הרצונות הם בעצם דברים יותר טכניים. בית תורני, עבודת ה', אולי פרנסה, מקום מגורים וכו' וכו'.
בכלל, אני מאמין שהם כן נפתחו ברמה מסויימת, ויש מצב אפילו שהיא זו שהעלתה את הנק' שהיא לא מרגישה מספיק פתוחה. כלומר, היא רוצה להתקדם עם זה, להרגיש יותר טוב, ולכן משתפת אותו. זה צעד מעולה כדי להתקדם.
לפעמים לאנשים מופנמים קשה יותר להגיע לפתיחות. זה לא מונע מהם להבין שהכיוון הכללי שלהם משותף, שהם ראו תכונות טובות בצד השני ושהם מאמינים שיחד הם יוכלו לבנות את הבית שהם חולמים עליו. זה גם לא מונע מהם בהכרח להרגיש, רק קשה להם יותר להביע את זה. אנשים כאלה יוכלו בהמשך החיים (ואחרי חתונה זה נהיה הרבה יותר אינטנסיבי. לא מניסיון כמובן) לבנות את הפתיחות ואת הרגש. רגש הוא דבר שאפשר לפתח ולבנות. כמו אדם שאנחנו מכירים ובהמשך הזמן גם נוכל להיות חברים, אפילו חברים בנפש.
ברור שצריך שיהיה רגש כלפי הצד השני לפני שמחליטים להתארס, ומאמין שיש להם אותו.
כיום, לעומת פעם, יש המון דגש על הרגש ולפעמים אנחנו מאבדים את המטרה והכוח לעבוד על דברים - הכל צריך להיות בדיוק כמו שאני רוצה. והכי.
כמובן שאין עניין להקשות ולהכביד. לא כדאי להיכנס לקשר שיצריך עבודה גדולה מדי (אא"כ יש לכך סיבה טובה אחרת). אבל כשישנה היכרות טובה, נמצאו דברים ורעיונות משותפים ומרגישים טוב אחד עם השני, זה בסיס טוב בהחלט כדי לבנות עליו בית טוב מאוד. שמח ואוהב.
לא לכל אדם זה מתאים. יש כאלה שיצטרכו את הביטחון המוחלט ברגש כדי שיוכלו להחליט להתחתן. הרבה פעמים לאדם מופנם שצריך את זה, הקשר יקח יותר זמן. חשוב לדעת את עצמך, לשתף את הצד השני בהרגשה ותמיד לראות לאיפה ולמה אני רוצה להמשיך קדימה. המחשבה שאולי חוסר הרגש ברמה הרצויה מצביע על אי התאמה, לא מאפשרת להתקדם ולעבוד. בטח ככל שהקשר מתקדם והלבבות ופרפרים לא מופיעים. אני לחלוטין לא שולל את זה!! הלוואי שלכולם יהיה ככה! 😁 וזה אפשרי גם לאנשים מופנמים. אבל זה לא מחוייב.
מברך אותך שתרגיש 🙂
(כתבתי ארוך כי בעצם סידרתי לעצמי קצת את הדברים בראש..)
@ארץ השוקולד
