מה שעזר אצלנו היה שילוב של הרבה דברים.
1. לתת לו המון המון יחס. גם אם היה נראה לי שהוא כבר מקבל הרבה צומי ויש לו זמן לבד איתי, איך שהוא הוספתי עוד וזה עזר.
2. להרחיק את הקטן ממנו מיד כשהוא מתקרב להפריע, כדי שהוא לא יצטרך לעשות את זה בדרכים לא נעימות.
3. בזמן המכה להתייחס רק לתינוק במשך דקה-שתיים, כדי שהגדול יבין שזו לא דרך למשוך תשומת לב ולא גורר תקשורת מצידנו, ואחר כך להתייחס לגדול ולדברר אותו: כעסת עליו שהוא שבר לך את המגדל? רצית שהוא לא יפריע לך? אתה לא אוהב כשאיקס לוקח לך דברים? וכו'.. אז לכן הרבצת/דחפת/נשכת? זה באמת מעצבן ששוברים לך... אבל אנחנו לא מרביצים. אפשר לקרוא לאמא ואמא תיקח את איקח למקום אחר שהוא לא יפריע. (נשמע נאום ארוך לילד בן שנתיים, אבל הם מבינים)
4. בזמנים אחרים, לא בזמן שהוא מכה, לדבר המון על כמה שאנחנו אוהבים את התינוק וכמה שהוא אוהב את הגדול, ואיך מתנהגים עם תינוק? עושים לו טובה, נותנים חיבוק, נשיקה. מביאים לו משחקים, שרים לו שירים, זורקים את הטיטול שלו לפח, נותנים לו חתיכה מהפרי/עוגיה. כמובן לא את כל הדוגמאות בפעם אחת
קוראים סיפורים על אחים/תינוק (זה הזמן להתחיל לקרוא סיפורים על תינוק חדש...) ומכניסים דוגמאות מהחיים שלו - אוי איקס הגיע ורצה לשחק איתו והוא לא רצה.. מה הוא עשה? הגדול בכה ואמא היתה עסוקה עם איקס... הוא היה מאוד עצוב שאמא לא הגיעה מיד. וכו' וכו'...
5. לשבח אותו מאוד, בהגזמה, על כל פעם שהוא עושה משהו טוב לאחיו. וואו איזה אח טוב אתה, כמה אתה דואג לאיקס ואוהב אותו! תראה איך הוא שמח. אני אספר לאבא/סבא/סבתא כמה שאתה דואג לו. אתה כל כך גדול, תראה כמה אתה עוזר לו... (בהתחלה לפעמים זה גורם להם לתגובה הפוכה, לרוץ להרביץ ברגע שמשבחים אותם. אם זה קורה אני לוקחת את היד שלו ואומרת: איזה יופי שהפסקת מיד. איקס לא אוהב מכות, נכון? מה הוא כן אוהב? וממשיכה בנימה חיובית. אני רואה שעם הזמן התגובה הזו מפסיקה. זה מין חוסר בטחון כזה שאנחנו באמת משבחים את הקשר ביניהם לקטן)
בהצלחה!! זה שלב לא קל ומחרפן, אבל כמה שזה פחות יפעיל אותנו רגשית ונתייחס לזה בצורה עניינית, ונדאג למלא את הצרכים הרגשיים שלו, זה יעבור יותר מהר.
אני לא בעד עונשים, בטח לא בגיל הזה. כמו שאת רואה זה לא עוזר, הוא צוחק והופך את העונש למשחק וזה לא משיג את המטרה. חשוב לנו שהוא יבין שזה אסור, אבל אפשר להשיג את המטרה הזו עם הרבה דרכים מסביב. אנחנו רגילים לחשוב שצריך להציב להם גבולות ולהגיב באופן מיידי, וזה לא תמיד נכון. לפחות ממה שאני רואה אצל הילדים שלי, הרבה פעמים תגובה מידית לא עוזרת בכלל, ומה שעוזר זה בעיקר התעלמות מהשלילי, הגדלת החיובי, ושיחה על כך בזמן אחר כשהסערה נרגעת.
