בס"ד
כוחות הברוטאליות שלא זכורים מאז שואת אירופה ממשיכים לגרש יהודים ואח"כ לומר:"נמאס לנו מהתגי מחיר" - למרות שהם מביאים על עצמם את התגי מחיר, כי הם יודעים שאם הם יגרשו יהיה תגי מחיר!!!!
עכשיו היה גירוש ליד עדי עד!!!
כולם יוצאים עכשיו לצמתים לעשות חסימות!!!!
נמאס לנו מהמשטרה הברוטאלית האכזרית הזאת!!!!!
נמאס! נמאס! נמאס!
הפסיקו להיות אדישים ולומר:"צה"ל זה צבאנו"!!!
צה"ל זה לא הצבא שלנו!!!! צה"ל זה הצבא של הערבים!!!!
תגי מחיר בכל אזורי הארץ עכשיו!!!
ה' ייקח במהרה את כל המגרשים לגיהנם.
איפה הערבות הדדית שלכם ???
" לא תעמוד על דם רעך " !!!
כוחות משטרה ונציגי המנהל האזרחי מפנים בשעה זו גבעה הסמוכה ליישוב עדי עד.
הכוחות הגיעו בליווי שופלים ומנופים, לגבעה הנמצאת ברכס קול ציון, סמוך לעדי עד.
מתנועת נאמני ארץ ישראל נמסר כי ציבור גדול בדרכו למקום על מנת למנוע את הפינוי. הם מודיעים כי "פעילות הבניין של הגבעות ביהודה ושומרו תימשך".
איש חזית יהודית, איתמר בן גביר, מסר לערוץ 7 כי כוחות הביטחון שבמצעים כעת פינוי בגבעה הסמוכה לעדי עד הורסים קראוון, על כלתכולתו, ופועלים בברוטליות קשה.
לדבריו, "מדובר בקראוון שכבר סבל מהתנכלויות של האנרכיסטים, וכעת המשטרה באה להשלים את העבודה".
תושבי עדי עד מסרו כי יחזרו למקום ולא יאפשרו לאנרכיסטים לנצח.
בס"ד
שמעתי שיש כינוס בכ"ז חשוון (שבוע הבא - יום שלישי) למען האסירים היהודיים, מישהו יודע פרטים - איפה זה? באיזה שעה?....
תודה מראש....
מילא תגיד שאנחנו לא בתקופת המחתרת אז לא להילחם סתם בערבים (כי יש את הצבא
אבל זה לא סיבה שכנלחמים בנו לא נילחם חזרה פסוק מפורש "לא תעמוד על דם רעך"
אז יאלה כל מי שלא מורחק שיבוא עכשיו לבית השלום. עצרו אותך בדרך??? - תעשה באלגן איפה שעצרו אותך
מורחקים מיו"ש כבוד !!!
בס"ד
מישהו יודע מתי מתוכנן הגירוש?
מחר או היום?
מחבלים פתחו באש לעבר רכב ישראלי באזור קדומים. צוות מד"א ירקון פינה אותו במצב בינוני למרפאת היישוב קדומים ומשם יפונה לבית החולים.
כל יהודי שרוצה להגיע מקרנ"ש לקדומים צריך לעבור שם...
עידו זולדן נרצח באחד הכפרים בדרך שם...
כשמדובר בעצי זית שיהודים משחיתים עושים פרופגנדה מטורפת ורעש סביב הסיפור כאילו אסון לאומי כבד נפל על כל המדינה.
דבר נוסף: אני מכיר את ישראל באופן אישי, ולדעתי זה שהוא קרוב משפחה של יגאל עמיר זו עובדה מיותרת.
ולסיום: עידו זולדן ז"ל הי"ד נרצח בדיוק באותו הכפר (פונדוק) בזמן שחזר משיעור תורה אחרי יום מילואים.
שנשמע ונתבשר בשורות טובות אמן.
בס"ד
אולמרט ימ"ש מתכנן לשחרר 250 אסירים לכמחווה לרגל חג הקרבן של הפלסטינאצים ימ"ש.
האם פעם הערבים עשו לנו מחווה???
אולמרט רוצה לראות דם יהודים נשפך!!!.
חייבים להקים קול זעקה. זה לא פחות רשעות מלגרש את אנשי בית השלום!!!
צריך להילחם נגד שחרור מחבלים!!!
כי אם לא נלחם, ח"ו נבכה על זה.
תנועת 'חרדים למען ארץ ישראל' ותנועת 'חזית יהודית' מזמינים את כל חבריהם להגיע במהירות האפשרית לחברון ולהלחם מלחמת חורמה נגד המאפיה השמאלנית שמתכננת לגרש את יושבי בית השלום.
לפרטים: 052-5164598.
בס"ד
דווח כי אולי יהיה פגישה עם ביום ה' בשביל להגיע להסדר.
אסור שזה יהיה!!! צריך לומר: אנו לא מדברים אתכם כלל!!!
בס"ד
מדברי הרמב"ם:"וכל הדברים האלו, שלא בשעת השמד. אבל בשעת השמד, והוא כשיעמוד מלך רשע כנבוכדנאצר וחבריו ויגזור שמד על ישראל לבטל דתם או מצוה מן המצוות--ייהרג ואל יעבור, אפילו על אחת משאר מצוות, בין נאנס בתוך עשרה, בין נאנס בינו לבין גויים."
ועל כן - ודאי שאין לבצע שום פקודה הנוגדת את התורה.
|
בשנותי כסגן רמטכ"ל וכרמטכ"ל הכרתי היטב את הממשק בין הדרג המדיני לדרג הצבאי. ראיתי מקרוב כיצד מתקבלות החלטות. חשתי מה הם הלחצים המופעלים על הקברניטים ומה הם השיקולים שמנחים אותם. ההתבוננות מקרוב בצמרת הפוליטית גרמה לי לא רק למועקה אישית אלא אף לחרדה לעתידנו הלאומי. זאת לא רק מפני שהליכי קבלת ההחלטות שהייתי עד להם היו לא פעם חפוזים, שטחיים ונמהרים. וזאת לא רק מפני שהאיכות האנושית והיושרה המוסרית של אחדים ממנהיגינו מוטלת בספק. אלא מפני שגם כאשר ראשי המדינה רואים את המציאות נכוחה ומנסים להתמודד איתה כמיטב יכולתם, הם מוקפים בטבעת לחצים מצד שורה של קבוצות כוח מובילות בחברה הישראלית, אשר מה שמאפיין שתיים מהן הוא קיומן כבעלות סמכות ללא אחריות.
הראשונה בקבוצות הכוח הללו היא בעלי ההון. בישראל צמחה בעשורים האחרונים קבוצה לא גדולה אך רבת השפעה של אנשי הון, אשר הכוח המרוכז בידיהם הוא עצום. אליהם מצטרפת קבוצה קטנה של בעלי הון שאינם ישראלים המנסים להתחבר לשלטון ולהשפיע, לאו דווקא ממניעים ציוניים. אינני כולל בקטגוריה זו את רוב בעלי ההון הישראלים והיהודים, אשר מרוויחים כספם ביושר, תורמים תרומה חשובה לכלכלה הישראלית, ואף תורמים מכספם לפיתוח המפעל הציוני בתחומים רבים. בגלל חולשתה של המערכת הפוליטית ובשל האיכות הירודה של חלקים מהמערכת הממשלתית והפוליטית, אין גורם ציבורי בעל משקל שיבלום או ירסן את אנשי ההון. על כן, ראשי ממשלה, שרים וחברי כנסת מושפעים באופן לא סביר מעמדותיהם של אנשי הון ומהאינטרסים שלהם. בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-ערבי ולבעיות הביטחון הנגזרות ממנו, העמדות של אנשי הון אלה תואמות להפליא את האינטרסים המיידיים שלהם. העניין של רובם הוא בשקט, אשר יאפשר לעסקים להמשיך ולפרוח. שקט שיאפשר לבורסה להמשיך ולנסוק. לכן, כל מדיניות המסכנת את השקט המיידי אינה לרוחם.
לאותם אנשי הון אין עניין בעמידה של ישראל על אינטרסים חיוניים אשר עלולה לגרום לחיכוך שיסכן את השקט הנדרש לעסקים. לחלק מבעלי ההון שאינם ישראלים, יש גם אינטרסים כלכליים אצל שכנינו ואויבינו, ולחלק מן הישראלים אינטרסים כלכליים מול הפלסטינים. יש, כמובן, גם בעלי הון אחרים אשר השקפת עולמם שונה, ואשר מבינים שגם לטובתם שלהם, מוטב לדאוג לביטחון הלאומי ארוך הטווח ולא לקנות שקט מזויף וקצר מועד במחיר מִשכוּן העתיד. אולם על פי רוב, כובד משקלם של גורמים אלה מַטֶּה את ראשי המדינה לכיוון אחד ברור. במרבית הצמתים, הבחירה שלהם היא בוויתוּר קונֶה זמן, ולא בהתעקשות על אינטרסים לאומיים העלולה לגרום לעימות שיסכן אינטרסים אישיים ועסקיים מיידיים.
השנייה בקבוצות הכוח בעלות הסמכות ללא אחריות היא התקשורת. בכל מדינה חופשית, תקשורת חופשית היא נשמת אפה של הדמוקרטיה. התקשורת חיונית גם כדי להבטיח זרימה של מידע, גם כדי להבטיח העלאתן של דעות שונות לדיון ציבורי, גם כדי לעודד חשיבה פלורליסטית וביקורתית. אולם למרבה הצער, בשנים שלי בפיקוד העליון של צה"ל למדתי שהתקשורת הישראלית לא תמיד ממלאת את התפקידים שמוטלים עליה במשחק הדמוקרטי. על בשרי למדתי שהמידע שהתקשורת מעבירה אינו תמיד מדויק, לעתים הוא מוּטֶה ובמקרים מסוימים הוא אף מופרך. לא תמיד התקשורת מציגה את המציאות כולה, על כל היבטיה ומורכבויותיה, באופן הגון ומקצועי. התקשורת נוטה להיות מחויבת לכיווני מחשבה מסוימים, ולבטל או אף להעלים מהציבור כיווני מחשבה אפשריים חלופיים. במקום לעודד חשיבה פלורליסטית וביקורתית, התקשורת בישראל מעודדת לא פעם חשיבה כמעט אחידה, אשר מאופיינת בביקורתיות רבה כלפי גורמים מסוג אחד וסלחנות מופלגת כלפי גורמים מסוג אחר.
ההתייחסות ל"אתרוג" לא היתה מעידה מקרית וחד פעמית. האתרוג הוא תופעה. במידה רבה, האתרוג הוא מגיפה. ומגיפת האתרוג משתוללת בתקשורת הישראלית זה זמן רב, מבלי שמובילי התקשורת ידבירו אותה. כתוצאה מכך, תמונת המציאות שאותה מקבל צרכן התקשורת בישראל מעוּותת באופן חמור. הסלקציה הנעשית בהצגת העובדות, ההטיה הנעשית בייצוגן של דעות והסטנדרט הכפול הנוהג בהתייחסויות לאישים ולמוסדות גורם לכך שהתקשורת מועלת במידה רבה בתפקידה המקצועי והדמוקרטי. היא מסמאת את עיני הציבור מלראות את המציאות כפי שהיא, והיא מפעילה על ראשי המדינה לחץ פוליטי ברור, שאינו מתון כלל וכלל.
ראש ממשלה בישראל מתקשה על פי רוב להמרות את פי התקשורת, כיוון שהמחיר שישלם יהיה גבוה מאוד, לעתים קטלני, כלומר הוא יפסיד בבחירות הקרובות. התקשורת יכולה לאתגרו או לאתרגו (מלשון אתרוג), ואף לחסל את הקריירה הפוליטית שלו. אולם בבוא העת, כאשר מתברר שהמדיניות שאותה דרבנה התקשורת באופן בוטה, הביאה את ישראל אל עברי פי פחת, שום בעל אמצעי תקשורת, עיתונאי, שדר או עורך אינו נדרש לשאת באחריות לנזק שאותו גרם - במישרין או בעקיפין. היעדר אתיקה ונורמות מחייבות בתחום זה הפך את מערכת היחסים הון-שלטון-עיתון לג'ונגל פרוע וחסר אחריות. כאשר חלק מן התקשורת נמצא בבעלות בעלי הון - הפרת האיזון בכללי המשחק הדמוקרטיים מחריפה עוד יותר.
אני מודע לכך שקשה לדרוש אחריותיות (accountability) ממי שסמכות ההחלטה אינה בידיו. אבל בהחלט ניתן - וצריך - לדרוש שמירה על אתיקה עיתונאית. לצערי, בתקשורת הישראלית רווחת התופעה של עירוב מוחלט בין דיווח עיתונאי חדשותי (news) לבין דעות (views) ופרשנות. הייתי גם מצפה, שכאשר עיתונאי בכיר יקרא בפומבי "לשמור על ראש הממשלה כמו אתרוג בקופסה", מפני שהוא עומד לעשות צעד שאותו עיתונאי תומך בו (אך השנוי במחלוקת ציבורית עזה), עמיתיו של אותו עיתונאי יזדעזעו מהתבטאות שכזו, המטילה כתם על התקשורת כולה, יגנו ויוקיעו אותו. זה לא קרה. רק עיתונאים בודדים ביקרו בחריפות את התופעה.
קבוצת הכוח השלישית היא מערכת המשפט ובראשה בית המשפט העליון. בניגוד לשתי קבוצות הכוח הקודמות שהזכרתי, ברור לי שבית המשפט פועל בסמכות. אני רואה בעצמי תומך של שלטון החוק. אני מסתייג מההתקפות שלוחות הרסן על בית המשפט העליון, שהפכו נפוצות בזמן האחרון. אולם בתפקידי כסגן רמטכ"ל וכרמטכ"ל לא יכולתי שלא להבחין בעובדה שבתקופת כהונתו של אהרן ברק כנשיא בית המשפט העליון, נוצר הלך רוח שיפוטי שעל פיו "הכול שפיט". כפועל יוצא של הלך רוח זה, בית המשפט התערב לא פעם ולא פעמיים בענייני מדינה שלא היה צריך להתערב בהם, כמו בנושא "נוהל שכן" או בהחלטותיו לגבי תוואי גדר הביטחון. החלטותיו הכבידו מאוד, הן על הממשלה, הן על צה"ל והן על השב"כ, בניהול המערכה הקשה אל מול הפלסטינים. עם כל ההבנה למקומן של זכויות האדם בחיינו ולצורך להגן על זכויות אלה גם בתוך מצב של עימות, לעתים היתה לי תחושה ששופטי בג"צ אינם ערים די הצורך למשמעות הביטחונית והמדינית של החלטותיהם. החשש מפני בית המשפט העליון והצל שאותו הטיל על מקבלי ההחלטות גרמו לא אחת נזק ממשי למדינה וגרעו מיכולתה להגן על עצמה כהלכה.
אין לי כל ספק שבג"צ שמר על נקיון כפיים ועשה את שסבר שנכון לעשות כדי להגן על ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מעמדו של בית המשפט העליון בארץ ובעולם אף היה לי, כמחליט, מקור כוח ותמיכה להחלטות ומהלכים אשר קיבלו גיבוי של בג"צ. לגיבוי זה יש גם חשיבות בזירת המשפט הבינלאומי. ואולם להערכתי, האקטיביזם השיפוטי בשנות האלפיים גרם לכך שהמשפט חרג במידה לא מבוטלת מתחומו וחדר לתחום המדיני ביטחוני, שעליו אמורה להיות מופקדת הזרוע המבצעת ולא הזרוע השופטת.
חוסר מיתאם בין סמכות לאחריות ניתן למצוא גם בפקידות הבכירה. האופן שבו מתוכנן, מסוכם ומנוהל תקציב המדינה, למשל, משקף עוצמה רבה של פקידי האוצר, מול חולשת השרים האחראים למשרדי הממשלה. הסמכות בידי הפקידים, והאחריות בידי השרים. לפקידי האוצר יש אחריות על הוצאה לפועל של מדיניות הממשלה, אך לא על קביעת סדר עדיפויות לאומי. במצב שנוצר, לפקידים יש סמכות בקביעת סדר העדיפויות, בעוד שהאחריות היא על הממשלה ושריה. פקידי האוצר חשים, לעתים בצדק, שהם שומר הסף המגן על האינטרסים הכלכליים של מדינת ישראל מפני שיקולים פוליטיים של שרים וחברי כנסת, או חס וחלילה מפני מעשי שחיתות. אך יש בכך הפרת האיזון שבין סמכות ואחריות, והפרה של כללי המשחק הדמוקרטיים. נראה שהתרגלנו לכך.
יש הטוענים זאת כלפי הפיקוד הבכיר של צה"ל, עד כדי אמירה החוזרת על עצמה לעתים, "מפקדי צה"ל נוהגים כצבא שיש לו מדינה". בלא מעט מקרים חשתי שעבודת המטה והראייה הצבאית השתלטו על הדיון עם הדרג המדיני. מתוך מודעות ורגישות לנושא טרחתי להביא לדיון היבטים נוספים, לא צבאיים, משום שאיש לא העלה אותם. אין ספק שיש בכך פגם בתהליך קבלת ההחלטות, אך מקורו, ברוב המכריע של המקרים, בהתייחסות הרצינית של קציני הצבא - לתפקידם, לאחריותם, לתכנון ולביצוע המשימות, לעבודת מטה - מול חולשת הגורמים האזרחיים. אחריותם של קציני צה"ל היא על מימוש מדיניות הממשלה בתחום הצבאי. אין לקציני צה"ל אחריות על מדיניות החוץ, נושאי חברה, כלכלה ועוד. היעדר גורמים בעלי משקל שיש להם סמכות ואחריות בתחום זה בדיונים, ונסיגת הממשלה כרשות מבצעת עד כדי התבטלות במקרים מסוימים מול קציני הצבא, מפרים גם הם את האיזון במערכת הדמוקרטית הישראלית. תופעה זו, ככלל, משקפת את היחלשות הרשות המבצעת והמחוקקת מול מוקדי כוח לא נבחרים, אשר חלקם אמורים למלא תפקיד חשוב במסגרת איזונים ובלמים (כמו הרשות השופטת, התקשורת והפקידות הבכירה), אך צבירת כוח רב וחוסר מיתאם בין סמכות לאחריות יוצרים עיוותים המסכנים את הדמוקרטיה. המענה לעיוותים אלה חייב להיות משולב: תיקונים בשיטת המשטר, חקיקה - בהיעדר נורמות ואתיקה, בחירה ומינוי של אנשים ראויים, וכמובן - חינוך.
באחד מהראיונות שקיימתי, כמקובל, עם סיום תפקידי כרמטכ"ל, נשאלתי: "מה מדיר שינה מעיניך?" המראיין ציפה שאשיב: "פצצת גרעין בידי איראן". אך תשובתי היתה: "השחיתות".
עשר שנות שירותי במטה הכללי, מתפקיד ראש אמ"ן ועד רמטכ"ל, חשפו לעיני מציאות עגומה שבה הרחתי ריחות באושים העולים ממוקדי שלטון וכוח במדינת ישראל. לא תמיד היתה לי תמונה ברורה, בוודאי לא היו בפני כל הפרטים, שלא לדבר על ראיות - אך סימני שאלה רבים טרדו, וחלקם טורדים את מנוחתי עד היום. מובן שבמקרים אחדים חלקתי את חשדותי עם גורמי אכיפת החוק והביקורת.
מטרידה את מנוחתי העובדה שאיל הון זר מצליח להתחבר לגורמים משפיעים בלשכת ראש הממשלה, והם מתעשרים כתוצאה מקשר זה עם עזיבתם את תפקידם. חיבור זה מטריד עוד יותר, כאשר מסתבר שאותו איל הון מחובר בעסקיו באופן מושחת להנהגת הרשות הפלסטינית, ומנסה לקדם עסקים שאינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים של מדינת ישראל. מסתבר שאותו איל הון טווה רשת של קשרים עם פוליטיקאים ישראלים, ועולה חשד להטייה של קבלת ההחלטות הישראלית, תוך התעלמות מאינטרסים של המדינה, למען השגת טובות הנאה אישיות.
כאשר ההון שולט גם בתקשורת, המידע המגיע לידיעת הציבור מסונן על פי אינטרסים. שמעתי טענות רבות מפי עיתונאים הגונים על הנחיות ולחצים מתוך שיקולים של הון-שלטון. מעטים הם העיתונאים המוכנים להילחם בתופעה, משום שהם חוששים לאבד את מטה לחמם. התוצאה היא הקשר המושחת והמסוכן "הון, שלטון ועיתון".
הקשר הזה מאפשר לרומם נופלים, לאתרג מושחתים ולחסל יריבים. נוצרת מציאות שאינה מאפשרת השמעת ושמיעת דעות שאינן משרתות את האינטרסים של גורמי כוח אלה, ובוודאי אינה מאפשרת יצירת חלופה שלטונית ראויה.
הפרת האיזון במערכת הדמוקרטית, אשר נשמת אפה היא איזונים ובלמים, מאפשרת לנכשלים, למושחתים, ולאופורטוניסטים להמשיך לשלוט במוקדי הכוח, ואינה מאפשרת עליית כוחות חיוביים אחרים.
ראיתי לעתים מנהיגות פוליטית הרואה במסגרת שיקוליה את הישרדותה הפוליטית כמטרה הראשונה במעלה, ולמען הישרדותה הפוליטית בשלטון היא מוכנה לשעבד אינטרסים לאומיים. מעבר להשתקפות התופעה הרת האסון בקבלת החלטות מסוימות, ניתן היה לראות בהזדמנויות שונות פוליטיקאים הפועלים להחלשת מוקדי כוח חשובים וראויים כמו מערכת המשפט, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה, המשטרה, צה"ל, המועצה לביטחון לאומי וכדומה.
ראיתי החלשה של המערכת על ידי דה לגיטימציה בתקשורת ועל ידי מינויים של מי שמוכנים לשתף פעולה עם השיטה ושאיתם אפשר "לגנוב סוסים".
במסגרת זו צריך לראות בחומרה את הפגיעה במערכת אכיפת החוק על ידי: פגיעה באמון הציבור במערכת המשפט על ידי הכפשתה; פגיעה בפרקליטות המדינה על ידי תקיפתה: החלשת המשטרה, הן על ידי פגיעה בתקציביה, הן בשיקולים לא מקצועיים במינוי קציניה הבכירים והן בהתקפות של פוליטיקאים נחקרים על חוקריהם; והגחכה לא עניינית ולא מוצדקת של מבקר המדינה.
היכולת לפרוץ את המעגל המושחת תלויה במנהיגות שתחליט לפעול על פי ערכים וכללים אחרים. שני התנאים ההכרחיים לעלייתה של מנהיגות כזו הם תמיכה ציבורית המתעלמת מהשפעות תקשורת מאתרגת, מסממת או מסלפת, וכן ויתור של הציבור על הרצון והנכונות להתפתות לתקווה, שהיא תקוות שווא, וסופה - כסוף כל אשליה - להתנפץ.
במפגשַׁי עם ציבור ממגזרים שונים אני חש שיש הבנה טובה יותר של המצב, הנובעת מנסיון העבר ומהתפכחות. אך בין זה לבין עשיית מעשה - המרחק רב.
הדברים נכונים גם לתרבות החיים הציבוריים. התרשמותי היא שהציבור ברובו מבין שתרבות חלוקת הג'ובים, השוחד, ה"קומבינות" היא שלילית. אך יש כאלה הבוחרים להשתתף ב"חגיגה" זו ולנסות ליהנות ממנה, בבחינת "אם אינך יכול לנצחם - הצטרף אליהם", או "אכול ושתה כי מחר נמות".
לכן, פריצת מעגל הקסמים המושחת מחייבת מנהיגות ערכית ותמיכה ציבורית בה, גם נגד אינטרסים של הון ועיתון.
מדובר במלחמת תרבויות על פניה של החברה הישראלית, על האתיקה והנורמות הציבוריות במדינת ישראל. היא מתנהלת בכל המערכות, כולל בצה"ל ובמשטרת ישראל. אם לא נשכיל לשנות זאת, נוכרע מבפנים. לכן ראיתי ואני רואה איום זה כחמור יותר מפצצה גרעינית בידי איראן.
שרון, שבעת היבחרו לראשונה לראשות הממשלה, בינואר 2001, היה - יחד עם שמעון פרס - הפוליטיקאי הוותיק והמנוסה ביותר בישראל, הכיר היטב את התנאים בזירה, בוודאי יותר ממני. אלא שבניגוד אלי, שראיתי מצב זה בצער ובדאגה, שרון בחן את המצב כשחקן פוקר: יחד עם מקורביו, "פורום החווה", הוא ניתח את היתרונות והחסרונות של השחקנים האחרים, וחשב איך לנצלם לטובתו, על מנת להיחלץ ממצבו הקשה, במישור המשפטי ובמישור הציבורי כאחד. התוצאה הישירה מניתוח זה היתה רעיון ההתנתקות.
יועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, קבע שמבחינה חוקית אין כל בעיה בתפילה למותו של מישהו, כאשר מפנים את הקריאה לה' ולא ח"ו לאדם (קישור:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3135332,00.html).
אשר על כן, מה דעתכם על ארגון תפילה המונית בכל אתר ואתר, למותו של צורר היהודים אהוד אולמרט ימ"ש?
מיותר לומר את הברור מאליו, אך לשם הבהרת העניין נדגיש בכל זאת:
אנו מתנגדים לכל פעולה או פגיעה פיזית במאן דהו, יהיה מי שיהיה, ויהיו דעותיו אשר יהיו.
כל רצוננו הוא אך ורק להתפלל לה' שיעזרנו - והוא בלבד יעשה מה שצריך.
מצפה לתגובות.
לפי דעתי יש לקיים תפילת רבים כזו על יד שריד בית מקדשנו בכותל המערבי.
התפילה תהיה לביטול ממשלת הזדון בכלל ולביטולו של העומד בראשה בפרט.
ראש הממשלה, אהוד אולמרט, התחייב בפני נשיא הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, לשחרר 250 אסירים פלסטינים לכבוד חג הקורבן שיחול בתחילת החודש הבא.
במהלך הפגישה שקיימו בירושלים דנו השניים בבחירות הצפויות ברשות הפלסטינית בחודש ינואר.
(רוני סופר)
את כל עם ישראל העמלקי הטמא הזה רוצה להוליך לאבדון וכליה רח"ל היל"ת.
עם ישראל ידחה את כל הקמים עליו לכלותו, ובעזרת אמונה ותפילות ליושב במרומים, ניוושע כולנו מגזרותיו של המן המודרני, אהוד אולמרט ימ"ש.
אני תקווה שהקב"ה (כמובן שאך ורק הוא - אני מתנגד לחלוטין לכל מעשה אדם ח"ו) כבר יטפל ברשע העריץ הזה, כמו שטיפל באריק ימ"ש, ובא לציון גואל, ולשבי פשע ביעקב, בב"א.
כזכור, ב-30 באוגוסט 2005 החליט היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז שלא להעמיד לדין את מבצעי הפולסא דנורא כנגד אריאל שרון בנימוק שהם פנו לאל ולא לבני אדם, ותפילה שכזו למותו של אדם, אף שאיננה ראויה להיות חלק מהשיח הציבורי, איננה בגדר של הסתה לרצח ונכללת במסגרת חופש הביטוי.
אם כן - זה חוקי למהדרין, ואנו גם מצהירים בריש גלי ובצורה הכי ברורה, שאנו מתנגדים בכל תוקף לפגיעה ע"י אדם ח"ו.
אנו אך ורק מתפללים לקב"ה, והיועץ המשפטי לממשלה קבע שאין בכך שום בעיה חוקית.
מה דעתכם?
בס"ד
אנו תפילה שמשחררי המחבלים אולמרט ואהוד בלק ימח שמם וזכרם ישוחררו מהעולם ע"י הקב"ה. ולא ע"י אדם.
|
לראש מועצת קרית 4 הנבחר מלאכי לוינגר בבקשה לקיים פגישה בנושא בית השלום. הפגישה נקבעה ככל הנראה ליום ה' . יש לקוות שזה לא נכון - ברור שהציונים ינסו להציג מצגי שווא של 'הסכמים', 'פשרות' והבטחות סרק ושקר למיניהם. כמי שנכוו ברותחין (בית שפירא וההסכם שכמובן לא כובד, והיה ברור שלא יכובד) - אני מאד מקווה שלא ייפגשו עם כל הנוכלים האלה, שאין לסמוך עליהם בשום דבר שבעולם. |
|
שני פלסטינים הגיעו למחסום ליד שכם כשברשותם סכינים
במחסום חווארה ד' לשכם עצר כוח צה"ל 2 ערבים וברשותם סכינים |
|
פורסם: י"ט חשון תשס"ט / 17 נובמבר 08
יש דבר כזה, גירוש תחת שלטון ישראלימאת הרב עוזיהו שרבף
נמשיך לגאול את ארץ ישראל בכל מקום ובכל זמן. חברון ומערת מכפלה הם מקומות קדושים, חשובים ומיוחדים עבור כל יהודי. זהו ביתנו. לפני כשלוש שנים רכשנו בחברון בכסף מלא מבנה ריק בשלבי בנייה, הממוקם כחצי דקה נסיעה משער קריית ארבע לכיוון מערת המכפלה. המבנה נמצא על שטח ריבוני ישראלי – שטח C. בחרנו לקרוא לו בית השלום, כי חשבנו שזכות הקניין של יהודים בכל מקום בעולם, ולבטח בארץ ישראל, אינו סותר את השלום, אלא מקדם אותו. לפני שנה ושמונה חודשים עברנו עשר משפחות להתגורר בביתנו החדש, בבית השלום.
אני מקווה שמכתב זה יצבור את התאוצה המתאימה על מנת להעביר, ולו חלק ממה שקורה כאן במסגרת מה שאמור להיות שלטון חוק. גאולת בתים וקרקעות בארץ ישראל הייתה מצווה קדושה ומשימה לאומית חשובה ביותר בכל הדורות. פעם גם במדינת ישראל היה מעשה זה נחשב למעשה לאומי ראשון בחשיבותו, הרי מדינת ישראל קמה בזכות הנכונות לגאול את הארץ בכל מחיר. על בית השלום לא השתלטנו ולא התנחלנו, את בית השלום קנינו בכסף מלא ובמחיר של מיליון דולר. כל מסמכי הקנייה, החתימות, החוזים הם חוקיים, ישנם אצלנו ומתועדים בקלטות וידאו. חוקרי המשטרה בחדרי חדרים התנצלו על החקירות החוזרות ונשנות, למרות שברור היה להם שהרכישה "חוקית למהדרין" (כלשון בכירים במשטרה). הם אמרו: אנחנו מצטערים, ההוראה היא למצוא בכל מחיר פגם בחוקיות הרכישה.
העברנו לפרקליטות קלטת וידאו בה נראה המוכר הערבי (הטוען שלא מכר את הבית) איך הוא סופר את הכסף וחותם על שטר המכירה. המוכר הערבי שינה את גרסתו ואמר מכרתי, אבל חזרתי בי. שנה ושמונה חודשים אנחנו גרים בבית זה, הודפים את כל ההתקפות המרושעות של הפרקליטות ו"גורמי החוק" למיניהם. באכזריותם הגדולה, הם לא מאפשרים לנו מחייה בתנאים הבסיסיים למגורים נורמאליים: תשע משפחות חיות עם צריכת חשמל המספיקה למשפחה אחת, אסור להוסיף. צינור דק של מים מגיע לבתים, אסור להוסיף. במבנה לא היו חלונות ולאחר לחץ מתמשך הם התירו להתקין חלונות, אולם כשגילו שמדובר בחלונות עם תריסים הם נכנסו והורידו אותם. מי נתן את ההוראה? איך הגיבה התקשורת להתעללות ולחוסר אנושיות? התחושה שלנו הייתה כי כל אלה נהנו לראות בסבלנו ולהערים עוד ועוד קשיים.
אנחנו לא נכנע לשלטון האכזרי והגזעני הזה, אלא ההיפך: נמשיך לחיות ולהחזיק בבית זה. נמשיך לגאול את ארץ ישראל בכל מקום ובכל זמן. יש לנו משימה חשובה שבכל הדורות חלמנו עליה, גאולת הארץ. את החלום הזה לא יצליחו אנשים שלא נשאר להם שום לחלוחית אמיתית של טובת העם והארץ לחנוק. |
הוא הלך לשם ליקנות פרות וירקות..ערבי אחד בא וירה עליו\=
