ברצינות. חלום בעיניי!

באירופה זה דבר שבשגרה

לא יודעת למה עת מחפשת המלצות, אבל כמובן שצריך מיילדת עם רישיון לעסוק בלידות בית

ולדעתי גם בריכה ביתית

דיברתי עם מיילדות שאמרו שממש יש ביקוש גדל לזה היום..

ובכללי היחס לזה אחר היום לעומת מה שהיה לפני כמה שנים כשילדתי את הילד הראשון שלי ואנשים הרשו לעצמם לצעוק עליי שאני הורגת את הילד שלי..

משרד הבריאות לא מעודד את זה למרות שבנייר העמדה שלו קובע שאין סיכון אם ההריון תקין ויש מיילדת בית מוסמכת

אבל בעיקר- זה עולה הוןןן

אצלי ההריון היה תקין מאוד

מאוד מאוד מאוד

אני חרדתית וכל יומיים רצתי להיבדק, והכל היה והתנהל על מי מנוחות

בסוף בגלל מצוקה של העובר בלחיצות, אחרי 2 ניסיונות וואקום העבירו בריצה לניתוח חירום

ושם אחרי הניתוח היה אירוע PPH - דימום מוגבר שלא ידעו מה המקור

מנות דם וכו..

אם דבר כזה קורה בבית, מה עושים בטווח המיידי (חום האם עולה, דופק אימהי בעלייה, דופק עוברי בירידה)?

חלילה לא מתכוונת להלחיץ באמת שואלת

אני גם מאוד חלמתי על זה, אבל אחרי מה שהיה לי

אין סיכוי שבכלל מנסה

נהיה לגיטימי לדון בזה

לפני כמה שנים היה פה דיון על זה והשם ישמור מה שהיה פה..

תבקשי המלצות באיזור שלך,

כשתדעי את מי את רוצה תתקשרי אליה והיא תתן לך את כל המידע.

שימי לה שיש כללים. אני למשל לא יכולתי ללדת בבית שלי בגלל בעיית נגישות ולא היה רלוונטי לי ללדת במקום שהוא לא הבית שלי ולא בבי"ח.

לידת בית

מאתר כל זכות.

כמו שאמשוני כתבה

לא כל אחת יכולה ללדת בלידת בית גם אם מאוד רוצה

למשל

מי שעברה ניתוח קיסרי

או שיש הריון לא הכי סטנדרטי וכו

או כל סיכון יותר אפילו הקטן ביותר

חייב להיות בית חולים קרוב (מרחק חצי שעה גג לפי מה שזכור לי)

חייבים ליווי של מיילדת בית עם רשיון מתאים ובד"כ היא באה עם דולה לסייע

את צריכה לבדוק יש על זה הרבה חומר בטח

ולדבר עם מיילדות מתאימות ולשמוע אם זה בכלל רלוונטי לך

והיא אמורה להסביר לך.

או דולה שיש לה קשר ללידות כאלו.

יש גם קבוצות פייסבוק לדעתי.

הרגיש לי ממש נכון.

לא היה מצב להסכמה של הבן זוג, זאת אומרת שהוא בסופו של דבר היה מקבל כל החלטה שלי אבל לא חושבת שזה היה לו בטוב, לי זה גם היה שיקול.

נראה לי השאלה הראשונה היא שאת צריכה לענות לעצמך היא למה?

משם יהיה לך יותר קל להמשיך ולהבין מה יענה לך הכי טוב על הצרכים שלך

שלב שני זה מחקר מעמיק.

יש תנאים שהיולדת צריכה לעמוד בהם.

(כל סימן שאלה הוא סיבה לשקול מחדש)

יש תנאים שהמילדת צריכה לעמוד בהם.

(בעיני כל מילדת שלא מתיחות לסיכונים בקובץ ראש לא יכולה לשמש מילדת בית... המטרה שצריכה לעמוד לנגד עיניה זה תינוק ואמא בריאים. אח"כ החוויה והרצון בלידת בית)

יש תנאים של מיקום הלידה וקרבה לבתי חולים.

תתחילי משם.

אם את לא עומדת בתנאים.

יש אמצע...

למשוך בבית/ קרוב לבית החולים בסביבה טבעית ורק להגיע בתנאים ישר ללידה.

יש בתי חולים בגישה יותר טבעית מאחרים

בחול הרבה יותר מקובל לידות בית

בארץ פחות

תמיד בבית מושלם לי

ומהבי''ח הכל מסתבך

אבל כן חושבת שחשוב-

לוודא שאת עונה על התנאים הבטיחותיים-

הריון תקין זה הכרחי- שידוע שאחן חשש להסתבכות או סבירות גבוהה לקיסרי וכו

קרבה לבי''ח- יש הגדרה לזה.תבררי

מיילדת או רופא מוסמך עם חמצן וציוד מקצועי- חובה

וחשוב להרגי ש נפשית שאת בנויה לזה

שאת לא זקוקה לאמצעי אלחוש ולאפידורל..להתכונן להתמודדות טבעית עם צירים.

וכמובן להכין תקציב

יש לי המלצה בפרטי על 2 מיילדות בית  מ2 אזורים שונים

ילדתי את אחד הילדים באוטו כי משכתי בבית. לא במודע פשוט הייתי בתוך ההתכנסות של הצירים.

אם אתם לא קרקע.

מבחינת אפשרות פינוי בשעת חירום אם צריך. 

הכי טוב שתשאלי את המיילדת את כל הפרטים.

אם עושים מעקב הלידה היא מסודרת כמו שצריך בסיכונים הם לא יותר מאשר בחדר לידה.

יש גם הבדל אם זו לידה ראשונה או לא.

היא ילדה במים עם מילדת מוסמכת ללידות בית דולה ואמבולנס צמוד

קחי בחשבון שזה עולה המון כסף ואסור להתפשר על בטיחות זה החיים שלך ושל התינוק

ברור שלידה ביתית כרוכה בסיכון, יש נשים שמוכנות לקחת את הסיכון.

מצד המרחק את צודקת למרות שאם הצוות מיומן שיכול לזהות מצוקה בזמן ויש אמבולנס זמין הסיכון יורד.

בבתי חולים יס הרבה יותר התערבויות והתערבויות יכולות לפגוע הרבה יותר.

אז באופן כללי אם הכל תקין והלידת בית מבוקרת הסיכון אפילו פחות.

באופן אישי בחרתי ללדת בחדר לידה אבל דאגתי שיהיה סביבה כמה שיותר טבעית ולא נתתי להם להלחיץ אותי

לא הרגשתי אף פעם התערבות מיותרת מצד בית חולים.

בלידה שהיתה עם ירידות דופק, רופא מומחה גרם ללידה להתפתח מהר ומנע ניתוח.

אפשר במקום ללדת בבית ולקחת סיכון, ללמוד לנהל את הלידה או להביא מישהי שתעזור לנהל אותה ולא לתת לצוות הרפואי לנהל אותה כרצונו.

בשביל מוניטור או לא לרדת מהמיטה?

כל אלו התערבויות שאין בבית ובהחלט יכולים להשפיע על הלידה

אפדורל- לבקשתי

לא קבלתי זירוז

לא הכריחו אותי שום דבר, המליצו לי, כדי להכריח אותי צריך לאיים עלי בנשק  

מעלה אץ הצורך בהתערבות 

כלומר בעצמו מייצר סיכונים

שאין בבית.

תנועתיות, מים, שהיה בסביבה המוכרת והבטוחה, אוירה נעימה ולא רפואית

מהווה בעצמה זרז ללידה, מיצרת אוקסיטוצין, ומגבירה את הסיכוי ללידה עם פחות התערבויות.

מראים שלידת בית כשיש ביח במרחק של חצי שעה נסיעה, מיילדת מוסמכת ללידות בית והריון תקין- 

לא יותר מסוכן מלידה בבי"ח.

ובבי"ח יש מצוקת כח אדם. שלפעמים גם גורמת לבעיות.

מבתי חולים עמוסים.

אם יולדים בבית לוקחים צוות פרטי, אותו צוות פרטי בבית חולים יכול להיות יעיל בהשראת אוירה וטיפול מתאימים.

יש נשים שללדת בבית חולים ייפגע בהם.

כל אחת בוחרת וכדאי לבחור בעיניים פקוחות.

אני נהלתי את הלידה שלי בעין כרם והצוות פעל ע״פ הרצונות שלי. לא רואה אופציה שבית חולים מקצועי פוגע בחווית לידה אם היולדת מנחה את הצוות הרפואי לרצונותיה.

בית חולים מציל חיים, אולי יש חוויות לא טובות, אבל זה לא במשקל להצלת חיים.

לא כל היולדות חזקות כמו שאת כתבת על עצמך.

יש כאלה שמספיק קצת לחץ. והן נשארות עם טראומה.

אבל פגיעה גופנית פוגעת גם בנפש.

אפשר לקחת ליווי שיעזור לנהל את הלידה.

וגם בבתי חולים קוראים כל מיני דברים חריגים. רק שעליהם פחות ישמעו.

כי זה נגד רצון משרד הבריאות.

עם דוגמאות כאלה..

נטית הלב שלי היא להפחית בפעולות רפואיות בכל התחומים, לא רק בנושא לידה, הרבה פעמים רפואת יתר מזיקה.

ספציפית אצלי הלידות שלי לא השאירו לי מקום לספק בנחיצות לידה בבית חולים.

בעיניי לעזור לנשים לעמוד על שלהם או לדאוג לליווי מתאים, הרבה יותר נכון מאשר ללכת על לידת בית בגלל החשש מהתערבות יתר, במיוחד שבתי החולים לא באמת מכריחים דברים, הם לא יכולים להכריח ע״פ חוק.

זה רק חיזק אותי בזה שב"ה זאת סיטואציה יחסית בטוחה. אני אומרת יחסית כי אף פעם אין ביטוח גם לא בבית חולים.

אבל כן היתה סיטואציה שנדרשה התערבות לא טבעית וב"ה שהיה איתי צוות מיומן והצילו את הילד שלי. אבל אני די בטוחה שאם הייתי יולדת בבית חולים הלידה הזאת הייתה נגמרת בטראומה הרבה יותר גדולה, ועם צלקות נפשיות ופיזיות יותר קשות.

שזה כן יכול לפגוע בעיניי

חווית הלידה מתוכננת בגדול, ברוב המקרים, להיות ספונטנית, והגוף יודע את העבודה אם ניתנים לו התנאים לכך במקרה הזה

תנאים שלרוב מאפשרים לידה: ליווי תואם, אווירה רגועה שקשובה ליולדת, לידה פעילה עם תנועתיות בתנוחה שנוחה וטובה ליולדת ותמיכה רגשית.

יש גם לידות ללא לחיצות אלא רק עם נשימות

ממה שיצא לי לקרוא, וגם לחוות בעצמי - זה לא שביה"ח פוגע במכוון בחוויה של היולדת, אלא שמספיק מיילדת לא זורמת בתחילת הלידה, גם אם מחליפים אותה - כדי לפגום בספונטניות ובזרימה ולתקוע, וגם רוב הפעמים מיילדות אחראיות בו זמנית על 2-4 לידות אז ברור שזה לא אולטמיטיבי

חווית הלידה שהייתה נהוגה פעם, מחוץ לכותלי בית החולים, הייתה טובה רגשית ליולדת אבל בעלת חסרונות מובהקים של עזרה רפואית בעת הצורך

ולכן, לידה ביתית למי שחפצה בכך עם מיילדת צמודה, אפשר גם רופא אולי אבל לא בטוחה - היא לא בהכרח מסכנת.

כי אם נסתכל על נתונים - אחוז ההתערבויות הולך ועולה. ולא בהכרח בגלל שהיה צריך לכתחילה,( למרות שברור שגם זה קיים ואינני מטילה ספק בנחיצותם של בתי החולים). ייתכן שבחלק מהמקרים, אם ליולדת היו תנאי פתיחה טובים יותר, לא היה צורך בהתערבות

אבל, ואבל גדול - זה דורש הכנה אחרת ללידה. שמן הסתם היא ללא אפידורל, וכו.

ולזה באמת לא כל אחת מוכנה והכל טוב.

אז קל לך לדבר.

ללדת בדרך ללא הכנה מראש זה פי כמה יותר מסוכן מלידת בית.

שלא לדבר על המתח הנפשי כל פעם שיש ציר.

בעיקרון ההוראה לפי שילדה בדרך זה לצאת עם ציר ראשון.

את היית עומדת בזה במשך חודש וחצי של צירים?

במיוחד כשיש ילדים שצריך לדאוג להם לסידור כל פעם...

אני לא עמדתי בזה והתפרקתי נפשית.

בשלב מסוים קיבלתי החלטה שאני לא יוצאת ואם תתפתח לידה ללא צוות והתינוק ימות אני לוקחת את זה על עצמי כי זה היה מתח בלתי נסבל לחלוטין.

אני גם ילדתי בעין כרם והצוות לא היה קשוב לרצונות שלי.

הם ניסו לעשות מה שאפשר אבל בפועל יש נהלים של בי"ח וצריך לעמוד בהם.

הלחץ עיכב לי את הלידה בלפחות שעתיים של סבל נוראי.

זה גם מסכן את התינוק.

בנוסף כל הסיפור הזה גרם למשבר חמור ביני ובין בעלי.

בשלב מסויים אחרי הלידה  החלטנו לא להביא ילדים יותר (אחרי 4) כי זה עלול לפרק את המשפחה.

הכל זה ניהול סיכונים, לא אני ולא הפותחת בחרנו ללדת בדרך לבי"ח...

זאת מציאות שנכפתה עלינו והשאלה מה עושים מכאן.

לא היית בדילמה הזאת אז אל תשפטי.

כל מקרה וניהול הסיכונים שלו.

לידה ביתית מתוכננת נחשבת יחסית בטיחותית בסיטואציה הזאת.

(הסטטיסטיקה מדברת רק על חצי אחוז יותר של סיבוכים בלידת בית מאשר בבי"ח)

ובהנחה שגם אם תרצי לא בטוח שתלדי בבי"ח, זה משפיע גם על ניהול הסיכונים, עוד לפני שהכנסנו את הפרמטרים האחרים כמו ההשפעה הנפשית של הלחץ לצאת בציר ראשון וההשפעה על המשפחה כולה.

אין מילים

ואף אחד לא היה מוכן לזה לא אמא, לא בעל ולא אנשי האמבולנס שכל הדרך (שעה) אמרו לי לנשום עמוק כשאני עם צירי לחץ.

הילדה נולדה עם מקוניום. (אמרתי למילדת- אהה מים מקוניאלים? אז היא אמרה אין פה מים זה כמעט רק מקוניום...)

לכן בבא שהיו צירי לחץ בדרך, היינו כבר יותר מודעים וזה היה על מי מנוחות...

מיד אחרי הלידה אמרתי שאם זו לידה אני מסכימה ללדת כרגע שוב ושוב

רוצה ללדת בבית?

אשמח אם תוכלי לספר למה

רוב הצירים היו בבית. הכל היה רגוע רגוע.

בלידה ראשונה היו מלא התערבויות. התערבות גררה התערבות. יצאתי שבר כלי מהלידה.

בלידה השניה זה מה שסיפרתי, היתה לידה מהירה ובמקום ללדת בבית ילדתי מרחק נסיעה של שעה. שרשרת של שיקולי דעת מוטעים. אמבולנס שלקח לו חצי שעה להגיע, הפראמדיקים שם לא ידעו לילד. סתם טולטלתי עם ערימה של גברים.

בלידה השלישית לא היה מקום במחלקת יולדות אז ראיתי כוכבים במחלקת נשים עם עוד שתי נשים בחדר. מתישהו התיאשתי מלידה טבעית ורציתי אפידורל (למרות שבראשונה לא השפיע) אז חייבו אותי לשכב על מיטה למוניטור. זה בכלל לא היה רלוונטי!! אמא שלי ספרה צירים והיה דקה ציר וחצי דקה הפסקה. אז הבינו שאני בלידה ושלחו אותי לחדר לידה ללדת על הגב. רציתי למות!

ואז למדתי יותר לעומק על לידה פעילה ולידה טבעית ופשוט היתה לידה חלום. הצירים היו מתוך חיבור בבית ונסענו עם דולה ואמא ועדיין הייתי מרוכזת בצירים ולא בלשרוד. וילדתי באוטו על שש. היה חלום

ומשפחה שעוטפת.

הכי חשוב והכי בריא ללידה זה רוגע.

אני עברתי הריון תקין ולידה רגילה וכ5 דק אחרי הלידה פתאום היה לתינוקת הפסקות נשימה והיא עברה בתוך 5 דק  פעמיים החייאות ואח"כ חמצן וישר לפגיה עם מוניטור.. לא רוצה לחשוב מה יכל לקרות ח"ו אם לא היינו בבית חולים עם עגלת החייאה והצוות המקצועי..

והיא עוברת השתלמות בהחייאת יילודים.

אם לוקחים בנוסף למיילדת גם רופא, אז יש גם צוות רפואי.

שכל אחת תביע את דעתה ותעשה מה שנכון לה, רק בלי לזרוע דיס אינפורמציה.

(בטוחה שלא התכוונת לזה, אבל משתמע מדברייך שבלידת בית אין את התנאים שקיבלת בבי"ח..)

בלידה האחרונה שלי היה לתינוקת ירידות דופק עמוקות מאוד שהובילו לניתוח חירום שהציל את החיים שלה ב"ה.

אני תומכת נלהבת הלידות בית.

עוד משו?

אם הייתי יולדת בבית הייתי מסכנת את עצמי פעם אחת ואת התינוק פעמיים.

׳הפחדות׳ זה נתון לפרשנות

סיימתי ביי

העובדה היא שלידת בית תקנית לא מסוכנת יותר מלידה בבית חולים. זו לא דעה, זה נתון סטטיסטי.

המשמעות היא שיש לידות בית שמסתבכות יותר ממה שהיו לו התרחשו בבית חולים, ובאותה מידה! לידות בית חולים שמסתבכות בגלל שהן לא בבית.

ממליצה בחום!

הכי חשוב בלידה- זה שאישה תרגיש בטוחה ושטוב לה.

אני לא אמליץ למי שמפחדת ללדת בבית. אבל מי שכן נוטה לזה- ממליצה מאוד.

אין מה להשוות בין בית חולים לבית.

רוב המיילדות והרופאים שמיילדים בבית הם מאוד אחראיים ואפשר לסמוך עליהם. כל מה שתשמעי בתקשורת מוטה מאוד, כמעט על כל המקרים שמגיעים לתקשורת- לא ישמעו אם הלידה היתה בבית חולים, ולפי הסטטיסטיקה באחוזים הרבה יותר גבוהים.

כן צריך מעטפת לזה בעיני. צריך תמיכה של הבעל וכדאי שיהיה גם תמיכה מסביב..

תשאלי שאלות ספיציפיות אשמח לענות..

אני רק אגיד שאם הייתי יולדת בבית בכל אחת משלושת הלידות כנראה שאני והתינוק היינו עוברים לעולם אחר.

מכירה את המחקרים בעד. חפרתי על זה תקופה.

בעיני עדיף להתמקד בניסיון ליצור ולהילחם על חוויה כמה שיותר מיטבית בבית החולים.

בכל מקרה את צריכה להיכנס לפורומים יותר טבעיים כאלה ברשת ולחפש המלצות ודיס וליצור קשר עם מיילדת שמתעסקת בזה. קחי בחשבון סידור זמין להוצאת הילדים האחרים אם יש, מרחק מבית החולים ועוד הכנות שתצטרכו לעשות וכמובן עלות. 

@יעל מהדרום@טארקו @חצילוש @אין לי הסבר

לק"י

הנושא מטבעו הוא נפיץ, התגובות מכבדות ונוצר דיון כמו שקורה בשרשורים רבים ולכן אין טעם לפצל.

ולהבא בבקשה לדווח ולא לתייג.

לא יודעת מה קרה בלידות שלך ואיך היו ההריונות.

אבל אני יודעת גם שהרבה התערבויות נוצרות בגלל ביח

למשל אפידורל מהווה זרז לניתוח בגלל חוסר תנועה 

לידה בשכיבה היא הכי פחות בריאה ולא כל מיילדת מאפשרת משהו אחר.

ולא בלידה זה לא תמיד הזמן שבו 'אני מנהלת את הלידה שלי'

ממש ממש לא לכולן, ואני אישה מאד אסרטיבית בכללי.

וזה לא תחום פרוץ כמו שנוטים לחשוב

המיילדות מוסמכות בדכ עי משרד הבריאות (כן כן)

אלא שלרוב אין להן ביטוח כי יש עדיין חששות סביב לידת בית, ולכן אף חברת ביטוח לא מוכנה לבטח אותם

בטווח של עד 4 שעות כמדומני היולדת מחויבת לראות רופא

ויש כללים מאוד ברורים מתי צריך להגיע לביהח והתנאים לא מתאפשרים  

דעתי האישית היא שללדת בבית זה המצב הטבעי וביהח זה כבר התערבות 

רואים את זה גם בפועל, איך הגוף שלנו מתכווץ כשאנחנו מגיעות לביהח שומעות את כל ציפצופי המכונות, ורואות את כל מה שקורה מסביב

צריך כמובן לוודא שההריון תקין

שיש סידור לילדים

לדאוג למיילדת מוסמכת וכו

חויה חלומית!! 

אצלי נניח בלידה הראשונה התמודדתי מעולה בבית ובנסיעה עם הצירים, הגעתי לבי"ח בפתיחה 4. על פניו מצב מעולה ללידה ראשונה ואני בטוחה שאפ היו מכניסים אותי ישר לחדר לידה אז יכול להיות שמהלך הלידה אחרי היה נראה יותר טוב (למשל שהייתי מושכת עוד קצת בלי אפידןרל ואולי מתקדמת)

אממה- לא היה חדר לידה פנוי, חיכיתי במיון. העבירו אותי מחדר בדיקה אחד, למסדרון, ואחכ לאחר. לא יכולתי להתקלח כמו שרציתי. בקיצור נתקעתי 3 שעות בערך על פתיחה 4.

יכול להיות שזה היה קורה גם בחדר לידה. אנחנו לא נביאים וזו בכל זאת לידה ראשונה, אבל כן הרגשתי איך הסביבה פחות מיטיבה איתי.

גם בלידה הנוכחית. הצירים התחילו להיות מורגשים כבר כשחיכיתי במיון, אחרי שהחליטו לאשפז אותי בנשים עד שתתפתח לידה.

אבל הרגשתי שהסיטואציה מסביב לא מאפשרת לי באמת לשחרר ולהתמודד איתם.

מהרגע שעליתי למחלקה, והיה לי נוף משגע להרי ירושלים, מקלחת שאפשרה לי לשטוף את עצמי מכל המים שירדו לי כל היום, מיטה לשכב עליה- הצירים התחזקו ממש ותוך שעתיים/ שעתיים וחצי בערך כבר הייתי עם התינוקת ביד

בקיצור, אני לא נגד בית חולים אבל כן חושבת שעם כל הביטחון שהוא נותן הוא גם לא תמיד מאפשר תנאים מיטביים בשלבים שלפני הכניסה לחדר לידה

את יכולה כאן

https://www.imahi.co.il/%D7%91%D7%98%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%AA/

תבררי

אולי זה יכול לענות על הצרכים והחששות שלך (לא מנסיון אישי)

המליצו לי על זה אבל אחרי שנזקקתי לחילוץ חירום בלידה אני לא מחפשת דברים כאלה (וגם כנראה לא יתנו לי ;) )

זה לא בית חולים

הגישה היא טבעית ומזמינה,  בטוחה שיש להם לידות מים וכו

אבל יש שם ריכוז של צוות ונסיון

וזמינות לבית חולים

שכחתי איך זה נקרא אבל בטח גודל ידע לעזור

כשהתינוק נתקע אחרי יציאת הראש (תקיעת כתפיים) כבר אי אפשר להגיע לניתוח

זה סיטואציה שצריך לפתור תוך דקות בודדות כי כבר אין חמצן לתינוק בתוך התעלה

מיילדת סטנדרטית אפילו מומחית כנראה לא היתה יכולה לפתור את זה בעצמה בלי נזק

הביאו רופא מומחה ועוד 2-3 אנשי צוות

זוכרת שפעם שמעתי על זה. נראה לי שפעם הכתפיים של התינוק היו נשברות כדי להוציא אותו.

אני יודעת שזה חלק מהחשש לתוצאה לא רצויה של סכרת לא מאוזנת\מבוקרת.

זה יכול לקרות גם סתם בלי סיבה ברורה? או שרק תינוקות מאד גדולים או סכרת או משהו אחר..

או אגן צר

אבל בסוף לא יודעים בדיוק למה...

יש נשים רזות שיולדות תינוקות ענקיים והכל בסדר,

אפילו אני ילדתי בקלות במשקל דומה (והוא לא כזה גבוה) ורק בפעם ההיא זה נתקע 

עם אבנר שיפטן

לא יודעת מה בדיוק צריך לעשות אבל הוא טיפל בזה תוך שניות והתינוק בריא ושלם וכבר בן שלוש

לפי גוגל- היה מרכזים שמשרד הבריאות סגר ועכשיו נפסק שהם לא צריכים רשיון

אבל כנראה זה לא נפתח מחדש מאז

מבאס שאני לא זוכרת מי המליץ לי ממש שלחו לי קישור למקום ספציפי אי אז לפני כמה שנים

בגלל משרד הבריאות

היה על זה קצת סערה בזמנו

קרוב למרעז רפואי אבל הלידה מוגדרת לידת בית לכל דבר

זו גם הסיבה שמשרד הבריאות אסר את זה בזמנו כי לרופא אסור לנהל מרכז כזה 

ילדתי בטעות בדרך (אבל עם מיילדת ודולה)

אז כל הלידה הייתי בבית

ואוו אין מדהים מזה

להכביר צירים בכיף שלך בבית להיות מוקף בצוות שרק בשבילך.

אצלי זה יותר מורכב אבל אני כן חושבת שפעם הבאה אלד בבית.

באמת יש לי רק חוויה מזעזעת מהבית חולים. 

ובגדול תיכנסי לאתר אמה"י, יש שם את כל המידע וגם רשימה של מיילדות שתוכלי לראות מי באיזור שלך.

ממליצה גם להיכנס לקבוצת פייסבוק לידה פעילה, לידה טבעית ולידת בית של אליזבת' ברנט. תוכלי לקבל שם המלצות ודיס על מיילדות ולקרוא הרבה סיפורי לידות בית טובים ומעצימים ונותנים השראה וחשק וגם לשאול כל מה שיש לך לשאול...

הבעיה שהבית שלי בית תוסס, לא יודעת אם ככ מתאים , במיוחד שבהרגשה שלי כדאי שהבית יהיה נקי ומסודר, מה שלא קורה עכשיו כשאני מושבתת.

מה העלויות של כזה דבר?

צריך לשבור משכנתא?

למה בית תוסס לא מתאים? אפשר למצוא סידור לילדים כמו שמוצאים להם כשאבא ואמא נוסעים לביח...

ולא נעים לי.

אני גם ממש לא מתפקדת.

במיוחד בשבועיים שלפני לידה, בדרכ אני עם צירים משביתים לפני

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

בגדול נראה חיובי לגמרי

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.

אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.

משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי

עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.

מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה

בת שנה וחצי

זה משגע אותי ממש.

אני לפעמים מתייאשת ושמה אותו על השיש כשאני צמודה אליו וככה מבשלת או מכינה אוכל .

ב סעודות שבת הוא ישב רק עליי. לא הסכים בכסא שלו בשום אופן, כמובן אוכל לי מהצלחת 😵‍💫

הוא מתוק בטירוף שזה המזל שלו.

ויש לו קטעים שהוא מוכן לשחק עם אחיו וטיפה לשחרר אותי, אם הוא רואה אותי, הלך עליי. אני לפעמים מסתתרת 😉.

יש לציין שהוא נדבק אליי ולא מוכן לעזוב בעיקר כשהוא עייף/ רעב, אם אני יודעת שהוא ישן טוב אוכל טוב אז הוא בסוף מסתדר. אצל המטפלת הוא סבבה ומסתדר מצוין, רק לי הוא עושה הצגות. 

צריך להראות שאת נזקקת לעירויים וכד'.

אני הגעתי גם לאשפוזים.

שימי לב ששמירת ההריון נחשבת רק מחודש ויותר לכן כדאי לחכות.

בלי קשר, למה את לא לוקחת זופרן? אם יכול לעזור לך?

אני- גם אם זופרן עדיין לא הייתי מסוגלת לעבוד

קוראת פה על הנשים שככה סוחבות עם הפראמזיס את ההריון וממש יש לי הערכה והערצה עליכן !

עירויים ואשפוזים ועושות את זה שוב  - ממש עבודת קודש ! 

עם אשפוז בית כל ההריון

אשפוזים בבית חולים 

חוסר תפקוד מוחלט 

התעלפויות חוזרות

ועוד בעיות...

זה קשה לקבל (שמירה/נכות) אבל אפשרי.. וגם תלוי על איזה פקיד את נופלת .

צריך להעלות כל דבר שקשור- תיעודים של התייבשויות והתעלפויות, תיעודים של עירויים, פירוט של תרופות , בדיקות דם לא תקינות וכל מה שיש לך...

ומכתב מפורט מרופא נשים מקצועי שממש מפרט על החוסר תפקוד על חוסר יכולת לעשות דברים על ההשפעות על הרמה של ההיפרמזיס וכו

וגם לא לפחד לערער, הרבה פעמים אחרי ערעור כן מקבלים

בהצלחה יקרה♥️

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך

בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי

סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס

מצות

עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית

סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור

מרק עם קניידלך בלילה

האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.

אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).

חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.

הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):

חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות

לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.

ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.

וסלטים-

מטבוחה מרוקאית

כמה סוגים של חציל

סלק

פלפלים

בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.

ומיציתי!!

היום לא רוצה לבשל!

וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא)

הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.

איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭

אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).

אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭

באיחור ממשששש

מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)

בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)

ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…

וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.

פסטו

סלט ירוק עם שקדים

סלט כרוב

סלט מלפפון עגבניה..

והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.

הכי פשוט.

אין לי כוח לבישולים.

ערב

דגים ומרק עוף עם קניידלך

בוקר

קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה

תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל

בשר כבש

סדש

דגים שנשארו וסלטים

אולי נכין בלינצס/ פנקייק

סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו