פורום הריון ולידה (עמוד 1001)

עם שירי ניקיון. יצירה- סבון

יום אוהלים.

אפשר לעשות יום חשבון- ולהכין מכולת עם 'כסף'

ולהכין משהו טעים- כדורי שוקולד או מוס או אפילו בצק פריך ולשלוח לאפות בבית עם תבנית.

יום צבעוני- צובעים בגואש ציור גדול משותף.

יום רטוב- משחקי מים בחצר...

למצוא קונספט, ולחפש רעיונות לפי הקונספט.

נגיד- מקצועות, ולעשות יום כבאים, יום טבח, יום נגרות וכו'.

או צבעים. או מקומות בארץ. או שירים.

אפשר גם כל שבוע משהו אחר.

וכל יום עושים פעילות באות אחרת

גם עוזר לרעיונות וממקד וגם נושא נהדר לילדים בגיל הזה

והם מאד נהנו!

לא סיימנו את כל האותיות.

מוזמנת לקחת רעיונות- חלק נכבד פה מהפורום...

20230622211327.docx

כמובן שהייתי גמישה בהתאם לכוחות שלי...

אוכל, צבע, פעילות, משחק.

פחות התמקדתי באישיות, כי פחות התחברתי.

פעם אפילו עשינו את האותיות מהגוף שלהם... צילמנו אותם מלמעלה כשהם "יוצרים" מהגוף אות. יצא ממש חמוד!

ומה שהכי אהבתי בזה זה שזה נתן לנו מסגרת, אבל מאוד מאוד גמישה

כי ביום שהיה לנו הרבה כח עשינו הרבה דברים באות הנבחרת

וביום שהיה פחות פשוט רק קישטנו את האות ומצאנו משהו שגם ככה עשינו שמתאים לאות או עשינו משהו קטן....

אפשר הכל סביב חיות ואז יום פיג'מה זה זברה

או סיפורי ילדים 

עד 34 נותנים צלסטון להבשלת הריאות למקרה של לידה מוקדמת

הריאות מתפתחות סופית בשבוע 34 כך שאין צורך אחרי זה. ואם יש לידה מוקדמת זה כבר לא כזה נורא...

@יעל מהדרום כדאי לנעוץ את זה יחד עם המענה של האישות והפוריות שיש להם, לא? 

וואי אני מתרגשת

איזה אדירים הם

ואם יש שם קישור למכון פועה, בטוח זה מופיע באתר 

למרות שבאופן אישי אני מעדיפה לשאול רב ולא אישה.. גם אם היא למדה הרבה..

(יודעת שאני די מיושנת.  זאת הסיבה שאני לא שואלת בקו של נשמת. אם יש לי שאלה אני מתקשרת למכון פועה בשעות בבוקר למענה הרבני..)

וגם להזכיר את הקו המהמם והמסור של נשמת. צדיקות ומתוקות עם כל הלב והנשמה

מרגיעה אותך לגבי קיסרי

כי באמת תמיד יש סיכוי מסויים שזה יגיע לשם.

אני עברתי קיסרי בלידה הראשונה

ודווקא אין לי מזה טראומה בכלל

הטראומה היא יותר על האכזבה שהיתה לי באותם רגעים שהובילו אותי לקיסרי

ובכלל לא חשבתי על הכיוון

הכל הלך כשורה

הריון תקין

עובר מצג ראש

עברתי קורס הכנה ללידה

בכלל לא חשבתי על הכיוון ואף אחד לא דיבר איתי על זה

על ההאוששות בכלל אין לי מיזה זכרונות קשים

ברור שלא קמתי אחרי שעה כמו בלידה רגילה והיו כאבים אבל משהו בהחלט נסבל.

ואין לי גם כמעט צלקת מזה

וילדתי שלושה לידות רגילות אח''כ

אז אני חושבת שתמיד טוב להיות קצת מוכנים לאופציה,

אבל בעיני זה לא יותר מפחיד מלידה רגילה. בקטע של ההשלכות ואיך נצא מזה בשלום.

וגם להלך הרוח

חיבוק יקרה ❤️

לק"י

גם אני ילדתי את הגדול בקיסרי חירום אחרי הריון תקין והכל. אחריו ילדתי בשלוש לידות רגילות ב"ה.

וגם ההתאוששות היתה בסדר גמור ב"ה.

האמת שאחרי הלידה הראשונה, לידה רגילה נשמעה לי מלחיצה יותר מבחינת החתכים והתפרים.

מאחלת לך לידה קלה, מהירה ובידיים מלאות!

בתור אחת שעברה קיסרי

השד לא נורא כל כך

באמת!

בטח שתוכלי ללדת אחכ בעזרת ה׳..

החתך היום הוא קטן וממש לא נוראי.

ה׳ יבחר את הדרך הטובה ביותר עבור התינוק הזה להיוולד❤️ ושיהיה בקלות ובשמחה 

(אני חושבת על עצמי - שאולי בתת מודע רציתי ששתי הלידות האחרונות שלי יהיו קיסריות, כי הלידה שלפניהן הייתה קשה וטראומתית, אף שהסתיימה בלי כל חתך...)

לא יודעת איך להרגיע אותך מכל הפחדים, רק על הפחד בסוף - ברוב כמעט מוחלט של המקרים אפשר ללדת שוב אחרי קיסרי, בטח אם זה רק קיסרי אחד.

אולי אם תצליחי לשנן לעצמך את זה, שבעצם קיסרי זה לא סוף העולם (כלומר סוף הילודה), סף הפחד קצת ירד.

ומכאן אולי תוכלי להפחית לאט-לאט את הפחדים האחרים מקיסרי, עד שתצליחי לשנן לעצמך ולהאמין בכל לב שתהיה לך לידה טובה ובריאה, שתהיה חוויה מתקנת ללידה הקודמת ♥️

אם זה לא מצליח לך - אולי שווה ללכת לעיבוד לידה מקוצר בשביל זה...

לרוב בלידות חוזרות החוויה שונה לגמרי, ובע"ה כך יהיה גם אצלך

לק"י

אני אסייג, שלא תמיד לידה ראשונה היא טראומטית.

אני ילדתי בקיסרי חירום וב"ה יצאתי מזה בסדר גמור.

דוקא ככל שילדתי יותר, נראה לי שפחדתי יותר מהלידה הבאה🙊

מה שכן, מהלידה הראשונה אני באמת לא זוכרת הרבה. כאילו הייתי יותר מנותקת.

(ואגב, להתאושש מלידה עם תפרים, בטח אחרי חתך של ואקום לא דומה בכלל להתאוששות בלי תפרים או עם תפרים קטנים. אז תאחלי לעצמך שתצאי בלי כלום בעז"ה. לא קיסרי ולא תפרים😘)

גם אני פחדתי מקיסרי, עשיתי הכללל כדי להימנע מזה. תגידי מה ותראי שעשיתי

וזה לא עזר, רצה השם ועברתי קיסרי אלקטיבי.

שניה לפני עוד צרחתי שאני לא רוצה...

היה צוות מדהים וכולם כל כך ראו והכילו אותי, חיבקו והבינו אבל לי היה נורא. התנפצות חלום.

הנה, שנה + אחרי ואני עדיין בוכה מזה, אבל...

קיבלתי את הבן שלי שאין לו שום תחליף.

הוא אהבת חיי והלב שלי והכל בשבילי.

אז העצה שלי אלייך היא- תעשי כל מה שאת יכולה לעשות והקב"ה יעשה את מה שהוא יכול.

הכל מאת השם❤

מרגש לקרוא את העצה שלך🧡

עוד זוכרת אותך....

הלכת מאז לעיבוד לידה....? עוד לא מאוחר.....🧡

"תולה ארץ על בלימה" - אין העולם מתקיים אלא על מי שהולך פיו בשעת מריבה.

אז פה בלמת את פיך כדי למנוע את המריבה מלכתחילה. אלופה ממש!!! 

אנחנו עומדים לפני סיטואציה דומה

ואני גם מתאפקת לא להגיד כלום

למרות שבא לי להתפוצץ

אבל אני יודעת שהלקח הכי טוב נלמד מתוך מקום

שבו יש מרחב ללא האשמות

בהצלחה לי עם זה🥴

אלופת העולם!!

הלוואי עליי שאלמד לשתוק!

והייתי חייבת להגיב, כי בעלי תמיד אומר לי שאני מגזימה שאני מחכה שתדלק הנורה😆

אז אני בצד השני

כמות הפעמים שנבענו לחלץ את אבא שלי ...

כבר הפכה להיות בדיחה משפחתית

באיזשהו שלב שמנו לו ג'ריקן עם גלק בתא מטען

(ולכן אמרנו לו... כי אחרת הוא היה סומך על זה...)

בהצלחה

איך לא אמרת???

תגלי לי מאיפה הכוח הזה

מדהים בעיני

זה נקרא להעביר על המידות.

שתמיד יהיה לכם אהבה ואחווה

ובכנות, מבטיחה לך אני מקנאה בך, וואו!!!

גם לי היום היה מקרה כזה!!!!

נאבד לו הדיסקונקי

כמה דק קודם זרק את הזבל

אמרתי לו: זה בטוח בזבל

הוא: אין סיכוי

דין ודברים דין ודברים

היה עצבני שלא מוצא

הפך את הבית....

מציעה לו מידי פעם לבדוק בזבל, הוא כועס יותר, מחליטה לא להתערב

כעבור 20 דק הבנאדם הולך לזבל....

ומוצא את הדיסקונקי!

שתקתי. שמחתי שמצא. התגברתי חזק לא לומר אמרתי לך....

אני שונאת שאומרים לי אמרתי לך. שונאת. במיוחד אם בעלי אומר לי.... (אחרי פעם אחת שאמר לי הוא הבין את זה גם🙈)

הוא מבין לבד שאת צדקת. לא צריך לזרות מלח.....

אש עליך.

תזכירי לו בעדינות עוד שבוע כשהכל ירגע, שתשמחי שדבר כזה לא יקרה עם צירים ושיקפיד **רק** סביב הלידה שיהיה תמיד דלק...

ה"רק" הזה מרגיע אותו... יתחיל ויתרגל🙏

הרגיש לי עדיף מפעולה פולשנית

אצלי זה עבר ממש בטוב לא כאב לי בכלל

דימום סביר

אבל כן נאשארה שארית- יצאה לבד במחזור

לי זה היה עדיף

בלי זה סבלתי נפשית אז לעבור גם כאב פיזי? לא היה מתאים לי

נכנסת- יוצאת ולא מרגישה כלום

ההרדמה הייתה בקטנה ואחכ לא היו כאבים.

מה שכן, שעתיים לפני הגרידה נתנו לי ציטוטק (לא בטוחה למה..) אז כן היה כאב לפני..

עוד שיקול זה מתי יש תור לגרידה - לי היה רק לעוד כמה ימים, ובינתיים התחיל לצאת לבד וזה גם כאב..

אז בסוף היה גם כאב וגם גרידה

התרפאות מהירה לא כואב מה שכו זה בהרדמה מלאה ..

אומרים שכדור אפקטיבי העיקר בשבועות הראשונים אז אם את בהתחלה אולי שווה לנסות

אני הייתי שבוע מתקדם וגם עם עוד סיבוך אז היה חייב גרידה במיידי

חששתי מהעניין שגם אסבול כאבים חזקים מהכדורים וגם אעבור חוויה לא נעימה של קרישי דם וכו'

ולפעמים הכדורים לא עוזרים וצריך גם גרידה.

למפרע עכשיו כמה שנים אחרי-יש לי כמה חברות שלקחו כדורים וזה היה די בקלות אז דעתי קצת השתנתה

הראשון עברתי בשלב יותר מוקדם ושהתחיל להתפתח הפלה טבעית ולקחתי ציטוטק.. העדפתי בלי התערבות פולשנית.. מצד שני זה לחוות את הכאבים ונפשית לא הכי קל אבל עבר סביר..

בשניה עברתי גרידה, אבל היה כבר היריון קצת יותר מתקדם.. והגודל של הרחם והעובר לא אפשרו אחרת.. נחסכו ממני כאבים אבל ההרדמה מלאה לא הייתה לי הכי קלה... ומבחינת דימומים וכו' לא דווקא היה יותר קל.. מניחה שזה קשור לכל המשתנים.. חיבוק גדול! תרגישי טוב!! מוזמנת לכל שאלה... 

קיבלתי את המידע הרפואי של מה עדיף.

ואז עשיתי חושבים עם עצמי- מה יותר נכון לי נפשית.

לי היה צורך לסיים עם זה כמה שיותר מהר,.רציתי לישון, לא להתמודד- ופשוט להיות אחרי.

מאחר והמידע הרפואי שקיבלתי בהתאם לנתונים שלי  היה שיש נהיה קלה לכדורים אבל יש מצב שמילא זה יסתיים בגרידה

היה לי 'קל' יותר לתת יותר משקל לשיקולים הנפשיים.

יכול להיות שאם הנתונים הרפואיים היו מובהקים יותר לכיוון כדורים- הייתי נותנת לזה יותר משקל

האם כדורים כואבים גם אם כבר יצא הרוב? נשארו רק שאריות. שבוע 10.

לגבי גרידה- ההרדמה היא עם אפידורל?

סכוי גדול מאוד שזה כבר יעשה את העבודה

וחבל גרידה משאירה סכוי להידבקויות

ואת כבר כמעט אחרי

אצלי השארית יצאה טבעי במחזור שאח''כ

ומקסימום עושה היסטרוסקופיב אחכ ולא גרידה

(כמובן ם הנת7נים האחרים מאפשרים)

טבעי לחלוטין. תוך כמה שעות הכל היה בחוץ.

חברה שלי אותו דבר רק עם דיקור

פשוט הלכת להומאופת?

זה מוכר אצלם?

תוך כמה שעות התחלתי לדמם, רק שלא לקחתי בחשבון שלמחרת היה יום כיפור והייתי חלשה נורא

זה מאוד עוזר אם לוקחים את הטיפול הנכון, אני בזמנו טיפלתי במשהו אחר אצל הומאופתית אז היא הכירה אותי אבל לא יודעת איך זה הולך. שווה לך ללכת לפעם 1 ולשלם כמה שצריך אם את מעדיפה הכי טבעי

היי,

קודם כל מצטערת בשבילך שאת צריכה לעבור את זה.

אני לצערי נאלצתי לקחת ציטוטק (אני לא יכולה לעבור גרידה בגלל רירית דקה)

לקחתי 2 מנות ובסוך נשארו שאריות ונאלצתי לעשות היסט׳ ניתוחית להסיר את השאריות.

מכירה עוד כמה בנות שהכדורים לא ניקו אותן לגמרי ולכן.. דעתי האישית בלבד שאפ יש לך אופציה לגרידה- עדיף לסיים פעם אחת וזהו.

אם זה שאריות או שבוע מוקדם, בחוויה שלי ציטוטק היה מצוין ואם נשאר משהו זה יצא בווסת כשהגיעה.

הכאבים לא היו נוראיים. לי הציק מן צמרמורות עם גלי קור בלתי נסבלים, אבל לא מחייב שתחווי את זה.

שמעתי רק ממעט נשים שהרגישו כך...

מציינת שיצא ממני הרבה עוד לפני הכדורים, ועם הכדןרים היו לי צמרמורות וחולשה בסוף בה הכל יצא

גם אמרו לי שלפני לידה ראשונה זה לא מומלץ בכלל גרידה וכו וכו

וילדתי מאז פעמיים ב"ה

לידה טבעית

הריונות ספונטניים תקינים

רק כדי לאזן..

העדפתי גרידה ב2 הפעמים

לסיים עם זה וכמה שיותר מהר

אולי את רוצה להתחיל להתניע את זה?

איתך בחלום

❤️

אני ממש לא מרצה דגולה...

ולמרות שאני מורה (רק עד מחר ברוך ה׳!!) קשה לי מול קהל...

אבל אני מתכננת בעז״ה שבמהלך ההדסטארט, כשיגיע הזמן,

יהיה זום שלי פתוח לכל אישה שרוצה. 

מה היית רוצה לשמוע? 

מה אני רוצה להשמיע: 

-בדידות של גרושה בלי ילדים

-התמודדות עם מחשבות מחלישות 

-אנקדוטות משעשעות - להתמודד דרך הומור

כמובן כמובן  בלי שום פירוט על מה ולמה התגרשתי... 

אולי רק עצות כלליות איך לא להגיע למצב שאליו הגעתי. 

יש לך כל כך הרבה לתת מהמסע שעברת.

וזה גם יכול לתת מקום דווקא חמי שגם נמצאת בתוך מסע כזה, שיש בו עוד כמה תחנות מעבר למסלול הרגיל של כולנו.

והאמת שמהמסע שלך כל אחת יכולה לקבל, כי תמיד חיזוק באמונה יכול להוסיף, גם למי שכביכול הכל חלק - תמיד יש ניסיונות, קטנים או גדולים...

כשאני מפרסמת שיר בפורום זה סימן שאני צריכה אותו.

ה׳ נתן לי כלים כשהייתי צריכה, עכשיו אני צריכה להיזכר בהם. 

וגילוי נאות: הפוצונים עוד לא נרדמו, ואני בקטנותי עוברת בין המחשב לבינם... 

לא רק על התהליך שעברת ועוד תעברי -

אלא גם על האומץ לרצות להרצות ולדבר על כך... זה לא משהו פשוט למי שמפחדת לעמוד מול קהל...

גם אני במחכות! ♥️

זה חזק ממני... 

וכמו שכתבתי- אני צריכה את זה קודם כל כדי להשמיע לעצמי... 

תודה על העידוד והאמון!

שעובדת הייתי הולכת על ביאמבה ולא על משו דומה

אבל זו דעתי

שגרת ערב קבועה וטובה. נגיד אוכל, מקלחת, עיסוי, סיפור, שיר.

ככה המח לומד התניה.

בהרדמות עצמה אני לא בראש של בכי וקשיחות אז בגיל הזה מה שעבד עבד. ברור שעדיף עצמאית במיטה. אבל לא תמיד עובד.

ממליצה על הספר- לישון בלי לבכות. 

מהמם תודה רבה.

אכן לא עובד לנו שיטת הקשיחות כיון שהיא רוצה אך ורק ידיין אני קצת אובדת עצות עם הפשושה… 

זה במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב איתי במיטה אופס. אבל אפשר קצת יותר אסרטיביות. ובלי צרחות. אני פשוט העדפתי לשחרר את זה אחרי ניסיונות שלא מאוד שינו.

מבאס שלא שמח לך. זה גיל מאתגר אבל מתוקי. תהני ממנה.  

היא פתאום השתנתה לי בקטע של השיננ…

עד לא מזמן הייתי מכניסנ אותה לחדר, למיטה יושבת לידה מחזיקה לה תיד והיא נרדמת

עכשיו? סיוט.. רוצה אך ורק ידיים

לא מוכנה אפילו להיןת במיטה ושאני לידה..

בלילה שהיא מתעוררת פתאןם לא חוזרת לישון עם מוצץ או בקבוק מים אלא דורשת שארים אותהעל הידיים ולישון עליי זהו.

מניחה אןתה בחזרה במיטה- צרחות ובכי…

חזרה לידיים- ישנה.

לא יודעת מה לעשות…

על כן אני מנסה לברר עכשיו על הרדמה עצמאית  הגיע הזמן…

להניח אותה בעגלה ליד הלול בתחושה שלי זה מקום עוטף יותר בשבילה.

אולי זה גם קשור לזה שכשלימדתי אותה להירדם לבד בגיל מוקדם יותר זה היה קודם בעגלה עם נדנודים אח''כ בעגלה ליד הלול ואז כבר בלול לבד..

תנסי לחשוב נקי מה הצורך שלה ואז תחשבי על פתרונות יצירתיים ועל למידה בהדרגה, וגם יכול להיות שזו פשוט תקופה של נסיגה אומרים שזה שיא הגיל של החרדית נטישה

לעשות הכנה

ללכת איתה לסיבוב מיטות לפני השינה

תראי את אח שלך איפה הוא ישן? במיטה שלו

ואת אחותך..איפה היא הולכת לישון? במיטה שלה

גם שושה ילדה גדולה והולכת לישון במיטה שלה איזה כיף לה!

וככה חופרת לה על החברים בגן וכולםםם איפה הם ישנים וגם שושה

ואפשר לספר סיפור שיש שם תמונה של ילד שאיפה הוא ישן? במיטה שלו

ואז יש טקס קבוע של לתת לה לכבות את האור בסלון ולנשק את המזוזה

ושהיא ורק היא תסגור את הדלת ואת הוילון כי היא גדולה

ואז כשיש לה חשק אני שמה במיטה

בימים הראשונים פשוט לקחתי כרית ושכבתי על השטיח לישה ושרתי ..

וכשהיא ביקשה לצאת חיבקתי ואמרתי שהנה עכשיו אנחנו ישנות

מציינת שבהתחלה חיכיתי לשעה קצת יותר מאוחרת מהרגיל כדי שבטוח תהיה עייפה

ובהתחלה לקח גם שעה וחצי ששכבתי לידה בשקט ועד שנרדמה

ובהמשך

הטקס לפני המשיך

אבל כדי שתסכים להכנס למיטה וישיעזור לה להתרגל־ אז מצאתי כל פעם נק' אחיזה אחרת

אפילו פעם הבאתי לה ביסקויט ובייגלה בכוס במיטה

ופעם בקבוק מים

ומוצץ -בובה-שמיכה-חיתול בד גם יכולים לתווך

ולאט לאט זה נהיה לה יותר טבעי וקל

גם בתחילת ההריון וגם בשליש האחרון

לילות לבניםםםם

לא יודעת מה יעזור

היו פעמים שלקחתי רסקיו.. זה עזר

אגב תבדקי שלא חסר לך ויטמין בי וגם מגנזיום

חוסר של זה עלול לגרום לנדודי שינה

תנסי לא להילחץ מזה,  אפשר לקחת רסקיו.

אם ממש לא מצליחה להירדם ואת לא רוצה להילחם בזה, לפעמים הייתי קמה, עושה כמה דברים בבית ואז כשמרגישה את העייפות הייתי חוזרת לישון. בהחלט משפיע על העייפות ביום הבא 😏

אבל אין מה לדאוג שזה יישאר ככה עד סוף ההריון, בדרך כלל זה עובר. אלא אם כן באמת יש לך חסרים משמעותיים בויטמין בי

ניסיתי ללכת לישון מאוחר יותר ולי לא עזר..

נזכרתי עכשיו שבהריון הקודם כשזה היה קורה לי הייתי שמה אוזניות עם מוזיקה מרגיעה ונרדמת עם זה

אנסה הלילה בזכותך! 

עוקבת אחרי העצות,

אין לי פתרון

לא בהכרח, אצלי אפידורל גרם ללידה להתפתח יותר מהר. ניסיתי לידה אחת בלי אפידורל, הכאב היה זוועה והלידה היתה איטית יותר מהלידות עם אפידורל.

@חנוקה

ויש גם פולירון

לנו חלק היו לא נוחים אפילו שהומלצו לנו מאד. לכל אחד העדפות שונות.

אנחנו אוהבים קינג קויל.

מה שנוח לאחת לא בהכרח נוח לאחרת

אני ממליצה על מזרון ויסקו. זו לא חברה מסויימת זה סוג של מזרון.

בהריון הראשון מחודש חמישי בערך ישנתי עם כרית הריון בשביל הנוחות

בהריון הנוכחי לא הייתי צריכה בזכות המזרון

אני באתי וביקשתי את המזרון הכי קשה שלהם והוא היה לי קצת קיצוני, אז ביקשתי אחד טיפה פחות..

גם לי יש ויסקו.

והשקעתי יותר במזרון יותר קשיח שתומך יותר בגב.

לרוב המזרונים יש צד קשה יותר וצד פחות..

תתחילי מלישון על הקשה, מקסימום תעברי לרך יותר.

שוכבים עליה כמה דקות

עוברים למיטה אחרת כדי להשוות

חוזרים לקודמת

עוברים לעוד אופציה.

וחוזר חלילה

סתם, באמת, בלי להתבייש ממש לשכב על המזרונים ולהרגיש אותם

את האמת בגיל הזה הייתי מטפלת הם גדולים כבר

בינתיים תנסי אולי להפחית את כמות השתייה כשעתיים לפני השינה 

וגם אולי להשתמש בעזר חיצוני על מנת להעיר את הילד ברגע שהוא מתחיל להרטיב כמו  פעמונית הרטבה

בהצלחהה ענקיתתתתתתתת

אבל שווה להתיעץ עם יועצים התחום או עם רופא

לא כי זה לא תקין

אלא כי אולי י דרך לעזור

שלי רק בת 4 היתה גמולה לחלוטיןןןן לא פספסה אף פעם

ואז היתה לה מחלה רצינית לא סטנדרטית...ומאז מפספסת קבוע בלילה

אין לי פתרון

באמת להגביל כמות שתיה בערב ,לקחת לשרותים

וזהו..

מעל גיל 5 בהחלט דורש בירור לראות שאין הפרעות שינה או הפרעות בדרכי השתן

מומלץ להתחיל טיפול

אבל בהחלט חלק מהילדים מרטיבים עד גיל 8 ויש עד גיל 12 זה בעיקר גנטי

לעשות מזה אפס עניין.

הם הרטיבו? בבוקר כשהם קמים בשביל שיהיה להם נעים הם מתכבדים לקחת את המצעים לכביסה ןללכת להתקלח.

זהו.

אף מילה.

אף עצבים.

כמו שגומלים תיניק קטן מהטיטול- ככל שעל כל פיספוס שלו אנחנו נתבעס או נצעק עליו ככה יותר הגיוני שזה יימשך.

להאמין בהם שהם מסוגלים! ורוצים!! לקום יבשים.

פחות הייתי חוששת למשהו רפואי..

אולי אם חודש הייתי מתמידה באפס עניין בזה ועדיין לא היה חל אפילו שיפור קטן אז הייתי מתחילה גם בירור רפואי..

אבל לא נשמע שזה העניין

בחיים זה לא הכעיס אותי

גם לא כקטנים שנגמלו

וגם לא עכשיו

על מה יש לי לכעוס? זה לא אשמתה

להפך..היא מבןאסת שזה קורה

לגמרי מחבקים מחליפים מנקים...הכל בטוב

וזה ממש לא הולך לשום מקום

לא רק לא לכעוס.

גם לתת לה את האחריות לכך.

יכולה לאמר על עצמי שהייתי מפספסת עד גיל מאוד מאוחר, ואמא שלי לא כעסה בכלל, ואני ראיתי בזה (בתת מודע) סוג של פינוקי כזה שאמא מחליפה לי מצעים ומקלחת אותי..

לא היה לי סיבה מספיק טובה להפסיק עם זה.

אני אפילו זוכרת לילה אחד שממש קמתי בהרגשה שאני צריכה שירותים ואז אמרתי לעצמי בשביל מה לי להתאמץ לקום לשירותים, אני אעשה במיטה וארוויח זמן איכות עם אמא.

זה נשמע נורא, אבל בהסתכלות אחורה ככה המח שלי עבד. 

הבן שלי שנהיה בן שבע ממש עכשיו עדיין מפספס

ומעולם לא עשיתי מזה עניין

לא כעסתי ולא דיברתי על זה יותר מידי

ועדיין הוא ממשיך לפספס

לאחרונה הוא יותר מרגיש לא נוח עם זה, כנראה כי פשוט גדל והוא יותר מבין שזה לא לעניין להמשיך ככה

לקחתי אותו השבןע לרופא ילדים והתחלנו מבדיקות פשוטות דם ושתן

אחרי זה נראה מה עושים הלאה

מאוד. גם שהיו עושים עניין וגם כשלא זה לא עזר מהסיבה הפשוטה שהייתה בעיה והיה צריך טיפול.

היום יש יותר מודעות ויש רופאים מטפלים, מה שלא היה פעם.

לפותחת, כשהבת שלי פספסה לקחתי כבר בגיל ארבע לרופא ובגיל חמש התחלנו טיפול במינירין לתקופה קצרה וזה עזר ב"ה. 

מתעניינת כי הרופאה שלנו ממש לא בקטע לתת מינרין בגיל הזה, היתה סיבה רפואית ספציפית? 

אמר לנו בעבר

מתחילים טיפול בגיל 5

עם הגדול היינו תקופה עם מינרין עזר לאותו הזמן

כשהפסקנו חזר

אז עברנו לזמזם ובה עזר

לא יודעת עד כמה זה עוזר אבל כן ראיתי שיפור בשבוע האחרון, שלי בני 4.

היא אומרת שזה קשור לשינה לא טובה בלילה (90% מהמקרים קשור לאיכות השינה) ונותנת כל מיני תרגילים ועצות כדי לשפר את איכות השינה.

בגדול פשוט אוירה רגועה בבית לפני השינה, לשמוע קצת שירים ביחד ולכבות טמבלויזיה אם יש.

ובנוסף, בגלל מה שרשמו, לא להגביל שינה, לא להעיר לשירותים, ולא לעשות מזה סיפור.

היא אומרת שלא להזכיר כת זה בכלל ולא להגיד להם ללכת לשירותים לפני השינה או בכלל. אבל אני כן אומרת בעדינות לפני השינה כשרואה שלא הולך מיוזמתו

ממש לשים שעון מעורר ל-2 בלילה (לדוגמא) ולקחת לשירותים מתוך שינה.

אחרי 3 ימים לאחר ברבע שעה ותוך כמה חודשים תגיעו לבוקר.

לא חייבים להתחיל ב-2, אפשר גם ב3 אם זה לא מאוחר מדי. ניסוי וטעיה…

ולא לשתות חלב/שתיה ממותקת מ18 בערב.

קניתי מלא מצעים ושמיכות

תחתונים ובגדי שינה

וזורמת

יש ימים יותר טובים יש שפחות

אבל אצל הגדול שלי פחת המוןןן בחצי שנה האחרונה

מכניסה למקלחת ומורידה מצעים כאילו זה חלק משגרת הבוקר

הבן שלי הרטיב כמה שנים כל לילה ובכמויות... ממש מתסכל. עד שקלטתי שהוא התרגל כמעט לא ללכת במשך היום לשירותים והגוף היה צריך להתרוקן בלילה.

אז ניסיתי משהו שעבד כמו קסם ועזר להפסיק לחלוטין את ההרטבות בלילה: שמתי לו שעון מעורר בפלאפון כל כמה זמן (אולי כל 3 שעות בהתחלה) במשך היום והוא ידע שכשהשעון מצלצל הוא אחראי ללכת לשירותים ורק אחכ לכבות את הצלצול (ככה הוא לא דחה את ההליכה לשירותים ולא שכח..)

בהתחלה זה היה קצת מתיש אבל הוא הבין שזה חשוב לו ושיתף פעולה. במשך הזמן הפחתתי את תדירות השעונים עד שהתרגל להתפנות מעצמו במשך היום ולא היה צורך בתזכורות.

זה השפיע על הלילה ממש ממש מהר. לא יודעת אם המקרה שלך יושב על אותה בעיה אבל שווה נסיון. בהצלחה

אני לא מסוגלת לחשוב על טיפול יומיומי קבוע

וכמובן לעשות בירור מקיף עם פזיותרפיסטית רצפת אגן ילדים לוודא שהכל תקין

מנסיון של כמה ילדים שהרטיבו

עוזר !

לאחת לקח שבועיים וסיימנו

לשני האחרים לקח כמעט חודשים.וסיימנו

ישתבח שמו

עם הגדול עשינו בגיל שבע לקח כחודש וחצי.

עכשיו עם הקטנה בגיל חמש וחצי התחלנו עם הזמזם

ממצב שגם אם הינו לוקחים פעמיים בלילה עדיין חלק מהפעמים היתה קמה רטובה

למצב שאולי מפספסת פעם בשבוע וגם זה כבר לא

ככ הקלה שזה מאוחורינו

ממליצה ממש

עדיף להתתחיל תהליך ביום ראשון

ככה יש שבוע שלם

בשבוע/שבועיים הראשונים לוקח לגוף זמן ללמוד.

ועדיין מרטיבים במיטה

אחכ הילד כבר מתעורר כשברח לו קצת בתחתון מהצפצוף או אינסנקטיבית ובהמשך  לפני שיוצא כבר מתעורר.

האידיאל להמשיך טיפול עד שיש 3 שבועות ברצף שלא היה שום צפצוף 

הילד כרגע עם חיתול ושבת הכי בעייתי לנו כי ישנים הרבה פעמים אצל ההורים. ננסה להתחיל בתחילת שבוע בשבת שבה אנחנו ישנים בבית.

לא מתחילים טיפו או התערבות לפני גיל 5

אז אולי תחכו קצת

בהצלחה בעה

התחושה עדיין לא נעימה במיוחד כי חמותי קמה מלא פעמים בלילה ואז היא שמה לב לפספוס לפניי וזה פחות נעים לילד.

הרבה פעמים זה משפחתי

יש לי אחיין שטופל בכדורי מינירין זה כדורים עם מרשם רופא שפתרו את הבעיה לחלוטין.

תנסי דבר אאשון להקפיד שלא ישתו אחרי 6 בערב  ואם זה לא יעזור תשקלי להתחיל במינירין. בהצלחה.

ייעודי לעץ.

אמא שלי עשתה את זה כמה פעמים. תרצי שאשאל אותה?

היא אמרה שצריך לראות את סוג השולחן כדי לדעת בדיוק. אם את רוצה לשלוח תמונות שלו ואעביר לה אז היא תוכל אולי לעזור.

היא עצמה למדה את כל זה מקבוצות בפייסבוק ומהאפליקציה של פינטרסט.

דר שמואל הרצברג עובד בעין כרם והוא גם רופא פוריות בקופה.

לא חושבת שזה מה שהוא עושה בהדסה ואין לי מושג אם אפשר לקבוע תור ספציפית אליו בתוך הדסה אבל אפשר להגיע אליו ליעוץ דרך מכבי.

בהצלחה

ממליצה עליו מאוד.

הייתי אצלו בקופה, הוא הרופא נשים שלי. לא ידעתי שהוא גם רופא פוריות

שבבית שמש הוא מקבל במרפאת פריון

או ביתר. אחד מהם

מביאה במקלחת (ללא מים) מציירים על הקרמיקה ואז שוטפים הכל.

אפשר גם פלסטלינה, הבן שלי מת על זה, אני הרבה פחות.. אבל אם את זורמת אז גם אחלה.

בועות סבון

זה גיל שאוהבים לפרק ולהרכיב שוב שוב ושוב מגדלים וכד'

בימבה יש לה?

חול קינטי או בצק משחק. מעסיק שעות אבל מלכלך🤭

אביזרים לבובה? שתוכל להיות "אמא" כמוך, להשכיב בעריסה שלה כשאת מרדימה את התינוק, לנדנד בעגלה, להאכיל..

ומגנטים?

זה 2 הדברים שהבת שלי משחקת הכי הרבה...

מדבקות, צבעים, טושים, צבעי ידיים, ברבצק, עט, עיפרון. אני נותנת לבן שלי לקשקש על העיתון של שבוע שעבר. אצלי הוא אוהב צבעי ידיים עם מכחול, כשהוא נוגע בידיים הוא אומר "מלוכלך" אני נותנת לו לצבוע עיתון או קרטון על הרצפה בסלון, הכל מתנקה עם מגבון.

להכין איתי עוגיות ועוגה (לשפוך את החומרים לקערה ולהחזיק בידית כשאני מערבבת). להושיט לי פירות וירקות לקילוף, לשים בתבנית/ את מה שאני חותכת, מניחה את התבנית בגובה שלו ואחרי שהוא מסדר את כל החתיכות אז אני מתבלת ומכניסה לתנור.

בגזרת המשחקים, אצלי הוא מאוד אוהב מגה בלוקס (לגו גדול כזה), מגנטים, צינורות, קוביות, קפלות ומשחקי הרכבה אחרים (לא הכל יש לנו בבית אבל בכל מקום הוא מיד נתפס למשחק הרכבה). חיות, בובה עם בקבוק קטן, מכוניות, ספרים (זה בכלל להיט אצלו), פטריות גדולות כאלה, לוטו, פאזלים הכי פשוטים, כדורים, בובות פרווה גדולות.

אני ממש מזדהה, הוא יכול להעסיק את עצמו שעה או לחילופין לטפטף מים מהבקבוק על כל הרצפה ולזרוק את כל תכולת הארונות.

כשהוא נכנס למצב רוח כזה אז לפעמים אני נותנת לו להשתולל באופן יזום על המיטה הזוגית.

לצאת החוצה זה הכי טוב, לעזור לי להוריד ולתלות כביסה...

הוא בן שנתיים, ולפני כמעט חודשיים נולדה לו אחות קטנה. ההורים שלו דיווחו לי שהוא אוהב לחקות אותם ולנקות את הבית, אז זו מתנה מושלמת

אם הבת שלך גם ככה - אז אפשר גם לקנות לה כזה.

חוץ מזה - מגלשה קטנה בתוך הבית ונדנדה כזו (כמו סוס נדנדה) גם יכולות להעסיק הרבה. הבת שלי (בת שנה וחמישה) אוהבת את זה מאוד.

גם ספרים יכולים לעניין למשך כמה זמן - בין אם את מקריאה ובין אם היא מסתכלת לבד.

ומשחקי לוטו מתאימים לגיל - אבל תצטרכי לעשות איתה אותם, לפחות בהתחלה.

ואני אישית חושבת שגם מותר ברגעי קצה להשתמש בטכנולוגיה ולהראות סרט... אחרי לידה זה סוג של מצב חירום

שיהיה בשעה טובה!

אם לפני אז קשה לדעת איך הילדה תגיב ללידה, לפעמים יש רגרסיה וצורך להיות צמודה לאמא,

אז לא הייתי בונה על חצי שעה תעסוקה לבד.

אפשר לקנות משחקים מתאימים ולקוות לטוב.

אבל אם היא לא מצליחה להעסיק את עצמה יותר מחמש דקות,

אז דווקא המשחקים של השקל מתאימים יותר, כי זה מעסיק לכמה דקות וזה מגניב ומושך תשומת לב ומרגש באותה מידה לדעתי כמו משחק יקר.

וממילא אחרי כמה דקות זה כבר לא מעניין.

אפשר להצטייד גם וגם מה שבטוח.

זה מה שהכי מעסיק את הילדונת שלנו

מכל שאר המשחקים ..

משחקי דמיון וכאלה..היא ממש אוהבת 😝🥰

מצד שני יש גם ספרים רבים לגילה ומשחקים נוספים שמעסיקים אותה ( אבל היא כבר קרובה יותר לגיל 3)

לא הייתי כאן כמה ימים ועכשיו קראתי הכל

עזרתן לי מאד🩷

ואו אמלה היא יכולה להתעסק בזה שעות!!

קניתי לה בית עם אנשים אז ממש כל היום היא עוברת ומשחקת.

כל פעם שהיא עוברת לידו היא אומרת אויי צריך להעיר תינוקת 

כזה עלה בסביבות ה150

ופשוט לקחתי את כל הדברים הפיצים ממש.

אבל ראיתי שיש אחד כזה של 123 

את עצמם... עם הבת שלי זה לא קורה (אני מקווה שזה כי היא בכורה וכי היא צריכה חברה, ומתפללת שהיא תספק את הצורך הזה לבאים בתור, אבל אולי אני חיה באשליה).

אצלנו היא בת שנתיים ושלושה חודשים. שום משחק לא מצליח להחזיק יותר מ10 דקות אם היא לבדה. אם אני לידה הכי הולך בובה עם עגלה ואביזרים (מוצץ, בקבוק. השארתי לה גם כמה טיטולי ניו בורן והיא מחליפה אותם לבובה), ומטבח עם כלים. כדור ובימבה בגינה. ותכלס, הכי הרבה זמן מבלים בגן השעשועים, וזה הבילוי המיטבי שבו היא באמת מפעילה את עצמה לבד.

בגזרת היצירה-טושים ומדבקות.

קיבלה עכשיו פליימוביל חדש של רכבת ובונה מסילה, ויש לה גם דופלו אבל אם אני לא צמודה אליה זה לא מחזיק יותר מכמה דקות.

אבל לא אכפת לי יש לי ספר ואני נחה. (תאכלס עכשיו יש עוד תינוקת אז לא באמת נחה)

כסיבה וכו אני עושה איתה (איתן 😅)

ואין אין על גן שעשועים

גם בכורה, ועד היום (בת 3 וחצי) פחות מעסיקה את עצמה, אבל זה כן ממש השתפר.

השניה העסיקה את עצמה מגיל אפס.

יש ילדים כאלה, ואני גם בהחלט חושבת שזה קשור לבכורים..

וזה מאוד הגיוני בלי קשר שהיא תרצה שתשבי לידה

זה באמת זמנים שלא יחזרו.

תודה לך! 

וכל עוד הוא הולך לישון מאוד מאוחר וקם מאוד מוקדם, אז אין לי זמן אחר לעשות אותם אלא כשהוא ער.

אני לא צמודה אליו 24/7.

ב"ה יש לו אחים ויש לו אבא, אבל הם פחות מתפחלצים מהעיסוקים שלו

קוראת את השרשור ומנסה לחשוב מה יכול לגרום לילדון בן השנתיים להעסיק את עצמו לבד מעל לחמש דקות ולהיות מרוכז במשחק

מתוך האסלה

יותר מחמש דקות. בדוק ומנוסה!

פה אני רואה אם יש נזק לו או לאחרים. אם לא נותנת לו להמשיך להתעסק העיקר שיש שקט 😅ברור שמשהו נהרס בדרך.. אבל הכל זה מחיר מול תועלת. אם אני מוכנה לשלם אז שימשיך..

משחקים "רגילים" לא יחזיקו מעבר לעשר דק.

הוא אוהב גם להסתכל בספרים. מגנטים. אבל שוב.. לא שישב עכשיו שעה על זה

איזה פלא לא יאומן, ובאמת לא יאומן שאנחנו יכולות להתרגל!!

ברור שמותר לבכות אני די בטוחה שרופאים שמלווים נשים בהריון חוו את כל התגובות האפשריות, ובכי אחת הנפוצות כנראה גם על בדיחה של איזה אף ארוך יש לעובר. אז לך זה סיבה הגיונית לחלוטין

בהריון האחרון, על אולטרסאונד הכנתי את עצמי נפשית שהנה בטח הטכנאית תביא לי הפניה למיון.

וכשבאתי באחת הפעמים הראשונות והיה דופק לא האמנתי ולא הצלחתי לעצור את הבכי, חמודה הייתה הטכנאית שהתרגשה איתי, והראתה לי את העוברית שלי מכל זוית אפשרית

בלב אני ממש מתרגשת

גם במתח לפני

ורק לראות את הלב הפועם זה נס מטורף מבחינתי ומרגש באמת עד דמעות

אבל מול הרופאה אני נשארת מאופקת...מביך אותי להחשף רגשית מולה

תודה על ההשתתפות.

באמת הטכנאית הבינה אותי מאד והיתה ממש חמה ואמפתית..

לאט לאט אני מבינה כמה הייתי במתח מהבדיקה. עדיין נוחתת..

ובכלל- לאט לאט מתגלה לי כמה השריטות מהריונות קודמים עמוקות הרבה יותר ממה שחשבתי. מקווה לזכות לחוויה טובה שתביא תיקון גדול..

תודה שאתן כאן איתי בינתיים.

לפעמים אני פשוט מסתכלת על הילדים ולא מאמינה שפעם הם היו חלק ממני בגודל מיקרוסקופי, ואיך זכיתי לאוצרות מושלמים ובריאים, אני גם מרגישה שכל לידה אני יותר מעריכה מהקודמת, זה נס כ"כ עצום ומדהים, זה מרגש ממש.

שיהיה בשעה טובה וידיים מלאות💕❤️

עם העומס והעייפות, הכאבים והקושי פשוט שוכחת את הנס שבהריון הזה, בחיים שקורים בתוכי ובסןפו של דבר שווים בכל!!

ריגשת מאד!

תודה!