השמאל הישראלי שולט בישראל לא בדרך דמוקרטית אלא ע"י המשולש תקשורת, פרקליטות ובית משפט העליון. העובדה הזאת הודגמה בסיכול הממוקד שביצעו בשופט משה דרורי.
יוסף מישל דוד
הכותב מהנדס מחשבים, בוגר הטכניון, חבר מנהיגות יהודית בליכוד ותושב ירושלים
השבוע התקיימה ישיבת ועדה בנושא המאחזים. עוזי לנדאו שהיה שם טען, שאפשר לסדר את החוקיות של כמעט כל מקום אבל הפרקליטות מונעת זאת. גם כאן משתמשים ב"חוק" כדי לקדם רעיונות פוליטיים. כל המקומות הם למעשה מוגדרים "בלתי חוקיים" ע"י משולש השלטון הנצחי של השמאל: התקשורת, הפרקליטות, ובית המשפט. יש לנו עוד דוגמה שהכנסת שנבחרה ע"י עם ישראל לא הצליחה לממש את רצון העם בגלל מערכות חזקות ממנה.
בישראל, הפרקליטות ובית המפשט העליון מצליחים לדלג על רצון העם ולהמשיך כבר יותר מ-20 שנה להיות מורכבים מאותם אנשים בעלי חזון פוסט-ציוני
הדמוקרטיה אמורה באמת להפריד את הרשות המחוקקת מהרשות השופטת, אך בסופו של דבר גם הרשות השופטת אמורה להיבחר בצורה דמוקרטית ולייצג בצורה זו או אחרת את רצון העם. כך נהוג בכל המדינות המערביות חוץ מבישראל. בישראל, הפרקליטות ובית המפשט העליון מצליחים לדלג על רצון העם ולהמשיך כבר יותר מ-20 שנה להיות מורכבים מאותם אנשים בעלי חזון פוסט-ציוני.
לפרקליטות יש יתרון על בית המשפט והעיתונות: היא כמעט אנונימית לגמרי. היא גוף עצמאי שאפילו נושאת את השם "המדינה". "המדינה תערער" משמע "הפרקליטות תערער". מי לא מזדהה עם המדינה?
כשבפרקליטות החליטו לרדוף אנשי ימין, מאחזים, חרדים או לוותר על חקירת אנשי שמאל, קשה למצוא שם מאחורי ההחלטה. אי אפשר לראיין את הפרקליטות ולשאול אותם שאלות קשות של איפה ואיפה. הדבר עוד מוסיף על כוחה.
הוועדה לבחירת שופטים היתה דוגמה טובה לנצחון משולש שלטון השמאל נגד הכנסת: עמד להיבחר לבית משפט העליון שופט בעל ערכים יהודים ולאומיים, אותו שופט יכול בבוא הזמן גם להפוך לנשיא הבית. חיפשו בכל היסטוריה שלו ובחרו בפסק בן 4 שנים. שם השופט זיכה נאשם השייך למיעוט שנאוי (חרדי) נגד קורבן המשתייך למיעוט אהוד יחסית (אתיופית).
כל יום התקשורת דשה בתיק הזה. כל מטרת הכתבות היתה רק לשכנע אדם אחד או שניים, אלו שהיה בכוחם לקדם את השופט דרורי
במשך חודש שלם לא עברו יומיים בלי "גילויים חדשים", "עדויות חדשות", "חשדות חדשים" שבאו ללכלך את דמותו הציבורית של השופט דרורי. אחרי חודש וחצי, הציבור היה מספיק בשל
לעליון או שלא. לצערנו זה עבד. החוליה החלשה של הוועדה, גלעד ארדן, משך את תמיכתו בדרורי ואז הוא עזב את המירוץ. במשך חודש שלם לא עברו יומיים בלי "גילויים חדשים", "עדויות חדשות", "חשדות חדשים" שבאו ללכלך את דמותו הציבורית של השופט דרורי. אחרי חודש וחצי, הציבור היה מספיק בשל. הפרקליטות הגישה בקשה לביטול פסק הדין המתוקשר ע"י בית משפט העליון. אז הגיע תורו לתרום את חלקו בקרב: "מכה בפטיש ווידוי הריגה", הוא ביטל את הזיכוי והרשיע את "האברך הדורס".
המשימה הושלמה בהצלחה: השופט דרורי הובס במירוץ לעליון, הוא הובס בדעת הקהל. משולש השלטון השמאלני הנצחי, הראה לבאים אחריו שיתימרו לדרוס את כף רגליהם בקודש הקדשים של השמאל מה מצפה להם. שילוב כוחם של המערכות הצליח לנטרל את הכנסת ולהראות לכולם מי פה הבוס.
מנהיג יהודי אמיתי לא יוכל שלא להילחם במערכות האלו על מנת להחליפן או להחלישן. דבר שלא יעלה ללא קרבות גדולים. לשם כך הוא יצטרך להגיע אליהן מוכן בידיעה ברורה שלא יהססו להשתמש בכל האמצעים נגדו.
]
)
