התחלתי עם ספר האבק 1 סירת מבטחים של פיליפ פולמן החמוד והגאון
זה תמיד צעד חכם לחזור לטרילוגיה קיימת ומוצלחת ולחקור מה קדם לה
נהנתי אנושות כמובן, רק בעיה אחת, הוא עוד לא הוציא ספר המשך!
לא פייר
אבל נאלץ להמתין, מה לעשות...
וקראתי את הכימאית של סטפני מאייר, מביך, אני יודעת, אבל היה הרבה פחות גרוע משציפיתי, היא כותבת מתח לא רע, למרות שאפשר לראות יותר מחלק מהדברים לפני שהם קורים
הופתעתי לטובה שהגיבורה הנשית הפעם לא חלשה וסכנה לעצמה כל כך, אם כי כל חוזקה כמעט ונגוז ברגע שהופיע גבר יפה עיניים
אגב זה, היא לא יודעת איך מערכת יחסים בריאה צריכה להראות, זה כאילו אם לא התאהבתם אחד בשני בכהרף עין ואתם מוכנים לסכן את חיים בהקרבות הירואיות מטופשות אתם לא מאוהבים
זה מטומטם
ולרגע אחד ממש העזתי לקוות שיהיה לה את האומץ להרוג גיבור שלה ולהניח לדמויות להתמודד עם אובדן, אבל לאאא מה חשבתי לעצמי, זו סטפני מאייר, אלופת הסופים המופלאים והלא ריאליים
ובואו נניח לכל העניין של תאומי ראי, היא באמת הניחה את זה ממש בתחילת העלילה ולגמרי הייתי צריכה לראות את כל הקטע של -ירייה מדוייקת ללב וכולם חושבים שהוא מת ואז הוא נושם שוב והם נזכרים שבכלל הלב שלו בצד ימין- מגיע, אבל ההחלמה הסופר מהירה שלהם, ולא, לציין עד כמה זה מופלא ובלתי סביר לא הופך אתזה ליותר סביר!
לא מאמינה שצריך להסביר לך את ההיגיון הזה אבל הנה, אולי תביני גברת מאייר
ובואו נדבר על זה שכולם סיימו את העלילה בזוגות, כאילו זה לא יהיה סוף טוב ראוי לשמו אם לא כל הגיבורים הטובים נמצאים במערכות יחסים
חשט!
באמת התפלאתי שאין לאפחד מהם ילדים באפילוג
חשט!
אבל בסהכ נהניתי מהקריאה
וזה מה שחשוב
הוא היה ארוך אבל, ממש מידי ארוך
וכמובן את שוליית הרוצח החמוד להפליא, בכל הספרים שקראתי השבת היו לגיבורים קשר עז עם חיות המחמד שלהם |מהרהר| אולי זה אומר משו עלי😅
אם כי דמונים נשמעים שווים פי אלף מאשר הבינה, מגניבה ככל שתהיה, דמונים פשוט מגניבים יותר, סורי רובין הוב, הבינה בהחלט במקום השני והמכובד
הייתי מספיקה לקרוא יותר אם לא הייתי ישנה רובה המוחלט של השבת, אבל זה לחלוטין לא משו שאני מתחרטת עליו
לא עכשיו בכל מקרה, אולי טיפה בהמשך, כשאנסה ללכת לישון תיכף
בהצלחה לי באמת