וכו' אבל זה כוונה גם לשלב חיי תורה בכל דבר בחיינו. בכל תחום.

אתה מכיר את שלומי צור?

מה השאלה?

ב. נפרד ברמה של אריאל

אם היתי יכול לתת לך מתנה הייתי נותן לך את האפשרות לראות את עצמך כפי שאחרים רואים אותך.. או משו בסגנון.. לא זוכרת ככ איך הוא הולך...

ורובע ה' עוד עשו את זה על החולצה

מפחיד להיות קומונרית

כל הקטנים קופצים עליך רצח

ואתה עוד צריך להיות חמוד אליהם כי אחרת לא יאהבו אותך

ולשבת בישבצ עם צוות שיש לו בעיות

ולרוב לא בוגר

סתם סתם, תהיי קומונרית זו שליחות 

|מחרטט|

עדיף שיהיו לך המלצות של קומונרית..

אבל-לא יפסלו אם היו לך בעיות והדרכת רק שנה..

אנשים משתנים,מתבגרים..

ואת גם לא הראשונה שמנסה להתקבל ולא הסתדרה עם הקומונרית....

את מוזמנת להסתכל בדף הגשת המועמדות באתר התנועה, ולראות מהם הדרישות הבסיסיות.

אם את מאמינה שאת מתאימה להיות קומונרית, אין שום סיבה להילחץ מהמיון. אין שם יותר מידי הפתעות...

אחרי שממלאים את הטופס הנ"ל ושולחים, באיזור חנוכה מקבלים זימון ליום מיונים שכולל את הראיון. תהליך השיבוץ והתתאמה לסניף ספציפי נעשה בהמשך, אבל עד אז, בהצלחה..

חברות בתנועה זה לא תנאי...

וזה כיף.

וזה מלמד אותך דברים.

כמו סבלנות, לעמוד בזמנים וכאלו

כן ירבו כמוך!

לצערי, גם הרבה אנשים שמדברים כמוך (ובכללם אני) מתקשים להפריד בין ה"זה חשוב, חינוך, שליחות" וכו', ובין הכיף, בונה, מעשיר... ההדרכה כבר מזמן הפכה למין סמל סטטוס שהרבה שואפים *אליו*, ולא למה שהדבר עצמו אומר.

שמעת את השיחה של רפי בן גינת? (משו כזה... נראלי טיפה המצאתי את השם משפחה) הוא העביר כמה פעמים בסמינריוני הדרכה... הוא מאד תוקף את כל מוסד ההדרכה. קשה לי כרגע לומר במסודר את מה שהוא אמר, ואת מה שאני חושבת על זה, אבל בגדול הוא ערער על הרלוונטיות של ההדרכה כמו שהיא נראית היום, ואני מאד מסכימה איתו.

(אז למה אני מדריכה? בגלל הכל: כי זה חשוב, משמעותי, כיף, בונה, מעשיר, נותן לעצמי ולאחרים, אני בבנ"ע מכיתה ד', שליחות, סמל סטטוס וכו' וכו'. הייתי מאד רוצה להגיד בכנות שהאידיאלים הם אלה שמובילים אותי וכל השאר רק נלווה לזה, אבל אני באמת חושבת שבלתי אפשרי להפריד ביניהם.)

לא נכנסים להדרכה בשביל הכיף או בשביל הסיכה.

הדרכה זה עבודה קשה, עבודה שדורשת השקעה ומאמץ.

זה אחריות עצומה. מדריך שנכנס רק בשביל הסטטוס של 'מדריך בבנ"ע' עדיף שלא ייכנס. חינוך זה לא משחק, זה דיני נפשות...

אני מאמינה שאדם שבוחר להדריך (או בכלל, לחנך) הוא אדם שאוהב, ומתוך האהבה הזאת הוא רוצה להעניק ולתת לאחרים, ולעזור להם לפתח ולהביא את עצמם למיצוי היכולות שקיימות בהם.

אדם מחנך כדי להשפיע טוב על אחרים, וב'אחרים' אני לא מתכוונת רק לתלמידים שלו.

ברור לכולם שמדריך שעובד עם שבט משנה משהו בחניכים, אבל הוא משנה משהו גם במשפחות של החניכים ובכיתות ובבתי הספר שלהם. הוא משפיע על מסלול החיים (עבודה, צבא וכו') שהחניך יבחר בו, וגם על הדרך שבה אותו חניך יגדל את הילדים שלו כשיגיע הזמן...

ממ.. ניסיתי לכתוב במילים שלי מה זה להדריך, אבל הגעתי למסקנה שאחרים מסבירים טוב ממני  אז ברשותך:

"אדם שבוחר לעסוק בחינוך הוא כנראה אדם מאמין.

אדם שמאמין בבני אדם, ביכולת שלהם לחולל שינוי, לעצב מציאות ולצעוד בדרכים חדשות.

אדם שאינו מרפה, גם כאשר האמונה והחלום נקברים תחת אבק השגרה והיום- יום,

גם כאשר הזיעה הניגרת ממליחה את העיניים וקשה לראות את הדרך"

"פגשתי מאות תלמידים, אולי אף יותר ממאות. מעולם לא פגשתי תלמיד שביקש, בטרם נתחיל
לעבוד יחד, שאציג בפניו את הדיפלומה שלי או את גיליון הציונים שלי או מכתבי המלצה עלי. כל אלה
הם צרכים של בירוקרטיה מאובנת בלבד.

פגשתי רק תלמידים שמביטים עמוק לתוך עיני, שממששים את ליבי ומבקשים לראות ולהרגיש אם
עומד מולם אדם מורה מוסמך או לא שאכפת לו מהם, שיהיה איתם ובשבילם במובן הכי עמוק – -
שהדעת האנושית משגת.

עבודה מתישה היא עבודתו של איש החינוך ויש שהיא שוחקת ומעייפת. אך בכל יום במהלך חמש
השנים האחרונות גילינו יחד כי גם בעיניים טרוטות יכולה לבעור אש.

אברהם יהושע השל כתב ש"אישיותו של המורה היא היא הטקסט שהתלמידים לומדים; הטקסט -
שלא ישכחו לעולם." (מתוך "אלוהים מאמין באדם", עמ' 152)

להיות איש חינוך משמעו להיות למען התלמיד; משמעו לפתוח את הלב כדי שהתלמידים יסדקו בו
ויטלטלו אותו; משמעו לכרות אוזן ולפקוח עין כל העת מתוך אחריות ואכפתיות ומתוך נכונות לשמוע
ולראות דבר חדש, נכונות להפוך לדבר חדש, למישהו אחר.

אל לנו לבקש מאחרים התלמידים לעשות דרך בעוד אנו עומדים במקום. לעמוד במקום משמעו – –
לעמוד מנגד. איש חינוך ממלא את ייעודו רק במקום שבו הוא מיטלטל יחד עם תלמידיו ,מתגלה יחד
עמם בחולשותיו ובכוחותיו, צומח יחד עמם"

חילי טרופר

על הפסוק המופיע בפרשתנו (במדבר יט) "זאת התורה אדם כי ימות באוהל, כל הבא אל האוהל וכל אשר באוהל יטמא..." המציין דין הלכתי בדיני טומאת אדם וכלים והנקרא דין אוהל, דרש ריש לקיש בגמרא (ברכות סג ב) "מניין שאין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר 'זאת התורה אדם כי ימות באוהל'..." 
ויש לשאול למה התכוון ריש לקיש בהדרכתו שעלינו 'למות' על דברי תורה, הרי ברור שאם הדברים כפשוטם אז כיצד עלינו לגלות 'מיתה' זו בחיינו המעשיים?! תשובות שונות ניתנו לשאלה זו ואחת מהן היא תשובתו העקרונית של הרב קוק (עין אי"ה ברכות ב, עמ' 390):

"כשם שבקיבוץ הנצרך ליישובו של עולם, התכלית של ההנהגה הקיבוצית היא שיחיו בני אדם יושבי הארץ חיים ממוצעים מסודרים. אמנם כדי שהכלל יגיע לחיים אמצעיים, צריכים אנשים יחידים, עומדים על משמרת עבודת הכלל, להתנדב בעבודה רבה יוצאת חוץ לגבול האמצעי, כעבודת אנשי החיל (הצבא) שלפעמים ינדדו שינה מעיניהם ויעמדו הכן על המשמר שעות רבות יותר מהערך הראוי לחיים ממוצעים. והם מקבלים באהבה את העול הזה, אם בעלי נפש הם ושמחים בעבודתם, באשר יודעים הם, כי רק בהתנדבם הם להעמיד את מצב חייהם במצב יוצא מגבול הסבל הממוצע, יצלחו את בני אומתם בחיים הממוצעים... אם אנשי החייל ישובו להיות מתנהגים בחייהם בגבול הממוצע אז תהיה המדינה אבודה ולא תשיג גם אורחות חיים ממוצעים, כי חמס ושוד יתרבה בה וידי צריה תשיג להדפה ולכלותה מעל פני האדמה".

הסבר: כל חברה, כל קבוצת אנשים, שואפת לחיות חיים ממוצעים נורמליים בכל תחומי החיים - הכלכליים, החברתיים, הבטחוניים, ההשכלתיים וכו'. אך על מנת להגיע למצב נורמלי זה צריכה כל מדינה אנשים המוכנים לחיות 'חיי קצה' - מעבר לאמצע מבחינת ההשקעה, המאמצים, הזמן וכו' כדי שהחברה כולה תחיה באמצע. בכל קהילה ישנן ועדות שבהן נמצאים אנשים המוכנים לעבוד קשה יותר מהאדם הרגיל בדאגתם לביטחון, לחינוך, לקליטה וכו'. אם ח"ו לא יהיו בחברה אנשי 'קצה' לא רק שהיא לא תצליח לעלות ולהתפתח אלא לא תוכל להתקיים בחיי אמצע נורמליים ולאט לאט תתפורר ותתפרק. זאת ועוד, לא רק ש'אנשי הקצה' אינם מקטרים ואינם מתוסכלים על היותם כאלה, אלא הם שמחים בעבודתם ובתפקידם, ורואים זאת כזכות גדולה שנפלה בחלקם. זו ה'מיתה' שעליה דיבר ר"ל. כל חברה צריכה להוציא מתוכה אנשים בעלי אחריות ויוזמה, אנשים אידיאליסטיים הדואגים באמת לטובת הכלל גם עד כדי 'מיתה'. כלומר, הם מתמסרים לתפקידם על חשבון נוחות, פרטיות וצרכים אישיים.
אוי לה לחברה שאין בתוכה מי שמוכן לקחת אחריות בשביל מימוש ערכיה ואידיאליה. החברה הישראלית היום צריכה הרבה 'אנשי קצה' בתחומים רבים, בבתי מדרש, בהתיישבות, בחינוך, בצבא, בפוליטיקה, בכלכלה, בתקשורת, בגידול משפחות גדולות ועוד ועוד, וכל זה מתוך חיים של תורה אמתית ושלמה, וכך ורק כך נזכה לחיי אמצע תקינים ונורמליים בכל תחומי החיים המעשיים והרוחניים. 

הטובים לקצה!

(הרב ערן טמיר)

...."הקושי נובע מאי הבנה אמיתי של מהו חינוך ובילבול בין חינוך לאילוף וכפיה. חינוך ביהדות (ובכלל...) הוא הוצאה מהכוח לפועל. עניינו של החינוך הוא לעזור לילד לגלות את הכוחות הגלומים בטבעו, לא להכניס בו אישיות שהיא זרה לו, או להטביע בו תכונות שאין בו. פעולות כאלה הן אילוף ולא חינוך, ופעולת האילוף מתאימה לבע"ח, לא לילדים... בחינוך אין מטביעים תכונות זרות, אלא עוזרים לילד להיות מה שהוא בטבעו.

זאת כמובן כשאנו יוצאים מתוך הנחה שהילד ביסודו הוא טוב..."

הרב אבינר\החינוך הטבעי

...."כי החינוך לא צווי לבד הוא, שמצווה את בנו או תלמידו עשה כך וכך, גם לא הרגל בלבד הוא, שמרגילו לעשות מעשים טובים, יותר גדול ויותר פועל מן הציווי ומן ההרגל הוא החנוך, ושני אלה הציווי וההרגל רק כלי תשמישו הם, שהמחנך מוכרח להשתמש בהם, לצוותו ולהרגילו , כדי לחנכו בדרך ד'. כי את תיבת חנוך מפרש רש"י ז"ל (בדברים כ' ,ה') על הפסוק בנה בית ולא חנכו, חנוך לשון התחלה, עכלה"ק.ופשוט שלא על כל התחלה יאמר לשון חנוך, כמו במתחיל בגנות ומסיים בשבח, שאומרת הגמרא (פסחים קט"ז ע"א) על סדר ההגדה בפסח, לא יאמרו מחנך בגנות וכו'. וכן אצל הסנהדרין שמתחילין מן הצד (סנהדרין ל"ב ,ע"א) לא יאמרו מחנכין מן הצד. אבל בפרשת לך (י"ד, י"ד) מפרש רש"י לנו יותר וז"ל חניכיו וכו' שחנכו למצוות, והוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה, וכן חנוך לנער, חנוכת המזבח, חנוכת הבית עכ"ל.

אבל אף על האומן המתחיל במלאכה לא יאמרו לשון חנוך על התחלתו אם כבר יכול הוא את אומנותו, גם על הבית כשמתחילים לבנותו לא יפול הלשון חנוך הבית, רק על מי שבא ללמוד עצמו אומנות ועל תשמיש הבית שכבר נבנה נופל לשון חנוך. וזה דיוק לשון רש"י התחלת וכו' שהוא עתיד לעמוד בה, לא על האומנות והמלאכה רק על האדם, על ההכשרה אשר נמצאה בכח בקרב האדם למלאכה זו או זו, ועל הכשרת הבית והכלי לתשמיש זה או זה, נופל לשון חנוך. תיבה לעצמה היא תיבת חנוך, ונאמרה על הוצאת ההכשרה אשר באדם או בכלי מן הכוח אל הפועל, אם לא נוציאה תשאר בהעלם וצריכים אנו להוציאה ולחנך את האיש הזה שיעשה לבעל מלאכה זו, והבית או הכלי לתשמישם, כל חדר לתשמישו אשר הוא מוכשר והכלי לתשמישו אשר הוא מוכשר.

וכשנאמרה תיבה זו על חינוך הבנים, אז הכוונה היא לגדל ולפתח את טבעו והכשרתו של הילד שנמצאה בו במדה קטנה או בכח או בהעלם לבד ולגלותה.וכיוון שהאיש הישראלי עוד בילדותו רוח ד' נשמת שדי טמונה וגנוזה בו. צריכים לגדל ולחנך אותו להוציאה לגלותה ולהפריחה והי' ליהודי נאמן עובד ה', בתורתו מעצמו יחפץ, ומדרכו גם כי יזקין לא יסור, והמצווה אף המרגיל אינו בטוח שהבן או התלמיד המצווה והמתרגל יעשה כמצוותו, גם כשיגדל ויהי' ברשות עצמו. ועל אשר בו בהעלם תגלה, ורק אז גם כי יזקין לא יסור ממנה..."

(מההקדמה ל'חובת התלמידים'. ממליצה מאוד לקרוא את כולה)

הקטעים האלה חיוניים לדעתי להבנת משמעות תפקיד המדריך... מקווה שיהיה לך כוח לקרוא

וכאלו.

לוידעת מה איתך, אני בקושי הולכת להתנדבויות.

אבל כן, ההדרכה נותנת לי יותר ממה שאני נותנת.

וסליחה, בזמן האחרון כנראה יש לי משבר מההדרכה

אפילו עזבתי פעם לאיזה שבת 
אבל התגעגעתי וחזרתי מיד

ואני לא כמוך שאני אומרת די ובאה אח"כ

זה סיוט!

#לפתוח את האורואו ולשים במקום טחינה

#לתת לחניכים לשבור ביצה קשה (ולשים במקום ביצה לא קשה)

#לעשות תחרות מציאת סוכריה בתוך צלחת מלאה בקמח ובסוף לא יהיה סוכריה

תודה בכל מקרה!!