עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך י"ח בשבט תשפ"ג 02:32
נשמע שאת אוגרת המון שנים כעס אצור
על בעלך ועל המשפחה שלו.
אני רוצה לפרק ברשותך את מה שכתבת מנקודת מבטי
קודם כל, מה שאת כותבת על המשפחה שלו נשמע כמו חוויה לא נעימה בכלל. ועם זאת, אני חושבת שאת משליכה עליו את החוויה השלילית מולם ומוסיפה את זה לקושי שלך מולו מאחר ואת לא מרגישה שהוא מגבה אותך מולם והודף אותם כדי לשמור עלייך, ובעיקר לא נותן לך לגיטימציה לפרוק ומבין אותך (זה היה כבר, תתקדמי).
אני מניחה שאם הוא היה מזהה שאת בנקודת שבר ומכיל במילים כמו 'חיים שלי, אני יודע מה את סופגת כל השנים וכמה זה לא נעים, את רוצה שאדבר עם אמא שלי? אל תעני לה יותר, רק אני אדבר איתה. אני ואת המשפחה שלנו. בואי נשים אותם בצד ונתרכז בנו' היית מרגישה שהוא יותר בצד שלך. שהוא רואה את הקושי שלך. שהוא לוקח אותו ממך אליו
אבל הוא לא. ואת מרגישה לבד במערכה.
מותקפת מכל הכיוונים, והכל זה מהצד שלו.
גם הצפייה הזו שאת מגלה כל פעם מחדש.
אין לך רגע דל מה שנקרא ואת כל פעם נאלצת להתמודד מול חזית אחרת של דברים לא נעימים.
ולגבי הקשר ביניכם - את מתארת ריבים מטורפים
לילות טבילה שאת לבד בהם
זמנים שביקשת בהם שיעזוב את הבית.
אני רוצה להגיד לך שיש קשר בין הדברים לדעתי.
את צדיקה. הולכת במסירות נפש לטבול, חוזרת לאיש שלך ורוצה שיתייחסו אלייך ומגלה שהוא ישן. איזה כואב זה.
גם אם אומרים שגבר תמיד רוצה יחסים, אני כופרת באמירה הזו. גם גבר צריך תנאים בסיסיים כדי לקיים אישות. ואם אתם בתקופות לא טובות ביניכם, זה משפיע על החשק שלו להיות עם האישה. וגם, אני בכלל לא בטוחה שהבעיה העיקרית פה היא האישות. הרי יש ילדים ואת בהריון. אז הבעיה היא התדירות, שהיא פועל יוצא של היחסים ביניכם, פערים בחשק אולי, ואולי אולי גם הכמיהה שלך ליחס אחר ממנו רגשית, שגורמת לך להסתכל על האישות ביניכם כ- לא מספקת. כי אישה צריכה יחסים וודאי. אבל יותר חשוב לה היחס והאינטימיות הרגשית.
ומנגד, את מתארת באמת בעל טוב. שאת חשובה לו ודואג לך. אפילו מה שאמרת על זה שהוא חוזר ב21 ואמר לילדים שאת ישנה זה דאגה בעיניי ולא התעלמות. כי הוא רצה שהילדים ייתנו לך שקט. הוא יודע שקשה לך. הוא לא עיוור. הוא רק לא יודע איך לגשת לזה כנראה. בדיוק כמו המקרה עם ההורים שלך.
בדיוק כמו ההודעות שהוא שולח לך על 'תתקדמי'.
כך לדעתי.
מההסתכלות שלי מבחוץ על מה שאת כותבת, הבעיה שלכם היא לא המשפחה שלו ולא הצפייה בתכנים. את זה אפשר לפתור אולי בחסימה או מעבר לטלפון אחר.
( אני רוצה להגיד לך שכל עוד לא תסכמו על זה, לא יהיה לך שקט. והוא ככל הנראה לא יפסיק לצפות. הפרצה קוראת לגנב. אם גברים שנמצאים ביחסים טובים עם נשותיהם מגיעים לכך, אזי גברים שמחפשים בריחה מהקושי או שהתעורר אצלם יצר הרע ויש להם גישה - על אחת כמה וכמה. לא יעזור. זה קשה מאוד להימנע מזה כשיש אינטרנט פתוח. לדעתי אפילו בלתי אפשרי, אז בעיניי אין מה לצפות לזה כל עוד לא נעזרתם בחסימה הרמטית ותיאמתם ציפיות בעניין. יש או היה לכם שיח על העניין הזה של אינטרנט פתוח?)
אז מהי הבעיה בעצם? - אני קוראת אותך ומרגישה שאת צריכה שינוי. אבל מלבד התחושה שהצפייה בתכנים גורמת לך, יש את התחושה שזה בא על חשבונך. שאת לא מקבלת את היחס הראוי לך. חסר לך העיקר מן הספר - ההרגשה שאת חשובה לאיש שלך ברבדים הכי עמוקים - של אינטימיות רגשית ומינית ושל תחושת הגנה ויציבות ואמון. וזה באמת מה שיכול לפרק אישה לגורמים.
אני מאמינה שהדרך לריפוי עוברת בחיזוק שלך מצד אחד, ומצד שני - בשינוי הדינמיקה ביניכם. אני לא רואה פה בעל רע. אני רואה פה בעל שמתמודד עם קושי גדול. ועם ביקורת שבאה בעקבותיו. ועושה מה שהוא יודע בכלים שיש לו. שזה לא מספיק לך, וזה ברור למה.
אני מאמינה גדולה בשינויים ולעניות דעתי יש אפשרות לשקם את הקשר הזה בגדול. למרות שנראה שהכל שחור.
אני ממליצה לך בחום ללכת לייעוץ אישי . התחושות שאת מתארת עכשיו יכולות בקלות להוביל אותך לדכדוך וחלילה לדכאון אחרי לידה, את לגמרי נקראת בקבוצת סיכון. וחשוב שתשמרי עלייך. וגם, בלי קשר, נראה שזה יכול מאוד להועיל לך.
אני מבינה מאוד את זה שזה בנפשך שיספיק לצפות, אבל לדעתי בלי קשר לזה - גם לך יש פוטנציאל לשינוי שייטיב איתכם. ברגע שאת כל הזמן בעמדת 'מבקרת המדינה' מולו, וחושדת בו ובודקת אותו, וכועסת על זה ומתפרצת עליו ונשברת - הוא מבין שאין לו מה לשתף אותך בקושי. את לא איתו בחזית אחת מול זה, את במקטם אחר. את נגדו. (למרות שאת בסופו של דבר בעדך ובעדכם, זה לא מקדם אותך כמו שאת רואה) אז הוא לא מספיק פנוי לרצות בשינוי או להיפתח אליו מולך כי הוא עסוק בלכבות שריפות ולצאת בסדר עד כמה שהוא יכול. להכחיש.
גם העניין של האישות לדעתי לא יסתדר אם לא תשנו ביניכם את הדינמיקה. את מרגישה שאת כמהה לכך וצריכה את הקרבה שלו, והוא לא מסוגל לתת לך את זה בתדירות שאת צריכה, כי את כאישה מצד אחד חושדת ואוגרת וכועסת ומצד שני בכל זאת מצפה לו ורוצה בקרבתו, והוא במודע ובתת מודע מרגיש אותך אבל לא יכול לתת את זה. כי לא נעים להיות עם אישה כועסת. שמבקרת. ואני בטוחה שעם כמה שכתבת ארוך, לא הגעת לתיאור של כל הדברים אבל האווירה בבית לא נעימה בלשון המעטה. אז מה הפלא שאי אפשר לשדר עסקים כרגיל? גם את וגם הוא. אי אפשר לבנות כך מערכת יחסים בריאה, כשאינטימיות רגשית שהיא לב ליבה של מערכת היחסים חסרה. והיא בנויה קומות קומות מאמון, תקשורת, שמחה, הערכה, הומור, פלרטוט ועוד. זה עולם שלם, רובד שלם שלדעתי חסר ביניכם.
ושתביני, אין בדבריי כדי להצדיק צפייה בתכנים מסוג זה חלילה. אני משקפת מציאות שנראית בעיניי שהיא פועל יוצא מהמצב ביניכם ותו לא מבחינת הדרך בה אתם מתקשרים ומתנהלים
אני מאמינה שעם הדרכה נכונה לתקשורת בריאה ונכונה יותר ביניכם, תוכלי להפיק תועלת מולו. ועם הדרכה טובה תוכלי להגיע למקום טוב יותר בעצמך.. זה יכול כמובן להיות גם ייעוץ זוגי. אבל לא משנה מה זה יהיה, עזרה את צריכה. אז מחזקת את ידייך לעשות כן. .
אני מאחלת לכם שתצליחו להגיע למקום טוב יותר ותשצליחי לקום מזה ותגיעו בעז"ה להיות רעים אהובים, לנהל זוגיות טובה מאושרת ואוהבת, וחיי משםחה בריאים עבורכם ועבור ילדיכם.
(לא קראתי את הספר הזה, אבל ממה שקלטתי מנשים שכתבו עליו בפורום)
.
