פורום אם שואלים, הלכתי לפרוק (עמוד 5)

זה כמו להתפלל על להזדקן

אבל הם חמודים נורא מה לעשות עם זה

היא כבר סוג של סגרה עם מישהו רק הם עוד לא עשו דור ישרים
כל הבית במתח
והיא עצמה עדיין בדיכאון קיומי ולא מבינה למה צריך להביא ילדים לעולם אכזר כל כך וכאלו דברים

אבל היא עדיין בדיכאון מהפטירה של אבא שלי.
היא לקחה את זה קשה מאד

טוב, חשבתי תמיד שיש אהבה זה משפר מצב רוח

אבל תכלס לפעמים זה רק זמני. כי אם יש לך בעיות הם הולכות איתך גם אחרי החתונה

בבקשה תבדקו שהיא מקבלת החלטות מתוך בחירה מושכלת ולא כי היא בדיכאון
היא תצטרך לחיות על זה אחר כך לתמיד

(מהדברים שאני רואה וחווה)

סליחה מירי.
זכור לי שאת מחבבת חתולים או שאני טועה?

באסה שרעב זאת תחושה שחוזרת על עצמה באופן יומיומי

מחר על הבוקר חוזרים הביתה, את יודעת
למרות שהיינו אמורים להישאר לחג
מקווה שלא יעצור אותנו שוטר

הסתכלתי על כולם שצמים ונראים חלשים וחשבתי לעצמי: מה באמת? יום אחד? יום אחד אי אפשר בלי?

בהצלחה.

אבל אם אטמי אוזניים אז אני ממליץ על הכתומות.

ללכת בדרכך היה נחמד, אבל הוא מדכא קצת.
הטרילוגיה של ברידג'ט ג'ונס נהדרת, אבל זו קמדיה דרמטית.

ולגבי הקבוצה - בוז עולם.

למה זה? אשקר ואגיד שאני לא יודע.

לא עומדת בצדיקות שלך תאמין לי

מורי ורבי הקדוש

אני צדיק כל כך נסתר שאפילו הקב"ה לא יודע על זה.

כבשה, לא חתן.




במחשבה שנייה, זה יכול להיות גם חתן.

בכללי קל לי בצומות, בתקופה הזו זה לא מורגש בכלל.

להכין אוכל לילדים שלך בצום זה עינוי סיני

ישנתי רוב הזמן
עכשיו הכל בסדר

איך היה לך מירי?

בדיוק נזכרתי איך זה היה השטחים שלי אכלו ואני לא
הייתי מכינה להם שקיות ממתקים ענקיות
אבל מרגישה בוגרת נורא אז התקזז
לי היה בסדר
קראתי ספר מעורר מחשבה
סיימתי את הספר השני של הארי פוטר
התפללתי ערבית ומעלה עם המון תחושות מעורבות והשתתפתי מרחוק בתפילות בבית הכנסת מתחת לבית שלנו
היה בסדר ממש, האמת

בכללי לא קל לי בצומות, וגם קצת אחרי.

נחמד שחזרת.

תודה.

לא ידעתי שזה קיים
ועכשיו כשאני יודעת אני רוצה שזה יישאר תמיד

אבל דיסני היה רק משל

זה היה פארודיה
על אלו שתמיד תוקעים לך זבנג לא קשור באמצע ההשראה

בכל מקרה כתבת יפה
והתמונה מהממת

לגבי מה שכתבתי - ה אולי נראה כמו ניסיון לא מוצלצח לשיר אבל לא התכוונתי שזה יהיה לירי או משהו, סתם תיארתי מה שראיתי שהיה מופלא בעיניי

כנ:ל התמונה - זה פשוט תיעוד של זמן ומקום יפים מאוד, אבל לא תמונה מוצלחת

אבל אחר כך המשכתי לאורך נחל כופר באמצע שום מקום בשביל חצי סלול והיה כיף באמת

 

מירי תקשיבי התחלתי לרכב על אופניים יאאאא אני ככה מלקנות לי

נראה לי אני באה איתך לשם ליום צילום ורכיבה

יאללה חייב

איזו קומפוזיציה!

בכותרת רציני

בתוכן חצי 

(היא יפה אבל לא בגלל הקומפוזיציה)

אם כן בבקשה דברו איתי על זה. 

פגעתי בך באיזושהי דרך?

אבל בסוף החזרת אותו אז הכל בסדר.

 

 

או שאי פעם היה אכפת לי בכלל

גמר חתימה טובה

לא אשמתך

חוץ מזה ש...

אבל אני אעזוב

במיוחד ש...

אני לא יודעת אם פגעתי במישהו מכם כי לא אמרתם,
אבל סליחה בכל מקרה
וגמר חתימה טובה.

וסליחה שאני נאלמת, זה לא קשור לאף אחד.

נרדמתי רק ב3 וחצי.
והתעוררתי ב7.

בוז.

קראתי שזה קשור

את עוזבת את הקבוצה ואז אנחנו צריכים להשלים לך פערים /נוזף/

 

מאז האשפוז האחרון פחות הקפדתי ומסתבר שיצאתי מקיטוזיס (אני יודע לפי ספירת הקיטונים מבדיקות הדם שעשיתי בתחילת השבוע) - ובאמת בשבועיים האלו היתה לי עייפות נוראית, כל הזמן.

עכשיו חזרתי להקפיד (אמנם לא כמו ממש בהתחלה) - וכן, עברה העייפות וכנראה שגם העירנות המוגזמת קשורה לזה (או לפחות גם לזה). זה גם קרה לי כשהתחלתי.

הלכתי לישון בשמונה וחצי, העירו אותי באחת עשרה ומאז אז לא הצלחתי להירדם.

אתמול דבורה התקשרה לבקש שאקדים לקחת את הילדים ב12, אמרתי לה שאני עובד בלילה אז אני ישן אבל אם זה חשוב אני אעשה מאמץ, היא אמרה שזה חשוב אז הסכמתי.

ישנתי 3 וחצי שעות, קמתי (עייף מאוד) ויצאתי. כשהגעתי הילדים לא היו מוכנים בכלל והיא התחילה להכין להם אוכל "התקשרתי להגיד לך שתבוא ב14 ולא ענית". תודה רבה, התקשרת כשכבר הייתי בנהיגה בדרך לכאן.

בקיצור גם סתם קמתי מוקדם וגם הייתי צריך לחכות להם כמעט חצי שעה בחום.

אם הייתי אשת מקצוע הייתי אומרת הצבת גבולות
אבל אני לא אשת מקצוע והיא האמא של הילדים שלך ומה אם זה באמת היה חשוב

זה נכון מה שאת אומרת, אבל לא ממש קשור לכאן.

 

אסביר:

דבר ראשון; זה נכון שאני בדרך כלל הולך לקראתה, וזה נכון שהיא מנצלת.

אבל זה לא שאני עושה דברים שאני לא מוכן, אם יש לי משהו שחשוב לי אני לא אוותר בשביל ללכת לקראתה. ואני החלטתי שזו המשוואה מבחינתי - השאלה אם מתאים לי או לא, והשיקולים של היחס כלפיי (ככל שהולכים לקראתה היחס גרוע יותר) או אם היא מנצלת לא משנה לי כי ב"ה אני כבר לא בקשר איתה וההתנהגות שלה זה עניין שלה עם עצמה.

דבר שני; לאחרונה היא הגזימה ואכן הצבתי גבולות (שלא כהרגלי ולמרות שלא בטבע שלי לעשות דווקא, אבל עשיתי את זה כדי להבהיר שיש גבול).

[התחלתי לספר מה היה אבל זה היה ארוך וחפרני מדי אז מחקתי] 

 

כאן זה פחות קשור לגבולות כי זה לא משהו מוגדר אלא ההתנהגות שלה עם אנשים (סיפרתי לכן מה היה עם הפגישה בזום. גם אחרי חודש בפגישה החלופית היה קטע שדיברו איתה ופתאום באמצע השיחה היא התחילה שיחה של העבודה, ושכחה להוריד את הקול). ואין מה לנסות לשנות את זה קודם כל כי זה לא ענייני ודבר שני זה דבר שלא ישתנה.

מבינה מה שאתה אומר, אבל אולי כדאי למתוח את הקו קצת יותר קרוב לכיוון שלך
כלומר, לא להתעקש רק בדברים שמאוד מאוד מפריעים לך, אלא גם בדברים שסתם מפריעים לך, או אפילו דברים שסתם לא מתחשקים לך
המחוייבות שלך עכשיו היא כלפי הילדים ולא כלפיה בכלל (וזה קו שיכול להיות מטושטש לפעמים כי לפעמים זה מתערבב)

שעות שינה זה אוברייטד.

וגם על דברים כמו מפגש עם חברים או אפילו אם פשוט אין לי כוח אני גם אומר לא.

 

לגבי המחויבות: זה נכון חלקית - נכון שהמחויבות היא כלפי הילדים, אבל המחויבות היא משותפת, ושותפות היא גם סוג של מחויבות. מה שאני הולך לקראתה זה לא כי אני מחויב לזה.

לישון זה חשוב ימל

באמת

וכן, לזה התכוונתי במתערבב

 

אני מביא לילדים שקית הפתעות עם חטיף ממתקים ופתק כל שבת שהם לא איתי וכך גם לפני שבועיים. בנוסף יש ילד בגן של הקטנצ'יק שהוא אלרגי לחלב אז אסור להכניס מוצרי חלב לגן והקטנצ'יק אוהב רק שוקולד בלחמניה אז קניתי לו שוקולד פרווה אבל היא מכינה לו דברים אחרים והוא פשוט לא אוכל את זה, כשלקחתי אותם לפני שבועיים הוא ביקש שאקנה בשבילה שהיא תשים לו. בקיצור ביום שישי לפני שבועיים הבאת להם את השקיות ואת השוקולד, והקטנצ'יק נורא התרגש אז הוא הוציא את השוקולד מהשקית להראות לה והצנצנת התנפצה על הרצפה, אחר כך השוקולד ששמתי להם בשקיות נמס. היא התעצבנה והתקשרה לצעוק עליי שעכשיו היא צריכה לנקות את השוקולד "שאתה הבאת".

אמרתי לה שקודם כל תירגע ולא תצעק עליי ליד הילדים (שמעתי אותם ברקע) ואז היא עוד יותר התעצבנה ואמרה לי שאני לא אדבר כי אני בכלל לא לוקח אותם לשבתות יותר. אמרתי לה ששבת שעברה הם היו אצלי וסה''כ 2 שבתות לא לקחתי אותם כי 2 שבתות הייתי באישפוז, אז היא אמרה שגם 2 ימי חמישי לא לקחתי אותם ושאני צריך עכשיו להשלים, אמרתי לה שהם היו אצלי בימים חמישי עד ראשון באותו שבוע, ולפני זה בשני ושלישי, שזה מעבר למה שהם היו אמורים. היא אמרה שהיא הלכה לקראתי שהיא לא התקשרה לאמא שלי כשהייתי באישפוז שתיקח אותם אז אני חייב לה. אמרתי לה שמעכשיו אני לא הולך לקראתה יותר והכל יהיה לפי ההסכם וזהו. יום אחרי זה היא ביקשה שאקח אותם יומיים נוספים (שזה אומר נסיעות וכו') וגם בשבוע שאחריו אבל אמרתי שלא למרות שסתם ככה הייתי מסכים לפחות חלק.

 

בשבוע שעבר הדהד לי המשפט שהיא אמרה לי בטיפול הראשון שלנו, אחרי שהמטפלים הסבירו לנו מה התהליך שקרה בזוגיות שלנו לדעתם - "זו בעיה שלך שהרגלת אותי לטוב מדי".

אמנם בתהחלה ראיתי את זה כזריקת אחריות, אבל עם הזמן הבנתי שיש צדק מסוים במשפט הזה.

איזו האשמה מטופשת

וואו

 

איך אתה?

אני בסדר.

עשו לי שלשום בדיקות בבית חולים והכל תקין, וגם חזרתי לעבודה.

בקיצור, אמנם עדיין אסור לעשות ספורט אבל חוץ מזה חזרתי לאיתני. 💪

הייתי קרובה לשדה

והיום אני הולך לעבור ליד הבית שלך לפני העבודה.

פעמיים.

אני נוסע לבני ברק אז אעבור שם בהלוך ובחזור.

הוא מלא ברסלבים שחוזרים מאומן

הכבישים הפנימיים די ריקים, אבל איפה שאני עובד יש אנשים כמעט כרגיל.

הנה הזמנה אישית:

 

@כישוף כושל מה שלומך?

מה קרה שירה

למה חרא

@ים אהבה ~ מה שלומך?

זה משנה לנו כי אכפת לנו ממך ולכן אנחנו רוצים לדעת מה שלומך.

 

אם כי אני מודה שלך זה לא ישנה כלום, השאלה נובעת ממניע אגואיסטי לחלוטין.