פורום הריון ולידה (עמוד 1103)

בדקת שאין שארית?

כבר יש לי שפשפת מכל הכנפיים של התחבושות.
ובכלל אולי לא ציינתי אבל ברור מאליו שאין בינינו אינטימיות פיזית כל הזמן הזה שזה קשה כשלעצמו.
עם קצת חינדעלעך הוא היה קונה לי כת הארון שאני רוצה;) (צוחקת)

אבל הוא לא רואה שאין כח לכלום?
הכלים בכיור ומתווכחים מי עייף יותר ולא צריך לעשות, הוא בסלון בטלויזיה ואני נפלתי שדודה למיטה, אין לנו כח להרים מבט ולדבר למרות שאנחנו מאד אוהבים בכללי אז לאיזה עולם אני אביא עוד צוציק?

נותנים מקום לרגשות שלהם
אנחנו לא בטופ כל הזמן
ומתקופות קשות צומחים ונהיים יותר טובים
הצחקת עם החינדעלעך

אכן אז עכשיו אני קצת בדאון.
לא נעים לומר, היה לי קטע מטופש שם תחרות כי לנו יש תאומים אבל כל החברים סביבנו כבר ילדו ילד שני ואני מרגישה שהם השוו…
ושאני צריכה עוד אחד כדי להיות ביתרון (סיבה מעולה להכנס להריון) וחוץ מזה מפחדת ולא בטוחה שרוצה (עד שהתאזנו והם גדלו) בעלי רוצה ואני מניחה שבלונג ראן הוא צודק וזה נכון.
אבל הרגשתי שעשיתי צעד וכבר הרגשתי בתוך תחילת הריון ואיך לספר והאם להרים אותם כשאני בהריון ואז לא.
אז וואלה, לוידעת.
סתם עד עכשיו הייתי בסדר ושמחתי והודיתי לה׳ על הכל. אבל עכשיו סתם מעצבן אותי שהבית מבולגן ואני ובעלי מעדיפים להרגע ולנוח בנפרד.וזהו.

יש תקופות כאלה פיכסה
בעז"ה עוד יהיו זמנים שמחים ורגועים ומיושבים יותר
לשניכם קשה

האימהות לקחה ממני את הקלילות והחיוך כשהייתי רק בזוגיות, אני בוסית ורודה בבעלי (מצד שני צריך להניע אותו אחרת דברים לא יקרו) אבל ההיא מהחינדעלעך היא כמעט לא קיימת כבר ובמקומה יש בוסית מתקתקת ומשימתית.
פעם הייתי ילדה מפונקת ונמרחת עם הזמן ואשה כיפית מעניינת ומגניבה ומאז שנהייתי אמא נהייתי כמו מכונה אפקטיבית אבל איפה הנשיות והעדינות איפה?
מקשיבה לבעל בחצי אזן ויותר לילדים מאחוריו
מעירה לו או מבקשת ממנו או מסבירה לו או אומרת לו
מתבאסת על חמותי שמביאה ממתקים לילדים כאילו כל עוגיה היא אסון קולוסאלי

מה יקרה אם סתם לא יהיה סדר?
או סתם נזרום…
בטוחה דהוא גם קצת יגיד את זה..

אמרתי לו שאני חוזרת בי ואיך נביא עוד ילד אם אפילו כלים אין כח לעשות.. ועכשיו הוא שוטף כלים. יפה שלי!!! כל כך רוצה ילד אבל תבוא אלי לפה, תתן לי יד, תראה אותי! אני אחת שמוכנה להשתנות. תאיר לי את ימי באור כזה מיליון דורות

במיוחד הקטע שאיפה האני המעניינת זורמת כיפית שהפכה להיות מכונת משימות.

אני חושבת שתמיד יהיו תקופות שנרגיש ככה, אבל חשוב שיישאר בתור תקופות ושיהיו גם תקופות שנצליח לאוורר לחדש לזרום לאנשהו להיות ספונטניות... לצאת לפרספקטיבה ולהסתכל רגע בעיניים נהנות ושמחות ואוהבות על הסיטואציה של החיים שלנו, ולא רק לחשוב על מתי נגמר הפרק הזה של הלוז ואיך מעבירים אותם לפרק הבא.

אני מכירה את זה כחיבור מחדש לאנרגיה הנשית שלך
להיות יותר איטית, לזרום, לא לשלוט בהכל, לצחוק, להקליל.. אני על זה ממש בתקופה האחרונה, וזה עושה לי רק טוב

עם האמהות לדעתי מגיעה כבדות או אחריות שיש לה מקום רק אם היא לא משתלטת עליי והופכת אותי לפריקית של שליטה, לאיזה גבירה שמצווה על כל עושי רצונה. והייתי שם ממש, זה אמלל אותנו מאוד

למה זה משפיע עליכם כמה ילדים יש למישהו אחר?

אני למשל ממש לא בטוחה שלאמא עם כמה קטנים צפופים יש חיים יותר טובים. הפוך, לפעמים היא נראית לי סחוטה גמורה שפוכה ועוד...

אחרי הפלה... זה המון דברים להתמודד איתם במקביל... גם הדימום וההתמודדות עם הגוף וכל השינויים וההתעסקות.. המרחק הפיזי.. איך שכל אחד לוקח אתזה וגם לתפעל במקביל את הבית, להגיע לעבודה, להחזיק את החיים מה שנקרא... זה ממש קשוח!! ואז גם המחשבות שנכנסות על למה ואיך בכלל אפשר להביא עוד נשמה לעולם.. עברתי את זה ממש לא מזמן.. תתני לעצמך את הזמן, לוקח זמן להתאושש מזה.. תפנקי את עצמך ותהיי בחמלה כלפי עצמך.. כל הרגשות והמחשבות לגיטימיות.. חיבוק ענק והמון כוחות!

שעתיים תוך כדי העבודה
זה ככ משמעותי...

מותר לך שלא יהיה כוח לכלום

כי באמת שאין כוח לכלום!

ועברת הפלה כואבת ושורפת

ואת צריכה להתאושש

בגוף

בנפש

וזה לוקח זמן

וכרגע, כרגע את באבל, 

כרגע את בכאב,

כרגע את באפיסת הכוחות

ויש זמנים כאלה שכל מה שצריך ואפשר לעשות זה כלום.

רק לנוח.

רק לשהות ברגע. בכאב של עכשיו. להיות בו. פשוט להיות בו.

אפילו לבהות בתקרה. לשכב במיטה.

לא לעשות, לא לתכנן, לא לרצות, רק לנוח. מהכל.

והזמן הזה חשוב מאוד!

 

אל תדחקי בעצמך יקרה

תני לעצמך להיות מה שאת מרגישה עכשיו

ואם עכשיו אין כוח - אז אין.

וכשכן יהיה ב"ה - יהיה.

 

עכשיו הזמן למנוחת הגוף והנפש

ולמילוי רק רק בדברים שמשמחים אותך, ממלאים אותך ועושים לך טוב

 

כמו שאמר החכם באדם שיש זמן לכל עת:

"לכל זמן ועת...

עת לבכות ועת לשחוק

עת ספוד ועת רקוד..."

עת לחשות ועת לדבר..."

אז עכשיו יקרה את בעת לבכות, עת לחשות.

זה הזמן.

 

ב"ה יגיע גם הזמן שלך לשחוק מכל הלב ובאור גדול, והלוואי שבמהרה ובגלוי ובחסד ב"ה!

ודווקא כאשר נותנים לכאב את הזמן שלו, את המקום שלו - אח"כ מתפנים בנו כוחות נפש גם לדברים אחרים.

 

אז עכשיו לא לעשות -

פשוט להיות.

 

חיבוק גדול גדול אהובה ❤

עדיין מרכישה שקטה יחסית
שאין לי פתאום מה לומר יותר מדי

וגם זה בסדר...

זה חלק מהמנוחה הזו, איפוס המערכת, מילוי מצברים.

לאט לאט תתחזקי בגוף ובנפש ב"ה מכל מה שעברת ותחזרי לכוחותייך אל דאגה ❤

תרגישי טוב יקרה

אנסה לבקש מהרופא משפחה בינתיים הפניה תודה!

היה לי היריון אחד שלא כל כך עקבתי אחר מצב הברזל, ובערך בשבוע כמו שלך גיליתי פתאום כמה הוא נמוך. וכיוון שלקח זמן עד שמצאתי את הברזל המתאים לי - הגעתי לסוף ההיריון הזה גמורה ממש...
מקווה שתמצאי מהר מה הגורם אצלך לחולשה, ושתצליחי לטפל בזה מהר!

כי עברתי רופאת מעקב הריון.. בגלל שעברתי להריון בסיכון
ומאז שאני בהריון בסיכון - לא בודקים שום דבר לגביי, רק לגבי העובר.
אבל נראה לי שזו לא חולשה של ברזל.. אני לא עייפה. פשוט כואב לי כל הגוף

אני גם טופלתי בהריון בסיכון בביה"ח והשילוב היה טיפול בי ובעובר. ברמה כזאת שכל שבועיים עשיתי בדיקות דם
לדעתי אם זה ככה תנסי להחליף רופא, זה ממש לא אמור להיות ככה ןאת לא צריכה לסבול

ואני מגיעה אליה, היא מסתכלת 10 שניות בתוצאות בדיקות במחשב, עושה 10 שניות אולטרסאונד וזהו. ואז קובעים לי תור אליה לעוד 5 שבועות..
הרופאה הרגילה הייתה הרבה יותר זמינה.. וגם לרופאה הרגילה יכלתי לפנות באפליקציה...
לצערי אין רופא אחר באזור...

איזה מבאס זה

אני הייתי במעקב הריון בסיכון ממש אכפתי כלפיי

יכול להיות ששווה להרחיק קצת בשביל טיפול ראוי.

מעדיפה בפרטי

בפעם הבאה תדרשי שתתייחס אלייך. תתארי מה את מרגישה ותבקשי שתיתן לך בדיקות מתאימות.
היתרון במעקב היריון בסיכון שלא תצטרכי לחכות יותר מדי עד לתור הבא...

סוג הספורט לא היה נכון עבורך ובמקום לחזק לקח ממך כוחות שהיית צריכה להתמודדות היום יומית.
שמעתי שבהריון ממליצים מאוד שחיה, אולי יתאים לך?

איך זה עובד בכלל? יש בגדי ים צנועים?

יש למשל בזויה ממש בזול בדרך כלל
אגב, כשזאת שחיה בהפרדה לא כולן מקפידות שיהיה ממש צנוע

אולי אפילו מוגנת כפול😅
לא חושבת שזה יכול לגרום ממש לבעיה, כאילו היית עם יותר הורמונים אבל לא בטוח שזה מאוד מזיק

באיזשהו שלב גם הטבעת הראשונה כבר לא מפרישה הורמונים כמעט

וסתם אנקדוטה הזויה:
קראתי על מישהי שלא הבינה שצריך להוציא והיו לה מעל 10 טבעות בנרתיק עד שהגיעה לרופא עם זיהום או משהו כזה

יש לנו חיים

אני לא משתמשת בוואצאפ האמת, רק שיחות טלפון, אז נשמע הגיוני

אני גם לא טיפוס שיתופי ככ במהותי - לא מרגישה שאני חייבת כל יום לדבר עם החברה 

ובטח ובטח שלא חושבת שצריך לשתף כל דבר..

 

אני בניגוד לבעלך חושבת אחרת ושומרת על קשר גם יעם חברות מהתיכון, אבל כאמור - לא יומיומי

ובאמת מעולם לא הייתה לי חברות שנגמרה לה בצורה צורמת..

 

ובכנות - מה שאת מתארת נשמע די הרסני האמת

זו לא חברות בעיניי ובשבילי. 

 

חיבוק על התחושות

 

אני כן רואה ערך בלשמור קשרים לאורך שנים, זה יוצר חברות מאוד חקה ומיוחדת.

א. מה שמנחה אותי בקשרים עם החברות שלי זה קודם כל שהבתים והמשפחות שלנו קודמים. נגיד אם אני באמצע שיחת טלפון עם מישהי ובדיוק עלה נכנס הביתה, אז מיד מנתקים בלי התנצלויות ארוכות ("בדיוק בעלי נכנס, ביי נדבר"- זהו)

ב. עוד דבר זה ההבנה שמאז שאנחנו נשואות, וחלקנו אמהות לכל אחת יש את העניינים הפרטיים שלה והגבולות שלה. לכן מיוזמתי אני אף פעם לא אשאל שאלות יור מדי אישיות- אלא אם היא העלתה את הנושא ומעוניית לשתף, וגם אז, לא לחפור מעבר על פרטים שאולי היא לא רוצה שאני אדע.

ג. דבר נוסף- מאוד לשחרר לא לקחת ללב גם אם מישהי מסננת אותי כמה ימים. כנראה היא בתקופה שהיא צריכה את השקט שלה.

ד. לנסות להיות בשקיפות וזמינות. כלומר- אם חברה מתקשרת ולא מתאים לי לדבר עכשיו, אז לענות ולומר שלא מתאים לי.

זה מה שעולה לי בינתיים... בהצלחה רבה!

זה נושא שבאמת בעיניי הוא חשוב מאוד, והחברות בהחלט תופסות מקום משמעותי בחיים שלי

אני כן רואה ערך בלשמור קשרים לאורך שנים, זה יוצר חברות מאוד חקה ומיוחדת.

א. מה שמנחה אותי בקשרים עם החברות שלי זה קודם כל שהבתים והמשפחות שלנו קודמים. נגיד אם אני באמצע שיחת טלפון עם מישהי ובדיוק עלה נכנס הביתה, אז מיד מנתקים בלי התנצלויות ארוכות ("בדיוק בעלי נכנס, ביי נדבר"- זהו)

ב. עוד דבר זה ההבנה שמאז שאנחנו נשואות, וחלקנו אמהות לכל אחת יש את העניינים הפרטיים שלה והגבולות שלה. לכן מיוזמתי אני אף פעם לא אשאל שאלות יור מדי אישיות- אלא אם היא העלתה את הנושא ומעוניית לשתף, וגם אז, לא לחפור מעבר על פרטים שאולי היא לא רוצה שאני אדע.

ג. דבר נוסף- מאוד לשחרר לא לקחת ללב גם אם מישהי מסננת אותי כמה ימים. כנראה היא בתקופה שהיא צריכה את השקט שלה.

ד. לנסות להיות בשקיפות וזמינות. כלומר- אם חברה מתקשרת ולא מתאים לי לדבר עכשיו, אז לענות ולומר שלא מתאים לי.

זה מה שעולה לי בינתיים... בהצלחה רבה!

זה נושא שבאמת בעיניי הוא חשוב מאוד, והחברות בהחלט תופסות מקום משמעותי בחיים שלי

ואם נמצאים במקום מרצה, או יש נטיה ליצור קשרים לא הדדיים ולא בריאים, אפשר פשוט להתמקד בללמוד לדייק את זה ספציפית. לא נראה לי שזה עניין של מעבר דירה כמו ללמוד להיות מדוייקת ולהתנהל בצורה שנכונה ומתאימה לך באמת

שאת שמה אחרים לפנייך וזה גורם לקשרים לא בריאים. ברגע שאת מודעת לזה, זה כבר צעד ראשון לקראת שינוי.
אני אישית עם חברות כמו שבעלך תיאר. מהעבודה, או מהגן של הילד. כי פשוט נפגשים ומדברים וזה הכי נוח. אבל אני חושבת שגם שמירה על קשר עם חברות אחרות זה חיובי וטוב, פשוט דורש יותר השקעה.

באסה😕 יש שם דברים מהממים וזולים.. תודה!

אמנם בגיל יותר גדול אבל ממש נקרעו מהר

הסנדלים שלהם לא הכי איכותיות, אבל סבבה, בהנחה שיש לה עוד זוג.
אבל יש להם דברים מהממים

באמת יש שם דברים מהממים ממש.. מפתה אותי פשוט להזמין בלי להתחיל להסתובב בחנויות..

שנה שעברה קניתי לבנות שלי והחזיק כל העונה!

תכלס גם אם קונים שם שני זוגות עדיין יוצא משתלם יחסית..

תהנו ממנה 😍

או להתיישב לבד?

יש תינוקות שבגיל הזה כבר עושים את זה אבל הם המתקדמים מאוד... זה לא מצופה עדיין.

הורדנו את המיטחברת קומה אז עכשיו יש מדרגה בנינו לבינה, נראה כמה זמן ייקח לה ללמוד לעלות אותה

מקוה שהמטחברת אצלינו לא תהיה קטנה מידי לילדון שגדל בקצב שאני לא מכירה.

ותהנו ממנה. היא נשמעת ממש מפותחת וחכמה🤗

האמת זה לא ממש מחברת, זו מיטת תינוק קטנה משולב אז בגודל היא בסדר גמור 

נשמעת ממש מפותחת לגילה.
הבנצ'וק שלי בן 10 חודשים ורק גוחן על הבטן.חיים שלי.

שאומרים להם לא
ולעשות לא בראש
ולהתחיל להגיד אבא ואמא...
את אלו היא לא עושה...

היא אומרת הברות כמו בה בה?

בהבהבה
גהגהגה
דהדהדהשבעלי משכנע את עצמו שהיא אומרת dady 😌🤭
נהנהנה
אבל לא ניראלי היא מבינה מה היא אומרת
היא כן נותנת לי יד כשאני מבקשת ממנה
(או שסתם מושיטה יד ליד שלי בלי קשר לבקשה, לא החלטתי עדיין)

לא מכירה ילד שהתחיל לומר אבא ואמא בגיל הזה. הקטנה שלי (שיחסית מפותחת) התחילה לומר אמא בגיל עשרה חודשים - אבל גם אז זה לא ממש היה ברור אם זאת כוונתה או שזו סתם הברת תלונה (כי למי מתלוננים אם לא לאמא )
לעשות לא וכן עם הראש - רק לאחרונה היא התחילה (שנה פלוס), ולא תמיד בהקשר נכון...
להבין כשאומרים לא? זה גם בגיל חמש לא תמיד קורה 😅 סתם, אולי זה מתחיל בסביבות גיל שנתיים, נראה לי...

חחח מזל ששאלתי כבר פחדתי שיש לה עיכוב שפתי או משו 🤯

אלופה!!

הבן שלי בן 9 חודשים רק עכשיו זוחל גחון נסיכיי

בעקרון אין לה הרבה משחקי התפתחות. יש לה מלא בובות אבל זה לא נפתח כלום. וכמה רעשנים ונשכנים.
יש דברים שכדאי שיהיה לה כדי לקדם אותה בזחילה וישיבה וכאלו? נגיד כדור אין לה ומישי אמרה לי שזה מאוד חשוב. מה אומרות?

אצלי בגיל הזה הכי אוהבים:
קופסאות - לפתוח ולסגור, להכניס ולהוציא דברים מהקופסא
לפרק מגדלים שמישהו אחר בנה
לדפדף בספר עם דפים עבים
דברים שחשבת שהם זבל - קופסאות ריקות, בקבוקים ישנים, כוס חד"פ, גליל נייר ועוד
משחקי "קוקו" ודברים במרקמים וצורות שונות
אפשר גם כדור/מכונית. חיות קופצות גם מאוד אוהבים, למרות שעוד קצת קשה בגיל הזה

אולי ייקח זמן, אבל זה טוב.
אפשר גם מגדל כוסות אבל זה עוד קשה בגיל הזה.
הבת שלי אהבה ואוהבת משחקים מנגנים, אבל זה לא שהם מועילים להתפתחות או משהו... בעיקר מרגיע.
אפשר גם פשוט לתת לה ביד כף עץ שתדפוק על הרצפה

ממש ממליצה על הכדור בובה של איקאה. זה רך ונוח ולא כואב אם פוגע בהם בטעות
וגם לא מתגלגל עד אינסוף

נשמע מעולה ממש


שלי בן 9 חודשים ולא עושה את הכל
נשמעת מתוקה!

ברוך ה'

מהה איך שמונה חודשים?? 😱 הרגע ילדת😅

מרגיש לי חיים קודמים🤣🤣

 

כמו שאומרים יש את החיים שלפני, יש את החיים שאחרי😅

תודה לה’ על כל יום!!

 

פתאום מרגיש לי ילד אחד, שניים, שמונה, יאללה גם ככה כבר אין לך חיים😏🤯

לגבי אוכל לתינוקת. אין דבר כזה צריך תעשי מה שמרגיש לך.
טוב לך שהיא עם חלב? היא שבעה לאורך זמן שסבבה לך? את מאמינה שבריא לה ? תמשיכי. את מרגישה שצריך שינוי כי היא לא שבעה, אין לך כוח להניק וכו תני אוכל או מטרנה.
תפעלי לפי תחושת הבטן שלך. אין דבר כזה צריך רק מה טוב לך ולתינוקת.

אני השארתי כמה מכנסיים ארוכות ואת החולצות ארוכות דקות.
ופוטר אחד או שניים עדיף עם רוכסן
השאר הרמתי

עכשיו נראלי שאוציא חזרה גם טייצ'ארוך אחד או שניים לכל אחת.
אלא אם אתם גרים במקום ממש קר ואז אולי כן כדאי גם פוטר או שניים

ולחפש בגדים

גרים במקום חם יחסית

מעולה ששאלת לפני שעשית את זה..

אני משאירה תמיד בשלוף 2-3 סטים פוטר+סווצרים+גופיות וגטקסים (זה כי יש מקום)
ארוך משאירה תמיד בארון.

בימים האחרונים היו בלי בגדים תחתונים (גטקס וגופיה) והיום הם עם גופיה.

משאירה כמה בגדי חורף שהכי אוהבת (ויותר בשיטת השכבות- נגיד קרדיגן עבה.. ) וחורשת עליהם כל עוד החורף לא הולך לגמרי. עם ילדים עוד לא התנסיתי🤷‍♀️

הייתי שמה את הבגדים החמים מאחורה ואז זה גם זמין וגם לא מפריע

לפני פסח העלתי חורף ושמתי בגדי מעבר בארונות, השארתי לכל אחד 2-3 פוטרים.
השבוע הוצאתי חורף לגמרי והוצאתי קיץ (+קניתי השלמות) והשארתי מעבר.
את המעבר אני משאירה בכל מקרה מאחורה שיהיה כבר לסתיו..
תכלס עכשיו גם כשמתקרר זה כבר לא ממש קר..

לק"י

כרגע עדיין יש להם חורף ומעבר. אבל נראה לי שאפשר להרים אצלינו את החורף ולסדר את הקיץ.

כאלה שאני יודעת בוודאות שלא נשתמש - מעילים וכו.. ופוטרים השארתי 2-3.
וכבר שמתי את כל הבגדי קיץ שיהיו מוכנים

חם! מעל 20 מעלות אני מלבישה ארוך דק או קצר, מקסימום עם סוודר. לא צריך פוטר בעיני

עיניין המעלות.
לי ב20 מעלות קר. 🤭

עיקר הבעיה הם הסוודרים. לפעמים אותם אני מוציאה ושמה בשקית במקום אחר.
שאר הבגדים לרוב (חוץ מבגדי התינוקות) מתאימים לכל העונות... (אולי גרביונים לבנות זה משתנה. אבל זה בגד קטן, אז יש מקום לכל הסוגים)

אצל הבנים זה יותר מסובך.
כי הם כן לובשים הכל.

את מתכוונת שהם יוציאו מהארון בגד לא תואם עונה?
זה קורה אצלנו הרבה, גם אצל הבנים וגם אצל הבנות. פשוט אומרת להם שהבגד לא מתאים. אם הם מתעקשים להישאר איתו - אז בעיה שלהם... (אם מדובר בבגד קיצי בחורף אולי כן אתעקש שיחליפו/ילבשו מעל סוודר, אבל הפוך בדרך כלל לא...)

יש להם יותר סוגים של בגדים בשימוש.
קצר. ארוך. פוטר. גופיות. גטקס. סוודרים. שבת.

אצלנו יש רק חולצות קצרות וארוכות. מכנסיים הם לובשים רק ארוכים. גטקס וגופיות הם אף פעם לא לובשים...

הוצאתי את כל הקיץ קדימה והחורף מאחור.
יש לי מדף אחד שבו יש כמה סוודרים או פריטי חורף דומים שלא היה להם מקום. אז אם יהיה שינוי במזג האויר, פשוט אוציא משם.
לגבייך- לדעתי הכי טוב שתשימי בקדמת המדף 2 פוטרים עדיף עם רוכסן/ סוודרים לכל ילד, מעילים הם במתלה.. אז זה פחות בעייתי מבחינת הסדר
ותוציאי קיץ קדימה
לבנים אני עדיין עם מכנסיים ארוכים

לא לארוז את הבגדים שמחוץ לעונה.
מה שיש סיכוי שאשתמש בשנה הקרובה (קצת גדול או מתאים לילד הבא בתור)- אני פשוט שומרת בערימות גדולות ודחוסות במדף העליון.
מה שלא- אני מעבירה הלאה.

ככה מקסימום אני שולפת המדף העליון (וגם יותר קל להוסיף את הבגדים שעוד נשארו בכביסה, נשכחו מתחת למיטה וכו').

בארון עצמו יש מכנסיים דק-ארוך כל השנה. וסווצ'רים אני גם משאירה כל השנה בארון של המעילים (והם ישמשו למשל בל''ג בעומר, או לביקורים ליליים בהרי ירושלים. תמיד צריך).

אני שומרת את הבגדים לשימוש אצל הילדים האחרים שלי, לא רואה סיבה לקנות חדש כל שנה

אבל ככה זה כל שנה עד ל"ג בעומר ולפעמים אחרי. כאן במרכז, הוא עם חולצה קצרה (היום למשל לקח סווטצ'ר) ומכנסיים ארוכים. השארתי כמה זוגות מכנסיים ארוכים ודקים אבל חולצות לדעתי די התקבענו על קצר. זה גם תלוי מקום מגורים.

אני ירושלמית ואמא שלי הייתה משאירה בגדים לימים קרים זמינים עד שבועות (וכנל יש ימים חמים לפעמים עד איזור חנוכה)
מצד שני זה מיעוט ואפשר להשאיר רק כמה פריטים ולא הכל.

אני אישית כן משאירה יחסית הרבה כי זה גם ככה באותו מדף, פשוט חלק מקדימה חלק מאחורה.

לקראת פסח אני עושה החלפת בגדים ומשאירה מקדימה ערימה של בגדים מהעונה הנגדית, ובאיזור שבועות/חנוכה אפשר להיפרד ממנה בדרך כלל.

ף, ובחוץ הערימה שאני צריכה נגישה יותר.

אני מקפלת קטן (לשלישים) ואז נכנסות לי 2 ערימות..
בכל אופן עד מידה 12

יש לי ערימה קטנה של כמה בגדי קיץ שהוצאתי
כשאני אראה שיש שבוע חם ברצף או משהו כזה אני אוריד את הבגדים קיץ ואעלה את הבגדי חורף. משאירה רק כמה חולצות ומכנסיים ארוכים וסוודא אחד

יודעת שיש אצלי בלגן של חורף קיץ עד שבועות לפחות.
את גם יכולה להעביר לקיץ ולהשאיר בצד 2 סוודרים, ו2 חולצות ומכנסיים ארוכים. בדרך כלל זה מספיק.
אלא אם את גרה במקום קפוא ירושלים, שומרון, בנימין גולן וכו'. ואז אני הייתי ממליצה לא להעביר לקיץ. תמיד בטקסי יום העצמאות, ולג בעומר עוד קר...

עוד לא הוצאתי קיץ ממש..

השארתי:
מכנסיים ארוכות דקות (לא פוטר)
חולצות ארוך ודק (וגם כמה קצרות שהשתרבבו וגילית בסדר פסח לחלק מהילדים..)
כ3 קפוצונים חמים לכל ילד
פיזמות - גם חמות וגם מעבר.

מה שעוזר לי:
כבר ארזתי את כל מה שלא ימשיך איתנו בחורף הבא (בגדים שמחכים לילד הבא, למסירה וכו).
את מה שממשיך לחורף הבא העליתי למדף העליון בארון. ככה אם צריך זה נגיש.
השארתי את הקפוצונים והפיזמות החמות שגדולים מספיק כדי להתחיל איתם את הסתיו, את המכנסיים הרב עונתיים, ואת בגדי המעבר.

בע"ה כשהקייץ ממש יתחיל - אוציא את בגדי המעבר (שומרת אותם במרוכז כדי שאוכל להוציא בשליפה בלחץ של אחרי סוכות כשפתאום הסתיו יופיע..) ואוציא את הקצרים ממש..

לבנות זה הרבה יותר קל: רוב החצאיות, הטייסים והחולציץות הם רב עונתיים..
רק העליתי למעלה את החולצות החמות והסוודרים ואת החצאיות הממש חמות או הטייסים הטרמיים

מה אורך המחזורים שלך?
תבדקי הריון

אבל הבדיקת הריון זיהתה רק אחרי יומיים מהסדיקת ביוץ החיובית

לי בהריון אחרון זה ניה ככה כמה ימים לפני שהייתי אמורה לקבל

הייתה תשובה שלילית לא יודעת אם מוקדם כי עוד שבוע אמורה לקבל

עדיף לבדוק על הבוקר כשהשתן מרוכז, משמעותי במיוחד כשבודקים מוקדם.

בשורות טובות!

לדעתי אין טעם ללכת על משהו יקר, כמובן חברה אמינה בשביל הבטיחות אבל אין צורך בתוספות היקרות.
מה שכן , אני אהבתי כשהיתה לי אחת עמוקה ובגיל הקטנטן לא חגרתי כששמתי שם כי זה עוטף ובטיחותי גם ככה, זה מקל (לא המלצה פורמלית חלילה. זה מה שאני עשיתי. פניות לרווחה ;) )

יש לנו את הטרמפולינה של טייני לאב, זאת שהיא קצת כמו עריסה. היא אוהבת את המוסיקה שלה, זה מרגיע אותה אז ממליצה על משהו עם מוסיקה נעימה 😌

ובעלי שואל אותי מה ההבדל בין לשים אותה בדונה (סלקל) לבין לשים אותה בטרמפולינה

כי בעיקר אני רוצה כד שתהיה איתנו כזה ולא רק תשכב כמו שאמרת 

יש טרמפולינות שוכבות (כמו של טייני לאב) אבל הרוב כן בווית כזאת כמו של סלקל ודונה. ובאמת אז כאלה שאומרים שלא טוב לגב של התינוקות להיות שם יוצא מ45 דקות רצוף (מוכר בשילב אמר לנו שהוא בירר את זה עם ארגון בטרם וזה שטויות, בעיקרון אין מגבלה של זמן אבל אם מתעקשים אז שעה וחצי)

https://www.shilav.co.il/play%20and%20rest%20bouncer/6129947/prd/628a51372ce1e8cde09a96e1?vid=6231b67d40f9b51c28e15512&color=%D7%90%D7%A4%D7%95%D7%A8&cid=614046d3eb879700097d42ca

קיבלנו משכנים מה שהיה להם, לכן לא יודעת דגם מדויק

המסגרת קצת דקה אבל אפשר לנסות נראלי. אנחנו שמנו לה שם ספר כמו של העגלה וגם נותנים לה סתם משחקים להחזיק.
כשהיא הייתה חולה ומצוננת אז השכבתי אותה שם לפעמים במשך היום(בהשגחה) כי זה כמו עריסה כזאת ואושר לעשות לזה שיפוע עם הרגלים אז זה עזר לה לישון קצת. זה טוב גם לריפלוקס בגלל זה

בסלקל

הדונה זה סלקל, חסום בצדדים.
הטרמפולינה פתוחה יותר, וגם יש קשת שמתחברת, וזה יוצר יותר עניין.

האמת שבדונה היה לי ממש נוח להפוך למצב סלקל, אבל לשים ידית ארוכה (באלכסון) ואז לשבת, לקרוא ספר, ולנדנד תוך כדי.

הטרמפולינה יש מצב רטט, שהבת שלי לא אהבה, אבל כשהיא זזה הטרמפולינה אז היא קפצה כזה..

חשןב לדעת שעקרונית לא בריא לגב לשים שם הרבה זמן (אבל גם לא בריא אמא ממוטטת מעייפות ועצבנית)

שהייתה מאוד לא רגועה. התנוחה של הטרמפולינה הקלה עליה. כל השאר הסתדרו מצוין בעגלה או בעריסה או על הרצפה...
בעיקרון - בשביל ההתפתחות טרמפולינה לא טובה, כי היא לא מעודדת תזוזה וניסיון להתהפכות ולהרמת הראש... כך שלדעתי אם אין צורך ממשי (כלומר - תינוק לא רגוע/עם ריפלוקס) אין צורך בטרמפולינה.
(אגב, אני לא קניתי טרמפולינה. השתמשתי בטרמפולינה שקיבלנו מתנה ללידת הילד השני, ומאז היא שכבה במחסן בלי שימוש... כך שגם אם את חושבת שטרמפולינה תעזור לכם - אולי עדיף לשאול ממישהו ולא לקנות.)

אצלי בערך בגיל חודשיים התחיל להתעניין ומאד אהב.
אישית יותר אוהבת את אלא שמתנדנדות ולא רוטטות..

שיותר מעודד התפתחות.
בגיל הזה הם צריכים להיות כמה דק' על הבטן כדי לחזק את השרירים ולהחזיק ראש.
אפשר גם לתת להם רעשן קטן ורך להחזיק ביד ואז הם לומדים שזה עושה רעש כשהם מזיזים. אצלי בן ה7 שבועות קלט את זה על אחד המשחקים באוניברסיטה ולא הפסיק להזיז ולחייך..

היא יכולה להחזיק בגיל 6 שבועות?

עד איזה גיל טרמפולינה?

טרמפולינה זה עד גיל שכבר לא נוח להם...
לבת שלי (מאוד תזזיתית) בגיל 4 חודשים כבר היה נוח בה רק כשרצתה לישון אבל לא במיטה כי מעניין בבית ואז בחדר היא היתה בוכה
כנראה גרם לה להרגיש גם בעניינים וגם במיטה בו''ז

אהה אבל לי היה טרמפולינה נדנדה כזו, כמו ערסל אולי הרגילות זה שונה

משחק קטן. בהתחלה זה נופל להם. אבל לאט לאט הם קולטים איך מחזיקים. ככה הם לומדים.

הבנתי שזה עוזר להרגיע

אבל אם היא רגועה וזה לא חסר - לא חושבת שיש ענין לקנות סתם

 

תנוחה של שכיבה יותר טובה להתפתחות

אפשר על הגב עם קשת משחקים למעלה 

וכמובן בערות חשוב על הבטן, כמה שהיא מסכימה,

כשאני צריכה לעשות משהו כמו להגיש לגדולים ארוחת צהרים / להכין ארוחת ערב... כך נוח לה לראות אותי ואני יכולה להסביר ולהראות לה מה אני עושה

הזזת רגליים. שלי אהב מאודברגע שגילה את הקסם. יש הרבה טרמפולינות שצריכות שמישהו ינדנד ואז את צריכה להיות בזמינות כדי שישארו רגועים, בגילאים קצת יותר גדולים. גם שלנו משילב אני חושבת

תמיד לחגור
זו לא סיבה בהכרח לא לקנות אבל חייבים לתת על זה את הדעת...
אני קיבלתי בראשון, היה יעיל.. אח"כ בבאים כבר הרגשתי שגדול עלי מלשמור עליהם מסקרנות האחים😅

ממש ממליצה.
לוודא בעיקר בטיחות.שהיא מגיעה גם למשקל גדול ושהיא נראית יציבה...
מומלץ עם קשת למשחק. אצלי דיברו עם המשחקים האלה שעות בגילאי חודשיים ומעלה...

אצלי זה כבר עבר כמה ילדים, בכולם השתמשתי מלאאא

אבל בכלל לא בריא להתפתחות
(התנוחה לא בריאה, וגם מפסידים ככה זמן בטן שמעודד התפתחות)
החסרון הוא שכשזה זמין ונמצא, מאוד מפתה להניח שם את התינוק ויש זמן רגוע, אבל לטווח ארוך הוא מפסיד התפתחות.

הטרמפולינה שימושית גם כשרוצים להתחיל טעימות / מוצקים, והתינוק עדיין לא במצב ישיבה.

לק"י

שצריך להאכיל כשהתינוק יושב זקוף, וזה היה די נחרץ.
אין לי מושג מאיפה המידע האמת....
כי אני המלצתי על כסא אוכל שאפשר קצת להשעין אחורה לטובת הקטנים שעוד לא יושבים ממש.

טיני לאב משהו כזה. קניתי מיד 2 לא רואה צורך לקנות כזה יקר. מוצר מושלםם! יש בזה מוזיקה ומובייל והיתרון בזה שמתאים מגיל 0 בגלל שיש לו מצב שכיבה וחצי שכיבה שזה מתאים לגיל. שלי בן חודשיים וחצי ומאוד נהנה
רק שלי כבר המוזיקה חופרתתתת חחח

אבל מבחינתי היה שווה
הייתי שמה אותה לידי במטבח כשהיא בטרמפולינה ושוטפת כלים ומכינה אוכל, זה קנה לי כל פעם איזה 5-10 דקות וזה מבחינתי היה זהב.
בגיל 5 חודשים כבר היה מסוכן מדי לשים אותה שם ולזוז ממנה, אבל עדיין השתמשתי בזה לטעימות

אבל זה אחלה דבר!

אפשר להשרות במים עם אקונומיקה. צבעוני זה יותר בעייתי

אצלי היה על הטרמפולינה,

מרחתי משחה מסודה לשתיה ואוקסיג'ן ורק אחרי 3 פעמים זה דהה- אבל לא נמחק לגמרי...

 

באסה!

זה על התחפושת של הבן שלי ועל תיק...

למרוח על העובש ולכבס כרגיל.

אני משתמשת בג'ל לכביסה

כמה זה כיף להתפלסף על זה בלי לעשות כלום חחחחח...
מקוה שאגיע לזה מתישהו

לפעמים הוא דוהה אחרי כביסות

אבל אין דרך להוריד לגמרי....

חומר ניקוי..
זה בעיקרון לא מיועד לבדים.
אבל אצלי זה ניקה בלי להזיק.
מישהי אחרת שהצלחתי לה אמרה לי שזה הרס לה בגד..
חוץ מזה לא מצאתי שום שיטה אחרת אז אם המחיר הוא או לזרוק את הפריט או לנסות להציל ולהסתכן בזריקה שלו בסוף ברור אופציה ב' עדיפה.

אבל הוא עם אקונומיקה אז אני מעדיפה לנסות דרכים אחרות

הורדתי עובש ככה מלא מעט בגדים.
יכול להיות שזה גם תלוי בבד. וכמה זמן העובש קיים.
(נראה לי שעל משהו שהיה כמה שנים עם עובש באמת היה קשה להוריד. ואולי לא ירד עד הסוף.)

ואז כביסה ארוכה וריחנית

אני מפחדת להכניס למכונה..

ברגע שהפטריה מתה, היא לא יכולה להדביק בגדים אחרים.
אפשר לשפוך עליה חומץ וזה יהרוג אותה.
רק תזהרי על חלקי מתכת שזה עלול להרוס אותם.

אבל באמת עושה את זה על בגדים לבנים או כמוצא אחרון

(תשתי הרבה ותאכלי דברים שעוזרים נגד עצירות - עגבניות, פירות וירקות בכללי)

אצלי היה בשבוע 10 דימום בלי סיבה ידועה, וב"ה הכל היה בסדר.

כל היום אני מתלוננת על ההרגשה הרעה! עכשיו אני מתבאסת שהתלוננתי!

שרק תשאר ההרגשה ומה שגורם לה...🙏🙏😲

ותלכי להבדק מחר, בשורות טובות!

ראיתי על התחתון ובניגוב. היה גוש קטן🥺

תבדקי יקרה❤️

מחכה שיפתח מרכז בריאות האישה... 

ערה מ5 בלחץ מטורף!

בהריון נקודם היה לי דימום מטורף בשבוע עשר. בדיוק השבוע נתקלתי במסמכים שקיבלתי במיון...
הדימום היה ממש ממש חזק, הרבה יותר ממחזור רגיל
וברוך השם הכל היה בסדר גמור
תיבדקי ומתפללת איתך שהכל יהיה טוב❤️
מה שכן הרופאים לא אמרו לי לנוח משום מה, אבל מנסיון של נשים שעברו את זה הבנתי שזה חשוב.

אני שוכבת. מנסה לנוח...

מקווה שתעדכני בבשורות טובות.
לשתות ולנוח המוןון

האחות אמרה שאולי הצטלמה שנספגה

ניסיתי לשאול ולא זכור לי שקיבלתי מענה ברור

הרופא נתן כדור לתמיכה אבלאמר שהכל נראה תקין...

ב''ה אלף פעמים!!! הייתי כ"כ בלחץ!

בעז"ה שימשיך בשלום ובבריאות!

שימשיך ככה בידיים מלאות בעז"ה

שימשיך תקין ומשעמם!

קמים בכיף אזור 7, אצלך 7 כי צריך לארגן ילדים נוספים כמובן

זמן משחק עד שכולם יתארגנו, מפזרים למסגרת 

ארוחת בוקר טובה לשניכם

אפשר יציאה החוצה לאיזה שעה להתאוורר

חוזרים - זמן להיות בבית, לנוח,  משחקים של הקטן + דיבורים איתו + שירים ברקע בימים רגילים

מכינה צהריים אם צריך 

וזורמים.. ככה אני הייתי עושה האמת בגיל הזה

כשרעב נותנת לאכול (תלוי מתי אכל בלילה)
משתדלת לשיר ולשחק איתו על השטיח ויש גם זמן שהוא משחק ואני מנסה לסדר/ לנקות/ לבשל. או כשהוא ישן...
מאד עוזר לשים מוסיקה.
נחמד גם לצאת לגינה/ מכולת אם צריך.

בהצלחה!

כי תמיד יש מרחב תמרון לשינויים
למשל
קימה ותפילה
אוכל
יציאה לחצר/ לסיבוב קצר/ לסופר
משחק חופשי בבית
וכו..

עשיתי בשביל תינוקת עם גזים. לעשות בשם התינוקת הרגיש ממש מוזר, ולצערי זה לא נשא פרי (ענייני גזים).

קשה לי לומר אם זה עובד טוב יותר אצל מבוגרים, אבל יכולה לומר שזה מבוסס על מדע ויש רציונל מאחורי זה...

מזה בכלל?
לא כ''כ מבינה.
איך הולכת שיטת הטיפול?

יכול להיות גם קשור להתקן
אומרים שתוסף ברזל יכול לעזור
אם זה ממשיך תקופה לפני לרופא נשים

 לי נראה לא נוח לפתוח דלת של ארון כדי להכניס אליה כלים מלוכלכים. נשמע כמו מתכון להמון לכלוך בארון האמת. במיוחד שזה מתחת לכיור ממש

אבל הקטנים הרבה פחות יעילים ממדיח רגיל.
נכנס בהם די מעט כלים והם מנקים פחות טוב (חשוב למשל לשטוף שאריות מזון לפני ההכנסה)

מכירה כאלה שיש להם ככה כי אין מקום אחר במטבח

זה בית שלכם?
אם כן בעיני שווה לחסוך כמה חודשים ולעשות מדיח נורמלי

רצינו כי זה תופס פחות מקום ויש לנו מטבח קטן... וחבל לי לוותר על ארון בשביל זה...

ואיך הילדה מרגישה?

עברתי כמה פרוצדורות רפואיות בחיי, כולל ניתוח גדול מאוד..
אם כי לא קיסרי
מבינה את הפחד. במיוחד שאין ברירה אחרת..

ומקצועי
חבל להאר עם זה
ועם עבודה אפשר לשחרר חלקגדול מהקושי

זה שתזהי שמה שיושב שם זה הקול של החרדה

ולא קשור באמת למציאות עצמה
ימקד אותך
כי כרגע לא מנשנה כמה יגידו לך שזה לא נורא
בלב זה מרגיש לך נורא

קיסרי וגם עם הילדים שלי כמה ניתוחים פשוטים ולא פשוטים.
ניתוח זה מפחיד וכואב.
מקיסרי לוקח זמן להתאושש, החשש שלך מאד מוצדק.
אפשר לנסות לא לחשוב ע״כ, אפשר לחשוב ולא לפחד לחוש את הפחד.
כשזה יהיה קרוב זה יהיה מפחיד וזה הגיוני בהחלט, אין דרך להעלים את הפחד.

היו לי שני חירום לפני האלקטיבי. ולהגיע במודע לשם זה באמת קשה נפשית בצורה מאוד שונה. כאילו מרצונל החופשי. אמרתי לבעלי יאללה אני בורחת מפה ביי. אבל בסוף יש לך שם משהו שצריך לצאת. אין מה לעשות. מתגברים...
אותי גם מעודד, יאללה אם אני אמורה משמיים לעבור ניתוח אז סבבה את זה. ולא חלילה מתוך חולי שלא נדע.
וגם. בסוף. העניין פה הוא התינוק והקיסרי עם השלכותיו זה עובר בסוף. אז ברור שזה עוד שיקול אבל אצלי בהתחבטויות הנפש על ילד נוסף ולמרות שהיה לי קשה להתאושש (ב''ה אחרי שבוע מאוד השתפר אבל היו שם נשים שתוך רגע מהניתוח היו על הרגליים ואני ממששש לא, איה) זה לא השיקול המשמעותי (כמובן אם יש בעיה רפואית לעבור עוד ניתוח ודברים כאלה זה דבר אחר) מדחיקה לגמרי את המחשבות שאת מתארת. כשזה יגיע נתמודד. אבל אם זה ממלא את כולך אולי שווה ללכת לטיפול ממוקד לזה.

הגעתי לניתוח בוכה ורועדת

והרגשתי יום לפני ממש רע

אז קודם כל - הפחד שלך הכי הגיוני ולגיטימי

 

 

יכולה לשתף במחשבה אחת שקצת הקלה עליי-

שאם הדרך של התינוקת שלי להגיע לעולם היא בניתוח קיסרי - לפחות שיהיה ניתוח מתוכנן.

שאין לחץ של לידה שמסתבכת ח"ו

ושל לחץ לנתח מהר

שאני יכולה להיות עם מלווה

ולדעת מראש מה קורה

שעושים הכל בנחת ורוגע ובעלי בניתוח ויש מוזיקה וכולם רגועים ונחמדים

 

וגם - כנשכנסתי לניתוח עצמו ידעתי שבעז"ה לא אמורים להיות סיבוכים

שבניתוח לכאורה לא אמורים להיות סיבוכים שיפגעו בתינוקת

(לא יודעת אם זה נכון מדעית, ככה הרגעתי את עצמי)

 

וגם-

פירקתי לעצמי את הפחד

ניסיתי להבין מה מפחיד אותי - עצם ההבנה הרגיעה אותי, ואח"כ גם מצאנו פתרונות.

חוץ מההרדמה והכל - הפחיד אותי שיקחו את התינוקת מיד אחרי הלידה ושאחרים יראו אותה/יקבלו תמונה לפני שאכיר אותה בעצמי, אפילו לא רציתי לקבל איחולי מזל טוב לפני שאני רואה אותה נורמלי.

ופחדתי עליה, שהיא תצא לעולם ולא יהיה מי שיחבק אותה ויגיד לה כמה היא אהובה ורצויה.

אז הכנתי עם בעלי תוכנית מפורטת - הוא לא מודיע לאף אחד חוץ מלהורים עד שיש אישור ממני, לא שולח תמונה לאף אחד עד שלא ראיתי אותה נורמלי, אמא שלי אמרה שאם אצטרך אותה אחרי הניתוח היא תבוא רק אליי ולא תראה את התינוקת בלי שאסכים, סיכמנו שהוא ילך איתה לתינוקיה ויעשה איתה עור לעור ויהיה איתה כמה שיותר.

בסוף ילדתי בקיסרי באפס הפרדה וזה הפיג לי את רוב הפחדים בענין קשר הראשוני ויש לי חוויה מהממת ב"ה מהענין הזה.

 

לניתוח עצמו-

השתדלתי לא לחשוב עליו יותר מדי לפני...

וגם - שיתפתי את הצוות שאני מאד מפוחדת ומבוהלת, יש משהו בשיתוף שגורם לצוות להיות עוד יותר מחבק ומכיל, הם באמת התיחסו אליי מהמם והרגיעו אותי.

הכנתי רשימת השמעהבספוטיפיי ווהם העבירו בה שירים לפי הבקשות שלי

וצחקו עליי שבזכותי הם שומעים מוזיקה חסידית וזה דווקא יפה

 

 

היה מפחיד מאד

תכלס בסוף היתה לי חוויה טובה עם צוות מהמם ומרגיע ואפס הפרדה מדהים עם התינוקת,

אני לא אלך לניתוח נוסף בלי סיבה, אבל היום יותר מפחיד אותי לידה רגילה מאשר קיסרי (מבחינת החוויה עצמה, לא מבחינת השלכות.), קיסרי מתוכנן זו חוויה יותר וודאית בשבילי

אני ממש הייתי בלחץ בניתוח האחרון..
גם לפניו וגם בזמן הניתוח עצמו!
הרופא אמר לי שהתינוקת בחוץ והכל בסדר אבל הייתי בלחץ כי ידעתי שהבטן שלי פתוחה! זה באמת הלחיץ אותי

מה שעודד אותי בסוף שסך הכל החוויה של הניתוח באמת במצטבר לקחה מעט זמן יחסית ללידה..

אולי כדאי לברר מה בדיוק מפחיד אותך ובאמת לטפל בזה

וזה לא משתפר מניתוח לניתוח
למרות שכבר יודעים את כל התהליך וכו׳..

מה שעוזר לי לפני הקיסרי
זה להסיט את המחשבה על התהליך
ולהתמקד בתוצאה החיובית - תינוק !!

חשוב טוב - יהיה טוב..

ועוד דבר שאני מצליחה לעודד את עצמי -
במחשבה שיש הרבה מאד נשים שהין מסכימות להתחלף איתי בניתוח… העיקר שיהיה להם ילד ולא משנה דרך היציאה.
אז איך אני מעיזה להתלונן ולפחד ?!
נכון שזה טבעי ומובן הפחד אבל איכשהוא זה מכניס אותי לפרופורציה המחשבות האלו..

בהצלחה ובבריאות !!

כי לא הרגשתי פחד לפני הניתוחים שלי. אבל מנסה לכתוב את נקודת המבט שלי.
ניתוח קיסרי הוא ניתוח מאוד מאוד סטנדרטי. רופאים עושים אותו כל הזמן והמוני נשים ברחבי העולם עוברות אותו. ונדיר מאוד מאוד שמשהו משתבש. אם לא הנחו אותך בניתוח הקודם להימנע מלהיכנס שוב להריון, זה כנראה (בוודאות מאוד מאוד גדולה) לא מסוכן לך לעבור עוד ניתוח. ברור שעדיף ללדת רגיל ולא בניתוח ושיש לזה השלכות. אבל אם אי אפשר, אז אי אפשר. ההשלכות המצופות הן לא מסוכנות ולא יהוו פגיעה מאוד-חמורה באיכות החיים.

אחרי הניתוח כואב וקשה, זה נכון. אבל עברת את זה כבר פעם. הכל עובר. ייקח קצת זמן, תתאוששי. עוד קצת... ותרגישי כמו חדשה, וזה יהיה שווה את זה

כל זה היא נקודת מבט רציונלית. לא בטוח שזה מה שיעזור מול פחד. אם הפחד מאוד מקשה עלייך מאוד אני חושבת כמו שכתבו מעליי שטיפול ממוקד עשוי להועיל.

כשלי הודיעו שאני צריכה קיסרי בכיתי ברצף בלי הפסקה בערך שלוש שעות.....
זה היה קשוח.
מה שעזר לי...
זה לשמוע ממיילדות ונשים חכמות ש"לכל ילד יש את הדרך שלו לבוא לעולם..."
וגם המחשבה על כך שיש משהו בקיסרי שהוא יכול להיות יותר בטוח עבור התינוק. אין צירים לוחצים ומלחיצים. אין מצב להאטות בדופק, אין מצב ללחץ שפתאום כל הרופאים נכנסים לחדר בגלל האטות, אין את החשש שיריצו אותי פתאום לחדר ניתוח כי משהו קרה, יש הרבה פחות חוזר וודאות סביב "מתי זה יקרה, איך, כמה למה...."
אפשר יותר להתארגן על סידור לילדים, לבחור מנתח (אגב עבורי זה היה סופר קריטי לרוגע הנפשי שלי.... ידעתי שבחרתי מישהו ממש טוב, עם מליון המלצות, שבאמת יכול להיות שליח טוב, ותחושה שאת ההשתדלות שלי עשיתי), לבחור יום, לבוא בבוקר אחרי שישנת ויש לך כוחות...
קיצור יש המון יתרונות לקיסרי, בעיקר לתינוק בעיני.
לזכור שרוב רוב רוב רוב הניתוחים הקיסריים (וגם סתם ככה ניתוחים) עוברים בטוב, ללא פגע.
ובכלל, שמה שצריך להיות היה קורה בכל מצב (לא לכולם המשפט הזה עוזר... קחי רק אם טוב לך).
חוץ מזה אולי אפשר גם טיפול ריגשתי כלשהו, אולי משהו עם דמיון נובע...
קצת לנסות לפרק את הפחד, אני מאוד מאוד מאוד בעד. וגם אם לא לפרק- רק להסתכל עליו מקרוב ולא לפחד להסתכל עליו, לי זה מאוד משמעותי...
אה וכמובן, לתת כסף לצדקה סכום משמעותי לשמירה והצלחה, ללכת לקבר רחל להתפלל ללידה קלה, להפריש חלה, להקפיד על הדלקת נרות שבת בזמן, לעזור למישהו... להשתדל להרבות זכויות..

חיבוק ענק
בהצלחה רבה

אז לא יודעת אם אוכל לעזור🤗חוץ מדברים טכניים..
אולי תנסי להגדיר לעצמך ממה בדיוק את פוחדת ולעבןד על הנושא הזה, אם בפרקטי ואם במחשבה?

אבל גם ניתוח אלקטיבי של כיס המרה.
הידיעה שאח"כ יהיה אחרת לגמרי, ושזה שווה את הסבל של ההתאוששות נתנה לי כח.

מנסה להגדיר מה בדיוק מפחיד אותי:
אני מפחדת כמובן מהכאבים, אבל זה משהו שאני כבר מכירה ויודעת להתמודד איתו.
מפחדת שלא אהיה קרובה לתינוק כל הזמן (אחד הדברים הכי קשים לי מהקיסריים שעברתי), אבל מתכננת לסדר את העניין מראש שיהיה קיסרי באפס הפרדה (היתרון שבקיסרי אלקטיבי).
אבל בעיקר פשוט מפחדת מעצם העובדה שבמודע אכניס את עצמי תחת סכין המנתחים! שבמודע אתן למיליון (בערך) אנשים זרים לגעת בי, ועוד במקומות רגישים! שבמודע אאפשר שיחתכו אותי!
אוף, זה פשוט משהו בלתי נתפס בשבילי
העידוד היחיד שיש לי הוא התינוק שאזכה בו בסוף...
וכן, גם הרעיון הזה שאם כבר עליי לעבור ניתוח - אז עדיף שזה יהיה ניתוח קיסרי, שהוא ניתוח חיובי בסופו של דבר...
לא יודעת אם בא לי עכשיו ללכת לטיפול על זה (אולי רק כשאהיה בהיריון), אבל בכל זאת - איזה טיפול מתאים בשביל זה?
אחרי הקיסרי הראשון וחרדת בתי החולים שהתפתחה לי בעקבותיו הלכתי לטיפול CBT שלא עזר בכלל ורק עשה לי רע יותר... (לא יודעת, אולי המטפלת לא הייתה טובה מספיק...)

למרות שזה אלקטיבי בחלק מבתי החולים (בעיקר בירושלים) לא מאפשרים אפס הפרדה אלא רק ביות..

לי היה מאוד מאוד חסר שהתינוקת לא היתה איתי בהתאוששות והייתי לבד

אבל כיוון שאני מתכננת לקחת רופאה פרטית, אני מתכוונת לברר איתה מראש את העניין ולהתעקש על אפס הפרדה. אם היא תאמר לי שאי אפשר - אלך לבית חולים אחר, גם אם זה יהיה מחוץ לירושלים... (אמנם זה יקשה על הביקורים וגם האווירה לא בטוח שתהיה מתאימה לי, אבל זה הכי חשוב לי כרגע)
ואני מקווה שעד שאגיע לזה - יהיו שינויים גם בבתי החולים בירושלים...

קיסרי צרפתי?

יש בנצרת ובאסף הרופא.
הבנתי שזאת חווית ניתוח שונה לגמרי.
התאוששות מהירה יותר.
יחס אישי ומכבד.
לא חותכים את שרירי הבטן, מפרידים הידבקויות..

בצרפתי שנויה במחלוקת ממש

הבתי חולים המתקדמים בארץ ובעולם לא משתמשים בה

 

קראתי כתבות על היתרונות של הצרפתי

רוב מה שמתואר שם - מתיחס למסביב, לא לשיטת ניתוח עצמה

ואם עושים באפס הפרדה, לפחות מה שהיה לי - היה לי את כל מה שמספרים על הצרפתי,

רק בשיטת ניתוח שנחשבת בטוחה יותר

 

 

ומה שאומרים על חיתוך שרירי הבטן לא נכון,

הרופא שניתח אותי אמר לי שלא חותכים את שרירי הבטן אלא מזיזים אותם לצדדים

ובכל זאת ממליצה להכנס לקבוצת פייסבוק של קיסרי צרפתי ולקרוא, לשאול שאלות, ולהתרשם מהשיטה.

גם אם מחליטים בסוף שלא, לפחות תדעי שניסית הכל..

עברתי 4 קיסריים, ובייחוד בהריונות היו לי סיוטים שאני שוב בבית החולים.
והפחד מחמיר כי יש יותר ידע אז חוששים יותר.
לי עוזר שאני יודעת בוודאות שהלידה יכולה להיות רק לפני התאריך, ולא אחר כך. והעובדה שבאיכילוב הבעל יכול להישאר לישון גם מאוד מאוד עזרה לדאגות של איך להסתדר אחר כך.
במהלך הניתוח הדבר היחיד שעזר לי זה להתפלל לה', עלי ועל אחרים, וזה הכניס בי רוגע מסויים וקצת ריחוק מהסיטואציה, ולא להיות במצב של חוסר אונים מוחלט. ואחרי שהתינוק יוצא ואני רואה שהכל בסדר איתו, אז אני בכלל רגועה במהלך התפירה שלי.
בהצלחה!

אי אפשר יום אחד לאכול 10-18 ויום אחר 8-16

משהו חד פעמי ויש אירוע או משהו אז זה בסדר כמו כל דיאטה

אבל זה לא משנה כמה שעות אכלת אלא להקפיד על ה 16 של הצום....

16 שעות צום

אם תאכלי פחות מ8 שעות.. או יותר לפי הצורך..

עשיתי את זה תקופה ארוכה.

מה שחשוב זה לתת לגוף לפחות 16 שעות מנוחה מוחלטת מאוכל...

אמנם אנחנו מכניסים שבת מוקדם, אבל גם אם נאכל ממש מהר, נגמור מינימום ב8 ובבוקר אוכלים ב10:30-11. אי אפשר באמת להגיע ל16 שעות...

סביבות 12 להתחיל
אם רוצים אפשר לעשות קידוש למי שלא בדיאטה, ואז לימוד משפחתי/חברותות הורים וילדים או משהו כזה ואז סעודה.

שבת יכולה לצאת גם ב20:30...

אם מתחילים סעודה שניה לקראת 12 ואוכלים סעודה רביעית מיד אחרי הבדלה זאת לא חריגה גדולה מדי...

אם כל השבוע את מקפידה על 8 16 ובשבת יוצא קצת פחות - זה לא הורס נורא..
תקפידי ביום שישי להתחיל לאכול מאוחר כך שהסעודה של הלילה תיכנס לתוך ה8
ובשבת תדחו ככל האפשר את תחילת הסעודה של הבוקר, כך שגם אם אין 16 יהיה 14 או 15.. וככה גם סעודה שניה+שלישית+רביעית ייכנסו בלא הרבה יותר מאשר 8...

אומרת מנסיון...

אבל אמא שלי הייתה אוכלת בערב שם, ויום אחד לא נורא, לא קרה כלום. שאר הימים הייתה שומרת על הצום

שהייה חייב בדיקת cmv, לדעת אם ליילד ולאשפז אותי ובטעות לא לקחו לי החלטתי כן ללכת לרופא בביה"ח והרופא אמר שברגע שיגיע התוצאות אשלח לו במייל, עשיתי למחרת והמשכנו להתכתב במייל ולשוחח טלפונית.
אני כן הייתי הולכת, אבל לשיקולך. מתי התור הבא שלך? אם זה עניין של זמינות מהירה אז תדחי

לא ייאמן!!

בכל אופן, זו הייתה ביקורת רגילה ושגרתית וטוב שהלכתי

אם צריך אולי גם יעשו לך את הבדיקה בבית החולים

לא בטוח שבסוג אחר תצליחי לחבר יותר...

כשאת עוברת למיטב ידיעתי עושים הפסקה כמו בין חפיסות.
ומרשם ראשין בדרך כלל מרופא נשים ומרשמי המשך מרופא משפחה

היה לי דימום מהסרזט כי שכחתי גלולה והרופאת נשים אמרה ישר לעבור לגלולות משולבות
לדעתי מרשם ראשון רק רופא נשים יכול לתת ולא משפחה

בכל מקרה כדאי לשאול רופאת נשים