בס''ד
אוקיי,ככה זה הולך:
בית א':
הריכוז האנוכי שלך גורם ללב שלי למות
כמו אינטרסנטית וצבועה שמחליפה קבועה דמות
ואת כולך אטימות,האם את זוכרת שאני קיים?
כמובן שכחת לגמרי מרוב שהאף שלך מורם
ואני אמור לסבול את ההתנהגות הדפוקה הזאת לעד?
בשביל זה נכנסתי לקשר הזה?לזה אני מיועד?
אולי בעצם זה הגורל שלי,אולי נועדתי לסבול
שכל פעם שאעמוד על הרגליים שלי שוב אני אפול
וזה הכל?פשוט לוותר ולא לראות אותי מנצח?
מה שווה כל ההקרבה שלי אם בסוף אני בורח?
אני חולה על ראפ...אולי תקליט פעם אחד מהשירים שלך? הם ממש יפים..תחשוב על זה..
כאשר אני בדד מרגיש נייר גרוס
מן ארץ שוממה חפץ ליבי לטוס
רואך מאושרת וליבי עצוב
חשבתי תחכי לי ,ואלייך אשוב
חלומות באספמיא חולם אני בליל
רואה את הירח וכזאב אז מילל
יודע שבריחוק לא אמצא את השלווה
אך להתקרב אלייך זוהי סכנה
חפץ אני בקשר מתעב את הבדידות
אך לפעמים חברה היא מוות
ואני עכשיו סמרטוט
זה ההמשך שלי:
לפעמים פשוט נמאס לי ומחליט לחתוך את הכל
הדמיונות עולים במוח והצבע שוב מחליף מכחול
אני מרגיש מחויב אלייך וזה לא בגלל שאני מאוהב
הזיכרונות נרקמו במוח,אני שומר עליהן כמו זהב
נוצת זהבאחרונהכתמים של צבע,
וצורות מפושטות,
הן הנוצות הממלאות
את כרית חלומותיך.
ובין שלל דימויים
ונגינת התווים,
חבוי רסיס הנבואה
המתווה את דרכנו.
את יכולה לחוש בו
כאשר אובדת דרכך,
דקירה של ודאות
בסבך החלום.
וטיפת הדם
שנושאת כלפיד אצבעך
היא נהרות הדיו
הנשפכים על הדף.
ונהרות הדיו הם מפת הדרכים,
אשר בלי משים
כמו הצטיירה מאליה
ומנחה את דרכי.
ואל תשכחי,
כי בין רחשי התפילות
וקול שתיקת הדמעות,
כנווד אובד דרך
אוסיף לחכות לך.
וחשלי את רוחך,
כי כל יום שעובר
רק מגביר התקווה
שרסיס הנבואה עוד ימצא מקומו
בתוך תמונת המציאות.
באמת. אין לי מילים. יפהיפה.
פשוט
וואו!
מדהים!
רון א.דאחרונהלמישו יש רעיון לתרגילי כתיבה וכאלה...
(הרגע הזה שכל כך באלי לכתוב ואני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל... וזה לא זמן שזה פשוט קורה...)
אשמח מאוד!!
תודה
אני כותבת מה שיוצא (ודווקא יוצא מצוין...)
אבל לפעמים זה לא יוצא... ואז באלי משהו שיגרום לי כן לעשות אתזה..
לקרוא פרשת שבוע - ולכתוב בעקבותיה.
להאזין למוזיקה ולקבל השראה.
להסתכל בתמונות או בקלפים טיפוליים, ולחבר סיפור/שיר עליהם.
לבחור נושא סתם מהראש או משפט שקפץ לעיניים - ולכתוב משהו עליו.
וממש אהבתי את הרעיון שבשורה השלישית
.מתואמת
אהבת ישראל!!שאלו אותי,מי אני?
לא ידעתי לענות
הם חיפשו תשובות..חפשו תוצאות
הם בקשו לדעת מה כוחי?
לא רציתי לגלות,
פחדתי להגיע למסקנות לא טובות
העדפתי לשתוק,
לתת לפנים להביע את רגשותי,
את חלומותי ושאיפותי
הם הבינו הכל,ידעו לקבל ללב
אך בכל זאת חששו
פחדו להתאכזב
אז הלכתי...נעלמתי...
לא השארתי עקבות
אבל בחאתי לי דרך...
דרך האבות
נוצת זהבלבקש ממנו באישי?!
נוצת זהבאהבת ישראל!!וגם חמוד! תודה
נוצת זהבאחרונהממש מזדהה!
וזה כתוב בצורה מסקרנת כזאת ומעניינת. ממש יפה
שאגאחרונהבס"ד
השקט הזה
שנופל עלי כל פעם מחדש
צולל ונכנס
אינו מרפה
השקט הזה
והוא נדבק אלי
נתפס ולא עוזב
חודר רחוק
מכאיב עמוק
עד לאותה הצלחה
שהוציאה מפי צרחה
אנחה בלולה ברווחה
מחלתי,
כי אני כבר איני.
פה
הייתי מזמן
ושכחתי
איך זה להיות כמוכם -
אדם
אני באה עם הרוח
והולכת לשם.
אל תקראו לי לחזור
כי אין לי לאן
פעם עוד חייתי
עכשיו אני
כאן,
פורטת צלילים
שומעת דממה
נושפת, אויר,
שואפת,
פרידה.
עצוב לי.
נעים לי שמתייחסים לזה שאני לא נמצאת
אבל זה בא ביחד עם כאב גדול על המצב שלי ועל החוסר יחס שיש בדרך כלל.
אני לבד.
וזה כואב לי.
ואף אחד לא מבין באמת עד כמה.
וזה גם פוגע.
וגם עוד המון דברים אחרים...
ועכשיו הכאב הזה יוצא בדמעות.
אבל שום דבר לא יכיל אותן.
אולי כי זה גם לא חשוב.
כמוני.
חבר'ה, זה נכתב בזמן אמת. (לא כאן אבל לפני ממש לא הרבה זמן).
בבקשה - קחו את זה לתשומת לבכם.
סתם נקודה למחשבה...
אני מנסה לעשות שיר ..כמו הרעיון של-א'-אוהל ב'-זה בית ג'-זה גמל גדול
רק על בצפר
אשמח אם תביאו רעיונות..לא חייב את כל האותיות..לאט לאט אני ירכיב מזה משהו
זה יעזור לי מאד!!! תודה!
יש עוד?
אחוה
ברוגזים
גיוונים גוונים
דרשות דרישות
הברקות
ו...ו החיבור
זה היה גדול כש..
חשבון חשבונות
טיפשות
יש...
כל מה ש..
ללמוד
מורה מבחנים
נזכרתי ש..נחמד היה..
סבל.סבלנות
על הפנים עגבניות ל..
פרצופים פנינים
צחוקים
קרש קופסא קרפד
רשעות רב רבנית
שעה אחרונה ראשונה שלא נגמרת
תשובה נכונה.תשובות של ש.ב
חלק ממה שכתבתי יכול להיות קשור לבדיחות שלכם-לא ישיר
שאג ציףושמתי אותך לסימן
אל מול פני
הצבועים
להזכיר לי מילים
שאמרתי
לפני שנפלו
הבגדים
קיוויתי אותך לחזון
אחרית הימים
שחלפו
ספוגים בתמצית
ההווה
שאבד
בצל השקרים
שעמדו
הערות והארות יתקבלו בברכה
מישו ינסה לכתוב על בסיס קטע זה שיר\סיפור.
מעניין מה יוצא בסוף
ולאן כל אחד לוקח זאת.
מה גם זה מאוד מגביל יצירתית לקרוא יצירה ולכתוב על בסיסה משהו שונה.
סתם עוד קטע שכתבתי.
אין מה להרוס. רציתי לראות לאן כל אחד לוקח את זה.
wantedאחרונהבהתבוננות במה שבתוך הקנקן
תוכן הבדל בנער אשר זקן
נמצאתי אני בעצמי, כלי ריקן
טמא חסר תקנה ככלי חרס דומה
ומנגד בטהרתו יעמוד ככלי אדמה
אך כלי מלא בושה וכלימה
כלי יצאה ממנו טיפת חיות כל מר
כלי זה אינו נטמא כי איננו מגומר
לכלי ישן עוד יכנס יין משומר
אך כלי זה, סופו מי יאמר
והויתו לעת זאת איננה שלימה
וכעת לכבהמות, ככלי גללים נדמה
וחרופו ועלובו שאולה אותו ישימה
כי זהו בעצם פחת כלי-מה.
ואז הוא נשבר
כי לא היה לך אכפת
טענת שהוא חשוב לך
אבל לא
הוא לא
כי שברת אותו.
אהבת ישראל!!אחרונהזה קצת כואב
ככה השיר אמור להסתיים?
עם טעם של עוד?
זאת אחת הפעמים הנדירות שאני מעלה פריקה דווקא לפורום הזה
אז איך שהרגשתי. לא יודעת אם טעם של עוד, פשוט מה שיצא על הדף.
אין המשך.
תודה.
"מה את
חושבת
כשאת שואלת איך
היה היום?"
את מטיילת כל כך מדוייק
בכדור הארץ הפרטי של המילים שלך.
דווקא כל כך אהבתי את הסוף, הוא עושה כזה בלאגן ורעש ופיספוס כמו שיש בחנות חרסינה שמסתובבים בה פילים..
ושזה "את" - ואפשר לקרוא את זה "אֶת" ו"אַת" זה עוד יותר יפה.
תודה
מאוד אהבתי
אל הנשמהאל הנשמהאחרונהאת יודעת שיש כזה שם "אמירה" לבת, איזה יפה זה (השיר)
