פורום חשבתם שיהיה טוב?! (עמוד 432)

זה יהיה צבעוני.

מזכיר לי קטע שאורי חזקיה עשה על זה.

אני מכירה את זה כתוספת.

נראה לי שעליתי על סטרטאפ: כשאוכלים מהצ'ונט של שבת - להשאיר על הפלטה מנה אחת ללילה.

ככה מקדימים תרופה למכה - אפשר גם לשנוץ בשבת וגם לישון כמו שצריך במוצ''ש שינה עמוקה של אחרי צ'ונט.

*טשולנט

(סליחה, הייתי חייבת)

אבל אני אכן מזועזע מהכתיבה שלי כיום. אני ממשיך לכתוב, בגלל שאני אוהב לכתוב, ואין לי מושג איך לשפר את הכתיבה. אבל זה כתוב בצורה מזעזעת לחלוטין, מזעזעת כל כך שאפילו אני מודע לכך.

מכיוון שאני אלרגי לסימני קריאה, ובפעמים הבודדות שכתבתי בפרוכ"ח השתייכתי לצד של ההתעלמות, ככל הנראה לא אכתוב שם בעתיד הקרוב.

אבל לכתוב פה זה רעיון, אולי אני אנסה.

הבעיה בפורומים כמו פרוכ"ח זה שקשה מאד לבקר באמת, כי לא רוצים להעליב אף אחד, וכותבים שם הרבה ילדים צעירים (חבר'ה שכותבים שירה הם לרוב רגישים מאד.)

ומה תגיד להם? גרוע, גרוע, נוראי? 

אתה לא יכול.

ולכן אל תסמוך על ביקורות באינטרנט עיניים עצומות.

אני בטוח.

נראה לי יותר כיף לקרוא אותם מאשר לחכות עד שהשחקן יואיל בטובו לפלוט את המשפטים במחזה עצמו. 

ויש לו גם ספר המשך על תוכים שאבדו

אני מתכוונת אינטנסיביות. אסרטיביות היא תוצר שלה בעיניי, והיא די מקבילה לעמוד שדרה

כשהחיים מרווחים יש המון זמן לחשוב על כמה אני דפוק ולמה אני לא כמו כולם, מלא זמן להתבייש ולהתבחבש וזה מעגל שקשה מאוד לצאת ממנו (דוגמה (אילוסטרטיבית): אין לי ביטחון עצמי כי לי חברות, אין לי חברות כי מי תרצה מישהי בלי ביטחוןעצמי? אפילו אני לא רוצה את עצמי >>> ירידה נוספת בתחושת הביטחון העצמי וכווווווווווו) 

כשאתה חי במירוץ אחר הזמן ורודף אחרי הזנב של עצמך אין זמן לרחם על עצמך או להסס. אתה פונה לX כי אתה צריך ממנו משהו *עכשיו* ועושה את Y כי אחרת אף אחד לא יעשה. אתה מדבר עם Z כי רואים שהוא צריך אותך ממש כרגע (גם לZ יש חיים עמוסים, אתם באותה סירה) ומסיים את W כי צריך את זה מוכן למחר והופ, הפכת לאדם אסרטיבי

כמובן תמיד יש את האופציה של לטבוע. אבל כעיקרון

לדאוג להיות עסוקים כדי שלא נגיע למחשבות שליליות.

זה נכון ולא נכון והאמת שזה מעסיק אותי די הרבה לאחרונה

כשאני ב"שלילי" קשה לי יותר ליזום ואינטנסביות ללא שגרה מחייבת יוזמה מצידי

מה גם שפעולה כשיש רגשות שליליים לא מייצרת פתאום חיוביות

בדרך כלל עדיף לטפל בטריגר

אבל אני כן מסכימה איתך שיש עניין לא לשקוע בתך עצמינו יותר מידי, כשמתחילים להתרכז בשלילי נשאבים לזה.

אולי צריך עקביות-  לעמוד על מה ששלך, על הכבוד העצמי שלך ובעיקר להאמין שמגיע לך.

למרות שלפעמים זה כן עובד הפוך

אחרי המעשים נמשכים הלבבות.

ואשתו, אם מחשיבים את נשות האברכים.

אחד מהם היה חסיד צאנז שרוצה להיות ליטאי, אחד ליטאי שנראה מסטול על כל הראש, ואחד שלא ממש הבנתי מה הוא כי המסטול לא הפסיק לדבר והוא לא הצליח להשחיל מילה

שבגלל שזה מנעד הקומץ לא מעיד על הכלל.

למה?

דיברנו על מדבר בשבת ואז הבת של השכנים אמרה בהתלהבות גם לנו יש מדבר בגן!!!

ניסינו לשכנע אותה שזה לא יכול להיות ואז קלטנו שהיא מדברת על ארגז חול

והיה העולם ברוך הוא ברוך אומר ועושה ברוך יוצר בראשית ברוך מרחם על הארץ ברוך מרחם על הבריות

אז למה להשקיע בכלל

כשאת אומרת "לא יודעת" הם לא יחשבו שאת חכמה...

תגידי "זה מסובך מידי להסביר, אולי כשתגדלו אספר לכם"

וזהו. זה כמו אני לא יודעת. אותה כמות מילים.

נסי ותיבשעי!!!

אבל אם הייתי דרדס הייתי דרדסבא.

שמרו ממני מרחק בבקשה, אני עדיין בריא.