אז ככה אני גומלת את הבת שלי, אומנם היא בת שנתיים אבל הרגשנו שהיא מוכנה כבר הזמן אז החלטנו שזה הזמן, ובאמ היא קלטה את הקטע תוך יום יומיים. אבל פתאום היא הפסיקה להגיד כשיש לה, או כן אומרת ויושבת על האסלה ולא עושה כלום ואז כשיורדת תוך דניה בורח לה.
אני ממש מתשדלת רק להגיד שבפעם הבאה תעשה בשירותים בצורה רגועה ולא לעשות עניין מזה שברח לה, אבל זה מתיש ברמות,,כאילו היא הייתה אומרת והפסיקה ואני לא מבינה למה, וגם כשכבר כן אומרת אז יושבת יושבת ולא עושה ואז דקה אחכ מפספסת ולא נראה בכלל שזה מפריע לה שזה הכי מיאש אותי. אני יודעת שאני חייבת להיות רגועה ואזור לי להתעצבן כי אז זה נהיה קטע מולנו, היא חכמה ברמות ויודעת טוב מאוד מה מדליק אותי.
אבל זה מתיש, אני יודעת שהיא מוכנה אבל זה מיאאש אותי.
אשמח לעצות ועידוד שזה יצליחחח
(..ו..בבקשה לא להגיד שזה לא הזמן, אני חושבת שכן וקבלנו החלטה ואני לא רוצה לבלבל אותה)
אה וגם בעלי מלא לא בבית ככה הכל עלי..
)
ונותנת לו דוגמאות ספציפיות מה ישמח אותי. לקנות לי איזה שהוא חטיף קטן בדרך כדי להראות שחשב עלי, להכין לי תה, או סתם כמה מילות הערכה שארגיש שהוא רואה אותי. כי מה שהכי קשה לי בימים האלה זה להרגיש שקופה
) אבל אנחנו עשינו עוד כמה מצוות בנוסף לזה. 
)
הסתכלתי על התגובה במבט לא נכון, סליחה ממך!