אני חושבת שאני מבינה למה העונש של הנחש הוא כל כך נורא
לא יכול ללכת ורק זוחל, ואין טעם לכלום
אולי אני הנחש? ניחשתי מישהו?
לעשות שבנאדם ירצה לאכול רק עוגת וניל של אחווה זה כמו עונש מוות בגדול
מה את אומרת, להכין את הכבד עוף שקניתי על מחבת גריל או בסוטאז'???
ותמיד יכול להיות יותר גרוע. נגיד ראיתי בפייסבוק אצלי מלא סטודנטים שכתבו ברגשנות על הקטע של יפעת שאשא ביטון אתמול ואמרו שידיחו אותה מהועדה, ושיפטרו אותה, ושמשתיקים דיונים לגיטימיים בכנסת ושזו לא הדרך של המדינה , למרות שזה בכלל לא נכון כי לא הולכים להדיח אותה בכלל וגם לא להעביר חוקים דרך ועדת הקורונה זה בכלל לא הליך פשוט וכנראה שגם זה לא להולך לקרות , ובכלל משמעת קואליציונית זה לא דבר חדש.
אני באמת לא מבין למה אנשים ממהרים להשפריץ את הקשקושים שלהם והדעות שלהם, לאחת מהן אפילו נתנו לכתוב בהארץ טור דעה משום מה.
אני אומר, תמיד אפשר להתנחם בזה שאנחנו לא סתומים.
אתה יכול אולי להתנחם בזה, רובנו כן סתומים.
את בעצם אומרת שלאדם שיש לו מעלות והוא במודע מתכחש אליהן בפומבי, הוא סוג של אגואיסט - כי אמנם הוא דואג לתיקון מידת הגאווה שלו (ואולי קצת מרוויח מזה בהפוך על הפוך, ואז הוא צריך לתקן שוב, וחוזר חלילה), אך בזה מרפה את ידם של שאר העולם.
אז איך באמת את מיישבת את דברי משה 'ונחנו מה'? או דברי רבה שרמזת עליהם שאמר על עצמו שהוא בינוני?
יתכן באמת שיש אנשים כ"כ תובענים כלפי עצמם, או עם שאיפות וראיית גדלות כ"כ גבוהה, שהם באמת מרגישים כך, ואולי עם שפלות עצמית כ"כ גדולה שהם באמת מרגישים שכולם מעליהם.
זאת נקודה שחרשו עליה בספרי המוסר - ענווה פסולה שמביאה לפסיביות.
וע"ז נאמרו כל הוורטים המשלבים בתוכם את הפסוק "ויגבה לבו בדרכי ה'" בוריאציות מוריאציות שונות.
תעלי מעל השמש?
אל תדאגי, עברו הרבה שנים מאז איקרוס, ואומרים שהשמש הולכת ודועכת (מי יודע באיזו שמיטה היא תיעלם לגמרי).
בוז"מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש... אמר ר' יודן: תחת השמש אין לו, למעלה מן השמש יש לו" (ויק"ר פיסקא כח סי' א. ועי' דומה לזה בשבת ל: ). ויישרפו איינשטיין ואלף כמוהו.
והנה גם תשובה באשר ל'יותר- יתרון' שבחתימתך.
וכן, אין ספק שאפשר לפרש את דבריו כמשל, במיוחד לאור הגירסא במסכת שבת.
אם כי אין להתעלם ממודל היקום האריסטוטלי שאומץ ע"י הרמב"ם (עם שינויים קלים), שלפיו ישנם כמה גלגלים המקיפים את הכדור כמו גלדי בצל.
ולגבי ואיני יכול לנגוע בך - נראה לי שעד עכשיו באמת אף אחד לא נגע בירח בצורה בלתי אמצעית (ואין כוונתי להתחכם עם מה שכתבת שאין באמת מגע וכו'). אז יפה שר אברהם פריד.
במודל הגאוצנטרי או במודל ההליוצנטרי? באיזה את תומכת?
למה כתבת הכל יחסי. רציתי לטמון לך מוקש.
נמוך מזה אי אפשר. בחיים לא הגעתי לשפל כזה.

/מרגיש מוחמא/
האפשרויות:
ורוד- ילדותי מידי, וגם לא יתאים אם בעלי ירצה להשתמש.
כחול - לא אוהבת את הגון
לבן - יפה אבל יתלכלך מהר
שחור הכי פרקטי והכי משעמם
אפור- סביר אבל לא יראה דהוי?
תעזרו לי להחליט
שחור אחרי קצת שמש יראה דהוי וכעור
שחור זה גם צבע שקולט שמש ולא באלך לטגן את המוח אני מניחה
ומבין האפשרויות אני בעד ורוד, ואדרבה שיהיה מגניב וישתמש גם הוא.
מה שבאמת זעזע זה הכינוי 'בית חולים'. זה כמו לעבור בשאט נפש על אחד מעשרת הדיברות. תקני אותי אם אני טועה.
גם להתנפל ולהסביר מחדש לכל מי שטועה ומועד בלשונו, משל היה טבעוני טרחן שמסביר את משנתו לקרניבור זללן.
וגם להדגיש בית רפואה שאף אחד לא יפספס את ההברקה.
כל זאת ועוד במסגרת הבטחתי בשרשור ההוא שהוסבה בסוף לדבר אחר שלא עלה על לבי.
וגם, כמו שאמרת, הנקמה מוגשת קרה...
וסליחה, אני לא קונה את המניפולציה למתחילים הזאת סטייל 'לא נעלבתי אז אתה יכול להמשיך'.
אבל קראתי את הדברים שלך בטון קצת כעסני.
תראי, למרות שאני די טוב בזה, לא היתה לי כוונה לעצבן. אולי כן. אולי רק. לא יודע.
אם זה חצה את הגבול, אני מבקש סליחה.
ואם את כועסת על עצם מחשבתי שהצלחתי במשהו ויש מה לבקש סליחה, אני גם מבקש סליחה.
ואם את מצליחה לעשות עוד כמה לופים עם האם הזה, ובשורה התחתונה זה עדיין מעצבן, אני מבקש סליחה.
אז מה זה ה'יותר' בחתימה?
זאת אינטואיציה כזאת שאת במרדף כדי לגלות את מהותה, או שמא אמונה דמיונית מנחמת חסרת בסיס?
וכמה נקודות:
א. לגבי חב"ד- אני חושב שהשיח הגאולתי הוא עניין רק של העשרות שנים אחרות, ואני לא בטוח שזה היה במוקד השיח, הכתוב והדבור, של חב"ד בתחילת דרכה. גם כאן תקני אותי אם אני טועה.
ב. תסתכלי על התיאוריה הזאת. אולי זה יתן לך אופק יותר רחב. ואולי רחב קצת יותר מדיי, ושוב תהיה מדוכדכת, אבל מסיבה אחרת, שזה קצת יותר מעניין.
ג. אני חושב ששעמום היא תחושה נבראת והיא לא מחוייבת המציאות (דיברתי ע"ז פעם בשרשור בצמ"ע אודות שעמום בבע"ח). אולי נבראנו עם התחושה הזאת כי אנו נתבעים ליצירה ולקידום, וכשאנו מועלים בתפקיד התחושה הלא נעימה הזאת מכרסמת בנו כדי שנזוז. וכשאני אומר תחושת שעמום אין הכוונה דווקא לחוסר מעש פיסי, אלא גם מהסתכלות מייאשת על החיים בכללם כחיים חסרי פואנטה. תמיד האנשים הדכאוניים הביאו בשורה ועניין לעולם דווקא מתוך ההסתכלות המייבשת שלהם על העולם. אם כל זה נכון, הרי שבבא הבריאה לתכליתה גם התחושות והזויות ראייה האלו יעזבו אותנו, כי לא יהיה פואנטה בהסתכלות של חוסר פואנטה.
ד. ב"ה. תראי באיזה מקום טוב את. בד"כ אנשים מתלוננים למה יש רע בעולם, ואת כבר מדוכאת מהשאלה למה לא יהיה רע בעולם.
בוזוגם, כי הסמנטיקה לא תעשה את ההבדל.
נכון, יש עניין לדבר בלשון נקייה וכו', אבל אני חושב שלפעמים זה להיות מעורב עם הבריות במובן של לא להישמע יותר מדיי מוזר.
בית רפואה או משהו כמו היפך החיים?
באמת סקרן. לא בלעג.
כמו נגיד אלו שאורבים לך כשאתה אומר 'חילוני' - "שאינו שומר תורה ומצוות לעת עתה חילוני זה תרגום של זר ואין יהודי זר לתורה ומצוות!!!!"
בא אחי, עד שאני אספיק לומר את זה, הוא כבר יספיק לחזור בתשובה.
כי הוא משעמם.
הדפסה על מסכות!
בעיצוב אישי! עיצוב במקום! הדפסה באיכות הגבוהה ביותר! ניתן לכביסה!
לא באנו לשנות את העולם.
באנו למכור ולשווק להמונים. זה כמו צמידי פנדורה.
אפרופו ביזנס, ידעת שאם לא הייתה שואה אז כנראה לא היה שוקולד ריטר בארץ? החברה שמייבאת את השוקולד ,ליימן שליסל, אז הם ברחו לארץ בגלל הצורר הנאצי.

שגרתי לחלוטין
לפעמים צריך שיהיה במציאות פצל"ש כנגדך
ליידי מאדם מיס
ים אהבה ~
בוז
חופשיה לנפשי
מפוחית


מפוחיתזה לא החיים עצמם מעניינים
זה איך שאנחנו מסתכלים עליהם
(איך שמדברים עליהם, איך שחיים אותם)
בוז



@George Maison גם אתה יהודי ששייך שיראה את זה
ארץ השוקולד