פורום הריון ולידה (עמוד 1045)

ירד מהר...

אצלי עבד על סרבנית בת תשעה חודשים.

לא מכירה

 

ומזכירה כנראה את הפטמה של השד.
ניסיתי אותו אחרי המלצות מפה. (במשך חודשיים או שלושה היא שתתה רק מבקבוקים של לנסינו, ואחר כך התחילה להסכים גם לסוגים אחרים של בקבוקים)

שהיו לי כמה ילדים סרבני בקבוקים
שבהתחלה היה קצת קשה אבל הם הבינו לאט לאט ובסוף אכלו
בשיתוף פעולה של המטפלת והאמא
אני הזעקתי את האמא להניק שראיתי שהילד ממש ממש צורח
אבל לפני כן ניסיתי כל דרך אפשרית
בלול
בעמידה
בשכיבה
בישיבה
בטרמפולינה
בנדנוד
וגם סוגי בקבוקים.
לאט לאט בע״ה תעבדו בשיתוף פעולה.

לק"י

הבכור שלנו קיבל בקבוק מידי פעם מאז שנולד, ובגיל שלושה חודשים בערך החליט שלא עוד....
כן הסכים לקחת כשהחלב היה ממש חם.

ביום שחזרתי לעבודה בגיל 4 חודשים, הוא לקח בקבוק כאילו לא סירב מעולם.

לנסות בקבוק של מאמ
הפטמה הכי קטנה, אפס או אחת
למרוח קצת סילאן או רסק תפוחים או חלב על הפטמה כדי לאתחל את רפלקס המציצה
והיה וכל זה לא יעזור
אפשר להוסיף דייסת קורונפלור לחלב אם ולתת במזרק

ככה נראה לי. אפשר גם לנסות בלי ולראות

זה די מסובך לתת תמ"ל או חלב אם לבד... כשמוסיפים דייסה זה מסמיך ויותר קל להאכלה מכפית, וגם משביע בכמות קטנה יותר.
(כתבתי על כפית, כי אין לי ניסיון עם מזרק)

אם אני לא טועה

אני הוספתי כבר בשלושה
ברור שזה לא לכתחילה. אבל אם אין ברירה כדאי שאמא תזכור שיש עוד אופציות וזה יעזור לרוגע של כולם

זה קשה להפרד, קשה לחזור לעבודה, וקשה להכניס למעון..
אבל
זה שלב, ולגיטימי שזה קשה, גם לך וגם לה.

ממש אל תכי על חוא לגבי ההרגלה לבקבוק, ובכלל, אל תכי על חטא. לא עשית שום דבר לא בסדר. תינוקת יונקת צריכה לינוק, אם זה מה שטוב לך ולה. וכשמגיע שלב אחר והזמן ללמוד משהו חדש - אז מלמדים אותה.
תאמיני בכך שהיא יכולה ללמוד לאכול מבקבוק, סיפרו לך פה כל מיני סיפורים על תינוקות שברגע האמת למדו יפה לאכול מבקבוק. תסמכי על הכוחות שלה להסתגל. להתגמש. להיות פתוחה בכלל לכל הסיטואציה של המעון. הרי את מביאה אותה לשם כי בסופו של דבר את מאמינה שזה יהיה לה טוב. את לא מביאה אותה לשם כדי לסבול.
כמה שהם קטנים, הם קולטים אותנו. אם את לא בטוחה, גם היא לא תהיה בטוחה. תחזקי בתוך עצמך את נקודת האמונה( וזה בסדר שאת לא רגועה מאה אחוז, רק תנסי לשים דגש על החלק בתוכך שמאמין), והיא תרגיש את זה ותשאב ממך כוחות.

ממש צריכה עכשיו את החיזוקים האלו.

התוך כלי עם מים חמימים.
הטמפרטורה עוזרת לפעמים

לא טוב להרגיל מגיל לידה כי אז היא תעדיף את בקבוק על ףנייך..
אצל הבת שלי היה קצת בעיה עם זה, אבל מהר מאוד היא הבינה שאין ברירה ושתתה מהבקבוק...
יהיה ימים קשים בהתחלה אבל בסוף נראה לי היא תבין שאין ברירה...

עם סרבנית שלא הסכימה שום בקבוק אחר..

חוץ מזה תנסי שהחלב יהיה יחסית חם!

קנינו לנסינו ומאם, ובינתיים לא התרשמה מאף אחד.

אין לה בעיה במציצה של הבקבוק, 

עובדה לקחה מס' פעמים.

הבעיה שהיא כ"כ מתעצבנת וצורחת שאפילו לא מתחילה למצוץ.

כשבאתי למעון היתה כולה בוכיה ואדומה,

לקחתי ומיד הנקתי אותה וכשסיימה הסתכלה עלי במבע כזה עצוב...

רק כשהגענו הביתה פצחה בצווחות אושר...

תעודדו אותי בבקשה...

אין לי עצות .. רק חיבוג

1. להאכיל בצורה תומכת הנקה- שהפטמה תהיה מקבילה לרצפה ככה שהיא רק חצי מלאה. תינוקות יונקים לא יודעים מה לעשות אם הפה שלהם מוצף חלב בבת אחת, הם רגילים להתאמץ

2. לטבול את הפטמה במיץ ענבים כדי לשכנע אותה למצוץ

הלוואי ואוכל לכתוב פה שקרה הנס והיא אכלה היום במעון...

היא הסכימה לאכול?

אכלה ברבע לשמונה בבוקר, והבאתי אותה למעון ב8 וחצי.

לא אכלה כלום ... ניסו בכל הצורות...

כשבאתי לקחת אותה הביתה ברבע לאחת,

בעלי אמר לי שאם היא לא צורחת שאני לא אניק אותה במעון אלא ננסה בבית שוב בקבוק.

בבית ניסינו וניסינו ואיכשהו ברבע לשתיים אכלה על הידיים שלי 40 גרם מבקבוק!

העברתי אותה לבעלי ואכלה אצלו עוד 80 גרם.

מסכנונת היתה מורעבת אחרי 6 שעות...

מקווה שזה התחלה טובה ושההתנגדות לבקבוק פחתה,

אולי מחר אני אוכל לבשר שאכלה גם במעון. הלוואי.

הלוואי שתסכים לקחת גם מחר במעון!

תגידי לה שוב ושוב שהיא יכולה להתגמש, ושיהיה בסדר, וכל מיני דברים טובים וחיזוקים.

בהצלחה!

1. שבוע 6 זה בסדר, לא מוקדם מדי ואפשר כבר לראות דופק בדרך כלל. אם ילחיץ אותך לא לראות דופק אז אולי עדיף שבוע 7.

2. לי הבחילות מתחילות בשבוע 6. משערת שזה שונה בין אחת לשניה.

3. לא חייבת בדיקת דם

לק"י

3. לא חייב בדיקת דם.

האמת לא מאמינה בזה אבל הייתי פשוט מיואשת..

 

לבם שלך תנסי טיפות תה שומר עוזר פלאים.

יש המון תכשירים טבעיים שאפשר לנסות.

 

אם יונק אולי להמנע קצת מחלבי.. לשבוע ולראות אם יש שינוי.

בהצלחה!

בן חודש..

שלי הוא בן חודשיים וחצי תיכף, נולד קצת מוקדם והיה בפגייה
הוא כל היום, כמעט 24 שעות מתאמץ ומתאמץ ובגלל זה האוכל עולה למעלה והוא פולט, פולט גם מים כזה. יוצא אפילו יותר ממה שהוא אוכל
התייעצתי עם דיאטנית ילדים ואמרה שהוא אוכל יותר מידי למשקל שלו ובגלל זה יש לו עומס בקיבה ולהפחית לו בכמות של האוכל אבל עדיין זה אותו דבר ואין שינוי
היה לו ככה בערך בגיל 3 שבועות אחכ שהגיע למשקל של 3 קילו החלפתי למטרנה קומפורט ממטאנה של פגים,היה הטבה של כמה זמן וזה חזר יותר הרבה. אני מדברת על פליטות כתוצאה ממאמץ לא סתם פולט ככה
בגלל שזה ילד שהגיע אחרי 10 שנים אמרו לי שיש לו חסמים וכל מיני דברים שבשלושת המימדים אפשר לטפל
גם בדקתי על אוסתאופתיה , זה 2 תחומים שונים

לק"י

דחוף!!!!בדיקה בטא

מאז המחזור החודשי האחרון*:

3 שבועות: 5 – 50 mIU/ml.
4 שבועות: 5 – 426 mIU/ml.
5 שבועות: 18 – 7,340 mIU/ml.
6 שבועות: 1,080 – 56,500 mIU/ml.
7 – 8 שבועות: 7,650 – 229,000 mIU/ml.
9 – 12 שבועות: 25,700 – 288,000 mIU/ml.
13 – 16 שבועות: 13,300 – 254,000 mIU/ml.
17 – 24 שבועות: 4,060 – 165,400 mIU/ml.
25 – 40 שבועות: 3,640 – 117,000 mIU/ml.
נשים שאינן בהריון: < 5.0 mIU/ml.
נשים לאחר הבלות: < 9.5 mIU/ml.

אי אפשר לקבוע גיל הריון לפי בטא.

לפעמים מרגישים גם לפני, אבל אם לא זה לא מדאיג

עשיתי את זה כמה פעמים - לפעמים עבד ולפעמים לא.
מכינים טבלה ריקה וכותבים מעליה "מבצע האהבה של ילדי ***".
בכל פעם שילד עושה בשביל אחיו משהו שמראה שהוא אוהב אותו - מקבלים נקודה בטבלה.
בכל פעם שילד רוצה לעשות משהו רע לאחיו אבל מתגבר - מקבלים שתי נקודות.
כשהטבלה מלאה - מקבלים פרס משותף לכל האחים.
2. אין לי המלצית ספציפיות, אבל תבדקו שהמיטות בטיחותיות ככל האפשר - שילדים קטנים לא יכולים לטפס עליהן, שאי אפשר להוציא את הקרש החוסם ושהוא מספיק גבוה. חוץ מזה תקבעו כללים - לא עומדים על המיטה, לא עולים עליה בשביל לשחק וכן הלאה... (מניסיון כואב...)

יש היום כל מיני פתרונות חוץ ממיטות קומותיים.
תגגלי "אורלי תעשיות עץ"

המקום בחדר קטן כי יש בו ארונות שאין אפשרות להוציא..

ומתייגת את מי שאני זוכרת שמבינה בזה 

@אמהלה @אין לי הסבר @מתואמת

קודם כל שאפו על ההתנתקות

את אלופה!!!!

 

אז ככה

לרחוץ את הגוף והראש רק בשמן רחצה, אני ממליצה מנסיוני על ליפקאר באום של לה רוש פוזה.

מקלחות קצרות ללא אמבטיות.

ביציאה לנגב את הגוף בטפיפות קטנות ולא ניגוב עמוק.

מיד למרוח בקרם לחות- ממליצה כנ"ל את הקרם לחות ליפקאר באום.

להלביש רק 100% כותנה- בקיץ זה יותר פשוט.

לשמור על סביבה נקינה מאבק כמה שיותר, לפחות בחדר בו ישנה.

במקרים אקוטיים למרוח משחות עם סטרואידים כגון אלוקום- למשך יומיים ואז הפסקה לכמה ימים.

יש משחה מיוחדת לאזור הפנים והצואר שהיא ללא סטוראידים- אלידל. הכל חייב מרשם רופא, המשחה הזו בעבר היה צריך אישור מיוחד של רופא מחוזי אני חושבת שהיום כבר לא.

אין המלצה אחת!!!!
אמרו לי לקלח רק בשמן, ואז נהיה לה זיהום בכל העור.
ניסיתי מוסטלה- זה עזר לשפופרת הראשונה.
ניסיתי קמדיס- כנ''ל.
לה רוש פוזה- לא עזר כמו שקיוויתי.

בסוף אנחנו עם ההכי פשוט- אקווה קרם, מקלחות קצרות עם סבון רגיל.
כשיש לה התפרצות משתמשת לצערי בסטרואידים ובסבון של מוסטלה.

וזהו, זה פשוט לתחזק את העור מספיק שומני...

זה בעיקר ניסוי וטעייה

גם אצלנו בעיקר מה שעזר. אקווה קרם בתדירות גבוהה, מקלחות קצרות וניגוב טוב.

ולכולן(אם כבר אני כותבת) @מתואמת @באר מרים @אמלה

כמה טוב שיש אתכן!

מה הוונה למרוח אקווה קרם?

על כל הגוף או נקודתית במקום ההתפרצות?

אבל נראה לי ש @באר מרים כן.
בהצלחה ובריאות שלמה!
וטוב לראותך, גם אם זה לזמן קצר!

"קומי עורי" - של האגודה לאטופיק דרמטיטיס.
יש שם את המידע הכי מעודכן.

בעקרון צריך לשמור את העור משומן - לקחל מקלחות קצרות במים פושטים בלבד ועם שמן במקום סבון, למרוח קרם מיד אחרי הרחצה (כמו שמליצו לך - ליפקאר של לה רוש פוזה, אבל יש עוד הרבה אחרות וצריך לנסות ולראות מה הכי יעיל)
ובמקרים של התפרצויות יש משחות יעודיות ויש גם סטרואידים שעדיף להימנע מהם ככל האפשר.

מה שכן - חשוב לנסות לאתר גורמים סביבתיים ולהימנע מהם (זה סוג של אלרגיה, אז כדאי להבין למה אלרגיים): אבקת כביסה, קרדית האבק, סוג בד, חיות מחמד...

זאת מחלה כרונית עם גלים של התפרצויות וביניהן תקופות רגיעה.
לחות משפיעה, עונות מעבר, תנאי אקלים, מזגן וכו...
פעם היו ממליצים על ערד כעיר הכי מתאימה מבחינת אקלים לחולי אטופיק דרמטיטיס...

פעם אמרו שיש לה "תחנות יציאה" כל 4 שנים. הימדברים על אפשרויות החלמה בסיום תקופת הינקות (גיל 3-4), בתחילת גיל ההתבגרות, ביולי גיל ההתבגרות, או לכל החיים (הריון ולידה גם יכולים לשנות - להחמיר או להקל)

בקיצור - תקראי באתר של "קומי עורי" ותתכונני לצעדה במסלול ארוך טווח...

שנהנת לראות את אחים שלה צורחים, גם אם היא מחייכת, זה לא אומר שהיא נהנת.

איומים ועונשים זו דרך פחות יעילה ולכן לרוב היא לא עובדת והמחיר שלה על הקשר והתקשורת עם הילד כבד.

די ברור שיש דבר או יותר שמציקים לה וזו הדרך שלה לתקשר.

אפשר לשנות תפיסה ולברר איתה מה גורם לה לעשות דברים, מה היא מרגישה, מה מציק לה ומתוך ההבנה והשיח למצוא פתרונות.

זה נראה כאילו היא בטוחה שמגיע לה לשחק או לקחת או לקבל הכל, שהכל שלה. אני מנסה לדבר איתה על זה וזה לא ממש נקלט, אני אמשיך לדבר אבל מה בינתיים? אי אפשר עם ההרבצות האלה כל היום

של גבולות מחד, ושיח מאידך
הקושי הנקודתי דלה לא צריך להעיב על כל בני הבית. בטח לא ברמה כזו..
ופה את נכנסת לתמונה
מרביצה? לכי לחדר. פה יש מקום רק למי שמשחק יפה ומכבד את הזולת. משהו מפריע ללך? תפני לאמא, אני פה, אבל מכות לא בא בחשבון.

זרקת חפצים? אם היא לא מרימה את לוקחת לה משחקים שלה בתמורה למה שהיא זרקה
ושיח. הרבה שיח. הרבה אמפתיה
אבל ככה לא הגיוני להמשיך.

רק שגם את שימת הגבולות היא מערערת לי לפעמים... אבל חשוב להתמיד וב"ה היא ילדה טובה וגם השלב הזה יעבור

זה באמת מאד סיזיפי לתווך לילדה ולהסביר לה לתקשר אחרת כל הזמן, אבל בעיניי זו הדרך היחידה לעשות תהליך ולהגיע לתוצאות טובות.

אפשר בהתחלה ממש לשבת לידה כל הזמן ולתווך לה איך אפשר לתקשר אחרת, כי היא רגילה לתקשר במכות והצקות.

אם מתווכים ומסבירים לילד שוב ושוב, בסוף הוא מפנים ומיישם.
אין קיצורי דרך, יש ילדים שקל להם להקשיב וליישם, אבל ילדים שקשה להם, הדרך היחידה להגיע איתם לתוצאות ולתקשורת טובה, זה ע״י הקשבה, הכלה, תיווך והסבר עד להבנה ושיתוף פעולה של הילד.

אני כ"כ מרגישה את הסיזיפיות. היא מבינה מהמם אבל התחום הזה קשה לה. וזה קשה לי כל הזמן להיות בהקשב ולעקוב אחרי כל תנועה שלה בדריכות, מרגישה כבר מרוקנת. אבל את צודקת חינוך זה עבודה קשה. תודה

אבל אם עושים את זה נכון אח״כ הרבה יותר קל. כי ילד שרכש הרגלים ותקשורת בצורה נכונה, ימשיך איתם כנראה תמיד.

איך היא בגן?
יש זמנים שבהם היא רגועה וטוב לך איתה?

ילדה מהממת ומושלמת. בגן היא אלופה, חברותית, מקשיבה ועושה מטלות. גם בבית היא ילדה מקסימה אבל לפעמים (במיוחד כשאני כבר עייפה והיא לגמרי מרגישה את זה) היא כאילו "חוטפת קריזות" ועל כל שטות היא מוצאת תירוץ להרביץ

ואז היא מנסה לבחון - - האם יאהבו אותי גם כשארביץ?

נראה לי שגם באופן כללי לבכורים יש תחושה כזו שהם צריכים להיות הגדולים וכל הזמן לוותר לקטנים, ואולי מרגישה קצת מאויימת מהאחים שתמיד עלולים לבוא לקחת לה/להרוס לה/תצטרך לוותר על שלה. 

אולי האח שמתחתיה פתאום גדל ונהיה יותר פרטנר או קצת מאיים על המקום שלה?

 

ונראה לי אם את מצליחה לזהות מתי זה עומד לקרות, תוכלי להגיב או לנהל את זה מראש. למשל - אם היא זה כשהיא רעבה אז לדאוג לתת לה קצת לפני הארוחת ערב כבר משהו קטן לאכול,

או משחק/יצירה מיוחדת רק בשבילה שתעסיק אותה כשאת עסוקה דווקא בקטנים,

להכניס לאמבטיית קצף,

לדבר עם סבתא/דודה בטלפון,

ובעיקר לנסות לראות מתי זה הולך לבוא ולמנוע מראש עד כמה שאפשר.

 

פלוס הרבה תשומת לב חיובית בלי קשר להרבצות, שתרגיש שאוהבים אותה, ושלא תרגיש שאם היא מתנהגת לא כמצופה אז זו אהבה שתלויה בדבר.

וגם לשים לב ולהחמיא על התגברות - ראיתי שהיה לך קשה שהוא לקח לך את המשחק... ראיתי שהצלחת להתגבר...

וגם כשלא מצליחה להתגבר והתגובה היא הרבצה, אם היה לזה טריגר אז להביע אמפתיה בלי קשר לתגובה על המעשה הלא טוב. למשל - התאכזבת שלא יורדים לגינה, את אוהבת לקבל הרבה ויותר מכולם, מבאס אותך שהגיע הזמן לישון, רצית את החצאית הזו ואי אפשר ללבוש אותה וכו וכו... בלי להמשיך לעצה או למוסר אח"כ. רק להביע אמפתיה. יש בזה משהו שמרגיע ומיישב את הדעת שרואים את מה שאתה מרגיש (גם למבוגרים וגם לילדים).

 

קל לכתוב וקשה ליישם... הלוואי שיהיה לכן יותר טוב

 

ותודה על השאלה- כתבתי בעצם גם בשבילי.... 

על התשובה המפורטת ועל העצות הפרקטיות!

אם עד לפני חודשיים היתה רגועה ופתאם משהו תוסס ככה אצלה

זה איתות שמשהו עובר עליה
לא בקטע מלחיץ ,,הסיבה יכולה להיות פשוטה
אבל
זה לא סתם

יכל להיות שיש אפילו צורך רגשי שעם הגדילה ילד פתאם מרגיש שחסר לו אותו והוא לא יודע להסביר מה ולמה ואיך

אולי התמודדות חברתית?
או שינוי בבית? אולי תינוק שגדל פתאם ומושך תשומת לב?

ובעיקר
מזמינה אותך
לעצור רגע את מעגל האיומים עונשים וכו

להתבונן עליה מהצד
לשאול את עצמך רק שאלה אחת

מה עובר עליה בלב
למה היא זקוקה
מה היא מחפשת באמת בעומק לשמוע או לקבל

ותנסי לחשוב איך את יכולה להעניק לה את זה אבל מיוזמתך ובאופן חיובי

היא לא סתם מגיעה לזה...
ניסית לבדוק איך היא בגן?

זמן לא קצר לשחק בחוץ. בגינה, באופניים וכד'. אם צריך לקבוע עם חברה או שתיים שיבואו גם.
אני כן מרגישה אצלי שאחרי זמן מסך ארוך יש לילדים כמו אנרגיה שלילית שהם צריכים לפרוק ושזה לפעמים מייצר אובר אגרסיביות. כשנמצאים בחוץ המסך הוא לא ברירת המחדל, והרבה פעמים גם האחים הקטנים הם פחות מטרה להצקות.
ולנסות להקפיד על זמן איכות איתה שבו אם הקטנים צריכים משהו שלא מחייב מענה מיידי, להגיד, אני עכשיו עם x תחכו כמה דקות. שהיא תשמע במילים שגם היא חשובה והזמן איתה יקר לכם. זה יכול להיות סיפור, משחק של כמה דק', אם אוהבים ומתאפשר אפשר גם מעבר- אפייה, יצירה, אבל חשוב לי לציין שסיפור או משחק מספק לגמרי את הזמן הזה לדעתי. בהצלחה💚

כן אני משתדלת לצאת איתם כל יום לגינה לפחות לשעה, אבל אני איתם כל יום מ-2 אז חייבים להעסיק אותם בכל מיני דברים ואי אפשר להיות כל היום בחוץ... אבל לקחתי לי להיות רק איתה זמן איכות שזה לא עם כולם יחד. תודה!

ובהצלחה ענקית לפותחת !

לא לטווח ארוך האמת אבל כן מרגיע לתקופה

לחבק את הילדה הזו, לתת לה יותר תשומת לב בדר"כ זה קורה מקצת חוסר ומחפשים תשומת לב בכוח! גם אם הוא שלילי

אם כן קיימת חובת דיווח, חוקית.
בעיה רצינית.
החברה כנראה מפחדת שתדווחי

בעיקר בעיקר כלפי אישה ובעיקר אלימות מילולית

הוא ממש שולט עליה ברמה של יציאות מהבית, שולל דיבורים בטלפון עם משפחה,חברות

מנתק אותה מהמשפחה

לצערנו בשביל לעזור לה חייבים את שיתוף הפעולה שלה. היא אדם בוגר...
אבל אולי יהיה להם רעיונות ועצות

בהצלחה!!
לא פשוט בכלל

הם טוענים שלא יכולים לבוא מעצמם והיא צריכה לשוב ולפנות לעזרה מעצמה בלבד

העניין הוא, שהוא הכניס אותה למצב שהיא בטוחה שהיא הבעייתית והיא חולת נפש

אבל ברצינות, נחכה לרגע שאחרי שלא נדע??? לא יודעת מה לעשות

יש סימנים מובהקים

אמא אבא אח אחות משהו
לכי אליה ביחד עם כמות אנשים
לא לבד ותנסי לעזור
תראי מה המצב בבית. מה מצבה
קשוח מאוד מאוד!!!!!!!!
לא לחכות חס וחלילה למשהו שיקרה
כמות הנשים שנרצחו השנה מאלימות במשפחה לא הגיונית פשוט לא הגיונית
כל אישה שנרצחה הלב שלי בוכה ביחד איתה
מכל המגזרים. אנחנו נשים צריכות להיות אחת בשביל השנייה
כל הכבוד שאכפת לך. תראי איך את יכולה לעזור בהול.

גם לא לי

מנתקת לכמה שבועות טלפון/מאבדת אותו/נפל לשירותים

 

https://www.michalsela.org.il/contact

לשבת לשיחה פנים אל פנים ולהסביר על המסוכנות ולחשוב יחד כיצד ומתי לפנות אליה.

אולי לבקש התייעצות עם אשת מקצוע מהתחום (אפשר בפורום מיכל סלע ובבת מלך).

 

הסיכון רב על הסיכוי מבחינתה

כי אם היא לא רוצה עזרה זה דבר אחד, ואם היא רוצה ומפחדת זה משהו אחר ואולי יהיה קל יותר למצוא פתרון.
היא עובדת? מה עם האופציה שיפגשו אותה "במקרה" באזור של העבודה?

וכן אפשרי להיפגש בגינה וכאלה

אבל היא סגרה את הנושא לפני כמה שנים וכאילו רק בהאשמות עצמיות כמה היא לא בסדר וכמה היא דפוקה

(וברור שזה לא המצב) זה לא אומר שאי אפשר לעזור לה.
גם למעשן שחולה בסרטן ריאות עוזרים להבריא.
אבל נשמע שכדי לדבר על ליבה צריך ממש להתייעץ עם איש מקצוע שיכווין מה ואיך לומר. אז באמת כדאי לפנות דבר ראשון לארגונים למעלה. וגם להדגיש שאת שם בשבילה, שתדע שיש לה כתובת

כמה שנים זה המון זמן, אולי משהו השתנה אצלה והיא לא יודעת איך לבקש עזרה

תראי
אין 100% בדברים האלה אף אחד לא יגן עליה 24/7 לנצח ואם היא פוחדת שהוא ירצח אותה אם תנסה לעזוב או יפגע בילדים חס וחלילה אחרי האסונות האיומים ששומעים אני חושבת שאמירה כזאת, הסיכון רב על הסיכוי צריכה להילקח בחשבון.
אם היא מסרבת לשתף אותך אז לפי החוק היא בגירה ואחראית ורשאית להחליט.

בנאדם שמסוגל לרצוח כי היא רוצה או מנסה לעזוב, מסוגל לרצוח מכל סיבה אחרת גם כשהיא איתו.
להשאיר אותה בכלוב עם אריה טורף זה לא הפתרון.
אין ספק שהיא עלולה להיות בסכנה גם אם תעזוב, אבל נשמע שהיא בסכנה כבר עכשיו.

אם אישה לא מתלוננת, אין הרבה מה לעשות
בהינתן והיא בתוך מעגל האלימות, אם אין מי שיבוא וישלוף אותה משם וייתן לה בית לגור בו וכסף והגנה וימדר אותה מסביבת הגבר האלים, זה אבוד מראש
מספיק שיבואו לדבר איתה בבית ולהתעניין זה עלול לגרום לו להתפרץ ולסכן אותה
אז צריך להיות מאוד זהירים במה שעושים ובאיך

ולכן צריך להתייעץ עם אנשי מקצוע איך לעזור לה
אבל
@אני10 צודקת
שלהשאר במצב הזה
כמו שתארה- עם אריה טורף בכלוב
זה ממש לא הפתרון

אבל יש בי משהו שאומר לנסות להתעלם כי באמת שאין דרך !! אולי רק לדבר איתה

לאחרונה היא גם ניתקה קשה אז אולי לדפוק לה בדלת? ספק אם תפתח

 אם היא לא פונה מעצמה אין להם את היכולת לפנות אליה.

וככל שהיא נפתחת עוד קצת כלפי אנשים, הוא כובל אותה יותר מחשש שתברח לו שוב

המשפחה שלה מודעת להכל, דואגים אבל חוששים ללחוץ וגם משפחה כזו שחוששת מגירושים

לא מבינה אנשים כאלה

לדעתי, השכל מהם והלאה

תשלחי לה את הסיפור -הכל עניין של פיקסלים. של אתר בין הזמנים.
זה לא פיתרון לשום דבר זה רק יכול לעזור לה להזדהות קצת ולקבל כוחות.

בתכלס אם אין אלימות כלפי ילדים אי אפשר לכפות עליה שום דבר עם כל הצער שבזה.. זה צריך לבא ממנה

היא צירפה את המייל שלה לתגובות קוראים, אם אינני טועה.

אם אין אלימות כלפי ומול קטינים אין אפשרות להתערב.
תשמרי איתה על קשר קרוב כדי שהיא תרגיש שיש לה גב ותמיכה באם תרצה לעשות מעשה

קשה לי להאמין שעוסקים בזה

יש להם טיפים ועיצות טובות

היא עניין רגשי בראש ובראשונה.
לדינמיקה זוגית שיש בה אלימות שותפים שניים, איש שהוא אלים (או אישה במקרים שהאלימות הפוכה) ואישה שסופגת את האלימות וממשיכה להיות שם ולהיות קשורה אליו,
כשלפעמים בתפיסה הפנימית שלה או שמגיע לה שיתייחסו אליה ככה, או שזה לא כל כך נורא, או כל מיני תפיסות רגשיות ופנימיות אחרות
שמקשות על נשים כאלה להתנתק מהזוגיות הזאת והן לא חיצוניות או פיזיות.


לכן הדבר הכי חשוב והיחיד שיכול לעזור, זה לעזור לה לקבל כלים וטיפול רגשי שיעזרו לה
להתרפא מהמקום שבתוכה שמאפשר לה להשאר במקום סכנה, ובמקום בו היא לא מקבלת את היחס והכבוד שהיא ראויה להם.


אם יש לך דרך לתת לה תמיכה רגשית, או לנסות לדבר על ליבה שתלך לטיפול רגשי בלי לדבר על האלימות כרגע אם זה מרחיק אותה, תעשי את זה.
במקביל כדאי לנסות לדווח לרווחה. אני לא מדי אופטימית בנושא, אבל מה שאפשר לעשות, כדאי...

יש במוקד העירוני של כל עיר או מעצה למיטב ידיעתי אפשרות למענה של הרווחה ודיווח.

בגלל שיש בבית קטינים
שיכול להיות מאוד שעדים לאלימות ונמצאים אף הם בסיכון

מזהירה מראש שיצא לי ארוך ממש🤭


אמאל'ה איזה לידה זאת הייתה. בחיים שלי לא דמיינתי חוויה כזאת ואני עוד מעכלת את המהירות והתפניות הבלתי צפויות.
אני כבר שבוע 41, מודה לה' שלא ילדתי בפסח אבל כבר מתה ללדת! ביום חמישי בבוקר איפסנו את הבית אחרי החג, הכנסתי מכונות, נסענו לקניות ענקיות של אחרי פסח, עשינו כלים. בערך בשתיים בצהריים נסענו למעקב הריון עודף בבי''ח. הגענו סביב שלוש, בדיוק החלפת משמרת פלוס עומס מטורף עקב החג. אנחנו ''רק'' מעקב אז נפלנו לתחתית שרשרת המזון. במעקב הכל תקין ב''ה. הרופא שאל אם אני מעוניינת בזירוז אבל בגלל שכבר הייתי עם צירים אמרתי שמעדיפה לתת לזה להתקדם לבד ויצאנו הביתה. הגענו הביתה סביב שש וחצי בערב. אכלתי עם הקטנה שלי פיתה פיצה וישבנו לשחק קצת, תוך כדי שמה לב שהצירים שהיו עד כה נעשים כואבים יותר אבל די מרווחים, אחרי בערך חצי שעה הם היו כואבים מספיק שאני צריכה ''להתרכז'' בציר ולא מצליחה להמשיך עם המולטיטאסקינג.. בעלי חזר הביתה והיה קצת מופתע שהילדה עוד לא מקולחת, אמרתי לו שיקלח אותה זריז, אני הולכת לשתות משהו קטן ואז חייבת להיכנס למקלחת כי כואב לי, הצירים כל 8 דק' בערך והשעה 20:30. בזמן שהוא משכיב אותה לישון אני במקלחת והצירים הרבה פחות מורגשים, מציקים אבל לא ממש כואבים, אני עם שעון במקלחת וקולטת שהם מגיעים ממש כל 3-4 דק' אז מחליטה לצאת. מעדכנת את בעלי שאם זה ממשיך עוד חצי שעה כדאי שנתקשר לאחותי ונצא לבי''ח. מחוץ למקלחת הצירים הרבה יותר כואבים, אני עושה נשימות כמו שלמדתי וסיבובי אגן וקצת מסאז' בגב תחתון. אחרי רבע שעה מודיעה לבעלי שאני נשארת בבית, לא מתאים לי להיות ככה כאובה באוטו, הוא קולט את המצב יפה, קורא לאחותי להגיע זריז ונותן לי ברירה- אמבולנס עכשיו או אוטו. בוחרת ליסוע באוטו, יש לנו שעה נסיעה לבי''ח הכי קרוב. תוך כדי הנסיעה הצירים הרבה יותר כואבים אבל מגיעים רק כל 5 דק', אני בעמידת ארבע מחבקת את המשענת של הכסא כי לא מצליחה לשבת, לא ברור לי איך עברנו את הנסיעה אבל ב''ה היא נגמרה מתישהו (מסתבר שבעלי הצליח להוריד 20 דק' מהנסיעה עם המהירות שהוא נסע בה) וקפצתי זריז מהאוטו. מעדכנת את כל מי שמוכן לשמוע שאני רוצה אפידורל עכשיו! מפה הדברים התקדמו ממש מהר. הגענו לבי''ח ב-22:35, עד שפתחנו תיק והגענו למיון יולדות כבר היה 22:45, אני מגיעה וישר רצה אליי מיילדת שקולטת אותי כאובה. בודקת אותי זריז ומכריזה שאני בפתיחה 5, מחוק לגמרי ויאללה חדר לידה. אני מתחננת לאפידורל אז היא מכניסה זריז עירוי ולוקחת ספירת דם, היא מסבירה שצריך לחכות לתשובות של טסיות לפני האפידורל וזה לוקח בערך חצי שעה. נכנסת לחדר לידה ב-23:00, הצירים חזקים ממש ואני מתחילה לאבד עשתונות, לא זוכרת איך נושמים ואיפה לוחצים בגב, לא זוכרת איך קוראים לי ומה אני רוצה. המיילדת מציעה גז צחוק ולמרות שפעם קודמת היה לי נורא איתו מסכימה כי וואלה מוכנה לנסות הכל רק שלא יכאב. היא הולכת להביא את המכשיר ואני בינתיים בחדר הולכת הלוך חזור ונושמת. כשהיא חוזרת היא שעה מתעסקת עם המכשיר ואני מתחרפנת מכאב, היא מתנצלת, אומרת שהוא כנראה לא תקין ושתלך להביא אחד אחר, אמרתי לה שתעזוב, לא יכולה לחכות, אני נכנסת למקלחת חמה.
וואו! זה כל מה שיש לי לומר על המקלחת הזאת, הצירים סבילים לחלוטין, אני מצליחה לנשום, להרגע, לא רוצה לצאת מהמקלחת בחיים. סביב 23:30 המיילדת מודיעה בחגיגיות שהטסיות בסדר גמור ואני יכולה אפידורל, היא קראה למרדים והציעה שאשאר במקלחת עד שהוא מגיע כי הוא כרגע אצל יולדת אחרת. אז בינתיים אני במקלחת נהנית לי. אחרי 10 דק' היא מבקשת שאצא כי המרדים עוד רגע פה. ברגע שאני יוצאת תופס אותי ציר כמו שלא היה לי בחיים, אני צורחת את נשמתי ומבהילה אפילו את עצמי. המיילדת עוזרת לי לעלות למיטה אבל אין מצב שאני נשכבת, היא ישר מעלה את המשענת עוזרת לי להישען בעמידת ארבע ובודקת פתיחה, מסתבר שבחצי שעה הזאת איכשהו הגעתי מחמש לפתיחה מלאה! ישר היא פותחת ערכת לידה, קוראת לעוד מיילדת ומסבירה לי שהתינוק ממש פה אבל המים לא פקעו והיא מציעה לפקוע אותם וללדת. אני מתחילה לבכות, אומרת שאני מפחדת, אין מצב שאני יולדת בלי אפידורל! מפחדת מהכאבים, מפחדת להיקרע בלי אלחוש, מפחדת מפחדת מפחדת.
היא מיישרת אליי מבט ואומרת לי, ''אני פוקעת לך מים וזהו, את יולדת, אופציה שניה שלך זה לשכב עכשיו שישימו לך אפידורל''. אני צועקת שהיא משוגעת, אין מצב שאני שוכבת ''אז אני פוקעת מים?" ''לא! כן! לא יודעת!''. בציר הבא כבר התחלתי ללחוץ ואני אומרת לה יאללה תפקעי, 23:50 היא פוקעת, אני לוחצת ממש לא יעיל והיא עוזרת ומכוונת ומעודדת. אחרי כמה נסיונות הצלחתי ללחוץ כמו שצריך ותוך 2-3 לחיצות טובות אני מרגישה שחרור מטורף, התינוקי בחוץ והוא כזה קטן וחמים ומתוק. השעה 23:47, אשכרה פחות משעה בחדר לידה! אני לא מפסיקה לבכות, לא מאמינה שעשיתי את זה, בעלי בשוק חייו ואפילו רואים עליו שהוא מתרגש (ברגיל רגש זה לא הצד החזק שלו בלשון המעטה). שואלת אם נקרעתי והמיילדת מחייכת, אומרת שאני אלופה, שלמרות שהתינוק היה גדול (3.900😱) הצלחתי עוד יותר בגדול, כרגע אין משהו שהיא רואה אבל נדע בטוח אחרי שהשליה יוצאת.
הקטנצ'יק יונק יפה ומחכים ביחד לשליה, בינתיים קצת מנקים ומסדרים אותי. אני ובעלי מברכים ''הטוב והמיטיב'' בהתרגשות מטורפת ועיניים נוצצות. לא מאמינה כמה מהר זה קרה וכמה זה כאב. פה בעקרון חשבתי שדי סיימנו עם הסיפור אבל כנראה לקב''ה הייתה תכנית אחרת...
אני מרגישה קצת צורך ללחוץ, אומרת למיילדת והיא בודקת אם השליה מוכנה לצאת, אומרת לי ללחוץ והופ, השליה בחוץ. פה אני ממש מרגישה בנאדם חדש, שחרור מטורף, כיווצים בבטן כבר לא נוראיים. בדר''כ בשלב הזה אומרים מזל טוב אבל אצלי המיילדת בוחנת את השליה ושותקת. אומרת בזהירות שמשהו נראה לה לא טוב והיא הולכת רגע לקבל עוד חוות דעת. המיילדת השניה באה ואומרת שצריך להראות את השליה לרופאה. הרופאה מגיעה וקובעת את מה שתכלס כבר הבנתי לבד- השליה לא שלמה, היא קוראת לצוות חדר ניתוח וצריך לעלות לשם עכשיו ברגע זה. אני נפרדת לעכשיו מהקטנצ'יק, בעלי עולה איתו לתינוקיה ומבטיח להגיע אלי להתאוששות ברגע שאני יוצאת. מגלגלים אותי על המיטה במסדרונות, אני לא יודעת למה לצפות והפחדים עולים להם ומציפים אותי, מתאפקת לא לחזור לבכות. בכניסה לחדר ניתוח מסבירים לי מה בדיוק קורה ומחתימים על הטפסים, המרדים בה לדבר איתי וקובע שאין אופציה להרדמה אפידורלית או ספינלית במצבי כרגע ושאין אופציה לטשטוש כי אכלתי לפני פחות מחמש שעות אז הולכים על הרדמה מלאה. אני על שולחן הניתוחים, בוהה באורות בתקרה, לקחו לי את המשקפיים אז בכלל הכל מטושטש, מרגישה שמזריקים לי משהו לעירוי ששורף טיפה, קצת טעם מגעיל בפה וזהו. כשאני חוזרת להכרה אני מבולבלת ממש, כולי כבדה ולא מצליחה להזיז כלום, מרגישה שאני נחנקת ויש לי משהו שחוסם בגרון. שומעת את הרופא אומר לי שיש לי צינור בגרון, הם מחכים שהשרירים שלי יחזרו ואז יוציאו אותו. מרגיש כמו נצח אבל סוף סוף שולפים את הצינור ואני נושמת בכוחות עצמי אבל בקושי, מתנשמת כבד, מנסה להשתעל ללא הצלחה, לא מצליחה לבלוע רוק אז כולי מריירת, ממש כיף חיים. עוברת להתאוששות, בעלי שם וזה לגמרי מרגיע אותי. אחרי כמה דק' מצליחה כבר לנשום יותר טוב אבל עדיין לא מצליחה להזיז שום דבר ולא מצליחה עדיין לפקוח עיניים. לוקח לי כמה שעות לחזור לחלוטין וגם אז אסור לי עדיין להתקלח או לקום לשירותים. עולה למחלקה רק לקראת הבוקר, זוכה למקלחת כמו שצריך ולשינה קצרצרה ואז סוף סוף נותנים לי לראות את התינוק ולהניק קצת.
זהו, אני מתאוששת לי. הקטן מתוק מתוק וקשה לי להאמין שלפני שניה כל זה היה בתוכי😅 הלידה עצמה הייתה לי ממש מהירה במיוחד אחרי שבקודמת הייתי מעל 30 שעות בחדר לידה. החוסר אונים הזה שהשתלט עליי בסוף הפתיע אותי והפחיד אותי ואני חושבת שזה מה שהכי קשה לי לעכל, שלמרות כל התסריטים שהרצתי בראש ולמרות כל ההכנות שעשיתי לא יכולתי לחלום שככה הלידה תיראה ולא יכולתי להיות מוכנה להכל. ההרגשה שתלשו לי את השטיח ממתחת לרגליים ונשארתי בלי כלום חוץ מהקב''ה מפחידה מצד אחד ומלמדת הרבה מהצד השני במיוחד לאור התקופה האחרונה...

תודה למי שקראה עד פה❤️ ואם מישהי עברה משהו דומה עם השליה שנכנסו אח''כ לנקות את כל השאריות מהרחם אז שאלה, לפחות היה יותר פשוט אח''כ להיטהר? מנסה למצוא פה נקודות אור בסיטואציה🤭

רודם כל מזל טוב ענק על המתוקי שלך!
התאוששות קלה ורגועה
הלידה עצמה נשמעת חלומית
אחר כך זה באמת תפנית משמעותית ולא פשוטה
חיבוק גדול❤️

כתבת מרתק

כל הכבוד
ומזל טוב גדול

לא ניתחו אותך בסוף, נכון? סתם מעניין אותי איך הוציאו את השאריות

ההוצאה היא ידנית דרך הנרתיק, הרופא מכניס את היד ומנקה את הרחם מבפנים. עושים את זה בחדר ניתוח כי חייבים הרדמה וניטור וכו'...

נשמע שהיתה לך לידה חלומית,
רק מבאס שהיא נגמרה ככה בגלל השליה...
שיהיה הרבה מזל טוב,נחת מהקטן,והתאוששות מהירה!!!

שארית שיליה בסוף הלידה אז לגמרי כן , היא אמרה לי שאני אודה לרופאה בכל נשמתי כי אצליח להיטהר ממש מהר. (זה מה שהיה לה במקרה דומה)

מניסיוני לא היה הבדל.

טוב מקווה שאצלי יהיה כמו לחברה שלך🤭

אני עם דמעות!!
מבינה את התחושה הזו, היא מכה בהלם ובדוק ובלימוד לכל החיים.... זה ממש חוויה רוחנית לידה,לא יאומן כמה!

ואני פשוט מקנאה בך שזה היה ניתוח

אצלי היא היתה מפוררת לגמרי 

ילדתי בלי אפידורל אז החליטו על אפדורל ולא על ניתוח

והגיע רופא ערבי הכניס את היד שלו ופשוט שלף לי חתיכות מהבטן זה היה כאבי תופת בלתי נסבלים

הרבה יותר מהלידה עצמה

עכשיו אני בשבוע 24 הריון שני

ולא מסוגלת בשום אופן לחשוב על לידה אחרי החויה הזאת

אני כ''כ מצטערת לשמוע! הפעם בע''ה שלא תצטרכי אבל אם זה מגיע לזה תזכרי שאת יכולה לסרב להכל ולדרוש את מה שמגיע לך! אין שום סיבה שתעברי דבר כזה שוב😥
ממליצה גם על עיבוד לידה ואם את רוצה יש גם בתי חולים שנותנים שירות של חוויה מתקנת, שממש עוברים איתם על הלידה הקודמת, מסבירים מה היה לא טוב וטראומטי ומכינים ביחד איתך תוכנית לפעם הזאת כדי שלא להגיע לאותו מצב שוב. זה ממש מטורף כי יש גם צוות שנודע למה שעברתי ורגיש לזה❤️
בשעה טובה בע''ה!

גם לי היה עם הרדמה של אפידורל שפשוט לא תפסה
חד משמעית כאבים נוראיים בהרבה מהלידה עצמה.

ניסו להכניס לי עוד חומרי הרשמה ועדיין כמעט איבדתי הכרה מהכאב (ויש לי כח סבל!)
ללידה השניה הגעתי בפחדים מטורפים והייתה לידה חלקה בלי עין הרע!! שליה שלמה והכל הכל תקין.

אומרים שבד''כ לידה שניה היא הכי קלה.

אצלי הפער היה כ"כ חד שיש בסוף הלידה אמרתי לבעלי שאם ככה אני עומדת ללדת אז מבחינתי אין לי בעיה *עכשיו* להכנס וללדת שוב.

מקווה שגם לך תהיה חוויה מתקנת ♥️ כותבת כדי שתדעי שיכולה להיות, והלידה הראשונה ממש לא מכריחה כלום על אלו שאחריה.

כתבת ממש חי! 

יאלה החלמה מהירה!! 

לא יודעת לענות על השאלה, מקווה שבאמת יהיה קל יותר להיטהר!!

 

הרבה נחת ושמחה!

קראתי בנשימה עצורה!!
איזה גיבורה!

ואיזה כיף לידה מהירה!! החלק עם השיליה פחות נחמד, אבל איזה יופי שזה מאחורייך!!!

 

מרגש ממש!!!

 

תגדלו אותו בנחת ובבריאות!

וגם תפירה של צואר הרחם. קוראים לזה רביזיה.
מעניין אותי למה לא עשו לך ספינאלית.
לגבי טהרה אכן היה דימום חלש משמעותית אבל לא יותר קצר.

משהו ברקע הרפואי שלי לא איפשר...

תזכו להרבה נחת ושמחה!

ממש לא נעים

אבל בקישור האחרון עדיין אי אפשר להיכנס אליה בלי הרשאה. את צריכה לשנות את הגדרות השיתוף, שכל מי שמקבל את הקישור יוכל להציג את המצגת...

מצגת נבואות מתגשמות בישראל.pdf

אם זה גם מה שאת התכוונת... אבל אני מניחה שניחשתי נכון🙂
ואם לא - אז גם המצגת הזו בהחלט שווה צפייה..

לא מבינה למה לא הצלחתי להעלות.תודה!!

אני מוסרת המון כדורי בונגסטה אם את רוצה.. (עלו בערך 500 שח)

לא ממש עוזר

עדיף בונג'סטה.

אכן גורמת לעייפות אבל אחרי תקופת הסתגלות לרוב זה מתאזן.

אבל כן מרגישה משהו מוזר בבטן..מין כבדות
ועייפות טוטאלית
זה מתאזן?

וזה שצריך לתפקד רגיל בעבודה - בעעע.
ממליצה שתקלי על עצמך במה שאת כן יכולה - בבית, בישולים, פשוט תנוחי בכל רגע נתון, תלכי לישון מוקדם. תרפי בכל מה שלא חשוב.
זה עובר!!! זה באמת עובר, בעז"ה! את תרגישי יותר טוב ויהיה לך הרבה יותר כוח! זה עניין של זמן.

ספציפית לגבי הכדורים, לא יודעת מה להגיד לך, אני אישית העדפתי להיות סמרטוט ולא עם הבחילות המזעזעות האלה.. אבל אולי יש פתרון אחר? בטח לחכמות פה יהיה מה להגיד.

חיבוק לך ❤️

בדיוק אתמול קצת הגבתי פה אחרי מלא זמן שלא
לא יודעת החיים שואבים אותי יותר מדי😱
ובעבודה אינטנסיבי
וההנקות בבית כבר לא כאלה פנויות
בקיצור עומס מבורך ב"ה

אתן חסרות לי❤

@מקסיקנית

לא הרבה בגלל תקופה של עומס מטורף!! ב''ה עומס חיובי אבל בכל זאת עומס ומעייף

איך אצלך? איך מתקדם ההריון? ממש שמחתי על הבשורה! שיהיה בקלות ובשמחה!

ומה עם @עוד מעט פסח? כבר ילדת ופספסתי? או שעדיין מחכה?

לא מאמינה שאת עדיין עם זה
אצלי דיממתי שלושה שבועות אחרי גרידה וגם עשיתי הסטרוסקופיה כי נשארה שארית מהגרידה
אחרי ציטוטק במיוחד אם יש שאריות אז אפשר לדמם אפילו יותר
לעשות אמבטיה חמה שמעתי שעוזר לרחם להתנקות
וגם לשתות יין

הדימום מעיד על זה שזה עוד יוצא ומתנקה?

אז מתי לעשות אולטרסאונד סופי? אני מתה לדעת שהכל יצא כשכל הדימומים נפסקים או כשבמחזור עובר? אני כבר לא יודעת אם ומתי אני במחזור בכלל…

ואם חס וחלילה לא יצא
איך זה הסטרוסקופיה? מלחיץ? כואב? ארוך?
מפחדת מזה

אם יש שאריות אז רואים באולטרסאונד שיש זרימות דם בתוך הרחם.
הסטרוסקופיה לא מלחיץ
יכול להיות כואב אם לא עושים בהרדמה
אני בחרתי לעשות בהרדמה מלאה
לא מתחרטת
זה גמר לי עם הסיפור אחת ולתמיד

לק"י

ממש מחרפן.

אפילו בלי להגיד לו כלום הוא כבר ינסה לכוון אליה..

שמעתי פעם גננות מדברטת על הטיפ הזה, אבל לא מניסיון

אחרי מס 2 רוב הפעמים צריך לעבור עם מברשת וחומר ניקוי. גם אצל מבוגרים.. אולי תלמדי אותו?
לגבי פיפי - אני מחזיקה ספריי אקונומיקה. מרססת ומנגבת וזהו..
אולי אפשר לקנות משהו פחות חריף, יש כאלה מבוססי חומץ וללמד אותו לנקות אחריו. להזכיר בנועם אחרי שיוצא עד שיהפוך להרגל..

נטיה של הפין..
לפעמים יש גם וגם..

לשים שרפרף ולראות שהוא יושב עד הסוף= פחות לכלוך על האסלה
לגבי השלוליות, כל פעם לקחת אותו שינקה את זה טוב טוב, וכנראה שיימאס לו מהר והוא יזהר יותר, דיברתם על זה? הוא יודע מה לעשות כדי שזה לא יקרה?

הוא מאד מעוצבן עליי, אומר שמנסה ולא מצליח.

כל פעם שאני נכנסת לשירותים אני בודקת את מצב הנקיון ומנקה לפי הצורך. יש לי ילד שיכול לעיתים להגזים, אני קוראת לו ומראה לו את המצב לפני שמנקה, זה עוזר לו להשתדל יותר.

הילד שלי פשוע לא קשוב בכלל.

ואפשר גם להסביר איך לנקות כשמתלכלך.
יש ילדים שיותר קשה להם להקשיב/ ליישם/ להתמיד ליישם או הכל ביחד, אם מסבירים להם שוב ושוב זה עוזר להם.

גם הבן שלי עבר ניתוח הרחבת שופכה ונאמר לי שזה יכול להיסגר שוב. אצל הבן שלי אחד הסימנים לזה שהיה צריך ניתוח שהיה משפריץ לכל עבר כי החור שלו היה קטן וגבוה ואז כשהיה עושה היה צריך להתאמץ וזה גרם לזרם חזק יותר שקשה היה לשלוט בו ולכוון

יכול להיסגר שוב.
אולי שבעלך יכנס איתו פעם לשרותים ויראה איך הוא עושה ואם יש צורך בהדרכה או שזה משהו רפואי?

אולי להזכיר לו את הניתוח ולהגיד לו שכמו שאז לא היה בשליטתו אז אולי גם עכשיו יש משהו כזה, ועדיף שאבא יסתכל לפני שהולכים לרופא ומתפשטים שם.

סמרטוט רצפה או שטיח? כל פעם שהוא יוצא ונכנס?
אולי שיעשה בישיבה זה אפשרי?
אולי זה בגלל הניתוח? לא יודעת כי לא מכירה בדיוק רק מעלה כיוון

מאוד מקובל בחו"ל לגברים לשבת באסלה כשהם בבית בדיוק בשביל לא ללכלך

אני נכנסת ופיפי ברצפה. סיוט

יש אופציה לעשות Lap
יש משהו שהאפליקציות נותנת מעבר לזה?

מה שהשתמשתי האפליקציה מחשבת גם את המרווח בין הצירים ולא רק כמה זמן אורך כל אחד, בטיימר/שעון עצר משהו מבין האופציות הפשוטות בטלפון זה רק ימדוד זמן בלי לרשום באיזה שעה היה כל אחד ומה המרווחים בינהם.

אז לחצתי להפעיל את הטיימר כשהתחיל ציר נגיד, כשהוא נגמר לחצתי ״lap", כשהתחיל עוד ציר לחצתי שוב lap
וכן הלאה.. ואז בעצם יש לך -
אורך של ציר
אורך של הזמן בין הציר לציר הבא
אורך של ציר

או שזה אפליקציה ייעודית להריון בנפרד ממשתמש רגיל של לקוחות?
תודה גם @יעל מהדרום

קוראים לה מכבי הריון, או משהו דומה

 

לק"י

אבל שריקה אומרת שלא.
אני הכרתי אותה בגלל שעשיתי מעקב של אחות דרכה, אז מן הסתם חלק מהדברים דורשים התחברות דרך מכבי.
כנראה תזמון צירים- לא.

לק"י

אבל לא יצא לי להשתמש.

שהיה בגוגל פליי.
השתמשתי בה באיזה לילה כשחשבתי שהצירים סדירים יותר מבדרכ אבל בסוף זה לא היה הזמן
כשזה היה צירים של לידה לא הסתכלתי בכלל בשעון. רק התייחסתי לעוצמה של הכאב. ולפי זה החלטתי לצאת לבית חולים..