פורום הריון ולידה (עמוד 1104)

אבל זה קשור לשאלה מה את רוצה לעשות בחיים, והאם העבודה מבחינתך היא חלק מזה או שהיא רק אמצעי עזר.

מבחינתי העבודה היא גם כלי לפרנסה כמובן, אבל היא דרך לעסוק במה שמעניין אותי, דרך שלי לתרום למדינת ישראל ולכן אנע רוצה לעבוד במקום שבו אשתמש בכישורים שלי, ולעשות את זה בצורה טובה - בשביל זה אני צריכה משהו מעניין ומספק.

אבל בגדול לא, אולי באופן זמני אם זה נכון לי נקודתית

בשלבים שבהם הבית דורש המון הייתי מתפשרת על עבודה כזו, נטו להביא משכורת הביתה (מדובר על שעמום, לא שממש רע לך שם וזה סוחט אנרגיה)

אבל בשאיפה כמובן שאני רוצה עבודה שתספק אותי

נקודה שחשוב להבין- אם את מתפשרת עכשיו האם זה הורס לך את אפיקי ההתקדמות לעומת עבודות אחרות(אם בכלל יש כרגע משהו אפשרי) או רק מעכב אותך במקום

בעבודה עצמה אז לא
אבל אם יש עניין מועט ומתקתקת עבודה אין לי בעיה

העבודה ראשית אני לא הייתי הולכת.
אבל זה תלוי אופי...
יש אנשים שמבחינתם הם החתימו כרטיס וזה סבבה והכל, ויש אנשים שאכלו את עצמם מבפנים על זה שהם לא נהנים...

לזה, ממש לא! עבודה משעממת מאד מורידה. להיות תקופה ארוכה, במקום שלא מעניין ולא מספק יוצר הרבה תסכול. עבודה היא מעבר לרק כסף.... ולטווח הרחוק זה גם לא שווה כלכלית בעיני

מהאינטראקציה עם הצוות וכייף לי להיות איתם, אז כן

אני כרגע מחפשת עבודה וזו בינתיים האופציה הכי ריאלית, אני יכולה להמשיך לחפש אבל שיקח לי המון זמן למצוא או שיכול להיות שאמצא משהו יותר מעניין אבל עם תנאים יותר קשוחים.. אי אפשר למצוא משהו מושלם ולכן אני מתלבטת..
מה אתן מגדירות תקופה קצרה? כמה חודשים? שנה? שנתיים? יותר?

פלוס מינוס. והם מעולים ממש

ומותר לשאול אם עשית את הביופסיה? ומה עם הקטן? את בליבי.

שב"ה אתמול עשיתי את הביופסיה, והרופאה שעשתה אותה אמרה שזה נראה לה כמעט 100 אחוז שפיר, ואמרה שהרדיולוגית שפיענחה את הUS הקודם סתם כתבה את התוצאה כאילו זה ממאיר, וזה שטויות. ב"ה!

והקטני מידי פעם אוכל טיפה, בעיקר יונק, אבל ב"ה ההנקה ממש עושה לו טוב! הוא חזר בזכותה לעשות שתן וקצת לאכול

חשבתי עליך המון
איזה בשורה טובה
❤️❤️❤️❤️❤️

אפשר לשמוע מה היה מדהים? אולי ללמוד ולאמץ גם🙂

מוזמנים

אז פחות רלוונטי איזה כיף שהיה טוב. ב"ה!

ואני מצטרפת אליך, גם לי ברוך ה היה פורים ממש מדהים ושמח.

גם לי ב"ה היה פורים ממש טוב.
וזה באמת סוג של נס, אחרי שבתענית אסתר קמתי עם דלקת גרון והרגשתי גרוע ביותר...

היה לי סטרפטקוק לפני שבועיים ולא הקפדתי על אנטיביוטיקה עשרה ימים, והוא חזר

הנס שלי היה שביום שני בבוקר ישר הלכתי לעשות משטח גרון, והרופאה אמרה שכדאי להתחיל כבר עם אנטיביוטיקה ומקסימום להפסיק אם יצא שלילי, כי זה נראה שזה כן חיובי.. אז עד פורים האנטיביוטיקה כבר התחילה להשפיע והרגשתי הרבה יותר טוב.

ורפטאה שלמה, בבקשה תקפידי על האנטיביוטיקה 💕

גם אצלי היה חג די נחמד, אחרי שחשבתי שהוא יהיה מדכא כי אשאר לבד בבית אני והשמירה שלי, בזמן שכולם יהנו בחוץ.
בסוף ניצלתי את הערב כשכולם יצאו למגילה לבשל לעצמי אוכל לסעודה, וזה היה נחמד. וביום דווקא לא הייתי לבד כל כך הרבה, ואפילו חברה הגיעה לבקר ולהביא משלוח מנות. ורק לראות את הילדים מחופשים ולהדליק מוזיקה כבר מכניס לאווירה

כדאי להתייעץ עם רב לגבי אפשרות של הפחתת בדיקות בהמשך הימים...

כי אם זה על משהו שמקבל טומאה, לא תמיד דיני כתמים חלים

אז גם יותר מגריס מותר..

על דבר שמקבל טומאה רק כתם שגדול מגריס מטמא.. כמובן בתנאי שבלי הרגשה...

חלים על עד או בדיקה פנימית אחרת

בצבע אוסר
על מצע שמקבל טומאה
בגודל אוסר
וכו

אם אחד לא קיים- נגיד בטוח קטן מגריס- זה מותר

בליווי הרגשה- הכל אוסר

ולא בבדיקה פנימית - אין סיבה לשאול רב. זה בוודאות מותר

מליון פעם שלחתי לרב🙈

ואם את לא בטוחה מה הרגשת כדאי להתייעץ עם רב
כי יש רבנים שפוסקים שגם כאבי בטן יכולים להעיד על הרגשה

ערכתי כי בטעות מאנונימי

עורכת

וכל הכבוד שאת רוצה לטפל בזה!

לא התנסיתי בדיוק הסיבה הזאת,
אבל חלק מהטיפול בגמגום עם הבת שלי, היו כמה שיעורי CBT
על ביטחון עצמי, הסתכלות כוללת, יחס מהחברה (מה עושים אם צוחקים על הגמגום שלי)
היה ממש מוצלח, גם כאמא מהצד זה תרם לי המון.

בנוסף, לא ממש קשור אבל כן קצת קשור, קבוצת ריצה ממש עזרה לי עם עומס ולחץ נפשי.
(ספורט בכלל עושה טוב לנפש, אבל השתתפות בקבוצת ריצה היה לי כמו קבוצת תמיכה בלי לשתף שום דבר אישי)

עוד משהו שיכול לעזור אולי זה מיידפולנס. זה תרגול שגורם רגע להיות בכאן ועכשיו. לא לרוץ הלאה כל הזמן. זה גם עוזר להתאפס.

וטיפול פסיכולוגי גם נשמע יעיל אבל לא מכירה מניסיון.

בהצלחה יקרה וכל הכבוד על האומץ לכתוב ולהעלות את הנושא!
זה לא פשוט לדבר על זה, אבל זה המפתח לפתרון.

בע"ה שתמצאי את התהליך והשליח/ה הנכון עבורך ❤️

הייתרון בסיביטי שהוא טיפול קצר מועד יחסית.

 

ועדיין זה קיים איפשהו ברקע.

 

ממליצה מאוד על פסיכותרפיה. וגם לדעת שזה תהליך הדרגתי עם הרבה שלבים. זה הרבה לחבק את עצמך בדרך. 

לי עזר מאוד לשתף את בעלי בכל המחשבות שעולות, 

ולדעת שהוא "בצד שלי" ויודע שאני רגישה בכל מיני סיטואציות.

 

הקושי בחרדה החברתית הוא בעיקר המחשבות בלופים והלבד הזה.

השילוב של שניהם מאוד יעיל.
ואלופה שאת פונה לטיפול ❤️

עם תואר שני
cbt זו גישה מעולה רק צריך שהדמות המטפלת תהיה מקצועית ובעלץ ניסיון

מישהי.

אולי לנסות להסיע קצת בעגלה או לשים בסלקל

מוכר ממש!
לפעמים הבכי זה דווקא גזים או צורך לגרפס ואנחנו מפרשים אותו כרעב.
אני לפעמים מבקשת מבעלי להחזיק אותו חצי שעה כדי שאוכל טיפה לישון.
לפעמים מניקה בישיבה ונרדמת תוך כדי עם תמיכה של הכרית הנקה בצורה כזאת שהתינוק לא יכול ליפול.
אחרי כמה ימים זה אמור להתאזן. אני נמצאת באותה סיטואציה בדיוק.
ופורים, וברית מחר שצריך לארגן לא ממש מאפשרים לנוח כמו שצריך..

כמובן לפי כללי הבטיחות

אפשר על בעלך.
ומגע עמוק, עיסוי, ידיים (לא שלך)
והנקה (בטיחותית בשכיבה)
יתכן שהוא רוצה לינוק כי מחפש קרבת גוף. בכל זאת, השניה יצא החוצה, מלהיות 9 חודשים עטוף ומכורבל, יצא לאוויר, הכי טבעי שירצה להיות צמוד אליך, וגם שיחפש מגע. תנסי לגייס את בעלך או מישהו אחר לטובת העניין, להחזיק אותו בכירבול, עם מגע עמוק או עדין, ליטופים, דיבורים. מנשא בד בעיני מדהים בשלב הזה עם קפיצות עדינות על כדור פיזיו.
כל זה בזמן שאת בחדר סגור לשעתיים כדי שתשני קצת ולא תשמעי גם אם הוא בוכה...

פתחתי שירשור כזה בדיוק לפני 4 חודשים. אחרי יום- יומיים התאזן. סוג של קפיצת גדילה ורצון להרגיש אותך.

ואחרי זה התחיל הערבים הלבנים... 🤪

אם זה מתמשך כדאי לעקוב אחרי המשקל ולהתיעץ עם יועצת הנקה
לפעמים זה באמת תחליף למוצץ ואפשר לנסות להמעיט בהנקות
ולפעמים זה איתות שאין מספיק חלב וצריך להתנהל אחרת

מזל טוב!

מציל אותי ממש.. בעקרון זה טוב שהוא עלייך הרבה כי זה מגביר את הייצור של החלב
ולנסות מנשא או עיטוף אולי ירגיע אותו

תראי יש הבדלים קלים בין המוהלים, חשוב להקשיב להוראות של המוהל *שלכם*.
לנו זה היה ממש קליל (מרחנו כל החתלה בפנטן) ובברית השניה היתה תחבושת נמסה היה עוד יותר קליל (רק טיפטפנו עליה שמן שקדים)....

חיבוק גדול כי החשש מובן! ותשאלו את המוהל אם הוא מקבל הודעות ווצאפ לשאלות לגבי מראות (חחח)

הוא אמר שזמין לשאלות..
תודה!

על הבפנטן. קנינו בטעות את הפלוס והמוהל אמר שהוא לא ממש ממליץ רק אם אין את הרגיל...

בהצלחה ענקית ומלא מזל טוב!!!

הבפנטן להחלמה
כך גם היה אצלנו

אני שמתי לסרוגין, שמו שקדים- בפנטן. את לא מורחת עם האצבע אלא מטפטפת מלמעלה ואז סוגרת בעדינות את החיתול.
זה מחלים ממש מהר, הרבה יותר ממה שאת חושבת. לדעתי תוך יומיים שלושה אני כבר מפסיקה עם הכל.
תדאגי שיהיה נובימול בבית, כדאי גם חצי שעה לפני הברית לתת

איך זיהית?

הכל עבר חלק

גם אצלנו הוא מל..
זה באמת נשמע הנחיות מפוצצות, אבל ממש מתרגלים אליהן מהר..
ממליצה לך כל פעם כשאת מחלחפה לו, לחתוך חלק מצמגבון ועליו לשים את הוזלין, ואת שאר המגבון לקםל למלבן לשים על האיבר כדי שלא יעשנ עלייך פיפי בזמן ההחלפה חחחח

והמקלחות- פשוט לקלח רק פלג גוף תחתון בכיור .. הקל עלינו מאוש

הוא מקסים ומקצועי ועונה בצורה מהירה וטובה..
הוא מל גם את בעלי ואת כל המשפחה שלו 🤣

ואני גם ממש חששתי לפני, והיה לא נורא בכלל...

זה בעיקר ממש קשה נפשית לאמא...

שיעבור בקלות

להוריד את התחבושת
אחרי שמורידים זה כבר טיפול רגיל רק מורחים משחה
יכול להיות נפיחות וכאב ואפשר לתת אקמול .
איזה הוראות המוהל כתב לכם?

אבל כן יענה לשאלות אם נצטרך.
כתב לשים על החתלה מלא דברים, ומלא אמבטיות..
תודה!

ורוצה לכתוב את שם המוהל, אולי בנות כאן מכערות ויגידו מנסיונן על שיטת הטיפול שלו.

אצלנו המוהל נתן רשימה של כמה תכשירים ומשחות. בפועל השתמשנו רק בשמן. שפכנו הרבה בכל החתלה, והחלים מהר מאוד ובטוב.

ויש מוהלים שמגיעים גם לקלח בפעם הראשונה והתחבושת יורדת בעדינות יותר תוך כדי

אז אני עוד יותר רגוע. ברוך ה'

זה לא מאוד מסובך...
בהצלחה יקרה ובשעה טובה!!

בקשר לברית- היה לי פעמיים ברית עם שני מוהלים שונים.
הראשון היה מוהל לא טוב מהרבה בחינות השני היה מצוין. בשני בקושי היה לי התעסקות וההחלמה הייתה מהירה וקלה.
גם היה לו טיפות שהוא רקח ולא השתמשנו בכלל בבפנטן. בטח שלא הייתי מורחת שם ווזלין. מה שכן תשאלי שאלות תרשמי מה שהוא אומר ואם את חוששת אפילו מעט תתקשרי תשאלי, תבקשי שיבוא להסתכל או תלכי לרופאה במקרה קיצון.
ועוד עצה מדם ליבי- אם את מבקשת עזרה מקרובי משפחה עדיף שלא יהיו היסטריים. כי הלחץ ממש ממש משפיע.

בכל אופן 3 בריתות מאחוריי
בבכור אמא שלי טיפלה, אבל בבאים כבר הייתי צריכה להסתדר לבד. חשבתי שזה נורא מלחיץ, ומסתבר שזה לא כזה נורא. אבל זה גם תלוי כמה את לחוצה מדם ופצעים בכללי. התייחסתי לזה כמו לכל פצע אחר נגיד באצבע של הבן שלי שצריך לשים משחה ופלסטר, וזהו.
האמבטיה הראשונה באמת כאבה לו יותר, אבל להחליף טיטול לא היה משהו מסובך. אצלנו היתה תחבושת וגם אותה לא היה מסובך להחליף, אם המוהל הנחה רק לשים משחה ושמן אז זה עוד יותר קליל

לק"י

נראה לי שאצל הקטן שפכנו הרבה שמן שקדים. וגם שמנו בפנטן.

בהצלחה!!

אולי אמא שלך מוכנה לבוא לעזור לך בזה?
(אחרי שתי הבריתות הראשונות שלנו היינו אצל הוריי ואמא שלי החליפה חיתולים לתינוקות. בברית השלישית בעלי כבר למד לעשות את זה. אבל שניהם לא רגישים בנושאים האלה...)

אצלינו המוהל מגיע יום למחרת
וחוץ מזה ההנחיה שלו היא לא לגעת בכלל באזור
רק להחליף טיטולים כרגיל, לשים איזה אבקה ואמבטיות.
הוא שם רטיה כזאת שנמסה עם הזמן לבד..
חוץ מזה הוא זמין לכל שאלה ואפשר לשלוח לו תמונות שהוא יגיד אם נראה שהכל טוב

לנו הוא הביא מסמך אבל גן דיבר בעל פה

והפעם זאת הפעם הראשונה שהחלפתי טיטולים אחרי הברית.

אצלנו אין הרבה חפירות כמו אצלכם.
המוהל מטפל אחרי הברית, בהחלפות שמנו בפנטן והמוהל הגיע למחרת להוריד תחבושת ולטפל.
ושוב בפנטן בהחלפות.

אולי זה כבר לא רלוונטי, אז תדלגי, אבל מבחינתי מוהל שמגיע לפני להסביר ומגיע אח''כ לטפל זה ממש מקל עלי, בעיקר רגשית.

והמוהל שלנו תמיד אומר שמה שהכי משפיע על ההרגשה של התינוק זאת ההרגשה של האמא.

בהצלחה, אם יש לך עוד שאלות בשמחה💕

מעריכה ממש כל אחת ואחת שהגיבה! הרגיע אותי ומקווה שיהיה טוב אחרי הברית🙏

והוא לא צייץ כשהוא מל אותו חחח
רק אחרי הבאתי לו בצהריים כשהרגיש לי לא נינוח, וגם אז חא בטוחה שבאמת היה צריך..

לק"י

הוא בכה בברית פחות ממה שהיה בוכה כשהיה רעב😆

מאשר אחרי.
ב"ה אצלנו עבר בטוב ורק היה צריך למרוח בפנטן...חוצמזה לא נגענו.
אם עדיין תהיי בלחץ אחרי- תוודאי מול המוהל שהוא זמין לשאלות וכדאי גם אמא/ שכנה/חברה למקרה והמוהל לא עונה...
אבל תכלס- לא חושבת שיהיה צורך.
שיעבור בקלות בשמחה ובלי הרבה כאבים לו ולכם..מרגש מאוד וממש מקווה שתעדכני אחכ שהכל עבר בטוב

אני לא ידעת איפה ילדת אבל יש בתי חולים שנותנים לילה חינם

וגם כשזה בתשלום זה עולה בחלק מהמקומות פחות מ 1000 שח ללילה.. כך שהם התעסקו עם הנושא הזה.. לי זה היה קשה מידי

 

יש גם החזרים מהקופת חולים לזה

מקווה שמצאתם שם

ומעייף..
שם מהמם. שמסתבר שגם אני וגם בעלי חשבנו עליו עוד בהריון (לא מדברים בנינו על שמות עד אחרי הלידה.. )

המוהל גם הגיע הבוקר להוריד את החבישה ולראות את המתוקי. ואמא שלי באמת עזרה לי בהחלפת חיתול הראשונה..

אצלנו זה היה הריון אחרי ivf אז כבר בשבוע 7 היינו, אבל הבנתי מהרשבה שהולכות בפעם הראשון ברגע שהן מגלות את ההריון.. כך שאף פעם לא יהיה מוקדם מידי.

 

אם את מתכננת לללכת לרופא שעושה גם אס, כדאי לחכות לשבוע 6-7 כשכבר אפשר לראות דופק..

פעמיים ואצל רופא מעקב לא
השאלה אם יש צורך כי הוא סה”כ מביא הפניות

קודם כל מעולה שהלכת
לגבי הרטםא אני לא יודעת לענות על זה

עושים אולטרסאונד ואמורים לאתר בעיות ולתת הנחיות. למשל להסביר מתי צריך לעשות בדיקות דם ולהפנות, מתי לקחת ויטמינים ומה לקחת. לענות על שאלות. הרופא אמור להפנות אותך לבדיקות מעבדה רוטיניות של תחילת הריון, את אמורה כבר לעשות. ופרנטל לוקחים מגילוי ההריון. לא צריך ברזל בנפרד בהתחלה אם לא ידוע על אנמיה.

יום אחרי הסטיק החיובי ואז עוד אחת אחרי כמה ימים כדי לוודא עליה תקינה.

לרופאה הלכתי בשבוע 6

מעקב הריון לא הלכתי... רק כדי לקבל חיסון שעלת...

כי הרופאה הביאה לי הפניות 

היא ספציפית רופאה קפדנית אז היה לי תור כל חודש וחצי.

ברזל לא לקחתי

פרנטל לקחתי לפני שגיליתי (היתה הפלה, אז מאז הגיליתי על ההריון ההוא, ואז הוא נפל אבל המשכתי לקחת כדי לעזור לגוף להשתקם)

כאילו מה זה חידש לך?
זה מה שאני מתלבטת

היא גם גנטיקאית ומומחית לעוברים אז מוסיף ידע מוסיף מכאוב כנראה...

אבל לי זה היה טוב. שוב, כי הייתי אחרי הפלה- רק רציתי ללכת ולראות שהכל בסדר והכל טוב והעוברית שמחה ומרוצה️

 

לא יודעת אם בעז”ה בהריון הבא כשיבוא יהיה לי זמן לזה כי התחלתי עבודה ועד עכשיו הייתי בבית וגם יש תינוקת ב”ה ולא כמו הריון ראשון שהלכנו שנינו יחד לכל הבדיקות ולא פספסנו כלום 

אבל אז זה היה לי מעולה 

לא כולן יודעות אילו בדיקות לעשות ומתי. זה התפקיד של הרופא להגיד מה לעשות ומתי. לפעמים מתגלים דברים שדורשים בדיקות מיוחדות.

שבסוף הייתה לא חמורה ונפתרה מעצמה, אבל באותה מידה יכלה להיות בעיה שמצריכה מעקב צמוד יותר.
הוא זיהה את זה בבדיקה שגרתית באולטרסאונד - באתי אליו פעם בחודש - חודש וחצי. לדעתי כן יש ערך בזה..

בנוסף, את צריכה להתחיל מתישהו מעקב אצל אחות הריון - אצלנו בקופה זה משבוע 12, פעם בחודש- חודש וחצי, כל פעם שנמצאים אצל הרופא.

גם להתחיל מעקב וגם בשביל אולטראסאונד, בדיקות דם עושה בערך שבוע 8, ולפי התוצאות לוקחת ויטמינים

קחי נשימה עמוקה,
תזכירי לעצמך שכולן עוברות את זה מי בטוב יותר מי בטוב פחות, בסוף הילדים גדלים ובכל בסדר,
שום דבר ממה שתעשי או לא תעשי איתו בגיל שנתיים לא ישפיע על ההמשך (חוץ מדברים ממש קיצוניים)

לא יודעת על סמך מה הגננות קובעות שהוא ילד חסר גבולות, אולי יותר קל להן ילדים רובוטים שעושים כל דבר שאומרים להם, אבל הוא לא צריך לרצות את הסביבה, הוא צריך להיות ילד חי תוסס ושמח!
בגיל שלו הוא בכלל לא אמור להתמודד ולהבין שממתק זה לצהריים, זאת דרישה מוגזמת ולא פלא שקשה לו עם הדרישות ולך קשה איתו
בגיל הזה הכל בתחבולות הרבה יותר פשוט וקל.
רוצה ממתק? אין בעיה תרוקני חצי תני לא מה שנשאר, או שתתני לו חטיף שלם, לרוב חצי מתרסק על הרצפה, הכל טוב.
ברור שעדיף שבכלל לא יראה את החטיף, אבל אם ראה אין הרבה מה לצפות ממנו להבין שלא אוכלים עכשיו.
איזה גבולות הוא כן צריך ומסוגל להבין?
למשל ארטיק במרפסת- את אומרת לו רוצה ארטיק? גש למרפסת תקבל שם. אם הוא עושה סצנות ורוצה דווקא בחדר נגיד, אז כן תעמדי על שלך כי זה תואם גיל.
או למשל לומר רוצה וופל? בוא נוריד קודם את חולצת השבת.. דברים כאלה, לא עד הצהריים בשבילו עד הצהריים זה עוד מאה שנה.

לגבי הבוקר בעיה מוכרת ומתסכלת. כמה הוא ישן בצהריים בגן? אם יותר מדי אז אולי כדאי לקצר צהריים שישן נורמלי בלילה.
בכל מקרה בהנחה וזאת שעה הקימה שלו, 6 זאת שעה שאפשר לקום בה. אולי במקום לנסות לגנוב עוד שעת שינה תקומי, תשטפי פנים, אפשר להתלבש, אפשר לא. לשתות קפה, להכין ארוחת בוקר,
להתחיל את הבוקר בנחת וברוגע. יש מזג אוויר נפלא בשעה הזאת.
אם קשה לך שהוא יותר מדי שעות בבוקר בבית לפני הגן אפשר זריז להתארגן ולצאת לפארק ב7 עד שהגן נפתח. תסתכלי על השעה הזאת כמתנה לזמן איכות איתו.

לגבי התסכולים של גיל שנתיים, זה ממש בסדר גם לתת לו להיות עם עצמו לפעמים. לא תמיד צריך להיות איתו בתוך המערבולת של התסכול. הוא יכול לצרוח, להשתולל, להצטרד, להירגע, ולבוא לקבל חיבוק. הכל בסדר.

לי נשמע שאת מצפה מעצמך ליותר מדי, ובגלל האילוץ שאת לא מגיעה עם ההריון זה גורם לך לחוסר אונים. אבל האמת שאפשר להיות אמא מעולה גם בלי לעשות את כל מה שאת מצפה מעצמך.. עניין של גישה. בכלל לא בטוח שיותר טוב לילדים מה שאת מתארת שהיית רוצה לעשות. גם לזרום עם החיים זה טוב לילדים כדוגמה אישית.

בהצלחה והמשך הריון קל!

ויכול להיות שאני טועה .. אבל מרגיש לי שכרגע בחיים שלכם יש דברים שהם לא מעידים על הכל אלא פשוט דברים זמניים ואת משליכה את זה על הכל כאילו את כזאת, הילד שלך כזה וכו'..
לדוגמה- הריון זה קשה ומעייף! כשאני הייתי בהריון היו זמנים שבקושי נגעתי בבית.. זכור לי מקרה באחד מההריונות שלא נשארה לי אף כפית נקיה ופשוט לא אכלתי יוגורט כי נגעלתי לנקות כפית! אבל אחר כך הכל חולף...
זה לא מעיד בכלל על מה שאת.
וגם לגבי הילד שלך- יש גילאים שילדים בודקים גבולות! וזה בנורמה לגמרי! לדוגמה בגיל שנתיים הנורא... וזה לא אומר שאת לא יודעת לשים גבולות! זה פשוט גיל כזה...
לפעמים אנחנו צריכים קצת חמלה וסבלנות כלפי עצמנו... ולהבין שזה זמני והכל יסתדר.

בן כמה הקטן?
אני גיליתישילדים שצריכים הלבשה הכי כדאי להלביש אותם בשניה שהם מתעוררים
כשהם עוד יחסית אפופים וישנוניים הם יותר משתפים פעולה
יש גם שיטה להלביש כבר מהלילה אבל לא תמיד זה מתאים.


שאר הדברים נשמעים לי משהו שצריך פשוט ללמוד איך להתבונן בו רגשית
נראה שממש חשוב לך שהילד שלך יקבל תשומת לב יחס טוב ואהבה וזה נפלא ומבורך.
והרצון הטוב הזה לפעמים גורם חששות ומתח ולחץ מה יקרה אם לא וכו
וצריך בכיקר ללמוד להבין שהוא כזה
ביטוי לרצון והדאגה שלך לילד שיהיה לו טוב
וללמוד איך להתמודד איתו בינך לבין עצמך שלא יפריע את מנוחתך

בערך חודשיים אחרי שלמדה ללכת.

 

ככה אני עשיתי.

היא רוצה לצאת מהעגלה ו״ללכת״ (כשאני נותנת לה יד)

אפשר לקנות נעלי טרום הליכה שבתכלס זה כמו גרב עבה רק עולה הרבה יותר

יש לזה גם סוליה כזאת גמישנ

אבל מבחינת השימוש ומה שזה עושה בעיני זה אותו הדבר..
כי בתכלס זה לא מקנה יציבות לרגל, זו לא המטרה
זה מבודד באיזשהו אופן אבל את זה גם גרביים מספיק עבות יעשו

בקיצור, אני פחות ראיתי צורך להשקיע בזה כסף.

והגרביים פשוט מחליקות

עדיף ללכת כמה שיותר בלי נעליים, זה בריא יותר.
שלי הולכת כבר חודש, הולכת כבר ממש יפה... נראה לי אני יחכה עוד חודשיים עד שאני יקנה לה נעליים. אבל בחוץ היא רק עם עגלה, לא ממש נותנת לה ללכת...

רק כשהולכים ממש טוב, אחרי כמה חודשים טובים של הליכה. כי יותר טוב להם ללכת יחפים. אם זה בשביל ללכת בחוץ נגיד בגן משחקים אפשר לקנות נעלי טרום הליכה או נעלי בית.

לפני זה יש כאלה גרביים עם סוליה, אחפש אחר כך את הקישור

US $3.77 46%OFF | ילדים אנטי להחליק נעלי יילוד תינוק פעוט בנות כותנה רצפת החלקה גרבי תינוקות בני גומי בלעדי קריקטורה מקורה סניקרס
0.04₪ 99% OFF|ילדים אנטי להחליק נעלי יילוד תינוק פעוט בנות כותנה רצפת החלקה גרבי תינוקות בני גומי בלעדי קריקטורה מקורה סניקרס|צעדים ראשונים| - AliExpress

לנו יש ניסיון ממש טוב איתם

אני קניתי לבן שלי נעליים אחרי חודשיים-שלושה שראיתי שמבסס הליכה יציבה..

בכלל, שרואים שהמנח יציב והצעדים יציבים ולילד יש ביטחון בהליכה..

ממש כדאי לדעתי נעלי טרום הליכה או לייעד גרביים עבים.
אני פשוט חושבת שללכת בגן משחקים זה ממש מרחיב את החקירה שלהם ואת ההתפתחות. אז לדעתי כן כדאי למצוא דרך לאפשר את זה בלי להיות בלחץ שיכנס להם משהו לרגל

אחרי שכבר הלכו ממש, ולא רק כמה צעדים.

אצל הבן שלי התייעצתי עם פיזיותרפיסטית, והיא אמרה שאין בעייה לנעול נעליים מהר ולא צריך לדחות את קניית הנעליים.

שזה בסדר גמור לקנות ולשים בחוץ לפרקי זמן קצרים, להקפיד בבית להוריד כשנכנסים, עד היום הילדים שלי מורידים מיד את הנעליים כשנכנסים הביתה

יש רופאים שמבחינתם תבואי יראו שק ותבואי גם שבוע אחרי.
אם את רוצה למעט בבדיקות ורוצה לראות דופק אז כדאי לבוא יותר מאוחר.
מציינת שאם חשוב לך לעשות או"ס חיצוני ולא פנימי אז כדאי בשבוע 7 לפחות

את האולטראסאונד לעוד שבוע?
שאהיה שבוע 6+ ?

אלא אם את רוצה לבוא כמה פעמים.

מספיק יש הרבה בדיקות וכו חחח

כדאי לקרוא עליהם ולהחליט ביחד איזה בדיקות אתם עושים. אם הכל או את חלקן.

תסתכלי מה כתוב עליה.

הפניה למיון מוגבלת ל24 שעות

אני פשוט אומרת שאם אלך שבוע הבא ואעשה us אצטרך אחכ לבקש עוד הפניה לus נוסף

אז זה לשיקולך מה טוב לך.

בשבוע 6-7 לרוב עושים בדיקה עם אולטרסאונד פנימי.
ותמיד אפשר להגיד שלא אם לא מתאים.

אם את בטוחה מתי היה הביוץ אז תבואי בשבוע 7 אם לא אז כדאי אחרי

מה זה קשור הביוץ?
הבנתי שחישוב ההריון הוא מיום קבלת המחזור

ששבועיים אחרי היה הביוץ אבל זה לא תמיד ככה

והביוץ אמור להתרחש ביומיים הקרובים...

לגבי הנטיה של הרגל - תמשיכי לעקוב, לפעמים זה מסתדר תוך כדי שמתרגלים להליכה. אם זה לא מסתדר, כדאי לקבוע תור לאורתופד שיבדוק.

כדי לעודד אותו,
אפשר לתת לו להחזיק חפצים בשתי הידיים, זה נותן להם תחושת ביטחון כאילו הן אוחזים במשהו.
אפשר לתת לו מטרות קרובות, כמו לעבור מכיסא לכיסא כשביניהם יש מרחק של צעד או שניים לבד, ואחרי שהוא יתרגל להגדיל את המרחק ל3 או ל4 צעדים.
אבל כנראה גם אם לא תעשי כלום תוך חודש חודשיים הוא יעבור להליכה עצמאית.

כרגע הוא צריך את התמיכה, לאט לאט הוא ילמד ללכת לבד...
ממ שלא לזרוק את ההליכון, זה מה שעוזר לו ללכת

לגבי ההליכה עם תמיכה נשמע סבבה. ולגבי הנטייה של הרגל אז אולי לשאול רופא.

ועד לפני כמה ימים הייתה בול ככה עם ההליכון בכל רחבי הבית
ואיזה יום לימדתי אותה לעמוד לבד מישיבה (להניח את הידיים על הרצפה ולהעמד) ומאז היא הולכת בלי ההליכון

התינוקת שלי הולכת מצוין אבל לא יודעת להעמד בלי להחזיק במשהו כמו כיסא או קיר... אז ממש מעניין אותי איך מלמדים כזה דבר

הייתי עם הברכיים מכופפות בסקווט כזה, הנחתי את הידיים על הרצפה והרמתי את הטוסיק
ומצאתי כפיים אמרתי כל הכבוד לאמא
והיא ישר ניסתה גם, לא הצליחה ומחאה לעצמה כפיים
וככה שוב ושוב עד שהצליחה

פיזיותרפיסטית הנחתה אותנו לעשות לו עיסוי בכף הרגל שיעודד אותו לסובב אותה לכיוון הנכון.
קצת קשה להסביר בכתב, אבל תנסי כשהוא שוכב בלי גרביים סוג של לצייר לו על כף הרגל בתנועות סיבוביות איפה שהשקע בחלק הפנימי, את תראי שזה יגרום לו לסובב את הרגל פעם לימין ופעם לשמאל. כשתקלטי איזו תנועה גורמת לו לסובב את הרגל לצד הנכון (זה רפלקס של השריר) תתמידי בתנועה הזאת, עיסוי כזה של כמה סיבובים כל יום אמור לעזור.
לבן שלי זה בהחלט שיפר, אבל לא במאה אחוז. בהמשך קנינו לו נעליים חזקות ותומכות (הפזיותרפיסטית הראתה לנו בדיוק מה לקנות, שיהיו גבוהות מאחורה ובצדדים, כמעט כמו מגפונים, כדי לתת תמיכה מספקת ויציבות) וזה עזר ליישר לו את הרגל.

לקבוע תור לאורטופד בכל מקרה? 

איך מגיעים לפזיוטרפיסטית? זה האורטופד מפנה או רופא ילדים? 

ואז לשאול את המזכירות במרפאה מה צריך, זה דרך התפתחות הילד.

הוא אמר שכדאי לחכות שיתחיל ללכת שההליכה תתבסס קצת ורק אז לנסות לבדוק, 

הוא אמר שכרגע אין מה לעשות עם זה. 

 

לדעתכן עדיין כדאי לבקש הפניה לפיזיותרפיה?

 

עד עכשיו בא״ס ראינו נקודה שדופקת

נשמע מרגש ברמות

בעיקרון רוב האוכלוסיה מחוסנת אז זה מאוד נדיר שאישה בהריון נדבקת בישראל

תתרחקי מאנשים שלא מחוסנים עד כמה שאפשר
לא חושבת שצריך להיות בלחץ

שלא יחסנו עד שאת לא מתחסנת!!! את יכולה להדבק מהחיסון החי מוחלש וזה סכנה לעובר. תתייעצי עם רופא לגבי זה!
לגבי ההריון עצמו - צריך לעשות מעקב נוגדנים של אדמת כל תקופה (אני הבנתי שכל חודש) כדי לזהות אם נדבקת

את מתכוונת אולי לcmv.

זה לא משהו שמקובל בשגרה.
רק לגבי cmv. אולי בגלל שרוב האוכלוסיה מחוסנת לאדמת שלא כמו cmv שאין לזה חיסון.

במכבי לפחות עושים לכל אישה ויש הדרכות שמדריכים בהתאם 

כרופאת נשים שזה לא מקובל, אין הנחיה גורפת כזו.

ואצל כולן עושים את זה וזאת ההדדרכה הבסיסית והראשונית אצל כל אישה שבאה בתחילת הריןו 

חוץ מהבדיקה הראשונית בהריון הראשון דהראתה שאין נוגדנים(ולא הסכימו לחסן בין הריונות. כי חוסנתי פעמיים בילדות)

באישה בהריון שעושה מעקב נוגדנים לאדמת כל חודש ( בשונה מ cmv) ואני כבר שנים רבות עובדת כלוקחת דמים באחת מקופות החולים...

אף פעם לא שמעתי.

לנה כתבה, תסתכלי על שרשור התגובות.
לנה כתבה שעושים מעקב כל חודש,
יעל כתבה לה שזה לא מקובל, ואת הגבת שכן מקובל...

בכל הריון עושים בדיקת נוגדנים בתחילת ההריון, על זה כולן מסכימות. השאלה הפותחת כאן היא מה עושים במקרה שאין נוגדנים.

ומצאו אצל העובר בעיה שיכולה להגרם מהדבקה באדמת..

אז זה משהו אחר, אם יש ממצאים שעשויים להיגרם מהדבקה אדמת אז זה הגיוני שבודקים את זה.

גם אחרי חיסון נוסף...
אף פעם לא שמעתי על אזהרות היסטריות.

ואז חושדים שהוא נדבק באדמת... לא נעים תאמיני לי מנסיון..
עדיף להיות מראש במעקב ושהרופא יכיר

אז נפוץ שלא מוצאים נוגדנים לאדמת למרות שקיבלו חיסון בילדות.
לי אמרו לבדוק בפנקס חיסונים, אז אם עשו לך תבדקי או אם אפשרי לשאול את אמך אם קיבלת את כל החיסונים בילדות.

יש גם גישה שגם אם היית עושה עוד חיסון זה לא היה עוזר. כי רוב האוכלוסייה עושה 2 בילדות. ויש כאלה שעדיין זה מופיע בבדיקת דם שאין להם נוגדנים.
בהריון השלישי שלי היה לי ילד שחלה במחלה, לכאורה אדמת. הרופא ילדים הלחיץ אותי בטירוף שאם נדבקתי זה בעייתי להריון מסוכן וכו'. בלחץ הוציאו לשתינו בדיקות דם, לוודא אם הוא מדביק ואם יש לי נוגדנים. בסוף הלכנו לרופא אחר שאמר שהיה לו אדמדמת. שזה נראה בול אותם תסמינים רק בלי הוירוס. וגם היה בשוק שהרופא הראשון ככה הלחיץ אותנו כי הוא אמר שלא היתה בארץ אדמת כבר כמה וכמה שנים טובות. והסיכויים להדבק נמוכים. (זאת מחלה שבדרך כלל היא כמו מגפה. זה לא שיש לילד אחד וזהו ולא יודעים על זה. אבל בגלל שרוב הילדים בארץ מחוסנים אז היא לא מתפרצת פה בכלל. לטענת הרופא).
אז כתבתי את כל זה כדי להרגיע. אבל מעל הכל יש בורא לעולם והוא נתן את החיסון ונתן לך גם את השכחה. תכלס לאכול את הלב רק יזיק לך עכשיו. תנסי להתעודד, להרגע ולבטוח. ובעזרת ה' לעשות את ההשתדלות להתחסן אחרי ההריון.
חיבוק

אם כן - אז אין בעיה, משרה"ב מגדיר מחוסנת למי שחוסנה ב2 חיסונים בעברה
לפעמים הגוף לא יודע לפתח עוד נוגדנים..
אם לא - אז ההמלצה היא כן להתחסן 

לי אחרי הריון הראשון שיצא בבדיקות שאין נוגדנים לאדמת. באתי אחרי הלידה להתחסן.
לא הסכימו לחסן אותי.
אמרו שחוסנתי פעמיים בילדות ולא מחסנים שוב

לא נעים בכלל...

ואת מזכירה לי שנהיה אסורים בפסח 🤦‍♀️ איזה כייף זה יהיה.

והשנה עומדים להיות גם אסורים בפסח
והיינו אסורים גם בחנוכה ולמרות שהיינו בחופש הייתי פשוט בדיכאון
כ"כ חיכיתי לפסח ומהרגע שהבנתי את זה כבר לא כ"כ
יודעת שכנראה אני אתאכזב נורא

שנהיה אסורים באיזשהו חג, אובזמן שלא נח לי, אני לוקחת מראש פרימולוטנור כדי לידחות קצת את המחזור עד אחרי החג.

יש לזה תופעות לוואי?

מתחילים לקחת כמה ימים אחרי הביוץ, פעם או פעמיים ביום. בשביל הנחיות מדוייקות, צריך רופא, וגם ככה עוברים דרכו כי צריך מרשם (אפשר גם רופא משפחה, לא חובה רופא נשים)
תופעות לוואי - זו פצצת הורמונים בגדול, אז כמו כל דבר הורמונלי, זה משפיע על כל אחת אחרת. לי גלולות היו יחסית סבבה ופרימולט היה זוועת עולמים.

לא שווה לי להיות פצצת הורמונים כדי להיות מותרים בפסח

מצד שני - לא לכולן יש תופעות לוואי. זה עניין של ניהול סיכונים.
במקומך אני חושבת שהייתי מתחילה לקחת מספיק זמן מראש ואם יש תופעות לוואי, פשוט מפסיקה ומקבלת מחזור וזהו..
בתור אחת שנאסרה בליל הסדר שנה שעברה, כלומר אסורים *כל* החג, וכל השבוע שאחריו ובגדול כל בין הזמנים אני חושבת שכן הייתי נותנת צ'אנס כי זה באמת לא כיף להיות אסורים בפסח.
(לפחות זכינו בהריון מייד אחכ )

לפני החתונה.

זה הורמונים, וכניראה שיש נשים שזה משפיע עליהם הורמונלית באיזשהו אופן.

עלי, ברוך ה, אין לזה שום השפעה.

מתחילים לקחת כמה ימים אחרי הביוץ, וממשיכים לקחת כל יום עד שרוצים כבר לקבל מחזור.

אם אני לא טועה אפשר לידחות איתם את המחזור בבערך שבועיים, וליפעמים אפילו יותר.

למרות שאין לי לחלוטין סדיר, זה נע בין 28 - 45.

אבל זה באמת סדירות שאפשר פחות או יותר לדעת טווח של שבועיים שבהם בטוח יגיע המחזור, ואז לדעת אם רוצים לידחות.

אני לדוגמא, הייתי מחשבת כאילו שבפעם הבאה אקבל ביום ה28, שזה המינימום אצלי, ולפי זה רואה אם לידחות את המחזור. ואז מקסימום אם באמת היה אמור להגיע המחזור בזמן מאוחר יותר - לא הפסדתי כלום.

 

אבל באמת כשיש חוסר סדירות גדול יותר - הרבה יותר קשה לחזות ולתכנן דברים

היה לי פער של 49, פער של חודשיים וחצי, ופעם שאחרי שבועיים דפק כמו שעון

אז באמת שאין לדעת לעולם...

 

זה ממש קשה. כי זהתמיד חוסר וודאות מתי תבוא הפעם הבאה. ואי אפשר לתכנן חופשות ודברים

 

בדקת אם אין לך שחלות פוליציסטיות?

זה נישמע מאוד אופייני לזה...

לא בדקתי ולא רואה עניין ברוך ה’ הכל בסדר ונתפס הריון בחסדי ה’ בנחת 

לא רואה צורך להכניס את זה לכותרות מלחיצות

אבל זה לא כזה מלחיץ תופעה מאוד נפוצה, ויש הרבה שיטות פשוטות שיכולות לאזן את זה (שיטת אביבה אם אני לא טועה, אבל יש מצב שאני מבלבלת עם שיטה אחרת. ויש גם דיאטה שמומלצת והתעמלות מאוד עוזרת) בקיצור אם יום אחד יעניין אותך, לגמרי אפשר לנסות דברים שיאזנו את המצב. מצידי את יכולה לקרוא לזה איזון הורמונלי אם זו כותרת פחות מלחיצה

דימום הסתגלות לסרזט שאסר.....

הכל נתקע

הגיוני שהיא פתאום צריכה לאכול יותר, זה גיל שיש בו קפיצת גדילה, לפעמים לא רואים את זה כי הילד פשוט אוכל מוצקים.
תתני לה מרק טחון, פירות טחונים, דייסה, טחינה, אבוקדו, זה ישביע אותה ואל תשכחי לתת לה גם מים כשהיא אוכלת מוצקים

ומים היא לא מצליחה שתות

כאילו לא מבינה מה לעזאזל אני רוצה מהחיים שלה😅

אבל כמו שבהתחלה היא לא הבינה מה את רוצה ממנה עם הפירות אז ככה גם עם המים, כדאי לחשוף והיא תלמד לאט לאט. תני לה בבקבוק פשוט, לא צריך כוס אימון או משהו כזה בגיל הזה...

אני לא מצליחה לגרום לה להפוך את זה לארוחה...

 

וגם מתעצלת לטחון ומרגישה אמא מזניחה לקנות גרבר...

אם את מכינה לכם מרק כתום, תטחני לפני התיבול, תוציאי קצת בשבילה ואז תתבלי לכם.

כל דבר שאת טוחנת לה אפשר להקפיא בתבנית של קוביות קרח, בהתחלה באמת אוכלים ממש מעט, משהו כמו שלוש כפיות זה מעולה.

גרבר זה אחלה, בכלל לא אמא מזניחה!

אפשר לתת אבוקדו, בננה, טחינה, ירקות ממרק שהכנת ממילא, דברים שלא צריך לטחון במיוחד, רק למעוך טוב בצלחת.

זה לתת עם התיבול הרגיל של המשפחה. כולל חריף. (במידה הגיונית לתינוק, כן?)

שלא בריא לכליות התיבול?...

לא שאנחנו מבלים כלכך הרבה אבל לוידעת

מלח פלפל פפריקה כורכום

זה בעיקר

אשאל שוב חברה שלי אחות טיפת חלב...

וגרבר זה בריא וטוב, מילא היית אומרת שאת נותנת לה במבה או ביסקויטים...

תתפלאי מה יש כאלו שנותנים בגיל הזה...

קטנות לכל השבוע..

נגיד - קווקר שהיה בכוס עם מים רותחים כמה דקות,תפוח, בננה,תמרים,אפשר להוסיף טיפה שקדיה או טחינה, מים רתוחים,

ואז להציע לה את זה כל בוקר..

אצל הילדים שלי הרגשתי שיש גיל שכבר לא מספיק להם הצמח או החלב וצריכים את המוצקים..

רק צריך ללכת לקנות קופסאות קטנות באמתוזה יכול להיות פתרון...

פחות מומלץ בריאותית אבל תתחילי ככה לכמה ימים לבנתיים
ואז בלילה לפני להוציא מהמקפיא ולשים על השיש, או בבוקר להוציא ולתת בצהריים

’הכנתי לנו עוף אז שמתי לה גזר וקישוא’

טחנה לה 2 כנפיים, גזר וחצי קישוא🤩

שמתי ב3 קופסאות קטנות דהיו לי 

לק"י



ואיזה כיף הפינוקים הקטנים האלה!

דבר אחד בטוח- אם יש מישו שלא נמצא פה- זה אמא שלי!🤣

אבל שתדעי שבכללי כנפיים זה העוף הכי דל בערכים... הכי כדאי הודו או בקר (שילוב שלהם זה מנצח)

אני הקפאתי בתבנית קוביות קרח מכוסה בשקית

הקפאתי שטוח בשקית סנדוויץ'וכל פעם שברתי חתיכה (בגלל שזה דק זה נשבר בקלות), זה הפשיר תוך חצי דקה ונתתי לו בכפית
כי באמת בכל פעם זה שלוש כפיות ואני לא מכירה מישהי שתבשל במיוחד בשביל שלוש כפיות שיאכלו...
(גם גרבר אגב, התוקף הוא ליומיים מהפתיחה, אז הוא לא כזה יעיל בשלב הזה)

זה יקר השטות הזו!!

קניתי קופסה של ליטר וחצי רסק תפוחים טבעי והקפאתי בכוסות חד פעמיות. זה יוצא מצוין וזה נוח וזול...

אז פשוט התחלתי להביא לה אוכל רגיל שאפשר למעוך עם מזלג.
נניח ירקות מהמרק (טוב. כן צריך להכין מרק בשביל זה אבל בשבת גם ככה יש אז נתתי לה מזה וממה שנשאר)
גם עוף מהמרק מעכתי עם מזלג
קציצות בשר
ביצה קשה מפוררת (אני חושבת שביצים זה נחשב אלרגן אז צריך לתת בנפרד ולבדוק את התגובה)
ואז לאט לאט התחלתי לתת לה בהשגחה כמובן גם דברים נוספים כמו אורז, קצת לחם וכו'

פשוט הרגשתי שאם אני אהיה תלויה בטחינה של דברים היא תתחיל לאכול נורמלי רק בגיל חמש..

אז אם את מרגישה שזה מגביל אותך- אפשר גם אחרת

בחודש הראשון זנ היה ממש דברים 'נקיים’ - טיפה מה פנויות של תפוח אדמה, מה שלא נגע בתיבול, כנל גזר, טיפה תפוח, אבוקדו 

אבל זה גורם לי להרגיש שאני מזניחה את הצרכים שלה י אני לא מכינה לה בנפרד וטוחנת לה וכאלו מכינה ’בשבילה’ 

מצד שני, פעם אחת אמרתי נשקיע, טחנתי לה תפוח, אבל הוא נזרק! כי היא אוכלת טיפי והשאר אחרי יומיים במקרר נהיה שחור משחור...

יכול להיות שעוד כמה ימים תתאזן.
240 אולי זה הרבה לגיל. אבל 120 זה מעט נראה לי... ואת אומרת שהיא רזה, אז כרגע תני לה כמה שהיא מבקשת.

לגבי מוצקים, בלי לחץ, כל ילד מתחיל ממש לאכול רציני בגיל שונה, והיא עוד קטנה. זה יגיע.

היא לא סיימה היום בקבוק של 180😅

ואחר כך יש ימים שבקושי אוכלים.
הם לא שמנים, אולי קצת רזים, כן בריאים ב"ה, כנראה שככה מאזנים את עצמם.
מה שכן, את הימים שהם אוכלים הרבה אני כן מנסה לנצל ולתת אוכל מזין וטוב 😋