אני חושבת שכדאי לעשות כאן הפרדה בין הנושאים השונים, ולהתייחס ולטפל בכל אחד מהם בנפרד ובצורה מסודרת.
א. לגבי הנושא של השהות בבית כל הזמן יחד -
מציעה לתקשר זאת בצורה שמתמקדת בך ובצרכייך,
שמנסה לומר שמקום ומרחב אישי לכל אחד חשוב מאוד גם בתוך זוגיות,
ואינו בא חלילה לומר שלא כיף או לא טוב עם השני/ה, אלא שזהו צורך מאוד בסיסי ועמוק אצל כל אדם.
שאנחנו גם יצורים נפרדים בפני עצמנו וגם יצורים זוגיים
וחשוב לתת מענה לכל הצדדים האלו בנו.
ולשתף את הלב שלך, ממקום כנה ופתוח, כמובן לא מאשים,
לשמוע כמובן גם את הצד של בעלך היקר, את הלב שלו ואיך הוא רואה וחווה את הדברים,
וב"ה להגיע יחד למציאת פתרונות שיהיו טובים ונכונים לשניכם.
למצוא את הזמנים של הביחד, ואפילו להעמיק אותו עוד ועוד בכיף ובשמחה
וגם למצוא את הזמנים בנפרד.
ב. לגבי הנושא של הרגשתך שהיית רוצה שבעלך יהיה יותר עם התלהבות ואמביציות וכו' -
כאן אני חושבת שיכולה לעזור מאוד עבודת עומק על התפיסות שלנו על החיים, על מבט עומק על עצמנו, על זוגיות, על האיש שלנו ועל החיים בכלל.
כי מאוד יכול להיות שבאמת אתם שונים ולך מאוד חשובה השעיטה קדימה, ובעצם במציאות הנוכחית בעלך קצת מציב לך מראה של כל מה שאת עוד לא כרגע וזה מתסכל מאוד ומשליך גם עליו את זה.
אבל גם בהתבוננות עליו בפני עצמו - משהו שם בתפיסה שאם הוא כך וכך וכך אז זה אומר עליו משהו
ואם לא - אז משהו אחר
(חשוב להעמיק כאן מאוד, מפאת קוצר הזמן כותבת בקצרה)
ואולי שינוי התפיסה וראייה רחבה של בעלי כאדם שחשוב לו להיות בבית,
שחשוב לו זמן איכות עם הילדים ונוכחות הורית
שהמשפחתיות היא ערך עליון עבורו
שהאהבה והמסירות שלו למשפחה היא מעל הכל
ש*זה* הערך שלו
ש*זה* האידיאל שלו
(ואיזה אידיאל נהדר זה! כמו שבלעם הרשע רצה לקלל ויצא מברך ואמר מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. שכוחו וחוזקתו של כל העם שלנו זה "למשפחותיו". המשפחה.
המשפחה שהיא לב לב ליבה של כל היהדות ושל כל העם.
ובעלך שם את הערך הנפלא הזה למעלה, מדהים! 
)
וההתלבות שלו, האמביציות שלו, הם לראות איך שאר החיים מסתדרים על גבי הבסיס הכה חשוב ואיתן הזה של המשפחה!
שמשם באים ולשם חוזרים.
שזה השורש.
ועובדים כי צריך פרנסה *בשביל המשפחה*
שזו המטרה ולא האמצעי
וכן הלאה
להמשיך להתבונן דבר דבר ולראות שבעצם התפיסה של בעלך נפלאה!
וגם התפיסה שלך נפלאה!
כלומר אין כאן צודק וטועה אלא שניכם צודקים ופשוט שניכם אנשים שונים
זה בדיוק מתקשר לסעיף א' - אותה הנפרדות הפיזית במרחב האישי ובמרחב הזוגי שכל אחד ואחת מאיתנו זקוקים לו -
באה לידי ביטוי גם (ובעיקר ) גם בנפרדות והנבדלות והשוני שלנו בדעות.
"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות"
כלומר זה בסדר שאתם שונים.
זה בסדר שלכל אחד מכם ראייה שונה.
ניתן *להתברך* מהשוני הזה
ולא להיות מאוימים על ידיו.
כלומר שאת תתברכי מהשוני בבעלך ששם את ערך המשפחה למעלה
ובעלך יתברך מהשוני בך שאת דוחפת קדימה ומשיגה מטרות ויעדים
ויחד יצא לכם מיקס נפלא וקסום רק שלכם
ג. נושא נוסף הוא עניין הזמן והתקופה הנוכחית בחיים -
כלומר, מאודש יכול להיות שבמציאות שלכם *כרגע*
עם תינוק וילד בן 3
המציאות *הזו* היא מה שנכונה ומתאימה לבעלך ולמשפחה.
וכאשר התינוק יהיה בן 15 והילד בן 18 (כדוגמא. זה כמובן יכול להיות זמן אחר) - המציאות ממילא תוכל להשתנות.
הכוחות האחרים שקיימים יוכלו יותר להתגלות.
השלב של הקטנטנים והרדיפה של החיים יעבור ויפנה מקומו לשלב אחר עם יותר פניות גם לדברים אחרים.
ובעצם בראייה הזו מבינים שכמו שאמר שלמה המלך החכם באדם "לכל זמן ועת"
וכרגע עת לגדל משפחה ולהשקיע בה
להיות עם הילדים
להיות נוכחים ומעורבים
זו מתנה שאין שני לה באמת, זכות עצומה עצומה! וימים וזמנים שהילדים לא ישכחו לעולם ויעצבו אותם מאוד.
וכאשר יגדלו לאט לאט -
האנרגיות,
הזמן,
הכוחות
המיקוד
יוכל להתפרש לעוד ועוד כיוונים
ובהחלט לבטא עוד כוחות חיים שקיימים.
אז לאט לאט
שלב שלב
כשבעלך יהיה בן 60 (לדוגמא ) הוא ודאי יוכל להוציא לפועל גם מה שכתבת בכשרון שלו ובהשפעה והתרומה לחברה בצורה יותר נרחבת.
רוצה לכתוב לך עוד באריכות אבל לצערי לא צגיעה לכך כרגע אז רק שולחת חיבוק גדול ולומר שאתם נשמעים זוג מקסים ולאט לאט דברים יתמקמו במקומות ובאיזונים הנכונים לכם ב"ה
ב"הצלחה רבה ❤
מתסכל אותי ברמות שאי אפשר לדעת כמה זמן זה יקח אני כבר שוקלת לוותר על המניעה או למנוע עם קוטלי זרע רק לטבול כברר
באמת ממש חשוב הלימוד הזה
שרשור חידוד נהלים- בבקשה לקרוא ולהקפיץ
, תנשמו, תקראו שוב את התגובה ותחליטו אם היא "נקראת" טוב לאוזן או שלא.