היא שואלת,
הם בדרך לעוד יום שלם של בחוץ ואני לבד פה.

העיניים שלי שורפות, לא ידעתי למה עד שהרמתי את העיניים הדומעות שלי וראיתי שהיא קילפה את כל הבצלים שקניתי בשביל מרק בצל היום בצהריים.

"למה קילפת את הבצלים?" אני כמעט זועקת עליה בקול שאני מקווה לא היה גבוה מידי.

"כי זה טעים בסנדביץ' למה." היא עונה בגבות מורמות.

ממייבש הכלים היא שולה מחבת, מניחה עליו את הבצלים הקלופים. הדמעות זולגות מעיניי התמהות. התינוק שופך מעדן על הרצפה.
היא מנסה לחתוך את הבצלים אבל קשה לחתוך בסכין חד פעמית.

"אין לך סכין יותר חדה?" היא שואלת את עצמה, ואז נזכרת, עיניה אורו, היא פותחת את ארון התרופות ושולפת את הסכין החדה החלבית מבין תכשירי הצינון.

בנקודה הזו עזבתי כדי לשטוף עיניים.

#וזה כל מה שאני זוכר דוקטור

הצחקתם אותי...