להליכה בחושך הכיפי
וכן אני עייפה
אבל חזרתי לשגרה! הידד
נועה.כ"כ מתגעגעת לשגרה שלי..
חיזוק הנקודות הטובות.
עין טובה ל עצמי והתמקדות בטוב.
יש תרגיל כזה של התבוננות שיכול לעזור קצת- לכתוב כל יום בלילה טבלה קטנה ולכתוב בעמודה אחת "מה היה טוב היום" ובעמודה השניה "מה לשיפור". ככה זה כמו חשבון נפש כזה וגם נותן לך כאילו "הוכחה" לטוב שלך, מחזק את הטוב ונותן לו מקום.
ואז כשיש לך את ההוכחה הזאת אז לכתוב נקודות טובות שיוצאות ממעשה טוב נגיד שעשית.
זה די מחזק את הערך העצמי.
ואם אתה רוצה לאזן את זה מול הגאווה אז יש את העצה של הרב ארוש לכתוב מחברת תודות ולכתוב כל יום כמה תודות ככה זה מזכיר לך שבסוף גם הכל ממנו והכל שלו וכל התקדמות שלך זה ממנו בס"ד.
חח לא אמרתי שלא,זה תרגיל התבוננות פשוט שיכול לעזור לאזן את המקום הזה וגם עוזר לעשות חשבון נפש ממקום בריא ושמח (:
לפי הרגשתן האישית, וזה לא כ"כ פייר, כי יתכן שבאמת אתן היוצאות דופן.



שהחתן הזה רוצה בשבילך חתונה, אבל את לא כ"כ.
אגב, חתימה מעניינת יש לך.
גם, יש מצב שקשר מגיע לצומת טי וזה או כן או לא.. אי אפשר יותר להמשיך ככה.. זה לא בריא לאף אחד.. לא יודעת אם אני מצליחה להסביר את עצמי
ואת צודקת בעיקרון שלא אמורים להתחתן מלחץ, אבל כשחושבת על זה אז נראה לי שלחץ מול המושג חתונה יהיה לי תמיד... אחרי קשיי ההתחלה והמעבר הדרמטי אני אשמח בזה כי זה דבר שאני מאוד רוצה בסופו של דבר, אבל עצם הלהיכנס לזה לא פשוט לי
(קושי לאבד את החופש והיכולת לעשות כל מיני דברים.. קושי להתחייב... - כל מיני קשיים שאולי נוטים להגדיר אותם יותר כ'גבריים')
מיונז
מיונזפשוט במצבים שאני קולטת מה זה אומר אני תוהה לעצמי למה עושים את זה ובאלי עוד קצת חופש.. אבל כנראה שהרצון שלי לחופש לא יגמר לעולם וכנראה גם שאתה צודק שזה הכי חשוב
![]()
אני לא יודעת בת כמה את, (למרות שבעצם זה לא בהכרח קשור..) אבל מבינה אותך. שמצד אחד, וואלה יש קשר טוב ולא פשוט למרוח את זה, מצד שני התחושה הזאת שיש עוד מה לעשות בתור רווקה, ובתור נשואה זה אולי לא יתאפשר.. ובכלל פחד ממחויבות.. מבינה אותך. במיוחד שבעולם הדתי הדברים לרוב קורים יותר מהר, ופחות מסתדר להיות חברים כמה שנים...
מאחלת לך שהדברים יסתדרו ויתבהרו!!
ורק אם זה רלוונטי לך- 'תן לשינוי לצמוח, אל תפחד מהפחד' לפעמים זה עוזר.. פשוט לקפוץ למים..
באמת יצא לי לתהות אם זה קשור לגיל, ישמצב, למרות שאני לא פיצית, אבל אני חושבת שסיכוי טוב שגם עוד שנתיים היתי מרגישה שלא מיציתי את החיים וזה מגביל אותי ואני לא רוצה
אני יודעת שלא בהכרח יעזור לך לשמוע מהנק' מבט שלי כי בסוף כל אדם הוא שונה, אבל יכולה לאמר על עצמי ואני בטוחה שיש עוד הרבה נשואים, שיגידו לך שהנישואים ממש לא אמורים להגביל..
אני לא יודעת לאיזה דברים את בדיוק מתכוונת שאת מרגישה שלא מיצית את החיים, אבל גם שנשואים אפשר בהחלט לנסוע לטיולים, לחו'ל, להיפגש עם חברות, לצאת... (אני לפחות עושה את זה
אבל עדיין מבינה את ההרגשה. יש לי חברה שעד לא מזמן בכלל לא רצתה להתחיל לצאת בין השאר בגלל הסיבה הזאת. (בת 26)
יואו איתי
אין לי ראש לעצמי ולזה שכל דבר קטנציק מציף אותי
למה אי אפשר להיוולד מחותנים כבר
שגם קצפת אוכלים במידה
מסתבר שזה גם במשל ולא רק בנמשל.
חדשכאןלפעמים הקב"ה מוריד את האדם למקומות מסויימים כדי שהוא יוכל אח"כ לעזור ליהודים אחרים במצב הזה וכך הוא יבין אותם הכי טוב ויוכל לעזור להם..
שליחות נו 
תצליחי מיונז (:
האמת שאני גם שואלת את עצמי.
תוהה לעצמי אם התבלבלתי בפורום. ![]()
(לא הייתה פה פעם מנהלת בשם אורה? 🤷♀️)
חדשכאןטוב אני כבר לא זוכרת כל כך.
או שהתבלבלתי בפורום (למרות שהשם שלו זכור לי אותו דבר) או שממש האנשים השתנו.
שוין 
נראה לי הייתי מוותרת לפעמים על המקומות שהנפש שלי מחליטה לבקר בהן
אבל שוין, לפחות שיצא מזה משהו טוב
הודעה
מיונזזה התחיל ממבחנים במתמטיקה שקיבלתי ציונים שהיו מעודדים כמעט את כל הכיתה 
אני תמיד קיבלתי ציונים שממש עודדו את חברה שלי
ואז היא ירדה הקבצה
ובאורח פלא הם עלו פלאים
אז מערכת החינוך עוד לא חוזרת אצלינו, וזה אומר שאני עדיין לא חוזרת לעבודה.
בא לי לצרוח. די נמאס לי, מיציתי. וכן בהשוואה לאחרים שמתמודדים עם הסגר, אין לי מה להתלונן, אני יודעת, אבל די אני כבר כ'כ רוצה לחזור לעבודה. לשגרה נורמלית. לקום מוקדם בבוקר ולהרגיש עייפה בלילה.
ועוד מדברים על שלג. בחייאת זה מה שחסר עכשיו. היה לו חורף שלם ועכשיו שאולי נחזור לשגרה הוא מגיע?
אוף, ה' שנחזור כבר.
שיר לילי-
בימים שיעברו עלינו נדע לשאת יותר
עצבות רכה,
והשמיים יחכו לנו עד שנבין.
ובלילות נרוץ מתוך עצמנו
אל שדות ילדות, בארץ לא שבוייה .
אתה המים המבקשים משיבולים לגדול.
אלוהים וודאי מקשיב תמיד ללב
כשהכאב כמו אבן שם.
אני כמעט כבר מת מאהבה.
השנים יכשילו את רגלינו,
אך לא ניפול, כמו אבן נעמוד
מול כל סופות החול, השלג, והאש.
תמיד נדע לזכור שיעבור.
אלוהים וודאי מקשיב תמיד ללב
כשהכאב כמו אבן שם.
אני כמעט כבר מת מאהבה.
(בימים שיעברו עלינו)
היא מכורבלת עלי במשך כל היום, כשהייתי במענה זה היה עוד הגיוני יותר אבל עכשיו אני בזום והיא לא מוכנה לרדת
לא נורא
הם לא יסבלו מלראות אותה מציצה למצלמה מידי פעם![]()
נקווה לטוב
אל תתרגש
(ותמיד צריך את הזה שיסביר שזו המסורת)
האמת שפעם היה כאן הרבה יותר פעיל, עכשיו די רדום
בכ"א גם אם תשאל איך הגעתי לפה לא אדע לענות לך על זה..
אני לא ככ זוכרת
קיבלו אותי כי חשו בעיזוזיות נשמת האומה הנשגבת המפעמת בקרבי שתתרום רבות וגדולות לפורום
מיונזאחרונה
זו באמת היית את?מיונז
. סומכת עליךשמן פשתן
הנורמלית האחרונה