אקדים ואומר שב"ה אני מודה על מה שיש, וסך הכל שמחה בחלקי!
ילדתי לפני 5 חודשים ילדה מהממת מתוקה ובריאה.
הלידה שלי הייתה מורכבת ומאד ארוכה , והייתי מאושפזת לפני הלידה, ואחרי הלידה עוד שבוע שלם עם התינוקת.
הגעתי ממשפחה רגילה, 5 ילדים, ממקום טוב עם הרבה אמצעים.
ויש לי תסביך עם אמא שלי מאד קשה.
דיי בקיצור- היא פשוט בן אדם מאד נכה רגשית, ולא רואה למבחן סיטואציות.
היא מאד נחמדה לאנשים מבחוץ, אוהבת לעזור ולתרום, אבל כשזה מגיע לילדים שלה, זה כבר סיפור אחר..
אז ילדתי בשעה טובה ילדה ראשונה, ובעלי המדהים היה איתי כל השבועות שהייתי בבית חולים וגם אחר כך.
המשפחה שלי לא באה לבקר אותי אפילו פעם אחת!
גם אחרי שהשתחררנו מבית החולים ,חזרנו לבית שלנו בידיעה שההורים שלי לא יתמכו בנו, ואמא שלי באה לבקר כי הייתה באזור במקרה, קפצה לחצי שעה, בלי מתנה, אוכל עוגה או כל דבר שיכול לשמח ולעזור.
במשך הזמן, לימדתי את עצמי לבד לגמרי איך לקלח, לטפל בתינוקת, עברתי חודשים מהגיהנום בלי שינה בכלל, בלי אוכל שהכינו לי ,ועם הרבה קושי נפשי שלא התייחסו.
בעלי חוצניק, ובמשפחה שלו בחו"ל ככה שהצד שלו הוא היחיד בסיפור חיינו.
אני סוחבת את כל תהליך הלידה שלי עד היום, והגוש בגרון לא מרפה.
אמא שלי מצידה חושבת שהכל תקין, ואין איך באמת להסביר לה כמה אני פגועה כי היא לא תסכים איתי. היא באמת ובתמים חושבת שהיא נותנת מעל ומעבר...
עד היום היא מעולם לא שמרה על הבת שלי, ודודה שלי היחידה שעזרה לי כמה שעות פה ושם כשממש נתקעתי.
אחים שלי כל אחד בעולמו, ולאף אחד אין פניות לעזור ולתמוך, וגם את הסיר, המתנה או העוגה לא חשבו להביא..
חייבת לציין שאחותי וגיסתי ילדו ממש חודשיים אחריי, ורצתי עם סירים וקופסאות כדי לפנק ולהעניק.
אני ב"ה מסתדרת מדהים! אני בריאה וחרוצה ,ובעלי עובד ועוזר, ובאמת שאנחנו בטוב.
אני לא רוצה להיות כפויית טובה על מה שכן יש, אבל אני לא מצליחה להתעלם מהיחס של המשפחה.
אני יודעת שהמצב הזה לא תקין! אצל כל החברות שלי הייתה תמיכה אהבה ועזרה, במיוחד כשמדובר במשפחה כביכול רגילה..
אשמח לדעת איך הייתן מרגישות במקומי ומה הייתן עושות הלאה כדי להוריד את העלבון והקושי.
תודה רבה
)
