לא ידעתי שיש עוד חיסון.. אני אקבע תור

וסוג של נפנפתי אותם עד חודש חמישי שאז כבר הודיתי שכן.
גם אצלי פעם שעברה הם היו קטנים וסיפרתי בחודש שמיני, שלא ישגעו אותי עם שאלות מתי התינוק מגיע כל יום.
אבל דווקא להפתעתי הם לא חוקרים אותי למרות שהם גילו ממש מוקדם. אמרתי להם שהתינוק מאוד מאוד קטן והוא צריך לגדול המון זמן בבטן של אמא ורק אז הוא יוכל לצאת, אז זה נראה להם משהו נורא רחוק והם לא שואלים. (עברנו על כל החגים וימי ההולדת שיהיו במשפחה שצריכים לעבור לפני הלידה) מדי פעם הם נזכרים ואומרים התינוק בבטן של אמא מאוד קטן, הוא צריך לגדול עדיין. לפעמים הם מסתכלים על הבטן התופחת ואומרים שהוא גדל, אבל עדיין לא מספיק...
לדעתי אם הם לא שמים לב לא הייתי מספרת עדיין, אלא אם כן היית חוששת שהם ישמעו מהמשפחה ומעדיפה שישמעו ממך.

זה באמת נותן מצד אחד ידיעה, ומצד שני משאיר את זה קצת רחוק ומנותק... תודה!

לק"י

זה לא היה בראש מעייניהם.
עכשיו בהריון האחרון הם התעניינו יותר, אבל לא חפרו כל היום. אולי דוקא כי הם גדולים יותר (בני 4.5 ו7.5).

קצת לפני שרואים וכשאחרים מדברים איתי על זה.
מעדיפה שישמעו ממני ולא מאחרים

סיפרנו עכשיו לאחים שלנו ופתאום חששתי שאולי לחלקם זה עשוי "להפלט" ליד הילדים...
אז אני חושבת שבאמת נספר בקרוב.

נותנת לי חיזוק שלא מוקדם מדי עכשיו... רק נכנסתי לרביעי אבל כבר די רואים עלי אז אני רוצה כבר לספר לכל מי שסביבי...

שלא יודעים לשמור סוד.
אצלנו, חוץ מהגדולה שבת מצווה, כל השאר לא התאפקו וסיפרו להמון אנשים שלא תכננו שישמעו על זה בשלב ההוא...
היה קצת מביך.
מצד שני לא יכולנו שלא לספר, אחרת הילדים לא היו מבינים למה אמא אוכלת בתשעה באב. הם כבר די גדולים.

באמת עדיף אחרי שכולם ידעו כבר..

אחרי סקירת המערכות המאוחרת. העדפתי לספר להם אחרי שאנחנו יודעים שהכול בעיקרון בסדר. (לגדולים סיפרתי לפני. לגדולה ממש אחרי הא"ס הראשון)
אני חושבת שאפשר לספר לילדים קטנים רק בזמן ש"כל העולם" רואה את ההיריון. אצל כל אחת השלב הזה מגיע בזמן אחר...

אני גם קצת חוששת לספר לפני סקירה מאוחרת. אבל מצד שני לא רוצה שבגלל טעות של בני משפחה הם יגלו לא דרכנו... צריכה לחשוב על זה.

(סיפרתי לאחים שלי חודש לפני כן, בערך, כשנפגשנו, ומאז לא נפגשנו כמדומני)
אבל זה בהחלט שיקול, מה שאת אומרת...

זה כנראה הכיוון

כי ההמתנה קשה עבורם... אז ניסיתי לדחות כמה שניתן... איזה חודש וקצת אחרי שזה היה "מפורסם"

נראה לי שזה מה שנעשה.. כרגע התחלנו לספר מסביב, אז לדחות קצת אחרי שכולם ידעו בע"ה..

הריונות קודמים הם כבר זיהו לבד בחודש שני ככה, ומרחתי אותן עד שרציתי לספר...

בגילאים של הילדים שלך היה לי הריון שגם גילו בערך בשבוע 8 ולא מיד סיפרנו. בהמשך כמו שמישהי כתבה סיפרנו ואמרנו שהוא ממש קטן והדגמתי עם הידיים כמה קטן, והסברתי שיקח הרבה זמן עד שיגדל. בסופו של דבר ההריון הזה נפל בשבוע 20 ואמרנו להם שהוא לא הצליח לגדול.

בהריון שאחריו גם סיפרנו בערך בשבוע 12 והזהרנו אותם לא לספר גם לא לסבא וסבתא ודודים ובגן וכו' (סבא וסבתא וכו ידעו, אבל כדי שלא ידברו על זה איתם ואז עם החברים אמרנו להם שלא יספרו לאף אחד). והם באמת כולם!! שמרו בסוד ממש. הגננת של בת ה4.5 היתה בשוק שבמשך כמה חודשים היא לא ספרה עד שאפשרנו להם.

בהריון האחרון כבר סיפרנו להם ממש ממש מוקדם אחרי שראינו שק הריון, לפני שראינו דופק. מרוב שהרגשתי כל כך נורא, לא הייתי מסוגלת להתמודד בנוסף לבחילות והתשישות גם עם ההסתרה מהם וגם עם התלונות שלהם על זה שאני לא מתייחסת אליהם ולא עוזרת להם וכו. גם הפעם היזהרנו לא לספר והם לא סיפרו. לבת ה3 סיפרנו רק יותר מאוחר כשכבר התחילו לראות טיפה בטן וגם אמרנו לה לא לספר.

מרשים. אני חוששת שאם אגיד לילדים שלי לא לספר, הם רק ירצו לספר יותר תודה🙂

מיד לפני שסיפרנו לשאר.

הגדול בן 6

נראה שהיא משמינה (לחיים, פולקעס...)?

אם אני מבינה נכון מה שמדאיג אותך זה עליה של 100 גרם בשבוע. זה באמת מעט מידי, אבל השאלה אם זה משקף או לא (האם שתי השקילות היו באותו משקל? לפעמים הילד עושה פיפי וקקי בדיוק לפני השקילה ומוריד ממשקלו כמה עשרות גרמים)
אם היא נראית לך רגועה בין ההנקות הייתי ממשיכה ככה עוד שבוע בודקת שוב. אבל אני לא גורם מקצועי ויכול להיות ששווה לשקול חוו"ד נוספת של יועצת הנקה.

תמיד מייעצות להוסיף. לא משנה מה, זה כמו תקליט, זוכרת את זה עוד מהלידה הראשונה (קרוב ל10 שנים)

לדעתי כדאי לך להתייעץ עם יועצת הנקה מוסמכת. אני פניתי לליגת לה לצ'ה והן ממש עזרו לי. יש להן קו כזה שעונות תמיד. תתייעצי איתן, תומכות הנקה ואלופות!!! 

רוצה לדבר איתנו בטלפון?

מדריכות מוסמכות של ליגת לה לצ’ה ישראל עונות בקו התמיכה בהתנדבות!
אנחנו עונות לך בשמחה מהבית, לכן תשמעי לעתים ברקע ילדים ושאר קולות של חיים תוססים.

שעות התמיכה בקו מפורטות בטבלה.
מלבד לשעות פעילות אלה, חלק מהמדריכות עונות לקו הטלפון הפרטי שלהן. בנוסף, שאר ערוצי התמיכה שלנו מפורטים כאן.

1599-525-821

 

 

ודווקא נתנה בי אמון.. אמרה כמובן שעדיף שאשאב כתוספת אבל אני לא מצליחה מספיק..

שבהתחלה התינוק צמוד אלי ומניקה בערך כל שעה !!

ואחר כך זה טיפה מתחיל להתאזן ובסוף מניקה אותם עד גיל שנה בערך

ועולים טפו טפו מקסים במשקל

כל הרעיון זה לתת להם לפי דרישה. השם ברא את החלב אם כדי שיזין את התינוק בצורה המושלמת ביותר ואין לך מה לדאוג לדעתי אבל כמובן לעקוב שהיא קמה לאכול, עולה יפה במשקל. החלב שלך הוא הטוב ביותר עבורה!! וככל שהיא תינק יותר היא מייצרת יותר חלב. אם בכוחות שלך, תתני לה כמה שיותר לינוק

אצלנו הן בכלל לא אומרות את זה אם אין צורך

סורי אם הכללתי, פשוט יצא לי להיות בכמה טיפות חלב בכמה ערים וזה ממש היה כך.

 

לק"י

יש לי מחשבה שאולי האחיות היותר צעירות יותר בעניינים.

דוקא נראה שיש הערכה רבה יותר להנקה גם בטיפת חלב (אצלינו) וגם בבי"ח.

ולא צריך להפוך אותו כל פעם לבטן.

ולמה ההנחייה? כי אומרים שזה אולי אחד מהגורמים למוות בעריסה. נראה לי שלא יודעים בטוח מה גורם למוות בעריסה אבל זאת ההנחייה.

תקנו אותי אם אני טועה, לא התעמקתי בזה כי אני לא מקפידה על זה. זה רק מה שזכור לי מקריאה כאן בפורום

ואולי כן כדאי להתעמק בזה קצת

במיוחד אם בוחרים לא להקפיד על זה

"הסיבה המדויקת לתופעה ממשיכה להיות תעלומה. אין לה הסבר מדעי ברור, והיא מתרחשת גם אצל תינוקות בריאים לחלוטין. חוקרים רבים משערים כי גורמים רבים מעורבים בהעלאת הסיכון למוות בעריסה.

בין גורמי הסיכון:

1. שינה על הבטן או על הצד. ממחקרים עולה כי שינה על הבטן מגדילה משמעותית את הסיכון למוות בעריסה לעומת שינה על הגב."

מגדילה משמעותית זה לא אומר שהיא הגורם ומוות בעריסה יכול להיגרם גם על הגב.
וכשאני ממשיכה לקרוא את הגורמי סיכון שהם מציינים זה גורם לי לקחת פחות ברצינות 🤷‍♀️
בהמשך כתוב שגם הריונות צפופים זה גורם סיכון, ואצלי הם צפופים.

וגם מי שלא הייתה במעקב הריון, איך זה קשור בדיוק?

המנגנונים האפשריים
1. קשיים ביכולת של התינוק להתעורר משינה. ממחקר שפורסם בכתב העת Pediatrics עלתה האפשרות כי בתינוקות שמתים ממוות בעריסה קיימים ליקויים בגזע המוח שמונעים מהם להתעורר כאשר הם לא מסוגלים לקבל מספיק חמצן.

2. הפסקת נשימה על רקע חסימה של דרכי האוויר, כולל שאיפה חוזרת של האוויר הננשף, בעיקר בעת שכיבה על הגב.

3. הפסקת נשימה מרכזית.

4. הפרעות בקצב הלב.

שבנשימה פולטים פחמן דו חמצני.
ברגע שהראש דבוק למזרון הוא פולט אליו את הפדח, אבל אז גם נושם אותו ולא חמצן כי אין אוורור

על הגב הראש לא דבוק למזרן....
או שזאת טעות שלהם?

יש יותר מקרי מוות בעריסה.
לא יודעים למה, אבל רואים באופן עקבי ששינה על הגב מפחיתה סיכון למוות בעריסה.

( כותבת לך עאמא שכן השכיבה על הבטן תינוק שפשוט לא הצליח לישון בשום מצב אחר. אבל צריך לדעת שזה אכן גורם סיכון)

שהסיבה לזה היא שעל בטן ישנים יותר עמוק ויש חשש ש"ישכחו" לנשום.

אבל בדוגרי, הסיבה העיקרית שסטטיסטית יש יותר מקרי מוות בעריסה אצל תינוקות שישנים על הבטן.

אישית, התינוקת שלי ישנה על הבטן ביום בהשגחת ובלילה על

בעריסה, אבל השאלה שלי היא למה? איזה פרמטר בעצם השכיבה על הבטן גורמת לזה..
חסימת דרכי נשימה? או שינה עמוקה יותר ו"שיכחה" לנשום? לדוגמה אלה דברים שכתבו פה..

כי מרגיש לי שברגע שתינוק כבר יודע להרים את הראש ולהזיז אותו- זה כבר ממש לא מסוכן... הנשימה היא אינסטינקט- אולי הכי חזק שיש (יצר ההישרדות), ולכן אם חלילה משהו יפריע לתינוק לנשום- הוא ישר יעשה כל מה שבכוחו כדי למצוא לזה פתרון....

השערה שלי -
תינוקות ישנים על הבטן ישנים יותר (יותר זמן, יותר עמוק) בהשוואה לתינוקות ישנים על הגב. ולכן הסיכוי הסטטיסטי שלהם למוות בזמן השינה גבוה יותר. ממש כמו שהסיכוי להיפגע בתאונת דרכים עולה ככל שאדם נמצא יותר שעות על הכביש.

האם בגלל זה כדאי להשכיב על הגב? שאלה טובה.

לא זוכרת מה אמרו
נראלי שזה קשור למנח שבו הוא נמצא
יותר קשה לו לקבל הרבה אוויר כשהוא על הבטן (האף לכאורה כלפי מטה)
וממילא אם חלילה יש דום נשימה /חסימה אחרת של דרכי הנשימה בשינה או משהו כזה ,קשה לעקוב ולהשגיח.

שהתינוק לא ייסתבך עם הכלי מיטה וייחנק

אבל לא שמעי את זה מאף אדם נוסף...
היא אמרה שכשהתינוק שוכב על בטן הלב שלו לא יכול לעבוד בתפוקה מלאה בגלל הלחץ שיש עליו. וזה יכול לסכן את התינוק
רק כשהם גדלים הלב מצליח כן לעבוד בתפוקה מלאה למרות הלחץ של כל הגוף

יש מתאם סטטיסטי, ומנסים על זה להציע פרשנות וסיבה...
לא באמת יודעים כלום.

לאחרונה קראתי מחקר מאוד מעניין שמצא איזשהו שינוי גנטי שקיים אצל תינוקות שמתו מוות בעריסה.
כלומר מראש יש ילדים שכנראה יותר מועדים לזה, ואנחנו לא יודעים את זה.
לכן ניסיון של אחרים למשל לא רלוונטי...

רב הנסתר על הגלוי...

אני תמיד ניסיתי על הגב, וכשלא הצלחתי בשום אופן שישנו, די מהר העברתי לבטן.
הקפדתי מאוד על שאר גורמי הסיכון -
שינה לידי, הנקה, מיטה נקייה, מזרן נושם...
זה היה ניהול הסיכונים שלי.
אבל זה מאוד אישי...

מוות בעריסה מוגדר כמוות בזמן השינה *שלא נמצאה לו סיבה אחרת*.

עם אקסל?

שיהיה לה הרבה כח זמין..

אפשר עוגה בצורה של משקולת...

היא גם אופה טוב...

רציתי משהו יותר בשביל הרעיון

ניסיתי לקצר את הדרך ולהעתיק את התיוגים מהפעם הקודמת, אבל זה יצר לי קצת בלגן שלקח כמה זמן וניסיונות לסדר אותו... (דרך קצרה שהיא ארוכה🙊)

בראשית כד, א:
וְאַבְרָהָ֣ם זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַֽיהוָ֛ה בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל׃
הכלי יקר שואל: הרי כבר נכתב בפרשות לפני כן שאברהם ושרה היו כבר זקנים - אז למה כעת שוב מציינת התורה שאברהם זקן?
והוא עונה: כל עוד שרה הייתה בחיים, היא נתנה גם חיות לאברהם. כעת, כשנפטרה, חיותו שלו התעמעמה, וקפצה עליו זקנה אמיתית...
ולכן הוא החליט לחפש אישה ליצחק, שאולי היא תחזיר את החיות לביתו ולחייו.

אנחנו יכולות ללמוד מזה אלינו -
כמה כוח יש בנו כנשים בשביל הבעלים שלנו, כמה חיים וחיות אנחנו יכולות להעניק להן. גם אישה שלא ילדה אף פעם - עדיין יכולה לתת חיים לבעלה, ואולי אף לכל סביבתה.


הציטוט מתוך הכלי יקר עצמו (ותדה לאפליקציית התנ"ך:

ספר בראשית - פרק כ״ד - פסוק א׳, פירוש כלי יקר: ואברהם זקן בא בימים. הרבה מפרשים תמהו הלא כבר נאמר ואברהם ושרה זקנים באים בימים והיה כמו ל"ז שנה בין שני זמנים אלו, ובב"ר (מח.טז) מסיק שהחזיר הקב"ה את שניהם לימי נערותן, ותירוץ זה מספיק אך שאין לו סמך מן המקרא. וי"א באים מורה על הזמן ההוא כי הול"ל באו. אלא באים משמעותו שאז היו באים והולכים בימים אבל כאן נאמר בא משמע שכבר בא בימים וזה דקדוק נכון. וכפי הפשט נוכל לומר, שטובים השנים מן האחד והחוט המשולש לא במהרה ינתק וזה כי האשה הטובה מוספת לבעלה חיים כמו שאמר (קהלת ט.ט) ראה חיים עם האשה, והבן הטוב מוסיף ג"כ חיים לאביו, כי כל המעמיד בן צדיק כאלו לא מת ק"ו בחייו, לפיכך מן לידת יצחק עד מיתת שרה היה החוט משולש, כי נתוספה לאברהם חיות מצד האשה ומצד בנו יצחק. ובכל הימים הללו היה עומד במעמד אחד לא נתוספה בו חולשה כמנהג הזקנים, כי היו לו ימי שמחה וברכה, אבל קודם לידת יצחק לא היה לו שמחה כי אם מאשתו, ואחר מיתת שרה לא היה לו שמחה כי אם בבנו, על כן היו שני גבולים אלו שוים, כמו שהיה סמוך ללידת יצחק כך נעשה אחר מיתת שרה, לפיכך נאמר לשון אחד על ב' זמנים אלו אע"פ שהיה מרחק רב ביניהם. לפיכך היה מהדר תיכף להשיאו אשה, כי חשב אולי אשתו תמלא מקומה של שרה ויהיה שמח בה כמו באשתו ממש, וכך היה שעד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה ונעשית דוגמת שרה ממש כמו שפירש"י בסמוך ויביאה האהלה שרה אמו והרי היא אמו כו' וזהו קישור נכון בסמיכות פסוק זה אל הזיווג של יצחק.

השיעור של הרב ראובן ששון השבוע התמקד במעלת הנשים, מתוך הסתכלות על האימהות - שרה ורבקה.
השיעור הזה ארוך ואני לא זוכרת מספיק בשביל לסכם, אז כותבת חלק קטן מתוך השיעור שהצלחתי לקלוט ולכתוב. אבל באמת ממליצה מאוד להקשיב גם - שיעור מרומם ומעצים, במיוחד בשבילנו… (ובקרוב גם יצא ספר של הרב על הנושא הזה🙂)

אז בשיעור הרב קישר בין האימהות לבאר. אליעזר פגש את רבקה על הבאר, גם יעקב פגש את רחל על הבאר (ובהמשך גם מרים הנביאה קשורה לבאר).
יש הבדל בין בור לבאר. הבור הוא בית קיבול, אבל הוא רק מקבל את השפע מלמעלה - הוא אוסף אליו את הגשם שיורד, אבל לא מביא משהו מעצמו.
הבאר הוא כמו מעיין, "מעיין גנים באר מים חיים". הבאר קשור לנביעה מלמטה. גם כאן מדובר במים שברו מלמעלה וחילחלו פנימה לתוך האדמה, אבל עכשיו הם נובעים ועולים, מביאים משהו משל עצמם.

והנשים מבטאות את הכוח הזה. הכוח של העשייה מלמטה, החיבור לקודש דווקא מתוך החול, מתוך החיים עצמם.
וזה מתבטא גם במצוות המיוחדות לנשים - המצוות שמתקנות את כל ה'קללות' שניתנו לאחר חטא אדם הראשון.

הרב פירט בשיעור על כל אחת מהמצוות, אני כותבת רק על הפרשת חלה הפעם.
אחרי החטא העולם נפל למדרגה שצריך לעמול קשה כדי שיהיה לחם - "בזיעת אפך תאכל לחם". יש 11 מלאכות של הפת, האישה בדרך כלל עוסקת בפת משלב הלישה. לפני כן אלו מלאכות שנעשות בשדה, על ידי האיש. (סליחה על השוביניסטיות, אבל אנחנו מדברים כאן על מהויות של גברים מול נשים, שמתבטאת גם בתפקידים המסורתיים שלהם, גם אם זה לא מחוייב שיהיה כך למעשה…).
רק מהרגע שלשים את הקמח עם המים, מתחייבים במצוות חלה. ההוספה של המים, השפע מלמעלה, אל הקמח, והלישה שלהם ביחד, יוצרת עיסה שיש בה קדושה. עד שלא מפרישים חלה, כל הבצק אסור באכילה. והחלה שמפרישים היא הקודש שמתיר את כל הבצק, שמעלה את כל החומר.
וזה בעצם מבטא את הקדושה שבחיי המעשה - האישה מכניסה את האור העליון לתוך העשייה של החול, ומתוך כך היא מחברת את החיים אל הקודש. ועל ידי החיבור אל הקודש, כל החול מתברך (לא מפרישים את כל החלה. חייבים להשאיר חלק של חול, כי החול הוא חשוב, כשהוא מקושר אל הקודש).
וזו גם הברכה בעיסה שהיתה אצל שרה ואחר כך חזרה שוב אצל רבקה. זה לא רק העיסה של הבצק, זה ברכה בעשייה החומרית, בזכות החיבור של החול אל הקודש.


כמו שכתבתי, הרב הרחיב גם על המצוות הנוספות של הנשים, אבל לא בהכל הצלחתי להחזיק ראש כדי לנסח ולסכם בצורה מסודרת (וגם במה שכתבתי לא יודעת כמה הצלחתי להיות ברורה…).
בכל מקרה, מי שמתחברת בהחלט מוזמנת לשמוע את השיעור כולו, או לקנות את הספר כשהוא יצא בעז"ה…

תודה רבה על הסיכום שהבאת לנו - דייקת כ"כ את תפקידנו בעולם! בעז"ה שנזכה למלא את תפקידנו כיאות ונראה "ברכה בעיסה"!
ועשית חשק ממש לקרוא את הספר...

העניין עם הבאר מזכיר לי שיר שכתבתי פעם... (בעקבות שיעור של הרבנית דינה ראפ) על כך שאני באר... מעניין לפגוש את זה מעוד מקומות!

ברשותך מתייגת את @אמא לאוצר❤ . נראה לי שזה יחזק אותך...! 

תודה!

ומענין לשמוע על המצוות האחרות גם..

בזכותכן אני לומדת קצת פרשת שבוע

הרב יעקב אריאל כותב על הפסוק הזה על הקשר בין עבודת התפילה ועבודת האדמה.

המפרשים פירשו את המילה "לשוח" כטיול בין השיחים או כהשגחה על הפועלים בשדה,
אז למה חז"ל מביאים את הפסוק הזה כמקור לכך שיצחק אבינו תיקן תפילת מנחה?

יצחק אבינו הוא היחיד מהאבות שהיה לו שדה.
לכל אחד מהאבות יש שליחות שמלמדת אותנו פן מיוחד.
יצחק אבינו מלמד אותנו על ההשתרשות בארץ ( שכון בארץ- הווי נוטע-נטוע)

השדה יכולה להשפיל ויכולה להעלות.
מצד אחד משעבדת את האדם אליה - בעולם האדם הכפרי הוא פרימיטיבי,גס שקוע באדמה ובאדמתיות.
מצד שני יש בה כדי להעלות-המצוות שאדם מישראל מקיים בקרקע בארץ ישראל מעשירות את נפשו.
בגלל שאדמת א"י קדושה,היא יכולה להיהפך לעבודת ה'.
*העלאת הביכורים מעלה ומרוממת את האדם.
* על מעשר שני נאמר "למען תלמד ליראה"- גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד..
*בשמיטה-הארץ שובתת לה',וכל הפירות קודש לה'.

לכן אומר הרב אריאל שאם התורה מספרת לנו שיצחק אבינו יצא לשוח בשדה,יש כאן משהו שבאה ללמדנו. התורה לא סתם מספרת דברים.
יתכן שיצחק אבינו יצא גם לטייל בשדה, אבל כשראה את השיבולים נעות ברוח, ראה מן הסתם את רוח ה' החופפת על השדה,
את מלאך ה' האומר לכל עשב גדל ,את ההשגחה האלוקית המברכת את השדה.
וגם כשיצא להשגיח על הפועלים בשדה, לא הסיח את דעתו מהייעוד שלשמו הנטיעה נעשית.
"שכון בארץ" זה גם לנטוע עצים וגם בו זמנית לשכן את השכינה בארץ.

את העיקרון החשוב הזה כותב הרמב"ם במורה נבוכים-
וזאת גם כן מדרגת האבות אשר הגיעה קרבתם אל הש"י... והגיע מהתאחד דעותם בהשגתו... והיו עם זה מתעסקים בהנהגת בני אדם והרבות ממון ומשתדלים במקנה וכבוד. שהם, כשהיו עושים המעשים ההם לא היו עושים אותם אלא כאבריהם בלבד, וליבותם ודעותם לא יסורו מלפני השם... ואפילו בעת התעסקם להרבות הממון, ר"ל בעת המרעה ועבודת האדמה והנהגת הבית היה מפני שתכלית כוונתם היתה בכל המעשים ההם להתקרב אל הש"י קרבה גדולה כי תכלית כוונתם כל ימי חייהם להמציא אומה שתדע השם ותעבדהו.

הפירוש הזה מאד הזכיר לי את האימהות,
התיאור של הרב אריאל על רוח ה' החופפת על השדה הזכיר לי להתבונן על רוח ה' החופפת על ילדנו- על הפלא המדהים הזה שהם גדלים וצומחים וזה זועק כ"כ ה"מלאך שאומר להם גדל"
ובנוסף לזכור שכשאנחנו עוזרות להם לצמוח- אנחנו צריכות לזכור את הייעוד הגדול שבשבילו אנו חיות- להתקרב אל ה', ובהשקעה ובגידול הילדים אנחנו זוכות לסייע ממש להמציא אומה שתדע את ה'

גם הפירוש עצמו (שעשה לי חשק לצאת לשוח בשדה ולראות את גדולת ה' שם) וגם מה שהוספת (שהחזחר אותי לחשק להיות בבית, ולראות את גדולת ה' שפה ).

כמה כח התורה נותנת!!

 

ותודה לכל מי שכותבת. בזכותכן אני גם לומדת...

רבקה עשתה חסד, נכון? נתנה בשפע מים לאליעזר והגמלים.

עכשיו

מים זה חסד
כשהיא התקרבה המים עלו לקראתה

מידה כנגד מידה
כשם שהיא באה לגמול חסד עם אחרים
משמיים גמלו איתה חסד וסימנו לאליעזר שמידת החסד הזאת שהוא רואה, ראויה ליצחק.
והוא גם הוא בא מבאר לחי רועי- מים (נביעה, אבל זה גם חסד)
אז חסד עם חסד, יצחק עם רבקה (אין מסווגים אלא לפי מעשיו- הוא עסק בחסד, בתפילה, המשכת שפע לעולם כולו, וקיבל אשת חסד)
וממילא אליעזר יכל להבחין שיש כאן בעלת חסד מיוחד.

דרך אגב, אומרים שאברהם אבינו הוא מידת החסד, ויצחק הוא מידת הגבורה. ונשותיהם היו מנוגדות להם - שרה מידת הגבורה ורבקה מידת החסד.
באמת אליעזר חיפש ליצחק אישה במידת החסד, כי זה מה שהוא ראה בבית אברהם...

האישה מאזנת

ובאמת חלק מהסיבה שאליעזר בחר דווקא את המים ואת הגמלים.
כי מים מסמלים חסד.
וגמליך מסמל את המילים "גמילות חסדים".

אבל משהו קטן:
בעצם בפרשה למדים (המדרש שרש"י מביא) על שלושת הניסים שנעשו לשרה (ולרבקה) : נר מערב שבת לערב שבת, ברכה בעיסה וענן קשור על האוכל.
שלושת הניסים הללו מרמזים על שלושת מצוות האישה נר - נר שבת, ברכה בעיסה - הפרשת חלה, ענן קשור על האוכל - טהרת המשפחה.

בקשר לנר שבת: זו בעצם מצווה שלא נתקנה לאישה דווקא. זו תקנת חכמים כדי לשמור על שלום הבית בשבת (שלא יחשיך הבית וכתוצאה מכך מחוסר הראיה, יפגעו אחד בשני).
החיוב הוא שבכל בית ידליקו נרות. לאו דווקא האישה.
ובכל זאת באופן חד משמעי, לאורך הדורות נר שבת הוא תפקיד האישה, ורק אם אינה יכולה - הגבר עושה זאת.
הסיבה לכך היא כי באמת תפקיד האישה הוא לשמור על האור והחמימות בבית.
אישה היא העיקר בבית. לא סתם היא נקראת במקורות בית: "כה תאמר לבית יעקב" "ביתו זו אשתו". הבית הוא התפקיד והחלק בו האישה היא העיקר.
כדי לחדד את זה, אפשר להתבונן על מצוות הדלקת נרות הנוספת: הדלקת נרות חנוכה. שם דווקא תפקיד האיש ההוא להדליק.
ולמה? כי הדלקת נרות חנוכה באה להדליק את החוץ דווקא. לעומת הדלקת נרות המאירה את הבית מבפנים.
הדלקת החוץ מתאימה יותר להתבצע ע"י הגבר, והדלקת הפנים - מתאימה יותר שתתבצע עי האישה.

(שילוב של מחשבות שלי ביחד עם דברים מהשיעור של הרב ראובן ששון).

חשבתי השבת על הקשר בין שלושת המצוות של הנשים לבין הניסים שנעשו לשרה ורבקה, וחשבתי על הענן שעל האוהל והקשר שלו למצוות טהרת המשפחה.
במצוות האחרות הקשר ברור מאליו - ברכה בעיסה קשורה להפרדת חלה, ונר שדולק מערב שבת לערב שבת בוודאי קשור להדלקת הנר.
אבל מה הקשר בין הענן שעל האוהל (ומה המשמעות שלו בכלל - איזה מן 'נס' זה?) לבין מצוות טהרת המשפחה.
אני חושבת שאפשר להסביר שענן קשור להשראת שכינה (אצל משה רבינו זה מופיע הרבה, שה' בא לדבר איתו על ידי הענן - "ויכס הענן את אוהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן", ועוד). ומצוות טהרת המשפחה בעצם קשורה להשראת השכינה בבית.

וקצת יותר לעומק, על פי השיעור של הרב ראובן ששון (והספר שלו על טהרת המשפחה) - הקשר בין הבעל והאישה בבית מקביל לקשר בין עם ישראל לקב"ה, וקשור אליו באופן ישיר. מצוות טהרת המשפחה שמקיימים בבית, שכוללת את כל התהליך של התיקון והסרת הטומאה כדי להביא לחיבור מחודש של האיש והאישה, משפיעה על הקשר בין עם ישראל לקב"ה, מסירה את רוח הטומאה ומביאה לחיבור בין כנסת ישראל (השכינה) לבין הקב"ה, שזה מהות התיקון של העולם ולשם כך אנחנו מקיימים את כל המצוות - "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה".

אז אצל אברהם אבינו עוד לא היתה כנסת ישראל.
אברהם ושרה היוו את השורש של עמ"י, שעוד לא התבטא באופן גלוי בעולם. אבל טהרת המשפחה שהם קיימו הביאה להשראת השכינה באוהל הפרטי שלהם (או 'במשכן' שלהם, כמו שמתואמת לימדה אותנו בשבוע שעבר, על פי תרגום אונקלוס), ולחיזוק הקשר התמידי בין הקב"ה אלינו בעולם החומרי.

ועל פי האר"י הקדוש, שרה הצליחה ממש לתקן את חטא חווה, ועל זה נאמר "חדל להיות לשרה אורח כנשים". היא הצליחה להגיע למדרגה שכבר אין טומאה שצריך להסיר, והשכינה שורה באופן מלא.
ולכן גם הקב"ה אומר לאברהם "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", כי היא כבר לא תחת הקללה של "והוא ימשול בך". (גם זה על פי השיער של הרב ראובן ששון).

איזה פירוש מיוחד ל"חדל להיות אורח כנשים".

כבר תקופה ארוכה מנצנץ לי שיר שהייתי ריצה לכתוב על נרות שבת ונרות חנוכה... עכשיו העמקת לי יותר את הרעיון הזה, ואולי סוף סוף אצליח לכותבו

(לא הספקתי לפני שבת.. אז לפחות עכשיו)

התורה כותבת על רבקה אמנו " ותכל להשקותו" ואז היא הציעה לו להשקות את הגמלים .

האור החיים שואל למה לא כתוב שאליעזר גמר לשתות? למה היא השקתה אותו?

ומתרץ שלושה תירוצים - 

א. גודל גמילות החסדים של רבקה שאפילו אליעזר לא היה צריך לטרוח להטות אליו את הכד.

ב. רבקה אמנו חששה שאליעזר מאד צמא אחרי שהלך דרך ארוכה, ואדם שצמא שותה הרבה יותר ממה שזקוק לו וזה סכנה ( הרעלת מים), לכן היא השקתה אותו רק את הכמות שהיה צריך להרוות את צמאונו.

וכדי שאליעזר לא יחשוב שהיא אכזרית אליו, אמרה שתשקה גם את הגמלים.

ג. יש מצווה לתת אוכל לחיות לפני שהאדם אוכל, אבל במקום פיקוח נפש - האדם קודם,

לכן רבקה אמנו נתנה קודם לאליעזר כי הוא היה צריך לשתות, וכשיצא מכלל סכנה, הפסיקה ואמרה לו שעכשיו צריך להשקות את הגמלים.

 

ותכל להשקותו. היה צריך לומר ויכל לשתות,

נתכוון לומר שהיתה היא מקרבת לו המים לשתות עד סוף השתיה ולא היה צריך הוא לטרוח בהטיית מים אליו:

עוד אפשר שחששה עליו לצד שהיה עייף בדרך והפלגת השתיה תזיק והיא הצדקת שערה בדעתה שיעור שיספיק לשתייתו ולא רצתה להוסיף לו לבל יסתכן כי העייף לא ישער בשתייתו בעת צמאונו, וכדי שלא יחשוב כי לצד המעטת הטורח נתכוונה לזה אמרה אליו גם לגמליך וגו' עד אם כלו ולא אתנהג עמהם בהשערת ההסתפקות הא למדת כי לצד רחמנות ואהבה נתכוונה אליו כטעם הנזכר:

עוד יתבאר על דרך אומרם ז"ל (ברכות דף מ.) בפסוק (דברים יא, טו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך וגו' שצריך אדם להקדים לתת מזון לבהמתו ואח"כ את עצמו. ויש לך לדעת כי דוקא דאין כאן סכנה או צער אבל בסכנה או בשיש צער קודם יש לחוש לצערו ואחר כך בהמתו, ולזה כששאל האיש הגמיאיני מעט הרגישה הצדקת כי צמא למים היה ומצטער היה לזה אמרה לו שתה וכשנתנה לו שיעור ששיערה כי ודאי אין כאן חשש לצער הצמא ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב כי בגדר זה שאינך מצטער אותם צריך להקדים, והוא שסמך הכתוב לותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך וגו'. ואומר עד אם כלו פי' לא אשער להם כפי האומדנא אלא אשקה ולא אשא ידי עד שאראה שמים לפניהם ואינם שותים וזה לך האות כי כלו לשתות:

לא הכרתי את הכיוונים האלה... תודה!

בסוף לקחתי, ואני מרגישה שזה די גומר אותי..עייפות מטורפת כזאת... אבל הבחילות נעלמו ב"ה..
יש אפשרות לעשות הפסקה/לקחת יום כן יום לא?
זה משפיע משהו?

אבל זכור לי שכתבו פה שזו בעצם תרופה שעובדת בשחרור מושהה. לא כמו אקמול שיש כאב ראש- את לוקחת וזה מעלים את הכאב ראש אלא ההשפעה של זה היא קדימה.
אם אני מבינה את זה נכון אז צריך לקחת ברציפות עד השלב שהבחילות מפסיקות..

העייפות הייתה בעיקר בשבוע הראשון ואחר כך זה עבר (חזר למצב עייפות רגיל של הריון) וזה עוזר בעיקר כשלוקחים קבוע ולא רק כשיש בחילות.

אבל כן, חוץ מהעייפות הגדולה שתמיד יש בהתחלה זה כדור מרדים. בדכ מסתדר אחרי כמה זמן.
תתחילי מכדור אחד ביום, הוא עובד בצורה של שחרור מושהה עד 12 שעות.
לפי דעתי לקחת פעם ב, לא יעיל טלא יעזור כי לגוף לוקח מן להסתגל לכדור וגם ימי גמילה ממנו שאז לפעמים יש החמרה.
אם את לוקחת- תיקחי קבוע.

ולוקח איזה שבועיים עד הטבה טובה..

לק"י

את יכולה לנסות להעיר אותה כשהיא נרדמת ולהמשיך להניק.
ואת יכולה לחכות עוד כמה שבועות ולראות אם יש שינוי.
אם היא ממלאת מספיק טיטולים זה כנראה בסדר.

לא זוכרת באיזה שלב כמויות החלב מתאזנות והגודש יורד.

אם היא נרדמת עלייך אפשר לנסות לדגדג בכף הרגל ולהעיר אותה. אצלי זה לא תמיד עבד... פשוט מציעים כשאפשר, אין זמנים קבועים

תנסי להחליף לה טיטול כשהיא נרדמת ואז להמשיך להאכיל..

ה יא עוד פיצית ממש .לא?
זה קצת מבלבל מבחינת מתי להציע שוב, אבל תכלס אם היא מודיעה לך שרוצה עוד, לא קריטי כמה זמן עבר .. וזה בטח יסתדר בקרוב .
תנסי כן להעיר בעדינות ( להחליף טיטול/ דיגדוג ברגל) אבל לא להתעקש.נשמע שכן יודעת לבקש אוכל יפה ..

בהצלחה רבה!

מתי ילדת בסוף??
ואין לי משהו חכם להוסיך מעבר למה שכתבו...

הסתדרנו קצת יותר עכשיו. בהתחלה כל יום הוא משמעותי וגדלים המון. היא כבר יונקת יותר ארוך..
ונראה לי שילדתי יום לפנייך. איך את?

היה גם לי, עבר...

הרופאה לא אמרה על זנ כלום בבדיקה אחרי לידה

לפעמים מציק קצת ביחסים אבל זה לגמרי משתפר עם הזמן

חולשה של האזור, את נחה מספיק? 

במיוחד אם היה לך שלב לחיצות מעט ארוך..
תנסי לשים קומפרסים קרים. לנוח הרבה. לשתות.
ומזל טוב גדול ♥️♥️

כל הערכים בהעמסה של ה100 יצאו תקינים.

 

אני במכבי (באזור אחר) ולא היה צריך לקבוע תור

רק לבוא ממש בפתיחה - כי זו בדיקה ארוכה.

 

עושים בדיקת דם בצום,

שותים את המים עם הסוכר תוך 5 דק',

ואז עושים בדיקת דם אחרי שעה, אחרי שעתיים ואחרי 3 שעות. סה"כ 4 מבחנות.

כשכל הזמן הזה את עדיין בצום.

אם זכור לי נכון - בצום לפני הבדיקה מותר לשתות, אבל ב3 שעות שאח"כ אסור אפילו לשתות.

 

בעיקרון בהפניה כתוב לבוא עם מלווה - ואם יש לך אפשרות לדעתי כדאי מאד.

זו בדיקה מזעזעת, הרבה יותר משל ה50. אני בכוונה כותבת לך את זה, שתהיי מוכנה נפשית.

זה בוסט מאד גדול של סוכר שנכנס לגוף בבת אחת, וזה יכול לעשות סחרחורות ובחילות מזעזעות.

העובר גם התחרפן לי ובעט כמו משוגע בשעות האלה

לי מה שעזר זה לשכב, אז תבקשי שימצאו לך מיטה לשכב בה, במרפאת אחיות או משהו.

 

לאחרי הבדיקה תביאי גם סנדביץ' וגם משהו קל, ותראי מה את מעדיפה באותו רגע.

קחי בחשבון חופש מחלה באותו יום.

אני חזרתי הביתה ופשוט ישנתי כמה שעות.

אם יש מישהו שיכול לנהוג בשבילך - לדעתי כדאי. זה ממש מתיש לגוף.

 

 

שיהיו בשורות טובות ויעבור בקלות!

 

להביא תעסוקה- ספר/מחשב/אוזניות

להביא אוכל לאחרי כל הבדיקות.

לא הייתי בונה על לנהוג אחכ...

אין לי ברירה אלא לנהוג אחרי.. לצערי בעלי ממש לא יכול להתפנות להיות איתי באותו יום..

כי הבדיקה לוקחת שלוש שעות והמעבדות בסניפים לא פתוחות לכל כך הרבה זמן..

ותמיד עשיתי בקופות קטנות כי הם לוקחים את ה2/3 בדיקות הראשונות ואת מה שלא הספיקו למחרת לוקחים..

גדולה.
וגם בקופות קטנות בד"כ צריך לקבוע תור מראש.

מציעה לברר טלפונית עם הסניף.

אפשר גם לחפש כאן- איתור שרותי מעבדה מעבדות, מכונים ומטפלים/ות – איתור שירות | מכבי שירותי בריאות

אמרו לי שעושים בגדול בכל מרפאה. אבל רוצה מרפאה שיששם אפשרות למקום לנוח ולא להתקע על כסא שלוש שעות

האנונימי ..
עזרתן! בבריאות בעזרת ה'

נראה לי שדרוש כוח נפשי אדיר להצליח לשאוב אחרי לידה שקטה.
כשאני עברתי את זה , העובדה שיש חלב היתה לי מאוד קשה והצטערתי מאוד שלא לקחתי כדור לייבוש החלב.

רק חשבתי לשים את זה כאן, אולי מישהי תתעניין באופציה הזו.
שבעזה לא תצטרכי לעמוד בפני דבר כזה שנית!

אחרי לידה שקטה פשוט רציתי לסיים עם זה, לשכוח ולהמשיך הלאה
ולא להמשיך להנציח את זה
חוץ מזה זה עוד עול להתחיל לשאוב
והייתי במצב של להעניק לעצמי ולשמח את עצמי
ולא לדאוג לאחרים בכלל

ואם אין אפשרות- אז לנקות לפני עם עד רטוב , רו לקחת בקבוק ספורט כזה ואז בשרותים רגילים לעשות מיני שטיפה מקומית

אין אפשרות של הבוקר.

בכל מקום יש מקלחת...לא?🙂

אפשר לנקות בבוקר היטב עם עד נקי ויבש
או לשטוף עם מים בלי עד

עניתי מתוך מחשבה שרק אי אפשר לשטוף סמוך לבדיקה
ושכחתי את זה שזה שבת

נכון באמת בעיה
אפשר פשוט לשטוף בבוקר בבית
או סמוך לבדיקה בשרותים עם בקבוק פיית ספורט

תתארגני עם עדי בדיקה
ואם צריך תיכנסי לשירותים עם בקבוק ספורט או אפילו עם כוס חד פעמים ותמלאי מים מהברז..

ותתכנני בהתאם את הזמן..
אם אתם מתארחים לכל השבת אני מניחה שיש מקום שאתם ישנים בו?
אז כשמסתיימת הסעודה של הבוקר בטח יש זמן שהולכים לחדרים לנוח - תיכנסי בשקט לשירותים ותנסי לעשות בדיקת נסיון או שטיפה אם צריך..
ותתכנני היטב איך את מסנכרנת בין ההפסק לבין סעודה שלישית - זה יוצא בערך באותו זמן אז תתארגני בהתאם.
לגבי מוך דחוק - זה יוצא בזמן של סעודה שלישית - אז גם ככה יושבים במקום אחד ולא ממש מסתובבים.
אחרי צאת הכוכבים תלכי לשירותים ותוציאי אותו.

ואם את כבר נהיה מהבוקר תעשי כבר אז הפסק!
בדיעבד זה לגמרי בסדר.
ככה אם יסתדר לך תעשי שוב בדיקה סמוך יותר לשקיעה לפני סעודה שלישית. אבל אם לא אז ההפסק של הבוקר תופס.

וטיפ קטן לגבי איך להסתובב עם עדים בלי שמיל לב:
תחשבי איפה את מסתירה אותם בבדגים:
בתוך הגרביים אם את לובשת גרביים אטומות.
בשרוול אם הוא צמוד.
חורף עכשיו אז אפשר בשרוול של הטייץ
(בתוך החזיה אם אין פתרון אחר..)

מקווה שמשהו מהעצות עוזר..

אם ממש אין יכולת. לי הייתה פעם שבדיעבד התירו בלי, אבל לא זוכרת בדיוק מה הייתה הסיטואציה

שטיפה לא מעכבת.
תשטפי מצי שאת יכולה ואחרי זה כמו שאמרו לך: מגבון, ניגוב טוב, בקבוק עם פיית ספורט.
בוודאי במצב כזה כשאין אפשרות - אם יוצא הפסק נקי זה בסדר אפילו אם לא שטפת.
השטיפה היא בשבילך כי היא מגבירה את הסיכוי שיצא הפסק נקי.

מקוה שעשה לך טוב שפרקת. חיבוק גדול גדול על כל הסערה שאת נמצאת בה.. ממש מובן לי האכזבה שלך מהמצב הזה לאור מה שכתבת שחווית שהיית ילדה.
גם אני טיפוס כזה שהרוגע והשלווה חשובים לי מאד, ולא גדלתי ככה. ממש מרגישה אותך ומצליחה להבין מה עובר עליך.
בתכלס זה כמו כל הבדלים בזוגיות. אי אפשר לשנות את בן הזוג. אנחנו אחראים רק על החלק שלנו...
מאמינה שככל שאת תשדרי יותר בטחון סביב העניין הזה ולא תתני לזה לערער אותך התחושות שלך סביב העצבים של בעלך יתמתנו ויהיה לכם קל יותר.
מקוה שכתבתי ברור...
אם לא לפחות קבלי את החיבוק וההרגעה💓💓

איך אני משחררת?
איך אני מגיעה למצב שזה עובר לידי?
עושה טוב להבין שאני לא לבד ושזה דבר מובן❤

שמאד חרד ממצב של צעקות בבית. יש לך חויה אישית קשה מול זה, חלמת שיהיה אצלך ההיפך וכו.
מה שיוצר מצב שכל פעם שהוא צועק או עצבני הוא לוחץ אצלך על נקודה רגישה. את נכנסת להתגוננות..
עכשיו אם היה מדובר במשהו באמת נוראי של אלימות או התעללות לא היתי אומרת לך לשחרר אבל במצב כמו שאת מתארת זה נשמע שהוא אבא ובעל מקסים עם חסרון מסוים. כמו שלכולנו יש חסרונות ואנחנו לא הורים מושלמים. הילדים שלך קבלו משמיים את האבא הזה כי זה מה שטוב להם וזה המסע שהם צריכים לעבור בחיים. אל תשליכי את החויה שלך מול הדבר הזה למסע האישי שלהם, מבינה?
כאילו תנסי כשהוא צועק לאמר לעצמך בלב(זה שלו, הוא מנהל את הסיטואציה, אין לזה קשר אלי, עוד מעט הוא ירגע) משפטים בסגנון כזה שיעזרו לך לנטרל את האחריות מהאירוע. אני מאמינה שזה יוריד ממך המון מתח ועול, ואז בשלב השני אולי תוכלי ממקום נקי להיות לו יותר לעזר בעניין ולתת לו כלים ותמיכה להתמודדות שלו מול הכעס שלו, אבל רק אחרי שתוציאי את המקום האישי.

לא ברור מאליו. קשה לבן אדם לשנות את עצמו, אני גם עצבנית מאוד בזמן האחרון וקשב לי לשנות אתזה. אצלי זה באמת קשור לאכילה ולשינה, כשאני עייפה או רעבה אני ממש עצבנית...
אז הציפייה שלך שבעלך ישתנה בן רגע היא קצת אוטופית מדי. זה לוקח זמן. את יכולה לשתף אותו באיך את הצלחת לה גבר על זה אבל ממש לא לשנות אותו.
אני מבינה שזה לא טוב העצבנות אבל לא חושבת שזה מה שגורם לכל מה שתיארת על הילדים. בסך הכל כולנו בני אדם וכולנו נפגשים בעצבים לפעמים, אם לא מההורים אז ממורים או אנשים אחרים... לאתחושבת שכל ההתנהגות שלנו מושפעת רק מזה.
המון הצלחה

התכוונתי לפותחת

מנסה להזכר באיזה שינוי שתפתי😅

מלכה שעבדת על זה.

מזדהה כי גם אני עבדתי על זה כנערה הרבה זמן. ואני משתדלת ממש בתחום גם כיום. בדכ מצליחה אבל לא תמיד. בעזרת ה'..

לגבי עצמך-
תעשי דברים שיעשו לך טוב. שישמחו אותך. שיתפנו לך רוגע
לגבי הילד-
הילדים אכן מחקים אותנו . אי אפשר להתחמק מזה.
לפעמים התנהגות ברוטלית מגיעה מרצון לתשומת לב של ההורים. הייתי מנסה לתת לו זמן אבא. בזמני רוגע וכיף.💞
ובו זמנית להגיד לילד שלא ככה מתנהגים.

לגבי השמיעה-
ממש מכירה מהילדים שלי.
אתם במעקב אף אוזן גרון?

לגבי הבעל-
אמרת שאין כסף לטיפול
יש קבוצות שנקראות 12 הצעדים. זה בעקרון קבוצות טיפול במכורים ( אלכוהול. מין. סמים וכו'). אבל כבר שמעתי על אנשים שהולכים לשם כדי לטפל בעצמם בנושא כעסים. לפעמים זה יושב על אותו מקום. זה בחינם אגב.
לא יודעת אם זה הכיוון אבל סתם שתדעי.

בהצלחה ענקית ענקית ענקית 💚💚💚💚

אני צריכה לעשות משהו לעצמי. אפילו הליכה קצרצרה
אבל כבר אין לי חשק לכלום...
לגבי הילד- אכן בימים שאני איתו אנחנו רואים שינוי משמעותי ומנסים לעבוד על זה. ועדיין, לפעמים ההתנהגויות האלו ממשיכות
ולגבי השמיעה אנחנו במעקב ונראה מה צריך לעשות. יש לו בדיקת שמיעה עוד שבוע וחצי ואז נדע האם פנינו מועדות לניתוח כפתורים או לא

ובודקת על 12 הצעדים נשמע כיוון טוב
❤

שמישהי פירסמה קבוצה שמיועדת לגברים לטיפול בכעסים בעיר אריאל.
זה נראה לי דרך העירייה.
בטוחה שיש בעוד מקומות..

לי לפחות שאני עושה דברים בשביל עצמי זה נותן כח. אפילו אם לפני הייתי גמורה

נשמע שיש עלייך עומס של הרבה דברים ביחובעיקר בעיקר חויה שמה שקורה כאן זה לא החיים שדמיינת ורצית, מכל מיני כיוונים- הבעל, הילד, והכל הכל.

כולנו חווים כל הזמן דברים שהם לא בהכרח מה שתכננו.
לפעמים זה דברים קטנים, ולפעמים זה דברים גדולים
ורוב הזמן המשברים הגדולים מורכבים מהרבה דברים קטנים שאם אנחנו לא יודעים לנהל אותם מצטברים להם על הלב וגורמים לנו לדכדוך,
לחוסר אנרגיות, לשחיקה ועוד ועוד.


נשמע שאת מתמודדת עם המורכבות שהבאת איתך ועם האכזבה והכאב שלך,
ולפעמים מה שאנחנו צריכות זה פשוט להקשיב ללב ולעבור דרך הכאב שלנו.

ובכללית לדעת לקחת זמן לעצמנו, וכן לפעמים באמת להכנס למיטה ושהילדים יאכלו לחם עם גבינה, לגמרי.
שולחת לך חיבוק וכח להתמודדות

תודה שנרמלת
כן זה בדיוק מה שקורה
ממש ככה הכל הצטבר לבור שחור
כל מילה נכונה
בבוקר הכל יותר בהיר
תודה תודה קראתי ופשוט בכיתי

מקווה שרווח לך
וממש ממליצה ללמוד לתת לעצמך זמן כשאת צריכה,
לדאוג לדברים ממלאים ומשמחים בשבילך,
וכן גם לך וגם לילדייך יהיה טוב יותר
אם הלב של אמא שלהם יהיה יותר נקי ושמח
גם אם זה אומר שמדי פעם הם יאכלו גם אוכל פחות מושקע..

כל כך מבינה את התחושות שלך. ממש. את נשמעת אישה מדהימה ומזכירה לי מאוד את עצמי.

ואמא מדהימה!!!!!!!!! אין דברים כאלה, באמת.

קטע
קמתי הבוקר יותר טוב
בזכותכן והשינה
תודה❤

יש לי מלא מה להגיד לך ואין לי זמן לארוך.

אז בקצרה-

א- זה עבודה עצמית שעשית כל הכבוד!! מאמינה שאת בדרך מדהימה ובטוחה שתצליחי שבהמשך הוא ילד אחריך. אבל בגלל שאת כבר עברת דרך משמעותית יש לך גם ציפיה ממנו. אבל הוא, יש לו את הקצב שלו ובעזרת ד' גם הוא ילמד ממך. כשאחד מבני הזוג רגעו זה השפעה עצומה. זה כמו זרע שכבר נמצא ואוטוטו הוא נובט.....

ב- מיצעה ללכת להדרכת הורים לגבי הילד כי זה גיל מקסים לעבוד על העניינים ההוריים.

 

אולי אספיק עוד לכתוב בהמשך.

מעריצה נשים שעושות דרך!

אני מאד מצפה לשינוי. מתפללת שבע"ה יצא רק טוב

לגבי הנחיית הורים, אני מחפשת בנרות, חשוב לי שתהיה דתיה/ חרדית ותבין את הראש הגישה

אוכל להמליץ לך אולי.

לא נשמע מדברייך שיש שם משהו קיצוני, הרבה פעמים אלו שכועסים מהר, גם נרגעים מהר ואוהבים וחמים מאוד, לא יודעת אם זה המצב אצלכם, אבל אם כן, תסתכלי גם על זה , ואני לא בטוחה שההתנהגות של הילד היא בגלל האבא, הוא פשוט ילד, וכן, הוא אומר מה שהוא שומע, אבל זה בסדר , יש בתים שתשמעי כל מיני מפשטים הרסניים ובשקט. זה הרבה יותר נורא. אני לא רואה שהילד אמר איזה משהו נורא.. נכון, את רוצה להתרחק מזה לגמרי, אני מבינה, אבל אולי תאמיני שלא סתם קיבלת דווקא את הבעל הזה, אולי את ורק את שמגיעה ממקום מסוים, תוכלי לעזור לו להגיע לאיזון ולרוגע, ותוכלי לעזור לילדים שלך שנועדו לאבא הזה, לגדול לבית בריא, אני לא רואה משהו נורא באבא קצת עצבני, בטח לא כשיש ממול אמא רגועה ומכילה, ובטח לא כשבעלך כל כך מקבל ממך, ומשתדל להשתנות, אני מתארת לעצמי גם שזה תקופות ולא שכל הזמן הוא עצבני..
וההתפתות של הילד יושבת עליך, אולי היא גם מפריעה לבעלך ולכן הוא חסר סבלנות? יהיה בסדר, הילד בריא ב"ה, לכו לאן שצריך כדי לעזור לו להשתפר, והכל יהיה בסדר, אל תדאגי , ועכשיו, תנוחי. לא דחוף שבת, קודם הנפש שלך. סוף שבוע זה זמן של ניקוז עייפות ותסכולים, אצלי לפחות.. יום חמישי בערב, אין לי חשק לעשות כלום.. אז קמים בשישי מוקדם, עם מרץ ומתקתקים שבת, ותכיני מינימום, אף אחד לא יצא רעב, אני בטוחה.

הוא באמת חם ואוהב מחבק ומנשק אותם בלי סוף ומחמיא להם
גם כשמתעצבן הוא נרגע אחרי דקה כאילו לא קרה כלום
נכון את צודקת זה לא דבר כזה נורא שאחד ההורים עצבני אבל אני כן חושבת שזה משפיע על הנפש
איזה מילים מחממות יקרה
בבוקר הכל נראה אחרת

כל דבר שאנחנו עוברים בחיים משפיע על הנפש, אבל תאמיני שזה האבא הכי נכון להם, את האמא הכי נכונה להם, והאישה הכי נכונה לו, והוא הגבר הכי נכון לך.. זה המסלול שאתם צריכים לעבור ולצמוח ממנו ואני בטוחה בטוחה שתצלחי אותו, דווקא בגלל הניסיון שלך!

לנו דברים קלילים וזורמים לדבר ? חחח

זה מאוד מוכר...

ללמוד יחד או לקרוא יחד ספר, מעורר לתובנות ושיח.
להקפיד על זמן זוגי נעים ובלי הפרעות, כדי לפתוח את הלב צריך מרחב ואוירה מאפשרים.

יש ערכות של קלפים זוגיים שמעודדות שיח כזה, שהוא לא על ילדים ומטלות. אפשר לנסות. אני חושבת שיש מקומות שאפשר להתנסות בהן בחינם (משהו שהוקם לזכר אחד מהרוגי מירון. לא זוכרת פרטים, אולי מישהי יודעת).

אפשר לייצר חוויות משותפות ומזה מתגלגלת שיחה כמו- טיול, להכין ביחד משהו לאכול, לשחק משחק קלפים.

אבל מתוך שטויות מגיע חיבור לפעמים.
מתוך קלות דעת , נזכרים שאנחנו זוג צעיר שלא רוצה כל היום לחשוב על חשבונות חשמל ועל כמה  יקר פה ומה יהיה בעתיד 
אלא סתם זוג כמו פעם ..

קריוקי🙂 או סתם לשיר ביחד.
פותח ומשחרר...

אפשר ספר תורני
אבל אפשר גם סתם אנציקלופדיה/ סוציולוגיה/ רפואה טבעית
לקרוא משהו בעיתון ולדסקס אותו
לראות משהו ביחד
זה פותח שיחות בכיוונים שלא מסתובבים לנו בראש סתם ככה..

להחליף חוויות מהעבודה
לדבר על תחושות ורצונות
לפלרטט ולצחוק
להחליף דעות על אקטואליה

מה המטרה שלכם? אתם מרגישים צורך בשינוי?

פרקטית..
לדבר על החלומות שלנו
מחשבות שעולות לנו
להביא דיון- פוליטיקה, עם ישראל, משמעות וכו..
להיזכר בילדות שלנו

כרטישיח, so do you, זוגיות..
אלה שמות של משחקים שקיימים ואפשר לקנות אותם ולהעשיר את השיח

כל טחד איך היה היום שלו
אפשר לדבר על פוליטיקה או מה שקורה בארץ אם זה מעניין אתכם
אפשר ללמוד יחד לימוד קבוע
יש כל מיני קלפים כאלה שפותחים נושא לשיחה
גם להכין משהו משותף יחד זה אחלה
אפשר להקשיב או לצפות יחד בשיעור או באיזשהו סרט/תכמית שמתאימה לכם
גם לעשות יחד עבודות בבית זה כיף (נגיד לשטוף יחד כלים היה משהו שנהנינו ממני אי אז בימים לפני עידן המדיח)



ואולי אחרי כמה ערבים שתדברו יפתח לכם יחד יותר הקטע של הדיבור ולא תצטרכו משהו מבחוץ
לפעמים צריך להתרגל...

ובעיני הכי נכון זה פשוט לשתף בעולם שלכם.
מה מעסיק אתכם, מה אתם חושבים, רוצים, מרגישים, מקווים, מנסים
מה עבר עליכם היום....

אם התעורר או את התעוררת סתם להביא לו, אבל לא הייתי נלחצת

 

כמובן בלי אחריות ובלי נסיון אישי (אף פעם לא היה לי תינוק פחות מ3.600)

זה היה קשוח ממש, אבל נראלי בגיל חודש הוא כבר הגיע לשלוש וסוף סוף יכולנו להפסיק....
הבעיה הייתה בשבת, שאז הייתי פחות מקפידה על ה3 שעות ושמה פשוט שני שעונים מעוררים לאמצע הלילה

לק"י

הבת שלי נולדה בערך 2.900 ולא אמרו לי להעיר אותה בלילות. לא שהיא ישנה רצוף מן הסתם....

בעיקרון צריך להקפיד על האכלה כל 3 שעות.
אצלי היא פשוט הייתה מתעוררת אוכלת כל שעתיים וחצי-שלוש.

אם היא מתעוררת אחרי ארבע שעות, הייתי זורמת איתה. במיוחד שכתבת שלרוב את מקפידה על האכלה כל 3 שעות

הגדולה שלי נולדה פיצפונת.
בהתחלה הייתי מעירה אותה לאכול.
אבל אחרי איזה שבועיים-שלושה היא התחילה לפתוח פערים בלילה ולא הייתי מעירה אותה.

לשים גבולות כמו כל דבר שאת לא מרשה?

ולמה לא? כי אני לא רוצה שיתפתח סביב זה עסק
יתחיל להגיד שזה מגעיל ואז הגוף מגעיל ואולי הראש שלי רץ קדימה...

למה אנשים לא אומרים קקי ופיפי סתם ככה? מה מפריע בזה?
למה בעצם, אם עשיית צרכים זו פעולה טבעית של הגוף לא עושים את זה מול כולם, אלא הולכים לצד למקום פרטי?

תחדדי לעצמך את הבעיה, ויהיה לך ברור יותר מה לומר לו, לא? למה להסתבך עם הגבול הזה?

כשמחנכים ילדים להיות חלק מחברה, זה נקרא 'חברות', בהחלט מלמדים כללי התנהגות מקובלים. לא מקובל לקרוא לאנשים קקי ופיפי, וגם לא מקובל לדבר על זה סתם ככה. כמו להרבה התנהגויות אחרות, יש זמן ומקום לכל דבר.

חושבת שכן מתאים ללמד כאן את הגבול, בלי להתרגש( האמת שהעיקר העיקר זה בלי להתרגש... ). משהו כמו:
'אלה מילים של שרותים, לא מתאים לומר אותן כאן כרגע. אם אתה ממש חייב לומר אותן, אתה יכול ללכת לשרותים, וכשתסיים תחזור...'

לא בטוחה כמה כדאי לאכוף כאן את הגבול בנוקשות, אולי צריך לחשוב על זה עוד, משאירה את זה למומחיות החינוך של הפורום. אבל נראה לי שבוודאי יש מקום ללמד מהי התנהגות מקובלת בחברה, בלי להתחיל להסתבך יותר מדי עם ענייני דימוי גוף, העובדה שאנחנו חושבים שהגוף זה דבר יפה וטוב לא סותרת את העובדה שיש עניינים הצניעות יפה להם, ענייני צרכים זה אחד מהם.

את ממש ממש צודקת! תודה על התגובה!!
ואהבתי את הרעיון הפרקטי של ללכת לשירותים.
תמיד אוהבת לקרוא אותך♥️

המדויק של 'אלה מילים של שרותים ואפשר לומר אותן בשרותים וכו' למדתי נראה לי כאן בפורום, מחילה שלא זוכרת ממי בדיוק,
והיה נראה לי שימושי אז שמרתי לי להמשך, שמחה שיכולה להעביר הלאה

אבל חייבת לומר שגם אני למדתי ממישהי בפורום(לצערי לא זוכרת מי) משהו בנושא הזה..
הבן שלי בן 3 כל הזמן היה צועק..צעקות חזקות ממש מחרישות כשהיה רב עם אחיו
הסברתי לו שמותר לצעוק רק כשנוסעים לבקר בספארי, שרק בגן חיות צועקים חח
ובאמת זה עבד כמו קסם
כל פעם שהוא רוצה לצעוק הוא אומר שמחכה שנסע לספארי שיוכל לצעוק שם.. חח

ובאמת אין על הפורום! לא יודעת מה נשים שלא נמצאות פה עושות

איזה מזל שיש את הפורום, ומסכנה מי שלא מכירה אותו, אבל אני לא אספר עליו שלא יכנסו לפה ויזהו אותי 🤭

אני גננת, והילדים כל הזמן אומרים את זה,
היום אמרתי להם שמי שרוצה יכול להגיד בשירותים וזה די עזר..

כי אני גננת
וכולם נהנים מלהגיד את זה🤦🏻‍♀️
משום מה זה מצחיק אותם


בקיצור הוא נורמלי לגילו

ואיזה חוש הומור דפוק🙈

להפעיל את ההורים.
אולי נהנים זו לא מילה מתאימה,
יש להם צורך קיומי להפעיל את הרגשות של ההורים.

אני לרוב מתעלמת, ועובר אחרי תקופה קצרה.
אפשר בעיני להציב גבול חברתי, שלא מכנים כך אנשים אחרים, אבל אין צורך להכנס לגבול על המילים עצמן. יאמר קצת, יבין שלא יוצר עניןן ןיפסיק.

לפעמים אני שולחת לשירותים כשזה מוגזם ואומרת להם שמילים של שירותים אומרים בשירותים. היה כמה פעמים שהם נכנסו לשם וירו עוד כמה צרורות כאלה, ואז יצאו רגועים.

אל תבהלי. זה יעבור

תודה על התגובה!
מנרמל❣

אבל שמעתי פעם שלא כדאי להיות לוחצים סביב זה, כי הם קולטים שזה מפעיל אותנו

ועוד אצלינו לא אומרים את המילים האלו בכלל גם כשצריכים לשרותים

ממליצה להיות עקבית מצד אחד- לומר -אנחנו לא מדברים ככה '
אבל ממש לא להכנס למלחמות..ובלי לעשות עניין
לאט לאט זה יעבור

אני חושבת שצריך לתת לזה מקום.
ולמרות שזה נשמע בלתי אפשאי, זה הולך ומשתפר.
הרבה כוחות וחיבוק חזק!