בְּמֶשֶׁךְ חָדְשַׁיִם (יוֹתֵר אוֹ פַּחוֹת)
יָזַמְתְּ תִּכְנוּנִים, הִפְרַחַתְּ הַבְטָחוֹת
חִפַּשְׂתְּ סִדּוּרִים, סִדַּרְתְּ חֻפְשׁוֹת
וִדֵּאת שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם לְכָל הַנְּפָשׁוֹת.
תִּמְרַנְתְּ תַּחַת לַחַץ הֲמוֹן תִּמְרוֹנִים
שָׁמַעְתְּ תְּלוּנוֹת, טְרוּנְיוֹת וְטִעוּנִים
הִתְחַנַּנְתְּ וּבִקַּשְׁתְּ שֶׁיַּקְשִׁיבוּ לְרֶגַע
שֶׁיִּשְׁמְעוּ אֵיךְ לַעֲבֹר הַחֹפֶשׁ בְּלִי פֶּגַע.
"אִמָּא, מְשַׁעֲמֵם לִי!" שָׁמַעְתְּ מִלְיוֹן פַּעַם
וּמִיַּד יִצַּרְתְּ תַּעֲסוּקוֹת עִם רֵיחַ וְעִם טַעַם.
אָרַזְתְּ פֶּקְלָאוֹת (לֹא שָׁכַחְתְּ שׁוּם דָּבָר)
סָפַגְתְּ קְרִיאוֹת, "נוּ, מָתַי נַגִּיעַ כְּבָר?"
טָבַלְתְּ בַּמַּעְיָנוֹת, קִפַּצְתְּ עַל הָרִים
וְגַבֵּךְ הִתְפָּרֵק (בְּכָל זֹאת, כְּבָר לֹא בַּת עֶשְׂרִים),
אֲבָל הִמְשַׁכְתְּ וְטִיַּלְתְּ גַּם בְּמוּזֵאוֹן יְלָדִים
שָׁמַעַתְּ הַרְצָאוֹת, הִשְׁתַּקְתְּ יְלָדִים מוּעָדִים.
וְשׁוּב נְסִיעוֹת וַעֲיֵפוֹת וִילָדִים רְעֵבִים
פִּשַּׁרְתְּ בֵּין נִצִּים, גָּדַעְתְּ רִיבִים
וְאַצְתְּ לְהָבִיא שַׂקִּיק למבוחל הַתּוֹרָן
מְקַוָּה שֶׁיֵּשׁ בִּגְדֵי הַחֲלָפָה בְּתָא הַמִּטְעָן.
וּכְשֶׁשּׁוּב בַּבַּיִת - תַּחַת עֲרֵמַת הַכְּבִיסוֹת
הֵבַנְתְּ שֶׁזֶּה לֹא נִגְמַר, יֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה לַעֲשׂוֹת,
וְשׁוּב "אֲנִי רָעֵב!" וְשׁוּב הִדְלַקְתְּ אֶת הַגַּז
וּבַפַּעַם הָאֶלֶף הִרְגַּעְתְּ יֶלֶד נִרְגָּז.
וּפִתְאוֹם, לְרֶגַע, מַבָּט בַּלּוּחַ נָתַתְּ -
וּלְפֶתַע לִבֵּךְ הִתְעַצֵּב וְשָׁתַת:
זֶהוּ? כָּכָה? כְּבָר הַחֹפֶשׁ מִסְתַּיֵּם?
וְעוֹד לֹא הִסְפַּקְנוּ אֶת כָּל הַהַבְטָחוֹת לְקַיֵּם...
וְעוֹד לֹא נָסַעְנוּ לְמִשְׂחָקִיָּה וְגַם לֹא לְיָם
אוֹ אֲפִלּוּ לָשֶׁבֶת בַּבַּיִת כָּךְ סְתָם -
לִיצֹר קִשּׁוּטִים, לְקַשֵּׁט יְצִירוֹת
לְגַלּוֹת לְפֶתַע גַּם בַּבַּיִת אוֹצָרוֹת,
אוֹ סְתָם פָּשׁוּט בְּיַחַד לְהִתְכַּרְבֵּל
בְּלִי שֶׁשּׁוּם לַחַץ לִמּוּדִי בָּרֹגַע יְחַבֵּל...
בְּמֶשֶׁךְ חָדְשַׁיִם (זֶה נִרְאֶה הַרְבֵּה פָּחוֹת!)
נֶהֱנֵית עִם יְלָדַיִךְ, יָצַרְתְּ לָהֶם שְׂמָחוֹת
וְזִכְרוֹנוֹת מְתוּקִים מֵאַבָּא וְאִמָּא
וְנַחַת אֲמִתִּית שֶׁנִּנְצֶרֶת בַּלֵּב פְּנִימָה.
וְאִם כְּבָר עַכְשָׁו אַתְּ מַתְחִילָה לְהִתְגַּעְגֵּעַ -
אַל דְּאָגָה, הוּא עוֹד יָשׁוּב לְשַׁגֵּעַ!
בְּעוֹד עֲשָׂרָה חֳדָשִׁים (עִם כַּמָּה הַפְסָקוֹת)
הוּא שׁוּב יַגִּיעַ. יֵשׁ לְמָה לְחַכּוֹת...
בְּעוֹד זְמַן לֹא רַב שׁוּב תִּמְצְאִי עַצְמֵךְ בְּלִי לַחֲדֹל
חוֹפֶשֶׁת, נוֹפֶשֶׁת, שׁוֹאֶפֶת - אֶת הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל...
(השיר כתוב בלשון נקבה, אבל מדבר על אימהות ואבות כאחד

)