כדי להסביר אני אתמצת את החפירה.
בכל סגנון מוזיקלי יש את הייחודיות שנותנת לו את היופי שלו:
במוזיקה קלאסית למשל זו השלווה וההרמוניה, זו יצירת אומנות של דייקנות, קצת כמו מתמטיקה.
במוזיקה מזרחית (אותנטית, כי מודרנית היא דומה לפופ) זו הזרימה והמעברים בין חצאי טונים באופן מדויק, זה פשוט מרגיש כמו תיאור של החיים.
במוזיקה עברית אלו המילים (והנוסטלגיה), אין מה לעשות אבל פואטיקה ותיאור רגש בשפה שלך ועם זאת בשפה גבוה זה דבר מפעים, עמוק ומעורר מחשבה.
פופ הוא אף אחד מאלה - אין בה מחשבה עמוקה, לא במנגינה ולא במילים (כלומר שיכולה להיות גם, אבל לא זה העניין בשיר. לכן הרבה פעמים המילים הן ברמת גן חובה מינוס, לפעמים מחוסר השקעה ולפעמים במכוון), המטרה שלה היא הפוכה - לגרום לך להישאב לתוכה ולאבד את הראש. היא קופצנית, שובבה, ילדותית ובהגדרה לא אמורה להיות על רמה או לעמוד בסטנדרטים כלשהם אלא פשוט להיות מושכת. בקיצור, פח זבל אבל כזה שכיף להתפלש בו.
טוב, זה לא יצא כל כך מתומצת 