אוףימ''ל
מה קרה ימלושסלט
סתם קרה משהו מתסכל, עבר.ימ''ל
ישנתי 3 וחצי שעות, קמתי (עייף מאוד) ויצאתי. כשהגעתי הילדים לא היו מוכנים בכלל והיא התחילה להכין להם אוכל "התקשרתי להגיד לך שתבוא ב14 ולא ענית". תודה רבה, התקשרת כשכבר הייתי בנהיגה בדרך לכאן.
בקיצור גם סתם קמתי מוקדם וגם הייתי צריך לחכות להם כמעט חצי שעה בחום.
באמת ממש מתסכלפסידונית
אבל אני לא אשת מקצוע והיא האמא של הילדים שלך ומה אם זה באמת היה חשוב
אממימ''ל
זה נכון מה שאת אומרת, אבל לא ממש קשור לכאן.
אסביר:
דבר ראשון; זה נכון שאני בדרך כלל הולך לקראתה, וזה נכון שהיא מנצלת.
אבל זה לא שאני עושה דברים שאני לא מוכן, אם יש לי משהו שחשוב לי אני לא אוותר בשביל ללכת לקראתה. ואני החלטתי שזו המשוואה מבחינתי - השאלה אם מתאים לי או לא, והשיקולים של היחס כלפיי (ככל שהולכים לקראתה היחס גרוע יותר) או אם היא מנצלת לא משנה לי כי ב"ה אני כבר לא בקשר איתה וההתנהגות שלה זה עניין שלה עם עצמה.
דבר שני; לאחרונה היא הגזימה ואכן הצבתי גבולות (שלא כהרגלי ולמרות שלא בטבע שלי לעשות דווקא, אבל עשיתי את זה כדי להבהיר שיש גבול).
[התחלתי לספר מה היה אבל זה היה ארוך וחפרני מדי אז מחקתי]
כאן זה פחות קשור לגבולות כי זה לא משהו מוגדר אלא ההתנהגות שלה עם אנשים (סיפרתי לכן מה היה עם הפגישה בזום. גם אחרי חודש בפגישה החלופית היה קטע שדיברו איתה ופתאום באמצע השיחה היא התחילה שיחה של העבודה, ושכחה להוריד את הקול). ואין מה לנסות לשנות את זה קודם כל כי זה לא ענייני ודבר שני זה דבר שלא ישתנה.
שעות שינה מספיקות בלילה זה לא משהו חשוב בעיניך?פסידונית
כלומר, לא להתעקש רק בדברים שמאוד מאוד מפריעים לך, אלא גם בדברים שסתם מפריעים לך, או אפילו דברים שסתם לא מתחשקים לך
המחוייבות שלך עכשיו היא כלפי הילדים ולא כלפיה בכלל (וזה קו שיכול להיות מטושטש לפעמים כי לפעמים זה מתערבב)
פחותימ''ל
שעות שינה זה אוברייטד.
וגם על דברים כמו מפגש עם חברים או אפילו אם פשוט אין לי כוח אני גם אומר לא.
לגבי המחויבות: זה נכון חלקית - נכון שהמחויבות היא כלפי הילדים, אבל המחויבות היא משותפת, ושותפות היא גם סוג של מחויבות. מה שאני הולך לקראתה זה לא כי אני מחויב לזה.
שעות שינה זה הכי אנדראסטימייטד שישפסידונית
לישון זה חשוב ימל
באמת
וכן, לזה התכוונתי במתערבב
טוב, הנה החפירהימ''ל
אני מביא לילדים שקית הפתעות עם חטיף ממתקים ופתק כל שבת שהם לא איתי וכך גם לפני שבועיים. בנוסף יש ילד בגן של הקטנצ'יק שהוא אלרגי לחלב אז אסור להכניס מוצרי חלב לגן והקטנצ'יק אוהב רק שוקולד בלחמניה אז קניתי לו שוקולד פרווה אבל היא מכינה לו דברים אחרים והוא פשוט לא אוכל את זה, כשלקחתי אותם לפני שבועיים הוא ביקש שאקנה בשבילה שהיא תשים לו. בקיצור ביום שישי לפני שבועיים הבאת להם את השקיות ואת השוקולד, והקטנצ'יק נורא התרגש אז הוא הוציא את השוקולד מהשקית להראות לה והצנצנת התנפצה על הרצפה, אחר כך השוקולד ששמתי להם בשקיות נמס. היא התעצבנה והתקשרה לצעוק עליי שעכשיו היא צריכה לנקות את השוקולד "שאתה הבאת".
אמרתי לה שקודם כל תירגע ולא תצעק עליי ליד הילדים (שמעתי אותם ברקע) ואז היא עוד יותר התעצבנה ואמרה לי שאני לא אדבר כי אני בכלל לא לוקח אותם לשבתות יותר. אמרתי לה ששבת שעברה הם היו אצלי וסה''כ 2 שבתות לא לקחתי אותם כי 2 שבתות הייתי באישפוז, אז היא אמרה שגם 2 ימי חמישי לא לקחתי אותם ושאני צריך עכשיו להשלים, אמרתי לה שהם היו אצלי בימים חמישי עד ראשון באותו שבוע, ולפני זה בשני ושלישי, שזה מעבר למה שהם היו אמורים. היא אמרה שהיא הלכה לקראתי שהיא לא התקשרה לאמא שלי כשהייתי באישפוז שתיקח אותם אז אני חייב לה. אמרתי לה שמעכשיו אני לא הולך לקראתה יותר והכל יהיה לפי ההסכם וזהו. יום אחרי זה היא ביקשה שאקח אותם יומיים נוספים (שזה אומר נסיעות וכו') וגם בשבוע שאחריו אבל אמרתי שלא למרות שסתם ככה הייתי מסכים לפחות חלק.
בשבוע שעבר הדהד לי המשפט שהיא אמרה לי בטיפול הראשון שלנו, אחרי שהמטפלים הסבירו לנו מה התהליך שקרה בזוגיות שלנו לדעתם - "זו בעיה שלך שהרגלת אותי לטוב מדי".
אמנם בתהחלה ראיתי את זה כזריקת אחריות, אבל עם הזמן הבנתי שיש צדק מסוים במשפט הזה.
מעצבן רצח.פסידונית
איזו האשמה מטופשת
וואו
וואי היא נשמעת לא מאה בכללים אהבה ~אחרונה
אני אוהבת איך אחרי שנים אפשר לומר הכל כי לא אכפתסלט
לקרוא את השרשורים פה זורק אותי אחורה כמו כף הקלע
וכל כך הרבה דברים שלא אמרתי
לא הייתי מסוגלת בכלל לספר
אלוהים
הלוואי והייתי יכולה להראות לשרה כמה טוב יכול להיות.
אני לא אוהבת לחשוב על עצמי בתור בנאדם אומללסלט
אבל יש משהו שקצת שובר אותי כשאני צריכה להראות את כל החרא שאני עוברת לאנשים מבחוץ.
אפילו להכניס מנקה הביתה שתראה את כל הבלאגן קשה לי
אני חושבתסלט
די להיות פתטית
אני לומדת לאהוב.פסידונית
אני יודעת איך זה קורה לאחרים
אני חושבת שאני מתחילה לדעת איך זה לאהוב בעצמך.
אהבה זה כשמישהו רואה אותך, זה כל הסיפור.
מכיר את השומה על הכתף, יודע מה את אוהבת לאכול, ממה את מפחדת ואיפה את מרגישה אשמה עד מוות.
אהבה זה לראות
ומשהו בנפש שלי התרחב ואני מסוגלת ליותר ואני באמת אוהבת עכשיו, גם אם לא רומנטית
וכמו שדניאל אומר זאת ספירלהפסידונית
זה יפהפהסלט
לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך
טוב את צודקתפסידוניתאחרונה
מתגעגעת לחור תחת הזהסלט
להיות מפורסמת זה נחמד חלקית בלבד
לאף אחד לא באמת אכפת ממך
ואני שוב לבד אבל מוקפת באנשים
ויש את הפחד החדש הזה מלהיפתח בפני אנשים חדשים, שמא גם אותם אצטרך לעזוב בפתאומיות כי הם לא באים למר כלפון טוב בעין
את לא צריכה לעזוב אף אחד כי הוא לא בא טוב בעין של אף אחדפסידונית
(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)
זאת היתה הסיבהסלט
הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת
הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי
והכל כל כך מגעיל
את לא צריכה את עמותת הילל.פסידונית
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש
אני מפחדת מזה ממש מירי. רועדת מפחדסלט
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה
אני האחרונה שיהיו לה תשובות לזה האמתפסידונית
האמת את צודקת לגמריסלט
יהיה בסדר.פסידונית
אני רוצה להגיד לך עוד משהופסידונית
דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.
אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.
זה ברורסלט
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה