ואז בקושי מספיקה לאכול😶🙊
אז אני יושבת פה על הספה. מסתכלת על הבית המבולגן הזה וזה עושה לי רעעעע
ובעלי עובד מהבוקר לסדר את כל מה שאני לא מספיקה לעשות כל השבוע.
ואין לי כח לזוז כי עוד עשר דק התינוקי יקום ( עד שהצלחנו להרדים אותו) והסבב הנקה יתחיל שוב..


עלה זול יחסית אבל כלל רק ארוחת בוקר
בנות יקרות אני קיבלתי מחזור אחרון בתאריך ה22 ל10.
היום עשיתי בטא ויצא לי 962.71..
האם זה תקין? אני בלחץ ממש, לא הריון ראשון אבל פעם ראשונה שבודקת בטא..
יששש תודה לך השם
תודה על התשובה המהירה נשמהה
ציפיפיציאחרונהתרמוס עם המים מדודים
מחלק מנות עם הכמות שצריך ותוך חצי דקה מאכילים
כשמסיימים להניק מכינים לפעם הבאה
מקווה שהואלתי
בזמן האחרון כל נושא ההנקה טעון לי מדי אז מעדיפה לא להכנס לזה....
![]()
בסוף יגדלו ונשכח מזה......

קראתי עלי אקספרס
ולא הבנתי איך קונים שם... או איפה הקישור מה לקנות משם...
הרופא שלי נתן לי הפנייה להעמסת סוכר ולבדיקות כלליות,
התור שלי לרופא הוא ביום רביעי, וממש לא מתאים לי לעשות את הבדיקה בראשון,
בשני זה בסדר לעשות אותה? יגיעו תוצאות עד רביעי?
אני במכבי
(אני בכלל לא אופטימית שאצליח לעשות אותה, אני חודש שישי ועדיין מכורה לבונג'סטה ומקיאה מאוד בקלות..., אז לשתות את הגועל הזה??? קשה לי מאוד עם דברים לא טעימים)
בהצלחה יקרה
זה באמת בדיקה סיוט
ממני שצריכה לעשות את ה100 כל פעם![]()
ותאכלי בבוקר...
אותי זה הציל
אחרי שעשיתי פעמיים ובפעם הראשונה שתתי את הנוזל בצום והקאתי...
Lana423כי את רואה את הקטן סובל...
העצות שלי הן:
לדלל טיפה יותר את המטרנה
לעסוצ לו את הבטן לכוון השעון ולהרים את הרגליים (כאילו יש גזים)
לשים לו המון המון משחה בטיטול גם אם עכשיו הוא בסדר עדי למנוע
ונרות כשאין ברירה. לא קורה כלום. אני הייתי שמה לילד שלי די הרבה וכיום בן שנתיים בלי כלום הוא ממש מתפנה מצויין, שום בעייה של עצירות אף פעם
חיבוק אהובה!

באמת מבאס.. אין לי עצות, רק מזדהה...
תמשיכי לעקוב ותראי אם יש שינוי כשאת בתנוחה אחרת...
בהצלחה תרגישי טוב!
שכיבה, עמידה ישיבה, הליכה, האם זה שונה...
חרוצה את תקשיבי
סיימת את הפרוייקטים?!
נשמע ממש התקדמות... אפילו קרוב מאוד
אמא טובה---דיה!חיים של אימא
"אני רואה פה שני עוברים". הרופא, איש גבוה עם רעמת שיער דלילה, מביט בריכוז במסך האולטרסאונד המרצד. נשימתה של רות נעתקת, וקור זוחל לה לידיים.
"אתה בטוח?" היא ממלמלת, המומה.
"אהמ... לא..." המתמר לוחץ על הבטן חזק יותר, והרופא מכווץ את גביניו. "אני רואה פה עוד אחד. שלישייה." הוא מעביר את מבטו מהמסך אל פניה החיוורות. "הריון טבעי, נכון?"
היא מהנהנת בקושי, וכשהיא מתיישבת היא מגלה שכבד לה בבטן. צחקוק קטן נפלט משפתיה המהודקות גם שלושה עוברים לא יכולים להכביד בשבוע שבע.
הרגל שלה מתופפת על הרצפה בחוסר שליטה כשהרופא מקליד את סיכום הביקור. השאלות שהוא שואל בקושי נקלטות בתודעתה, ורק חיוכו הסלחני נצרב בה איכשהו.
"שיהיה במזל ובברכה" אומר הדוקטור. "אני רואה שאת לא מרוכזת עכשיו, אז את כל ההמלצות כתבתי בסיכום הביקור. תעברי עליו יחד עם בעלך. אשתדל להתקשר בהמשך השבוע."
"תודה." היא תופסת את צרור הדפים בידיים רועדות ונמלטת מהחדר כאילו מישהו רודף אחריה.
היא מנסה לנשום עמוק, אבל הדמעות לא מתחשבות בה, ופורצות החוצה כבר בחדר ההמתנה. "משוגעת", היא נוזפת בעצמה. "מי שיראה אותך יחשוב שקרה לך אסון. את לא נורמלית." היא נוחתת על כיסא המתנה ירקרק, ותוחבת אצבע לחור זעיר בריפודו המהוה.
"שלישייה", היא לוחשת לעצמה, וגל הדמעות מתחדש. הלוואי שאיתמר היה פה עכשיו. היא לא יכולה לשאת את זה לבד.
"שלישייה", היא לוחשת שוב, מעיפה מבט על הבטן כאילו הייתה איבר זר. החולצה השחורה הרקומה הזו שלה. אבל מה שמתחתיה?
באמת יש שם שלושה ילדים??
"גברת, הכול בסדר?" מישהי רוכנת אליה, הפוני השחור שלה כמעט נוגע במטפחת של רות. "אפשר לעזור?" רות מנענעת בראשה לשלילה. איזה בושות. בטח האישה הזו חושבת שקיבלה בשורה נוראית.
"את רוצה שאני אתקשר למישהו?" לבעלת הפוני מבטא רוסי קלוש, והמון רחמים בעיניים. הנהון קלוש.
"לבעלך?" שוב הנהון. הזרה לוקחת את הפלאפון מידה הרועדת של רות, ואחרי פחות מדקה נשפך קולו המבוהל של איתמר לתוך אוזנה של רות.
"רות? מה קרה??" צר לרות על בהלתו, והיא בולעת את הדמעות בכוח. "לא קרה כלום" היא לוחשת. הזרה מתרחקת בדיסקרטיות, ורות עוצמת את עיניה. "כלומר הכול בסדר, כלומר יותר מבסדר. אבל..."
"אז מה קרה?" איתמר מנסה להתרכז. "למה את בוכה כל כך?"
"אני..." מילותיה נאבדות, והיא מרגישה שאם תגיד את המילה שלישייה היא לא תוכל יותר להחזיק את הדמעות בפנים. "אתה יכול לבוא?" היא שואלת במקום.
"כן" רות יכולה לדמיין את המבט בעיניו של איתמר מתעמעם. הוא שונא לצאת באמצע יום עבודה. אבל בליבה מתפשטת חמימות. היא לא לבד.
***
"אני חייב ללכת להביא את יהודה מהמעון" איתמר מעיף מבט מודאג בשעון, ואחר כך ברות.
"אל תביא אותו לכאן" היא מרגישה אימא נוראית, אבל אין לה ברירה. "אני לא יכולה להתייחס אליו עכשיו. אני חייבת להתאושש".
"כן" איתמר מהנהן, וההסכמה שלו שוברת את ליבה עוד יותר. היא באמת אימא נוראית.
"אני אקח אותו לגינה. אבל את יכולה להישאר פה לבד?"
מאז שנכנסו הביתה רות לא יצאה מהמיטה, ונראה שגם מצב הרוח שלה ממשיך להתדרדר.
"תקרא לאימא שלך" היא מבריקה. "אתה ביחד איתי בקושי, אני לא מצליחה להתעודד ממך. אני חייבת לשמוע מישהו מבחוץ." ובשקט, לעצמה, היא ממשיכה - אולי היא תחזיר לי את השפיות...
***
ידיה של מרים חמות, ועיניה הבהירות, הרכות, מרושתות בקמטים זעירים שיוצרים על פניה ארשת חיוך תמידית.
"מותר לך לבכות, מותק", ידיה מלטפות את ידיה הקרות של רות, מנסות להזרים בהן כוח. "מותר לך גם לפחד. אבל עמוק עמוק בפנים את רוצה את החיים האלה. את רוצה להיות הצינור שיזכה להביא אותם לעולם".
"אני לא" לדמעות של רות אין סוף, "את יודעת מה זה לגדל שלושה תינוקות ביחד? פגיה כפול שלוש, טיטולים כפול שלוש, מטרנה כפול שלוש, גזים כפול שלוש, חוסר שינה כפול שלוש..." קולה נחנק. "ויהודה יהיה רק בן שנתיים וחצי כשהם יוולדו. אנחנו לא נשרוד את זה".
"אתם תשרדו. כי אלו הילדים שלכם. הם צריכים אתכם. ה' בחר בכם והוא ייתן לכם את הכוחות."
"אני רוצה לעשות הפלה." רות מושכת את ידיה, אבל עיניה נתלות במרים, מבקשות הבנה וחיבוק. "הרב יתיר לנו. אני בטוחה"
"אלו הילדים שלך" מילותיה של מרים זהירות, "בכוחך להחיות אותם, ובכוחך להחליט שלא..."
***
סקירה מוקדמת. ליבה של רות הולם בפראות. היא הולכת לראות את הילדים שלה בפעם הראשונה. היא לא מסוגלת. היא כן. היא לא.
"אני לא מסוגלת". היא נעצרת ליד מתקן מים קרים, ומביטה באיתמר בפנים חיוורות.
"את כן" קולו שקט, אבל הוא מותח את שפתיו לחיוך מעודד.
"אני לא רוצה לראות אותם. אני לא רוצה להאמין שזה אמיתי. אני לא רוצה להיקשר אליהם"
"אמרת את זה יותר מידי פעמים בחודשים האחרונים" אומר איתמר.
"ובגלל זה פספסנו את כל האולטרסאונדים" משלימה רות.
"עוד מעט הם יוולדו, ואז תהיי חייבת לראות אותם" ניצוץ של משובה רוקד בעיניו.
"הלך עלינו" היא ממלמלת, ומנסה להזדקף. "וזה לא כל כך עוד מעט. בוא ניכנס."
***
"שתי בנות ובן" המתמר מסתובב על בטנה של רות, משאיר אחריו שביל של ג'ל קר.
שתי בנות. ובן.
שמלות ורודות, סרטים קטנטנים, מכנסיים פצפונים.
רות נועצת עיניים במסך, מנסה להבין מי זה מי. יש שם שלושה, זה ברור. והם שלה. והם בתוכה.
הינה ראש, ורגל, ועוד רגל, ועוד ראש.
"שבו" הרופא מגיש לרות נייר אפור לנגב בו את הבטן, ומתיישב ליד השולחן, מבטו חמור מעט.
"כפי שאתם יודעים יש לכם שלושה עוברים" אומר הרופא, ורות מגלה בהפתעה שהלב שלה לא מתכווץ כמו שהיה קורה לה בכל פעם ששמעה את המילה שלוש על כל הטיותיה בחודשים האחרונים. "ובמקרה כזה אני ממליץ על דילול."
"דילול?" חוזרת רות בבלבול, ורואה איך שפתיו של איתמר מתהדקות.
"האישור שחיכית לו" הוא ממלמל לכיוונה.
האישור שהיא חיכתה לו. כן. היא יכולה לדלל. לשניים. לאחד. אפילו הרופא אומר.
"אנחנו לא מדללים" היא שומעת את עצמה אומרת, וידה נשלחת לבטנה כמו מאליה, מגוננת על הילדים ששטים להם שם בשלווה. "אלו הילדים שלנו, דוקטור, אנחנו רוצים אותם."
הם רוצים אותם?!?!
עיניה של רות מושפלות כמו מעצמן, מטיילות על הבטן התופחת, מלאת סימני המתיחה, משתהות על הרגליים הנפוחות מורידים ומבצקת.
כן. היא רוצה להיות הצינור של החיים האלה.

האבחנה לא משנה
הלוואי שאני סתם מדמיינת
אני שלושה חודשים אחרי לידה, לוקחת גלולות
התחלתי עם סוג אחד שעשה לי כתמים אז אחרי שבוע בערך עברתי לסוג אחר בלי הפסקה ביניהם (לא יודעת אם זה משנה)
גם הסוג השני עשה לי כתמים ובהמלצת הרופא המשכתי לקחת אותם ובאמת בחפיסה השניה אין בעיות ב"ה
בכל החפיסות היו יחסים מלאים.
אני לא מניקה וקיבלתי מחזור בול חודש אחרי הלידה.
העניין הוא שיש לי בול!! את אותם תסמינים כמו בתחילת ההריון. ממש
רגישות לריחות, בחילות ממש, מצבי רוח משתנים וקיצוניים, טעם מוזר בפה, עייפות מטורפת
ואני לא חושבת שזה בגלל שאני אחרי לידה, כי אני כבר שלושה חודשים אחרי לידה ואת התסמינים האלו אני מרגישה בשבוע- שבועיים האחרונים והם רק מתגברים. לפני יומיים ממש הקאתי בבוקר
היה לי מחזור לפני משהו כמו 29 יום. לא יודעת מתי נחשב איחור כי אני על גלולות.. והאם זה בעייתי שאני ממשיכה לקחת?
וואי אני ממש מפחדת לעשות בדיקת הריון!!
לא רוצה לדמיין מה יקרה אם יהיה שוב הריון כשיש לי פיצי לטפל בו, ואני לא התאוששתי בכלל מהלידה! אחרי 6 שבועות כבר הייתי צריכה להתייצב בלימודים ומאז אני לא נושמת ולא מצליחה להחלים
חושבת לעשות בדיקה מחר בבוקר אבל ממש מפחדת
מה אתן חושבות?
התחלתי גלולות לפני חודשיים בערך, הגיוני שרק עכשיו זה מתחיל להשפיע ככה?
ייתאני ממש מקפידה לקחת את הגלולות בזמן
היו לפעמים איחור של שעה בערך אבל הבנתי שזה לא רציני
היתה פעם אחת של איחור של שעתיים , מקווה שזה לא משפיע
ועוד דבר, ב"ה גם אני וגם אמא שלי נקלטות ממש מהר, ברמה שאף פעם לא הייתי צריכה לחשב ימי פרישה.
ב"ה על הברכה הגדולה אבל איתה מגיע גם חשש גדול
כל כך לא מתאים לי עכשיו..
גרנולה אגוזיםנישמע באמת כמו פיטריה. זה כאבים ממש ממש חזקים.
לי הרופאה נתנה מישחה בשביל הפטמות שלי, וגם משהו לתינוק - כי גם הוא נידבק בפיטריה הזאת והיה לו בחלל הפה, ותוך יום\יומיים זה עבר לנו.
אם אכן זו לשון קשורה, דעתי הלא מקצועית היא לנתק וזהו.
רק רוצה להציג את מה שקרה לי עם זה - הבת שלי נולדה עם לשון חצי קשורה ולא היו בעיות מיוחדות בהנקה אלא היא ״רק״ הוציאה לשון בצורה קצת מוזרה. בגיל חודש וחצי הלכתי איתה לרופא הילדים שהפנה לשר״פ ובגיל כמעט חודשיים ניתקו לה את הלשון בצורה ממש פשוטה בעזרת מספריים סטריליות. הרופא שביצע את הניתוק אמר שהיא בכלל לא מסוגלת להגות את הצליל ״ל״.
הבן השלישי נולד עם לשון קשורה לגמרי ויום אחרי הלידה ביקשתי שכירורג יגיע וינתק לו.
יש היום גישה בבתי החולים שלא חייבים לנתק אם התינוק יונק ושאפשר לטפל בבעיות בדיבור שיהיו בגיל יותר מבוגר. בעיניי סתם חבל ועדיף לנתק מיד וזהו. אחרי גיל שנה זה כבר ניתוח ממש ולא סתם הליך פשוט עם מספריים סטריליות ולמה צריך להיכנס בכלל לבעיות ובדיבור וכל זה.
אגב, תסתכלי בדפים שהביאו לך בשחרור מבית החולים, בד״כ הם מציינים שם אם זיהו לשון קשורה.
יש לו אולי לשון קשורה?
יש כזה דבר משאבה שהיא גם חשמלית וגם ידנית (לשבת) או שלדעתכן בכלל לא צריך ידנית?
ולא הצלחתי לשאוב כמעט כלום, מכרתי אותה וקניתי אמדה פינס ווואוו!! שואב לי מעולה ממש!!
אבל יש לי כמה חברות שממש מרוצות מלנסינו.. אז תעשי חושבים...
גם נצמד לחזה, את יכולה להסתובב בבית ולשאוב,
לא קניתי אבל שמעתי,
מישי התנסתה בה?
ליבי איתך,
מלא חיבוקים.
בע"ה תצילחו בקרוב מאוד מאוד
אני אומרת לעצמי תמיד כשזה צריך להגיע זה מגיע לא שניה אחרי ולא לפני.
מזל שאנחנו לא מנוהלים בידי בני אדם
מה את עוברת!!
אין לי מושג כי לא הייתי שם אבל נשמע סיוט מסוייט לחלוטין!
קודם כל את אלופה ולביאה שעם תאומים כאלה קטנים כבר חושבת על הרחבת המשפחה.
ברור שאין לך חשק לעבוד!!
מתפללת שבעזרת ה' תיקלטי להריון בריא וקל בידיים מלאות במהרה ממש
אין לי טיפת כוח!!
שתיהן עצבניות וצורחות
גשם זלעפות בחוץ אז אין מצב ללכת לגן שעשועים או לצאת בכלל
לא הצלחתי לישון היום דקה כי הן ישנו לסירוגין
והקטנה יונקת ללא הפסקה אז לא מספיקה כלום
עוד לא התחלתי לבשל לשבת
ובעלי חוזר רק מאוחר בלילה
אין לי מושג איך אשרוד עד אז😭😭😭😭😭
הדבר הראשון שאת צריכה לעשות זה לארגן לך משהו לשתות. שיבכו 2 דקות ואת תשתי. לא יקרה כלום
ואחר כך תטפלי בהן, אתפלל עלייך שיהיה קל ומהר מאד יהיו רגועות. ככה שתוכלי להתחיל עם ההכנות
ואם לא תספיקי לבשל, לא נורא בכלל!!! תקני קנוי ותעשו הכי פשוט, העיקר הרוגע שלך!!!
אולי תשימי אותן לישון מוקדם ותישני גם? כשבעלך יבוא תרימו יחד שבת בזריזות...
את מהממת!
ומי אמר שלהיות אמא זה קל?? ![]()
אצלי שהם לא מאד מאופסים- עוזר לשים שירים ולרקוד קצת... זה מוציא ממצב רוח של צרחות... אולי תנסי לפחות עם הגדולה?
מקווה בשבילך שישתפר
זה כל כך קשה. הכל מהכל.
חיבוק![]()
את לא מבינה איך הזדהיתי איתך! כתבת בעצם אותי...
לדעתי דחוף לעשות שיחה לבעלך שיבין כמה כמה כמה חשובה לך היציאה מהבית וכמה זה תורם בעקיפין לזוגיות, לבית -לשמחה בבית.
לדעתי מה שאת צריכה לעשות:
חכי לזמן רגוע עם בעלך ותערכי שיחה נעימה בכמה שלבים
1. להראות לו אמון, ז''א: אני יודעת שאתה אוהב אותי ואכפת לך ממני ומהמצב הנפשי שלי ולהביא דוגמאות ממתי שכן דאג והיה מושלו ולהודות על כך ולהעריך
2. להסביר מה את מרגישה וצריכה ורוצה. בלי להאשים, בלי להזכיר אותו. רק ההרגשה שלך
3. להציע צורת התנהלות שתשפר את ההרגשה שלך ופתרונות
בהצלחה!!