ברצינות. חלום בעיניי!

באירופה זה דבר שבשגרה

לא יודעת למה עת מחפשת המלצות, אבל כמובן שצריך מיילדת עם רישיון לעסוק בלידות בית

ולדעתי גם בריכה ביתית

דיברתי עם מיילדות שאמרו שממש יש ביקוש גדל לזה היום..

ובכללי היחס לזה אחר היום לעומת מה שהיה לפני כמה שנים כשילדתי את הילד הראשון שלי ואנשים הרשו לעצמם לצעוק עליי שאני הורגת את הילד שלי..

משרד הבריאות לא מעודד את זה למרות שבנייר העמדה שלו קובע שאין סיכון אם ההריון תקין ויש מיילדת בית מוסמכת

אבל בעיקר- זה עולה הוןןן

אצלי ההריון היה תקין מאוד

מאוד מאוד מאוד

אני חרדתית וכל יומיים רצתי להיבדק, והכל היה והתנהל על מי מנוחות

בסוף בגלל מצוקה של העובר בלחיצות, אחרי 2 ניסיונות וואקום העבירו בריצה לניתוח חירום

ושם אחרי הניתוח היה אירוע PPH - דימום מוגבר שלא ידעו מה המקור

מנות דם וכו..

אם דבר כזה קורה בבית, מה עושים בטווח המיידי (חום האם עולה, דופק אימהי בעלייה, דופק עוברי בירידה)?

חלילה לא מתכוונת להלחיץ באמת שואלת

אני גם מאוד חלמתי על זה, אבל אחרי מה שהיה לי

אין סיכוי שבכלל מנסה

נהיה לגיטימי לדון בזה

לפני כמה שנים היה פה דיון על זה והשם ישמור מה שהיה פה..

תבקשי המלצות באיזור שלך,

כשתדעי את מי את רוצה תתקשרי אליה והיא תתן לך את כל המידע.

שימי לה שיש כללים. אני למשל לא יכולתי ללדת בבית שלי בגלל בעיית נגישות ולא היה רלוונטי לי ללדת במקום שהוא לא הבית שלי ולא בבי"ח.

לידת בית

מאתר כל זכות.

כמו שאמשוני כתבה

לא כל אחת יכולה ללדת בלידת בית גם אם מאוד רוצה

למשל

מי שעברה ניתוח קיסרי

או שיש הריון לא הכי סטנדרטי וכו

או כל סיכון יותר אפילו הקטן ביותר

חייב להיות בית חולים קרוב (מרחק חצי שעה גג לפי מה שזכור לי)

חייבים ליווי של מיילדת בית עם רשיון מתאים ובד"כ היא באה עם דולה לסייע

את צריכה לבדוק יש על זה הרבה חומר בטח

ולדבר עם מיילדות מתאימות ולשמוע אם זה בכלל רלוונטי לך

והיא אמורה להסביר לך.

או דולה שיש לה קשר ללידות כאלו.

יש גם קבוצות פייסבוק לדעתי.

הרגיש לי ממש נכון.

לא היה מצב להסכמה של הבן זוג, זאת אומרת שהוא בסופו של דבר היה מקבל כל החלטה שלי אבל לא חושבת שזה היה לו בטוב, לי זה גם היה שיקול.

נראה לי השאלה הראשונה היא שאת צריכה לענות לעצמך היא למה?

משם יהיה לך יותר קל להמשיך ולהבין מה יענה לך הכי טוב על הצרכים שלך

שלב שני זה מחקר מעמיק.

יש תנאים שהיולדת צריכה לעמוד בהם.

(כל סימן שאלה הוא סיבה לשקול מחדש)

יש תנאים שהמילדת צריכה לעמוד בהם.

(בעיני כל מילדת שלא מתיחות לסיכונים בקובץ ראש לא יכולה לשמש מילדת בית... המטרה שצריכה לעמוד לנגד עיניה זה תינוק ואמא בריאים. אח"כ החוויה והרצון בלידת בית)

יש תנאים של מיקום הלידה וקרבה לבתי חולים.

תתחילי משם.

אם את לא עומדת בתנאים.

יש אמצע...

למשוך בבית/ קרוב לבית החולים בסביבה טבעית ורק להגיע בתנאים ישר ללידה.

יש בתי חולים בגישה יותר טבעית מאחרים

בחול הרבה יותר מקובל לידות בית

בארץ פחות

תמיד בבית מושלם לי

ומהבי''ח הכל מסתבך

אבל כן חושבת שחשוב-

לוודא שאת עונה על התנאים הבטיחותיים-

הריון תקין זה הכרחי- שידוע שאחן חשש להסתבכות או סבירות גבוהה לקיסרי וכו

קרבה לבי''ח- יש הגדרה לזה.תבררי

מיילדת או רופא מוסמך עם חמצן וציוד מקצועי- חובה

וחשוב להרגי ש נפשית שאת בנויה לזה

שאת לא זקוקה לאמצעי אלחוש ולאפידורל..להתכונן להתמודדות טבעית עם צירים.

וכמובן להכין תקציב

יש לי המלצה בפרטי על 2 מיילדות בית  מ2 אזורים שונים

ילדתי את אחד הילדים באוטו כי משכתי בבית. לא במודע פשוט הייתי בתוך ההתכנסות של הצירים.

אם אתם לא קרקע.

מבחינת אפשרות פינוי בשעת חירום אם צריך. 

הכי טוב שתשאלי את המיילדת את כל הפרטים.

אם עושים מעקב הלידה היא מסודרת כמו שצריך בסיכונים הם לא יותר מאשר בחדר לידה.

יש גם הבדל אם זו לידה ראשונה או לא.

היא ילדה במים עם מילדת מוסמכת ללידות בית דולה ואמבולנס צמוד

קחי בחשבון שזה עולה המון כסף ואסור להתפשר על בטיחות זה החיים שלך ושל התינוק

ברור שלידה ביתית כרוכה בסיכון, יש נשים שמוכנות לקחת את הסיכון.

מצד המרחק את צודקת למרות שאם הצוות מיומן שיכול לזהות מצוקה בזמן ויש אמבולנס זמין הסיכון יורד.

בבתי חולים יס הרבה יותר התערבויות והתערבויות יכולות לפגוע הרבה יותר.

אז באופן כללי אם הכל תקין והלידת בית מבוקרת הסיכון אפילו פחות.

באופן אישי בחרתי ללדת בחדר לידה אבל דאגתי שיהיה סביבה כמה שיותר טבעית ולא נתתי להם להלחיץ אותי

לא הרגשתי אף פעם התערבות מיותרת מצד בית חולים.

בלידה שהיתה עם ירידות דופק, רופא מומחה גרם ללידה להתפתח מהר ומנע ניתוח.

אפשר במקום ללדת בבית ולקחת סיכון, ללמוד לנהל את הלידה או להביא מישהי שתעזור לנהל אותה ולא לתת לצוות הרפואי לנהל אותה כרצונו.

בשביל מוניטור או לא לרדת מהמיטה?

כל אלו התערבויות שאין בבית ובהחלט יכולים להשפיע על הלידה

אפדורל- לבקשתי

לא קבלתי זירוז

לא הכריחו אותי שום דבר, המליצו לי, כדי להכריח אותי צריך לאיים עלי בנשק  

מעלה אץ הצורך בהתערבות 

כלומר בעצמו מייצר סיכונים

שאין בבית.

תנועתיות, מים, שהיה בסביבה המוכרת והבטוחה, אוירה נעימה ולא רפואית

מהווה בעצמה זרז ללידה, מיצרת אוקסיטוצין, ומגבירה את הסיכוי ללידה עם פחות התערבויות.

מראים שלידת בית כשיש ביח במרחק של חצי שעה נסיעה, מיילדת מוסמכת ללידות בית והריון תקין- 

לא יותר מסוכן מלידה בבי"ח.

ובבי"ח יש מצוקת כח אדם. שלפעמים גם גורמת לבעיות.

מבתי חולים עמוסים.

אם יולדים בבית לוקחים צוות פרטי, אותו צוות פרטי בבית חולים יכול להיות יעיל בהשראת אוירה וטיפול מתאימים.

יש נשים שללדת בבית חולים ייפגע בהם.

כל אחת בוחרת וכדאי לבחור בעיניים פקוחות.

אני נהלתי את הלידה שלי בעין כרם והצוות פעל ע״פ הרצונות שלי. לא רואה אופציה שבית חולים מקצועי פוגע בחווית לידה אם היולדת מנחה את הצוות הרפואי לרצונותיה.

בית חולים מציל חיים, אולי יש חוויות לא טובות, אבל זה לא במשקל להצלת חיים.

לא כל היולדות חזקות כמו שאת כתבת על עצמך.

יש כאלה שמספיק קצת לחץ. והן נשארות עם טראומה.

אבל פגיעה גופנית פוגעת גם בנפש.

אפשר לקחת ליווי שיעזור לנהל את הלידה.

וגם בבתי חולים קוראים כל מיני דברים חריגים. רק שעליהם פחות ישמעו.

כי זה נגד רצון משרד הבריאות.

עם דוגמאות כאלה..

נטית הלב שלי היא להפחית בפעולות רפואיות בכל התחומים, לא רק בנושא לידה, הרבה פעמים רפואת יתר מזיקה.

ספציפית אצלי הלידות שלי לא השאירו לי מקום לספק בנחיצות לידה בבית חולים.

בעיניי לעזור לנשים לעמוד על שלהם או לדאוג לליווי מתאים, הרבה יותר נכון מאשר ללכת על לידת בית בגלל החשש מהתערבות יתר, במיוחד שבתי החולים לא באמת מכריחים דברים, הם לא יכולים להכריח ע״פ חוק.

זה רק חיזק אותי בזה שב"ה זאת סיטואציה יחסית בטוחה. אני אומרת יחסית כי אף פעם אין ביטוח גם לא בבית חולים.

אבל כן היתה סיטואציה שנדרשה התערבות לא טבעית וב"ה שהיה איתי צוות מיומן והצילו את הילד שלי. אבל אני די בטוחה שאם הייתי יולדת בבית חולים הלידה הזאת הייתה נגמרת בטראומה הרבה יותר גדולה, ועם צלקות נפשיות ופיזיות יותר קשות.

שזה כן יכול לפגוע בעיניי

חווית הלידה מתוכננת בגדול, ברוב המקרים, להיות ספונטנית, והגוף יודע את העבודה אם ניתנים לו התנאים לכך במקרה הזה

תנאים שלרוב מאפשרים לידה: ליווי תואם, אווירה רגועה שקשובה ליולדת, לידה פעילה עם תנועתיות בתנוחה שנוחה וטובה ליולדת ותמיכה רגשית.

יש גם לידות ללא לחיצות אלא רק עם נשימות

ממה שיצא לי לקרוא, וגם לחוות בעצמי - זה לא שביה"ח פוגע במכוון בחוויה של היולדת, אלא שמספיק מיילדת לא זורמת בתחילת הלידה, גם אם מחליפים אותה - כדי לפגום בספונטניות ובזרימה ולתקוע, וגם רוב הפעמים מיילדות אחראיות בו זמנית על 2-4 לידות אז ברור שזה לא אולטמיטיבי

חווית הלידה שהייתה נהוגה פעם, מחוץ לכותלי בית החולים, הייתה טובה רגשית ליולדת אבל בעלת חסרונות מובהקים של עזרה רפואית בעת הצורך

ולכן, לידה ביתית למי שחפצה בכך עם מיילדת צמודה, אפשר גם רופא אולי אבל לא בטוחה - היא לא בהכרח מסכנת.

כי אם נסתכל על נתונים - אחוז ההתערבויות הולך ועולה. ולא בהכרח בגלל שהיה צריך לכתחילה,( למרות שברור שגם זה קיים ואינני מטילה ספק בנחיצותם של בתי החולים). ייתכן שבחלק מהמקרים, אם ליולדת היו תנאי פתיחה טובים יותר, לא היה צורך בהתערבות

אבל, ואבל גדול - זה דורש הכנה אחרת ללידה. שמן הסתם היא ללא אפידורל, וכו.

ולזה באמת לא כל אחת מוכנה והכל טוב.

אז קל לך לדבר.

ללדת בדרך ללא הכנה מראש זה פי כמה יותר מסוכן מלידת בית.

שלא לדבר על המתח הנפשי כל פעם שיש ציר.

בעיקרון ההוראה לפי שילדה בדרך זה לצאת עם ציר ראשון.

את היית עומדת בזה במשך חודש וחצי של צירים?

במיוחד כשיש ילדים שצריך לדאוג להם לסידור כל פעם...

אני לא עמדתי בזה והתפרקתי נפשית.

בשלב מסוים קיבלתי החלטה שאני לא יוצאת ואם תתפתח לידה ללא צוות והתינוק ימות אני לוקחת את זה על עצמי כי זה היה מתח בלתי נסבל לחלוטין.

אני גם ילדתי בעין כרם והצוות לא היה קשוב לרצונות שלי.

הם ניסו לעשות מה שאפשר אבל בפועל יש נהלים של בי"ח וצריך לעמוד בהם.

הלחץ עיכב לי את הלידה בלפחות שעתיים של סבל נוראי.

זה גם מסכן את התינוק.

בנוסף כל הסיפור הזה גרם למשבר חמור ביני ובין בעלי.

בשלב מסויים אחרי הלידה  החלטנו לא להביא ילדים יותר (אחרי 4) כי זה עלול לפרק את המשפחה.

הכל זה ניהול סיכונים, לא אני ולא הפותחת בחרנו ללדת בדרך לבי"ח...

זאת מציאות שנכפתה עלינו והשאלה מה עושים מכאן.

לא היית בדילמה הזאת אז אל תשפטי.

כל מקרה וניהול הסיכונים שלו.

לידה ביתית מתוכננת נחשבת יחסית בטיחותית בסיטואציה הזאת.

(הסטטיסטיקה מדברת רק על חצי אחוז יותר של סיבוכים בלידת בית מאשר בבי"ח)

ובהנחה שגם אם תרצי לא בטוח שתלדי בבי"ח, זה משפיע גם על ניהול הסיכונים, עוד לפני שהכנסנו את הפרמטרים האחרים כמו ההשפעה הנפשית של הלחץ לצאת בציר ראשון וההשפעה על המשפחה כולה.

אין מילים

ואף אחד לא היה מוכן לזה לא אמא, לא בעל ולא אנשי האמבולנס שכל הדרך (שעה) אמרו לי לנשום עמוק כשאני עם צירי לחץ.

הילדה נולדה עם מקוניום. (אמרתי למילדת- אהה מים מקוניאלים? אז היא אמרה אין פה מים זה כמעט רק מקוניום...)

לכן בבא שהיו צירי לחץ בדרך, היינו כבר יותר מודעים וזה היה על מי מנוחות...

מיד אחרי הלידה אמרתי שאם זו לידה אני מסכימה ללדת כרגע שוב ושוב

רוצה ללדת בבית?

אשמח אם תוכלי לספר למה

רוב הצירים היו בבית. הכל היה רגוע רגוע.

בלידה ראשונה היו מלא התערבויות. התערבות גררה התערבות. יצאתי שבר כלי מהלידה.

בלידה השניה זה מה שסיפרתי, היתה לידה מהירה ובמקום ללדת בבית ילדתי מרחק נסיעה של שעה. שרשרת של שיקולי דעת מוטעים. אמבולנס שלקח לו חצי שעה להגיע, הפראמדיקים שם לא ידעו לילד. סתם טולטלתי עם ערימה של גברים.

בלידה השלישית לא היה מקום במחלקת יולדות אז ראיתי כוכבים במחלקת נשים עם עוד שתי נשים בחדר. מתישהו התיאשתי מלידה טבעית ורציתי אפידורל (למרות שבראשונה לא השפיע) אז חייבו אותי לשכב על מיטה למוניטור. זה בכלל לא היה רלוונטי!! אמא שלי ספרה צירים והיה דקה ציר וחצי דקה הפסקה. אז הבינו שאני בלידה ושלחו אותי לחדר לידה ללדת על הגב. רציתי למות!

ואז למדתי יותר לעומק על לידה פעילה ולידה טבעית ופשוט היתה לידה חלום. הצירים היו מתוך חיבור בבית ונסענו עם דולה ואמא ועדיין הייתי מרוכזת בצירים ולא בלשרוד. וילדתי באוטו על שש. היה חלום

ומשפחה שעוטפת.

הכי חשוב והכי בריא ללידה זה רוגע.

אני עברתי הריון תקין ולידה רגילה וכ5 דק אחרי הלידה פתאום היה לתינוקת הפסקות נשימה והיא עברה בתוך 5 דק  פעמיים החייאות ואח"כ חמצן וישר לפגיה עם מוניטור.. לא רוצה לחשוב מה יכל לקרות ח"ו אם לא היינו בבית חולים עם עגלת החייאה והצוות המקצועי..

והיא עוברת השתלמות בהחייאת יילודים.

אם לוקחים בנוסף למיילדת גם רופא, אז יש גם צוות רפואי.

שכל אחת תביע את דעתה ותעשה מה שנכון לה, רק בלי לזרוע דיס אינפורמציה.

(בטוחה שלא התכוונת לזה, אבל משתמע מדברייך שבלידת בית אין את התנאים שקיבלת בבי"ח..)

בלידה האחרונה שלי היה לתינוקת ירידות דופק עמוקות מאוד שהובילו לניתוח חירום שהציל את החיים שלה ב"ה.

אני תומכת נלהבת הלידות בית.

עוד משו?

אם הייתי יולדת בבית הייתי מסכנת את עצמי פעם אחת ואת התינוק פעמיים.

׳הפחדות׳ זה נתון לפרשנות

סיימתי ביי

העובדה היא שלידת בית תקנית לא מסוכנת יותר מלידה בבית חולים. זו לא דעה, זה נתון סטטיסטי.

המשמעות היא שיש לידות בית שמסתבכות יותר ממה שהיו לו התרחשו בבית חולים, ובאותה מידה! לידות בית חולים שמסתבכות בגלל שהן לא בבית.

ממליצה בחום!

הכי חשוב בלידה- זה שאישה תרגיש בטוחה ושטוב לה.

אני לא אמליץ למי שמפחדת ללדת בבית. אבל מי שכן נוטה לזה- ממליצה מאוד.

אין מה להשוות בין בית חולים לבית.

רוב המיילדות והרופאים שמיילדים בבית הם מאוד אחראיים ואפשר לסמוך עליהם. כל מה שתשמעי בתקשורת מוטה מאוד, כמעט על כל המקרים שמגיעים לתקשורת- לא ישמעו אם הלידה היתה בבית חולים, ולפי הסטטיסטיקה באחוזים הרבה יותר גבוהים.

כן צריך מעטפת לזה בעיני. צריך תמיכה של הבעל וכדאי שיהיה גם תמיכה מסביב..

תשאלי שאלות ספיציפיות אשמח לענות..

אני רק אגיד שאם הייתי יולדת בבית בכל אחת משלושת הלידות כנראה שאני והתינוק היינו עוברים לעולם אחר.

מכירה את המחקרים בעד. חפרתי על זה תקופה.

בעיני עדיף להתמקד בניסיון ליצור ולהילחם על חוויה כמה שיותר מיטבית בבית החולים.

בכל מקרה את צריכה להיכנס לפורומים יותר טבעיים כאלה ברשת ולחפש המלצות ודיס וליצור קשר עם מיילדת שמתעסקת בזה. קחי בחשבון סידור זמין להוצאת הילדים האחרים אם יש, מרחק מבית החולים ועוד הכנות שתצטרכו לעשות וכמובן עלות. 

@יעל מהדרום@טארקו @חצילוש @אין לי הסבר

לק"י

הנושא מטבעו הוא נפיץ, התגובות מכבדות ונוצר דיון כמו שקורה בשרשורים רבים ולכן אין טעם לפצל.

ולהבא בבקשה לדווח ולא לתייג.

לא יודעת מה קרה בלידות שלך ואיך היו ההריונות.

אבל אני יודעת גם שהרבה התערבויות נוצרות בגלל ביח

למשל אפידורל מהווה זרז לניתוח בגלל חוסר תנועה 

לידה בשכיבה היא הכי פחות בריאה ולא כל מיילדת מאפשרת משהו אחר.

ולא בלידה זה לא תמיד הזמן שבו 'אני מנהלת את הלידה שלי'

ממש ממש לא לכולן, ואני אישה מאד אסרטיבית בכללי.

וזה לא תחום פרוץ כמו שנוטים לחשוב

המיילדות מוסמכות בדכ עי משרד הבריאות (כן כן)

אלא שלרוב אין להן ביטוח כי יש עדיין חששות סביב לידת בית, ולכן אף חברת ביטוח לא מוכנה לבטח אותם

בטווח של עד 4 שעות כמדומני היולדת מחויבת לראות רופא

ויש כללים מאוד ברורים מתי צריך להגיע לביהח והתנאים לא מתאפשרים  

דעתי האישית היא שללדת בבית זה המצב הטבעי וביהח זה כבר התערבות 

רואים את זה גם בפועל, איך הגוף שלנו מתכווץ כשאנחנו מגיעות לביהח שומעות את כל ציפצופי המכונות, ורואות את כל מה שקורה מסביב

צריך כמובן לוודא שההריון תקין

שיש סידור לילדים

לדאוג למיילדת מוסמכת וכו

חויה חלומית!! 

אצלי נניח בלידה הראשונה התמודדתי מעולה בבית ובנסיעה עם הצירים, הגעתי לבי"ח בפתיחה 4. על פניו מצב מעולה ללידה ראשונה ואני בטוחה שאפ היו מכניסים אותי ישר לחדר לידה אז יכול להיות שמהלך הלידה אחרי היה נראה יותר טוב (למשל שהייתי מושכת עוד קצת בלי אפידןרל ואולי מתקדמת)

אממה- לא היה חדר לידה פנוי, חיכיתי במיון. העבירו אותי מחדר בדיקה אחד, למסדרון, ואחכ לאחר. לא יכולתי להתקלח כמו שרציתי. בקיצור נתקעתי 3 שעות בערך על פתיחה 4.

יכול להיות שזה היה קורה גם בחדר לידה. אנחנו לא נביאים וזו בכל זאת לידה ראשונה, אבל כן הרגשתי איך הסביבה פחות מיטיבה איתי.

גם בלידה הנוכחית. הצירים התחילו להיות מורגשים כבר כשחיכיתי במיון, אחרי שהחליטו לאשפז אותי בנשים עד שתתפתח לידה.

אבל הרגשתי שהסיטואציה מסביב לא מאפשרת לי באמת לשחרר ולהתמודד איתם.

מהרגע שעליתי למחלקה, והיה לי נוף משגע להרי ירושלים, מקלחת שאפשרה לי לשטוף את עצמי מכל המים שירדו לי כל היום, מיטה לשכב עליה- הצירים התחזקו ממש ותוך שעתיים/ שעתיים וחצי בערך כבר הייתי עם התינוקת ביד

בקיצור, אני לא נגד בית חולים אבל כן חושבת שעם כל הביטחון שהוא נותן הוא גם לא תמיד מאפשר תנאים מיטביים בשלבים שלפני הכניסה לחדר לידה

את יכולה כאן

https://www.imahi.co.il/%D7%91%D7%98%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%AA/

תבררי

אולי זה יכול לענות על הצרכים והחששות שלך (לא מנסיון אישי)

המליצו לי על זה אבל אחרי שנזקקתי לחילוץ חירום בלידה אני לא מחפשת דברים כאלה (וגם כנראה לא יתנו לי ;) )

זה לא בית חולים

הגישה היא טבעית ומזמינה,  בטוחה שיש להם לידות מים וכו

אבל יש שם ריכוז של צוות ונסיון

וזמינות לבית חולים

שכחתי איך זה נקרא אבל בטח גודל ידע לעזור

כשהתינוק נתקע אחרי יציאת הראש (תקיעת כתפיים) כבר אי אפשר להגיע לניתוח

זה סיטואציה שצריך לפתור תוך דקות בודדות כי כבר אין חמצן לתינוק בתוך התעלה

מיילדת סטנדרטית אפילו מומחית כנראה לא היתה יכולה לפתור את זה בעצמה בלי נזק

הביאו רופא מומחה ועוד 2-3 אנשי צוות

זוכרת שפעם שמעתי על זה. נראה לי שפעם הכתפיים של התינוק היו נשברות כדי להוציא אותו.

אני יודעת שזה חלק מהחשש לתוצאה לא רצויה של סכרת לא מאוזנת\מבוקרת.

זה יכול לקרות גם סתם בלי סיבה ברורה? או שרק תינוקות מאד גדולים או סכרת או משהו אחר..

או אגן צר

אבל בסוף לא יודעים בדיוק למה...

יש נשים רזות שיולדות תינוקות ענקיים והכל בסדר,

אפילו אני ילדתי בקלות במשקל דומה (והוא לא כזה גבוה) ורק בפעם ההיא זה נתקע 

עם אבנר שיפטן

לא יודעת מה בדיוק צריך לעשות אבל הוא טיפל בזה תוך שניות והתינוק בריא ושלם וכבר בן שלוש

לפי גוגל- היה מרכזים שמשרד הבריאות סגר ועכשיו נפסק שהם לא צריכים רשיון

אבל כנראה זה לא נפתח מחדש מאז

מבאס שאני לא זוכרת מי המליץ לי ממש שלחו לי קישור למקום ספציפי אי אז לפני כמה שנים

בגלל משרד הבריאות

היה על זה קצת סערה בזמנו

קרוב למרעז רפואי אבל הלידה מוגדרת לידת בית לכל דבר

זו גם הסיבה שמשרד הבריאות אסר את זה בזמנו כי לרופא אסור לנהל מרכז כזה 

ילדתי בטעות בדרך (אבל עם מיילדת ודולה)

אז כל הלידה הייתי בבית

ואוו אין מדהים מזה

להכביר צירים בכיף שלך בבית להיות מוקף בצוות שרק בשבילך.

אצלי זה יותר מורכב אבל אני כן חושבת שפעם הבאה אלד בבית.

באמת יש לי רק חוויה מזעזעת מהבית חולים. 

ובגדול תיכנסי לאתר אמה"י, יש שם את כל המידע וגם רשימה של מיילדות שתוכלי לראות מי באיזור שלך.

ממליצה גם להיכנס לקבוצת פייסבוק לידה פעילה, לידה טבעית ולידת בית של אליזבת' ברנט. תוכלי לקבל שם המלצות ודיס על מיילדות ולקרוא הרבה סיפורי לידות בית טובים ומעצימים ונותנים השראה וחשק וגם לשאול כל מה שיש לך לשאול...

הבעיה שהבית שלי בית תוסס, לא יודעת אם ככ מתאים , במיוחד שבהרגשה שלי כדאי שהבית יהיה נקי ומסודר, מה שלא קורה עכשיו כשאני מושבתת.

מה העלויות של כזה דבר?

צריך לשבור משכנתא?

למה בית תוסס לא מתאים? אפשר למצוא סידור לילדים כמו שמוצאים להם כשאבא ואמא נוסעים לביח...

ולא נעים לי.

אני גם ממש לא מתפקדת.

במיוחד בשבועיים שלפני לידה, בדרכ אני עם צירים משביתים לפני

משם יש רכבת לאן שרוצים

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

תודה רבה

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

היום הפנגו חכם כבר חחח

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

לשמיע רק דברים טובים וחיוביים על הצד השני

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

תודה על הזווית ראיה

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לא יודעת לגבי הדגם

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

עזרת לי מאוד

שזה יכול לקרות לכם.. זה דבר נדיר

ודווקא אני חושבת שדבר כזה קורה יותר במקום המוכר שאז מאפשרים יותר חופש ופחות לחוצים כל רגע.

אבל למען האמת את 'על זה' ואפילו יש לך רצועות נשמע לי שהמצב אצלך טוב.

אם את רוצה אפשר גם לשים על הילד 'אייר טאג' יש גם כאלה שמתאימים לאנדרואיד.

בן כמה הגדול? אולי תקחו אתכם עגלה גם בשבילו, כדי שיהיה לו מקום מוגדר לשבת בו, וכשתהיו במקומות עמוסים תגידו לו שעכשיו אסור לקום? זה יכול לעבוד עליו?

אם היית אומרת שאת אנטי פתרונות מסיבות מדויימנות

אז היית חסקת אחריות.

אבל את לגמרי "על זה"

לא נותנת לשיקולים זרים להכתיב את ההשתדלות שלך, ממש שאפו!!

מה עם האייר טאג שרצית?

שימי לגדול בנעל.

ולגמרי להביא לו עגלה! מסכימה ממש עם העצה הזאת (טיולון מתקפל מטריה, תשאילי ממישהו רק לטיסה)

עגלות ילדים לא נחשבות במשקל, אל תחששי.

היתרון בעגלה, יותר משזה יעזור לשמור על הילד, זה יעזור לך לשחרר בלי להיות בלחץ כל הזמן.

מן הסתם יהיו מקומות פחות הומי אדם שתוכלי לתת לו גם מרחב

אבל במקומות הומי אדם לא לחשוב פעמיים.. הוא יכול להנות גם בתוך הטיולון.

איך אתם מתכוונים להתנייד? מקווה שאתם שוכרים רכב, תשימי נעילת ילדים.

בהצלחה!

נהיה עם שתי עגלות. איירטאג לא מצאתי אחד שמתחבר לפלאפון שיאומי שלי. אז קניתי רצועות ועם כל הקושי אני משתמשת באחד מהם גם פה בארץ, דווקא מקבלת פידבקים ממש טובים מהסביבה. יש מבטים מוזרים אבל לרוב בסדר. תחשבו על זה שעם רצועה יש לילד אפשרות להיות במרחק של עד 2 מטר, אם אביא לו יד כל הזמן הוא יהיה במרחק של עד חצי מטר. יש לו הרבה יותר מרחב.

אצלנו,

אני כבר לא יודעת אם אלה ילדים שבורחים או אמא עם קשיי קשב שלא יודעת להשגיח.

אני איתם כל הזמן, מחזיקה יד וממש כל צעד איתם.

הגדול איכשהו פתאום יכול להיעלם, ממש בשניות.

והוא כבר גדול מידי בשביל להסכים להביא יד כל הזמן.

נשימה עמוקה לחופשה ארוכה. בעז''ה יהיה לנו ממש כיף.

ומעניין באמת איך זה קרה.

כל כך מבינה אותך!

רצועות זה רעיון טוב ואולי כדאי לשקול איזה שעון gps? לא יודעת אני ממש חרדתית בדברים האלה

קניתי אחד וזה לא עבד. בחנות פלאפונים אמרו לי שעם שיאומי יש בעיה.

גם לך וגם לבעלך יש רק שיואמי?

וואי ב"ה ממש לא מובן מאליו

הוא לא נראה כמו ילד שהיה יממה בשמש. וגם חיפשו אותו בטירוף. משהו שם לא הגיוני. בטוח יש משהו מאחורי האירוע. אז כמובן להיזהר תמיד בטירוף. אבל לא הייתי מסיקה משם מסקנות...

ב''ה ממש ניסים שהוא נמצא. ישתבח שמו.

אולי הוא היה שם רוב הזמן/ ישן

השיחים היו מאוד רחוקים מאיפה שאיבד את משפחתו

ולא כמו שאומרים שזה 10 ק"מ

זה הגיוני שהוא הלך והלך

הוא כן היה חצי מעולף כשמצאו אותו, האמת הייתי בטוחה שחטפו אותו והתחרטו , אבל הוא כנראה הלך מלא ונרדם... מצאו אותו ממש ברגעים אחרונים, ממש מפחיד ומזעזע. נס גדול

נס ממש וממש משמח שנמצא בריא ושלם .אבל משהו שם בהחלט לא מובן ולא נשמע הגיוני

מתמקדים במי שנמצא ברוך השם.

עדיף פחות ילדים לאמא בריאה מאשר יותר ילדים ואמא בסכנת חיים.

אני אישית לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד. יש לי 3 שיהיו בריאים.

כן יודעת שאתחרט כמעט בוודאות.

אבל לא מסוגלת לעבור את כל מה שעברתי.

אז נהנית מהם ככה.

לחיים יש כ"כ הרבה מה להציע חוץ מילודה

שלווה

תחביבים

טיולים בטבע

קשרים חברתיים

בילויים וחוויות משפחתיות

תשימי לב גם מה כתבת בהתחלה

'כולם מסביבי יולדים'

ותביני למה החלום שלך מתרכז במשהו אחד

שמעתי ממישהי שגם היה לה משהו דומה

ואז היא הבינה שבעצם חוץ מהרצון לעוד ילד כמובן אבל בתוך תוכי זה, עמוק בפנים נמצא בעצם איזה חוסר שאת מרגישה צורך למלא

וצריך לחשוב איך למלא אותו במשהו שהוא לא זמני. הילד כמובן הוא לתמיד

אבל הריון ולידה יהיה ויעבור ואז שוב תרגישי את זה.. מבינה?

לעבור לאיזה מימוש עצמי באופן אחר

שייטיב איתך ועם משפחתך

שעם כל הקשיים המטורפים שאת חווה סביב היריון ולידה וגם גידול הילדים - את עדיין רוצה היריון❤️

מעריכה אותך מאוד!

מציעה לך - לא לגנוז את החלום מיד, אלא לחלום אותו עד הסוף, לפרטי פרטים, ממש לחוות אותו, להתענג רק מהדברים הטובים שבו, לשהות בו כמה זמן...

ואז, באהבה רבה ובאמונה שלמה, לסגור אותו היטב בעטיפת מתנה, להניח אותו בכדור פורח, ולתת לו להמריא אל על... (אני אוהבת לדמיין שיש מקום בשמים שבו כל החלומות שלנו נאצרים ונשמרים, וכמו שתפילה לא הולכת ריקם, גם חלומות לא נעלמים. אולי מישהו אחר יזכה בהם, אבל הם עתידים להתגשם...)

ואחרי ששחררת את החלום הזה - נסי לטוות לעצמך חלום חדש, חלום טוב ומספק. הוא אולי לא ישתווה לחלום של ילד נוסף, אבל כן יכול לתת לך סיפוק ושמחה.

מתפללת בשבילך לטוב❤️

וכפי הנראה סיימנו.

בהתחלה לא קל להשלים עם זה, אבל ככל שהילדים גדלים ההורות משתנה ומתמקדת בדברים אחרים ופחות בגיל הרך ואז גם פחות מתגעגעים.

אני רואה מסביבי תינוקות והם מתוקים, אבל לא מרגישה שזה משהו שקשור לסיפור שלי איכשהו..

הרבה שנים זו הייתה פסגת שאיפותייך עד שזכית ב"ה לשני הקטנים,

כנראה שלעד תשאי איתך את הכמיהה לתינוק

ועדיין צריך להפריד בין הכמיהה עצמה והזכרונות של המסע שהיה, לבין המציאות שעכשיו ב"ה אחרי שזכית ללדת פעמיים בניסים מופלאים צריך לעבור הלאה..

פחות...

הקטנים שלך הם ניסים. והם דורשים המון המון טיפול והשקעה.

פלוס נשמע שצריך נחת קצת לנפש שלך, לזוגיות.

יכול להיות שזה רצון שתמיד יהיה, גם אם יהיה עוד אחד, אז אחריו. אז אולי צריך לתת לו מקום, להרגיש אותו ולעשות עבודה להשלים עם זה שהוא שם וזה בסדר גם אם הוא לא בא לידי ביטוי.

ולהתמקד באתגרים וברגעי הטוב שיש.

לכי עם הלב שלך

יכול להיות שההריון הזה לא יהיה בסיכון ויהיה רגיל לגמרי

ו36 זה גיל סבבה

לי נראה שהם פשוט רצו שתדעו שהם לא מתחייבים לשלם אם יהיה שוב צורך.

היא אמרה שלא תשלמו והוא כנראה חושב שכן

הייתי משתתפת בתשלום וזהו

בסוף הם באמת לא חייבים לשחם לכם על ההדברה

אבל תכלס אם זה משו שכנראה יחזור על עצמו הייתי שוקלת אם להאריך חוזה שם.

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...

בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן