פורום חשבתם שיהיה טוב?! (עמוד 84)

את לא מאוהבת עד מעל הראש, לא אובססיבית לגבי קשר עם בנים, ולא בל''חית בכלל בכלל.

 

זה לקח לי רק שמונתאלפים שמונמאות שמונים ושמונה שרשורים.

שבעתלפים שבעמות שבעים ושבע
מעניין..

וזה באמת *רא של דבר🤷🏻‍♀️

זה רווח נקי של כולם.

לגבי התוכן: לכי תשטפי את הפה שלך עם סבון.

לגבי התוכן-צנזרתי

מדויק!

יש מצב שהיא ניסתה לשכנע

ושאינם נאיביים

הנורמלית והלא
ככה?

לא
אני רק אופציה ב

פה אין מי שיצעק עלייך שאת כן נורמלית

מאחל שיתהפך מהר למצב רוח טוב.

מותר לשאול מה קרה?

אני מתכוונת לזה שאהבה צריכה להשאר אפלטונית
אוף וחלאס

מאחל רק טוב

אני לא חושבת שאת

בס"ד

 

זה לגמרי מכוונה טובה של לעזור לאנשים

אבל לפעמים מרגיש לי שזה שאני יודעת איזה שאלות לשאול כדי שאדם יחשוב על משהו בצורה שלמה זה מניפולטורי

כאילו

אני מתמרנת אנשים

אבל זה לטובתם!

לא יודעת

מוכר לי






פעם אחרונה שצפיתי זה היה לפני עשר שנים בערך וגם אז רק בפילוסים

את רוצה שיהיה להם גם טוב?

כי יש לך רגשות אשמה ולהם אין.

והחלוקה לא צודקת, ובכל זאת היא משאירה ככה את המצב כי זה נוח.

 

#קפיטליזם_חזירי

למשל תנוחות ידיים או רגליים, תנועות או הבעות - אם תראה אדם משלב ידיים או מתיישב בתנוחה מסוימת אתה כנראה תחקה אותו בלי לשים לב.

 

יש לזה גם הסבר נוירולוגי, גילו שכשאדם (או בעל חיים לצורך העניין) רואה התנהגות מסוימת יש נוירונים שמופעלים באזור הלמידה, והם גורמים לו לחקות את ההתנהגות.

ועדיין, בשאר הפעולות כמו שילוב רגליים וכזה, זה לא מתקרב לרמת ההדבקה של פיהוק

 

גם כשאתה רואה מישהו תופר בגד ואתה מסתכל עליו, הנוירונים האלו מופעלים בשביל שכשאתה תעשה את זה אתה תצליח לעשות את זה כמו שצריך, אבל זה לא גורם לך להרגיש צורך להרים מחט ובד ולהתחיל לתפור.

 

ראיתי שהיום בכלל טוענים שיכול להיות שזה קשור להבעת אמפתיה והזדהות ולכן זה קורה

נו נו🤦‍♂️

נכנס כאן גם העניין של תשומת לב.

כשאתה רואה אדם עייף, אתה פתאום שם לב שגם אתה עייף.

כמו שכשאתה רואה אדם מגרד, או כשאתה חושב על כינים (תחשוב כמה רגעים על כינים), אוטומטית מגרד לך בראש.

 

אבל אני חושב שזה בעיקר העניין של החיקוי.

נוירון מראה – ויקיפדיה

והוא נועד על פי ההשערה לקרר את המוח שהתחמם בגלל עודף אנרגיה, אז האם המוח היה חם או לא?

ובכינים זו אותה שאלה, אפילו שזה עדיין פחות מפיהוק.

 

 

בקישור שהבאת כתוב, אני מצטט

"כחלק מתהליך החיקוי הנוירונים אינם מובילים אוטומטית לתגובה מוטורית, משום שקיימים מנגנונים אינהיביטוריים במסלול המוטורי למניעת הוצאת הפעולה לפועל, וכך לא נוצר חיקוי בעקבות כל פעולה נצפית או נשמעת"

הרי הראשון פיהק בלי קשר לחיקוי כלשהו.

אבל הוא יכול לנבוע גם מחיקוי.

 

ואותו דבר לכיוון השני:

ברור שלא כל התנהגות תגרום לחיקוי, הרי יש מקרים רבים שהאדם לא מחקה (בין אם זה כי הוא נמנע במודע או כי לא נוצר מספיק גירוי לחיקוי או כמו שכתבו יש מנגנונים עצביים שחוסמים את הנוירונים).

אבל החיקוי יכול לנבוע מתגובה נוירונית, שקורית בכל מקרה.

אז ככה, אנחנו מפנקים כי אנו מסמנים לטורפים/ אויבים אחרים. אני עדיין חזק יש לי שניים, למרות שאני הולך לישון.. אז החיקוי גם הוא נוצר מאותה סיבה.. גם האוייב רוצה להראות שהוא חזק .

סוף סוף נמצא ההסבר: למה פיהוקים הם תופעה מדבקת

כי ישנת עד 11:01 בבוקר, למה שתהיי עייפה?

 

 

אבל עכשיו את כן מפהקת😁

(חזרתי אחכ קצת לישון אבל נעזוב את זה)
בכא גם עכשיו אני לא מפהקת
פשוט תודה שעבדת עלינו..😁

חברה בה אנשים מקדישים מחשבה רצינית ומחקר
לגבי החלטות שישרתו בצורה הטובה ביותר את
האינטרס העצמי שלהם היא חברה שהייתי שמח
מאוד להכיר לעומק

בס"ד

 

אני לא אומרת שצריך למחוק את עצמינו אבל זאת לא העיקר

אני באמת חושבת שכשכחברה אנשים שמים את עצמם במקום הראשון יש אפס ערבות הדדית והעולם יראה רע מאוד

וההתדרדרות המוסרית הזאת היא לגמרי משהו שרואים

אני חושבת שכתוצאה מהניוון הזה יש חיפוש נואש אחר ערך מוביל אחר בחיים וזאת תקופה קריטית להגות בה ולדבר בה ערכים

באילו מובנים יש התדרדרות מוסרית וניוון?

בס"ד

 

אני אספר לך על הדבר שעורר אותי

פעם דיברתי עם חברה שלי והיא התבכיינה לי שהיא נורא מסכנה

למה? כי אבא של חברה שלה נפטר

כמובן שהצטערתי איתה ושאלתי אם היא הייתה קשורה אליו

היא אמרה שלא אבל עכשיו כל החברות שלה מתעסקות בזאת שאבא שלה נפטר ולא בה

היא אמרה שהיא מרגישה רע שבמקום לעזור לחברה שלה היא מתעסקת בעצמה וזה שאין לה צומי אבל זה בכלל בסדר והכל בסדר

 

זה היה כמו כאפה לחיים שלי

כל כך התרגלתי לומר לעצמי ולאנשים סביבי שהכל בסדר ומותר להרגיש את מה שמרגישים (ויש בזה אמת)

אבל פתאום עמדה מולי המפלצת שהחשיבה הזאת הולידה

אדם צריך להיות מסוגל להרפות מעצמו לפעמים ולהתעסק באחר

אי אפשר כל הזמן לשים את עצמי במרכז 

 

אופ אני מרגישה שאני לא ברורה וחוזרת על עצמי

חברה מתפקדת היא חברה שיש בה ערבות הדדית 

 

אני חושבת שהחברה זיהתה את הכשל הזה במנגנון האינדיבידואלסטי שלה

במידה מסויימת המדינה היא מנגנון פיקוח על זה שהעיסוק בעצמי לא יפגע באחר

לכן לדעתי יש הישענות כל כך גדולה על ערך השוויון- זאת זרוע הכרחית של החופש

עכשיו, לדעתי גם השוויון כערך הוא לא משהו מטורף

אבל החופש כערך עליון הוא עוד יותר גרוע

 

גרר

לא הצלחתי בכלל להבהיר את עצמי ורק הסתבכתי

מטלטל מה.

שאולי הפוך ממש שנכתב כאן בהמשך
ובעצם קצת מה שכתבת למעלה

שכן נולדנו אמפטיים, ידידותיים, אוהבי אדם.
יכול להיות שבדרך דברים משבשים את זה
ובהחלט תרבות וחברה ותקשורת ומדיה בכלל משפיעים
אבל,
כשאנחנו ידידותיים ואמפטיים זה אנחנו באמת
ולא שקר ולא מסכה
זה טבוע בנו עמוק ממש, אדם שהוא שונא אנשים ולא אמפטי ברור שיש פה משהו לא רגיל

בקיצור
אנחנו אנשים אמפטיים וכו'
יכול להיות שהסביבה קצת משבשת את זה ואז צריכים להתעלות קצת מעל מה שהורגלנו ורגיל במיינסטרים

ובכלל, חופש ושוויון זה נהדר, אבל בסוף רוב האנשים יוותרו על החופש שלהם כדי להגן על חיים של אדם אחר.

טוב זה לא מנומק ומוסבר
מקווה שהעברתי את מה שחשבתי עליו

מרגיש לי שהעברת המון מהכאב שלה
בצורה שבה סיפרת
ושמת את האצבע על כמה נקודות
שלי אישית ממש בוערות

התחושה שלי היא שיש לחֶברה בעיה
(זה מה שאני רואה בעצמי בהקשר הזה)
במצבים לימינליים כאלה של החיים אני
מסתכל לצדדים, לאיך כולם עושים,
למהם כללי הטקס

אני מרגיש שאני לא מספיק מסתכל למקום
שיוכל ללמד אותי הכי הרבה על החויה האנושית
שזה העצמי

נדמה לי שרק משם תהיה לי היכולת
לגייס מבט אותנטי באמת, מבין באמת
וחומל באמת

מרגיש שהפן הקולקטיבי בחיים שלי הוא
אחד המחסומים הגדולים בדרך להבנת האחר.
(עבודת המידות זה עוד דבר מרכזי)

מקווה שלא הוצאתי את הדברים מהקשרם
זה שיח ממש ממש מעורר בכל מקרה

כי החֶברה, מוסדות הלימוד, השיח המאוד
לאומני / פוליטי הכניס המון צביעות,
אובדן אמון ודרישה אלימה ליישור קו -
על פני דיאלוג פתוח והקשבה.

הבנאדם מנסה לחשוב על הנושאים של
סולידריות, דאגה לחלש, דאגה לסביבה
וכל מה שצף זה משקעים של ציניות
וסרקזם, הסתה, פילוג ואיבה שמשרתים
רק מחנות פוליטיים

מרגיש שצריך כשרון כדי להצליח לעסוק
בדברים האלה ולחמוק מכל הרעילות
והניכור שמרחפים להן

להגיע ברגליים לכל החזיתות ולחוות בזמן
אמת את הסיפור שעליו כולם מספרים.

כשאני רואה בעיניים, העצמי שלי אולי ידמיין
אותי באותו המצב, וזה יגייס לי את
המוטיבציה הכי טובה לעבר פעולה ממשית.

נראה לי שמתוך רצון להגביר את העצמי
ולפתוח אותו לחוות את המצבים האנושיים
שיש בעולם מגיעים לסולידריות יותר טובה
מאשר דרך משטר קולקטיביסטי

העצמי מעודד אותו ליהנות מכל חוויה
שהעולם מציע

ואז הוא יוצא לפינות הרחוקות של העולם

בזמן אמת הוא פוגש זרים
שחיים בתוך תרבות אחרת
ומושג ההנאה אצלם מרתק ושונה

אבל יש אצלם גם סבל שהוא לא מכיר
חולי לעיתים וחרפת רעב

לעומת העצמי שמוציא אותו מהמוכר
ומארבע קירות
הרכיב הקולקטיבי שבנפשו והחינוך הממסדי
והחֶברה על המנהגים והתפיסות שלה

מושכים אותו לראות את הזר כאחר
כמי שהוא אולי קצת פחות מאדם
כמי שנידון למוזרות שכזו

אז אפשר להתבשם וליהנות מהשונות
ולהשתעשע ולדמיין את עצמי בנעליים
של הזר

ובערב לחזור למלון המערבי שהוא
כמו בבית ולשחרר אנחת רווחה

בס"ד

 

אבל אחרי שביליתי עכשיו זמן מכובד בצווחות שמחה על זה שחברה התארסה אני חייבת לחזור לעבוד

מבטיחה לחזור אליך עם תשובה

בס"ד

אני מבינה נכון?
כי אם כן אנחנו לא מדברים אותו דבר
אני מדברת על עיסוק עצמי אובססיבי מתוך חתירה כל הזמן להיטיב עם עצמי ובלי התחשבות באחר

לדעתי האיזון בין הדאגה לעצמך ולאחר שלצידך זה מה שנכון וחשוב. כך לכולם יהיו חיים טובים יותר. כשאחד יבוא על חשבון השני, וחלק במשוואה נפגע, כולם יפגעו. כי כולנו משפיעים אחד על השני.
אפילו באופן אבולוציוני תבוני, אני בהחלט יכול להבין את הרצון לדאוג לעצמך לקיום בד בבד עם הדאגה לחברה שסובבת אותך. כי דאגה לה, היא בעצם דאגה לעצמך. האדם צריך חברה לחייב אותה להתקיים.
(דחפתי את האבולוציה כי אני חושב שהיא בהחלט יכולה לעזור במקומות כאלה בתור אבן בוחן. איזה היגיון וסדר מאחורי הדבר המופלא הזה שהוא האישיות שלנו.)

בס"ד

 

האמת שהתכוונתי יותר לתפקיד של- מנהיג, ליצן, הסיידקיק של הנבל ושכאלה

אבל מה שאמרת מעניין מאוד

תפרט?

בס"ד

 

אתה סגור על זה?

האמת שיש לי תפקידים שונים בגדול.
יש קליקות שבהם אני החכם והזה שיודע, כלומר שבודקים אצלו מה נכון.
יש קליקות שבהם אני הציניקן. או האיש המצחיק (קצת עפתי פה) אבל בכל קליקה התחלתית אני האיש הכי ביישן בפער.

אין לי מושג מה התפקיד שאני משחק פה. באמת שאני לא מצליח לדקור את הנקודה ובכלל לא חושב שאני משחק פה תפקיד

עכשיו, אני זוכר את הפעם הראשונה, הייתי מפודח מלנשום שלוש שניות רצוף

בס"ד

 

מבחינתי היית הכופר המתנשא והמגניב מהרגע הראשון

 

רושם שכמובן עבר הרבה תהפוכות מאז אבל אף פעם לא כלל רושם של חוסר ביטחון וביישנות

נסי להזכר בפעם האחרונה שנפגשנו כמה מילים הוצאתי מהפה וכמה מהם היו ברורות...
יכול להיות שאני טועה בתחושה אבל לדעתי זה מה שקורה

יושבת בצד ומתבוננת בהתנהלות של האנשים.
מי יותר דומיננטי,
מי לא סופר אפחד,
מי מנסה להרשים,
מי אותנטי,
מי מזוייף.

גם בפורום בהתחלה עד שהעזתי להגיב לקח לי שנה פלוס. פה ספיציפית אני עוקבת מלאא זמן ורק עכשיו מעיזה😅
אבל אחרי שאני אוזרת אומץ אני חייבת להיות הכי בסדר עם כולם, חברה של כולם.
בד''כ יש מישהו או שניים שאני יודעת שלא אתחבר אליהם. וזה לא מפריע לי משום מה🤷

זה מצחיק שככה מתייחסים אליי

אני משקיעה די הרבה בקשרים חברתיים אז אני חושבת שאני משהו יחסית במרכז

אין לי מושג אבל עוף מוזר מסוג כלשהו

אבל אני חושב שבאופן כללי, כמעט תמיד בשוליים, גם פה וגם במקומות אחרים. במקרה הטוב, הבחור הזה שדי מחבבים, אבל אין כלפיו יחס מיוחד. שעושה פדיחות מדי פעם. שנזהרים אתו, והוא נזהר עם אחרים. שלא משחנ"שים איתו, לא צוחקים עליו, לא מריצים איתו דאחקות, הוא ברקע. במקרה הרע, הנדחף, בחור דומה לבחור שתואר קודם, רק שלא מבין שהוא כזה.

הייתי רוצה לשנות תפקיד. אני מקנא בבחור המעמיק, שלרוב לא אומר כלום, וכשהוא אומר משהו, משתתקים ומקשיבים לו. אני מקנט בבחור שיש לו חבר, שהיחס ביניהם הדדי, ששניהם מעריכים אחד את השני, ופחות או יותר באותה המידה, שלשניהם חשוב הקשר, ופחות או יותר באותה המידה. ששני הצדדים מחזיקים את הקשר באותה המידה. שלא צריך לעשות חשבונות מהסוג של "אני פתחתי שיחה איתו כבר 3 פעמים רצופות, מן הסתם זה רק יעיק עליו אם אני אתחיל שוב פעם".

בס"ד

 

חייבת לומר שזאת לא הדמות ש לך בפורום

הדמות בפורום דווקא מתאימה בעיניי יותר לראשון שאתה מקנא בו.
(לגבי השני - זה נשמע קשור יותר לחיים שמחוץ לפורום. ואני משוכנעת שאם הקנאה בו משמעותית, מאמצים בכיוון יוכלו לשנות את המצב.)

זה לגמרי לא האופן בו אני תופסת אותך פה בפורום (וגם במציאות בעצם ).

נראה לי שרובנו קצת over-thinkers כך שבקטע הזה אני מזדהה, אבל לדעתי אתה בין אלו שכיף לקרוא את התגובות שלהם ותמיד מביאים זווית חדשה שגורמת לך לחשוב עוד קצת.

היא שישנו מתאם ישיר בין האינטליגנציה לבין הדימוי העצמי - ככל שהראשונה עולה, השני יורד.

 

ויתכן שזה אחת משתיים:

 

א. הדימוי העצמי הנמוך קדם, ולכן היה חייב לפצות עליו לשם ההישרדות החברתית, ופיתח יתרון אינטלקטואלי.

ב. האיי קיו הגבוה קדם, והוא זה שהוביל אותו ליכולת להסתכל על עצמו באופן אובייקטיבי ולמפות את כל הבאגים שקיימים בו, מה שהוביל אותו למסקנה האמיתית והכואבת כי אנחנו לא כאלו מושלמים, וממילא לדימוי עצמי נמוך. מה שאומר שאם גם האחרים היו מביטים נכוחה על עצמם, הם גם היו סובלים מאותו דימוי, אך הם לא ברי הכי.

אין מנוס מתפתח דימוי עצמי נמוך

(לא מסכימה עם הסאבטקסט אבל הצחיק אותי)

2. זה נגיד אני אצטרך לבדוק כי אני לא זוכרת איזה שירים יש שם.
3. דרקון?

בתור פעילה(בפורומים החביבים עליי) בקושי שנתיים אין לי סנטימנטים לדינוזאורים

2. לא מכירה

3. @סביון נראה לי

האמת שגם @ארץ השוקולד קצת נעלם לאחרונה אבל אולי סתם תחושה שלי והוא לגמרי פה

מסתגל עדיין לסמסטר, הוא שונה מקודמיו.
והיו שבועיים די עמוסים, מאמין שהחל מהשבוע הקרוב אחזור לפה קצת יותר

כלומר לא באמת תוכלי להוכיח את זה

משהו בזוגיות שלך מאוד פגום

זה יכול להיות לי קשה אבל גם חשוב מספיק כדי שאצליח לעמוד בזה(לפרוטוקול כפי שכבר ציינתי פה בעבר-לא צריך זוגיות בשביל להתקשות בשמירת נגיעה)

את רוצה לטעון שמלכתחילה היא לא טענה משו? סבבה.

אני אגב מוצא בזה די הרבה אמת בטענה הזו

חסרי האמון ישארו חסרי אמון
ולי זה נשמע בעיקר כמו התירוץ המושלם לנפילות

התעסקות יתר בזה עוד תגרור אותך לשם

ממליץ לך פשוט להיכנס לשגרה שבה זה לא מעסיק אותך (ואם זה מגיע אליך אז לדחות את זה בתירוץ של "אותי זה לא מעסיק") ואז יהיה לך הכי קל להתגבר על זה

עד לא מזמן זה לא העסיק אותי מהסיבה הפשוטה-כמעט ולא היו לי חברים ממין זכר לפחות לא קרובים ממש.
לאחרונה זה מעסיק אותי כי יצא לי לדבר על זה עם כמה אנשים

זה מקרב אותך לשם יותר.

כי זה נתקע במחשבות
מה שהופך את זה לקל זה פשוט לעלות מעל זה, אולי בהתחלה זה לא יהיה אמיתי אבל ככל שזה יהפוך לדבר זניח ככה יהיה יותר קל להתגבר על זה.

תכלס בכל דבר זה ככה, למשל כשהייתי בן 13 וכל החברים עישנו כי זה מגניב אני אמרתי לעצמי שזה שטותי ומאעפן ואני הרבה יותר טוב מהם כי אני לא נופל בשטות הזאת ובאמת לא עישנתי בחיים ואני מרגיש עם זה מאוד טוב

או כשהפסקתי לשתות קפה, ביום אחד פשוט החלטתי שזה לא "עניין" יותר מבחינתי וזהו בזה זה נגמר, לא מעסיק אותי איזה קפה יותר טעים, לא עבד של זה בבוקר, כלום. ויש לי חברים שכמה שנים עדיין רבים עם עצמם על להפסיק לשתות קפה..

דלגי על זה, תהפכי את הנושא ללא רלוונטי עבורך, זה יקל עלייך ופתאום תראי שהרבה יותר משחרר להתנהל ככה

א. על האופי שלה

ב. על אופי ועומק הקשר שלכם

ייתכן שהיא אוהבת לשמוע רק דברים טובים
ייתכן שהיא מעריכה מי שמציב בפניה אמיתות קשות
ייתכן שהיא יודעת שאת אדם אמיתי
ושזה מגיע ממקום אכפתי ודואג

הערה נודעה לתקן לא להטיח אשמה או לפגוע.
אלא אם כן זה משהו שאת מרגישה שללא התייחסות שלך, היא תחשוב שאת מסכימה עם זה ואז בהחלט יש תועלת בזהשתראי לה שאת לא מסכימה עם זה.

כך מצווה שלא לומר את הדבר שלא נשמע'

אבל לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו כן צריכים לומר למרות שחיצונית זה לא נראה דבר הנשמע אבל בטח זה יחלחל וישמע בעתיד ואז אנחנו אומרים בכל זאת

ותודה ל@Half a man שאפילו מתחרה בWAVES

תודה על התיוג...
התרגשתי

למתנשא מגעיל אין יסורי מצפון
או מודעות עצמית

התקווה היא להפוך אותו בע"ה

זה שיש ימים שיותר קשה לנו זה לא אומר שאנחנו כאלה