וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-יִרְמְיָהוּ, לֵאמֹר. יג כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ לְאִישׁ יְהוּדָה, וּלְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם: הֲלוֹא תִקְחוּ מוּסָר לִשְׁמֹעַ אֶל-דְּבָרַי, נְאֻם-יְהוָה. יד הוּקַם אֶת-דִּבְרֵי יְהוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב אֲשֶׁר-צִוָּה אֶת-בָּנָיו לְבִלְתִּי שְׁתוֹת-יַיִן, וְלֹא שָׁתוּ עַד-הַיּוֹם הַזֶּה--כִּי שָׁמְעוּ, אֵת מִצְוַת אֲבִיהֶם; וְאָנֹכִי דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם, הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר--וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, אֵלָי. טו
בדברים שם מוזכר בפועל שני דברים
, לֹא נִשְׁתֶּה-יָּיִן: כִּי יוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב אָבִינוּ, צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר, לֹא תִשְׁתּוּ-יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם, עַד-עוֹלָם. ז וּבַיִת לֹא-תִבְנוּ, וְזֶרַע לֹא-תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא-תִטָּעוּ, וְלֹא יִהְיֶה, לָכֶם: כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ, כָּל-יְמֵיכֶם, לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם. ח
אבל הוא לא שאל על הדבר השני
אם אדם מחליט לא לשתות יין. הוא צריך לעשות את זה רק מתוך תודעה של 'גר אנוכי בארץ'. לפי מה שרואים בדברי הנביאים השונים - היו אז הרבה נזירים בירושלים ויהודה - נזירים שהתנזרו מיין כפי שמוגדר בדברים האלו בתורה. הם אולי לאו דווקא נענשו בחטאות עצמם - רואים שחז"ל פירשו שהם יכלו להיענש מסיבות שלא לגמרי אשמתם. אבל, אם לא הייתה תודעה של 'גר אנוכי בארץ' - אין משמעות, יש משמעות, אולי,אבל לא מה שצריך לגמרי - אם מישהו שוכב במיטה ומתכנן תוכניות איך להימנע מיין - זה לא הכוונה של התורה. לא רק 'להשיג לעצמך מקום' ש'אתה תרוויח להיות קדוש ומצליח בזכות כל מיני דברים שעשית כביכול'. אולי גרוע מכך, אם הוא חושב, שהוא שוכב במיטה בנחת - ומרגיש קבוע בארץ מאוד 'השוכבים על מיטות שן וסרוחים על ערשותם'. אז, המשמעות של התכנונים להימנע מלשתות יין - מה זה מועיל? "הכזה יהיה צום אבחרהו, יום ענות אדם נפשו, הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע, הלזה תקרא צום ויום רצון לה'?"
