יש למישהו רעיון למטודה ממש קצרה
שמדברת על הקטע שכאשר נכנסים למסגרת צריך לפעול ולהיות חלק מכל פעילויות המסגרת??
תוודה רבבה , ממש דחחוף !
בבקשה עזרה:] !מירב707
אז ככה...עוד חוזר הניגון
בס"ד
משחקים משחק (כודרגל, תופסת, הרמה, לשים מטפחת, וכד'), אבל לפני המששחק את אומרת שהחוקים של המשחק הם שאין חוקים! כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה (לדוגמה: כדורגל- אין בעיה למסור ביד, הרמה- מי שנפסל יכול להחליט שהוא לא פסול ולחזור למשחק וכו').
החניכים ישחקו כמה דקות ואז יתחילו להתלונן שזה לא שווה ככה.
ופה את נכנסת ומסבירה את המשמעות של מסגרת: יש כללים וכולם עושים מה שהמסגרת מחייבת ובסופו של דבר ככה יותר כיף לכולם.
מקווה שעזרתי ושזה עוד רלוונטי.
תודה !!!!מירב707
בקה הסתדרתי , תוודה :]
אבל תמיד טוב שיהיה בראאש ,
אז אני ישמחח,
תוודה רבה רבה !!
פרשת השבוע > עקב | דברים שבלב > לא לשחק בחייםממקום אחר =)
יאללה חבר'ה 2 דקות אני יודעת שזה נראה ארוך - זה לא 
שווה קריאה!
לא קראתם? לא נורא! - אשמח אם תקפיצו בשביל אחרים!
ותזכורת: לא אני כתבתי
שבת שלום!!
פרשת - עקב | עקביות
איזה מעשה גדול יותר, נתינה של סכום כספי גדול בפעם אחת, או נתינה של סכום קטן יום אחר יום?
ההתרשמות שלנו בדרך כלל תהיה דווקא מהסכום הגדול והמרשים שניתן בפעם אחת, ואילו השקלים הבודדים שיינתנו לקופת הצדקה, מעט בכל יום, לא ירשימו אותנו במיוחד.
אך כאן מגיעה ההפתעה.
התורה רוצה לחנך אותנו להיות עקביים. לכן דווקא המצוות היומיומיות, ה'אפורות', אלה שאינן עושות רושם רב, הן אלה שיחוללו את השינוי הגדול ביותר אצלנו.
שינוי אינו נוצר בפעם אחת, אלא בעבודה קבועה, בהתמדה וביציבות.
כך כותבת התורה בתחילת הפרשה:
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך".
על המילים הראשונות בפסוק כותב רש"י: "אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון... ישמר לך הבטחתו".
ה' מתנהג איתנו באותו אופן שאנו מתנהגים. אם אנחנו שומרים על עקביות, שומרים על המצוות היומיומיות, כמו תפילה, ברכת המזון, נטילת ידיים וכדו', אז אנו זוכים להינות באופן יומיומי מהשפע האלוקי, כפי שהבטיחנו ה'.
דברים שבלב | לא לשחק בחיים
תמיר, אח של חבר שלי, שפיץ רציני.
אחרי שהיה קצין בשייטת פנה לעבוד בסימון שבילים בחברה להגנת הטבע. אני זוכר איך פגשנו אותו ביהודייה, בטיול של השנה שעברה.
בדיוק עמדנו לקפוץ מהצוק הגבוה למים, כשפתאום שמענו צעקה חזקה:
"תעצרו!!!!" קפאנו במקום. "תרדו מייד מהצוק!!!", המשיך הקול.
ירדנו בזריזות ושם הוא חיכה לנו. הוא לא המתין ומייד התחיל לשטוף אותנו:
"מה נסגר איתכם?!!? מה אתם מנסים לעשות?? למות?? נראה לי שחזיר בפיתה לא הייתם אוכלים במהלך הטיול שלכם, אז למה "ונשמתרם מאוד לנפשותיכם" זה לא איסור מספיק חמור בעיניכם?!"
השפלנו מבט. אבל לא הבנו כל כך על מה הלהט הזה... מייד קיבלנו את התשובה.
תמיר המשיך בשטף הדיבור, אך בקול שקט יותר, וסיפר איך חבר טוב שלו מהשייטת נהרג בקפיצה כזאת מצוק, בזוויתן השחור.
"הוא היה בחור מדהים, מפקד שלי בשייטת. עד היום נשבר לי הלב כשאני חושב על מה שהוא היה יכול להיות. ותאמינו לי, הגבורה המטופשת הזאת היא בכלל לא גבורה. בטיול תשמרו על החיים שלכם כמה שיותר, יש מספיק הזדמנויות אחרות להיות גיבורים. תעשו לי טובה, החיים שלנו הם מתנה יקרה מידי. אין לנו זכות לשחק בה. פשוט אין.
ואתם יודעים כמה פעמים נאלצתי להיות באמת בסכנת חיים.
אבל לסכן את עצמי בטיול סתם - לזה אני לא מוכן.
אז דיר בלקום אם אני רואה אותכם שוב ככה!!!!"
תמיר נתן לנו צ'פחה שכמעט פירקה אותנו לגורמים, והמשכנו את הטיול, אבל עם קצת חומר למחשבה.
יואו, מה אכפת לה' אם אני כולה מדליקה אור בשבת?!..מתוק מדבש
בסיעתא דשמייא!!
יואו, מה אכפת לה' אם אני נועלת קודם את נעל ימין או את נעל שמאל?!
ומה אכפת לו בכלל אם אני הקטנה מדליקה אור בשבת?!
כאילו, בואנ'ה, לא קצת הגזמנו עם כל הקטע הזה של המצוות?!
למה זה נכנס לי לכל דבר בחיים?!..
--
בפרשת השבוע שלנו [עקב] כתוב:
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם אותם -
ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך"
שואלים על הפסוק הזה - למה כתוב דווקא 'עקב תשמעון'?
למה לא כתוב נגיד 'והיה אם תשמעון'?!
אלא שחז"ל עונים על השאלה הזאת שכתוב דווקא עקב, כי מדובר כאן על המצוות שהאדם 'דש בעקביו'.
ז'תומרת מצוות שבד"כ אנחנו מחפפים בהן, לא ממש מתייחסים אליהן.
אבל דווקא אם נשמור את המצוות האלה - ה' ייתן לנו את כל הברכות שמתוארות בפסוקים.
אבל כאן אנחנו חוזרים שוב לשאלה שאמרנו בהתחלה -
בינינו - מה אכפת לה' מכל מה שאני עושה?!
יאללה, למה התורה נכנסת לנו לכל פרט הכי קטן בחיים?!
כאילו, זה באמת משנה לה' אם אני כרגע מדברת לשון הרע או לא?
זה באמת משנה לו אם אני קושרת קודם את נעל ימין או את נעל שמאל?!
תחשבו שנייה מה היה קורה אם בכביש לא היו חוקים. לא היו תמרורים, רמזורים, מעברי חצייה והכל -
אלא רק היו אומרים לנו 'סעו בזהירות ושימו לב למה שקורה סביבכם',
נראלכם שזה היה מחזיק מעמד?!
בטוח שהיו פי אלף יותר תאונות דרכים ממה שיש היום, ושהכביש היה מקום הרבה יותר מסוכן.
אבל רגע, למה זה ככה?!
הרי יש כלל שממש מקיף את כל מה שצריך להיות כדי שלא יהיו תאונות!
אלא שבני אדם לא יכולים להסתדר רק עם חוקים בסיסיים והנחיות כלליות.
אנחנו צריכים שממש יפרטו לנו מה צריך לעשות.
כמו שאי אפשר לנסוע בכביש בלי חוקים - ככה גם אי אפשר לחיות בלי ממש חוקים ברורים.
אחרת, אנחנו לא נוכל לחיות בצורה שהכי נכונה והכי טובה לנו.
ועכשיו, מה זה משנה לה' אם אני הקטנה מדליקה אור בשבת!?
הרי הוא כ"כ גדול וכ"כ עצום שזה לא צריך להפריע לו שאדם כ"כ קטן, מסכן וחסר חשיבות [לכאורה] יעשה איזו עבירה קטנה.
א-ב-ל >>
כמו שלהבדיל הגדולה של האדם נמדדת דווקא באיך שהוא מתייחס לאנשים שפחות 'נחשבים' ממנו -
ככה אנחנו רואים שהגדלות של ה' היא דווקא זה שאכפת לו באמת מכל אדם בעולם שלו.
הגדלות של ה' היא דווקא שהוא מתייחס לכל מעשה הכי קטן שלנו ומייחס לו חשיבות.
אז עכשיו אפשר להבין למה באמת ה' נותן שכר כ"כ גדול למי שדווקא מקיים את המצוות הקטנות האלה, שנראות כ"כ חסרות חשיבות -
כי אדם שהוא באמת גדול, יקיים גם את המצוות הקטנות האלה, שבד"כ לא מתייחסים אליהן.
ודווקא לאדם כזה מגיעות כל הברכות שמופיעות בפסוקים - כי הוא באמת שם לב גם לדברים הקטנים, ומנסה כמה שיותר להידמות לבורא עולם.
יש משפט של הרב קוק, שממש מסכם את כל הקטע הזה -
"האנשים הגדולים ביותר, באים למבוקש הקטן ביותר בדרכים של גדלות".
אז אחים שלי,
פעם הבאה שאתם באים להתחמק מאיזשהי מצווה -
תחשבו קצת על הקטע הזה, ועל זה שדווקא לפרטים הקטנים יש חשיבות כ"כ גדולה.
אחח.. שנזכה בעז"ה באמת להיות מהאנשים הגדולים האלה 
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!
ישבניעקיבאאחרונה
בפייסבוק קבוצה שנקראת מדריחוץ, שמיועדת לשדך בין מדריכים לסניפים.
לצאת לבד??אופטימי=)
מה אתם אומרים כדאי לי לצאת לבד להכנת מעפילים מחר??!
(ישלי רק שני חניכים שיוצאים אז נראה לי מהזה מיותר...)
תבורכו מראש... O
(ישלי רק שני חניכים שיוצאים אז נראה לי מהזה מיותר...)
תבורכו מראש... O
לא יודעת איך אצלכם..~טלוש~
אבל אצלנו אי אפשר להוציא את החניכים למחנה בלי שאחד המדריכים לא עבר את ההכנה למחנה.. אז כדאי לך לצאת..
כדאי למען האחריות שלך כמדריך,בת-ישראל-וציון
שתרגיש טוב עם עצמך.
ובתור חניכה אני אומרת גם שזה הרבה יותר מרגיע אותי וכיף לי כשהמדריך שלי יודע מה עושים, עוד כמה זמן נגמר המסלול, וכבר עבר הכנה למחנה הזה.
לפי דעתי זאת חובה שלך בתור מדריך לצאת להכנה למחנה.
אוקיי...אופטימי=)אחרונה
אם מישו יוצא לנפרד שיחפש בחור בודד ממחוז חיפה...
מישו יודע מזה קומונרית?זוג מנורות!!!!
ראש סניף. אחראי ראשי לכל העניינים של הסניף.בת-ישראל-וציוןאחרונה
גזברות, הדרכה, פעילויות מיוחדות, חבריא א', חבריא ב', מסעות, הפעילות השוטפת והתקינה של הסניף.
לשון זכר- קומונר.
בעיקרון ההרשמה נסגרת ממש היום..הללי נפשי
אבל כמובן שאם רוצים הכל אפשרי: ללחוץ על הקומו' והמחוז ולצאת..
מבחינת מסלולים, זה ממש בסדר נראלי..פשוט מסלולים קצרים שמורחים אותם.. כאילו אפשר להתפנות מהם בקלות(וכמובן שהכי שווה זה לצאת!!)..
אולי יהיה קשה מחינת השש ימים, שזה הרבה יחסית..אבל אפשר לשרוד ממש עם חברות- זה ממש גיבוש וכיף..
אוכל-טונה, פסטה, שוקלד.. אפשר גם לקנות גלידה וכזה..
שוה מבחנה כספית:
אאל"ט בנ"ע מתחילה מתקציב 0, לכן זה כ"כ יקר יחסית, סיבסוד עכשו כבר אי אפשר..
שיקול שלך התחשבות בהוריך, אם יש לך כסף, אפילו חלק- ואת יכולה לממן- אני ממש ממליצה. מצווה גדולה וגם הרגשה טובה
משהו ממש חשוב: צניעות! השיקול שה-כ-י אמור משפיע,
אני לא יודעת אם אני מכירה אותך או לא.. אני גם באיתן כבוד
ואחרי התלבטות- יוצאת ככה שאם את יוצאת- מוזמנת להזד
אבל צריך לדעת, ססירים זה מקום שיכול להרים אותך ממש ברמות אדירות! ובאותן רמות.. הוא גם יכול להוריד..
בנ"ע ממש משקיעים שזה יהיה ברמה טובה וצנועה, אבל בעצם זה ממש תלוי בך!
תלוי בך, ובסביבה שלך. איכות הסביבה שלך היא ממש חשובה(מבחינה פנימית..), שאת יודעת שאת שומרת על עצמך ונהנת באמת עם חברות שלך-כדי שלא נגיע למקומות שבכלל לא רצינו להיות שם.. לכן ממש חשוב שתצאי עם חברה טובה..
כדאי לקרוא: נכתב על סייירים הנוכחי למישי. לא אני כתבתי..
אז כמה דברים קצרים על שלושה נושאים: איסור נגיעה, פחד ו"מיהו צדיק"...
איסור נגיעה
איסור נגיעה הוא חלק מנושא הריחוק בין גברים לנשים, שמטרתו בסופו של דבר היא מניעת הזנות. מה שחשוב לדעת בנושא הזה זה:
א. את הכללים והגדרות שקבעו חז"ל,ולקיים אותם.
ב. חשוב לדעת שאין כזה דבר "לי זה לא יקרה" או "מה?! סה"כ דיברנו, צ'וטטנו..." - מה שאסרו חכמים אסור! אפילו שזה 'רחוק', אחרת נתדרדר לאן שנתדרדר, וקרו כבר יותר מדי מקרים. וגם אם לך זה באמת לא יקרה כי את/ה דתי/ה חזק/ה, אם כולנו נקל בנושא הזה, זה יצור תרבות מתירנית, חסרת ערכים ומוסר, שהחלשים יפלו בה, ובאשמת מי? באשמתך!
אגב, זוהי בערך התרבות של היום, לצערינו... התוצאות שאלוקים לא רצה: גירושין, אין ילודה, אונס בשפע, האשה הפכה לחפץ, יש אנשים שממש מתנהגים כמו בהמות, כל היום הראש חושב בנים בנות חברים וחברות ולא פנוי ל-[וגם לא יכול לקלוט] מוסר בסיסי ותורה, פיתוי ופרסומות, גילוי עריות, חיפוש הנאות וריגושים, שירים ובדיחות גסות, דיבור נגוע והתנהגות גסה, התמכרויות ומחלות, אנשים היום מסוגלים להרוג אחד את השני בשביל 'אהבה' ובנות וכו'... צריך לעשות שמיניות באויר כדי להסביר לאנשים מה זה אהבה וחסד אמיתי... זה המצב.
אז אם צריך להסביר למישהו מה כל כך רע בזנות - הוא במצב רע מאד !!! ושוב, מה שחכמים אסרו - אסור!
חומר חשוב לעיון:
-שולחן ערוך חלק "אבן העזר" סימן כא כולו.
-זכרי את המסקנות של הפעולה שלנו: מה שמרגש ומסעיר ברמה 1-5 בסדר אבל שמור/י על עצמך. רמה 6-7 לא כדאי וצריך להחמיר, 8-10 אסור. היי אמיתית עם עצמך בחישוב, ואז תצליחי.
פחד
פחד יש לכולם. ובמיוחד לאלה שרוצים להיות דתיים וחזקים, כי הם צריכים לעשות את זה בתוך כל התרבות הנכרית הזאת. סה"כ חזרנו מגלותינו לפני 70 שנה בערך, ויש עוד עבודה. אז ההשקפה החרדית מפחדת מאד, ומצידם בצדק, להיטמע בתרבות המודרנית ולכן הם מסתגרים. אנחנו חושבים אחרת ולכן זה יותר מסובך וקשה, ומפחיד...
הפתרון המוצע: אומץ!! אל תפחדי מכישלונות. כישלונות יבואו!!! ויהיו הרבה!!! וכן ירבו, לנו לא אכפת!!! אז מה אם נכשלתי, זה לא אומר כלום, אדרבה עכשיו יש לי ממה ללמוד , לפתח שיטות וללמד אותם לאחרים. מטעויות לומדים הכי טוב - הפנימי את זה!
קפצי למים, צאי למחנה עם אומץ, תתמודדי, בודאי תרויחי. [אבל! את חייבת לעשות הכנה, כמו שכבר אמרתי לך...]
צדיק
כתוב "כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (נראה לי באיוב) , אפשר להבין את זה בכמה דרכים:
א. אין כזה דבר צדיק בעולם הזה כי כולם חוטאים לפעמים, וצדיק זה רק מי שעושה טוב ולא חוטא. ורק בעולם הבא יש מי שעושה טוב ולא חוטא.
ב. יש בעולם הזה צדיקים, אבל גם הם חוטאים לפעמים, אין מי שלא חוטא, אבל צדיק נשאר צדיק, ומי שכל דרכיו הם מכוונים לצדק ועושה נחת רוח לקב"ה הוא כבר נקרא "צדיק".
אישית, אני הולך על ב', לעניות דעתי זה יותר מסתבר בהתאם לשאר דברים שזכיתי ללמוד בעזר האל. וכתוב על עם ישראל: "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר".
(וזה מתוך חברים מקשיבים>)
לצורך בחינת הנקודה אם כדאי לך לצאת למחנה אפרט חלק מהיתרונות והחסרונות שניתן לדעתי להפיק ממנו.
נתחיל בדברים הטובים.
מחנה זו הזדמנות טובה להתגבש עם השבט שלך. שבט מגובש יניב עשיה משמעותית וחברות טובות לכל החיים. זו גם הזדמנות לפיתוח יכולות מנהיגות. שלך או של בנות אחרות בשבט. שבוע ימים אתן אחת עם השניה, בחום, בשטח. המחסומים יורדים, אפשר להכיר חברות חדשות.
במחנה לומדים דבר או שניים על עצמאות. לומדים להסתדר כמו שצריך גם בתנאי שטח.
מחנה סיירים באופן מיוחד הוא הזדמנות טובה להכיר את הארץ, להתחבר אליה ולאהוב אותה דרך זה. כל יום מטיילים, ביחד כל החברה, בכיף בנחת, במסלולים המהממים של הגליל העליון.
לומדים גם על איכות הסביבה. איך לחסוך בפסולת, ולהשתמש במה שיש.
מחנה זו גם הזדמנות מצוינת להכיר חברה דתית איכותית ששונה מהמקום ממנו את מגיעה. קיבוצניקים, עירוניסטים, מתנחלים, מושבניקים, מהצפון, מרכז, דרום. קיצור, אפשר בקלות לשבור סטריוטיפים.
דבר אחרון זה הפן הרוחני של המחנה. במחנה יש בית מדרש, רב ודמויות תורניות שאפשר לשוחח איתן. אני חשובת שיש גם פעילויות או שיעורים תורניים. השבת במחנה זו חוויה גדולה. קודם כל לומדים על הלכות שבת בשטח, שאני עד המחנה לא ידעתי על קיומן. ואז ההכנות לשבת של הפלטה והמקרר, ותפילות השבת ההמוניות, פעולות, מפקד, סעודה שלישית מרוממת. קיצור, אחלה חוויה. מומלץ בחום.
כשאני חושבת על חסרונות המחנה, עומד בפני הקושי של הניסיון בחברה המעורבת. את מכירה את עצמך, ויודעת האם בסיטואציה של ניסיון את עלולה ליפול. כלומר, האם המחנה יהיה עבורך חוויה טהורה כמו למרבית החניכים, או שתגררי אחר המיעוט השלילי.
לסיום, חשוב לי להדגיש, שעל אף כל התשבחות שכתבתי על המחנה, את זו שתחליטי מה טוב לך. יכול להיות שרכשת לך כבר את כל היתרונות שהמחנה יכול להציע. יתכן שאת בשלב מתקדם יותר, ולכן המחנה לא יתרום לך באופן משמעותי ואולי אף יפגע בתמימותך.
אם את מחליטה שהמחנה הזה לא מתאים לך אז תמצאי איזושהי פעילות אחרת שכן מתאימה לך. אל תשבי סתם בבית. חבל על החופש שלך..
העיקר זה לבוא עם הרבה מצברוח, עם עין טובה, ולהנות המון!
נתחיל בדברים הטובים.
מחנה זו הזדמנות טובה להתגבש עם השבט שלך. שבט מגובש יניב עשיה משמעותית וחברות טובות לכל החיים. זו גם הזדמנות לפיתוח יכולות מנהיגות. שלך או של בנות אחרות בשבט. שבוע ימים אתן אחת עם השניה, בחום, בשטח. המחסומים יורדים, אפשר להכיר חברות חדשות.
במחנה לומדים דבר או שניים על עצמאות. לומדים להסתדר כמו שצריך גם בתנאי שטח.
מחנה סיירים באופן מיוחד הוא הזדמנות טובה להכיר את הארץ, להתחבר אליה ולאהוב אותה דרך זה. כל יום מטיילים, ביחד כל החברה, בכיף בנחת, במסלולים המהממים של הגליל העליון.
לומדים גם על איכות הסביבה. איך לחסוך בפסולת, ולהשתמש במה שיש.
מחנה זו גם הזדמנות מצוינת להכיר חברה דתית איכותית ששונה מהמקום ממנו את מגיעה. קיבוצניקים, עירוניסטים, מתנחלים, מושבניקים, מהצפון, מרכז, דרום. קיצור, אפשר בקלות לשבור סטריוטיפים.
דבר אחרון זה הפן הרוחני של המחנה. במחנה יש בית מדרש, רב ודמויות תורניות שאפשר לשוחח איתן. אני חשובת שיש גם פעילויות או שיעורים תורניים. השבת במחנה זו חוויה גדולה. קודם כל לומדים על הלכות שבת בשטח, שאני עד המחנה לא ידעתי על קיומן. ואז ההכנות לשבת של הפלטה והמקרר, ותפילות השבת ההמוניות, פעולות, מפקד, סעודה שלישית מרוממת. קיצור, אחלה חוויה. מומלץ בחום.
כשאני חושבת על חסרונות המחנה, עומד בפני הקושי של הניסיון בחברה המעורבת. את מכירה את עצמך, ויודעת האם בסיטואציה של ניסיון את עלולה ליפול. כלומר, האם המחנה יהיה עבורך חוויה טהורה כמו למרבית החניכים, או שתגררי אחר המיעוט השלילי.
לסיום, חשוב לי להדגיש, שעל אף כל התשבחות שכתבתי על המחנה, את זו שתחליטי מה טוב לך. יכול להיות שרכשת לך כבר את כל היתרונות שהמחנה יכול להציע. יתכן שאת בשלב מתקדם יותר, ולכן המחנה לא יתרום לך באופן משמעותי ואולי אף יפגע בתמימותך.
אם את מחליטה שהמחנה הזה לא מתאים לך אז תמצאי איזושהי פעילות אחרת שכן מתאימה לך. אל תשבי סתם בבית. חבל על החופש שלך..
העיקר זה לבוא עם הרבה מצברוח, עם עין טובה, ולהנות המון!
שמעי-זה המסע הראשון גמשלי נעבור את זה ביחד בעז"הבדמייך חיי
לכל מי שיוצא-בת-ישראל-וציון
כעיקרון הרא"ה היה המחנה השני שיצאתי אליו (אבל אתץ ניצנים אני בקושי מחשיבה, הרא"ה היה באמת המחנה הראשון (והיחיד עד לי"ט אב תשע"ב...) שיצאתי אליו) והיה לי קשה, אבל כמה דברים שעזרו לי להתגבר:
- מי אני שלא אצליח להתגבר על זה?? חושבים על אנשים בארץ ובאירופה בשנות ה-40 ועל מה שהם צלחו- ואם הם כן- למה אני לא???
- במחנה הזה למדתי כ"כ הרבה דברים חשובים לחיים, אבל אחד הדברים הכי שימושיים היה הכלל הבא- אנשים טובים נמצאים בכל מקום, אל תחששי לבקש עזרה (ומה המקרה הכי גרוע שיכול לצאת מיזה??? הרי במילא המצב לא טוב...). גיליתי מדריכה מדהימה שיודעת בדיוק איך לתמוך, חברות נאמנות עד הקבר וחברות שכ"כ כיף וטוב להיות איתן....
- עוד סיבה עיקרית שהמחנה היה הרבה יותר קל (חוץ מהחברות והמדריכה) היה מה שחפרו לני עליו כל המחנה (וכשאני כותבת חפרו אני ממש לא מגזימה, אני מפחיתה): קשה זה טוב! הקושי הזה רק מכשל אותך, קשה לך? מעולה! המשכת למרות הקושי? התגברת, ויותר מכך ההתגברות הזאת הוסיפה לאישיותך והפכה אותך לבן-אדם טוב יותר!
ועוד משהו בנושא הרמה הדתית-בת-ישראל-וציוןאחרונה
בתגובה הקודמת דיברתי על התגברות, ואני רוצה להדגיש שזה גם בנושא הדתי.
תאמינו או לא, באותה תקופה הייתי יותר "דוסה" ממה שאני היום, ולמרות כל השמועות שרצות, לא צתריך להתיחס אליהם "you shouldn't belive every thing you hear"
זה עובד *בדיוק* על אותו בסיס של התגברות על הקושי, על הכל. החברה הולכים עכשיו למפגש שבטי, ואת יודעת שיהיה שם "מושב ליצים", סתם צחוקים והדברים שלא מתאימים לשעה הזאת של הלילה וכו'
מתגברים ומכריזים לפני החברות שאני לא רוצה ללכת, במקרה הטוב כשייש חברה אחת או יותר שמבינה אותך, היא נשארת איתך ואתן יכולות לעשות שחנ"ש, להריץ צחוקים, וכו'. במקרה שלא, הולכים לחפש את סניף חולון (
), סניף אחר שייש בו את בת דודה שלך או חברה שלך, מאבדים את הבושות והולכים להכיר בנות אחרות, ולפעמים שמים לב לאיזו בחורה שיושבת לה לבד...
הרעיון הוא תמיד לבדוק האם זה עובר על הגבולות שלי, ולחפש את הדרך החוצה, תמיד צריך לבחור מצד אחד לא את הדרך הפשרנית (מי שמוותר לאחרים סופו לותר לעצמו, במקרים מסויימים...) אבל גם את הדרך שמוציאה אותך הכי פחיות מהחברה, לזמן הכי קצר. שוב, לא לבחור אף דרך על בסיס הפשרה, אבל לזכור ש"בתוך עמי אני יושבת", זה מה שאני אמורה לעשות.
תמיד יש את הדרך החוצה, ואלא אם כן את בסניף של צ'חצ'חים, ההתגברויות האלו ממש לא יהיו קשות, והמדריכים תמיד שם כדי לחץ אותך....
שבעז"ה יהיה בהצלחה, בכיף, ובהתרוממות לכולנו!
וסליחה על החירבושי רשא ששפכתי כאן בנדיבות...
הכנה מעפילים!-הגעה עצמית?? תודה ו..לילה טוב!!הכלטובה
פרטי, נמקי, הסבירי, השאלה שלך לא מובנת.בת-ישראל-וציוןאחרונה
נושא לדיון, פעילות-777-
אני מחפשת נושא לדיון לאחד הערבים בסיירים, הדיון פתוח לכולם אז זה אומר שמספר האנשים שיהיו שם לא מוגבל...הנושא צריך להיות מעניין, רציני אבל לא כבד מדי, משו שיהיה לחבר'ה מה להגיד עליו, מה להתווכח עליו. (משו בסגנון של שמירת נגיעה או משו כזה) זה דבר אחד..
אני צריכה גם עזרה בפעילות...אבל אני רוצה פעילות , לא פעולה עם סיפור משחק ומסר...אני לא רוצה מסר או משו עמוק..העניין של המשחק הוא רק בשביל הכיף והצחוקים. גם זה לא בשביל אנשים ספציפיים, אז בטח שיהיה הגבלה של אנשים אז אם יש לכם פעילות שאי אפשר עם יותר מדי אנשים אז זה מעולה...חוצמזה אני רוצה לעשות אתזה בשבת אז משו שלא צריך יותר מדי אירגון ושאפשר לשנות טיפה (למשל משחק שצריך דברים מסויימים כתובים, למשל שמות של המשתתפים או משו בסגנון). המשחק הוא בעיקרון בשביל בנים ובנות ביחד..! אז אם יש לכם תשתדלו להביא משו שיהיה אפשר לעשות ביחד אבל גם אם לא זה יעזור...
ממש תודה!
נושא לדיון---?!-
חילונים דתיים חרדים, איפה אנחנו? למי אנחנו באמת דומים? במה להם ומה להם? במה אנחנו מיוחדים? זה נושא סוחף, שמוערר תגובות ונקודות למחשבה רבות בגיל הזה..
משחק-- עתידות, שרושמים במלא פתקים כל מיני דברים לדוגמא- יתחתן בגיל 18, ילבש קרוקס בחתונה, יהיה מוכר שטיחים, יהיה הרב של ישראל וכו'... ואז מישו לוקח ומעביר למי שהוא חושב שזה מתאים לו, מי שקיבל לוקח פתק ומעביר וכך הלאה!! ובסוף כולם קוראים הכל!! זה שווה ומצחיק, במיוחד עם מלא פתקים מצחיקייםםם !!
בהצלחה חברה
תודה-777-אחרונה
הנושא ממש טוב, תודה! אבל יכול להיות בעיה במשחק הזה בסיירים כי לא באמת מכירים אחד את השני אולי זה יכול לעבוד אבל גם אי אפשר לדעת כמה ילדים יבואו..
דחוווף!(להלילה) מה רמת ההפרדה במחנה הכנה(מעפילים)?הכלטובה
הפעילויות המסלולים וכו' אני מסניף בנ"ע נפרד.. ב"ה!
תודה זה מאזה עזר לי...הכלטובה
^ בהכנה?? בהכנה זה מעורב... אין רובע מעורב להכנה.SimplePlan
או לפחות זה מה שאני יודעת..
היי גם אני יוצאת להכנה של מעפילים..~טלוש~
אני יוצאת לבד.. ולא בנפרד אז אני מפחדת רצח..
תחליטו יש בהכנה רובע נפרד או אין??הכלטובה
יש בהכנה רובע נפרד.נעמה*
יש רובע נפרד בהכנה..אדוני המשורר
אתה בטוח?שפרינצה
אם אני לא טועה בגלל שבהכנה מתנהלים כרובע ולא כעדה, ואין דבר כזה רובע נפרד (רק במחנה הנפרד) אז בהכנה גם העדה הנפרדת מתנהלת בתוך הרובע המעורב.
תקנו אותי אם טעיתי..
אף פעם לא שמעתי על רובע נפרד אבל יש עדה נפרדת...רפ"א
תלוי בכמותבניעקיבא
אם יש מספיק חניכים קוראים לזה רובע נפרד, ואם אין מספיק אז קוראים לזה עדה נפרדת.
זה במחנה עצמו.
לגבי ההכנה, אין לי מושג. אבל יש לכם רכזים- דברו איתם....
זה מה שאמרתי- בגלל שאין רובע נפרד,שפרינצה
אלא עדה נפרדת. וההתנהלות בהכנה היא כרובע ולא כעדה- אז בהכנה זה מעורב.
זה מה שאני יודעת ויכול להיות שאני טועה..
במחנה הרא"ה יש רובעיםמיכלCOC
ולא עדות.. ואז היה את הרובע הנפרד..
תגידו, מי יוצא למחנה הרא"ה??
אוקי סדר בבלאגןדואגת!
בכל מחנה יש רובעים- שמחולקים לעדות. בכל מחנה יש עדה נפרדת שבה עושים את המסלול עם המעורב והפעילויות הן נפרדות.
ב"ה בנ"ע הבינו את הצורך של הסניפים הנפרדים ויצרו רובע נפרד במחנה מעלות שבו גם המסלול, גם האוכל וגם הפעילות הם נפרדים.
כבר כמה שנים ברצף שהמחנה הנפרד הוא עם מחנה מעלות והשנה ב"ה הוא עבר למנה מעפילים.
במחנה הנפרד יש רובע ה-ו רובע בנים ורובע בנות. שבאמת אם אתה לא מחפש אתה לא תמצא. וכך גם בהכנה.
ואין שום קשר למספר החניכים שיוצאים...
אשמח לענות על עוד שאלות.
אפשר גם באישי.
אז..הכלטובה
גם בהכנה מעפילים יהיה נפרד לגמרי כולל מסלולים ופעילויות או רק במחנה עצמו? תודה.
>>שפרינצה
למחנה הנפרד יוצאים סניפים בודדים, שאם הייתם יוצאים אליו סביר להניח שהיית יודעת מזה..
אם אתם במחנה הנפרד- יהיה נפרד לגמרי.
אם את בעדה הנפרדת- בהכנה תהיו ברובע מעורב ובמחנה בעדות (שהם בתוך הרובע) נפרדות.
לא לגמרי מדויקבניעקיבא
או לפחות ככה ראיתי במחנות שיצאתי אליהם. היו שנים שבאותו מחנה בשנים מסוימות היה עדה נפרדה והיו שנים בהם היה רובע נפרד.
לגבי ההכנה, אין לי מושג.
אני בטוחה במה שאני אומרת.דואגת!
אין בכל מחנה רובע נפרד השנה לדוגמא יש רק במחנה מעפילים.
ואם אתה במחנה הנפרד אז זה נפרד לחלוטין.
באיזה סניף אתה? אני אגיד לך אם אתה במחנה או בעדה הנפרדת..
גם אני =)בניעקיבא
קצת עברתי את הגיל של מחנות. זה נאמר מניסיון של כמה שנים טובות בצוות מחנות.
רובע נפרד היה עד עכשיו במחנה מעלותדואגת!
ועכשיו הוא במחנה מעפילים.
למיטב ידיעתי בכל מחנה יש עדה נפרדת ולא רובע נפרד.
לפחות ככה זה ב5 שנים אחרונות... לפחות
שווה לי לצאת להכנה?? בקושי יוצאים להכנה מהסניף שליאופטימי=)
אני ב"ה מסניף נפרדהכלטובה
שיצא תמיד לרובע הנפרד שהיה במחנה מעלות והשנה במעפילים אבל זה פעם ראשונה שאני יוצא להכנה ואף אחד לא אמר לי אם זה נפרד לגמרי או לא, אמרו לי שזה תלוי ברכז מחנה...
אם תמיד יצאת למחנה הנפרד זה משהוא אחר..שפרינצה
נחכה כולנו ונראה איך הוא יתנהל השנה.. שנה שעברה היה נפרד גם בהכנה וגם במחנה.. כמובן שמי שמחפש-מוצא...
כשיצאתי- זה היה נפרד גם ההכנהדואגת!
..אופטימי=)
לפי מה ששמעתי אין...
את בטוחה שיש בהכנה רובע נפרד??אופטימי=)
לפי מה ששמעת אין...
לגבי מחנה ניצנים יש דבר כזה עדה נפרדת רובע נפרד?רפ"א
ככל הידוע לי, יש עדה נפרדת (בתוך הרובע המעורב)דואגת!אחרונה
תשעה באב | המקדש שבלב. אור בקצה המנהרה. הלכותממקום אחר =)
חבר'ה - שווה קריאה רק 5 דקות..
זה מחולק ל3 דברים שונים, ממש לא ארוך =)
וגם אם לא קראתם - אני אשמח אם תקפיצו בשביל אחרים
תזכו למצוות!!!
ולהזכירכם - לא אני כתבתי
דברים שבלב | המקדש שבלב
גשם על הכביש, ראיתי איש זקן יושב לבד ומחריש,
"לאן לפנות?" שאלתי, "לשמאל או לימין?"
"תלך ישר", כך הוא אמר, "ישר ותאמין".
אם לא תעשה לחברך מה שלעצמך כואב
אתה תמצא את הנתיב לירושלים שבלב. (אהוד בנאי)
*******
מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שנאת חינם שהיתה ביניהם. (יומא)
למה שנאת חינם כל כך נוראה שבגללה נחרב בית המקדש ויצאנו לגלות ארוכה?
שנאת חינם היא הגילוי של הקלקול הכי גדול. והוא המבט החיצוני. השטחי. שרואה רק את מה שגלוי ולא את הפנימי והנסתר.
ממה נובעת שנאת חינם?
יש מישהו שאינו מתנהג כמוני. שאינו מתלבש או חושב כמוני. הוא אינו קשור אליי. הוא אינו חלק ממני. מהחברים שלי. אני מתרחק ממנו.
לכל מעשה ודיבור שהוא אומר אני נותן פרשנות נלעגת ושלילית. לאט לאט אני בונה לעצמי קריקטורה לאותו אדם או ציבור שאני בטוח שהיא נכונה.
"החרדים האלה! רק משתמטים מהמדינה!" "המתנחלים האלה, כל הזמן מסתובבים עם נשק ביד ויורים בערבים!"
"השמאלנים האלה! - משתפי פעולה עם הערבים ורוצים רק להרוס את המדינה. רשעים!" והופ...הגיעה השנאה...
אני כבר לא רואה את המחבר ביננו. את הנשמה, את נקודת הקודש שבכל יהודי.
אני רואה רק שלילי. רק רע. לכן אני שונא אותו. זו שנאת חינם. פשוט סתם לשנוא. רק משום שהוא חושב אחרת ממני. הדבקתי עליו אוטומטית תווית ששמה אותו בקבוצת ה'לא טובים'. אולי אם היינו יושבים יחד ומדברים הכל היה נראה אחרת. עדיין לא היינו מסכימים, אך היינו מבינים זה את זה ולא שונאים.
בית המקדש הוא המקום של אחדות ישראל. המקום שבו כל ישראל חברים. שבו מיטשטשים ההבדלים החיצוניים ומסתבר שכולנו עובדי ה'.
בדור שיש בו שנאת חינם לא צריך להחריב את בית המקדש. הוא נחרב כבר מבפנים. כבר אין לו משמעות. השכינה הסתלקה והוא נשאר רק בניין יפה.
השלב הראשון לבניין בית המקדש הוא להחזיר את האהבה. להחזיר את המבט העמוק, שרואה את הקודש בכל יהודי בעם ישראל. שרואה שכל יהודי הוא אח שלי.
פשוט לאהוב.
"כשאני רואה שנאה אני אומר לעצמי: אני חייב לאהוב את העולם עוד יותר, כדי לתקן את השנאה.
נחליט במשך חמש דקות שנאהב מאוד האחד את זולתו". (הרב שלמה קרליבך)
לב אבות | אור בקצה המנהרה
כל האוכל ושותה בתשעה באב, אינו רואה בשמחת ירושלים; וכל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה (שו"ע).
צדיקים וחסידים, יראי ה' ואף אנשים פשוטים, בכו על ירושלים. אם כן, למה הם נפטרו ולא זכו לראות בבניינה ובשמחתה?
אפשר להבין זאת ממעשה מופלא שמופיע בגמרא.
חכמי ישראל, התנאים הקדושים, ראו ממרומי הר הצופים את בית המקדש ההרוס. פתאום ראו שועל יוצא מבית קודש הקודשים. את המראה הנורא הזה כבר לא יכלו לשאת. הם החלו לבכות.
לפתע שמעו צחוק גדול.
הביטו זה בזה וראו את רבי עקיבא מצחק. 'למה אתה צוחק?' שאלו.
'מה שראינו עכשיו הוא שיא החורבן'. הסביר ר' עקיבא, 'מצב נורא ואיום. הנבואה על החורבן התקיימה במלואה. מכאן והלאה אפשר רק לעלות. אם התקיימה הנבואה הנוראה בשיא חומרתה, ודאי שתתקיים הנבואה הטובה, על בניין ירושלים במלואה. מראיית החורבן הנורא אני מתעודד ושואב כוח'.
אמרו לו חכמים" "עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו!".
מי שמתאבל על ירושלים, מי שמבין עד כמה גדול החורבן שאין לנו בית מקדש, הוא יכול גם להתעודד.
אם החורבן הוא כה גדול, ודאי שהגאולה תהיה גדולה ועצומה, מכיוון שמידה טובה גדולה יותר ממידת פורענות.
הוא טועם כבר מעכשיו מקצת מבניין ירושלים ומשמחתה.
הלכות | צום תשעה באב
לאחר חורבן בית המקדש הראשון תקנו הנביאים לצום ארבע צומות, והחמור שבהם צום תשעה באב, שבו נחרב בית המקדש.
וצומות אלו נתקנו כדוגמת צום יום הכיפורים, שמשך הצום יממה שלמה, ואסורים בו חמישה דברים.
לאחר שנבנה בית המקדש השני, בטלו הצומות והפכו לימי ששון ושמחה.
כשנחרב בית המקדש השני, חזרו ארבעת הצומות לקדמותם.
לאחר שנסתיימה תקופת הגזרות הקשות, והגיעו ימים שבהם מצד אחד בית המקדש עדיין עמד בחורבנו ומצד שני לא היו עלינו גזרות קשות, אמרו חכמים שדין שלושה מהצומות - עשרה בטבת, י"ז בתמוז וצום גדליה - תלוי ברצונם של ישראל, "רצו - מתענין, רצו - אין מתענין".
אבל בתשעה באב, שנכפלו בו הצרות ושני בתי המקדש שעמדו לישראל חרבו בו, חייבים לצום בכל מצב. ואף בימי שלווה אין דינו תלוי ברצונם של ישראל, אלא כן זמן שבית המקדש עדיין חרב חייבים לצום בו כפי תקנת הנביאים. (מתוף 'פניני הלכה', זמנים י, א)
_____________
בע"ה שנזכה עוד היום, ממש עכשיו
לראות את בית המקדש בנוי, שנזכה לאהוב אחד את השני
ולראות את משיח צידקנו אמן!
למה יש מלחמות וכאב?!..מתוק מדבש
בסיעתא דשמייא!!
אחים יקרים שלי,
יש פה משהו באמת קטן, שאני מקווה שבע"ה יצליח לנגוע לנו בנשמה.
יאללה, תשעה באב, בואו ננסה קצת לחוש את החורבן.
סומכת עליכם שהשרשור יישאר למעלה
יש פה משהו באמת קטן, שאני מקווה שבע"ה יצליח לנגוע לנו בנשמה.
יאללה, תשעה באב, בואו ננסה קצת לחוש את החורבן.
סומכת עליכם שהשרשור יישאר למעלה
כל שנה כשמגיעים תשעת הימים, רובנו חושבים בשקט-בשקט, בלי שאף אחד ישמע:
'יוואוו!! מה הימים האלה תקועים לי עכשיו באמצע החופש?!
אסור לשמוע מוזיקה, אסור להתגלח, אסור להסתפר, אסור ללכת לים,
אסור ואסור ואסור..!
ועוד מילא באמת היינו מתאבלים על משהו שקרוב אלינו, שאנחנו יודעים מהו -
אבל מה בית המקדש קשור אליי עכשיו?
בחייאת, תנו לכייף קצת בחופש!!'
אסור לשמוע מוזיקה, אסור להתגלח, אסור להסתפר, אסור ללכת לים,
אסור ואסור ואסור..!
ועוד מילא באמת היינו מתאבלים על משהו שקרוב אלינו, שאנחנו יודעים מהו -
אבל מה בית המקדש קשור אליי עכשיו?
בחייאת, תנו לכייף קצת בחופש!!'
אבל יודעים משהו?! בית המקדש הזה, שנראה איזה ענתיקה,
החורבן שהיה לפני יותר מ2000 שנה, לא באמת כ"כ רחוק.
איך זה יכול להיות?!
בואו נצלול קצת לעומק של הדברים ונראה..
החורבן שהיה לפני יותר מ2000 שנה, לא באמת כ"כ רחוק.
איך זה יכול להיות?!
בואו נצלול קצת לעומק של הדברים ונראה..
--
שואה.
מי לא מכיר איזה סבא של חבר טוב שנהרג שם?
מי לא מרגיש שזה העבר של העם שלו?
מי לא מזדהה עם הכאב של עמ"י בזמן הזה?
אני חושבת שבאמת כ-ו-ל-נ-ו מרגישים שייכים לפוגרום הנורא הזה באיזשהו אופן.
מלחמת לבנון השנייה.
כולנו חווינו את המלחמה הזאת.
לכולנו, לצערנו, יש איזה קרוב משפחה\שכן\חבר של המשפחה וכו' שנהרג במלחמה הזו.
ואם לא דווקא במלחמה הזו, אז באחת ממלחמות ישראל האחרות.
אינתיפאדה.
לצערנו, כולנו שמענו בחדשות על הפיגועים.
כולנו מכירים אדם כלשהו שהיה נוכח באיזשהו פיגוע.
כולנו מכירים את חוסר האונים הזה, כששומעים שהיה פיגוע במקום שבו נמצא מישהו שאנחנו מכירים,
ואנחנו לא יודעים אם הוא בסדר או לא.
מי לא מכיר איזה סבא של חבר טוב שנהרג שם?
מי לא מרגיש שזה העבר של העם שלו?
מי לא מזדהה עם הכאב של עמ"י בזמן הזה?
אני חושבת שבאמת כ-ו-ל-נ-ו מרגישים שייכים לפוגרום הנורא הזה באיזשהו אופן.
מלחמת לבנון השנייה.
כולנו חווינו את המלחמה הזאת.
לכולנו, לצערנו, יש איזה קרוב משפחה\שכן\חבר של המשפחה וכו' שנהרג במלחמה הזו.
ואם לא דווקא במלחמה הזו, אז באחת ממלחמות ישראל האחרות.
אינתיפאדה.
לצערנו, כולנו שמענו בחדשות על הפיגועים.
כולנו מכירים אדם כלשהו שהיה נוכח באיזשהו פיגוע.
כולנו מכירים את חוסר האונים הזה, כששומעים שהיה פיגוע במקום שבו נמצא מישהו שאנחנו מכירים,
ואנחנו לא יודעים אם הוא בסדר או לא.
מישהו יכול לקום עכשיו ולומר לי שלא צריך לבכות על האירועים האלה?!
בוא נראה אותך גבר אומר ביום השואה שלא צריך לזכור את כל מה שקרה, שלא צריך לזכור את כל הנרצחים.
ברור לכולנו שמותר, צריך ואפילו חובה לבכות על האירועים האלו.
ברור לכולנו שצריך לציין את יום השואה,
שצריך להנציח את החיילים שנהרגו בשביל שנוכל לחיות במדינה הזו,
שצריך לכאוב את הכאב של המשפחות השכולות בפיגועים.
בוא נראה אותך גבר אומר ביום השואה שלא צריך לזכור את כל מה שקרה, שלא צריך לזכור את כל הנרצחים.
ברור לכולנו שמותר, צריך ואפילו חובה לבכות על האירועים האלו.
ברור לכולנו שצריך לציין את יום השואה,
שצריך להנציח את החיילים שנהרגו בשביל שנוכל לחיות במדינה הזו,
שצריך לכאוב את הכאב של המשפחות השכולות בפיגועים.
אבל פססט,
איך כל זה קשור לתשעה באב ולחורבן ביהמ"ק?
הלו, אנחנו אפילו לא קרובים עכשיו ליום הזיכרון וליום השואה!
הופה, שימו לב עכשיו טוב, ליסוד מפוצץ >>
השורש של כ---ל הצרות של עמ"י,
השורש של כל הפוגרומים, הפרעות, הפיגועים, המלחמות,
ה---כ---ל הוא בחורבן ביהמ"ק.
איך כל זה קשור לתשעה באב ולחורבן ביהמ"ק?
הלו, אנחנו אפילו לא קרובים עכשיו ליום הזיכרון וליום השואה!
הופה, שימו לב עכשיו טוב, ליסוד מפוצץ >>
השורש של כ---ל הצרות של עמ"י,
השורש של כל הפוגרומים, הפרעות, הפיגועים, המלחמות,
ה---כ---ל הוא בחורבן ביהמ"ק.
אנחנו צריכים להבין שחיים של חורבן, זה חיים שיש בהם ייסורים,
שיש בהם רצח,
שיש בהם מלחמות,
שיש בהם שואה.
אנחנו לא מתאבלים בתשעה באב רק על ביהמ"ק הפיזי,
אלא אנחנו מתאבלים על כל הצרות של עמ"י בכ--ל הדורות.
ביום הזה, אנחנו חייבים לבכות גם על האירועים שקרו בעבר הקרוב -
גם על הפיגוע בבורגס, שהיה ממש לפני שבוע וקצת, גם על הרקטות שלצערנו בשבת אשה נפצעה מהם קל, גם על החיילים שנהרגו ונפצעו במלחמות,
על ה-כ-ל.
ביום הזה, אנחנו צריכים להתחנן לאבאל'ה שבשמים שאנחנו לא יכולים יותר עם הצרות האלה -
שאנחנו חייבים גאולה, ועכשיו.
וככה, כשבאמת נתחבר לחורבן האישי והלאומי שאנחנו חווים בדור שלנו -
נוכל בעז"ה להרגיש גם את החורבן של כל הדורות - את המקור לכל הכאב של עמ"י - את חורבן בית המקדש.
יהי רצון שבעז"ה עוד השנה נזכה שתשעה באב יהפוך לנו מיום אבל ליום טוב,
ונזכה לראות בבניין בית המקדש במהרה בימינו!
אמן כן יהי רצון!
התלבטות!!אור15
זאת שמדריכה איתי בקיטנה הציעה לי לבוא איתם לשבוע עבודה מטעם בני עקיבא..באלי ללכת(זה נשמע כזה כיפי)אבל אני מכירה רק 2 בנות משם(ו2 בנים אבל..)והיא מנסה לשכנע אותי שאני לא ארגיש תקועה,אני אכיר אנשים חדשים ושממש כדאי שאני אבוא וזה.כדאי לי ללכת או שאני באמת ארגיש ממש תקועה??
גם הציעו לי להיות מדריכה בבני עקיבא(אבל בסניף אחר..ישלנו 2 בני עקיבא בעיר)וכנראה יהיו שם גם אנשים משם אז אולי כדאי שאני אכיר..?אבל גם לאבטוח אני אהיה מדריכה..וגם אם כן אני אעשה אתזה רק בתחילת שנה..(הם רק עכשיו גילו שלא עשיתי סמנריון הדרכה ואני צכה לעשות קודם..היו בטוחים שיש לי)
אז ללכת או לא?זה כולה 3 ימים..
ומתי הסמריון הדרכה?אני יכולה להצטרף למרות שאני מנעלה נכון?לפי משהבנתי..
באמת??אני יכולה להיכנס לפני??אדיייר!!אור15אחרונה
מאיזה סניף את?וואי הלוואי שזה משו אצל כל הבני עקיבא..אני אבדוק אתזה..תודה ממש!!
צוות יער- מחנה הרא"המיכלCOC
אהלן!
דרושים חבר'ה רציניים (בנים ובנות) מגיל 16 ומעלה, לצוות יער במחנה הרא"ה (במבואות ירושלים).
התאריכים שבהם צריך חבר'ה הם-
1.יא'-יד' אב (שבוע הבא, בהכנה)
2.יח'-כא' אב (מחנה שד"צ)
3.כב'-כה אב (מחנה יחד"י)
לא צריך להיות בכל המחזורים, אפשרי להיות רק במחנה אחד.
ממש צריכים אתכם.!!
מי שמעוניין:
יוס-
0526117055/0572706853
כב-כה זה יוצא יום שישי עד יום שני נראה לי זה טעות.רפ"א
תיקון טעות-מיכלCOCאחרונה
3. כה-כח אב..
רפ"א- תודה!!
מכשולים הם הדבר המפחיד הזה שאתה רואה,מתוק מדבש
בסיעתא דשמייא!!!
ברגע שאתה מסיט את עינייך מהמטרה. [הנרי פורד]
קרה לך פעם שהסתכלת באמת לעומק על הלכות שבת וחשבת לעצמך: 'איך אפשר לקיים את כל ההלכות האלה?! זה פוווול!! אין מצב שאני אצליח!'
או שעכשיו בחופש - גילית שאת צריכה לקרוא 2 ספרים שלמים באנגלית (!!), והקצב קריאה שלך באנגלית זה משהו כמו 3 עמודים בשעה -
ופשוט אין לך מושג איך תצליחי לעשות את זה?!
--
בפרשת השבוע שלנו [דברים] כתוב:
"רב לכם שבת בהר הזה, פנו וסעו לכם"
ה'מאור ושמש' דורש על הפסוק הזה ש..
לפעמים יש דברים בחיים שאנחנו מרגישים שהם פשוט גדולים עלינו ואין סיכוי שאנחנו הולכים לעבור אותם,
ובגלל זה אנחנו פשוט מחליטים לוותר לעצמנו מראש.
אבל בדיוק בגלל זה אבאל'ה שבשמים אומר לנו פה >>
"רב לכם שבת בהר הזה" - תפסיקו לחשוב על מה שעומד מולכם כמו איזה הר ענקי, שאין מצב שתצליחו לטפס עליו אף פעם.
"פנו וסעו לכם" - פשוט צאו לדרך ותאמינו בה' ובעצמכם.
זה כמו שלפני ששמתחילים מסלול בטיול חושבים שוואלה, אין מצב בעולם שנצליח להגיע לראש ההר הזה!
אבל אם פשוט יוצאים לדרך - מצליחים להגיע למעלה.
ככה גם בכל תחום בחיים - גם בעבודת ה' וגם בגשמיות:
אם נפחד אפילו לנסות להתגבר על המכשולים שיש לנו בחיים, ונתייחס אליהם כמו על איזה הר מפחיד -
אין מצב שנצליח לעבור אותם.
אבל אם למרות הכל נתמקד במטרה ונאמין בה' - נצליח להתגבר על כל מכשול.
אז שנזכה בעז"ה לא לפחד מהמכשולים האלה שיש לנו בדרך,
ולהצליח להתמקד במטרות שלנו ולהגשים אותן.
שבע"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!
שאלתי כבר אבל עכשיו זה יותר דחוף...הכלטובה
רעיון לסרט על הגירוש שמתאים לשבט ניצנים המליצו לי על 'משחק ביתי' אבל לא נראלי שזה מתאים...
אתה יכול להראות להם את "הפצמריוליס
האחרון"
ואגב, אני ממש מחפש את "משחק ביתי".. יש מצב שאתה מעלה אותו לכאן??
יש מצב שאתה מעלה את הפצמר האחרון?רפ"א
אין לי את זה. מצאתי את זה בגוגל לא זוכר איזה אתר..הכלטובה
נראה לכם ש"תפילת הנערות" יתאים לניצנים?רפ"א
לא מתאים בכלל...הכלטובה
מה אתה אומר...רפ"אאחרונה
הראינו להם את הסרט תפילת הנערות על ברקו בסניף הם היו כ"כ
רצינים ולקחו את הסרט ברצינות העלו שאלות והתעניינו שאותי זה ממש הפתיע
הסרט היה מצוין ואני בטוח שהם למדו המון!!
לא בטוח שהסר יתאים לכל שבטי הניצנים בארץ אולי אנחנו מיוחדים...