החלטתי לשתף בזה, כי אני יודעת שאני מעולם לא הייתי מעיזה לחשוב על הנקה עד גיל כזה גדול, אם לא הייתי רואה את אמא שלי מניקה את אחותי הקטנה עד גיל 3:8 (עכשיו שברתי את השיא שלה🙂).
ולא הייתי מעיזה להמשיך להניק בלילה עד גיל כזה, אם לא היתה פה מישהי בפורום שכתבה שלה קל יותר לגמול מהנקות לילה אחרי גיל 3 (
@בהתהוות לצערי כבר לא פעילה פה, אבל היא היתה השראה שלי בכמה דברים, וגם בזה…).
אז החלטתי גם לשתף, כי היום זה נחשב כל כך לא מקובל, ברמת ההזוי או אפילו משוגע להניק עד גיל כזה. ואני רוצה קצת לנרמל את זה.
כמובן לא מנסה לשכנע לשום כיוון. ברור לי שזה לא מתאים לכל אחת, ואולי אפילו לרוב הנשים זה לא מתאים.
אבל מי שרוצה פשוט להמשיך להניק, בלי לעצור את הילד שלה באופן יזום רק כי זה מה שמקובל, או שזה מה שמצפים ממנה, או כי לה זה מרגיש שאולי זה מוגזם, או כי היא חוששת שזה בעייתי או יפגע בילד אם הוא ימשיך לינוק עד גיל גדול - אז אולי מה שאני כותבת פה יוכל לעזור לה לבחור אחרת, ולהרגיש יותר ביטחון בבחירה שלה.
אני לא אפרט פה על כל ההנקות שלי (למרות שגם ההנקה של הילד הקודם היא מעניינת - הנקתי אותו עד גיל 3:4, כשאחיו הקטן נולד כשהוא היה בן 2:8, כך שהיו לנו כ-8 חודשים של הנקת טנדם. אם מישהי רוצה לשמוע על זה יותר - מוזמנת לשאול בשמחה…).
בכל מקרה, פה אני רוצה לשתף איך קרה סיום ההנקה שלנו הפעם. אני אפילו לא קוראת לזה גמילה, כי זה לא היתה גמילה כזאת שאני צריכה ליזום ולהפסיק, אלא זה קרה בצורה טבעית ונעימה.
כבר הרבה זמן שההנקות נשארו בעיקר בהשכבה של תחילת הלילה, ולפעמים גם באמצע הלילה (מאז הגמילה מטיטולים, קרו גם לא מעט פעמים שאחרי שהתעורר לשירותים היה חוזר לישון מיד, אבל לפעמים כן התקשה לחזור לישון ואני כן נתתי לו לינוק שוב כדי לעזור לו להירדם). כשהייתי צריכה לצאת בערב, הוא כן ידע להירדם בלי הנקה (כשהיה אפשרי - השתדלתי להתחיל להניק אותו ואז בעלי היה מחליף אותי והוא נרדם לידו במיטה די בקלות. אם בעלי התחיל את ההשכבה זה היה קצת יותר קשה אבל הוא התמודד בסדר).
עכשיו לקראת הקיץ ידעתי שאני רוצה לגמול אותו במהלך הקיץ. לא ידעתי איך זה יהיה. כשניסיתי לדבר על הרעיון (להכניס בתוך סיפור כדי לחשוף אותו לרעיון) היה נראה שהוא לא ממש מוכן לזה, הוא אמר כל פעם שרק כשהוא יהיה בן 4 הוא יפסיק לינוק.
כשהתחיל הקיץ, ראיתי שזה לא מתאים ליזום מצידי את הגמילה. הוא היה יותר מתמיד 'דבק' שלי (מן הסתם השפעה של זה שהפסקתי להרים אותו, בגלל תחילת הריון עם המטומה… לא שהרמתי אותו המון לפני, אבל עצם זה שפתאום בכלל אי אפשר היה לו קשה), ולא רציתי להוסיף עוד פרידה ממשהו שקשור בקשר שלו אלי.
אבל בשלב מסויים החלטתי לעשות שינוי בצורת ההשכבה. במקום לינוק עד שהוא נרדם, הוא יונק תוך ספירה שלי עד 20, ואז שוכב לישון עד שנרדם. היינו ככה כמה ימים, ובשלב מסויים הוא פשוט כבר לא ביקש את ההנקה הראשונית הזאת. וזהו, עברו שלושה ימים בלי הנקה, אז כבר אסור יותר…
וזהו… בתחילת שבוע שעבר עשינו חגיגה משפחתית לציון סיום ההנקה (כדי להפוך את זה למשהו מוחלט, שהוא ידע שכבר אין אפשרות לבקש יותר).
פעם אחת מאז הוא היה קצת עצוב שאי אפשר לינוק, ואמר לי שהוא רוצה לחזור להיות בן שנתיים כי אז הוא היה יכול לינוק. אבל גם אז הוא לא באמת ביקש, ובכלל לא בכה. זו היתה הגמילה הכי טבעית, חלקה וקלה שהיתה לי…
האתגר העיקרי שלי עכשיו זה שההשכבות לפעמים יותר קשות. עד עכשיו - ההנקה היתה מרגיעה אותו גם אם הוא היה במצב רוח אנרגטי לפני זה.
ועכשיו אין לי את האפשרות הזאת. ואם הוא מתחיל קצת לעשות שטויות, ואחותו הגדולה מצטרפת, זה הופך את ההשכבה לסיוט מתמשך. קרה לנו כמה פעמים לאחרונה (אבל היו גם לילות טובים. זה קורה בעיקר כשהולכים לישון מאוחר מהרגיל)…
ולמרות הקושי הזה, אני שמחה ומודה לקב״ה על הגמילה, שהיא הגיעה בשלב הזה, כשהוא היה כבר מספיק מוכן לזה, ושזה עבר בצורה כל כל חלקה.
ואני כבר מחכה להנקה הבאה בעז״ה, עוד כמה חודשים (פעם ראשונה שיש לי פער כזה. מאז שהבת הגדולה שלי נולדה עד עכשיו, ההפסקה הכי גדולה שלי היתה חודש ללא הנקה, בין סיום ההנקה שלה ללידה של האח הקטן ממנה…)
רק נראה לי לא בריא כל העניין הזה בלי שינה...
