הריון שלישי. לוקחת חופש כבר בשבוע 39
חולמת ללדת באיזה תאריך שסימנתי לי
מנסה לזרז.. לעלות מדרגות, לעשות שאיבות
עלי פטל..
אבל חוץ מצירים קלים, ספק ברקסטונים.. כלום לא זז
יום ראשון 40+5. מעקב הריון עודף שני במספר
אולטרסאונד תקין אבל במוניטור יש איזה האטונת קטנה וכמות מים גבולית.. בבדיקת פתיחה אין כלום.. צוואר אחורי סגור לחלוטין הרופא ממליץ על זירוז עם בלון ואני מבסוטה שהנה זה מתקרב...
עוברים למיון יולדות מתחילים בפתיחת וריד שמתפקששת ולוקחת זמן..
בינתיים רואה עגלות תינוקות ריקות עומדות שם ומנסה להסתיר דמעות התרגשות .. אוטוטו התינוק שלנו ישכב שם בנחת ומתחיל פרק מרגש וחדש..
עוברים לרופאה להתחיל בלון..
היא כמעט מתחילה ואז רופאה אחרת מציעה לבדוק שוב פתיחה ומזהה 2.5 ומחיקה של 80%.. איזה כייף.. משהו זז ..
עוד אחת בודקת ומציעה על הדרך סטריפינג שלא כאב בכלל.
משם עוברים לייעוץ עם הרופאה ששומעת ממני שאצלי רק זירוז מקדם לידה ומזדהה איתי מאוד גם היא ככה
ואנחנו מפטפטות בכייף על העבודה הילדים וכו'
היא ממליצה להתקדם כבר לחדר לידה לפיטוצין ואני בהתרגשות שיא..
מבצעים קודם עוד מוניטור ובינתיים מציעה עוד מישהי לעשות סטריפינג מושקע יותר והפעם באמת מרגיש יותר כמו לחץ חזק כמה שניות והיא מסיימת ומתחילה להרגיש טיפונת כאבי מחזור חלשים.. עדיין לא סדירים..
אמרו לנו לצאת וכשיתפנה חדר לידה יקראו לנו
בינתיים בעלי יוצא לילדים ואני מטיילת עולה מדרגות מסתובבת ועוד אין צירים משמעותיים בכלל. אחרי שעה נכנסת לבדוק מה קורה ואיכשהו נמצא שם רופא אחר שטוען שבכלל לא דחוף ללכת לזירוז אבל לא רצה לשחרר. רצה לאשפז בנשים להמשך מעקב והמתנה לחדר לידה. בינתיים רופאה אחרת בדקה התקדמות וטענה שפתיחה בקושי 2.5 ורק 70% מחיקה שזה די מאכזב אבל לא אומר הרבה להמשך...
לא רציתי להתאשפז אבל הרופא שכנע אותי שאם אראה שזה מתעכב אוכל בהמשך לחתום על סירוב אשפוז
החלטתי לחכות עד הערב לראות אם מתקדם משהו
עולה למחלקת נשים ששנואה עלי עוד מהלידה הראשונה
מקבלת את אותו חדר ואותה מיטה
ורק הזכרונות מההזירוז שם גורמים לי להתכווץ
בעלי בדיוק חוזר ואני מתחילה לספר לו בתסכול את כל ההשתלשלות וזה שעכשיו כנראה יתקעו אותי פה שעות..
בעודי מתלוננת מגיעה מישהי עם כיסא גלגלים ומבשרת לי שיורדים לחדר לידה!!! בקושי הייתי שם 10 דקות!! ותכלס ברור שהמקרה שלי לא הכי דחוף.. סיעתא דשמיא מיוחדת ואני ממש שמחה..
נכנסים לחדר לידה.. אמהלה.. איזה התרגשות
המשקל.. העריסה.. זה ממש קרוב.. אוטוטו אנחנו נפגוש את הבונבון שחיכינו לו תשעה חודשים!!
נכנסת להתקלח מחליפה לחלוק לידה המוזר
מקבלת אותי מיילדת מהממת שמציגה את עצמה ומתחילה לשאול על תוכנית הלידה שלי.. אני כולי משועשעת כי מנסיון העבר אני עוברת 2 משמרות בלידות.. אז בכלל לא רלוונטי לדבר עכשיו על הסוף..
בכל מקרה היא ממש חמודה ונותנת תחושת ביטחון
אנחנו מקשקשות קצת והיא מתחילה לארגן את הפיטוצין
בתחילה המינון נמוך וסוף סוף יש צירים טובים חזקים ומורגשים אבל נסבלים לחלוטין אני על הכדור פיזיו ומרוצה שמתחילה להרגיש משהו
שמה שירים מרגשים ויפים ונהנית מכל רגע
אחרי שעה וחצי בערך היא בודקת ורואה שהפתיחה כבר 4 ומעלה מינון של פיטוצין
עכשיו העסק מתחיל ממש לכאוב וכל ציר מרגיש כאילו משהו בי נשבר ושום תנוחה לא מרגיעה לי את הכאב.. לא על הכדור ולא בכריעה.. זה היה כאב שלא ידעתי איפה בדיוק אני מרגישה אותו.. היה לי ממש קשה לנשום כמה שניסיתי.. הנס שהיה לי מרווח נשימה קצת בין הצירים של 5 דק בערך
אבל גם בין הצירים כבר כאב לי
20 דק אחרי כבר היתה פתיחה 5 וראינו שב"ה מתקדם טוב
ביקשתי אפידורל למרות שראיתי שמתקדם מהר פשוט הצירים היו נוראיים ופחדתי בעיקר בצירי הלחץ שאולי לא אצליח לעמוד בהם
היא כמובן ממש זרמה איתי ותוך שניה הגיע המרדים כל העסק הזה לקח זמן שבו לא יכולתי לזוז והיה קשה בטירוף.. בשלב הזה הגיעה מתנדבת שגם באה לעזור והן ממש תמכו והרגיעו
תוך 20 דק בערך הוא סיים והיתה הקלה מיידית כל פלג הגוף התחתון היה מורדם חזק ממש ברמה שנבהלתי.
בפעמיים הקודמות זה השפיע ממש חלש ורק אחרי זמן...
איזה כייף.. אפשר קצת להרגע אבל לא ממש.. אחרי האפידול פתיחה 8 ושניה אח"כ כבר פתיחה מלאה
יאללה ללחוץ.. אבל איך?? אני לא מרגישה כלום..
היא מושכת סדין ואומרת לי למשוך אלי ולהתנגד לה וללחוץ תוך כדי.. אין לי מושג איך זה עוזר
2 לחיצות והראש בחוץ ואני מרגישה ומלטפת אותו.
לחיצה אחרונה והוא מחליק לו טהור ויפה ומיוחד
ואני לוקחת אותו ומחבקת אותו הכי חזק שאפשר
ברקע מתנגן במקרה בפלייליסט "וזכני לגדל"
ואין על הרגע המרגש הזה בעולם
3.5 קילו של אושר צרוף!!
"ואני בחסדך בטחתי יגל ליבי בישועתך, אשירה לה' כי גמל עלי"
תודה לך אבא על שליחים טובים לאורך הדרך
על לידה קצרה ממש שהתקדמה מהר וברובה לא סבלתי
על מיילדת מיוחדת, אמפטית וקשובה
תודה שיצאתי ללא שריטה וההחלמה היתה מהירה
והכי הכי- על המתנה היקרה והאהובה שהבאת לנו..
"חסדי ה' כי לא תמו כי לא כלו רחמיו.."
ותודה למי שקראה עד פה
מעין תפרחת חיתולים שהחמירה.
