אשמח להמלצות.
אין צורך להפחיד אותי
אשמח להמלצות.
אין צורך להפחיד אותי
מתחדשת11ברצינות. חלום בעיניי!
באירופה זה דבר שבשגרה
לא יודעת למה עת מחפשת המלצות, אבל כמובן שצריך מיילדת עם רישיון לעסוק בלידות בית
ולדעתי גם בריכה ביתית
דיברתי עם מיילדות שאמרו שממש יש ביקוש גדל לזה היום..
ובכללי היחס לזה אחר היום לעומת מה שהיה לפני כמה שנים כשילדתי את הילד הראשון שלי ואנשים הרשו לעצמם לצעוק עליי שאני הורגת את הילד שלי..
משרד הבריאות לא מעודד את זה למרות שבנייר העמדה שלו קובע שאין סיכון אם ההריון תקין ויש מיילדת בית מוסמכת
אבל בעיקר- זה עולה הוןןן
אצלי ההריון היה תקין מאוד
מאוד מאוד מאוד
אני חרדתית וכל יומיים רצתי להיבדק, והכל היה והתנהל על מי מנוחות
בסוף בגלל מצוקה של העובר בלחיצות, אחרי 2 ניסיונות וואקום העבירו בריצה לניתוח חירום
ושם אחרי הניתוח היה אירוע PPH - דימום מוגבר שלא ידעו מה המקור
מנות דם וכו..
אם דבר כזה קורה בבית, מה עושים בטווח המיידי (חום האם עולה, דופק אימהי בעלייה, דופק עוברי בירידה)?
חלילה לא מתכוונת להלחיץ באמת שואלת
אני גם מאוד חלמתי על זה, אבל אחרי מה שהיה לי
אין סיכוי שבכלל מנסה
נהיה לגיטימי לדון בזה
לפני כמה שנים היה פה דיון על זה והשם ישמור מה שהיה פה..
תבקשי המלצות באיזור שלך,
כשתדעי את מי את רוצה תתקשרי אליה והיא תתן לך את כל המידע.
שימי לה שיש כללים. אני למשל לא יכולתי ללדת בבית שלי בגלל בעיית נגישות ולא היה רלוונטי לי ללדת במקום שהוא לא הבית שלי ולא בבי"ח.
כמו שאמשוני כתבה
לא כל אחת יכולה ללדת בלידת בית גם אם מאוד רוצה
למשל
מי שעברה ניתוח קיסרי
או שיש הריון לא הכי סטנדרטי וכו
או כל סיכון יותר אפילו הקטן ביותר
חייב להיות בית חולים קרוב (מרחק חצי שעה גג לפי מה שזכור לי)
חייבים ליווי של מיילדת בית עם רשיון מתאים ובד"כ היא באה עם דולה לסייע
את צריכה לבדוק יש על זה הרבה חומר בטח
ולדבר עם מיילדות מתאימות ולשמוע אם זה בכלל רלוונטי לך
והיא אמורה להסביר לך.
או דולה שיש לה קשר ללידות כאלו.
יש גם קבוצות פייסבוק לדעתי.
הרגיש לי ממש נכון.
לא היה מצב להסכמה של הבן זוג, זאת אומרת שהוא בסופו של דבר היה מקבל כל החלטה שלי אבל לא חושבת שזה היה לו בטוב, לי זה גם היה שיקול.
נראה לי השאלה הראשונה היא שאת צריכה לענות לעצמך היא למה?
משם יהיה לך יותר קל להמשיך ולהבין מה יענה לך הכי טוב על הצרכים שלך
שלב שני זה מחקר מעמיק.
יש תנאים שהיולדת צריכה לעמוד בהם.
(כל סימן שאלה הוא סיבה לשקול מחדש)
יש תנאים שהמילדת צריכה לעמוד בהם.
(בעיני כל מילדת שלא מתיחות לסיכונים בקובץ ראש לא יכולה לשמש מילדת בית... המטרה שצריכה לעמוד לנגד עיניה זה תינוק ואמא בריאים. אח"כ החוויה והרצון בלידת בית)
יש תנאים של מיקום הלידה וקרבה לבתי חולים.
תתחילי משם.
אם את לא עומדת בתנאים.
יש אמצע...
למשוך בבית/ קרוב לבית החולים בסביבה טבעית ורק להגיע בתנאים ישר ללידה.
יש בתי חולים בגישה יותר טבעית מאחרים
בחול הרבה יותר מקובל לידות בית
בארץ פחות
תמיד בבית מושלם לי
ומהבי''ח הכל מסתבך
אבל כן חושבת שחשוב-
לוודא שאת עונה על התנאים הבטיחותיים-
הריון תקין זה הכרחי- שידוע שאחן חשש להסתבכות או סבירות גבוהה לקיסרי וכו
קרבה לבי''ח- יש הגדרה לזה.תבררי
מיילדת או רופא מוסמך עם חמצן וציוד מקצועי- חובה
וחשוב להרגי ש נפשית שאת בנויה לזה
שאת לא זקוקה לאמצעי אלחוש ולאפידורל..להתכונן להתמודדות טבעית עם צירים.
וכמובן להכין תקציב
יש לי המלצה בפרטי על 2 מיילדות בית מ2 אזורים שונים
ילדתי את אחד הילדים באוטו כי משכתי בבית. לא במודע פשוט הייתי בתוך ההתכנסות של הצירים.
אם אתם לא קרקע.
מבחינת אפשרות פינוי בשעת חירום אם צריך.
הכי טוב שתשאלי את המיילדת את כל הפרטים.
אם עושים מעקב הלידה היא מסודרת כמו שצריך בסיכונים הם לא יותר מאשר בחדר לידה.
יש גם הבדל אם זו לידה ראשונה או לא.
היא ילדה במים עם מילדת מוסמכת ללידות בית דולה ואמבולנס צמוד
קחי בחשבון שזה עולה המון כסף ואסור להתפשר על בטיחות זה החיים שלך ושל התינוק
ברור שלידה ביתית כרוכה בסיכון, יש נשים שמוכנות לקחת את הסיכון.
מצד המרחק את צודקת למרות שאם הצוות מיומן שיכול לזהות מצוקה בזמן ויש אמבולנס זמין הסיכון יורד.
בבתי חולים יס הרבה יותר התערבויות והתערבויות יכולות לפגוע הרבה יותר.
אז באופן כללי אם הכל תקין והלידת בית מבוקרת הסיכון אפילו פחות.
באופן אישי בחרתי ללדת בחדר לידה אבל דאגתי שיהיה סביבה כמה שיותר טבעית ולא נתתי להם להלחיץ אותי
לא הרגשתי אף פעם התערבות מיותרת מצד בית חולים.
בלידה שהיתה עם ירידות דופק, רופא מומחה גרם ללידה להתפתח מהר ומנע ניתוח.
אפשר במקום ללדת בבית ולקחת סיכון, ללמוד לנהל את הלידה או להביא מישהי שתעזור לנהל אותה ולא לתת לצוות הרפואי לנהל אותה כרצונו.
בשביל מוניטור או לא לרדת מהמיטה?
כל אלו התערבויות שאין בבית ובהחלט יכולים להשפיע על הלידה
אפדורל- לבקשתי
לא קבלתי זירוז
לא הכריחו אותי שום דבר, המליצו לי, כדי להכריח אותי צריך לאיים עלי בנשק
מעלה אץ הצורך בהתערבות
כלומר בעצמו מייצר סיכונים
שאין בבית.
תנועתיות, מים, שהיה בסביבה המוכרת והבטוחה, אוירה נעימה ולא רפואית
מהווה בעצמה זרז ללידה, מיצרת אוקסיטוצין, ומגבירה את הסיכוי ללידה עם פחות התערבויות.
מראים שלידת בית כשיש ביח במרחק של חצי שעה נסיעה, מיילדת מוסמכת ללידות בית והריון תקין-
לא יותר מסוכן מלידה בבי"ח.
ובבי"ח יש מצוקת כח אדם. שלפעמים גם גורמת לבעיות.
מבתי חולים עמוסים.
אם יולדים בבית לוקחים צוות פרטי, אותו צוות פרטי בבית חולים יכול להיות יעיל בהשראת אוירה וטיפול מתאימים.
יש נשים שללדת בבית חולים ייפגע בהם.
כל אחת בוחרת וכדאי לבחור בעיניים פקוחות.
אני נהלתי את הלידה שלי בעין כרם והצוות פעל ע״פ הרצונות שלי. לא רואה אופציה שבית חולים מקצועי פוגע בחווית לידה אם היולדת מנחה את הצוות הרפואי לרצונותיה.
בית חולים מציל חיים, אולי יש חוויות לא טובות, אבל זה לא במשקל להצלת חיים.
לא כל היולדות חזקות כמו שאת כתבת על עצמך.
יש כאלה שמספיק קצת לחץ. והן נשארות עם טראומה.
אבל פגיעה גופנית פוגעת גם בנפש.
אפשר לקחת ליווי שיעזור לנהל את הלידה.
וגם בבתי חולים קוראים כל מיני דברים חריגים. רק שעליהם פחות ישמעו.
כי זה נגד רצון משרד הבריאות.
עם דוגמאות כאלה..
נטית הלב שלי היא להפחית בפעולות רפואיות בכל התחומים, לא רק בנושא לידה, הרבה פעמים רפואת יתר מזיקה.
ספציפית אצלי הלידות שלי לא השאירו לי מקום לספק בנחיצות לידה בבית חולים.
בעיניי לעזור לנשים לעמוד על שלהם או לדאוג לליווי מתאים, הרבה יותר נכון מאשר ללכת על לידת בית בגלל החשש מהתערבות יתר, במיוחד שבתי החולים לא באמת מכריחים דברים, הם לא יכולים להכריח ע״פ חוק.
זה רק חיזק אותי בזה שב"ה זאת סיטואציה יחסית בטוחה. אני אומרת יחסית כי אף פעם אין ביטוח גם לא בבית חולים.
אבל כן היתה סיטואציה שנדרשה התערבות לא טבעית וב"ה שהיה איתי צוות מיומן והצילו את הילד שלי. אבל אני די בטוחה שאם הייתי יולדת בבית חולים הלידה הזאת הייתה נגמרת בטראומה הרבה יותר גדולה, ועם צלקות נפשיות ופיזיות יותר קשות.
שזה כן יכול לפגוע בעיניי
חווית הלידה מתוכננת בגדול, ברוב המקרים, להיות ספונטנית, והגוף יודע את העבודה אם ניתנים לו התנאים לכך במקרה הזה
תנאים שלרוב מאפשרים לידה: ליווי תואם, אווירה רגועה שקשובה ליולדת, לידה פעילה עם תנועתיות בתנוחה שנוחה וטובה ליולדת ותמיכה רגשית.
יש גם לידות ללא לחיצות אלא רק עם נשימות
ממה שיצא לי לקרוא, וגם לחוות בעצמי - זה לא שביה"ח פוגע במכוון בחוויה של היולדת, אלא שמספיק מיילדת לא זורמת בתחילת הלידה, גם אם מחליפים אותה - כדי לפגום בספונטניות ובזרימה ולתקוע, וגם רוב הפעמים מיילדות אחראיות בו זמנית על 2-4 לידות אז ברור שזה לא אולטמיטיבי
חווית הלידה שהייתה נהוגה פעם, מחוץ לכותלי בית החולים, הייתה טובה רגשית ליולדת אבל בעלת חסרונות מובהקים של עזרה רפואית בעת הצורך
ולכן, לידה ביתית למי שחפצה בכך עם מיילדת צמודה, אפשר גם רופא אולי אבל לא בטוחה - היא לא בהכרח מסכנת.
כי אם נסתכל על נתונים - אחוז ההתערבויות הולך ועולה. ולא בהכרח בגלל שהיה צריך לכתחילה,( למרות שברור שגם זה קיים ואינני מטילה ספק בנחיצותם של בתי החולים). ייתכן שבחלק מהמקרים, אם ליולדת היו תנאי פתיחה טובים יותר, לא היה צורך בהתערבות
אבל, ואבל גדול - זה דורש הכנה אחרת ללידה. שמן הסתם היא ללא אפידורל, וכו.
ולזה באמת לא כל אחת מוכנה והכל טוב.
אז קל לך לדבר.
ללדת בדרך ללא הכנה מראש זה פי כמה יותר מסוכן מלידת בית.
שלא לדבר על המתח הנפשי כל פעם שיש ציר.
בעיקרון ההוראה לפי שילדה בדרך זה לצאת עם ציר ראשון.
את היית עומדת בזה במשך חודש וחצי של צירים?
במיוחד כשיש ילדים שצריך לדאוג להם לסידור כל פעם...
אני לא עמדתי בזה והתפרקתי נפשית.
בשלב מסוים קיבלתי החלטה שאני לא יוצאת ואם תתפתח לידה ללא צוות והתינוק ימות אני לוקחת את זה על עצמי כי זה היה מתח בלתי נסבל לחלוטין.
אני גם ילדתי בעין כרם והצוות לא היה קשוב לרצונות שלי.
הם ניסו לעשות מה שאפשר אבל בפועל יש נהלים של בי"ח וצריך לעמוד בהם.
הלחץ עיכב לי את הלידה בלפחות שעתיים של סבל נוראי.
זה גם מסכן את התינוק.
בנוסף כל הסיפור הזה גרם למשבר חמור ביני ובין בעלי.
בשלב מסויים אחרי הלידה החלטנו לא להביא ילדים יותר (אחרי 4) כי זה עלול לפרק את המשפחה.
הכל זה ניהול סיכונים, לא אני ולא הפותחת בחרנו ללדת בדרך לבי"ח...
זאת מציאות שנכפתה עלינו והשאלה מה עושים מכאן.
לא היית בדילמה הזאת אז אל תשפטי.
כל מקרה וניהול הסיכונים שלו.
לידה ביתית מתוכננת נחשבת יחסית בטיחותית בסיטואציה הזאת.
(הסטטיסטיקה מדברת רק על חצי אחוז יותר של סיבוכים בלידת בית מאשר בבי"ח)
ובהנחה שגם אם תרצי לא בטוח שתלדי בבי"ח, זה משפיע גם על ניהול הסיכונים, עוד לפני שהכנסנו את הפרמטרים האחרים כמו ההשפעה הנפשית של הלחץ לצאת בציר ראשון וההשפעה על המשפחה כולה.
אין מילים

ואף אחד לא היה מוכן לזה לא אמא, לא בעל ולא אנשי האמבולנס שכל הדרך (שעה) אמרו לי לנשום עמוק כשאני עם צירי לחץ.
הילדה נולדה עם מקוניום. (אמרתי למילדת- אהה מים מקוניאלים? אז היא אמרה אין פה מים זה כמעט רק מקוניום...)
לכן בבא שהיו צירי לחץ בדרך, היינו כבר יותר מודעים וזה היה על מי מנוחות...
מיד אחרי הלידה אמרתי שאם זו לידה אני מסכימה ללדת כרגע שוב ושוב
רוצה ללדת בבית?
אשמח אם תוכלי לספר למה
רוב הצירים היו בבית. הכל היה רגוע רגוע.
בלידה ראשונה היו מלא התערבויות. התערבות גררה התערבות. יצאתי שבר כלי מהלידה.
בלידה השניה זה מה שסיפרתי, היתה לידה מהירה ובמקום ללדת בבית ילדתי מרחק נסיעה של שעה. שרשרת של שיקולי דעת מוטעים. אמבולנס שלקח לו חצי שעה להגיע, הפראמדיקים שם לא ידעו לילד. סתם טולטלתי עם ערימה של גברים.
בלידה השלישית לא היה מקום במחלקת יולדות אז ראיתי כוכבים במחלקת נשים עם עוד שתי נשים בחדר. מתישהו התיאשתי מלידה טבעית ורציתי אפידורל (למרות שבראשונה לא השפיע) אז חייבו אותי לשכב על מיטה למוניטור. זה בכלל לא היה רלוונטי!! אמא שלי ספרה צירים והיה דקה ציר וחצי דקה הפסקה. אז הבינו שאני בלידה ושלחו אותי לחדר לידה ללדת על הגב. רציתי למות!
ואז למדתי יותר לעומק על לידה פעילה ולידה טבעית ופשוט היתה לידה חלום. הצירים היו מתוך חיבור בבית ונסענו עם דולה ואמא ועדיין הייתי מרוכזת בצירים ולא בלשרוד. וילדתי באוטו על שש. היה חלום
ומשפחה שעוטפת.
הכי חשוב והכי בריא ללידה זה רוגע.
אני עברתי הריון תקין ולידה רגילה וכ5 דק אחרי הלידה פתאום היה לתינוקת הפסקות נשימה והיא עברה בתוך 5 דק פעמיים החייאות ואח"כ חמצן וישר לפגיה עם מוניטור.. לא רוצה לחשוב מה יכל לקרות ח"ו אם לא היינו בבית חולים עם עגלת החייאה והצוות המקצועי..
והיא עוברת השתלמות בהחייאת יילודים.
אם לוקחים בנוסף למיילדת גם רופא, אז יש גם צוות רפואי.
שכל אחת תביע את דעתה ותעשה מה שנכון לה, רק בלי לזרוע דיס אינפורמציה.
(בטוחה שלא התכוונת לזה, אבל משתמע מדברייך שבלידת בית אין את התנאים שקיבלת בבי"ח..)
בלידה האחרונה שלי היה לתינוקת ירידות דופק עמוקות מאוד שהובילו לניתוח חירום שהציל את החיים שלה ב"ה.
אני תומכת נלהבת הלידות בית.
עוד משו?
אם הייתי יולדת בבית הייתי מסכנת את עצמי פעם אחת ואת התינוק פעמיים.
׳הפחדות׳ זה נתון לפרשנות
סיימתי ביי
העובדה היא שלידת בית תקנית לא מסוכנת יותר מלידה בבית חולים. זו לא דעה, זה נתון סטטיסטי.
המשמעות היא שיש לידות בית שמסתבכות יותר ממה שהיו לו התרחשו בבית חולים, ובאותה מידה! לידות בית חולים שמסתבכות בגלל שהן לא בבית.
ממליצה בחום!
הכי חשוב בלידה- זה שאישה תרגיש בטוחה ושטוב לה.
אני לא אמליץ למי שמפחדת ללדת בבית. אבל מי שכן נוטה לזה- ממליצה מאוד.
אין מה להשוות בין בית חולים לבית.
רוב המיילדות והרופאים שמיילדים בבית הם מאוד אחראיים ואפשר לסמוך עליהם. כל מה שתשמעי בתקשורת מוטה מאוד, כמעט על כל המקרים שמגיעים לתקשורת- לא ישמעו אם הלידה היתה בבית חולים, ולפי הסטטיסטיקה באחוזים הרבה יותר גבוהים.
כן צריך מעטפת לזה בעיני. צריך תמיכה של הבעל וכדאי שיהיה גם תמיכה מסביב..
תשאלי שאלות ספיציפיות אשמח לענות..
אני רק אגיד שאם הייתי יולדת בבית בכל אחת משלושת הלידות כנראה שאני והתינוק היינו עוברים לעולם אחר.
מכירה את המחקרים בעד. חפרתי על זה תקופה.
בעיני עדיף להתמקד בניסיון ליצור ולהילחם על חוויה כמה שיותר מיטבית בבית החולים.
בכל מקרה את צריכה להיכנס לפורומים יותר טבעיים כאלה ברשת ולחפש המלצות ודיס וליצור קשר עם מיילדת שמתעסקת בזה. קחי בחשבון סידור זמין להוצאת הילדים האחרים אם יש, מרחק מבית החולים ועוד הכנות שתצטרכו לעשות וכמובן עלות.
לק"י
הנושא מטבעו הוא נפיץ, התגובות מכבדות ונוצר דיון כמו שקורה בשרשורים רבים ולכן אין טעם לפצל.
ולהבא בבקשה לדווח ולא לתייג.
לא יודעת מה קרה בלידות שלך ואיך היו ההריונות.
אבל אני יודעת גם שהרבה התערבויות נוצרות בגלל ביח
למשל אפידורל מהווה זרז לניתוח בגלל חוסר תנועה
לידה בשכיבה היא הכי פחות בריאה ולא כל מיילדת מאפשרת משהו אחר.
ולא בלידה זה לא תמיד הזמן שבו 'אני מנהלת את הלידה שלי'
ממש ממש לא לכולן, ואני אישה מאד אסרטיבית בכללי.
וזה לא תחום פרוץ כמו שנוטים לחשוב
המיילדות מוסמכות בדכ עי משרד הבריאות (כן כן)
אלא שלרוב אין להן ביטוח כי יש עדיין חששות סביב לידת בית, ולכן אף חברת ביטוח לא מוכנה לבטח אותם
בטווח של עד 4 שעות כמדומני היולדת מחויבת לראות רופא
ויש כללים מאוד ברורים מתי צריך להגיע לביהח והתנאים לא מתאפשרים
דעתי האישית היא שללדת בבית זה המצב הטבעי וביהח זה כבר התערבות
רואים את זה גם בפועל, איך הגוף שלנו מתכווץ כשאנחנו מגיעות לביהח שומעות את כל ציפצופי המכונות, ורואות את כל מה שקורה מסביב
צריך כמובן לוודא שההריון תקין
שיש סידור לילדים
לדאוג למיילדת מוסמכת וכו
חויה חלומית!!
אצלי נניח בלידה הראשונה התמודדתי מעולה בבית ובנסיעה עם הצירים, הגעתי לבי"ח בפתיחה 4. על פניו מצב מעולה ללידה ראשונה ואני בטוחה שאפ היו מכניסים אותי ישר לחדר לידה אז יכול להיות שמהלך הלידה אחרי היה נראה יותר טוב (למשל שהייתי מושכת עוד קצת בלי אפידןרל ואולי מתקדמת)
אממה- לא היה חדר לידה פנוי, חיכיתי במיון. העבירו אותי מחדר בדיקה אחד, למסדרון, ואחכ לאחר. לא יכולתי להתקלח כמו שרציתי. בקיצור נתקעתי 3 שעות בערך על פתיחה 4.
יכול להיות שזה היה קורה גם בחדר לידה. אנחנו לא נביאים וזו בכל זאת לידה ראשונה, אבל כן הרגשתי איך הסביבה פחות מיטיבה איתי.
גם בלידה הנוכחית. הצירים התחילו להיות מורגשים כבר כשחיכיתי במיון, אחרי שהחליטו לאשפז אותי בנשים עד שתתפתח לידה.
אבל הרגשתי שהסיטואציה מסביב לא מאפשרת לי באמת לשחרר ולהתמודד איתם.
מהרגע שעליתי למחלקה, והיה לי נוף משגע להרי ירושלים, מקלחת שאפשרה לי לשטוף את עצמי מכל המים שירדו לי כל היום, מיטה לשכב עליה- הצירים התחזקו ממש ותוך שעתיים/ שעתיים וחצי בערך כבר הייתי עם התינוקת ביד
בקיצור, אני לא נגד בית חולים אבל כן חושבת שעם כל הביטחון שהוא נותן הוא גם לא תמיד מאפשר תנאים מיטביים בשלבים שלפני הכניסה לחדר לידה
תבררי
אולי זה יכול לענות על הצרכים והחששות שלך (לא מנסיון אישי)
המליצו לי על זה אבל אחרי שנזקקתי לחילוץ חירום בלידה אני לא מחפשת דברים כאלה (וגם כנראה לא יתנו לי ;) )
זה לא בית חולים
הגישה היא טבעית ומזמינה, בטוחה שיש להם לידות מים וכו
אבל יש שם ריכוז של צוות ונסיון
וזמינות לבית חולים
שכחתי איך זה נקרא אבל בטח גודל ידע לעזור 
כשהתינוק נתקע אחרי יציאת הראש (תקיעת כתפיים) כבר אי אפשר להגיע לניתוח
זה סיטואציה שצריך לפתור תוך דקות בודדות כי כבר אין חמצן לתינוק בתוך התעלה
מיילדת סטנדרטית אפילו מומחית כנראה לא היתה יכולה לפתור את זה בעצמה בלי נזק
הביאו רופא מומחה ועוד 2-3 אנשי צוות
זוכרת שפעם שמעתי על זה. נראה לי שפעם הכתפיים של התינוק היו נשברות כדי להוציא אותו.
אני יודעת שזה חלק מהחשש לתוצאה לא רצויה של סכרת לא מאוזנת\מבוקרת.
זה יכול לקרות גם סתם בלי סיבה ברורה? או שרק תינוקות מאד גדולים או סכרת או משהו אחר..
או אגן צר
אבל בסוף לא יודעים בדיוק למה...
יש נשים רזות שיולדות תינוקות ענקיים והכל בסדר,
אפילו אני ילדתי בקלות במשקל דומה (והוא לא כזה גבוה) ורק בפעם ההיא זה נתקע
עם אבנר שיפטן
לא יודעת מה בדיוק צריך לעשות אבל הוא טיפל בזה תוך שניות והתינוק בריא ושלם וכבר בן שלוש 

חצילושלפי גוגל- היה מרכזים שמשרד הבריאות סגר ועכשיו נפסק שהם לא צריכים רשיון
אבל כנראה זה לא נפתח מחדש מאז
מבאס שאני לא זוכרת מי המליץ לי ממש שלחו לי קישור למקום ספציפי אי אז לפני כמה שנים
בגלל משרד הבריאות
היה על זה קצת סערה בזמנו
קרוב למרעז רפואי אבל הלידה מוגדרת לידת בית לכל דבר
זו גם הסיבה שמשרד הבריאות אסר את זה בזמנו כי לרופא אסור לנהל מרכז כזה
ילדתי בטעות בדרך (אבל עם מיילדת ודולה)
אז כל הלידה הייתי בבית
ואוו אין מדהים מזה
להכביר צירים בכיף שלך בבית להיות מוקף בצוות שרק בשבילך.
אצלי זה יותר מורכב אבל אני כן חושבת שפעם הבאה אלד בבית.
באמת יש לי רק חוויה מזעזעת מהבית חולים.
ובגדול תיכנסי לאתר אמה"י, יש שם את כל המידע וגם רשימה של מיילדות שתוכלי לראות מי באיזור שלך.
ממליצה גם להיכנס לקבוצת פייסבוק לידה פעילה, לידה טבעית ולידת בית של אליזבת' ברנט. תוכלי לקבל שם המלצות ודיס על מיילדות ולקרוא הרבה סיפורי לידות בית טובים ומעצימים ונותנים השראה וחשק
וגם לשאול כל מה שיש לך לשאול...
הבעיה שהבית שלי בית תוסס, לא יודעת אם ככ מתאים , במיוחד שבהרגשה שלי כדאי שהבית יהיה נקי ומסודר, מה שלא קורה עכשיו כשאני מושבתת.
מה העלויות של כזה דבר?
צריך לשבור משכנתא?
למה בית תוסס לא מתאים? אפשר למצוא סידור לילדים כמו שמוצאים להם כשאבא ואמא נוסעים לביח...
ולא נעים לי.
אני גם ממש לא מתפקדת.
במיוחד בשבועיים שלפני לידה, בדרכ אני עם צירים משביתים לפני
הוא בן 5 וחכם ומקסים.
אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.
מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.
אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.
אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו
ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.
אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.
בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.
מה אני אמורה כן לעשות?
מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔
והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.
אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.
אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.
באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.
ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.
בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה
העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.
העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

מה הכוונה לא בשליטתו?
הוא מציק כי משהו מציק לו...
אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):
היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?
אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?
אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?
כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...
למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?
שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:
משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?
אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...
אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.
אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?
זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️
ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...
נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,
אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...
נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.
בעז''ה.
לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר
אני ממליצה להתעכב על זה
מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?
אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?
אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?
אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?
לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.
עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏
מתואמתשההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...
❤️מתואמתממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.
אבל באמת אני רוצה.
אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.
היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.
תחשבי על זה
את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.
וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️
שמוקד ההפעלה הוא בציפייה
את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה
אבל ילדים
גם יותר גדולים
לא צריכים סיבה להציק
(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה
שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)
אם יוצאים מנקודת הנחה
שילד רשאי להציק
כי הוא צריך לעבור דרך
כדי לראות את העולם במבט רחב
יותר מנקודת המבט שלו
אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה
וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות
לדבר איתו אחכ
לשמוע אותו
את נקודת המבט שלו
להסביר לו למה זה מציק
להציע דרכים אחרות לפעולה
אבל להשאר איתו
בצד שלו
להיות ההורה התומך והמנווט
לא השוטר
היתי צריכה לשמוע את זה.
זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.
אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.
תודה.
אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.
אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.
בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך
באמת זה מה שמפריע לי.
שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.
ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.
לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?
אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא
מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.
ילדים צריכים נוכחות הורית.
לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.
זה דבר ראשון.
דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.
אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.
בהצלחה, והרבה נחת מהם!
כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)
אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...
תודה.
חושי.
לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.
אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים
אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש
אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,
והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!
אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה
ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)
וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..
ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!
אין לי ניסיון (רק חלום ;))
מקפיצה לך
ברכה כפולה:)האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅
לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.
אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.
יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.
סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.
ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.
אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.
רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.
שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?
ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..
הפה שלי מלא פצעים-
כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-
כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער
תנסי חלב עיזים
אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.
ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.
לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?
לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)
יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?
תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...
הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️
כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.
רפואה שלמה♥️
אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה
כמו שצריך. תרגישי טוב!
שאמור לעזור לפצעים בפה…
החלמה מהירה!!
אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו
חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר
היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר
ברמה שלא יכולתי לדבר
באותו יום הכל נעלם
הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.
איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר
מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים
אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....
גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב
הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים
אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר
לפירות וירקות.
הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.
המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.
מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.
האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?
לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.
כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...
מכירה מאוד את מה שאת מתארת
ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.
ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.
יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.
כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)
וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.
אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות
לק"י
אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.
וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.
ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.
ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.
2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.
בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.
ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....
(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).
עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית
בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)
וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈
בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻
קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅
והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים
והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.
כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.
לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.
אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב
ההחלמה היתה קשה קשה קשה
מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.
השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה
מה היה ב2 הלידות האחרות?
יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.
הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת
שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..
קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא
מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק
במיוחד אם זה מחמיר
ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2
לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול
בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו
לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל
כאב בסדר הזה
תפרים
הנקה
צירים ולידה
בכל הלידות אני יולדת על הגב.
חלק עם אפידורל חלק בלי….
הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.
מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.
לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.
חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?
לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.
שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️
שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות
והיו לי לידות טובות.
הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.
ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר
לק"י
יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.
לק"י
לא פירטו איזה בדיוק.
לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה
ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.
אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,
בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה
בלי להיות היסטריים.
אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד
יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.
אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.
פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.
ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.
אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.
סליחה על החפירה ותודה על ההכלה
תודה!!!
למה להעמיס סתם?
אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…
מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.
הלוז אצלנו:
16- חוזרים מהצהרון
עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק
18- ארוחת ערב
19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת
20- זמן התמרחות לצערי…
21- לישון
לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח
(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)
מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.
אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.
גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?
זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?
זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?
אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?
ולמה?
באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.
אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.
הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'
רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.
היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.
כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?
לילדים פי כמה.
אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.
חוזר ב16 מהצהרון
זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם
חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.
18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה
מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום
ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.
פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר
מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.
אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.
אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום
אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד
וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.
אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.
אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.
מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??
מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד
לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.
לק"י
אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.
חוזרים ב16
מסספרים איך היה, מנשנשים משו
משחקים
לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)
ארוחת ערב+ מקלחות
זמן פטפוטים
20 לישון וביי
אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.
לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי
הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי
בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות
זהו
המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי
אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו
אז מסתבר שאני בהריון.
לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...
והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..
השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?
אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲
התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט
להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי
ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.
בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.
הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)
וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק
כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה
כן זה לא קל
גם הריון עם תינוקת זה לא קל
ובסוף הם כן דורשים שניהם
אבל זה ממש בסדר
הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה
ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊
זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן
בשעה טובה♥️
בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.
אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.
היום?
הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.
המון כוחות!
עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.
ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10
אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.
ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.
אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.
לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...
ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!
צמודים היה קשוח מדי
על סף הבלתי אפשרי
והעצות שלי
לדעת שזה קשה מדי
לא לצפות להסתדר לבד
לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית