לא לבעלי עין טובה, או בעלי לב טוב שיקחו את זה קשה ויחשבו שמדובר עליהם
(נקדים ונאמר שמדובר על מקרים ואנשים מאוד ספיציפיים, וממש לא חושב שהרוב ככה, זה פחות בא להאשים אותנו ויותר כדי שנבין את הכאב שלהם, אז זה חריף ומוקצן בככונה)
פיווו, אחרי כל ההבהרות אפשר להפעיל מנוע
אז בואו נדבר על מחמאות
בקטע ה>לא טוב< של המילה
לא על כאלה שמחמיאים לך שאתה כשרוני, כאלה תמיד כיף לשמוע... אבל הם גם לא אמיתיות, כי מה יש להעריך אותך על זה שקיבלת כשרון?
ולרוב אם תחמיא לאנשים כאלו על כשרון הם לא ישמחו, כי זה לא הם....
אני מדבר על מחמאות אמיתיות, מחמאות על השקעה והקרבה,
אז בואו נתחיל
קודם כל בחיים אבל בחיים, אל תגידו להם שהם כאלה צדיקים פשוט באופי או שאין להם/ניצחו את היצר הרע, אתם מתכוונים לפרגן על הצדיקות, אבל האדם שהשקיע והתאמץ נפגע מזה, כי אתם לא באמת מעריכים אותו, כי "זה היה לו קל כי הוא כזה...", ולא! הוא לא כזה והוא השקיע, והוא משקיע כל פעם מחדש, אז תעריכו באמת על המאמץ, אפילו בפעם המליון ואחת שאתם כבר רגילים להשקעה הזאת
אם בזמן שהוא נתן את הנשמה לעזור, אתה ישבת רגל על רגל והסתכלת עליו ופיצחת גרעינים או סתם נחת לך בסלון, תעשה טובה ואל תגיד לו כל הכבוד, אם אתה באמת מעריך את זה היית בא לעזור גם, ואם לא, אז זה אומר שאתה סתם אוהב שיש פראייר שעובד בשביל כולם, ועל מחמאות כאלה לא תודה! כי לא! הוא לא הפראייר שלך
אבל עזבו אותכם זה עוד הבקטנה
עכשיו נגיע לחלק הבאמת כואב
מכירים את האלה האידאלסטיים שתמיד עוזרים ומשקיעים ונותנים מעצמם, כאלה שאתם לא מחמיאים להם על המקרה הספיציפי, אלא תגידו להם אתה כזה צדיק/נדיב/משקיע
מה אתם חושבים שאחד כזה(כמובן שלא כולם) מרגיש שאתם מחמיאים לו? אתם בטח חושבים שהוא מבסוט ושמח שמעריכים אותו
אז זהו,
שלא!
אין לנו מושג בכלל כמה כל מחמאה כזאת זה כמו חץ בלב בשבילם, עוד תזכורת כואבת כמה הם רחוקים מכולם, שונים, למעלה, וכמה הם יישארו כאלה
כעיקרון אהבה והערכה הם שתי דברים הפוכים מצד המהות
אהבה זה להיות אחד עם..., דומה, שותף שווה
הערכה זה להיות נבדל, שונה, אחד שראוי להערכה כי הוא יותר מכולם, הערכה זה קצת כמו יראת כבוד, שמרחיקה
אם זה אדם שהוא מוצלח חברתית אז מילא, אבל לרוב אידאליסטיים כאלה הם לא מסמר הערב, וכל אמירה כזאת גורמת להם להרגיש לבד ולא שייכים, ואז כשדוקא רוצים לעשות להם טוב ולהחמיא זה עושה להם רע שהם מרגישים בודדים
וזה לא שהם סתם בודדים כי הם מוזרים, הם בודדים כי הם טובים, הם בודדים כי אכפת להם ממנו!
ולמה אני כותב את כל זה? לא להפסיק להחמיא ולפרגן, אלא א. כדי שנהיה רגישים, ונדע להחמיא נכון
וב. כמו כל דרשן טוב שאולי אם אני יחפור על זה בסוף זה ישפיע גם עליי
צהריים טובים!
