פורום הארי פוטר (עמוד 131)

אני אתחיל בע"ה בימים הקרובים ואשתדל כל יום-יומיים להעלות חידה שמקשרת לדמות שבחרתי.

חלק ו']
ארי פוטער עדיין היה בהלם.
"נו, מה אתה שותק?" הקשתה עליו הרמיוני "נטלת ידיים ואתה חושש להפסק? ענית תשובה לניק כמעט בלי ראש ולא בירכת משיב הרוח? אגב, אתה יודע שקוראים לו ככה בגלל שהוא סיים את הש"ס כמעט בלי רא"ש. באופן אישי, לא מבינה איך אפשר"

"אז גם את עילוי?" שאל אותה ארי כששב אליו כוח הדיבור. "מה פתאום" ירתה הרמיוני "אני פדלחו"שית, זה קצת יותר מעילוי. זה הולך ככה- פדלחו"שיות, עילויים, סקיבים, חוזרים בתשובה, גמדוני בית, נומים ואז מזרחוניקים". ארי הרגיש קצת חוסר נוחות מההסבר של הרמיוני וניסה להעביר נושא.

"אז איפה את אוחזת?" ניסה ארי להשתמש בסלנג של עילויים. "תלוי באיזו מסכת" אמרה הרמיוני בחיוך "בבבא קמא אני בסוגיית 'היפוגריף שנגח את הכימרה'. האגרי"ד הקדוש טוען שהיפוגריף תמיד נשאר תם- גם אם הוא נגח הרבה פעמים. במסכת גיטין אני במחלוקת ראשונים לגבי דין גט שהוא מפתח מעבר. מכיר? על אדם שרצה לגרש את אשתו ושתעוף לו מהעיניים באותה פעולה, אבל לא הספיק לסיים את הטקסט והיא נעלמה וספק מגורשת ובמסכת תענית אנחנו עוסקים בשאלה האם מותר לאכול ממתקיא בצום, כי בעצם זה לא ממש אוכל". "כן" אמר ארי "כבולעו כך פולטו" ושניהם צחקו.

"וואו" אמר ארי אחרי ששניהם נרגעו "מרשים מאוד. ההורים שלך בטח גם עילויים". "האמת שלא" אמרה הרמיוני "ההורים שלי מזרחוניקים, אבל הם שלחו אותי למדרשת לינדנבאום". ארי הנהן על אף שלא ממש הכיר את המקום "גם הרבנית ספראוט למדה שם" המשיכה הרמיוני. "אה, כן. שמעתי עליה. זו שמלמדת על הצמח צדק. יש לנו מחר שיעור שלה, האם אצות זימיזים זה מיני בשמים או עצי בשמים. רגע, גם הרבנית טרלוני למדה שם?" הרמיוני העוותה את פניה למשמע השם והרמיזה שהן למדו באותו מוסד. היא לא חיבבה את הרבנית טרלוני. "הרבנית טרלוני היא בוגרת של מדרשה חסידית. אם בכלל אפשר לקרוא לזה מדרשה. חושבת שהיא יודעת מה יהיה בעתיד. טוב, ידוע שנבואה ניתנה לשותים" אמרה ועשתה בפנטומימה תנועה של שתיית שיכר חסידית.

"תגידי" אמר ארי "אם כבר מדברים. שמעתי שהרבנית מקגענוגל מלמדת שינויי צורה. באמת יש דבר כזה? אנימאגוס?" "פשוט שכן" ענתה לו הרמיוני "האנימאגוס הראשון מוזכר כבר בספר בראשית. מסכן, הפך לאייל בדיוק כשעקדו את יצחק והוא נתקע שם עם הקרניים בסבך. טוב, אתה יודע מה היה הסוף שלו". ארי היה בשוק. הוא לא ידע שהאייל המפורסם היה בעצם עילוי. "והאתון של בלעם?" המשיכה הרמיוני "סתם יכלה לדבר? ראתה יצורים קסומים שבלעם לא ראה". ארי נדהם. הוא הרגיש איך הוא מגלה לאט לאט עולם שלם הוסתר ממנו.
"הסנה הבוער?" שאל ארי
"אש מקוללת" ירתה הרמיוני.
"בת פרעה שמשכה את התיבה שהייתה רחוקה ממנה?" ניסה ארי
"אציו. קל". השיבה הרמיוני, כמעט משועממת.

ארי התיישב על אדן עמוד שהיה לידם.
"אני מבינה שלא קראת את מעשיות בידל הפייטן" אמרה הרמיוני. "איזה פייטן" אמר ארי "אנחנו אשכנזים. במקרה הטוב היה לנו בבית כנסת את בידל החזן. וגם אז לא הייתי מגיע. שלוש שעות רק קדושה".
"יש לך עוד הרבה ללמוד, ארי" אמרה הרמיוני. "אבל עכשיו אני חייבת ללכת. יש לנו שיעור שעוסק בשאלה האם מותר לחבר מכשפה למכונת החייאה, למרות האיסור "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה""

הוא נפרד ממנה לשלום ורץ לשיעור הלכות קסם.
הוא נכנס לכיתה בדיוק כשהרב פליטיק כתב על הלוח את השאלה "האם לומוס מוציא ידי חובת ברכת מאורי האש בהבדלה". הוא התנצל על האיחור והתיישב ליד רון שהרים את היד ואמר: "מה זה בכלל? כישוף למי שלא אוהב קינוחים?" כולם הסתכלו על רון בפנים חתומות. הוא קרן והסביר בעיניים מתלהבות "קלטתם? לא מוּס! כאילו, כישוף שלא אוהב קינוחים. לא מוס". הרב פליטיק, שהיה בעל שורשים גובליניים ולכן קומתו הייתה גמדית, התרומם והישיר מבט נוקב לרון. ארי קיווה שהוא מבצע בו לחש לביטול קללת משחקי המילים, אבל אחרי כמה שניות כשהמבט חזר לכיתה, רון מירפק את ארי ואמר "טוב, לא עבד. אבל זה בטח בגלל שהוא מעדיף...הומור נמוך! קלטת ארי?". ארי הבין שזו כנראה קללה שאין לה מרפא, אבל שווה לבדוק אם יש מקום בקדוש מנגו בבני ברק.

אך לפתע, בדיוק כשהרב פליטיק בא לענות על השאלה שעל הלוח, נשמעו מבחוץ קולות רמים שנשמעו כמו צעקות, והרב פליטיק יצא מהכיתה וכולם אחריו.

המשך יבוא...

[אם קראתם ונהניתם, תגיבו\שתפו\תייגו פוטריסטים\תעשו לייק, רק ככה נוכל לבטל את הכישוף האפל 'אלגוריתמוס', ועוד חובבי ארי ייחשפו לסיפור]

#ארי_פוטער

 

חלק ח']
ארי פוטער עמד ליד החלון בהלם והביט במאות עלוני שבת שהניעו את הדפים שלהם כמו כנפיים, ועפו אל עבר אולם התפילה המרכזי. מתחתם עמדו כמה עילויים מבוגרים וכרסתנים שניסו ליירט חלק מעלוני השבת, והצליחו להפיל בעיקר את אלו עם הגודל המוגזם.

"לכן תמיד אין עולם קטן כשאני מגיע לתפילה" אמר ארי לרון כשהסיט את המבט בחזרה לחדר "אבל למה הם מיירטים אותם בדרך ולא מחכים לקחת אותם בבית הכנסת כמו כל בעל בית שבא לתפילה כדי לקרוא?" רון נזכר שארי לא גדל בעולם של עילויים והסביר "ברגע שהעלונים נכנסים לבית הכנסת, מופעל עליהם לחש הגנה שלא מאפשר לקרוא מהם במהלך התפילה אלא רק כשאתה יוצא מבית הכנסת"

ואז רון הסתכל לצדדים לראות, הנמיך את הקול ולחש לארי: "חוץ מ'שבתון'. אפשר לקרוא אותו חלקית בבית הכנסת אם אתה מצמיד את השרביט ואומר "אני נשבע בזה חגיגית שאני מחפש פרסומות"

ארי הנהן לאות הבנה כשפתאום נשמעה צפירה חזקה. הוא השתטח מיד על הקרקע והגן על הראש באצבעות שלובות. רון הסתכל עליו בהלם "אתה ממש מפחד מהשבת, הא?" הוא שאל במבט משועשע. ארי פקח את העיניים וראה שהוא היחיד בחדר שנשכב על הרצפה וכולם ממשיכים בשלהם. "זו צפירה של כניסת שבת" הסביר רון "ככה זה אצל עילויים. בוא, יש לנו תוספת שבת, צריך להתארגן מהר". "עילויים מוזרים" אמר ארי וניסה לחשוב מה עובר בראש לתייר שמגיע לירושלים.

הם נכנסו למקלחת בזריזות והתלבשו לכבוד שבת. "אתה יודע איך מרכזניק מתכונן לשבת?" שאל פתאום רון את ארי שניסה לשווא לסרק את השיער הצידה. ארי משך כתפיים. "הוא מוציא את השרביט!" ענה רון ונקרע מצחוק. ארי הסתכל עליו במבט תוהה ואמר "אבל חשבתי ששרביט זה לא מוקצה" רון הסתכל על ארי במבט מאוכזב "זה החלק המצחיק ארי. בגלל שהוא מזרוחניק הוא חושב שזה מוקצה, כי למזרוחניקים אין גדויילים שיכולים לפסוק להם הלכות קסם". ארי הביט ברון במבט משועשע ואמר "אני לא מבין גדול בעילויים, אבל אתם חייבים למצוא מילה נפרדת לתאר רבנים מובילים ומספר שתיים בשירותים. חייבים."

הם סיימו להתארגן ויצאו בזריזות לכיוון בית הכנסת, לבושי לבן.

הוא נכנס לתפילה בתקווה שאף אחד לא ישים לב לאיחור שלו, אבל הוא פתח את הדלת בדיוק כשכולם הסתובבו אחורה ב"לכה דודי". קלאסי. הוא ורון מצאו מקום לשבת בדיוק כשנער צנום עלה להגיד "במה מדליקין, ובמה אין מדליקין, אין מדליקין לא בלומוס, ולא בלומוס מקסימה, ולא באצת זימזים שעל פני המים".
לפתע ארי הרגיש איך הגוף שלו מונף באוויר והרגליים שלו נמתחות ונעמדות מכוח עצמן. הרב דמבעלדור עלה להגיד דבר תורה, והכישוף העתיק של בית הכנסת העמיד גם את אלה שלא עמדו לכבודו מרצונם החופשי.

"שבת שלום" אמר הרב דמבעלדור "אפשר לשבת".
גופו של ארי הוטח חזרה לספסל.

"לפני הכל, כפי שאני מזכיר בכל שנה חדשה, זהו בית מדרש של עילויים, ולכן אסור להכניס לכאן ספרי מחשבה של מזרוחניקים. זו הסיבה שהמצאתי את המעמעם ששואב מכל מקום את ה"אורות"". כמה תלמידי שנה ו' צחקו בהגזמה.

"כידוע" המשיך הרב דמבעלדור "בעבר היו 12 בתים ולא רק 4 כמו שיש לנו היום". ארי המופתע הסתכל על רון שהיה נראה אדיש להקדמה. "היו פעם 12 בתים?" שאל ארי את רון בלחש, מפחד שאיזה לחש עתיק ישתיק אותו. רון הסתכל בארי מופתע "ברור, מה יש לך? פשוט קראו לזה שבטים. מה, אף פעם לא שמת לב שהסמל של יהודה הוא אריה, כמו..?" "גריפינדור" השלים ארי. "בדיוק. ודן, שפיפון עלי אורח. לא מצלצל מוכר?" "סליתרין" אמר ארי בעיניים הלומות.

"בגלל שהשבטים התערבבו בשלב מסוים נוצרו כמה יצירי כלאיים" הסביר רון בידענות "יש אנשים מגריפינדור שעדיין יש להם פטרונוס של השבט שלהם". "נכון מאוד ויזלי" אמר פתאום קול קר מאחוריהם. זה היה הרב סנייפ שהתגנב כמו רוח "לכן הפטרונוס של לאה פוטער היה איילה. כמו של שבט נפתלי". ארי ורון שתקו "10 נקודות יורדות לתפארת גריפענדור על דיבור באמצע דבר תורה" אמר הרב סנייפ בשמחה לאיד.

"מותר להוריד בכלל נקודות בשבת?" שאל ארי אחרי שסנייפ הסתלק משם "בטח" אמר רון "זה בגרמא".

בתום התפילה הם נכנסו לחדר האוכל, עשו קידוש על יין סמבוק, אכלו ושרו שירי שבת של קוסמים.

"מערב מזמינים, כל מיני מטעמים
מבעוד יום מוכנים, שוקולד של צפרדעים
ולערוך כמה מינים, ברטי בוטס בטעמים,
ולהדוף סוהרסנים, בכל מיני פטרונוסים"

"רגע" אמר פתאום ארי בהצתה מאוחרת "הפטרונוס של אמא שלי היה איילה?"

המשך יבוא...

[מצאנו כישוף נגד ל"אלגוריתמוס" האפל!! אם קראתם ונהניתם, תגיבו\שתפו\תייגו פוטריסטים\תעשו לייק- או שתגיבו "מזל טוב!"
זה גם יגרום לקסם להופיע לכם על המסך וגם כישוף האלגוריתמוס האפל יזהה את זה כפוסט מעניין, יגביר את החשיפה ועוד חובבי ארי ייחשפו לסיפור]

#ארי_פוטער

אהמ @המלכה מרי! ואהמ @שניצל מנדרובסקי

דרך אגב, @שניצל מנדרובסקי, מתי תשנה את השם ל"שניצל וההמשך"?

 

אם כן, אפשר קישור?

חלק ט']

ארי פוטער שכב במיטה מהורהר.
הוא נזכר בדבר תורה של הרב דמבעלדור על 12 השבטים ותהה אם בנימין היה איש זאב וזו הסיבה שבגללה יעקב אבינו לא רצה שהוא ירד למצרים. והאם כשהאחים ירדו למצרים ודיברו ביניהם, יוסף שמע את מה שהם אמרו כי הוא שתל שם אוזני עזר.

ארי המשיך להתהפך במיטה, טרוד במחשבות עד שלבסוף הוא נרדם.
בחלומו, הוא היה בהתוועדות של אנשים שנראו כמו עילויים שלבשו שחורים ורקדו באותו קצב למנגינה שלא הכיר. במרכז ההתוועדות עמדה דמות שארי לא הצליח לראות. העילויים שרו בשפה שהוא לא הבין אבל איכשהו ארי שר איתם, כשלפתע הדמות במרכז החדר הסתובבה אל ארי ובבת אחת הוא הרגיש איך כאב חד מפלח לו את צלקת השופר.

הוא התעורר שטוף זיעה. רון עמד לידו בעיניים קרועות.

"ארי..." אמר רון "הכל בסדר..? אתה...אתה...דיברת מתוך שינה" ארי לא הבין למה רון מבוהל כל כך. "הרבה אנשים מדברים מתוך שינה, רון" אמר ארי "למה אתה כל כך חיוור?". רון הביט בארי ולחש "אתה דיברת ביידיש". ארי הסתכל על רון "אבל אני לא יודע יידיש". "ארי" אמר רון "יידיש זו השפה של הסטרא אחרא. זו השפה שאתה יודע מי השתמש בה" ארי היה מבולבל. "אתה בטוח שזה היה יידיש?" שאל ארי "בטוח" השיב רון "השתמשת באותיות ז' וע' באופן מוגזם והעיניים שלך היו כועסות. חייבים לדבר עם הרב דמבעלדור על זה".

ארי התקשה לחזור לישון.
הוא נזכר פתאום איך פעם כשהיה קטן הוא הלך עם הדרסלים לגן חיות התנ"כי, ואדם לבוש שחורים ביקש מאנשים תרומות להכנסת כלה, והדוד רונן הפטיר "שילכו לעבוד, פרזיטים. ובכלל אני לא בטוח אם זו הכנסת כלה או הכנסה קלה? חחחחחח" ואז לבוש השחורים לחש "אלע ציין זאלן דיר ארוספאלן, נאר איינער זאל דיר בלייבן - אויף צאנוויטיק" ודוד רונן התעלם, אבל ארי הבין שהוא אמר "שכל שיניך ינשרו ורק אחת תישאר- לכאב שיניים". יכול להיות שהוא נולד עם היכולת לדבר ולהבין יידיש?

הוא נרדם לבסוף והתעורר שעתיים מאוחר יותר כדי לגלות שכל המיטות ריקות.
כולם כבר קמו לתפילת שחרית ומיהרו לבר המצווה של חיים אבוט, כי היו שמועות שהולך להיות מאכל קוסמים בשם ספינג', שאוכלים אותו ומשמינים מיד. הם רק לא ידעו שבניגוד לממתקי קסם אחרים, זה נשאר בירכיים והישבן ולא יורד אחרי כמה שעות.

ארי התארגן בזריזות והגיע לתפילה בדיוק כשהוציאו ספר תורה.
הוא מיהר להיעמד ליד רון כדי שלא ישימו לב שהוא איחר שוב, ורון סיפר לו איך פעם פרד וג'ורג' החליפו את ארון הקודש בארונית היעלמות, והגבאי מצא את עצמו באמצע שבת ב"בורגין וברקס", מוקף בחפצי אופל כמו פינה של שולחן נגד חתונות, דף עם דבר תורה מכושף שלא נגמר אף פעם ושטריימל שעשוי משועל אמיתי שנושך את מי שחובש אותו.

חתן בר המצווה הצעיר הוציא מארון הקודש ספר תורה שהיה גדול יותר ממנו וארי הבחין בדוד שלו שעומד מאחוריו, ממלמל ומסובב את האצבע בסתר כדי לשמור שספר התורה לא ייפול. מסביב נזרקו סוכריות ברטי בוטס וכמה צפרדעי שוקולד. כמה ינשופים נכנסו לבית הכנסת והמטירו סוכריות בשם הדודות שלא יכלו להגיע.

"תגיד" שאל ארי את רון "חשבתי על כל הסיפור הזה של יציאת מצרים. אתה חושב שמכת בכורות מוכיחה שגם הקדוש ברוך הוא לא סבל את האח הגדול?" ואז חייך קרץ לרון שלא ממש הבין מה הוא רוצה. ארי שכח שרון הוא עילוי ואין לו מושג מה זה האח הגדול. רון ניסה לא לייבש את ארי ואמר "אתה מתכוון לזה שמלאך הרג את כל האחים הגדולים בשרביט אחד שמאוחר יותר נקרא "שרביט הבכור" והוא השרביט הכי קטלני בעולם הקוסמים?" "אממממ" אמר ארי "שרביט?" "כן" אמר רון "זה מה שהיה לפני שעברנו לאצבעות של ספר תורה. אבל זה די דומה- פשוט בלי כף יד בסוף. אני יודע- מוזר"

חיים אבוט עלה לתורה וזכה למטח של סוכריות. פרד וג'ורג' עמדו שם עם מטקה מכושפת והחזירו חלק מהן לעזרת נשים לקול צחוקם של תלמידי שנה א'.

"ברכו את ה' המבורך" סלסל חיים אבוט וארי לא יכל שלא לחשוב על גמדון בית שעולה לתורה ואומר "ברכו את אדונילי המבורך" ונחירה רמה של צחוק נפלטה לו וגרמה לכולם להביט לכיוונו.
אבל מהר מאוד כולם שכחו מזה כיוון שהרב קווירעל נכנס לבית הכנסת אחוז אמוק וצעק "יש טרול במסדרון! יש טרול במסדרון!!" ולאחר מכן התעלף. כולם הסתכלו על הרב דמבעלדור אבל רגע לפני שהתחילה מהומה אבא של חיים אבוט היסה את כולם ואמר "לא להיבהל, זה בטח דוד מוריס. הוא בסך הכל אדם קצת גדול ששתה ערק"

אחרי שפינו את דוד מוריס מהמסדרון, המשך השבת דווקא עבר בלי אירועים מיוחדים.
במוצאי השבת הופיעה להקה שהביאו משפחת אבוט.
כשהגיע החלק של המנגינות השקטות, הרב סנייפ ניגש בשקט לזמר וביקש שינגנו את "איילה" של להקת עלמא. הרב דמבעלדור שעבר לידו אמר "אחרי כל הזמן הזה?" "תמיד!" השיב הרב סנייפ.

המשך יבוא...

[מצאנו כישוף נגד ל"אלגוריתמוס" האפל!! אם קראתם ונהניתם, תגיבו\שתפו\תייגו פוטריסטים\תעשו לייק- או שתגיבו "מזל טוב!"
זה גם יגרום לקסם להופיע לכם על המסך וגם כישוף האלגוריתמוס האפל יזהה את זה כפוסט מעניין, יגביר את החשיפה ועוד חובבי ארי ייחשפו לסיפור]

#ארי_פוטער

 

חלק י']
ארי פוטער הביט בשני אנשים שעושים את דרכם לראש ההר.
הוא לא הכיר אותם, אך מהשיחה ביניהם ניכר שמדובר באב ובנו. לא היה לו מושג איך הוא הגיע לשם, אבל ליתר ביטחון הוא הסתתר מאחורי אחד הסלעים.
שתי הדמויות התקרבו למה שנראה כמו מזבח גדול, כשלפתע האדם המבוגר שלף שרביט, ובעיניים דומעות צעק "פריפיקוס טוטלוס" אל עבר הדמות השנייה. הוא הרים את הגוף הנעול והניח אותו בזהירות על גבי המזבח. ארי עקב אחריהם והתכונן, כשלפתע האדם המבוגר שלף סכין והתקרב לעבר הנער חסר התנועה. ארי התרומם כדי לעצור אותו, אבל באותו רגע משהו אחר לכד את עיניו. אישה מבוגרת שהייתה עדה למחזה, הניפה את שרביטה- אך במקום לכוון אותו אל עבר התוקף, היא סובבה את השרביט ולחשה: "אקספקטו פטרונום!". האור כסוף שיצא משרביטה לבש דמות איילה שלכדה גם את תשומת ליבו של האיש המבוגר. היא דילגה מסביבם עד שקרניה נאחזו בסבך והאיש המבוגר הלך לקראתה.

ארי התעורר במיטה שלו, ליבו הלם והחלום עדיין צרוב במוחו.
הסיבה שהתעורר הייתה רעש שהקימו כמה תלמידים שהתארגנו ליציאה.
ארי הביט לעבר החלון וראה שעדיין חשוך בחוץ. "לאן אתם הולכים בשעה כזו?" שאל ארי בלחש כדי לא לגזול שינה. כי ידוע שגזל שינה אין להשיב- אלא אם כן יש לך מחולל זמן. ולמיטב ידיעתו, את מחולל הזמן האחרון השמידו בגלל כל הבעיות ההלכתיות שהוא יצר. כמו למשל, האם אדם שחזר בזמן צריך להתפלל שוב שחרית, האם מותר לדלג לצאת הצום אם קשה לך והאם מותר לרמות בספירת העומר ולחזור לימים שלא ספרת כדי שלא תהיה פאדיחה כשתהיה חזן.

"אנחנו הולכים לסליחות, כמובן" אמר לו תלמיד שנה ב' עם ח' גרונית.
פעם מישהו הסביר לארי שגם האדם הראשון דיבר ככה ומכאן נולד הביטוי חי"ת האדם הראשון. למרות שארי היה די בטוח שמדובר באכילה של הפרי האסור. בלי ברכה.

ארי סקר את כל המתארגנים ופתאום שם לב שיש אחד חסר. "רגע, למה אתם לא מעירים גם את אבוט? הוא גם ספרדי". חיים פינטו משנה ג' התקרב לארי ואמר לו בפנים כועסות "אבוט? אבוט בוגד דם!" ארי היה מזועזע "בוגד דם? מה הכוונה??" "משתכנז" אמר פינטו "שוכח את השורשים שלו. את כל הדודים שלו שהיו באזקבאן בגלל שהם היו אנימגוסים לא רשומים של פנתרים שחורים". ארי הרגיש שהוא נגע בנקודה רגישה וניסה לגונן על אבוט. "טוב, האמת שזה קשה לקום חודש שלם מוקדם כל כך". תלמיד אחר משנה ג' בשם ספי טוויטו הסתכל על ארי ואמר "וואלה קשה, אבל לפחות אנחנו יכולים לשתות בירצפת בפסח למרות שזה קטניות".

ארי כמעט ולא הכיר ספרדים לפני כן.
הוא ידע שיש להם מאכלי קסם שונים, כמו למשל אריסה, שאומרים שמי שאוכל אפילו קמצוץ יכול לירוק אש לכמה שניות. או עמבה, שזה נוזל כתום שחלק מהנפגעים שלו מאושפזים, איך לא- בקדוש מנגו.
היו להם גם לחשי מגן שונים. אם מישהו מנסה לפגוע בהם באמצעות מילים טובות, הם מנופפים בשרביט ואומרים "בלי עין הרע" וזה מתבטל. אם הכישוף חזק מאוד, לפעמים צריך להוסיף גם שלוש דפיקות על שולחן ולומר "חמסה".

"תגיד פוטער" אמר לפתע טוויטו שבדיוק קשר את השרוכים "נכון כשתוקף אותך סוהרסן, פתאום הכל נהיה חשוך ואתה מרגיש שאין יותר שמחה בעולם?" ארי מעולם לא חווה תקיפה של סוהרסן, אבל שמע על כך והנהן לאישור. "אז תגיד, איך אשכנזים יודעים שיש סוהרסן אם ככה זה תמיד אצלם?" ואז בבת אחת כל החבר'ה הספרדים צחקו. אחד מהם טפח לטוויטו על השכם. גם ארי חייך. הוא דמיין ספרדי צועק "אקספקטו פטרונום" ובמקום חיה, יוצאת לו דמות של עומר אדם שרה "מהפכה של שמחה" ומבריחה עשרות סוהרסנים.
או שאולי זה כבר היה שוב חלום? הוא לא ידע.

הוא קם לתפילת הבוקר, וראה עילוי מבוגר שכישף את התפילין שלו כך שהן ייכרכו סביבו מעצמן.
אחרי עלינו לשבח, מישהו שיכול לראות ת'סטראל אמר קדיש, והרב דמבעלדור ניגש לארי וביקש שיבוא אליו למשרד.
ארי סיים לקפל את התפילין בזריזות והלך לכיוון משרדו של דמבעלדור. כשהגיע לגרגויל של שבת, הוא אמר "פישקעלך" והוא פינה את מקומו.
הוא עלה במדרגות הלולייניות למשרדו של הרב דמבעלדור שחיכה לו עם חבילה מוזרה על השולחן.

"זה בשבילך" אמר הרב דמבעלדור והגיש לארי את החבילה. "מה זה?" שאל ארי שפתח את החבילה ומצא בה גלימה מוזרה. "זה חפץ שהיה שייך לאביך" הסביר הרב דמבעלדור. ארי בחן את הגלימה. היא הייתה קלילה ואוורירית. "למה אין בה ציצית?" שאל ארי פתאום "שאלה מצוינת ארי" חייך הרב דמבעלדור כממתיק סוד "מכיוון שזו גלימת היעלמות".
ארי ניסה להבין "למה גלימת היעלמות לא חייבת בציצית". "פשוט מאוד" הסביר הרב דמבעלדור "כתוב וראיתם אותו. ומי שלובש את הגלימה הזו הופך להיות בלתי נראה, ולכן אינו חייב בציצית". ארי חייך בהבנה. "אביך הביא לי אותה לפני מותו. וזה צריך להיות שלך. מי יודע" קרץ הרב דמבעלדור לארי "אולי תזדקק לה בקרוב"

המשך יבוא?

[כדי להילחם ב"אלגוריתמוס" האפל, אם קראתם ונהניתם, תגיבו\שתפו\תייגו פוטריסטים\תעשו לייק- או שתגיבו "מזל טוב!"
זה גם יגרום לקסם להופיע לכם על המסך וגם כישוף האלגוריתמוס האפל יזהה את זה כפוסט מעניין, יגביר את החשיפה ועוד חובבי ארי ייחשפו לסיפור]

#ארי_פוטער

 

אני מופיע/ה בזיכרון, והחזקתי בחפצי אומנות שאדם מרושע חפץ באחד מהם לפחות

ניוט סלמנדרה!
יש לו תיק, חליפה, פפיון ואילו פיקט שהוא הכין.
נחשו איך יהיו המשלוחים מנות?

צום קל לכולם=) 

לא חייב מה"פ:
"ד"ש מ___"
עליכם להשלים
רמז: תראו מה שלחתי היום

אני המשתמש @הארי הקודם ובגלל משהו החלפתי שם משתמש 

ל@תמי 4

שימחת אותי מאדדד

עכשיו יהיה לי מה לקרוא בשבת

משהו חשוב:

אמרו בבקשה תהילים לרפואת:

בנימים בם מרים

היי כולם, אני רוצה להחליף חתימה ואין לי רעיונות... בד"כ אני לא מדברת באישי, אבל אם למישהו יש רעיון-אשמח שתציעו לי באישי...

 

 

תודה מראש

 

אילת (איזה רשמית אני)

תודה רבה לתמי4 על הפרקים של ארי פוטער!

(אני הייתי עצלנית מדי בשביל להעלות את כל הפרקים... בכל מקרה תודה רבה!)

חלק ד']
ארי פוטער מישש עדיין את צלקת השופר שלו.
"ראית איזה שטריימל ענק חבש הרב קווירעל?" שאל רון בחיוך "מעניין אם הוא קנה את זה בFOX, חחחחחח, הבנת ארי?" הוא היה מבסוט על עצמו וארי תהה אם הוא תחת השפעה של קללת משחקי מילים או משהו כזה.

כל התלמידים של השנה הראשונה הלכו אחרי המדריך שלהם אל עבר מגדל גבוה, שהתברר בתור המגורים שלהם.
המדריך פתח דלת עץ עתיקה, וחשף בפניהם חלל ענק מלא בגרמי מדרגות. הם התקדמו לעברם, כשלפתע, נשמע קול חריקה וכל גרמי המדרגות החלו לנוע ממקומן לכיוונים שונים.
"המדרגות הנעות, היו רעיון של החסיד מהפלפאף" התפייט המדריך בידענות "להזכיר לנו שגם בחיים שלנו, המדרגות שאנחנו נמצאים בהם כל הזמן בתנועה. לפעמים אתה צדיק, לפעמים בינוני, ולפעמים, אפילו רשע" אחד התלמידים הפרענקים שאל אם צריך להגיד עכשיו ר' חנניא וקדיש יהא שלמא, אבל המדריך התעלם ממנו.

"איך אנחנו אמורים להגיע לאן שאנחנו רוצים?" תהה רון באוזני ארי, אבל ארי לא נבהל. שכן הוא גדל אצל מזרוחניקים והיה יותר מפעם אחת בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. מבוך עם מדרגות נעות לא היה זר לו.

הם עלו וחלפו על פני עשרות מסגרות ריקות.
"למה כל התמונות הללו ריקות?" שאל תלמיד שנה ראשונה את המדריך "בדרך כלל, יש כאן דיוקנאות של צדיקים לומדים תורה" הסביר המדריך "אבל עכשיו כולם במסגרת של האדמו"ר מקדוגן כי הוא עושה סיום מסכת ויש כיבוד"

אחרי טיפוס של כמה גרמי מדרגות, הם הגיעו לדיוקן של אישה מלאה במצוות. כולם נבהלו הורידו את הראש בבת אחת. תלמיד אחד התעלף.
"זה חלק מאמצעי ההגנה של המגורים" הסביר המדריך "אף אחד לא יכול להסתכל בפניה של אישה, ורוב התלמידים מהבתים האחרים בורחים בצרחות".
"שיקסע" צעק המדריך, והאישה פינתה את מקומה וחשפה מאחוריה מסדרון צר שהוביל אל המגורים.
התלמידים הזדרזו להיכנס, מהחשש שמא האישה תחזור.

ארי הניח את המזוודה על מיטה אקראית והתיישב. רון בחר במיטה ממול, התיישב גם הוא, והוציא מהכיס אוזניות. "מה אתה שומע?" שאל ארי, שלא הכיר מוזיקת עילויים. "זה הלהיט החדש של מקהלת פרחי הנגלטון. הוא נקרא 'ואפילו בהלטה שבתוך ההלטה' ". ארי לא הכיר את המקהלה ולא את השיר. רון קם מהמיטה שלו והתיישב ליד ארי. "אם אתה לומד כאן, אתה חייב להכיר לפחות את הלהיטים הגדולים של העילויים".

הוא שלף מהתיק מחברת.
"אני רושם לך כאן את השירים החשובים" הוא אמר ושלף את הפקק של העט "חשוב מאוד שתאזין להם ותכיר אותם. הראשון זה 'קה אכשוף', זה שיר שממש כיף לשמוע אבל בלתי אפשרי לשיר בעצמך. המבטא שלהם כל כך כבד שזה נשמע שהם שרים בלחשננית" ארי הנהן. "השיר הבא הוא 'עט רקוד', זה שיר על כישוף כלי כתיבה" ארי חייך ואז רון רשם מילה נוספת במחברת. ארי הציץ. "מה זה 'רפארו'?" ארי שאל. "זה התיקון הכללי" השיב רון והוסיף "זה יותר של פרענקים, אבל אומרים שיש לזה סגולות, אז כדאי להכיר" רון לקח נשימה "ואחרון לבינתיים, זה שיר שנקרא "אייכה". זה על מישהו שחבר שלו עוטה גלימת היעלמות" ארי חייך ואמר "את זה אני מכיר, גם מזרוחניקים שומעים אותו". "באמת?" אמר רון "חשבתי שהוא שולי" ואז נקרע מעצמו.

"אוי לא" ארי הציץ בשעון היד שלו "אנחנו מאחרים לשיעור הראשון!"
הוא זינק מהמיטה, כיתף את התיק שלו ואחריו גם רון. "איזה שיעור יש עכשיו?" שאל רון את ארי תוך כדי ריצה וארי השיב "כשרותן של חיות הפלא".

הם נכנסו לכיתה מתנשפים, בדיוק כשהאגרי"ד הקדוש ביקש מכולם לפתוח את הספר. "שבו פה אתם בכיסאות הפנויים" אמר האגרי"ד "אני מבקש פה לא לאחר יותר". רון הבחין בחיוך סלחני שהאגרי"ד הגניב לעבר ארי.

"איפה היינו?" אמר האגרי"ד ספק לעצמו ספק לכיתה "הו כן, האם היפוגריף כשר. כן, שמה אתה" הצביע על תלמיד עם פיאות חומות מסולסלות שישב בשורות האחרונות והצביע "היפוגריף כשר, אבל לא יודעים איפה שוחטים אותו ולכן לא אוכלים היפוגריף היום". "הבל" אמר תלמיד שישב בקצה השני של הכיתה "היפוגריף הוא אכן כשר, אבל לא אוכלים אותם היום כי אין לגביו מסורת". ופתאום ברגע אחד, כל הכיתה הצטרפה לויכוח. מישהו שישב ליד ארי אמר שאין לטענות הללו מקור ורון מיהר כמובן להגיד שלהיפוגריף, בניגוד לטענות דווקא יש מקור ושוב היה נראה מאוד מרוצה מעצמו.

אבל אז, דפיקה עזה בדלת הקפיצה את כולם והם השתתקו.
זה היה המרא דאתרא וכולם נעמדו מהר. "למה אנחנו צריך לעמוד, אם הרב הוא זה שנמצא בגיל העמידה?" לחש רון לארי באוזן, וארי תהה אם כדאי לו לעבור על שלושת הקללות של "יהרג ובל ייכשף" כדי להפסיק את הדבר הבלתי נסבל הזה.

"בוא איתי בבקשה ארי" אמר לפתע הרב דמבעלדור, וכל הכיתה הביטה בו ותהתה לאן הם הולכים

המשך יבוא...

#ארי_פוטער