טוה חשבתי קצת והגעתי למסקנה שמה שקורה ברמה הוא לא הכי דתי זה שיש גם בנים וגם בנות באותו מאחז גם אם זה נפרד.
ואל פינוים אני בכלל לא מדבר שזה באמת פריצות
יאללה ויכוחים
אז מי כאן המשוגע?
מצד אחד, ממשלה שמקימה מדינת טרור לנאצים של זמננו – לפלשתינים, בעידוד הנשיא החתרן. מצד שני, עם שאינו מתקומם כשמנהיגיו בוגדים בו
הרב שלום דב וולפא
משה וייס היגר מהונגריה לארה"ב ורצה לקבל אזרחות אמריקנית. אבל הוא אינו מבין אנגלית, והרי בעת הבקשה לקבלת אזרחות מראיינים את המבקש ושואלים אותו שאלות על משפחתו ועל ההיסטוריה של ארה"ב ועוד.
אחד ה′מאכערים′ סידר לו ראיון אצל שופט זקן המראיין את המהגרים, אשר שואל תמיד בדיוק אותן חמש שאלות ובאותו סדר. "אינך צריך להבין את השאלות, רק תשנן את חמש התשובות באנגלית לפי הסדר, ותקבל אזרחות", הוא אמר לו.
השאלה הראשונה שתישאל היא מה שמך. השב: "משה וייס".
השנייה, כמה ילדים יש לך. השב: "חמישה".
השלישית, כמה מדינות יש בארה"ב. השב: "חמישים ושתיים".
הרביעית, מי היה נשיאה הראשון של ארה"ב. השב: "ג′ורג′ וושינגטון".
החמישית, אם יש לך הורים. השב: "תודה לא-ל, שניהם".
משה שינן לעצמו בעל פה את כל התשובות באנגלית, לפי הסדר המדויק. אולם כשהגיע היום המיוחל השתבש משהו, כי השופט שאל את השאלות בסדר שונה:
שאלה ראשונה: מה שם נשיאה הראשון של ארה"ב? "משה וייס!", ענה המהגר.
כמה מדינות יש בארה"ב? "חמש!"
כמה ילדים יש לך? "חמישים ושניים!"
מה שמך? "ג′ורג′ וושינגטון!".
השופט היה יהודי, וידע קצת יידיש מגירסתא דינקותא. הוא כבר לא היה יכול להתאפק, הוריד את משקפיו, התקרב למשה ושאלו ביידיש: "תגיד לי, מי כאן המשוגע – אני או אתה?".
"תודה לא-ל, שניהם′′, ענה משה בהרגשת הקלה על שזכה לעבור את הבחינה בהצלחה.
נשיא פוליטי, ממשלה מטורפת, עם תמים
ממשלת ישראל ונתניהו בראשה מאמנים את צבא הרשעות הפלשתינית, הלא הם ההיטלרים של דורנו. הם בונים עבורם עיר ענקית בשומרון, מקפיאים בפועל את הבנייה ליהודים בלבד ועושים את כל ההכנות להקמת מדינת טרור.
בהתחלה נשמעו דיבורים כאילו שהשידוך בין החמאס לפת"ח מפריע לתהליך, אבל היום כבר חוזרים על הטענה הידועה ש"שלום עושים עם אויבים", ומפחידים אותנו שאם לא נקים בעצמנו את המדינה החמאסית, צפוי לנו "ספטמבר שחור".
שמעון פרס, "החתרן הבלתי נלאה", כדברי רבין, מכריז ביום חגה של המדינה "אנו מחויבים להורדת התנחלויות". ומסבך אותנו במזרח תיכון חדש שיש בו פיקוח נפש למיליוני יהודים.
הערבים מזהים את החולשה, ועורכים צעדות ביום ה"נכּבה" לתוך מדינת ישראל כקדימון לכיבושה. מולם עומדת ממשלה אובדת עצות, "לתפארת מדינת ישראל".
באותה עת ממש, רבים מאחינו היקרים והאהובים, היודעים מה שקרה בימית ובגוש קטיף, המבינים ש"היֹה כן תהיה" גם ליהודה ושומרון והקולטים מה יקרה אז לארץ ישראל המצומקת ולתושביה, הרי לא זו בלבד שאין הם מתארגנים להיקהל ולעמוד על נפשם, אלא שהם "מקדשים" את רודפיהם.
בכל מדינה נורמלית היה העם מתקומם ומכניס מנהיגים אלו לבית הסוהר בעוון בגידה. ואילו כאן – הנשיא, הממשלה, שריה ויועציה, בית המשפט העליון, הכנסת והמשטרה הם כביכול חלק מתהליך קדוש שציפינו לו אלפיים שנות גלות.
אז מי כאן המשוגע, הממשלה המטורפת? העם התמים? או אולי שניהם יחד?
 "לחצו לתמונה גדולה")
.
