פורום הריון ולידה (עמוד 1108)

ויכול להיות גם דימום מהלידה
אני בשלב כזה בדכ עדיין לא טבלתי אפילו פעם אחת

הרבה יותר סביר שזה דימום שקשור ללידה או לגלולות או לכל הבלאגן ההורמונלי כרגע

תעשי בדיקה עוד שבוע ככה תוכלי להיות רגועה ולשלול את זה

ודרך אגב- הגלולות מגנות רק שבוע או שבועיים מאז שהתחלת לקחת (לא זוכרת ספציפית סרזט)

גם לפני הסרזט וגם בשבוע הראשון שלו. פשוט יודעת שיש מלא נשים שנכנסו להריון עם שקפים אז קצת בלחץ 🤭 אבל בהחלט הכי הגיוני שזה מהגלולות ולא מהריון... מקווה שעד שבוע הבא המוח שלי יחזור לקודקוד ואני ארגע ואבין שאפילו אין צורך לבדוק

יכול לנבוע מרמות סוכר שעלו או ירדו.
יכול להיות גם חיידק בקיבה. אפשר לבקש הפניה לגסטרו ילדים, אבל הרבה פעמים הם ישר נותנים תרופות, אז השאלה אם את רוצה.

לא חשבתי לדבר עם רופא ילדים. הוא נותן בעצם הפניה לגסטרו, נכון?
תודה!!

גם אולי ישלח לבדיקות דם/נשיפה, זה יכול להיות אינדיקציה ראשונית לגסטרולוג אם יש משהו.

חוץ מזה הילד מרגיש טוב? לא עייף יותר או עם חולשה פתאומית?

בימים האחרונים זולגות לו מדי פעם דמעות שכן ייחסתי לעייפות, לקראת הערב.. אבל קישרתי יותר לעייפות עם הצטננות..
תודה רבה! לא הייתי חושבת לפנות על זה לרופא ילדים. זה הפריע לי בעיקר אסטטית

וואי את מחזירה אותי בדיוק לתענית אסתר לפני מלא שנים שגילו לי חיידק בקיבה.
בע"ה שזה כלום והריח יעבור מהר ובקלות 🙏

הוא מתלונן על כאבי בטן?
אכל לאחרונה בצל חי, או מאכלים חריפים?

לא מתלונן... ולא אוהב חריף🤷🏽‍♀️
אבל אני מבינה שיש מה לפנות לרופא ילדים במקרה כזה
תודה!

לפעמים זה גורן לריח רע מהפה

ככה היה לאחיין שלי

מכירה ילדה שסבלה מריח רע מהפה המון זמן. בסוף גילו שהיא שאפה קטנית כלשהו שהרקיבה והתחילה להנביט.

כיוון ממש חשוב. תודה!

הוא מצונן או נושם מהאף?

הוא קצת מצונן ובאמת לפעמים נושם יותר מהפה בגלל זה. אני משתדלת להסב את תשומת ליבו לכך ולעזור לו לקנח כמו שצריך ואז זה מסתדר לרוב...

בעיקר באיזור הגרון מתחיל להם ריח לא טוב מהפה

אבל יכול להיות גם משהו מהקיבה

זה כבר תקופה אז אני מתלבטת אם קשור..

אבל אחותך לא בסדר. בלשון במעטה.
תנתקי את ה- לא בסדר שלה מהתגובה שלך. זה לא חייב להיות מדבק.
וזה שזה מזג שעובר במשפחה, לא אומר שאי אפשר לצאת מזה, אפילו שזה קשה.
גדלתי בבית כזה.. חיבוק ❤️

וגם אם לא- תני לעצמל כמה דקות להירגע. שתי כוס מים או לנוח במיטה ברוגע. אולי תזמיני בייביסיטר לשעה שתיקח את הילדים לגינה? כמה דקות תנשמי.... תראי איך תרגישי אז.

חיבוק

זה מה שעשיתי וכנראה שלא שתיתי היום מים זה גם מוסיף לעצבים שלי

אבל אני כל יום ככה בערך, מרגישה אמא רעה ולא נעימה

באיזה מצבים את מרגישה ככה?
אולי כשאת רעבה/ הילדים?
כשבעלך יוצא לתפילה?
כשאת לבד עם הילדים?
כשהם כל היום בבית?
כשאת שוקעת בפלאפון?

הם לא מקשיבים לכלום, קטנים אבל יש גם גדולים

צריכה לבקש לפחות 4 פעמים דברים ורק אז אולי,בדגש על אולי עושים

וזה מה שמתיש אותי

ממליצה על איזו סדנא בהנחיית הורים.
אצלנו עובד שיטת הנקודות... חלק מזה זה משימות קבועות כמו למיין את הכביסה שלהם מהסלון וחלק זה אקסטרות כמו לעזור לסדר דברים שהם לא פיזרו וכו'...
כל 30 נקודות שילד אוסף זה מתנה בחנות משחקים. ואני מדגישה שזה כי אנחנו רוצים לשמח אותם כי הם שימחו אותנו... ולפעמים אני ממש מפרגנת בנקודות... מישהו הרים משהו מיוזמתו? (פעם במלא זמן, כן?) אני ממש מרימה לו ומחייכת ואפילו מחבגת ואומרת לו כמה שימח אותי והוא מקבל נקודה...
כל ילד לפי יכולתו...

תנסי להזכר בדברים הטובים שלכם וברגעים הכיפיים

רוצה לשתף?

יאללה, אפתח את ספר התהלים במקום לרבוץ בחוסר כוח עם הפלאפון...

לפעמים נותנים אנטיביוטיקה וזה כן עוזר

טעם וקתת צבע)

כאילו מהמם שיש חם וחמות עם קשר כל כך נעים וטוב. אבל מתסכל ממש העניים של הממתקים. ואין לי עצה מצטערת. רק לזכור שאת לא הרעה אם את לא מסכימה.
אולי פחות לבקש עזרה יכול להיות יותר נכון בשבילכם בשלב הזה? אולי ליהעזר לא בבית שלך- אצלם או בגינה, יכול לעזור שלפחות בתוך הבית שלך את תחזיקי את הגבולות?
ועוד נקודה, יש הרבה ילדים בררנים מאוד גם בלי שיש הרבה ממתקים בבית. וזה לרוב מתחיל בסביבות גיל שנתיים אז זה לאו דווקא קשור. אבל מסכימה איתך שזה לא טוב כל כך הרבה ממתקים גם אם זאת לא הסיבה לבררנות.

הבעיה שאנחנו חייבים עזרה עם תאומים ושירותים שם יום מלא כמעט ונעזרים וזה כ״כ נחוץ לכוחות שלנו… וכשאני שם בשבת ורואה בחרדה מה קורה וכמה פיתויים וכמה דברים מוצעים להם אני מפחדת לחשוב מה מביאים להם כשבעלי לוקח אותם לבד באמצע השבוע וזה קורה הרבה…
ובדיוק זה נופל על משבר אכילה עם אחד מהם שרק מחפש מתוק ולא אוכל מזין וגם עושה לי סצנות בוכה ומשתטח ושם כמובן מייד נותנים לו הכל. על כל ממתק אני צריכה לחרף את נפשי ואז להסכים לאחד עד שמגיע הבא בתור. ממש סיוט!!!!

פעם לרופא ילדים אם צריך
ולבקש ממנו לפני כן על הדרך להסביר על ההשלכות של כל הזבל הזה. זה מצד הלא תעשה.

מצד העשה- לכוון אותם מה ישמח את הילדים וגם לא יפגע בבריאות שלהם.
אפשר להגיד שאפשר מתוק מדי פעם, מנה אחרונה וכו' אבל לא כל המתועש ולא כל הזמן ולשבח את האוכל הרגיל באוזניהם (יואו תראו איזה שניצל טעים סבתא הכינה יאמיייי)
וגם להגיד להם במפורש מה הילדים ישמחו לקבל.
משחקים/ הפתעות/ מתנות וכד'.

בסוף מה שסבא וסבתא מקבלים מכל השפע ממתקים זה את התחושה שהם טובים לנכדים, רצויים, משמעותיים ואהובים.
השאלה איך אפשר לשמר את התחושה הטובה כשלעצמה עם מעשים שיהיו טובים גם לנכדים.

ויפה שעה אחת קודם
בסופו של דבר את נעזרת בחמים שלך וזה לא מובן מאליו. תנסי להסביר להם ביפה מה מתאים ומה מתאים פחות שהילדים ייחשפו אליו , אם לא יורדים לסוף דעתך עד הסוף אז פשוט לשחרר זה לא בשליטה שלך, את צריכה את הסיוע הזה מהם וזה חשוב יותר ממקופלת שהילד יאכל - גם לנפש שלך.

את משתמשת במילים כמו סובלת , סיוט , בחרדות, מפחדת לחשוב מה הם מקבלים, לחרף את נפשי - מעיד שאת מאוד בסטרס מכל העניין ,ושתדעי לך שהילדים מרגישים את זה ומפעילים אותך!!! ו בעיקר בגלל שזה נהיה יותר מידי אישיו הממתקים האלה נהפכו למשהו אסור ומלחיץ והם מרגישים את זה וזאת הראקציה.

בבית להציע אוכל בריא ומזין ואצל סבא סבתא לשחרר!! כי אין מה לעשות ,ֶפיתויים תמיד יהיו , חייב איזון בחיים
את לא רוצה שהילדים שלך יהיו אלה שהלחיצו אותם מידי לגבי מתוקים ובימי הולדת הם הראשונים להתנפל.

אם זה משהו שאת מתמודדת איתו אני ממש ממליצה ללכת להדרכת הוריםֹ לקבל כלים.

חיבוק על ההתמודדות והסטרס ובהצלחה

אולי לפתוח את זה דוגרי? בנעימות כמובן.

אפשר לומר שהסוכר פוגע בבריאות ובהתפתחות שלהם, הם לא אוכלים מזין ולכן

החלטתם לשנות כיוון בבית ותשמחו גם לעזרתם.

ואפשר לקנות נשנושים טובים מבית טבע ולתת להורים שיהיה להם במה לפנק בכ"ז.

הייתי משחררת
זה האופי שלהם ואם הם שומרים על הילדים זה ״המחיר״
רוב הילדים מתפנקים אצל סבא וסבתא ולא יקרה מזה כלום
אם מתאים לך אולי תאכילי את את הילדים לפני שמגיעים

הם קצת יגדלו וירצו גם את הדברים הבריאים והמזינים

גם אצלי הילדים אוהבים מתוק ברמות וזה נמצא היום בכל מקום לא רק אצל סבא וסבתא

חברים,דודים,מוסדות לימוד

אז פשוט משחררת ומוסיפה לתפריט גם הרבה פירות וירקות אז אוכלים גם מזה וגם מזה בסופו של דבר

אולי זה מאזן את המצב קצת

וברור שבבית עושה גבולות ברורים יותר

לגביי משלוח מנות משו קל ומכובד-

היתה לנו שכנה שהמשלוח הקבוע שלה היה:

בקבוק מיץ תפוזים גדול/ משקה חלב גדול

חבילת קרקרים זהב/ גריסיני

ו3 כאלו קטנים של גבינה בקטנה, קוטג’ בקטנה וניראלי נפוליון או משו אחר כזה חמוד קטן חלבי.

על מגש מסודרים כזה 

זה לא הרבה התעסקות ולא משאיר רושם של שלום כיתה א’...

 

המון הצלחה ותרגישי טוב!!

מעניין אם יש בסופר אולי צנצנות קטנות של ממרחים

של ממרחים שונים בטעמים שונים
שזה נקרא "עָלַלֶחֵם" (על הלחם)

מאד חמוד.

איזה קשה זה!
חיבוק קודם

ממליצה להכין מקנוי, הרעיון של חמדמדה מהמם בעיניי.

*אפשר גם בירות, פיצוחים וגומי ארוזים יפה
*יין ובונבוניירת שוקולד
*לא יודעת אם יש אצלכם, אבל בהרבה מקומות יש כאלו שמכינות בבית מארזים עם עוגיות, עוגות מוסים וכו'. ואז פשוט מזמינים מוכן

ולא אצליח לעמוד ולהכין.

עד הפורים תרגישי רעננה בריאה ושמחה,

משלוחי מנות שבעלך יקנה כמה מוכנים,

העיקר לשמוח ולחייך בהצלחה רבה רבה לך אמן.

אני לא חולה ב״ה זה ההריון
אבל כל המשלוחים המוכנים הם רק ממתקים לא ?
אולי אעשה הזמנה מהסופר ויגיע היום אבדוק

תבדקי בחנות באיזורך אם יש ומה זה מכיל

ושימי כמה דברים גדולים אך שווים כמו: בקבוק אייס קפה, רבע לשבע, קרמוגית/ פינוקיות. כאלה...

זה מפנק ומכבד. תרגישי טוב!

לקנות מוצרים בחנויות תבלינים.. כמו הקולה, פרג
יש שם תבלינים (חלקם לפסח), שמן זית, ודברים איכותיים ממש שממש ממש שווה לקבל

מספיק אפילו רבע לשבע/עד חצות ועוד איזה עוגיות, וכמו שאמרו בקבוק מיץ או שוקו (קניתי השנה מארזים של בקבוקי מיץ קטנים שנראה לי ממש כיף לקבל ושמתי שניים בכל משלוח).
אגב, קיבלתי אתמול משלוח מוכן קנוי שהיו בו ממתקים שווים! שוקולדים וכאלה.. שממש שמחתי לקבל😋 אני מניחה שאפשר למצוא בסופרים הגדולים..

מארזים של 4 בקבוקי מיץ קטנים של פריגת, נראה לי בערך 300 מ"ל כל בקבוק.. נראה ממש חמוד, ופחות יקר מבקבוק גדול לכל משלוח🙂

האורך מחזורים משתנה בעקבות הריונות ולידות.
יכול להתארך או להתקצר.
מה שהיה לא אומר כלום לגבי עכשיו.
במיוחד אם את מניקה.

אגב, לא יודעת עם מה את מונעת, אבל יש מניעות שהם לא באחוזים גבוהים (קוטלי זרע). ואם חשוב לך לא להיכנס להריון, כדאי לוודא שהמניעה היא באחוזים גבוהים (התקן. גלולות וכו')

האמת היא שהכי מוזר שחשבתי שאני מזהה ביוץ ביום ה19 לפי שיא של חשק והפרשות.. אבל לא למדתי את זה אז כנראה סתם חשבתי שאני מזהה...

אבל שינויים הורמונליים יש גם בהנקה. וגם בביוץ. וגם לקראת מחזור. ככה שיכול להיות שזיהית. ויכול להיות שלא.

למה לא לכתוב כאן?
מפחדת מביקורת?
פשוט מה שאת משתמשת הכי רלונטי לשאלה שלך

בהתחלה היו לי מחזורים יותר ארוכים ולא סדירים. השיא היה 49 ימים.
אחרי כמה חודשים זה התאזן.
אני חושבת שבאותה תקופה ההנקה מנעה לי, אפילו שקיבלתי. רק כשחזר להיות סדיר נקלטתי שוב.

לזה את מתכוונת שההנקה מנעה לך?

הרירית פשוט נושרת כי היא עבה מידי

אני לא באמת יודעת אם היה ביוץ או לא.
אני יודעת שהמחזורים היו שונים מהרגיל, יותר ארוכים.
ולקח לי הרבה זמן עד שנקלטתי, רק אחרי שהמחזורים חזרו להיות רגילים.
בניגוד לפעמים אחרות שהמחזורים היו סדירים ונקלטתי די מהר.

בהנקה המחזור השני מגיע כחודשיים אחרי הראשון, ואז לפעמים חודש וחצי ולפעמים כבר מתאזן

Ocd.
ואת ממש לא היחידה
ומקווה הוא קרקע פוריה לocd.

ממש ממליצה על טיפול cbt ממוקד לנושא.

מעבר לזה- תעשי סשן לימוד מחדש של הלכות טהרה
בדגש על מה חובה. ומה בגדר מנהג/מומלץ ולא מעכב

תכיני לך רשימה מסודרת של מה צריך לעשות
תתחילי מהחובה.
ובסוף את הרצוי...

ותעברי סעיף סעיף ותקציבי לו זמן.
ולשנן לעצמך כל הזמן
על פי עיקר הדין גם אישה שבטעות נפלה למים בדיעבד נטהרה.
אז קל וחומר שאם עשית הכנות מלכתחילה וטבלת- נטהרת.

והעיקר שהיום יעבור בטוב
ותגיעי הביתה אחרי טבילה שמחה ורגועה

נשמע קשה ומעייף!

אולי תדברי המון עם בעלך על זה שאת לחוצה, זה יקל עליך?

ותנסי לחשוב באמת בהגיון, מה מהדברים שאני עושה ערב טבילה מיותר לגמרי?? אני הייתי בול כמוך ופשוט למדתי לשחרר, זה לא קל אבל כדאי!!

חיבוק יקרה!!

לא יודעת אם יעזור אבל יש צ'ק ליסט שכתוב בו זמנים, הכוונה מה הכי הרבה והכי יסודי שמותר לעשות ומעבר זה ממש לא נצרך
אולי זה יעזור לך? זה נועד לנשים שמתקשות סביב ההכנות למקווה
צ'קליסט OCD - מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת

כתבתי את ההודעה שלי מאינסטינקט.
מגניב שכבר קיים דבר כזה

אם כל ההריון לא ניקיתי את הטבור... מן הסתם אצטרך לנקות אותו יותר זמן מאשר מה שכתוב, לא?

חצי דקה מספיקה לנקות את הטבור- גם אם לא ניקו אותו שנה.

זה לא שלא התקלחת עכשיו שנה.

תסבני במקלחת
ותעברי אחרי המקלחת עם קיסם אוזניים.

זה לא צובר לכלוך
רק לשים לב שלא נכנס לך משהו לשם כמו למשל חוט של חולצה

במצב כזה, עדיף לא להוסיף רעיונות למה יכול להיות שם.
מנקים עם קיסם אוזניים פעם אחת, וזהו.
כל פרט נוסף שמוסיפים, גורם למוח לעבוד שעות נוספות וללחץ לעלות.

יודעת שזה מכוונה טובה,
אבל באמת מניסיון, המוח חושב מעצמו על כל האופציות האפשריות והלא אפשריות לדברים שאולי יש על הגוף וצריך לנקות. צריך נטו לעשות את פעולת הניקוי בצורה יסודית, לא בשביל מטרה מוגדרת או משהו כזה, כי אחרת זה פשוט לא נגמר.

חשבתי שזה עשוי לפשט כי התכוונתי שבסך הכל צריך לראות שאין שם משהו גדול
כמו שאמרת רק להעביר קיסם אוזניים ודי

אני מחכה לתגובות זה מעודד❤

מדאורייתא - חציצה זה רק מה שמכסה את רוב הגוף, ושמקפידים עליו.
חז"ל גזרו גם על מה שמכסה את מיעוט הגוף שמקפידים עליו, ועל מה שמכסה את רוב הגוף, גם אם לא מקפידים עליו.
*מה שמכסה את מיעוט הגוף ולא מקפידים עליו - לא נחשב כחוצץ!*
לכתחילה כן יש עניין להסיר כל דבר שעל הגוף, גם אם הוא לא חוצץ. אבל בדיעבד - גם אם היה על הגוף משהו שלא מקפידים עליו, הטבילה כשרה.

אני מביאה גם את המקורות, שלא יהיו ספקות...
נידה ס"ז ע"ב: "אמר ר' יצחק: דבר תורה - רובו המקפיד עליו - חוצץ, רובו ואינו מקפיד עליו - אינו חוצץ.
וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד,
וגזרו על מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד…"
להלכה (שו"ע יו"ד, קצ"ח, המשך סעיף א'):
"ואפילו כל שהוא, אם דרך בני אדם לפעמים להקפיד עליו, חוצץ, אפילו אם אינה מקפדת עליו עתה, או אפילו אינה מקפדת עליו לעולם כיון שדרך רוב בני אדם להקפיד עליו, חוצץ, ואם הוא חופה רוב הגוף, אפילו אין דרך בני אדם להקפיד בכך, חוצץ.
הגה (רמ"א): ולכתחלה לא תטבול אפילו בדברים שאינן חוצצין, גזרה אטו דברים החוצצין"

מה זה אומר משהו שמקפידים עליו?
לא מדובר רק על משהו ש*תמיד* מקפידים שלא יהיה, אלא גם דבר שמקפידים עליו *לפעמים* נחשב כחוצץ. למשל - לכלוך בין השיניים, לא מקפידים עליו כל היום (אני לא הולכת לצחצח שיניים אחרי כל פעם שאני אוכלת), אבל פעם/פעמיים ביום כן מקפידים על זה, ולכן זה נחשב כחוצץ. או למשל טבעת שמסירים כשמתעסקים עם בצק - נחשבת כחוצצת.
אם זה משהו שרוב הנשים מקפידות עליו - גם אם לי באופן אישי לא אכפת מהחציצה הזו, זה בכל זאת נחשב כחציצה.
אבל מודדים את זה לא לפי כל הנשים בעולם, אלא לפי מי שדומה לי - למשל, אם אני בחברה שרוב הנשים הולכות עם חצאיות ארוכות/גרביים ולכן לא מקפידות על הסרת שיער ברגליים, אז לא משנה שרוב נשות העולם כן מקפידות על זה, עבורי זה לא נחשב כחציצה (כמובן רק אם גם אני לא מקפידה על זה בדרך כלל).
ואם זה משהו שמשתנה מאישה לאישה (למשל טבעת, שיש כאלו שלא מסירות אף פעם, ויש כאלו שכן מסירות במצבים מסויימים) - אז לכל אחת זה נקבע לפי ההקפדה שלה.
וכמובן - גם דבר שרוב הנשים לא מקפידות עליו - אם אני באופן אישי כן מקפידה עליו לפעמים, אז אני כן צריכה להסיר לפני הטבילה.
(ואגב, נתתי כאן את הדוגמא של הסרת שיער, אבל כיוון ששיער הוא חלק מהגוף, אז גם אם האישה כן מקפידה עליו בדרך כלל, בדיעבד זה לא חוצץ כל עוד הוא מחובר לגוף).

בתכלס, מה שכל זה אומר, זה שאם את מקדישה פרק זמן סביר של כשעה להכנות, אין סיכוי שנשאר עלייך משהו שחוצץ ברמה שאת באמת מקפידה עליו.
לרוב אנחנו מגזימות בהכנות למקווה ומורידות הרבה יותר ממה שאנחנו מקפידות עליו ביומיום.
נכון שלכתחילה יש עניין לנסות להוריד כל דבר, גם אם אנחנו לא מקפידות עליו. אבל ברור שגם אם פספסנו משהו, לרוב זה יהיה משהו שאנחנו לא מקפידות עליו, ולכן זה לא באמת חוצץ ולא פוסל את הטבילה.

הכי חשוב זה לעשות עיון טוב ומסודר (שזה גם חובה דאורייתא) - לעבור על כל חלקי הגוף ולוודא שהכל נקי ולא שכחנו לנקות/להוריד שום דבר (זה לא צריך לקחת יותר מכמה דקות, מקסימום 5 דקות, אבל אם עברת כמו שצריך על הכל, ולא ראית שום דבר שמפריע לך, אז הכל בסדר ואין עלייך שום חציצות).

ואני אסיים בדברי הרמב"ן, שנראים לי בדיוק מתאימים -
"ומדיני החציצה לא טוב היות האדם מחמיר יותר מדאי ומחפש אחר הספיקות לפסול טבילתה בדבר הקל, כי אם כן אין לדבר סוף, אלא אחר שחפפה ראשה וסרקה במסרק וחפפה ורחצה כל גופה בחמין ונזהרה לבלתי תגע בשום דבר חוצץ ותעשה טבילתה בפשיטות איבריה וכל גופה, לא יכניס אדם ראשו בספיקות החמורות אשר אין להן קץ וסוף, כגון עצמה עיניה ביותר קרצה שפתותיה ביותר ומשאר הספיקות, כי מי יוכל להבחין בין עצמה ביותר ובין לא עצמה ביותר."
(הלכות נידה לרמב"ן פרק ט אות כה)

ב"ה לאחר הטבילה אני מצליחה להתנקות מחשבתית ולא הולכת יותר מידי במחשבות של מה היה ואולי יצא לא טוב. לזה ב"ה אני מצליחה לא להשאב
שאלה- אז אם ניקיתי את הטבור למשל או האוזניים בפרק זמן סביר אז מה שאני רואה לאחריו- אפשר להניח שהנשים לא מקפידות על זה עד כדי כך?
אני הפותחת

נשים לא נוהגות לנקות את הטבור/אוזניים במשך יותר מדקה-שתיים גג. אז את לא צריכה. לעשות יותר מזה...

צריך מאוד להתאמץ כדי שטבילה לא תיהיה כשרה (כמובן אחרי השתדלות מצידנו לעשות ע"פ ההלכה שלמדנו. אבל לא צריך להשתגע)

את הקו של נשמת?

ממליצה בחום להתקשר אליהם. תסבירי ממה את חוששת, יעזרו לך לפרק את זה אחד אחד. יסבירו מה צריך ומה לא.

ומעבר לזה, מאוד עוזר ללמוד את ההלכות, להבין מאיפה הם הגיעו ומה חובה ומה רשות.

את יכולה גם להקביל את זה לעבר. תחשבי שנשים טובלןת כבר אלפי שנים, בלי כל אמצעי הניקיון שיש לנו היום, והטבילה שלהן לגמרי הייתה כשרה. אז מה שתעשי, את בסדר גמור.

עוד טיפ, הגבלת זמן. תגדירי מראש זמן, מה שאת מספיקה בזמן הזה, זה מה שאת עושה. לא יותר. ואז תעשי סדרי עדיפויות כדי שתוכלי להספיק בזמן הזה. תפעילי שעון מראש, ברגע שהוא מצלצל את מסיימת.

ועוד משהו, את עושה כל דבר פעם אחת. צחצוח שיניים פעם אחת, ניקוי אוזניים פעם אחת. תתחילי מלמעלה למטה, זה עוזר לא ללכת לאיבוד. ואחרי שאת עוברת על משהו, לא נוגעים בו שוב.

בעצם מה שאני אומרת, תגדירי לעצמך כללים מנחים מראש שעליהם לא עוברים. את חוזרת עליהם כמו מנטרה, כי בזמן של לחץ הרציונאל לא עובד. לכן פשוט תשנני את זה לעצמך "רק פעם אחת", "יש לי עוד x זמן, עכשיו מקלחת וסיימתי". בעיניי זה מאוד עוזר

בעיקר סביב הנושא של הטבילה.

אם את מעוניינת - תפני אלי באישי ואשלח לך את הפרטים שלה..

אני מבינה אותך מאד. באלי לחבק אותך חיבוק ענק ענק ענק.
גם אני הייתי ככה.
והנה ברוך ה'.
המצב הרבה הרבה יותר טוב. חסדי ה

ה' איתך.
שפכי כמים ליבך נוכח פני ה
תספרי לו שאת רוצה לקיים את מצוות הטהרה בשמחת הלב, כרצונו הטוב.

הכי הכי חשוב- רב שילווה אתכם. שמכיר את זה שאת לחוצה. שאפשר לשאןל אותן
או/וגם
אישה עם ידע תורני, מדריכת כלות שתפני אליה.

אני נמנעתי זמן רב מלפנות, וברגע שפנינו, כל הסיוט הזה שהיה לי סביב זה, נרגע

מה שחוצץ זה רק מה שמקפידים.
מקפידים= מחכים לראןת שהוא עובר מהגוף. מתעניינים מתי הוא נעלם.
ולא נראה לי שיש אישה בעולם שמנקה את הטבור שלה יותר מדקה אחת.
לדוגמא.

הלוואי שהייתי יכולה להגיד לך להתקשר אלי

הוא פתוח עד 24:00

הם בטח יכווינו אותך איך להתכונן למקווה מחר


ומוסיפה עוד משו
כתבת בהודעה הראשונה


להוציא מלא זמן לכלוך שאינו נראה


לכלוך שאינו נראה אינו חציצה!!! חציצה זה מה שמקפידים להסיר!!! ואיך אפשר להקפיד להסיר דבר שאפילו לא רואים??


חיבוק ענק
זה ככ לא קל

ובהחלט הורידו לי מהמתח הנפשי!! משננת לעצמי בראש את מה שאמרתן

לא מבינה בזה כ"כ

אבל נראה טוב ולא זכור לי שהכיסא שיש לי יותר יקר מזה והוא מצויין

כל החברות שלי קונות בלמעלה מאלף אז קצת חששתי אבל נראה לי מוגזם ממש

ככה שילמנו על כסא

כזה וגם את הבוסטר גב שלהם.. זה של שילב בעצמם אז זול יותר משאר הדברים שם..
לדעתי מעולה אבל די ברור שהיקרים שעולים 1000+ נחשבים יותר בטוחים בד"כ

שזה סתם עבודה בעיניים וקונים בעיקר את המותג ולא את הבטיחות
 

מבחינת החיבור לרכב זה סבבה? מתחבר טוב? יציב?

הוא אחלה סה"כ,
רק כשמחברים אותו הפוך לגיל הקטן, התינוק ממש יושב ולא חצי שכיבה כזה. וגם זה יכול להיות סתם בגלל שבעלי לא סידר את המצב חצי שכיבה כמו שצריך חחח
בכל מקרה כסא סבבה ולא שונה מדגמים אחרים

להשתמש בזה לילד בן השנתיים ואת הכיסא הקודם לתת לתינוק..

מבחינת חיבור איך זה מתחבר? זה קשה לחבר ולהרכיב?

בלי איזופיקס
תראי, מבחינתי כל כיסא בטיחות מסובך לחבר 😅 אבל בעלי מחבר את זה סבבה

גם אנחנו שילמנו ככה לכיסא

אף פעם לא הבנתי למה כיסא צריך להיות כ"כ יקר ועם תוקף של 5 שנים ועם מבחני ריסוק וכו'

כאילו נראה לי שעושים עלינו קופה...

אם חס וחלילה יש תאונה, מה יעזור לי כיסא יותר יקר? אם הכסא נפגע התינוק ח"ו ייפגע גם הוא.

אז אולי יש איזשהו סיכוי שבמקרה מסוים כיסא זול ייפגע קשות, וכיסא יקר ייפגע פחות... מה כבר הסיכוי שזה יקרה בדיוק באופן הזה?

אם אני באמת רוצה להשקיע בבטיחות של הילדים שלי, יש הרבה דברים אחרים להשקיע בהם. התעסקות בטלפון, ריכוז בנהיגה, נהיגה קצת יותר איטית וכו'.

אני טועה?

כמובן שהכל תקף בתנאי ששמים את הילד בצורה המכונה ביותר בכסא (רצועות כמו שצריך, המגן ראש כנל וכו׳)!

למה יש הרבה דברים אחרים להשקיע? זה כסא שהוא הולך לשבת בו יום יום לפעמים בנסיעות קצרות לפעמים ארוכות,
וזה לא סותר בכלל בכלל את ההשקעה בדברים אחרים כמו הדברים שציינת.
לא עלינו, שלא נדע, יש פעמים שקורים מקרים שלא תלויים בנו ובנהיגה שלנו. לא הייתי מזלזלת בזה בכלל

מבחני ריסוק זה אומר דימוי של תאונה וכמה הכסא הצליח להגן. לא סותר בכלל את יתר ההשתדלויות שכתבת אלא מוסיף.
המסקנה שלי- עגלה, מיטה, שידה- יד 2.
בטיחות- לא מתפשרים.
כל תעשיית התינוקות עושה קופה. וכשהייתי צעירה ובאמת באמת לא ידעתי. קניתי עגלה יקרה. ובגיל שנה כסא זול (כמו שהפותחת שמה. נראה דומה רק שאז לדעתי הוא עלה חצי). עד שלמדתי דבר או שניים. קונה רק כסאות עם ציון טוב במבחני ריסוק ובטיחות. הולכת רק לחנות שיודעת להתקין (מתקין מורשה של בטרם) ומתייעצת עם בעל החנות למרות שזה כולל המתנה בתור וכו'. כי אני סומכת עליו.
נראה לי הוא חייב לי אחוזים חח. החנות בייבי אאוטלט בכפר סבא. ממליצה לקרא בבלוג- שגיא שילר,נוסעים בטוח.

משפחה שאנחנו מכירים עברה לפני כמה חודשים תאונה, עם רכב ערבי שהתנגש בהם, הרכב התהפך לגמרי, וב"ה הם יצאו עם פגיעות קלות בלבד, הבת שלהם הגיעה לכיתה יום אחר כך בריאה ושלמה.
אז זה גם הרבה סייעתא דשמיא, אבל זה גם כי הם השקיעו ברכב איכותי עם שילדה חזקה שלא נמעך כולו בתאונה, וגם בכסאות בטיחות איכותיים לילדים, וב"ה ה' שמר עליהם, על גבי ההשתדלות שהם עשו...

אלא כסא יותר בטיחותי- שמעוגן נכון לרכב, מונח בצורה יציבה, מושיב בתוכו את הילד בזווית נכונה, שהחגורות שלו מחזיקות בתוכו את הילד בצורה נכונה.
למשל, ראיתי איזה סרטון על מכונית חדשה, לא זוכרת איזה, שכחלק ממערכת הבטיחות האקטיבית שלה, במקרה של תאונה, חוץ מכריות האוויר שנפתחות זוויות הכסא של היושבים באוטו משתנות, הכסאות מוטים מעט לאחור, כי גילו שבאופן הזה העצמה של ההתנגשות פחות מזיקה. אז כסא בטיחות טוב יושיב את הילד בתנוחה הכי טובה. וזה רק תחום אחד מסוים,שבמקרה ראיתי לגביו בסרטון. נושא הבטיחות הוא רחב ונחקר ומורכב מהרבה תחומים.

זה לא ש'כסא יקר יפגע פחות במקרה'. ברור שאין שום קשר למקרה ( בדיוק כמו שאם חוגרים תינוק בעגלה, ואחר כך העגלה ח"ו מתהפכת, זה שהתינוק לא נזרק מתוכה זה לא בגלל צירוף מקרים, אלא דווקא בגלל שחגרו אותו והחגורה שמרה אותו בתוך העגלה ).
והאבחנה היא גם לא בין כסא יקר לכסא פחות יקר, אלא בין כסא בטיחותי לכסא פחות בטיחותי. מכיוון שלנו, כאנשים שלא עובדים בתחום, קשה להעריך את בטיחות הכסא, יש מבחני ריסוק ובטיחות שנותנים לכסא ציון, עד כמה הוא עמיד ושומר על הילד בתאונה.
הרבה פעמים כסא שמקבל ציונים טובים הוא גם יקר, אבל זה לא שבטוח שככל שהכסא יקר יותר הוא בטיחותי יותר.

וחיבור התינוק לכיסא.

כנראה אני צריכה לקרוא על זה יותר.

תודה!

לא מתחבר טוב מספיק. אין הגנת ראש. לא עבר מבחני ריסוק. אין חיבור נוסף לחגירה בחזה של הילד. לא ממליצה.

חפש את המטמון

בינגו

חידות לפי אותיות

נשמע לי פחות הגיוני

הייתי אומרת שהעובר מורכב גם מהגנים של בעלה אבל לא יודעת כמה סכרת הריון קשורה לגנים של העובר

בטח
@חצילוש תדע

סכרת הריון יכולה להיות גם אם אין לה סכרת במשפחה. השליה פשוט גורמת אצלה לתנגודת אינסולין..

ואם היא סכרתית כל הריון חשוב שתיבדק ותקפיד בשגרה, זה מעיד על נטייה לסכרת. נשמע כמו הסבר משונה שהיא נתנה לעצמה😅 הסכרת מגיעה ממנה. לא מהעובר..

שהסיכוי גובר כשהיתה רעלת במשפחה של האם, אבל גם כשהיתה במשפחה של האבא.
אז יכול להיות שבסכרת יש מחקרים דומים...

שנגרם לאישה כי יש במשפחה של בעלה.. זה גנטיקה. לא וירוס.

הסכרת קשורה לתפקוד הלבלב של האישה לא של העובר

אינסולין שנגרמת מפעילות השליה.. אבל מעידה על נטיה גבוהה לפתח תנגודת אינסולין בעתיד, מה שמאפיין סכרת טייפ 2..

אבל בכל מקרה אין מצב וזה שטות מוחלטת..

את הסיכון של בעל לחלות בסכרת. כאשר לאישה הייתה סכרת הריון
ואמרו שכן מצאו קשר. ציינו שם שקשה לדעת אם זה בגלל אורח החיים של שניהם, או שמשהו בdna של העובר ושל השליה גרם בעצם לסכרת אצל האמא. בסוף השליה היא הdna של העובר ולכן מכילה גם את הdna של הבעל.

הגיוני יותר שזה מאורח חיים לא נכון. כמו הרבה מהמקרים של סכרת טייפ 2 שמתפתחת בשלב כלשהו בחיים. בכל אופן, לקבוע שיש לאישה סכרת הריונית כי יש סכרת במשפחה של בעלה זה ממש הזוי.

משפיע ברמה כזאת. זה נשמע מופרך כמו לומר שבגלל שחמותה ילדה פגים אז גם היא. מה שגורם לתנגודת אינסולין אלה *ההורמונים* שהשליה מפרישה. אצל כל הנשים השליה מפרישה את ההורמונים האלה, אצל נשים עם נטייה לפתח תנגודת אינסולין, זה משפיע וגורם לסכרת הריוניות. השיבוש ההורמונלי גורם לכך שהאינסולין לא חודר לתאים ויכול לפרק את הגלוקוז וכך רמות הסוכר בדם עולות. כמו שקורה במצבים שעודף משקל גורם לכך, ששכבות השומן מפרישות הורמונים שמשבשים. כל זה קורה רק במצב שלאדם עצמו יש נטיה. השליה עצמה היא לא המקור לסכרת הריונית. רק להורמונים. במקרה הזה.. בקיצור, מי שיש לה סכרת הריונית בכל ההריונות שתדע שהיא בקבוצת סיכון לסכרת שזו מחלה מאוד לא נחמדה עם סיבוכים קשים וכדאי לה מאוד להישמר ולהקפיד על אורח חיים בריא. הקטע עם המשפחה של הבעל נשמע יותר כמו סיפורי ספתא.. גם אם אין מישהו במשפחה שלה עם סכרת, עדיין יכולה להיות *לה* נטייה לסכרת. מה שפוגע הכי הרבה בסכרתיים זו שזו המחלה הכי מוכחשת שיש בקרב חולים (כן, גם טרום סכרת זו סכרת. תשאלו אנדוקרינולוג. פשוט היא בשלב התפתחות מוקדם יותר) מה שגורם להחמרה והדרדרות שמביאה לסיבוכים. עדיף להישמר ולא לספר כל מיני סיפורים שגם אם יש מחקר כלשהו שהציב שאלת מחקר כלשהי כאופציונאלית טוען ככל הנראה שזו האפשרות הפחות הגיונית.

(ולגבי הדיון, האם סכרת הריון יכולה להיות מושפעת גם מהאב, אין לי מה לתרום)

אלא שמה שגורם לתנגודת הוא תגובת *גוף האם* להפרשת האינסולין בעקבות הורמוני השליה. לכן זה לא שייך. יש יותר קשר בין נשים עם סכרת הריונית שפיתחו סכרת סוג 2 אחר כך מאשר שגם הבעל או מי ממשפחתו סכרתי. אז שמישהי תטען בנחרצות שיש לה סכרת הריונית מהצד של בעלה זה הזוי ובלתי סביר. עדיף שתבדק ותקפיד על הבריאות של עצמה מאשר שתספר לעצמה כל מיני סיפורים שזה שבכל הריון היא עם סכרת זה לא קשור אליה.. כי זה כן. זה כי יש לה נטיה.

לכן במקרה של סוג דם שלילי כשהאב חיובי יש צורך להזריק אנטי די כדי שהגוף לא יתקוף את העובר שככל הנראה גם בעל סוג דם חיובי כמו האב. ולמה שהגוף יתקוף? בגלל הממשק בין העובר לשליה שגורם לדם מהעובר להגיע למערכת הדם של האישה. השליה בסוף נוצרת מהרירית שברחם שלה. אבל זה שזה לא הגיוני, לא קשור. זה לא הגיוני כי הסכרת ההריונית נגרמת מתגובת הגוף *שלה* להורמוני השליה שהם בלתי תלויים בכך שהעובר והשליה נושאים גם מבמטען הגנטי של האב..

של העובר.
בשלבים המוקדמים מאוד של ההתפתחות העוברית, חלק מהתאים של העוברון מתמיינים לשלייה. לכן בבדיקת סיסי שליה דוגמים חלק מהשליה, ומשתמשים בו כדי לאבחן את העובר.

ואומרת שוב, לא באתי להתערב בדיון לגבי הסכרת, כי אין לי שום ידע לגבי זה. פשוט חידדתי, לפי מיטב ידיעתי, את ההערה לגבי זה שהעובדה מורכבת משני ההורים, כמו העובר עצמו, ולא רק מהאמא.

אחרת לא הייתה אפשרות שהייתה מזינה אותו.. אבל רוב ההרכב שלה הוא מגוף האם.. זהו.. ברור שאין ספק שיש בשליה מטען גנטי של שניהם. וזה לא רלוונטי כי השליה לא עושה את הסכרת, אלא הגוף מגיב כך בגלל הפרשת ההורמונים.. לכן זה לא הגיוני.. ז"א זה שיש מטען גנטי של האב גם בעובר ובשליה, לא רלוונטי לעניין הסכרת.. כי השליה רק מעוררת תגובה של נטיה נתונה, לא יוצרת אותה.

ככל הזכור לי מהלימודים לפני שנתיים. תחליטו לבד אם לסמוך על זה

אבל מבחינת הסכרת זה לא רלוונטי. השליה מזינה את העובר ומפרישה הורמונים שמעודדים תנגודת אינסולין כאשר יש נטיה קודמת לכך. היא לא יוצרת סכרת יש מאין..

הרי זה יכול גם להשתנות מהריון להריון, אצל אותה אישה.
בכל מקרה, משיטוט קצר בגוגל, נראה שיש נסיון לחקור את התחום הזה, האם הגנטיקה של האב משפיעה על התפתחות סכרת הריון.
ברור שככל הנראה הגנטיקה של האם, והסביבה שלה( תזונה, פעילות גופנית, אולי עוד משהו? ) הם הגורמים העיקריים, אבל לא נשמע לי עד כדי כך לא הגיוני שתהיה גם תרומה של הגנטיקה של העובר עצמו- שמושפעת מן הסתם גם מהאבא.

כמובן שלא ממש משנה מה אני ( או מישהי אחרת) חושבים, מה שמשנה זה מה מחקרים מראים.

שאישה קובעת שיש לה סכרת הריונית בגלל גנטיקה של בעלה וגם מספרת על זה בנחרצות. העובר הוא לא הגורם לסכרת וגם לא השליה שמפרישה הורמונים חיוניים להריון אצל כל אישה, אלא תגובת הגוף בתנגודת אינסולין כתוצאה מההורמונים המופרשים. אשמח לראות מחקר אחד רציני שרואה קשר ישיר שכזה. וגם כאן, מבחינה רפואית המסקנה סותרת את זה בכל מה שידוע עד כה על סכרת הריונית ונטייה לטייפ 2 ותנגודת אינסולין. בעיני כאמור במקרה הנ"ל זו סתם בריחה מהמציאות. מישהי משליכה נטייה שלה לסוכרת על משהו שסבירותו להשפעה מכרעת היא בלתי הגיונית.. חבל. עדיף להיות במודעות ולדאוג לבריאות מאשר לחפש כל מיני דברים פחות הגיוניים להיתלות בהם.

הנטייה הגנטית של האישה עצמה, ואורח החיים שלה.
לכן, גם אם אכן יש איזו נטייה לכך שמגיעה מהאבא, זו ממש לא סיבה להזניח את ההקפדה על אורח חיים בריא.
( ובשולי הדברים, לא חושבת שיהיה מחקר רציני שמוכיח 'קשר ישיר', זה לא שאפשר לעשות ניסוי מבוקר ולהכניס נשים באקראי להריון מגברים שונים. בתרופות אפשר לעשות את זה, לגבי הכנסה להריון, פחות... על חיות, אולי. על אנשים זה יצטרך להיות מחקר שיראה קשר סטטיסטי)

ולומר כך זה מופרך.. אז נראה לי שאנחנו מסכימות. אם יש חומר כלשהו באינטרט מדובר כנראה רק בשאלות היפוטתיות וזהו.

לעומת זאת, בין סכרת הריון לסכרת טייפ 2 יש דווקא קשר ישיר מאוד.. מבחינה הגיונית זה פשוט מופרך וכל הדיון הזה מוזר. ברור שאין לה סכרת הריונית בגלל המשפחה של בעלה. סכרת הריונית נגרמת ע"פ הידוע לרפואה ולמדע כיום כנטיה לפתח תנגודת אינסולין עקב מצב הורמונלי הריוני.. חחח קיצור

Gestational Diabetes Mellitus in Mothers as a Diabetes Predictor in Fathers: A Retrospective Cohort Analysis

לא אמרתי שאני חושבת שזה נכון כן? רק ציינתי שקראתי משהו קשור

נראה שהם בעיקר מצביעים על כך שזוגות מרקע אתני דומה ומצב סוציו אקונומי דומה (מה שקשור לנטיות גנטיות והרגלי אכילה) יכול להעלות את הסיכויים לגילוי סכרת טייפ 2 בעתיד אצל האב. אין פה שום דבר לגבי העובר או השליה. ככל הנראה מה שהם מצביעים עליו זו תזונה דומה עקב מצב סוציואקונומי ואתניות. ובמאמר מוסגר, זה מאוד הגיוני בקנדה ובארה"ב. אחוזי ההשמנה שם מטורפים וגם אחוזי החולים בסכרת טייפ 2 ביחס לאוכלוסיה.. בקיצור חח.. המסקנה היא שאין קשר. מי שיש לו נטיה חשוב שישים לב ויקפיד על אורח חיים בריא, משקל ובדיקות תקופתיות וזהו..

https://www.next.co.il/he/style/st779368/659416#659416

המידות שכתובות שם זה גובה כך שזה לא יעזור לך, אבל אני יכולה בהמשך למדוד לך את הרוחב אם תרצי

ממה שכתוב פה, המידה הכי קטנה היא 86-92 ס"מ כשהילד הוא 49 ס"מ. זה הפרש גדול מידי.. לא יודעת מה לעשות

זה הגובה (של הילד שלו זה אמור להתאים)! חח, גם לילד הרבה יותר גדול הרוחב הזה לא הגיוני כאילו, להיקף זה הגיוני, אבל בגילאים הרבה יותר גדולים. בכל מקרה, המידות שכתובות שם זה גובה

אני אמדוד לו מחר את הגובה.

ומעניין אותי, לכל מי שאותו גובה יש אותו היקף מותניים? נשמע לי בכלל לא מחייב
לכן מוזר שהמדידה היא לפי גובה.

ואמדוד לך. אני חושבת שהם פשוט הכניסו את המידות הגנריות שלהם לבגדים בכלל (חולצות, מכנסיים) למרות שלתחתונים ספציפית זה לא המדידה הרלוונטית.

הנה המדידות שלי:
מידה 1.5-2 רוחב 19 ס"מ. תכפילי בערך בשתיים להיקף (מן הסתם טיפונת יותר בגלל הקיפול)

מידה 2-3 רוחב 20 ס"מ וכנ"ל.

זה כשהגומי רפוי - איך שאני מניחה אותם על משטח ומודדת עם מטר.
הם בשימוש הרבה זמן אז אולי זה אחרי התכווצות כלשהיא בכביסות (לא יודעת).

מקווה שיועיל!

אני אלך על הקטן יותר, שיהיה בדיוק.

זה די הרבה להימתח בשביל להגיע ל-49, לא? אני יכולה מחר בע"ה למדוד את ההיקף של הבן שלי. (ה-1.5-2 כבר לא נוח לו. ה-2-3 לדעתי טוב.)

הוא 48 ס"מ היקף מותניים.

קניתי לו מידה 3 ובקניה הבאה כבר קניתי מידה 4 שיהיה לו קל להוריד לבד.
המידות של דלתא די קטנות, איזה מידה הוא לובש היום במכנסים?

לכן מידה 3 תהיה גדולה לו כי היא 55 ס"מ.
הוא לובש במכנסיים 18-24, או 2y, תלוי בחברה..

יכולה להיות לו טובה, אפילו שלפי ההקיף זה יותר גדול.
תחתונים אני תמיד קונה מידה אחת יותר גדולה, הם לא חייבים להיות צמודים ויותר קל להוריד אותם באופן עצמאי כשהן קצת גדולות.
וגם הן קצת מתכווצות אחרי כביסה.

למרות שעדיין חוששת לקנות ואז להתאכזב שענק עליו..

ורוב התחתונים שלו ענקיות עליו (אלו של מידה 2-4). זה לא מפריע לו, המכנסיים מחזיקות את התחתונים (המכנסיים שלו מידה 18-24).

היחידות שטובות עליו הן משילב, מידה 2.

כמה עולה בשילב?

ולנו זה לא נורא שרוב התחתונים גדולים עליו... חשבתי שזה יפריע לו, אבל ב"ה זה לא.

רק של שרייבר היה לה טוב. יש להם אתר שאפשר להזמין ממנו.

https://shop.shreibers.com/product-category/girls/girls-underware/girls-pantis/

יש לנו את של הכבשה והחתול

חבל שגם זה ענק לבת שלי🫣
מישי מכירה תחתונים באמת פיציות??🤦

אבל זה היה משולב עם סימפיזיוליס

אני לאצוושבת שמה שאת מתארת הוא עילה לשמירה מבחינת ביטוח לאומי, אבל את יכולה להתייעץ עם רופא תעסוקתי. הוא הכתובת

נכון שהיא חיייבת כלום וכו..
אבל עדיין, אנחנו מצפות, ולפעמים רואות את הסביבה איך עוזרים ונשענים על ההורים
וזה קשה, החלום ושברו

אין לי מה לאמר זכותה אמנם אבל ממש לא סותר את הקושי והתסכול

מזה לא עגבניות

למה עגבניות?
ברור שזכותה והכל נכון אבל נשמע שאת ממש מודעת ומנסה להיות הכי בסדר ואיכשהו תמיד מקבלת הרגשה רעה.

איזה מבאס זה להרגיש אצל אמא כמו בבית זר 😔

לא יודעת אם את מחפשת טיפים ונשמע שעם כל הצער את ממש מתנהלת בחכמה מולה, אבל רק לגבי דבר אחד - אם עושה לך רע לבקש ממנה, אז אל. ואם היא נותנת לך הרגשה רעה כשאת מבקשת עזרה מהשכנה - זה שלה, לא שלך.
אני בטוחה שקל יותר להגיד מלהרגיש את זה, אבל תנסי לחזק את עצמך בענין הזה כי רגשות אשמה הם כל כך מכבידים ומעיקים ויכולים להעיב על הרבה דברים טובים.
ואם תרגישי יותר בטוחה בעצמך ופחות אשמה אז אולי (הלוואי!) גם תצליחי שהקשר איתה יהיה טוב יותר.

וחיבוק ❤

ואת צודקת שזה שלה ואם היא לא רוצה לעזור היא לא יכולה גם למנוע ממני להיעזר בגלל הכבוד שלה או לא יודעת מה.
אבל חשוב לי להמשיך ללכת לשם שבתות כדי לכבד אז לא באלי לא לכבד בזה שאפגע בה, למרות שבסוף זה פוגע בי.
באמת לא יודעת מה עדיף, מבחינה הלכתית נראה לי שהיא קודמת, לא?

רק בדברים שקשורים אליה ממש (האוכל שלה, תור לרופא, דברים כאלה) היא קודמת.
במה שקשור להתנהלות שלך הלכתית את קודמת.

אבל יש פה דברים יותר עדינים מהגדרות כלליות..

אני לא חושבת שזה סותר להתנהל בצורה שמתאימה לך וגם לבוא לשבתות. באופן כללי אני מאמינה בלבוא לשבתות ולביקורים, גם אם לעיתים רחוקות, אפילו כשקשה, למעט מקרים מאד קיצוניים.
אבל נראה לי שקודם כל את צריכה להפנים שאין סתירה בין הדברים, שזה שאת מבקשת עזרה מהשכנה לא אומר כלום לגבי היחס או הכבוד שלך לאמא שלך. ואם תתחזקי בזה יהיה לך יותר קל להגיע אליה בנחת.
זה לא אומר שלה יהיה קל לקבל את זה, אבל תנסי ממש לזכור שזה שלה ולעבוד על לא להילחץ מהתגובה שלה, ואני מאמינה ומקווה בשבילך שעם הזמן היא תבין שהתגובה שלה לא מפעילה אותך וגם התגובות שלה יתמתנו והקשר יהיה נעים יותר..

לא קל בכלל. בהצלחה ממש!

כל כך מבינה אותך!!!

אמא שלי תמיד אומרת שלילדים צריך להעניק ולתת כל החיים 

לא משנה שהיא ממש לא גרה לידי וגם לא בארץ לידי חח אז אין באפשרותה לעשות זאת

אבל יש לנו את הצד של חמותי ואני רואה כמה היא עושה עבור רוב הילדים שגרים לידה

והאמת? שואלת את עצמי למה לנו לא? אנחנו מגיעים פעם בחודשיים בערך אם בכלל, אז למה כשאנחנו מגיעים אי אפשר לקבל קצת ממה שנותנת לכל אלו שלידה? וכן זה לגמרי לגיטימי

נכון שאמא שלך לא חייבת לך אבל לפעמים זו ההרגשה של התשומת לב בעיקר

חיבוק אחותי

אבל מבינה גם את הקושי של אמא שלך.

אני משערת שאעזור מעט עם הנכדים, כשאעזור אעשה בכייף וכשלא יסתדר לי אסביר בנעימות שאי אפשר.

להרבה אנשים קשה לסרב לבקשות עזרה ואז הם מתחמקים או עוזרים ללא רצון ונוצרת הרגשה לא נעימה.

לכן אני כמעט ולא מבקשת עזרה, גם אם אני צריכה, פשוט למדתי להסתדר לבד.

כשמבקשים ממני עזרה, כמעט תמיד אני מסרבת בנימוס כמובן, אלא אם זה בא לי בקלות ובשמחה.

ועדיין זה מפריע לי מאוד.

אין לי בעיה שלא תעזור אבל גם שלא תמנע ממני לקבל עזרה אחרת.
ואין לי בעיה שלא תתאמץ בכלל בשבילנו כשבאים שבת לדוגמא, אבל גם אז אל תקחי קשה אם לא באנו 4 שבתות ברצף... (כי אין לי כח לארוז גם את כל האוכל שהכנתי לשבת)

שאפשר לומר שהיא מונעת ממך
זה לא נעים לקבל פרצופים, אבל זה שלה. לא קשור אלייך. וזה לא נכון למנוע מעצמך עזרה בגלל פרצוף. הכי הרבה את יכולה לא לשתף אותה בהיקף העזרה, או בעזרה בכלל. אבל למנוע מעצמך - ממש לא. את לא בעונש כי היא לא יכולה.
וכנל לגבי השבתות. היא מפעילה עלייך לחץ נפשי שעובד עם התגובות שלה. אבל את צריכה לנתק את התגובות שלה מהפעולות שלך ומהצרכים שלך כדי לשמור על עצמך. כך בעיניי.
מודה, שעשיתי את זה בעצמי וזה עשה לי רק טוב בחיים
חיבוק ❤️

באמת זה מאוד קשה כשאין תמיכה ועזרה משפחתית
זה ממש קשה לדגל ילדים לבד בלי "כפר" מסביב
ברור שזכותה אבל לא מוריד מהקושי
מה גם שלצפות ממך לעזרה נשמע לי פחות לגיטימי, ברור שלא תוכלי

אני כשהייתי נערה עזרתי המון לאחים שלי
ועכשיו לי אין מי שיעזור, אמא שלי רוצה אבל עברה את השלב וכבר ממש לא מסוגלת, ובטח בטח שצובט לי בלב כל פעם שרואה פה סבא וסבתא ששומרים ונותנים צומי לילדים ולנכדים... אין לנו אלא לחזק זו את זו!!

איזה באסה שאת לא יכולה לקבל עזרה כמו שאת עזרת להם.

אבל עובדת על עצמי עבודת מידות- מה שלא שלי לא שלי
האמת שמאז שהפסקתי לבוא אליה (מסיבות אחרות) היא התחילה לבוא אליי ולפתע עוזרת לי הרבה יותר.

אם לא באים אליה היא עושה פרצופים וממשיכה בחייה.

אמנם זה לא בדיוק המצב אצלנו.. אבל תמיד יש לי הרגשה רעה כשאני יוצאת משבת אצל ההורים שלי .
למרות שהם מהממים והכל... אנחנו נמנעים מלהגיע אליהם הרבה. אבא שלי אח''כ מספר לאחים שלי כמה קשה כשאנחנו נמצאים.
מעדיפה לוותר על התענוג של לבוא שבת מאשר לקבל את הד''שים האלו מאחי.
אני מודעת לזה שלא קל להם כשאנו נמצאים,למרות שאנחנו משאירים אחרינו בית מסודר ונקי ויוצאים מיד בצאת שבת.
הבטחתי לבעלי שבע''ה בבוא הזמן אני אארח את ילדי בכיף ואתן להם הרגשה הכי טובה שיש וכמובן שלא ארכל על אף אחד מהם באזני אחיו.

וכל הכבוד לך שממשיכה להגיע בכל זאת. חיבוק אהובה!

גם לי יש כל מיני תחושות כאלה מאמא שלי..
ולא אפרט פה אבל
המסקנה שלי היתה זה שאני חולמת לתת לילדים שלי גם הגדולים והנשואים תחושה שזה הסית שלהם והדלת פתוחה
זה בסדר שיהיה גם גבולות והקשבה לכוחות

אבל לתת גבול עם אמפתיה ואהבה
לא להתעסק בעצמי אלא בילד-

וואי אני ממש מתגעגעת והיתי רוצה ממש שתבואו השבת
אבל בכנות אני עייפה אחרי שבוע עמוס אז נראה לי שלא בכוחות לי כרגע.. אבל ממש מחכה להזגמנות הקרובה

משהו כזה שנותן תחושה טובה
ושרואים אותך

אני מניחה שגם אז לא אהיה האמא המושלמת כמו שגם עכשיו אני לא

אבל בהחלט לא קל העבודה הפנימית הזאת

וגם לאיך מתנהגים כשלא רוצים לתת עזרהה מכל מיני סיבות, האם מקבלים את זה שיקחו עזרה מאחרים גם במחיר שיבינו שאני לא מעוניינת לעזור כרגע

וממש לא עגבניות
לפעמים מסתכלים מסביב על כל המשפחות שנוסעים להורים בקלות וההורים באים לעזור פעם בשבוע או זו שההורים לוקחים את הילדים מהגן ולחשוב הלוואי והיה לי גם איזה כיף להם רק לי אין.
המצב הבריא זה מקום בטוח להגיע אליו להרגע לנוח להחליף אוירה וכוחות. קשה כשיש שבת שצריכים להטען לנוח לא להכין כלום ואין ממש לאן לנסוע.

אבל יש הרבה משפחות שלא נוסעות להורים מכל מיני סיבות כאובות לא כל האמהות בנויות לגדל את הילדים אחרי שגדלו ויצאו מהבית.
יש הורים שמבחינתם בחתונה או אפילו לפני הם סיימו את תפקידם ומחפשים בעצמם מנוחה.
אצלינו גם ממש מורכב לנסוע להורים אצל שניהם לא נוח. ואצל צד אחד פעם היינו נוסעים וכל הזמן מקבלים הערות מהאחים בעיקר ששמעו את ההורים ונתנו הרגשה לא נעימה כאילו לקחנו להם את המרחב הפרטי למרות שהיו רווקים בבית ולא חיים לבד.
היום אנחנו לא מגיעים בכלל ואין רצון לארח אותנו מסיבות רפואיות ורגשיות מורכבות ונמנעים מביקורים וזה כואב ועצוב שיש הורים שלא רוצים לראות את הנכדים ולרוות מהם נחת וכל הזמן נותנים תחושה אם במקרה נאלצנו להביא את הילדים (יצאנו ללידה ולא היה ברירה) אז הרגשה היא שניצלנו אותם.

ומצטרפת לחלום שבעזרת השם כשנהיה הורים בוגרים מקווה שנוכל לארח גם במובן הגשמי טכני שיהיה איפה וגם במובן הנפשי שיהיה לנו נעים לארח ושהבית יהיה מקום נעים ובטוח לילדים שלנו לבוא לבקר ולהיות אולי לא תמיד יהיה כוח לארח לבד אז אבקש שיעזרו שיוכלו להגיע בצורה שלא תכביד ויהיה להם גם נעים.

המצב הבריא הוא שילד גדל עם תחושת שייכות ויש לו הורים ומעגלים של דודים וסבים וסבתות שיוצרים סוגעם אחרים של קשרים קרובים ואוהבים. אבל לא כל ההורים גדלו בסביבה בריאה ולא יודעים להעניק הלאה.

מציעה הצעה לאמץ משפחות שנעים להגיע אליהן חברות חברים בני דודים אפילו שכנים כאלו שנחמד לשבת איתם ולהתחלק איתם בהכנת האוכל ולילדים יש חברים לשחק ככה שסה גם נחמד מגוון ומשחרר מהסדר הרגיל לפעמים גם מאפשר לנוח כי יש עוד ידיים בסביבה

בדרכה, בעיקר כספית.
ומעריכים את זה מאוד.

אבל אולי גם מה שמאוד מפריע לי זה לא ההשוואה לאחרים כי כל אחד והחבילה שלו.
כן מפריע לי שאני זוכה לפחות התעניינות והצעות עזרה כי כולם יודעים שאמא שלי בפנסיה אז "איזה כייף לך, אמא שלך בפנסיה אז יש מלא עזרה".
ואני לא טורחת לתקן אותם שאין שום הבדל בין הפנסיה לזמן שעבדה.
אני זוכרת שאחרי הלידה זה הכי הפריע לי, אף אחד לא התעניין אלא החליטו בשבילי שיש לי עזרה של אמא שלי, גם היא בפנסיה וגם אני גרה לידה, אז אני מסודרת ולא צריך להתעניין בי כי יש מי שדואג לי.

מכירה כמה בפנסיה שעסוקות מאוד שחיכו כל הזמן להגיע לשלב של עשיה בלי מחויבויות לעבודה וזו החלטה שלה איפה להשקיע את הזמן שלה וכנראה שהיא לא פנויה להיות סביב הילדים. לדעתי צריך לעשות הפרדה בין הציפיה שלך לציפיה של הסביבה ולהפריד בין מה שאת רואה מסביבך לאמא שלך.
היא עוזרת בדרכה וזכותך לקבל עזרה בצורה שטובה ונוחה לך. אני למדתי להגדיר איך מתאים לי לקבל עזרה ולא חייבים להגיד כן לכל הצעה אם לא נעים הצורה או הזמן או ההרגשה. ואם חייבים עזרה והיא מוכנה לעזור רק ההרגשה לא נעימה חשוב לדעתי לשאול את עצמך האם יש כאן מקום לפרשנות כי היא מן הסתם לא אדם רע.
האם כשעוזרת יש לה ציפיה למשהו? האם היא מפתחת מצוקה בשלב כל שהוא? לפעמים העזרה היא בחירה בין מחויבויות לבעל למחוייבות לילדים? לי ממש עוזר להבין מאיפה ההורים מגיעים ועם כל הקושי שאין עזרה אני מבינה שזה לא בא מרוע זה בא ממסכנות מחסך רגשי מחוסר בשלות בהתבגרות מחיקוי דברים שראו בבית וכדו.
אני רואה שמה שמפריע לך זה שלא מציעים עזרה ככל שעובר הזמן צריך ללמוד לבקש עזרה אנשים פחות מציעים כי לא יודעים מה קורה צריך גם ללמוד להשיג עזרה מבחוץ בחורה או שכנה או חברה לפי הצורך כי המשפחה לא תמיד נותנת את המענה

במצב דומה ומרגיע לשמוע שיש עוד משפחות המתמודדדות עם מצב כזה.
חיבוק!

אבל כן יש עוד מצבים דומים אישית חושבת שהעובדה שהדור הקודם לא כולם גדלו עם הורים שקיבלו ילדות נורמלית ולא ידעו לתת הורות נורמלית וככה העבירו הלאה חסכים ומשקעים רגשיים בלי לדעת שזה לא תקין או בלי לדעת איך לעשות את זה נכון.
לפעמים אחד מבני הזוג הוא אוהב שקט פרטיות והשני אוהב חברה ורעש. התכונות הדומיננטיות מתחדדות ומתגברות ככל שמתבגרים אם לא עושים שם עבודה. והתוצאה היא הורה שמרגיש קושי באירוח

מכל ההודעות שכתבת נראה שאת ממש מודעת למציאות ולא דורשת ומבינה וכו וכו אבל התעצבתי לקרא ממה שכתבת שאת בעצם מפסידה משהו מאד חשוב - סבא וסבתא לילדים שלך.

כשמצפים ומתאכזבים הלב מותסס ובגלל זה מפסידים הרבה דברים אחרים.

 

כשעושים את הסוויצ' בראש שחלום הילדות נגוז - אבא שלי כבר לא צעיר ואין לו כח לסחוב על הכתפיים את הילדים שלי ולאמא שלי כבר אין את הכוחות לבשל ולנקות אחרינו ולהחליף טיטולים... ( לא סתם בגיל מסויים  יוצאים לפנסיה - טבע האדם להזדקן)

אפשר לגלות עולם מופלא, אבל - זה תלוי גם בהרבה עבודה שלנו כהורים.

כדי ליצור לילדים שלנו חווית ילדות נפלאה אצל סבא וסבתא - עלינו כמבוגרים לעבוד בשביל זה!

אז אפשר לבוא עם ארוחת ערב, אפשר לקנות משהו מיוחד, והכי טוב לעשות את זה בצורה מכבדת כדי לתת להם את ההרגשה - לדוג' - אני מביאה סלט עגבניות ,🍅🍅🍅 וטחינה.איזה לחם מתאים לאכול עם זה? ואז אולי הם יציעו גם שהם יקנו לחם מיוחד ולילדים תהיה חגיגה אצל סבא וסבתא וסבא וסבתא לא ירגישו "עויבר בוטל" אלא שווים! ואולי לא יציעו, ואת תקני לכבוד הביקור פיתות כייפיות ולילדים יהיה חוויה!

והאמת - כשמתרגלים לזה גם לנו למרות כל העבודה על זה - זה חוויה לבוא להורים.

לא יכולה לפרט. אבל זה מורכב ממש. הקורונה גם החמירה את המצב.
ויש כזו מציאות בה חלק מהילדים פחות רצויים בנוכחותם וחלק יותר רצויים (לקח זמן להבין שזה המצב וזה יצר הרבה קושי ותסכול ותהליך של רחמים והשלמה עם המצב)

הקשר עם הסבא והסבתא חשוב מאוד כל עוד הם באמת מעוניינים בו. בנקודה הזו הגענו למצב בו הילדים מוזמנים כשנוח להם פעם בשבוע או שבועיים לצהרים אצל הסבא והסבתא בתנאים והגבלות ורק הסבתא נוכחת ומבלה איתם זמן איכות. בשבילה זה הנאה ונחת ולילדים זו חוויה מהממת. זו ההחלטה שלה להתנהל ככה.

מאיתנו ההורים זה מצריך בהחלט השקעה. השקעה מודעת.

זה מצריך קודם כל לעצום 2 עיניים מהמצב אצלם והכאב לב שזה כל מה שניתן לתת בחוויה של הילדים מצריך שיח פתוח ותומך עם הבעל ומצריך כוחות והתארגנות ולהפעיל כמה קטנים שלא ירעישו ושלא יאבדו את הסבלנות ולא יסתובבו בבית. זה לא לימים שמגייסים עזרה חיצונית לשרוד בשעה שההורים כמה מטרים ליד מארחים אחים אחרים.

צריך להשקיע בקשר וצריך למצוא את האיזון שהביקור לא יהפוך לסבל וקושי.


משתפת בעיקר להציע עוד כיוונים למצב דומה פחות מחפשת כרגע עוד פתרונות מול הסבא והסבתא האלו. יש לי עבודה עצמית כאן לא לשקוע בקושי למצוא פתרונות בלעדיהם ויחד עם זאת לא להתנתק מהם ולאפשר את הקשר עם הסבתא. הרבה דברים אני מבינה אחרת עם הזמן ומאיפה זה מגיע וזה מקל על הרגשות הקשות בעניין.

ולמזלי יש עוד בני משפחה קרובים ודודים שאצלם כן מרגישים בנוח ויש עוד צד שמתראים פחות אבל רצויים ושם מוצאים דרכים להתארח מביאים מה שצריך מכינים מארחים את עצמנו לפעמים כדי להיות איתם.

תחפשי רופאה אחרת
מזל טוב!

האמת שברוך ה׳ אני עוד שבוע וחצי חודש 3
בינתיים לא רואה צורך ללכת לרופא


אבל אם זנ באמת חודש חמישי
לדעתי זה מעט מוגזם 😅 למרות שתכלס מה שהם נותנים זנ הפניות ורואים שהבדיקות דם בסדר (פה בפורום מבינות פה יותר 🤣)
אגב אני עושה את כל הבדיקות

כי בינתיים באמת לא קריטי ויכול להיות שיתפנה משהו לפני
ובכל מקרה תשאירי את התור של חודש מאי

לא אוכל ללכת למשהי אחרת יותר מוקדם, במקרה ולא יתפנה כלום. זה קצת סיכון. כי בינתיים גם מי שיש לה תור בחודש הבא תתמלא..

ואז תקבעי תור מוקדם יותר על שמך.
וכשיגיע הזמן- תסבי אותו בחזרה על שמך

נראה לי אין מנוס מלחפש רופא אחר.

רוצה לכוון אותנו איפה את בארץ, ואיזו קופה? אולי תקבלי פה המלצות.

ומזל טוב!

מיכל יחיאל
חן אורה פויטרן שחר (או אורה פויטרן שחר חן?)
סברין טויטו
יעל אברהם
ננסי אטיה
לימור חרוש עמר
יעל כהן
יהודית זאנגי

תחשבי שגם אח''כ כל פעם שתצטרכי את עלולה לחכות 3 חודשים לתור 
מרי אטיה אני מכירה , חביבה , בעיקר נותנת הפניות וכו' לא עושה אולטרסאונד...(לפחות בכללית)
לא הייתי אצלה בבדיקה אחרי לידה אז לא יודעת להגיד איך היא בבדיקות פנימיות.
בעיני חשוב שיהיה אולטרסאונד במרפאה שאת הולכת (טכנאית\ רופאה) וככה אפשר לעשות ולחזור לרופאה

הרופאות האלו עמוסות מאוד ובכללי אין להם תורים ואם צריך משהו דחוף 

אז קשה להשיג אותן

עדיף להשיג מישהי עם פחות ביקוש ויכולה להיות נחמדה ונעימה

מאיפה את ובאיזו קופה? אולי נוכל להמליץ לך

מכבי, ירושלים.

 

מיכל יחיאל
חן אורה פויטרן שחר (או אורה פויטרן שחר חן?)
סברין טויטו
יעל אברהם
ננסי אטיה
לימור חרוש עמר
יעל כהן
יהודית זאנגי

נסי לחפש אם הרופאה הזו מקבלת גם באופן פרטי, ואז תקבעי אליה גם תור מוקדם יותר.
אישית, בתור אחת שגם חשוב לה רופאה עדינה ונעימה, הייתי מעדיפה להגיע בחודש חמישי לרופאה כזו מאשר להיות מוקדם יותר אצל רופאה לא נעימה... (והתנסיתי בזה )
אם רופא המשפחה שלך מוכן לתת את כל ההפניות הראשונות (א"ס ראשון, סקירת מערכות, העמסת סוכר, בדיקות דם שגרתיות) - אז אני לא רואה מניעה להגיע לרופאת הנשים רק בחודש חמישי, כל עוד לא מתגלים סיבוכים. בסופו של דבר במצב רגיל רופא הנשים לא עושה כלום חוץ מלתת הפניות...
יאללה, עגבניות 🙃

מרופאת המפשחה שלי.. תודה שאמרת את זה..

דרך הרופאת משפחה.
את בעיקר צריכה הפניות...

לק"י

לא יודעת כמה רופא משפחה הוא הכתובת.

רק תוודאי שהיא תהיה מוכנה לתת גם הפניה לסקירה מאוחרת - ועם התוצאות שלה כבר תגיעי לרופאת הנשים בתור שמצאת...

ואני ברשימת המתנה לגבי התור אצל הרופאה ההיא..

ומיד אחרי התור תתקשרי לקבוע תור לרופאה שאת רוצה.

השאלה מה עם התורים הלאה...

מציעה להכנס ליומן תורים בסביבות 12-1 כי זה השעה שהמערכת מחייגת למטופלים לווידוי תורים ויש ביטולים שווה ניסיון אישית עבד לי אבל זה מצריך קצת מאמץ כמה ימים.
חודש חמישי זה ממש רחוק

שזה השעה של הטלפונים ומתפנים תורים מקווה שיעזור לך אגב זה נכון גם לגבי מכבידנט

תפתחי פתח קטנטן בבד שעוטף את הגומי, חריץ רק כדי למשוך את הגומי.
תגזרי, מתחילה ותקשרי..
תזהרי לא לשחרר את הגומי לפני שאת קושרת אחרת את עלולה להסתבך...
אם היית גרה לידי הייתי אומרת לך לקפוץ ולעשות לך את זה.. זה פשוט אבל מפחיד בפעמים הראשונות

שתדעי שריגשת אותי!
באמת, לא מכירה אותי ואת ככ אדיבה ורוצה לעזור♥️
אין דברים כאלה.
אוקי אני אנסה כמו שאמרת לי.. ואת חושבת שזה ייצור עומס בד? אני אצטרך לגזור גם לאורך של החצאית? כי זה כבר מוגזם מורכב לי😅

ותתני לו להתכווץ חזרה. זה אמור ליצור את הפיזור השווה. אם זה לא עובד תגלישי קצת ימינה ושמאלה עד שהכיווצים יחסית שווים בכל ההיקף.
העניין של טוטו זה ריבוי בד. לא חושבת שיש בסוג חצאית כזה יותר מדי בד.
מקווה שאת מבינה, אם לא אעשה לך סרטון...

תודה רבה♥️♥️

אז מעדיפה למדוד לה את ההיקף של המותן שוב לפני שאני עושה דברים שהם אל חזור😅

היופי בשיטה הזאת הוא שאת תמיד יכולה לפתוח את הקשר של הגומי ולקשור מחדש.
אני לכתחילה עשיתי ככה כשתפרתי לבן שלי את הגומי למכנסי תחפושת (לקחתי אוברול וגזרתי.. אז הייתי צריכה להוסיף גומי)
שמתי יותר ממה שהייתי צריכה, קשרתי איך שנראה לי הגיוני עם שרוך ארוך עודף.. מקסימום מחר בבוקר אני שניה אפתח את הקשר ואקשור מחדש יותר רפוי.
(בכל מקרה, ממליצה לך לא לעשות את זה על הגוף שלה. יותר סיכוי שחברת לך הגומי פנימה ולא תוכלי להוציא אותו.)

אני לא אמורה לקשור את הגומי ממש חזק שלא יפתח?

כי המשיכה היא בניגוד לכיוון של הקשר.
ובגלל שזה עבה, זה לא חוט דק, תמיד אפשר להתאמץ ולפתוח את זה.. תצטרכי להשקיע קצת עבודה של הציפורניים ואולי להכניס איזה מחט או מסרגה או שיפודלתוך הקשר כדי לרופף אותו ואז להוציא

אני עושה את זה הערב בעז"ה

אצלי הגומי היה תפור ולא היה ניתן למדוד אותו אז לא היה מנוס מלגזור את השארית ולתפור מחדש

למשוך אותו ובכך חהצר את החצאית
והייתי צריכה להצר כמו פעם...
לתפור (פס רציף) ואז לגזור את השארית (פס מקוקו - גם קיצרתי)

עכשיו הבנתי.. אז למזלי בחצאית זה לא המקרה