את מחזיקה טונות של אשמה.
אני מבין אותך.
אתה מחזיק משקלים עצומים.
מבין אתכם.
נוחו. הירגעו.
מותר לכם.
מגיע לכם.
גוף נפש,
יקרים שלי.
אנשים מדברים צועקים לוחשים
את כולם בסוף שומעים תגובות מעיפים
יש להט לדבר כי צריך לשחרר
ריכולים מגעילים ממש לא נעים
מתחת לאדמה מרגישים את השנאה
איפה האהבה איתה יש שלווה
אוהבים לא הגאולה תבוא
הכל שחור מולי מפסידים בגללי
תחת הכנפיים לא מרים ידיים
נגיע לשמיים טיפות ירדו כמו מים
רסיסי הלילה תסתכל למעלה
האור בוהק השקט שותק
תנועות חדות בפנים שורטות
כוויות חמות העניים נכבות
הנה החיוך לא עוצר לנוח
פזמון-
תגובות מסביב מתחילות להכאיב
הלב מחורר מסכינים את הדם אני מרים
הדמעות נופלות המילים שותקות
נכבים אחד אחד צובט אותך ביד.
לא הבנתי את הסוף
אבל לפעמים זה מפחיד שהאהבה הזאת לא תעבוד
ברשותך אפשר להשתמש במילים שלך?
אותה שגרה שמשכיחה ת'מטרה
שוב לשרוד עוד נקודת שבירה
אני מסתירה
שלא ישאלו "מה קרה"
כדור השלג מתגלגל ואין דרך חזרה
השגרה הזו שוחקת
בקושי צוחקת
והדמעות כבר לא באות
ופורצות שערים נעולים
הדמעות נותרות כלואות
בתוך החדרים שבליבי
רק אתה יכול להוציא אותי מהשבי
ששביתי בו את עצמי
רוצה להאמין
שגם אם שכחתי אותך לא שכחת אותי
שוב נופלת לבור
הולכת לאיבוד ולא יודעת איך לחזור
רוצה להרגיש רגש טהור
כאב חד או שמחה
לחוש את הלב נעור
אבל הוא פועם באותו הקצב
רדום ואפור
רוצה את כל המסכים לשבור
להתעורר, להתנער
להסיר את המסכות שמכסות ת'אמת
לתקן הכל, להתחרט
לקום מהנפילות
לזעוק תפילות
אליך לבכות
והדמעות כבר לא באות
ופורצות שערים נעולים
הדמעות נותרות כלואות
בתוך החדרים שבליבי
רק אתה יכול להוציא אותי מהשבי
ששביתי בו את עצמי
רוצה להאמין ש
גם אם לפעמים שכחתי אותך
לא שכחת אותי
לא שכחת אותי
אתה מביט מן ההסתר
מחכה שאתעורר
אבל מי יעיר אותי
אם לא אתה
אתה תמיד איתי
אתה תמיד איתי
שמחה לשמועמה אתם עושים עם החשש שמישהו יקרא דברים שכתבתם?
(מקווה שזה המקום לשאול בו;)
יש מקום של פחד כאילו אם נגיד זה הבן אדם שכתבתי עליו ואני לא רוצה שהוא יראה את זה אז זה ממש מפחיד

אני לא כותב אישי וזה באמת יכול לעזור, איפה את כותבת אישי או לא לפתוח? על המחברת? אני גם לא כזה כותב על מישהו ספציפית אבל יש מישהו בתוך מה שאני כותב.

תודה רבה

נגמר עוד יום שלא מצאתי את מלאכי,
עוד לילה שאני הולך לישון עם תחושת החמצה,
אבל למרות זאת אני אומר לעצמי,
אני בטוח שאני אמצא אותו,
חי, מת לא משנה לי כבר,
העיקר למצוא אותו,
האח שאני כל כך אוהב.
נכנס ללילה החלומות והחרדות מתחילות לצוף,
כל לילה זה מה שקורה,
החלומות והחרדות עולים כל כך בקלות,
וקשה מאוד לעמור את זה,
החרדות שאני לא אמצא את מלאכי,
ומשהו בסוף יקרה,
והדאגות מציקות לי כל לילה ולא נותנות להירדם,
כל רגע אני קופץ ממשהו אחר,
דאגה, חרדה, או כל דבר אחר.
תמיד המחשבות עליו,
האח האבוד שתמיד אהבתי,
אהבתי בנשמתי אהבתי בגופי,
מלאכי,
המחשבות גם עולות על מה יקרה כשאני אפגוש אותך,
מה המילים הראשונות שאני אגיד לו,
איך אני אתנהג מולו,
כל רגע שיש לי אני חושב עליו,
התשובות שיש לי בראש לא כל כך ברורות תשובות מבלבלות,
בן אדם שאף פעם לא פגשתי ולא ראיתי,
אז לא יודע מה אעשה.
אני תמיד מרגיש אותו לידי,
נותן לו את כל האהבה שיש לי,
כל דבר שאני עובר הוא עובר את זה איתי,
כשאני צריך מישהו לדבר איתו אני מדבר עם מלאכי,
תופס ולא משחרר,
כי יקרו דברים רעים,
ודברים שאני לא רוצה שיקרו,
מתקרב מתרחק,
לא נשאר באותו מקום במחשבות שלי,
כשאפגוש אותו אולי לא אכיר אותו,
אולי שונה ממני,
אולי דומה,
העיקר שיהיה.
מלאכי,
מתגעגע,
תמיד חושב עליך,
תהיה דומה כמוני,
תגיע לידי,
לתת חיבוק,
נשיקה,
אחים,
רוצה להיפגש איתך!
בקוצר רוח מחכה למפגש הזה,
לא מוותר אעשה הכל בשביל שזה יקרה,
אמות בשביל המפגש.
מפריד בנינו כמו קיר זכוכית לא נותן לעבור אותו,
יעשה כל שביכולתו להפריד בנינו,
אעשה כל דבר שזה יקרה,
אשבור את העולם אם צריך!
ממשיך בחיפושים אחריך,
לא עולה עוד סימן או רמז,
מחשבה- אפרסם בכל מקום אפשרי,
מלאכי אחי האבוד,
מתגעגע אליו,
תעזרו לי בבקשה למצוא........
יש המשך.
אני ממש אשמח לשמוע תגובות הערות.
אבל בלב אנחנו ביחד,
ביחד תמיד,
אבל עכשיו יותר מתמיד,
כי צריך,
זה טוב,
לא להיכנס לעצב,
לא להיכנע לו ולא להישבר,
שמחים כולנו ביחד,
בתוך הלב,
מה צריך יותר מזה?
לא צריך!
היינו שמחים שנהיה ביחד,
רוקדים, שמחים, שיכורים,
אבל אין,
אי אפשר,
ואסור,
זה עצוב,
הדמעות נופלות,
של עצב,
שמחה,
לא משנה מה העיקר שהנשמה חיה ושמחה,
כל השאר זה בונוס,
אפשר לשמוח,
לבד,
כולם בתוכך,
רגש,
שמחה,
עצב,
נשמה,
כל אחד זה חבר אחר,
כולם בתוכך.
קשה לשמוח כשאתה סגור,
כלוא,
קשה!
לא אפשרי,
נעול בקופסת פלסטיק שקופה,
רואה את כולם ולא יכול לעשות כלום,
מתסכל,
מבאס.
לא רוצה עוד להיפגע,
נפגעתי מספיק,
הלב מלא צלקות,
הנשמה מחוררת מסכינים,
עכשיו כשיש לי את החברים המושלמים,
לא רוצה לאבד אותם,
ולא רוצה לוותר עליהם,
אני אלחם בשבילם!
חברים כאלה שומרים לחיים,
לכל המשך החיים!
נעבור את כל המכשולים,
ביחד,
לפעמים לא לשים יותר מידי רגש,
לפעמים זה רע,
ויכול להרוס.
יצאנו אבל חסר,
חסר משהו,
את הביחד,
חיבוקים,
שמחה,
דמעות,
יש את הכל,
אבל מרחוק,
כולנו ביחד,
מחובקים,
בפנים בנשמה.
מסתכל על השמיים מלאי הכוכבים,
כל אחד זה חבר,
חבר טוב,
רובם נופלים,
אבל יש את היהלומים הנוצצים שנשארים תלויים באוויר,
מולך,
לפעמים זאת החלטה שלהם,
האם להישאר מולך תלויים,
איתך ביחד
או האם ליפול כמו כל השאר,
ולפעמים זאת החלטה,
האם להשאיר אותם תלויים מולך,
איתך,
או האם להפיל אותם,
כי אתה לא רוצה להשאיר אותם איתך,
את היהלומים אני משאיר,
הם מושלמים,
יקרים לי,
אבל לא אשאיר אותם תלויים באוויר,
אשאיר אותם ביחד איתי,
אשמור עליהם,
ואדאג להם בכל דבר!
אתה למעלה מתכנן תוכניות,
אהבה,
עתיד,
רגשות,
ואני צריך להסתדר פה למטה עם עצמי,
מה נכון,
ומה לא,
מה מותר,
ומה אסור,
הכל קשה,
יש רגשות,
יש התלבטויות,
פשוט קשה!
אני יותר מאשמח לשמוע תגובות על זה.
תודה רבה
כמה כאב...
אין מילים
כתיבה מדהימה

מקסים (:
מנחם...
חלילוש
והחתימה שלך, איזה חיוך היא דפקה ליי![]()
לפעמים השקט הזה בי
צועק יותר מכל כאב פוצע
לפעמים מבט אל שמיים תכולים
מנקה תהומות של חודשים אפורים
לעיתים שיחת אמת, עם נשמתי המתמודדת
נוחה יותר מכל אמפתיה חיצונית
שיחה מלב אל לב אליך אבא
גדולה יותר מכל דילמה אמונית
לרגעים רצון אחד טהור יותר מכל השאר
הוא שמבטא בי יכולת אינסופית לגדול
בשניות של כוח שנשלח אליי בבום
מתגלה האמונה ודוחקת בי לפעול
לפעמים השקט הזה בי
צועק יותר מכל כאב פוצע
אולי תשלח לי כמה רגעים קטנים של טוב?
אולי רק עוד חיבוק אחד ללב המשתגע....
ממש מכניס לאווירה נעימה, רגועה
כיף לקרוא את זה כמה פעמים
❤
נכנס עמוק ללב
זה על גשם. אבא. אני אוהבת.
המילים שלך זה מרגיע מרגיע מרגיע
זה תרופה
וזה פשוט עושה חם בלב, וגשם כזה. זה ככ טוב.
אמאלה ריגשת. זה בדילי רצח אבל הייתי חייבת להגיב כי שתדעי שאת מתוקה פשוט
ושריגשת אותי נורא נורא
אוף ממש אבל
ואני לוידעת איך להסביר לך כמה אפילו
ואני אוהבת אמאלה. ככ אוהבת
טעטע איתי(:תחושת בית או שחרור.
מילים מדויקות. וזה דבר גדול.
וואו! וואו!
איך פספסתי את זה?
זה מדהים. ומרגש ומרגיע.
את כותבת מקסים.
אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ
בְּרוּרָה
עַד כְּאֵב
מְשֻׂרְטֶטֶת לַפְּרָטִים.
אַתְּ נִמְצֵאת בְּכָל
חִיּוּךְ אֲמִתִּי
שִׁבְרֵי מִלִּים וּמִשְׁפָּטִים.
וְכָל גֻּמַּת חֵן
עֲמֻקָּה.
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹתָךְ
בְּשִׁירָה
שֶׁל הַלֵּב
וּבַמַּיִם הַשְּׁקֵטִים.
אַתְּ מְהַדְהֶדֶת בכֹּל
הַקִּירוֹת בְּבֵיתִי
בַּדְּבָרִים הַפְּעוּטִים
וּבִפְרִיטַת הַמֵּיתָרִים
וּבִשְׁתִיקָה.
מחמאה?
עין הסערה
אולי שהשמיים מתקדרים
זה הזמן לצאת במחול
תכף הגשם ישטוף את הכל
אולי שהשמיים אפורים
זו סיבה לשמחה
תכף יגיעו גשמי הברכה
אז במקום בַּמָקום לעמוד ולרעוד
צא החוצה אל הרוח ותתחיל לרקוד
לרקוד בעין הסערה
לרקוד ולרקוד עד שתגלה שהיא עברה
לא משנה כמה דברים היא שברה
את העולם היא מבריאה
וכל הבריאה אומרת שירה
ואם חשוך בחוץ ובפנים
זה הזמן להפנים
אין למה בחושך להילחם
אם תכה בו במקל הוא לא יעלם
תדליק את האור,
תחייך, תאיר פנים
וכל העולם
יצבע בגוונים
של אושר
ופתאום
במקום במקום לעמוד ולרעוד
תביט לסופה בעיניים ותתחיל לרקוד
לרקוד בעין הסערה
לרקוד ולרקוד עד שתגלה שהיא עברה
לא משנה כמה דברים היא שברה
את העולם היא מבריאה
וכל הבריאה אומרת שירה
גם אם כל השערים ננעלו
ניסית הכל, כוחותיך אזלו
חסדי ה' אף פעם לא כלו
ויש לך בחירה
אם לקפוא
או במקום בַּמָקום לעמוד ולרעוד
לצאת החוצה אל החושך ולהתחיל לרקוד
לרקוד בעין הסערה
לרקוד ולרקוד עד שתגלה שהיא עברה
לא משנה כמה דברים היא שברה
את העולם היא מבריאה
וכל הבריאה אומרת שירה
תודה! שמחה לשמוע
ואלו דמעות טובות ...
אכן שיר מדהים שלו
לִדְעֹךְ.
לִמְעֹךְ בַּאֲדִישׁוּת אֶת כָּל הָרְגָשׁוֹת
הַמִּתְרַגְּשִׁים וּבָאִים עָלַי
הַמִּתְנַפְּצִים אֶל תּוֹךְ לִיבִּי.
לִמְעֹךְ.
בְּנִנּוֹחוּת מְעֻשָּׂה, בְּרֹגֶז מֻסְוֶה הֵיטֵב.
לִדְעֹךְ אֶת עַצְמִי לְדַעַת
לִשְׁתֹּק עַד שֶׁאֲנִי
גּוֹוַעַת.
לִמְחֹק אֶת כָּל הַכְּאֵבִים
הַמִּתְאַהֲבִים בִּי אַהֲבָה תְּלוּתִית
מִתְנַגְּשִׁים בִּי עָצְמָתִית
נִזְקָקִים בְּאֻמְלָלוּת
לְהַכָּרָה מְלֵאָה.
אָז לִדְעֹךְ
הַחַיִּים הֵם דְּבַשׁ כָּזֶה דָּבִיק.
אָז לְהַמְתִּיק. אֶת כָּל הַנִּרְקָב בִּי
אֶת כָּל הַנִּמְעָךְ בִּי בְּנִנּוֹחוּת
מְעֻשָּׂה.
עַד חִדָּלוֹן וּדְעִיכָה
מֻשְׁלֶמֶת.
[אִיכְס]
וכתוב נהדר
פורים!
למה ככה?
הכל יהיה טוב
הכל יהיה יותר מטוב
הטקסט יפה נוגע ובועט. ועצוב.
כתוב יפה מאוד
אבל הגישה צריכה להיות הפוכה כשאנו מודעים לכך שאלו החיים שלנו, הרגשות שלנו, גם אם לפעמים הם כואבים זה נובע מתוך התניות שלנו ולעיתים מתוך אי ידיעה איך להתמודד איתן אבל במקום מסויים זה וודאי חלק מאיתנו ... אני לא מתכוין למזוכיזם.. אלא לראיית המציאות והכרה בה עד כדי קבלת פרופורציה והשתלבות בתמונה של החיים שלנו ... זה מאוד מקל על התחושה וכמובן מוביל לחשיבה והבנה היכן הבעיה וממילא מגיעים לפתרון...
סליחה על האריכות אבל אני פשוט הזדהיתי עם התחושה וישר קפץ לי ההרגעות שלי את עצמי..
יהיה קשה מאוד להסביר מאיזה מקום נכתב השיר..
ובכל זאת, נראה מדבריך כי כיוונת לרגש מסוים שמאוד הנחה אותי בכתיבתו...
מעניין, אחשוב על מה שכתבת..
תודה!
סיפור/מכתב או משהו בסגנון.....
נשמה.
נשמה שאהובה עליי מאוד.
איך מסכמים תקופה משמעותית כלכך בחיי?
וואו. תקופה ארוכה. בעצם קצרה.
לא יודע איך ניתן לתאר אותה במילים.
אני יכול לנסות..
אז איך הכל התחיל?
וואו. זה היה ממש ממזמן.
לא דקה, שאני חושב עלזה אי אפשר לחשב את הזמן שעבר, זה לא היה רק זמן, היה פה משהו אחר.
חודשיים זה ממש כלום.
אולי בעצם לקשר זה המון.
כע, המון.
אבל זה לא היה קשר רגיל.
היה פה משהו אחר. משהו מיוחד כלכך.
תהילה.
מחילה.
אני הסביר את עצמי בצורה יותר ברורה.
דקה.
בתקופה כלכך קצרה לעשות שינוי כלכך גדול. כלכך משמעותי בחיים.
זה מדהים.
מדהים זה לא המילה זה הרבה יותר מזה....
הגעת ברגע האחרון.
לא, אני הגעתי אלייך.
יש בך משהו כלכך אמיתי. כלכך טהור.
תהילה יש בך משהו ממכר. כלכך.
כן, זה המילה- התמכרות.
התמכרתי.
התמכרתי, לטוב. לשמחה. לפשטות. ליושר. לאמת. ולאמונה התמימה הזאת.
ישבך משהו אחר. שונה כלכך מכולם.
הרגשתי שאת מחזיקה אותי. רואה אותי. ומצליחה לגעת בנקודות הכי עמוקות שבי.
ורק את ראית אותם, רק את ראית את כל הכוחות האלה שהיו בי, אך היו מכוסים מאחורי כלכך הרבה מסכות. כלכך הרבה דברים חיצוניים.
רק את ידעת שהם קיימים. ורק את באת ונלחמת בכל הכוח, על הכוחות שבי.
איך ידעת, תהילה? איך?
'חוכמת נשים'? זה הסיפור.
תודה יקרה.
אז ננסה לחזור להתחלה.
מאיפה הכל התחיל...
שאני נזכר בשיחה הראשונה עולה לי חיוך. חיוך של מבוכה. אבל אני בכל זאת צוחק.
מזה צוחק?! מתפוצץ מצחוק.
אני חושב שזה השלב שעולות לך הדמעות. שאת נזכרת בבחור הזה שלא סגור על עצמו. לא סגור על החיים שלו. שכרגע מתעסק בשטיות. שלפני שלוש חודשים עזב את הישיבה...
עזבי, לא ננסה אפילו להסביר איפה את היית ואיפה אני. אני חושב שהשמש והירח היו יותר קרובים ממנו...
אני עדיין זוכר את ההלם הזה שהיה בקול שלך שהתקשרתי.
וביקשת שאני ינתק. שאת צריכה כמה דקות עם עצמך.
אז ניסיתי להשחיל איזה משפט אחרון- 'תהילה, אני או... עזבי. לא משנה. אני יתקשר יותר מאוחר. כחי תזמן שלך', רציתי להגיד לך עוד משהו ועצרתי את עצמי. 'להתראות תהילה'.
עבר חצי שעה. את לא יודעת מה עבר עליי בזמן הזה.
התקשרתי. את לא ענית.
ואני, וואיוואי. ה' יעזור מה עובר לי בראש בזמן הזה. 'נריה, מה קורה לך?! יאללה שחק אותה הגבר פה.'
כעסתי על עצמי.
ולמרות כל המחשבות האלה שהיו בתוכי לא עצרתי.
הרגשתי שבאלי כלכך להכיר אותך. לשמוע ממך.
ואולי גם, כן. גם לקבל ממך.
אני חושב שהיה בי איזה חלום כזה שאולי תבואי ותפקחי את עיניי. שתראי לי מה את רואה, ומה אני מפספס ולא רואה.
שאני רוצה לראות קצת, ממש קצת. מנקודת המבט שלך על החיים.
וואו. תהילה זה כלכך סיקרן אותי.
ועכשיו, אחרי כל התקופה הזאת אני זוכה להגיד שהצלחתי. שלמדתי. וכל זה ממך. לגמרי ממך.
אחרי שלא ענית לי בפעם השנייה, החלטתי שאני שולח SMS. שלחתי. אחרי חצי שעה ענית.
ותהילה מה את ענית? וואו. איזה תשובה. בעצם איזה שאלה.
שאלה שבאה כלכך במקום.
היא הייתה ארוכה. ההודעה.
אני יקצר קצת. או שלא.
'נריה.
תאמת שאני מרגישה שיש פה משהו אחר.
אבל זה לא קשור.
בוא נחשוב עכשיו על 'תירוץ' טוב להקב"ה למה אנחנו צריכים לדבר.
מה הולך לצאת מזה עכשיו? שנהייה בקשר?
בוא נחשוב עלזה.
עכשיו. לפני שמתקדמים.
אח"כ נריה, באמת יהיה הרבה יותר קשה לעצור אתזה, גם לי וגם לך.
בוא נחשוב על גבולות, על יעדים.
על הדרך לנו.
כל טוב.
אל תפגע, רוצה בטובתך.
רק בטובתך.
בתפילה לישועה קרובה.
תהילה.'.
עניתי, כתבתי לך שאני ממש לא מבין אותך.
'תגידי לי, נשמה.
את לא רוצה חבר עכשיו?
את לא רוצה מישהו שיחשוב עלייך? שיהיה שם בשבילך? שידאג לך?
יאללה תהילה צריך לשחרר קצת בחיים. בואי להנות. נעשה כיף ביחד.
אני מבטיח.'
ואת ענית לי, שלא. כאליו כן. אבל את הכוחות האלה את שומרת לבעלך. ושיגיע הזמן הוא יקבל אותם.
תהילה, את אמרת אתזה ממקום כלכך אמיתי. ו, וואו. איזה טהרה היה בדיבור הזה.
נראה לי פה התחיל אהבה שלי אלייך. אהבה אמיתית.
אמרתי לעצמי שאני הולך לעשות הכל בשביל להיות בעלך.
בשביל להיות מי שיזכה לקבל את האוצר הכלכך גדול הזה שבך.
בשביל לקבל את כל הכוחות ששמרת בתוכך. ולא וויתרת. ונלחמת עליהם. שאפחד לא יעז להשתמש בהם ולבזבז לך אותם.
תהילה, אם לפני זה חשבתי שאת מלכה. פה שמתי לך את הכתר.
ופה. בנקודה הזאת התחיל הדיבור על החיים. על המשמעות.
היו לך תשובות כלכך טובות לשאלות שלי.
למה שחיפשתי תשובות עליהם כלכך הרבה זמן.
אני צריך להודות לך על כלכך הרבה דברים.
אבל דבר אחד, אני חייב לך הרבה עליו.
עלזה שבאת, ולא התביישת. אמרת את האמת בפרצוף. אמרת מה את מרגישה. אמרת מה את חושבת על דברים שעשיתי.
ולא באת כמו כולם והיית בצד שלי. באיזה מקום את באת והרמת אותי.
הוצאת אותי מהבוץ.
ואיך עשית אתזה? תהילה איך?
במקום שכלכך הרבה אנשים ניסו לעזור לי, ניסו במלא שיטות.
את באת. ובכזאת פשטות בכזאת טביעיות, עם המון שמחה ואהבה.
הראית לי איזה עולם מדהים. היראת לי את כל הטוב שה' יתברך מרעיף עלינו.
הראית לי את השפע העצום הזה!!
הייתי מסונוור.
'ברוך פוקח עיוורים'. 'ברוך מתיר אסורים'.
אני צריך לברך ולהודות על כל הטוב הזה.
הוא פשוט לא נגמר.
תהילה מהרגע הזה שאת פקחת את עיניי, השפע והטוב לא מפסיק ללכת לצידי.
אני מרגיש שה' יתברך מלווה אותי.
מזה מלווה אותי?! יושב לידי. כן ממש, אני אומר לכם.
מבטיח.
אני יושב עכשיו בישיבה.
תהילה, נראה לי את ממש לא מאמינה.
אין כבר שיער ארוך, אין כבר את כל התלתלים.
יש משהו אחר.
שתי קבוצות שיער ארוכות ויפות.
פאות מהממות.
עם כיפה שלך. שנסרגה עם כלכך הרבה אהבה. עם כלכך הרבה אמונה.
אני זוכה לסיים מסכת 'מגילה'. רציתי להתקשר לשמח אותך. אבל לא. התאפקתי. את נראה לי יותר תשמחי שאני מתאפק.
כן תודה תהילה, גם אני מחכה.
יש מישהו אחד בעולם שאני חייב לו את תודתי.
את תודתי הכלכך גדולה. העצומה.
כי את השינוי הגדול הזה שעברתי לא הייתי מצליח לעשות אותו לבד.
תודה שפקחת את עיניי.
אני לא שולח לך את המכתב הזה. אני שומר אותו.
בתקווה שאני יזכה להביא לך אותו.
תאמיני לי אם אנחנו צריכים להיות ביחד זה ייקרה. קטן כלכך על הקב"ה להפגיש בינינו.
מעריך כלכך את ההחלטה שלי, שבאה בזכותך...
שאנחנו מפסיקים לדבר.
שמנתקים את הקשר.
ו- 'שומרים את הכוחות'.
מקווה שאת בטוב.
מעריך כלכך.
נגמרו המילים.
נריה.
תודה מראש לכל המגיבים..
בשורות טובות!
ובקרוב אצל כולנו!!!
אהבה, שנאה
לקיחה, נתינה
עולם גדול ומורכב
עולם משתנה ושובב
הרבה נתונים,
הרבה אנשים
עצובים, שמחים
אבודים
בני אדם
טובים, רעים
אפור,
אדום,
ירוק
כתום
ורק אני עומדת
מול פסיפס
כל כך
יתום
טוב דיאחרונה