עמוס עוז מטייל בארץ ישראל של שנת 82, הוא מתחיל במאה שערים וממשיך בבית שמש ובתקוע ובעפרה.
במזרח ירושלים וכנסייה נוצרית, בבת שלמה, באשדוד ובמושב אחר.
עמוס עוז מגיע עמוס סימני שאלה ויוצא מלא בסימני קריאה, על יהדות ועל שלום וברית ועל ארץ ישראל.
אחד מהדברים היפים הוא שבכל מקום הוא שומע דברים מוחלטים, אבל פרק או שניים לאחר מכן הם נראים כנרטיב ותו לא.
ניתן לשמוע את מתיישבי תקוע, ולאחר מכן להשוות זאת לדברי הכומר.
לשמוע את תושבי עפרה ולהשוות לחבר'ה ממזרח ירושלים.
את האנשים מאשדוד לעומת קשישי בת שלמה וחולדה.
את המושבניק הנרגן שאומר שהוא מוכן להיות האיש הרע ולהרוג עם מקלעים כל ערבי, הוא מוכן כי הוא לא מאמין ביפות נפש, כי גם בתנ"ך היה קודם יהושע ויפתח שאיפשרו לישעיהו לראות חזון שלום של גדי עם נמר. גם היטלר אחרי שהרג הצמיח כמה זוכי נובל לספרות, והוא מוכן לרצוח את כל הערבים בלי לרחם כי רק ככה יהיה שקט. ואז עמוס עוז יוכל לכתוב ספר ולקבל נובל..
את החבר'ה המזרחיים מבית שמש שבטוחים שכל מה שיש למערך בראש זה להעביד אותם ולהתייחס אליהם כסוג ב' כי הם מזרחיים, ולכן את השנאה לבגין שגרם להם לזקוף קומה וללכת כשווים. הפחד הגדול שלהם הוא משינוי פוליטי שיחזיר אותם לעבוד אצל האשכנזים ותחושת סוג ב'.
את הנאום המאלף של עמוס עוז מהי יהדות בשבילו ואת האשמה לאורתודוקסים שלקחו בלעדיות על היהדות. (נאום שהפך לספר נפלא נפלא נפלא - שלום לקנאים). כשגם החבר'ה של עפרה מדברים דברים לעניין
ואת אשדוד שמסמלת דברים יפים מאוד בארץ ישראל, אבל זה לא העניין. עמוס עוז מתגלה כיהודי חם עם רגשות יהודיים עזים, מדבר על מוסר הנביאים ועל האהבה לארץ ישראל בצורה שלא הייתי מצפה לשמוע מאיש - בטח שלא מאחד מדובריו המרכזיים של השמאל. איש ערכי, ציוני, מענטש!
הייתי אומר שזה מתבקש מהדמות שנשקפה בפגישה איתו, זה נכון אמנם אבל לקרוא את זה בספר זה לא להאמין...
הלוואי וכל הדיונים היו נראים ככה
257 משתתפים