הערכה חלופית בספר איוב. אשמח לתגובות לפני שאני מגיששאג
כאןשאג
1. תוצר אישי:
אין צדק בעולם, ואין ה' מקשיב1
כך אמר איוב
בכאבו על אובדנו
חיה תפסתני בלידה2, ייסורים עלי הביאה
בחלב אמי הזינה2
והוסיפה על כאבי
אף אדמה לא נאמנה לי, חיות שדה עלו עלי3
אדמת ביתי מחצה בני4
חיות משקי לקחו כשדים4
גם רעים אינם עימי, מעללים על רוב פשעי5
עונשי אינו צודק6
אבקש נא את מותי6
או אז הופיע אל כביר7, בסערה8 משם הפטיר
אתה קטן ולא נבון9
ועתה, השב עליון10
תשובתי אינה קיימת11, על עפר ואפר נחמתני12
עתה אבין את גדלותך
ואתפלל גם על רעי13
...............................................................
עתה הבן גם אתה, צרות רבות אך נחמה
אינך איוב אך גם אם כן
הקורה הוא מה'
הסבר תוצר:
1) " לא אאמין כי יאזין קולי" (איוב פרק ט' פסוק ט"ז).
2) " מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק" (איוב פרק ג' פסוק י"ב). המצודת דוד מפרש שהכוונה היא שבזמן הלידה המיילדת (חיה) החזיקה אותו במקום לתת לו למות.
3) ניגודיות ל-" כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך" (איוב פרק ה' פסוק כ"ג).
4) דוגמאות לבגידת האדמה והחיות (לא דווקא חיות בר) באיוב מתוך הצרות שבאו לאיוב בפרק א'.
5) "ויהי אחר דבר יהוה את הדברים האלה אל איוב ויאמר יהוה אל אליפז התימני חרה אפי בך ובשני רעיך כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב" (איוב פרק מ"ב פסוק ז'). המצודת דוד מפרש שהרעים אמרו שאיוב פשע הרבה ואין זה כך.
6) " ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני" (איוב פרק ז' פסוק כ"א).
7) "הן אל כביר ולא ימאס כביר כח לב" (איוב פרק ל"ו פסוק ה')
8) "ויען יהוה את איוב מן הסערה ויאמר" (איוב פרק ל"ח פסוק א')
9) מתוך אי הבנה של המציאות כמתואר בפרק ל"ח.
10) "הרב עם שדי יסור מוכיח אלוה יעננה" (איוב פרק מ' פסוק ב'). המצודת דוד ורש"י מפרשים שהכוונה היא שמי שמתווכח ראוי לו שיענה תשובה.
11) "הן קלתי מה אשיבך ידי שמתי למו פי" (איוב פרק מ' פסוק ד').
12) "על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר"(איוב פרק מ"ב פסוק ו'). העפר והאפר לפי מצודת דוד הן הצרות שבאו על איוב.
13) "ויהוה שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו ויסף יהוה את כל אשר לאיוב למשנה" (איוב פרק מ"ב פסוק י')
בנוסף השיר בנוי משבעה בתים שכל אחד בנוי משלושה שורות כנגד בניו ובנותיו של איוב
האמת, המספרים ממש הפריעו לי לקרוא..נלחמת ומתייאשת
אבל בגדול בשביל עבודה זה טוב נראלי.
אני יודע לא הצלחתי להעתיק את זה כהערותשאג
אשמח לנסות לעזור אבל יותר מאוחראחיתופל
נותן לך אפשרות לערוךאחיתופל
תודה לא חשבתי על זהשאג
צונאמי הנפששמחת ה'
שקט
גלים מתנפצים אל החוף
שלווה
פתאום פגיעה
מים נסוגים, מפחדים
מתגוננים
ואז בקול רעש גדול
מתפרצים
שוטפים את החופים
שוטפים את הבתים
ובעיקר נשטפים האנשים
מיטהרים, מתמלאים
מושפעים
המים נרגעים
מתעמעם הכאב
חוזרים למקומם
אך את שלהם כבר עשו
את כולם כבר שינו
המון ניגודיותשאג
שיר שמזיז משהו בפנים.חללית
כאילו גם עלי עברו רסיסי הגלים, רק לכמה רגעים
ממש אהבתיפצפוצאחרונה
התחבר לי כלכך לחיים
ואהבתי שלא כל השיר עוסק רק בשליליות של המקרה
ושיש אזכור גם לטוב..
"שהגלים מטהרים וכו.."
לעיתיםאחיתופל
לפעמים אני
לעיתים
לפעמים אני חושב לי
האם כדאי לפרוח או לנבול
האם יש טעם להכל
האמנם תמו חורבות לנצח
כייצד ניתן לקצוץ המתח
והוא גדל לו כך פתאום
מתוך הר האפר הגדול
הר בו טמונים אנשים
גולגולת פה עצם שם
אך מדוע הם בודדים
לפעיתים
לפעמים
ואיי זה יפהההפצפוצאחרונה
אהבתי גם תסגנון כתיבה
לא מתאמץ כזה..
מחפשת ברכה יפה לרופא בכירנחש משקפיים
שניתח אותי
יש למשהו? או קישור לאתר של ברכות מסוג זה?
ה-אשליהחותם צורי
פתאום התחוור לי שכל הקר הזה זה מהם.
וזה מפתיע כי הם כאלה ססגוניים ומיוחדים, ויפים ומצחקקים, המוניים כאלה מחוברים מאד נראים;
והלוע השחור הזה ששם בפנים למטה מקנא וכואב, צמא לחיבור הזה ולקבלה, ולכל האןשר הזה שמנת חלקם של האוהבים.
אל דמע! התחננתי לו . זה כואב אתה צודק אבל... זה לא באמת. הם בדיוק כמוך, לא מובנים תמיד, לא שמחים תמיד, לא מוקפים אוהבים תמיד, נושאים גם איזה תרמיל קצת מייגע...
מי כמוך יודע שלעולם אינך יודע גם כשאתה ממש ממש בטוח...
אז הנח להם ולקנאה, תמחל לה ותרפה. אל תסתנוור כ"כ. אתה יכול לה,לאשליה
כלכך נכון וקולעפצפוצ
תודה פוצפוצ, כן בכיף.חותם צורי
נגעת בנקודה מאוד אמיתית. -אור אש-
תודה רבה ( :חותם צורי
זה ממש ממש אמיתיי!לאנשכחולאנסלח!
תודה!
אוהב אותכםחותם צוריאחרונה
מחשבות של היום.רוש לילה.
מדוע זה לא מספיק?
בבוקר בחרתי חולצה לבנה וג'ינס כחול, בהתרסה ישראלית ידועה. אילו הצבעים שלי. עכשיו אני מתחרטת שלא לקחתי סוודר או מעיל, למרות ששניהם מלאים צבעים אחרים. לא כחול, לא לבן, אלא הרבה חום וצהוב ואדום וכתום, כל צבע חם אפשרי, ופרחים. לא כל כך הולם את יום השואה.
אני נכנסת לבית הספר שלי וחושבת על ההבדלים שהתרחשו בשנה אחת. מעמד אחר, עיר אחרת, דת אחרת, עולם אחר, אותה שואה. אותם סבא וסבתא, אותו סיפור, אותה אהבה. אותן ארצות שרופות, אותן עיירות בוערות, אותם ניצולים, אותם מתים. הפעם הרשימה ארוכה יותר. השנים עברו, הזמן עושה את שלו.
הצפירה תופסת אותי באמצע עלייה איטית במדרגות לכיוון הכיתה שלי. אני מרכינה ראש ומנסה להשקיט את הלב ולהקדיש רק דקה אחת של שתיקה מתוך עשרים וארבע שעות של מילים. המסדרון ריק, הכיתות דוממות. בית הספר כולו עמד דום לזכר. אני יודעת שרוב התלמידים בכלל לא מבינים כי אין ביכולתם, אבל השתיקה הקולקטיבית מרגשת אותי. כל אחד מהם עושה את המאמץ המירבי לעמוד בשקט בלי לזוז ובלי לדבר, והם לא מבינים אפילו שגם אותם היו רוצחים שם. לגרמניה לא הייתה סבלנות למפגרים. פגם גנטי, קראו לזה.
הצפירה מסתיימת ואני נושמת עמוק לפני שאני נכנסת לכיתה. בבוקר היה נדמה לי שתל אביב עוד אבלה אבל עכשיו אני מרגישה אותה אחרת, אולי סובלנית יותר. במקום להשאיר את הכאב לאנשים החיים שנותרו לספר לנו עליו, כולנו נושאים בנטל. מקשיבים, בוכים, אוהבים. והאבל איננו נועד לעייף או להקטין אותנו, להפך. צבעי הכחול לבן הם גאווה, הם שלנו. הם ניצחון, הם מדינה, הם סיפורם האישי של הסבים והסבתות שלנו וסיפורו הארוך של העם.
הזמן שעובר איננו דוחף אותנו קדימה מחוסר סבלנות, הוא תומך בנו. שנמשיך ללכת.
גם כשאנחנו כואבים,
אולי דוקא אז.
והעיקר שתמיד נמשיך הלאה.
ביחד.
וואושאג
(לפעמים מפחיד להגיב לך מפחד שיהרוס את השלמות)
היי וואו תודה ❤רוש לילה.אחרונה
שיר שכתבתי אשמח לתגובתכםחן הכתב
רקפות פורחות בין הסלעים
שרף נוטף מבין העצים
משב אקליפטוס נושב על אפי
לראות בכל ירוק את האור האלוקי
חמוד ממש!מחפשת כינוי
אהבתי את הפשטות שבשיר
ואת צורת ההסתכלות החיובית
תודה רבה!חן הכתב
עמוקאחיתופלאחרונה
בדידותאחיתופל
חברים וירטואלים זה לגמרי לבד
האנשים כה רבים ואני רק אחד
בודדים הם ביחד ביחד לבד
לשתף בשביל רגעי אהדה בודדים
אך לרגע אחרי לתהום הנשייה אז שוקעים
עם רגעי תהילה ורגשות מזוייפים
פלא שאז רגעי העצבות כה רבים
לשתף בשביל יחס מאנשים כה זרים
זה מרגיש כה מוזר כאשר הם עונים
אך זה פלא שבדד זה קשה לא נעים
כאשר רגע אחרי אותך שוכחים
הולך לו אדם בארץ נכר
בארץ לא עבר בה איש ואף לא גר
ללכת לבד בגשר הצר
אם העולם הוא הגשר אז אני בנהר
אך האם זה הטבע והדין כבר נגזר
להיות כה בודד בעולם כה אכזר
לא טוב היות כבר נאמר
אך האמנם הביחד הגיע זה מכבר
חברים מזויפים זה יפה זה נחמד
חברים וירטואלים זה לגמרי לבד
האנשים כה רבים ואני רק אחד
בודדים הם ביחד ביחד לבד
ואני כה בודד
ואני כה לבד
זה יפהgirl hill
מציאות...צעיף ורוד
זה יפה. וזה זורק אותך למציאות.
רק...בוסרי קצת. נסה לוותר על מילים ולנסות שכשחוזר על מילה שורה אחרי שורה, שתיהיה למילה השניה משמעות שונה.
ותר על מילים שאפשר גם בלעדיהם ושגורמות לטקסט להימרח ולהיות ארוך.
הבית הראשון יפיפה!
אם אפשר להאיר שתנסה ככה:
חברים מזויפים זה יפה ונחמד
חברים וירטואלים זה לגמרי לבד
אנשים כה רבים ואני רק אחד
בודדים הם ביחד
ביחד לבד.
תודה , נתן חומר למחשבה. בהצלחה
אני יודע שזה בוסריאחיתופל
ואני לא אוהב לשנות טקסט שכבר נכתב לי בראש במיוחד שכדי שזה יהיה יותר ברור כבר שיניתי אותו מעט
תודה על ההערות,אני לא רציתי לשנות גם כיוון שזה השתלב לי ככה עם מנגינה
וואו. זה מהמם. מדוייק כזה.נלחמת ומתייאשת
בשמחהאחיתופל
רק איך אם אפשר לדעת?
פעולה..נלחמת ומתייאשת
וואי ממש מחמיא ליאחיתופלאחרונה
בשמחה
אהבת ישראל!!
זה יפה ועצוב ונכון וחכם. ועמוק. ואמיתי.
ותודה.
משורר העמותותכי אין פיסבוק
משורר העמותות
מי שמבין ימצא בכול עמותה
שמחה לילד או בתרומה לקהילה
אחד שיותר משכאן בגלל תרומה ואידיאל הענקה
כי האמת מלחיצה, הוא כאן פשוט בגלל בריחה,
הילד עם הצמידים הצבעוניים והחולצה הגזורה
האור בחיוך שמתחת לעיניים ששחורות מלילות ההענקה.
כשהמחנה יגמר וילכו גם הבנות
ממקומות ניסתרים יעלו להן דמעות.
הילד יעלם ויחזור האדם
היאוש יחליף את היופי שנרדם
יעלמו הצבעוניים ותחזור האפרורות
תכריכים יתמקמו על החולצות הגזורות
ובחיוך לא יוכלו להיזכר שרירי הפנים
אותו קו עקום שסודו ידוע רק למאושרים
העיינים שוב לא ינצצו משמחה
ורק ההשראה לבדה שם תישאר
כי אפילו לבנאדם עצוב
עדין מותר להיות למשורר.
וואו, תפסת אותי ברגע מדויקשאג
מקסים ועצובנפתלי הדג
(לפעמים אני מרגיש שצריך לנסות לזקק את השירים שלך, לדייק אותם קצת)
אמיתי. מהמם.חללית
..כי אין פיסבוקאחרונה
ממש תודה, כיף לקרוא את זה, תודה נפתלי, אולי באמת כדי עוד לשבת עליהם,
באלי סדנה.אהבת ישראל!!
רעיון למשהו?
אוי עניתי על משהו אחרנפש חיה.
קורה
אבל אם יש למישהו רעיון אני אשמח!!!
אהבת ישראל!!אחרונה
משהו מדהים שחבר כתבהזקן בן המאה
השם נתן השם לקח/ אריאל רכניץ | שורה ראשונה
מעתיק את השיר לבקשת אנונימיהזקן בן המאה
הקריב שמא חטאו בניו
גדול מבני קדם עצום ורב
אליפז ובלדד רעיו
בהיות הבוקר התייצבו כולם
שרפים ומלאכים מולם
בני הא-לוהים לגורלם
ויבוא א-לוהים לנהלם
אל הרע דיבר יודע מחשבותם
אין בכל הארץ כמוהו תם
עבדי כקנוי בחותם
עבדי איוב, מאוהביי עד מותם
ויבוא השטן משוט בארץ לנגדו
ויאמר הלא אתה שכת בעדו
הנה הא-לוקים ישלח בו ידו
ויאמר ה' גע בכל אשר לו
מעם פני ה' השטן יצא
את הבכור, ראשון מצא
ותפול שבא ותהרוג הנמצא
מהשטן הייתה העצה
זה בא בעוד זה מדבר
אש מן השמיים לבער
בפינות הבית רוח לשבר
כשדים הכו ואמלטה אני ואתגבר
ויפול ארצה וישתחו אפיו
ה' נתן וה' לקח, אלו דבריו
בכל זאת, לא חטא איוב בשפתיו
ולא נתן תפלה לא-לוהיו
וימהר ה׳ בשטן לגעור
מחזיק בתומתו ועודנו מאור
חנם תסיתני בו לבעור
ויען השטן אך עור בעד עור
אם לא על פניו יברכך
את איוב בשחין רע הכה
ויקח חרש לגרד המכה
בתוך באפר איוב שקע
ויהי איוב אביון ודל
מכל גדולתו חדל
ויבואו הרעים אל המובדל
לא דיברו כי הכאב גדל
ויקלל איוב את יומו
את יום צאתו מרחם אמו
ויאמר חכמה וגבורה עמו
המלך המשפט שמו
ויען ה׳ לשווא ביקשת נחמה
מי יספר שחקים בחכמה?
התקשר מעדנות כימה?!
אני תולה ארץ על בלימה
מה אשיבך, הן קלותי
לא אבין, לכן הגדתי
לשמע אוזן שמעתי
עתה בעיני ראיתי
וַיִּשָּׂא ה' אֶת פְּנֵי אִיּוֹב
וַה' בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ
וַיָּמָת אִיּוֹב זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים
וואוו! מקסים מקסים.נפש חיה.אחרונה
...עוף דורס
כל התגובות פה ממש ממש שימחו אותי אז החלטתי לעלות עוד קטע קצר...
באמת אתם אנשים מדהימים
ממש כיף להעלות פה
משחקת מחבואים.
אני נגד עצמי.
אני הסופר ואני מתחבא.
מעצמי.
"..אחת, שתיים, שלוש
יצאתי לחיפושים....
אמאלה...מחפשת כינוי
ממש ממש ממש מזדהה.
קולע ונוגע.
אפשר להשתמש בזה?
בכיףעוף דורס
תודה רבה על התגובה באמת ששימחת אותי ממש![]()
שמחה לשמוע
מחפשת כינויאחרונה
ותודה!
מעניין...
צעיף ורוד
רק לשים לב לגופים- זכר נקבה..
מחשבות של היום #2רוש לילה.
הזמן עושה את שלו.
אחרי שאני שותה את הקפה שלי בחדר מורים אני עולה לכיתה. התלמידים שמחים לראות אותי, כל אחד מהם מבטא את השמחה בדרכו שלו. אין יותר מדי חיבוקים היום. אני יודעת שגם הם עצובים, למרות שהם לא מבינים עד הסוף. ככה זה בחינוך המיוחד, מי שמכיר יודע שרגשות הם נוטים להבין טוב יותר מאיתנו. אני לוקחת את לולה לחדר מוסיקה ושם אני פוגשת את איב, בוגרת של בית הספר שנמצאת כאן היום. סטלה שרה עם שתיהן משהו שמח ואז מתייאשת ואומרת:"אני לא מסוגלת, מצטערת. יום השואה היום." הן מסתכלות עליה ואיב ממלמלת משהו על 1944. זה מרשים עד שאני מבינה שהיא שמעה את זה איפה שהוא וחזרה על זה בקול.
סטלה זורקת לי תירוץ ויוצאת מהכיתה לכמה דקות, כאילו שאכפת לי, כולם עצובים היום. אני מבינה אותה. נשארתי עם שתי תלמידות ברמה יחסית גבוהה. אני מתיישבת ומדברת איתן בגובה העיניים.
"סבתא וסבא, מרוקו, שואה, 1944." איב חוזרת על אותן מילים בסדר שונה, רואים בעיניים שלה שהיא מרגישה אבל לא יודעת על מה היא מדברת.
"גם סבתא שלי הייתה בשואה," אני עונה לה.
היא משתתקת, נתתי לה מידע חדש לעבד ולהגיב לו.
"בואו, שבו לידי, אני אשמיע לכן שיר על השואה." אני מזמינה אותן. איב קמה ראשונה, קצת מתנדנדת, מתיישבת. יש לה צמה ארוכה עם גוונים בשיער, חולצה לבנה וצ'וקר על הצוואר. בראש שלי עוברות מחשבות על צילום ועל כמה יפה היא.
לולה יושבת על הכיסא הפנוי השני. הן מקיפות אותי בציפייה ואני מפעילה מהפלאפון את אפר ואבק של יהודה פוליקר. הן מרותקות.
"אנשים שאיש לא מכיר, אין אפילו בית שיזכיר." לולה מנגבת את העיניים הירוקות והגדולות שלה, ואיב מצטרפת ושרה גם היא, בקול עדין ושברירי: "לאן את נוסעת? הנצח הוא רק אפר ואבק." אני לא יודעת לשים את האצבע על הנקודה אבל אני מרגישה משהו חזק שמחבר בינינו. איזה שהיא הבנה של רגש אנושי בסיסי שהופך אותנו לבני אדם. זה מסכם את כל מה שאני חושבת על התלמידים שלי: אולי אי אפשר לדבר איתם, אבל אפשר להרגיש איתם. ועוד איך.
השיר מסתיים ואני מתלבטת מה לעשות עכשיו כדי לא להרוס את הרגע המיוחד שיצרתי. "אתן רוצות עוד שיר?" אני שואלת. איב מסתכלת עליי בשתיקה ולולה מסתכלת על הפלאפון. אני מקבלת החלטה לבד.
"את זה אתן מכירות?" אני אומרת ומפעילה את 'שם, בעפר ותכלת'. איב מהמהמת לעצמה את המנגינה, היא שקועה בעולם שלה ואני לא מעיזה להפריע. לפעמים נדמה לי שבעולם שלה הרבה יותר טוב מאשר בעולם שלנו. הרבה יותר חלקות שלום לנום בהן.
"במלחמות של צדק, גם ילדים מתים." אני שרה בשקט ולא מעיזה לחשוב על המשמעות של המילים. הכל כואב, כואב מדי, גדול עליי. אני עובדת עם שבעה ילדים, כל אחד מהם הוא עולם ומלואו. איך אפשר לאבד מיליון? לא מיליון. איך אפשר לאבד ילד אחד?
סטלה חוזרת לכיתה ומוצאת אותנו במעגל, כל אחת בעולם שלה, נאחזות במוזיקה ובכאב כעוגן משותף למציאות. "כל הכבוד לך," היא אומרת לי, ואני שותקת. על מה בכלל יש להודות? היא לא רואה במה זכיתי?
וזה לך האות כי אנכי שלחתיך (פסח-ספיה"ע- יוה"ז לשואה-ההמשך)נפש חיה.
תעבדון את האלוקים על ההר הזה.
עבודת עבד
ולא עבדים לעבדים.
הממליך מלכים
ולו המלוכה
הוא עשנו ולו (ולא) אנחנו
הוא עשך ויכננך.
ראו בניו גבורתו
שבחו והודו
ים ליבשה נהפכו מצולים
שירה חדשה שבחו גאולים
ה ימלוך לעלם ועד
בחימה שפוכה אמלוך עליכם
מתי תמלוך בציון?
וניקיתי דמם לא ניקיתי וה' שוכן.
(אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון?!)
ואתה מלאך המוות
ושחט לשוחט
-----
-----
-----
-----
דזבין אבא בתרי זוזי.
כמה גדולה כבשה זו בין שבעים זאבים
שלא אחד בלבד
בכל דור עומדים עלינו לכלותנו
וכמה גדול הרועה שמצילה מידם
והייתה לה' המלוכה.
כי לו נאה
כי לו יאה.
ספירת העומר
זיכוך לקראת קבלת העול
ברצון
אנן עבדי דקודשא בריך הוא
כבוד הבריות שנזהרים בו ביותר
מחד עשרים וארבעה אלף ספרי תורה
נשרפין בשצף קצף באוושויץ, ביקרנאו, מידאנק
ומאידך
אותיות פורחות באויר בחסד עולם
בחלל שבו קמים האחד מפני חברו ב בבל
ששה מליון ספרי תורה
נשרפין---
והנה פלא
ויקם שדה המכפלה-
תקומה הייתה לו
וקמה המדינה וגם ניצבה.
אבן מאסו הבונים
הייתה לראש פינה
לא לשווא נשפך דם
(על עצים ואבנים?
- יש אנשים עם לב אבן, ויש אבנים עם לב אדם)
ולא לעולם אטור
כי מן האבנים האלה
ייבנה מקדש
כי יום נקם בלבי
ושנת גאוליי באה.
לכו ונשובה אל ה' יחיינו מיומיים
חיים. כולנו. היום.
יפהגלויהאחרונה
אהבה למופשטרוש לילה.
כשאני שיכור
ואני אומר בלי
להתבייש
שיותר מדי שכבות
עוטפות אותך
ואם אבקש
את נפשך
האם תתני לי
להשתמש
במה שלא נתת
אף פעם?
אני אומר בלי לפחד
שיש לך ריח טוב
את מתקפלת
אני לא יודע
מי את
הכל בך סגור
ומסוגר
בפניי.
אולי תצאי אליי?
פשוט תבואי כך
באודם כהה
ועיניים שחורות
בגדים קרועים
ציפורניים כסוסות
ומסיכות
אלפי אפשרויות
של פנים אחרות
עם נשמות יפות יותר
שפות ישנות ישנות
ואפס מחשבות.
תביאי את כולן
עלייך
ואז תתפשטי
מולי,
בלי להתבייש
עוד אבקש
גם
את ליבך
אני אוהב אותך
אני אוהב,
אותך
תאהבי
גם את
אותי?
תתפשטי.
זה.הדובדבן שבקצפת
"אני אוהב אותך
אני אוהב,
אותך
תאהבי
גם את
אותי?"
כל המילים
והיופי
שאבדנו.
את מוכשרת מאוד ובדרך כלל אני מאוד אוהבתאורה אורה
בס"ד
את הכתיבה שלך אבל הרגשתי שבשיר הזה היה חוסר הצניעות שכאילו בא "לכסות" על איכויות אחרות. מאמינה שאת יכולה בלי זה ועם יותר גבולות עדינים שמשדרים יותר טוהר. הכי יפה בעיני. וזה ברור לי שאת יכולה - מהשירים הקודמים שלך. אני עוקבת אחריך ומאוד מעריכה את האומנות שלך! תהיי ברוכה!
אורה
רוש לילה.אחרונה
אני משתדלת לפרסם כאן רק דברים שיהלמו את רוח המקום ואני משערת שהיעדר התגובות נובע מכך שהלכתי על הקצה הפעם.
בעיניי הניגודיות שבין הרוח לחומר בשיר הזה מאד חזקה ובולטת, הכל דו משמעי, אבל בסופו של דבר ניסיתי להדגיש את האהבה לנפש ולא את האהבה לגוף. מאותה הסיבה קראתי לשיר הזה אהבה למופשט. דו משמעי אבל דגש על הנפש~ מסכם לי הכל.
תודה על התגובה ועל האהבה,
תמיד כיף לי לבוא לכאן

שמחה לשמח אותך עם היצירה שלי.
מחל מלאכה בו/ סופו להכרית/ על כן אכבס בו/ לבי - כבוריתנפש חיה.
בועות וקצף.
במרחק לא גדול
משמיים- שצף
אלחי
טהר לב
נקי כפיים ובר לבב
עכשיו
נושא כפיים אל א-ל בשמיים
בתפילה לקונו
שירחם על עמו
סבון.
בשצף קצף הסתרתי פניי
סבון תוצרת מיידאנק.
טרבלינקה
אאוושויץ
(שפריץ)
ובחסד עולם ריחמתיך
ניקיתי דמם
לא ניקיתי
וה שוכן בציון
שם תהיה פליטה
פליטה אנושית, חיה.
והייתה קדש.
כנגד פליטת העשן שם
בדם
ואש
ותמרות
כאן
קמה וגם ניצבה לה
מדינה
מתוך התמורות
מי חכם וישמר אלה
וייתבוננו חסדיו.
כי לו נאה. כי לו יאה
הטוב
כי לא כלו רחמיו.
חדשה פה
עוף דורס
עדין מתלבטת אם להעלות.. ממש אשמח לתגובות...
ילדה קטנה, שביל גדול.
שתי צמות וזר פרחים.
אתה רואה ובטוח שהכול טוב, וממשיך, כמו כולם. לא מבין שהכל משחק גרוע.
ילדה קטנה, שביל גדול, הרבה פיתולים בדרך.
לא רוצה לזעוק, להתחנן, רוצה שתקראו אותה לבד. תבינו שלא הכל טוב.
ילדה קטנה מושיטה יד, אף אחד לא בא, מרגישה נמלה בים של פילים. והיד מיותמת.
רק היא והשביל שכבר גדול מידי.
מהמם! אהבתי מאוד❤️שנזכה לשמוח
וואו..אהבת ישראל!!
האמת מזדהה קצת.. בעיקר עם השורה האחרונה...
יפה ,אהבתיאבני חן
מזכיר לי אהבה נכזבת או אהבה לא ממומשת.
(משהיא שרוצה שיאהבו אותה ....לאו דווקא בין בני זוג , )
עצב כזה ,שהיא לבד בשביל בחיים , שביל ש"גדול" עליה ...
תיאורים מאוד יפים ופסטורליים.
תודה
עוף דורס
ממש ממש שימחתם אותי![]()
![]()
ציירת מילים יפותמקום אחראחרונה
שיצרו ניגון פשוט שאפשר לקחת אותו לכלכך הרבה כיוונים.
הכנסת תחושות חזקות במילים ספורות וזה מדהים בעיניי.
בהצלחה לך!
אשמח לתגובות והארות
תודה רבה מראש!אהבת ישראל!!
מנקים
מנקים את הבית,
מנקים לכלוכים
יש גדולים, יש קטנים-
הכל מנקים.
לפעמים קשה יותר
לפעמים פחות
אבל תמיד ננסה
את המקסימום לעשות.
אבל קורה לפעמים
תוך כדי כל הנקיונות,
שלכלכנו טיפה
ושוב יש לנקות.
את הזה ואת ההוא
מכאן ומשם.
מכל מיני זוויות
ובכל מיני צורות.
וכשלכלוכים ממש
להישאר מתעקשים,
נשתמש בחומרים
יותר חזקים.
אך גם אם יידרש מאמץ
והלכלוכים לא ירדו מיד,
בפעם הבאה
פחות תכאב היד.
נצטרך להמשיך
לשפשף ולנקות
אבל כל פעם
פחות ופחות
עד שהלכלוך
כבר לא ייראה
ומה שתחתיו
לגמרי יתנקה.
אחרי ניקיון
רואים מה היה,
לפני שהלכלוכים הסתירו
ונהייתה בעיה
עכשיו כולם לראות יכולים
שתמיד ניתן לנקות לכלוכים.
אשמח לתגובות!
(בעיקר אם למישהו יש רעיון לשיפור 2 השורות האחרונות שיבטאו את הרעיון...)
ולא.. זה לא שיר... זה סתם מחולק ככה..
נכתב בעקבות ההודעה הזאת שקיבלתי: (מצונזרת
)
יש לכלוכים שצריך להתאמץ כדי שירדו. במיוחד אם הם כבר הרבה זמן.
במיוחד אם תוך כדי מוסיפים במקביל עוד לכלוכים מדי פעם.....
אבל ***** האמיתית היא טהורה וזכה, כמו כל בת ישראל.
אולי כדאי אפילו לקרוא את ההודעה ואז שוב לקרוא את הקטע???
שיר שצריך לקבל קריאה שלישיתאחיתופל
ונהייתה
במילה
ונוצרה
וואו תודה
אהבת ישראל!!
מקבלת. רק מעניין אותי למה?
לא יודע פשוט המילה שכתבת הרגישה לי שונהאחיתופל
אחלה. תודה!
אהבת ישראל!!
אשמח לעוד תגובות
.....אהבת ישראל!!אחרונה
הקפצה
אשמח לתגובות - שואהאהבת ישראל!!
שואה איומה
רשעים ארורים
בכי, דמעות
ומליוני נרות דולקים
ילדות מתוק
נערות שדודה
בגרות מאתגרת
ועבר רווי כאב.
יתמות, שכול.
ארורים שוחקים
מכתבים מאמא
וזיכרון אב
שנות רעה
שנות סבל
עם שלם
ופרט בודד
ילדים עובדים
לפרנסת הוריהם
כואבים, סופגים
מתמקדים בטוב
עבר שהיה
הווה שעדיין
זכרונות ודמעות
ועתיד מחייב
שיתגשמו איחולים
שיתממשו ברכות
ארץ ישראל-
עזרי לזה לקרות.
בונים עתיד
על גבי עבר
שלא ישכחו
שיזכרו כל דבר
"ארץ," אני זועק בקול "אל תכסי דמם!"
לע"נ הקדושים.
ה' יקום דמם.
מהמםעוף דורס
אהבתי המיוחד את הבית השישי
תודה ממש!
אהבת ישראל!!אחרונה
גיל ההתבגרות / ההתגברותפצפוצ
הוא רץ לכל מקום,
לא חושב פעמיים,
חודר לעניים,
וטורף.
ערמומי כנחש,
כעבר לי הוא חש,
ופתאום הוא קופץ
וצוחק.
להבין מנסה,
או כיוון למנוסה,
ואיין.
ככל שחושבת,
מבינה שטועה.
ככל שיודעת,
מרגישה בודדה.
לא מחפשת כיוון כי אם מקום.
לא מחפשת יעוץ כי אם פתרון.
איה הם חיי..?
מתי עתידי..?
ומהיכן הוא הקול שלוחש לי-
אני.
