מריבות של אחים, כמה למה והאם אתן מתערבות?חלומות חלמתי
הגדולה בת 5
הסנדוויץ בן 2
(ויש תינוק קטן גם ברקע)

לאחרונה בן ה2 ממש התפתח ומתחיל להיות חלק משמעותי בבית. מבחינת אחותו גדולה יש לזה יתרונות (הם יכולים לשחק ביחד, הם משתפים אחד את השני במתנות וממתקים שלהם, הם עושים צחוקים ביחד) ומצד שני יש חסרונות גדולים(הוא רוצה לשחק בכל מיני דברים שהיא לא מסכימה לו, והוא מתנגד,עכשיו צריכה לחלוק יותר בדברים שלה, וגולת הכותרת - הוא מרביץ לה).

אני ממש במחשבות כמה להתערב להם כשהם רבים וכמה לתת להם להתמודד.
יש כמובן שלבים בזה-
לא מצליחים לשתף
חוטפים
מרביצים

אשמח לשמוע מחוכמתכן..

אניסליל
די מתערבת.
לא יודעת אם נכון או לא, אבל מרגישה שהם עוד לא בגיל שהם יודעים לפתור את זה בעצמם.
(גם שלי באותם גילאים).

בן השנתיים עוד לא ממש מדבר, וחושבת שזה קצת גדול על בן החמש להתמודד עם זה לבד, כי אח שלו בעיקר משתמש בכוח (תואם גיל).

משתדלת שההתערבות תהיה בצורה שמתווכת, ולא אומרת מה לעשות. אבל לא תמיד מצליחה בזה
נשמע שאנחנו עושות פחות או יותר אותו דבר.חלומות חלמתי
בהחלט בן ה2 משתמש בכח בגלל הקושי בדיבור.
עוקבת. ממש שאלות שעלו לי עכשיו..ואילו פינו
האמת שזה תלויהמקורית
אצלי הם בני רבע ל5 ו3.5
הנחת היסוד אצלנו בבית היא שיש משחקים משותפים - למשל מגנטים
ויש משחקים של כל אחד בנפרד - למשל משאית שלו ובובות שלה.
בכל הקשור למשחקים משותפים - מבחינתי או שיסתדרו או שאני מרימה. אין וויכוח. תלמדו להתחלק.
בכל מה שקשור למשחקים אישיים יותר כביכול - אני בוחנת לפי הילד. לפעמים זה סתם להתקטנן (למרות שהם קטנים, כן? 😅) אז אני שוב מעודדת את השיתוף ולפעמים באמת אחד יותר עייף ומציק אז צריך להפריד אותם. וחשוב לי גם שילמדו לכבד דברים אחד של השנייה ורצונות אחד של השנייה (למשל - לשחק לבד) ולכן לא הכל משותף.

על אלימות אין הבלגות אצלי.
ואיך את עם זה שבעצם כל המשחקים (גם המשותפים)חלומות חלמתי
היו עד לא מזמן של הגדולה בלבד?
פתאום היא צריכה לחלוק הכל....ועוד שאנחנו מגדירים שזה של כולם, אבל באמת עד לפני לא הרבה זמן זה היה שלה, וקשה לה להפריד.

ומה זה אומר שעל אלימות אין הבלגות? מה את עושה?
אם נגיד בן ה2 בא וזורק תפוח על הגדולה(סיפור אמיתי) , כמובן שמיד נפרדתי ביניהם, אבל הוא המשיך...ורמת ההבנה שלו של הסיטואציה הולכת ונבנת אבל לא מספיקה...בעיקר התגובה שלי הייתה כדי להגן על הגדולה, אבל לא יודעת מספיק מה לעשות עם הקטן. ( ואז כשהגדולה מבריצה והיא מבינה נהדר מה היא עושה, אני גם מסתבכת עם התגובה...)
אני עושה עם הקטניםמקקה
מחזיקה את היד ואומרת: אסור!!
עכשיו תשב כאן. לוקחת לכיסא סופרת בקול עד 10. אנחנו שומרים על הידיים! בוא נשחק ב...
ואם שוב מרביץ אז שוב
יפה. רעיון יפה. תודה !חלומות חלמתי
אצלי הם צמודיםהמקורית
אז הם לא מכירים משהו אחר
אבל בגדול, ההגדרה היא שאין רק שלך. זה של המשפחה. ואם מצטרפים אחים למשפחה שצריכים לעשות בזה שימוש גם - אז שוב, שיתמודדו. אני לא זורקת את זה ככה עליהם אלא מנהלת שיח על חשיבות המשפחה והשיתוף. על הקשר בין אחים. מטמיעה את הערך, בקיצור

אני מנסהזמני לשליש1
לתת להם להתמודד (לרוב המריבות בין 9 ו6)או מחכה שיפנו לעזרה.
מתווכת בעיקר ומנסה לתת כלים "לריב נכון" או מפרידה לגמרי לפרק זמן מסויים ואז תוך שניה הם רוצים שוב להיות יחד..
אם יש אלימות מתערבת מיד
כשאתם אומרותאבןישראל
שיש אלימות ואתם מתערבות,
יש לי 2 שאלות
האם כשזה בן מול בן זה אותו דבר מבחינתכם כמו בן מול בת? כי יש לבנים קטע כזה לשחק במכות( לפחות מה שאני רואה מסביבנו) ושאלה נוספת מה זה אומר מתערבות? אני מרגישה שאני צריכה חיזוק בעניין אבל לא יודעת על מה לשים את האצבע.
ואיך אתן מתיחסות למישהו שמציק לאח/ות שלו ( לקחת את הכיפה / לצבוט/ למשוך במשחק של השני וכו ) ?
מקוה שזה בסדר לנצלש את השרשור@חלומות חלמתי
ברור! אשמח גם לקרוא את התשובות לשאלותייךחלומות חלמתי
תודהאבןישראל
ותודה לכל מי שענתה!
יהיה לי קשה לענות לכל אחת בנפרד אז אענה במרוכז.
סיטואציה לדוגמא
מישהו יכול להרביץ לאח שלו/ אחותו ואז נכעס עליו ונסביר למה אנחנו כועסים והם ימשיכו לשחק ביחד /או שלא
ואחרי כמה דקות זה יכול לקרות עוד פעם. איך עוצרים את המעגל הזה?
יכולות לעזור לי בהסברים ברורים מה אתם אומרים לילדים? כשהם מרביצים?
באמת בנים הרבה פעמים משחקים במכותמתואמת
ואני אף פעם לא יודעת מתי זה משחק ומתי זה אמיתי...
אצלי - לתאומים אני מרשה לשחק ככה. הם גדולים (10.5) וגם משתווים זה לזה בכוח. זה עדיין יכול להיגמר בבכיות ובצרחות של "אני שונא אותך!" - אבל זה באמת שלהם...
אם הקטן (5.5) מצטרף אליהם למשחק "אלים" כזה או אחר, אני בדרך כלל אוסרת עליו להמשיך, כי כמעט בטוח שזה ייגמר בבכיות מצדו... ואני גם חוששת שזה מסוכן לו...
מנהלת על זה שיח חינוכיהמקורית
לא מתעסקת רק בלהדוף ולהרחיק, אלא ממש מנצלת את זה לשיחה על כמה חשוב לכבד אחד את השני, ואהבת לרעך כמוך, מה ששנוא עליך.. שאחים צריכים לאהוב אחד את השני ולא להציק אלא לתת הרגשה טובה.
לא תמיד זה עובד כמובן, אבל ככל שאני חוזרת על זה יותר אני רואה שיש לזה פירות
אצלנוסליל
אלימות לא מקובלת, גם לא בצחוק. אז מתערבת בכל מצב של מכות.
וזה אגב, בכללי כדאי ללמד אותם
אני עובדת בישיבה תיכונית ורואה את רמת האלימות, כמעט תמיד מכות בצחוק הופך לבאמת ומישהו נפגע. הלוואי שזה היה לא לגיטימי בכלל
אני רק אגיד שגם בנות אוהבות ללכת מכות...מיקי מאוס
לא כל הבנות
כמו שלא כל הבנים אוהבים

אני בתור ילדה מאוד נהניתי לריב עם אחיות שלי

בעיני הזמן להתערב הוא כשיחסי הכוחות לא שווים, אבל גם זה תלוי בגיל - כשהם גדולים הם יותר מסוגלים להתמודד ובדרך כלל אם זה הגיע למכות שניהם רצו בזה יופי יופי

אישית מפרידה הרבה פעמים כי זה מעצבן אותי 😑 אבל הם קטנים אצלי, כשיגדלו מקווה שאתנהל אחרת
תודה על התגובה!חלומות חלמתי
באמת שלך גדולים יותר, נשמע מקסים איך שאת עושה.
יש לנו לאן לשאוף
אני לא בדיוק מתערבת אלא יותר מכוונתמתחדשת11
למשל אם הם רבים על משחק שהוא של כולם
אז אני מציעה: אפשר לשחק יחד/ יש תור- כשהוא יסיים תקבל אתה
אם אחד לוקח לשני משלו אני מכוונת: תנסה לבקש ממנו לשחק, אולי הוא יסכים.
וכשמבקש אני מתווכחת לצד השני:
מתוק אתה מוכן לתת לאחיך לשחק קצת והוא יחזיר מיד כשיסיים?
אם עובד אני נותנת מילים טובות לשניהם
אתם מקסימים, כל הכבוד שאתם משתפים אחד את השני
ואם לא עובד,
אני מסבירה לצד השני הוא לא הסכים, בוא תנסה לשחק במשחק אחר.
כמובן שלא תמיד זה עובד חלק ולפעמים זה כרוך בבכי
אבל שם מבחינתי נגמר התיווך.
אני לא מתעסקת בלשכנע, או להצדיק. נותנת להם להתמודד עם זה לבד
אני לא שוטר...אלא רק מנסה לתווך ביניהם את השיח ולתת להם כלים לתקשר נכון.

לגבי אלימות- זה קו אדום. אם לא נכחתי במקום אני לא נוקטת עמדה: את/ה לא בסדר וככה לא מתנהגים. זה לא נכון בעיניי
בדכ צד אחד משתף אותי ואני אומרת שזה באמת לא נעים ושישחקו יפה.
אם אני רואה מריבה ונוכחת באיזור, אני מפסיקה אותה
במידה והיא חוצה את הגבולות הסבירים, אז אני מושיבה על הספה להרגע ובמידת הצורך גם בחדר לכמה דקות

בגילאים הגדולים יותר בכלל לא מתערבת
כשבאים אליי בטרוניות על הצד השני אני מיד אומרת: היא/ הוא פה לידכם. את יכולה לדבר איתו ולהסתדר
תודה על התגובה שלך. למדתי ממנה!חלומות חלמתי
כשאת מושיבה על הספה, זה באווירה טובה או כועסת? הם מסכימים לשבת ולא בורחים?...
לא כועסתמתחדשת11
באוירה טובה. התנהגת לא יפה עכשיו תשב כאן לנוח ולהרגע,עד שאמא תאמר לך לקום
ובשמחה רבה ♥️
ומה אתן עושות אם אח אחד ממש מעליב את השני?מקקה
ממש מעליב. מחקה, צוחק.
אני מתערבת, אבל כל פעם תוהה לעצמי אם זה נכון
מבחינתי זו אלימותמתואמת
וכמו שכתבו פה - לאלימות לא נותנים מקום.
אני בהחלט מתערבת וכועסת במצב כזה. לא יודעת אם אני מגיבה בצורה ממש חכמה, אבל חשוב לי שידעו שזה קו אדום...
בגילאים האלה אני עדיין בדרך כלל מתערבתמתואמת
שמה על עצמי כובע של שופט ומנסה להגיע לפשרה בין שני הניצים
אני חושבת שזה חשוב כי:
א. הם עדיין בגיל שצריך ללמד אותם איך להיות באינטרקציה עם אחרים.
ב. זה גיל אימפולסיבי עדיין, ולכן לא תמיד הם יכולים לשלוט על עוצמת המריבות והמכות.
ג. הם קטנים ועדינים עדיין, אז מכה ברמה מסוימת עלולה להיות מסוכנת להם...
מה שהכי חשוב, נראה לי, זה לא לבחור מראש "צד". אני, למשל, נוטה לרחם על הקטן יותר במריבה ומנסה לגרום לגדול לוותר, אבל לא תמיד זה נכון.
וחשוב גם לעודד אותם לשחק הרבה ביחד, כדי שילמדו איך אפשר להיות באהבה ובאחווה...
אני גם בהתלבטות הזו, אבל עם קטנים יותרהיופי שבשקט
בת שנתיים וחצי ובן שנה וקצת, שגם לאחרונה הגיעו לשלב של לשחק יחד, לריב ולהשתולל יחד.
לדעתי אלה גילאים ממש פיצייםמתואמת
שאין טעם לפשר במריבות, אלא פשוט להרחיק כל אחד למקום אחר...
הרבה פעמים זה לא עובדהיופי שבשקט
הם ממש מחפשים לשחק באותו משחק. אם אחד עובר למשחק אחר אז גם השני מצטרף.
כן, הגיונימתואמת
ובכל זאת, זה גיל שלא כל כך אפשר להסביר להם איך לוותר ואיך לשחק ביחד...
אולי אפשר לשבת איתם ולשחק איתם ביחד. זה גם יכול לעזור...
אני תמיד אומרת שעכשיו התור של xמיקי מאוס
וכשהוא יסיים הוא יביא לך גם
ובינתיים מביאה משחק אחר
וגם דואגת שיקבל כמובן תור (למרות שאז זה לא מעניין אותם כבר )

או אם זה משהו שאפשר לשחק יחד אז ללמד אותם איך לשחק אחד עם השני. הם רוצים חברה אבל לא יודעים איך להשיג את זה
עוד כיוון שלפעמים עובדאוהבת את השבת
ולפעמים לא...

לשאול אותם מה הם חושבים שהפיתרון,
אם נגיד אני יגיד להם שעכשיו עושים תורות הם לא ירצו,
אם אני אשאל אותך איך הם מציעים לפתור את המריבה, אז הם יעשו בשמחה את הפיתרון..
לפעמים אני שואלת אותם אם הם מעדיפים תורות או לשחק ביחד, גם עוזר..

ובכללי ,כמה שאפשר ולא תמיד אני מצליחה-
להגיב ברוגע זה מוריד חצי מהקטע..

והאמתי אני גם בשאלות האלה בזמן האחרון, כל הזמן יש אתגרים חדשים...

בהצלחה
@חלומות חלמתי

וגם זה שיש לידה ברקע, זה לדעתי גם משפיע,.כי הם מתרגלים למצב החדש וקצת פורקים אותו ...
אגבסליל
עוד רעיון מקסים שקיבלנו מהגן.
אם יש בעיה, הולכים ל"גלגל הפתרונות".
יש לנו גלגל מנויילן עם כל מיני רעיונות לפתרונות.
למשל, לעשות תורות. לבחור משחק אחר, לשחק ביחד.אני לא זוכרת מה עוד יש שם, וזה מתאים לגדול.
אבל זו גם דרך לעצור רגע, ולחשוב מה עושים
אני משתדלת לא להתערבoo
כי ילדים יכולים לריב המון וזה ממש מתיש כל הזמן להיות בעמדת המתווכת.
אז כל עוד אין משהו חריג אני נותנת להם לפתור לבד.

בנים מתחילים את המריבה ישר במכות. אני לא מתרגשת ממכות/ דחיפות קלות, רק אם זה מחמיר למשהו רציני או שיש אי שיויון או שיש אלימות מילולית אני מתערבת.

ההתערבות שלי ממוקדת, אני מבקשת מהם להפסיק לריב, לא להשתמש במילים שהשתמשו. משתדלת לא להכנס לדיון או משא ומתן. שילמדו לדון/ לשאת ולתת לבד.

אני לא מתרגשת אם אני צריכה לומר כמה פעמים להפסיק לריב. ככה זה ילדים, אם אומרים כמה פעמים בצורה עיניינית בלי התניות ובלי חשש שהם לא יקשיבו, הם שומעים בסוף ומפסיקים לריב.
חוזרת לשתףחלומות חלמתי
עבר שבוע מאז שכתבתי את הפוסט
א, המכות ביניהם כמעט כמעט נעלמו. בזכות זה שעזרתן לי להיות ברורה עם זה שזה קו אדום.
ב, הם משחקים הרבה יותר יפה ביחד.
ג, כשהם מתווכחים/רבים אני מצליחה להיות יותר בעמדת בחירה ולבחור אם אני מגיבה , מתווכת או נותנת להם לבד.


אז, ברור שהחיים יזמנו לנו עוד עליות ומורדות, אבל רק לומר תודה בינתיים
מקסים. בהצלחה!!!מתחדשת11אחרונה
לגיטימי לתקן לאנשים דברים בבית?לומדת כעת

ביקשו ממנו את הבית לשבת

אני בחודש תשיעי. בעיני לא לגיטימי בכלל לבקש דבר כזה מאישה בחודש תשיעי אבל סבבה. רציתי גם ככה לנקות את הבית והסכמתי.


היה לנו טפטוף קל בשירותים בצינור שמוביל לניאגרה אז רק עדכנו אותם כי אנחנו שמים שם סמרטוטים כל הזמן. זהו.


אנחנו חוזרים הביתה ואני מגלה שהם תיקנו את הטפטוף והחליפו לי בטריה לשעון הגדול בסלון שהיה צריך להחליף לו בטריה.

אני פשוט בהלם מהקונספט של להגיע לבית זר ולהתחיל לתקן בו דברים

בעלי אומר שהם עשו את זה מכוונה טובה

והוא צודק

אבל אני פשוט בהלם. אפילו בעצבים על זה.


הייתן מתקנות דברים כאלו בבית שאתן מתארחות בו? אני תוהה לעצמי אם אני מגזימה או שבאמת זה לחצות כל גבול.

הזכרת לי משהו מעניין.. שהבכורה שלי הפילה לי אסימחשבתי שאני חזקה
התארחנו בבית והשולחן בסלון היה עם המון חפצים. הערתי איזה משהו על זה שגם אנחנו מבולגנים ורק שהבלאגן לא יתערבב, והוספתי חצי לעצמי שוואלה, לא הייתי משאירה ככה בית לאורחים. ואז החמודה שלי אמרה לי בעדינות- תחשבי אמא, שאולי היא התחייבה ולא הספיקה לסדר את השולחן ועכשיו אוכלת את עצמה על זה, ואולי מתביישת.. בהכרת הטוב אולי ננסה לא לראות את זה אפילו. קיצור מתוקה, לימדה אותי שיעור מוסר...
אני אחרי לידה, אחרי הריון לא פשוט נפשית ורגשיתאנונימית בהו"ל

הילדים אצל ההורים שלי כי אין מישהו אחר שיהיה איתם

בעלי איתי

הילדים כמובן במסגרות ואחהצ ההורים מוציאים אותם ומתארגנים למקלחת ושינה


אני כל הזמן מקבלת טלפונים של צעקות, בכי, ריבים, ויכוחים, הבת שלי לא מסתדרת עם אמא שלי

אני פשוט יושבת פה ובוכה

בעלי ייסע לשם אבל הנזק כבר נעשה

הילדים בוכים

אמא שלי צרחה עליי שהיא לא מוכנה יותר לשמור עליהם

ואני עצובה כל כך


רואה פה נשים שיש להן 9 ילדים בבית שנשארו עם ההורים ואצלי אף פעם אין מי שישמור עליהם

הלכתי ללדת, כן?


איפה בדיוק הייתי אמורה להשאיר אותם??????

מסכימה עם כל מילה. זה ממש כואב לי...אנונימית בהו"ל
ירידה בשמיעה וביטוח לאומיshiran30005

משני ניסתה לתבןע את ביטוח לאומי בגלל ירידה בשמיעה?

עשינו בדיקה ויצא לנו 40-45 דציבל , בפועל כל היום הילדון אומר "מה? מה? מה? " קשה להתנהל איתו בבית כבר. בדיקה קודמת היה ירידה אבל לא ככה.

הבודקת אמרה לנו לבדוק את הזכויות שלנו.

מקבל טיפול של קלינאית תקשורת בגלל עיכוב בדיבור.

מה הסיכוי שימהרו לנתח מהר? ידוע על נוזלים מהחצי שנה האחרונה בלי דלקות אוזניים

בן 2.10 עם אסתמה קשה ברקע

איזה יופי! אגב מדייקת שהרטרוהריון ולידה

הוא ממתי שהיה אבחון ולא רק מגיל 3. וגם מוגבל עד שנה אחורה. לפחות לנו נתנו כך (פחות רק כמה חודשים רטרו למרות שעברו שנה וחצי מגיל שלוש)

אגב, הקצבה של עיכוב שפתי?

מישהי ערכה ברית בבית?אנונימית בהו"ל

בחורף

אין חצר או מרפסת

סלון סטנדרטי


מה דעתכן? כדאי?

למה לשים לב?


תודה!

לא עשינו את זה אבל שקלנו...שמש בשמיים

אצלינו המקום היה הסיבה המרכזית למה לא. תחשבו כמה אנשים בערך יבואו, וכמה מ"ר פנוי מרהיטים יש לכם בסלון, המקסימום שאפשר להכניס אני חושבת זה אדם בכל מטר נניח יש לכם סלון של 30 מ"ר אז המקסימום זה 30 אנשים (וזה יהיה צפוף, אבל אפשרי)

חוץ מזה צריך לחשוב איך את מושיבה את כולם לאכול, אם זה אפשרי מצד המקום והמבנה.

 

ואם את הולכת על זה אז ממש חשוב שתהיה לכם עזרה גם בארגון ובניקיון של הבית לפני הברית שיהיה נעים לארח בו (ושאת היולדת לא תנקפי אצבע בשביל זה) וגם בארגון ובניקיון של הבית אחרי האירוע. שלא הכל יפול על בעלך כי זה מאוד מתיש.

חשבנו לסדר שולחן פינת אוכל וכיסאות סביבאנונימית בהו"ל

כל הסלון, כל אחד ייקח לעצמו ויישב

מה דעתך?

נשמע מעולהשמש בשמיים
נשמע לי מעולהדיאט ספרייט

אנחנו לא עשינו ברית אבל ימי הולדת אנחנו עושים עם משפחה די גדולה אצלנו בבית באופן די דומה. מעמידה שולחן כמו בופה צמוד לקיר וכיסאות סביב כל הסלון וילדים משחקים באמצע. כל אחד לוקח משהו וחוזר לשבת במקום שלו או אחר. זה לא כזה רשמי.

מה שכן, אני מרגישה צורך להבריק את הבית לפני מפני האורחים ואחרי בגללנו, אז השאלה אם יש מישהו שיכול לעזור לך בזה סמוך ללידה. 

השאלה כמה אורחים יש וכמה מקומות ישיבהיעל מהדרום


הייתי באירוע כזהשומשומ

ממש אהבתי את הקונספט

הברית עצמה הייתה במבואה של הכניסה לבית

היה שם קצת כיבוד קנוי - עוגיות ושתיה

התחילו בדוק בזמן

ואז כל האורחים הרחוקים יותר הלכו ונשארו רק המשפחה המצומצמת


פתחו בר מגשי אירוח חלביים

וכמובן שכולם עזרו בפירוק האירוע 

אנחנו עשינו בקורונה אצל ההוריםשמעונה
הייתי בכזאת. אם אין הרבה אנשים זה מהמםמרגול

תדחפי את השולחן של פינת האוכל לקיר, תשימי עליו את האוכל (בופה), וכיסאות בסלון כזה, באמת בופה ומי שרוצה שישב


אם אין הרבה אנשים זה מושלם

אם יש המון יכול להיות קצת צפוף


ואני חושבת שיש בזה הרבה נוחות לאמא… יש לך במרחק פסיעה חדר פרטי להניק, לנוח, לטפל בתינוקי…


אולי תביאי מישהי שתעזור בארגון הפרקטי של האוכל וזה? אפשר סתם נערות או אחייניות, לא צריך להשתגע

גם אנחנו בקורונהאבי גיל

אצל ההורים

היה סופר מצומצם

השכנים נורא רצו לברך וריגשו אותנו


אבל...

בקושי היה כיבוד, המשפחה הקרובה כולם מיהרו ללכת

מה שהיה מאוד נחמד כי הייתי מותשת ורציתי להניק בשקט

היינו בשתי בריתות בבית לאחרונהיעל מהדרום

לק"י


א. צריך לדאוג שיהיה מסודר. (נניח הבית שלנו הפוך, ולא הייתי רוצה להצטרך לסדר אותו לכבוד אורחים אחרי לידה).

אז אם אתם עושים בבית, מציעה לדאוג למי שיסדר לפני ואחרי.

ב. לדאוג למספיק מקומות ישיבה. (בבריתות שהיינו לא היה מספיק מקום. אז לצעירים זה אולי מתאים לעמוד חלק מהזמן. למבוגרים/ נשים בהריון- פחות).

עשיתיעוד מעט פסחאחרונה

אבל בקיץ, ויש לנו חצר, אז זה שונה ממש.

אבל כן היה כיף נורא שיכלתי להניק בשקט בחדר שלי, ובכלל שלא צריך לטרטר את עצמי ואת הילדים הגדולים שהרגישו מאוד בנוח.

הזמנתי נערות שינקו את הבית לפני ואחרי, ולי זו היתה חוויה נהדרת.

ילד בן שנה וחצי ושוקולדאמא לאוצר❤

התייעצות קצת מצחיקה אולי..

הקטן שלנו ממש ממש אוהב שוקולד.

ממש.

כל הזמן מחפש שוקולד,  מטפס לארונות כדי לקחת מגבוה, כל בוקר מבקש ממש אובססיבי כאילו אם רוצה שוקולד ולא יתנו לו אז זה צרחות ארוכות והגזמה טוטאלית ממש כאילו הוא מכור לשוקולד 🙈🫣 ואם הוא מצליח למצוא שוקולד בלי ששמתי לב אז הוא ממש תוך כמה דקות יכול לאכול חפיסה...


עכשיו האמת היא שלא ברור לי איך זה קרה.

זה לא שהוא מקבל שוקולד על בסיס קבוע בכלל לא! בכלל אין כזה הרבה שוקולד בבית, פעם פה ושם קיבל קוביה הפתעה בחנוכה ביס מהאחים שלו משו נורמלי לגמרי והוא כאילו התאהב🤦


עכשיו לא בא לי תשובות כמו אז שלא יהיה שוקולד בבית, או למה הוא אי פעם טעם שוקולד בגילו או משהו כזה 🙈

אני לא מתכננת להוציא את השוקולד מהבית לגמרי ונראה לי כל מי שיש לה יותר מילד שתיים מכירה ומבינה שזה לא כזה קל להגביל רק את הקטן....


כן אשמח לשמוע אם מישהי התמודדה עם משהו דומה מה עזר לה מה אפשר להציע במקום שיתן מענה כי כל מה שאני מנסה לא מספיק..

בכלל איך להתנהג מול זה💓 תודה!

אולי להגדיר את הזמנים שבהם הוא יכול לקבלטיוטה

לדוגמא - כלל שמקבלים שוקולד רק כשמסיימים להתארגן בבוקר או רק כשאוספים את כל הצעצועים בסוף היום. או משהו שקורה בתדירות יותר נמוכה - נגיד שוקולד מקבלים בכניסת שבת.

אפשר משהו שתלוי בו )הצליח לבד לעשות × כמו לאסוף צעצועים, לבחור בגדים( או תלוי בזמן מסוים כמו כניסת שבת, בוקר או צהרים. מאוד עוזר בגילאים האלו להבין מתי כן אפשר.

כמובן שהוא יבדוק את הגבול ברגע שיהיה כזה, אבל אחרי כמה פעמים שהוא יראה שזה מתקיים זה יכול להרגיע את הדחף... 

זהו שלא מוכנה שזה יהיה קבועאמא לאוצר❤

שבת יותר הגיוני אולי אבל לא חושבת שיספק אותו🫣

עכשיו שלא יובן מזה שאני חושבת שהוא צריך לקבל את כל מה שהוא רוצה ממש לא וברור שאני מחליטה ושאם מבחינתנו לא מקבל שוקולד אז הוא לא יקבל לפחות כל זה בשליטתנו ...

פשוט מרגישה שזה כל הזמן מאבק כל הזמן מחפש את זה ורוצה את זה...

ורוצה למצוא דרך להרגיע את הדחף ולא רק להתעקש איתו ולהיות איתו במאבק כל הזמן

המאבק הוא בגלל שזה לא קבועאוזן הפיל
אם הוא יודע שיש גבול ברור, שהוא יכול להבין בגילו. אז הוא פחות ינסה. אם זה משהו לא קבוע הוא יפעיל את כל כלי הנשק כי יש סיכוי שזה יצליח.
אולי להחליף בשוקולד מריר 80%?רק טוב!

וגם למצוא את הזמנים שכן מקבל. בלי שיחפש.

נניח ממתק שבת. ראש חודש. קינוח בשבת וכו. 

תודה! האמת מעניין לנסות עם מריראמא לאוצר❤

למרות שגם זה לא יכול להיות קבוע מבחינתי אבל כשכן את צודקת שזה עדיף...

אין לי בעיה שיקבל פעם ב אבל זה לא מספיק לו הוא כל יום מחפש ורוצה ומבקש 🤦

זה רעיון ה80% אפילו 100%טרכיאדה

טעמתי פעם קובית שוקולד של 100% שוקולד, זה טעם נוראי ממש עד בלתי אכיל,

יכול להיות שאם יטעם כמה פעמים שוקולד מר ממש כבר יאבד את החשק לחפש את זה

חחחח זה רעיון🤣על זה לא חשבתי, רק בקטע שזה עדיףאמא לאוצר❤
אם הוא יתרגל לזה דווקא זה אחלה טעםנקודה טובה

מניסיון

וגם באמת שוקולד ולא סוכר


 

הבת שלי אכלה עיסת קקאו ככה בגיל שנה

👍 תודה!אמא לאוצר❤
רק שימי לב שבשוקולד איכותי יש יותר קפאיןיום שניאחרונה
אז לא מומלץ לתת הרבה לילדים קטנים
אם יש לך זמן להשקיעוהרי החדשה

אפשר להכין שוקולד מקקאו ושמן קוקוס (אם אוהב חמאת בוטנים אפשר להוסיף גם)

בשמים את זה בתבניות סיליקון וקיבלת ממתק סופר בריא וטעים!


אפשר להכין כמות גדולה ולשמור בקופסא במקפיא 

אשקול😅תודה💓💓אמא לאוצר❤
כן יכול להיותבשורות משמחות

שהוא נמשך למתוק כי יש צורך לגוף באנרגיה

אז לנסות אולי להציע יותר פירות מתוקים במקום כאלו פתרונות

שוקולד אפשר להכין בבית כזה שאני נותנת לילדים בלי חשש משוקולד רגיל והחומרים שבו

שמן קוקוס, אבקת חרובים/קקאו, סילאן, מחית אגוזים/שקדיה

ממיסים הכל בבן מארי ויוצקים לתבניות, מעבירים להקפאה מוכן לאכילה תוך 20 דק'

אולי להכין איתו כדורי שוקולד?דיאן ד.

ואת יכולה לעשות שלא יהיה מידי מתוק

קודם כל זה לא שוקולד באמת אלא סוכר וקקאו ואפשר לשים קצת פחות סוכר או להפחית לאט לאט

ואפשר גם לעשות תחליפים של כדורים מתמרים וכדו'

ואז זה גם טעים וגם לא ממכר כל כך

 

ואני מאוד מזדהה עם הילדון שלך

גם לי בא לחסל חפיסת שוקולד כל יום 😂

רק אומרת שגם אנחנו מתמודדים עם זה🙈מתואמת

בת שנה ורבע שלגמרי למדה לזהות מה מתוק, ודוחה מעלחה את כל מה שלא... (היא עוד לא מטפסת לגובה, אבל אם איכשהו אריזת שוקולד תתגלגל לידיה היא בהחלט תצליח לפתוח אותה ולאכול...)

אני בנקיפות מצפון נוראיות, אבל אני גם לא מסוגלת להוציא את השוקולד מהבית...

כרגע משתדלת להחביא ממנה כמה שאפשר, ולתת לה לפעמים בקבוק מטרנה במקום (לצערי הנקה בקושי מושכת אותה). לעתים רחוקות מצליחה להסיח את דעתה בשירים וכדומה, אבל לרוב היא פורצת בבכי קורע לב ומחריש אוזניים כשמרחיקים ממנה את השוקולד...

בהצלחה לשתינו😏🥴

חייבת לומר שאני ממש מבינה אותו ממתקית

אני גם כזו, וגם הקטן שלי.
גורר כיסא למקרר פותח ומחפש עוגה (בן 3 אוטוטו) מאוד קשה לי להתמודד עם התופעה הזו.
וגם עם עצמי.
אהבתי מה שהציעו לקנות שוקולד 80 אחוז.
או להכין לבד בבית

מה דעתכן? צריכה עגלה קלה לאיסופים של הילדיםתודה לה''

יש בכל מיני מקומות במהלך האיסופים לא מעט מדרגות,

ולכן חייבת עגלה קלה.

העגלת אמבטיה שוברת לי את הגב..


מישהי הציעה לי לקנות ממנה דונה לא בתוקף (נקנתה ב2018) ב300 שח- תשמש רק כעגלה.. שווה את זה?


אופציה אחרת זה לקחת טיולון של גדולים שיש לי, משהו קצת מעפן ולשים בו איזה משהו עוטף כזה שראיתי שיש כאלה ששמות- שגם הופך את זה ליותר שכיבה וגם יותר מגן בחורף על התינוקת הקטנה... אשמח אגב לשמוע המלצות לגבי זה...


תודה רבה רבה!!!

תודה, לא ידעתי!השם גדולל
איך מתעצבנים?אהבה.

בצורה נכונה

דוגמא הבוקר הבן שנה ותשע התחיל לקשקש על הכורסה, אעאעאאא איזה עצבים

לקחתי לו את הטוש ואמרתי לו לא מקשקשים, הצבעתי על הכתם ואמרתי אוי מלוכלך

החמוד הלך להביא מגבון והתחיל לנקות חחח אבל המשיך לקשקש אחרי דקהההההה

אני מרגישה אמא כושלת, כי אני מתעצבנת עליו ממש


עוד דוגמא יותר חריפה משבת, היינו אצל חמותי והוא התחיל לפתוח ארונות של חרסינות ודברים שבירים, ואני גם ככה בקושי קמתי, עוד לא שמש, אני רודפת אחריו וסוגרת ואז אחרי כמה דק אני שניה אחת לא שמה לב הוא הוציא את כל המפות מאיפה מגירה

וויאיאייאיאאיאייי איזה עצבים, באתי אליו לקחתי ממנו את המפות ועשיתי לו פליק קטן בלחי , לא כואב, אבל כן כדי שיהיה ברור שאת זה לא עושים יותר.

אבאאאא הלב שלי, כמעט בכיתי בעצמי. הוא לא התרגש. הוא התחיל לחייך ולצחוק ולעשות לעצמו פויה ביד (אבאאאא הצילו)

מרגישה שאני חייבת הכוונה על מה כן לעשות ואיך.

תעזרו לי


מציינת שבעלי מלך הרוגע כלום לא מזיז לו, הילד יכול לקפוץ עליו למשוך לו בשיער והוא לא מתרגש

כמוכן אני גדלתי בבית קפדני מאד

מקפיצה למנוסות ממניפצלשהריון
אני חושבת שהתמדה ועקביות זה המהלך הנכוןבעלת תשובה

לוקח לילדים זמן להבין ולהפנים, בדיוק כמו שאנחנו יכולות להחליט לעשות איזשהו שינוי ויקח לנו זמן להטמיע את זה. אני משתדלת להזכיר לעצמי שהוא לא עושה לי בכוונה אלא הוא פשוט צריך ללמוד שוב ושוב.

אמרו לי פעם  שצריך להציב להם גבול בממוצע בערך 100 פעמים כדי שזה יקלט חח לא בדקתי אבל נשמע הגיוני.

אז רוגע כמה שאת יכולה זה טוב וגם חמלה לעצמינו כי בתכלס אנחנו רוצות לשמור על הרהיטים/בית/יחסים עם החמות וכמובן גם שלום הילד, וכשמשהו מסכן את זה שוב ושוב זה מעצבן . אז אותו תהליך גם עם עצמינו להזכיר ושוב שוב שזה לא נגדי והוא לא עושה לי דווקא , הוא פשוט לומד.

בבית אפשר לנסות למנוע את גורמי הסיכון למשל לא להשאיר טושים בלי השגחה, להתקין מנעולי דלתות על בארון וכו. אצל הסבים ובמקומות אחרים פשוט להשגיח  ולהפסיק פעולה לא רצויה כמו שעשית.


בהצלחה!

נראה לי השאלה המדויקת יותר זה איך מחנכים ברוגע אמהלה

כי זו בעצם עבודת חיינו.

עקביות, התמדה ורגיעה- המשולש המנצח

 

תחשבי איך הילדון הרגיש היום שגילה מקום מושלם ליצירה? 

זה שטח ענק ויש לו מלא מקום לקשקש, איזה כיף לי.

אבל אז אמא באה ואומרת, אסור, אם אתה רוצה קח דף

והבאתי מהר מגבון כי הבנתי שעשיתי טעות ואמא צחקה, איזה צחוקים

ואני מנסה עוד פעם.

ואמא עוד פעם אומרת,

מתוק, בבית שלנו מציירים רק בדף, אפשר שנחפש דף גדול אם אתה רוצה.

ואז אני מבין שאמא מתכוונת ברצינות שכאן זה לא מקום שמציירים.....

ואמא יודעת איך מסקרן הארון עם כל הזכוכיות? זה עושה רעש ממש נעים באוזן

ולהוציא את כל המפיות זה בכלל חוויה, כי הם כ"כ נעימות ויש מלא צבעים

אבל אמא אמרה- בארון הזה לא נוגעים, אבל בארון של המשחקים מותר

ואמא בקשה ממני לעזור לה לסדר אז אספתי ביחד איתה הכל

ואח"כ כשניסיתי עוד פעם, אמא עוד פעם אמרה לי, בארון הזה יש כלים שבירים, בא נשאל את סבתא אם אפשר לשחק במגירה של הכלי פלסטיק במטבח

איזה אמא טובה יש לי

ואיזה כיף לי שאני מכיר את העולם ורואה שיש דברים שאמא מרשה ויש דברים שלא.

וואי איזה מהממתאהבה.

אני שומרת לי את זה

תודה! 

רק נחת ובריאות תמידאמהלהאחרונה
רק מזכירה לך שהוא עדיין קטןמתואמת

והגיוני לגמרי שהוא מתנסה בכל דבר בלי לחשוב על הנזקים שנוצרים (הוא לא מבין מה זה נזק). זה לגמרי הגיל, וכך הוא מכיר את העולם...

@אמהלה תיארה לך את זה ממש חמוד!

בפועל בזמן אמת באמת קשה לא להתרגז, אבל לפעמים כשזוכרים שהןא לא עושה את זה בכוונה, קל יותר לשמור על רוגע.

בכל אופן, הדרך הנכונה היא לומר בטון תקיף, רגוע ועקבי: "לא עושים כך"/"אסור".

אבל זה באמת קשה בזמן אמת...

ממש קשה,אהבה.

אני אנסה יותר

תודה

מה את מרגישהאיזמרגד1

כשהוא עושה משהו שאת לא מרשה לו? למה זה נורא מבחינתך?

אני גיליתי שכשעובר לי בראש דברים בסגנון של: הוא עושה בכוונה, איזה סיוט עכשיו אני יצטרך לסדר הכל, למה הוא עושה לי את זה וכו' אני מתפוצצת ממש

וכשאני אומרת לעצמי- זה מבאס, אבל הוא תינוק, הוא משחק, זה בסדר... אני מסוגלת לנהל את זה הרבה יותר ברוגע

ועוד משהו- לנהל את הבית (אצל חמותך זה לא אפשרי😅 אבל אצלך כן) ככה שמראש רוב הדברים שיש לו גישה אליהם זה דברים שאין לך בעיה איתם. לדוגמה טושים- לשים בארון למעלה מחוץ לטווח שלו אלא אם כן את יושבת לידו ורואה בדיוק איפה הוא מצייר. אפשר לקנות נעילה הארונות וכל מיני כאלה כדי שיהיה לו כמה שיותר מרחב לחקור בצורה שתתאים לך

וואי מעולהאהבה.

לוקחת לי

תודה 

איפה אפשר לקנות ארנק לגבר (לא מעור)?יעל מהדרום

לק"י


ורצוי בחנות פיזית.

אמרתי לבעלי שאקנה לו ליומולדת, וזה מתקרב.

בחנויות של תיקים יש ארנקים בדר"כחשבתי שאני חזקה
אפשר באלי אקספרסרק טוב!

ואם מתאים לכם, אז עם הטבעת תמונה. 

רק צריך לשים לב לחלוקת התאים שתתאים למה שצריך. 

תודה! רוצה לקנות בימים הקרובים, אז לא שםיעל מהדרום
בתיק התיקים יש מבחר גדולoo
אולי בג'נטלמןראשונית

קניתי שם פעם מעור אבל אולי יש גם בלי, לא זוכרת

הם אבל לא זולים

תודה לכן!!יעל מהדרום
ריקושט, למטייליום שני

אולי יעניין אותך